מדינת ישראל הצטרפה לאמנה בדבר מעמדם של פליטים בשנת 1951 וכן הצטרפה לפרוטוקול משנת 1967 אשר הסיר את מגבלת המועד שהיתה קבועה באמנה (שדובר על מי שנמצא מחוץ לארץ אזרחותו בגלל מאורעות שארעו לפני 1/1/51). על פי האמור בסימן א', סעיף א(2) לאמנה מוגדר למעשה "פליט" כמי שנמצא מחוץ לארץ אזרחותו "בגלל פחד מבוסס להיות נרדף מטעמי גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי מסויים או להשקפה מדינית מסויימת ואיננו יכול להיזקק להגנתה של אותה ארץ או אינו רוצה בכך בגלל הפחד האמור; או הנמצא עקב המאורעות האמורים מחוץ לארץ שבה היה קודם לכן מקום מגוריו הקובע, והוא חסר אזרחות ואינו יכול לחזור לאותה ארץ או אינו רוצה בכך בגלל הפחד האמור". על פי סימן לג לאמנה שכותרתו: "איסור גירוש או החזרה", "שום מדינה מבעלות האמנה לא תגרש ולא תחזיר (“Refouler”) פליט באיזו צורה שהיא אל גבולות הארצות שבהן יהיו חייו או חירותו בסכנה מטעמי גזע, דת אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי מסויים או להשקפה מדינית מסויימת". על פי הוראת האמנה, המקלט המוענק לפליט הינו מקלט זמני עד לשוך הסכנה ממנה נמלט או עד לישובו מרצון במדינת המקלט או במדינה שלישית בטוחה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא האמנה בדבר מעמדם של פליטים: 1. בפני בקשה לצו ביניים למניעת הרחקת העותר/המבקש או העותרת/המבקשת (להלן: "העותר" או "המבקש") מן הארץ עד להכרעה בעתירה. זאת, במסגרת עתירה בה מבוקש לבטל את החלטת המשיבה שלא להכיר בעותר כפליט ולהעניק לו מעמד של פליט המבקש מקלט בישראל, ושהמשיבה תבחן את החלטתה מחדש. זאת, עקב היות העותר פליט על-פי האמנה, לאחר שהעותר הגיע לישראל עקב איומים על חייו הן מצד השלטונות והן מצד נושים מהם לווה כספים, ולאחר שנשקפה לו סכנת חיים ודאית נמלט על נפשו לישראל, וכן הוא נמצא בסכנת חיים אם ישוב למולדתו. לחילופין, מבוקש בעתירה ליתן לעותר זמן לצורך התארגנות לגיוס כספים לפני היציאה מהארץ, או לצורך הגשת בקשה למקלט מדיני במדינה אחרת. 2. יש לציין כי בעניין זה הוגשו בחודשים האחרונים מאות עתירות ובקשות על ידי עורכי דין שונים, כאשר חלק גדול מהעתירות הינן דומות מאוד ואף זהות, ואף ב"כ העותר הגיש עשרות בקשות כאלו. 3. לסוגייה המועלית בעתירה לדיון יש הן פן משפטי, העולה וחוזר באותן עתירות ומעלה לדיון עניינים משפטיים שונים והן פן עובדתי, אישי, לגבי כל מקרה ומקרה ונסיבותיו. 4. כנגד עתירות ובקשות אלו, הגישה המדינה את תגובותיה לבקשה לצו הביניים ובמסגרתן היא עותרת גם לסילוק העתירות על הסף בהיעדר עילה, ובהיותה עתירת ובקשת סרק המהווה ניסיון להארכת השהות בישראל ממניעים כלכליים, תוך שימוש בבקשות לקבלת מקלט מדיני כפליט בלא כל עילה ממשית, במטרה לנסות ולהכשיר את השהות בישראל לתקופה נוספת לצורך המשך התפרנסות, ובלא שקיימת כל עילה על-פי האמנה או עילה אחרת לבטל את ההחלטה הסבירה שהתקבלה, כאשר החלטה זו היתה מתקבלת בכל מקרה, בין על-פי הנוהל הישן ובין על-פי הנוהל החדש, שאין כל מניעה להחלתו מיום פרסומו. 5. העתירות עוסקות בשאלות הקשורות לאמנה בדבר מעמדם של פליטים (1951) (להלן: "האמנה"), והנוהלים שהוצאו בעניין זה. 6. כיוון שהוגשו מאות בקשות שעניינן דומה בחרתי ליתן החלטה כללית שתיתן מענה לפן המשפטי הנתקף בעתירות אלו ואח"כ לפנות ליישום הפן המשפטי על עובדות המקרה הספציפיות ובהתאם לכך להגיע לתוצאה בבקשה לצו הביניים/סילוק על הסף של העתירה. רקע עובדתי 7. מדינת ישראל הצטרפה לאמנה בשנת 1951 וכן הצטרפה לפרוטוקול משנת 1967 אשר הסיר את מגבלת המועד שהיתה קבועה באמנה (שדובר על מי שנמצא מחוץ לארץ אזרחותו בגלל מאורעות שארעו לפני 1/1/51). 8. על פי האמור בסימן א', סעיף א(2) לאמנה מוגדר למעשה "פליט" כמי שנמצא מחוץ לארץ אזרחותו "בגלל פחד מבוסס להיות נרדף מטעמי גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי מסויים או להשקפה מדינית מסויימת ואיננו יכול להיזקק להגנתה של אותה ארץ או אינו רוצה בכך בגלל הפחד האמור; או הנמצא עקב המאורעות האמורים מחוץ לארץ שבה היה קודם לכן מקום מגוריו הקובע, והוא חסר אזרחות ואינו יכול לחזור לאותה ארץ או אינו רוצה בכך בגלל הפחד האמור". 9. על פי סימן לג לאמנה שכותרתו: "איסור גירוש או החזרה", "שום מדינה מבעלות האמנה לא תגרש ולא תחזיר (“Refouler”) פליט באיזו צורה שהיא אל גבולות הארצות שבהן יהיו חייו או חירותו בסכנה מטעמי גזע, דת אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי מסויים או להשקפה מדינית מסויימת". על פי הוראת האמנה, המקלט המוענק לפליט הינו מקלט זמני עד לשוך הסכנה ממנה נמלט או עד לישובו מרצון במדינת המקלט או במדינה שלישית בטוחה. 10. השאלה העולה לדיון, הינה, בין היתר, האם אדם שנטען שהוא בסכנת חיים עקב עניינים פליליים (סכסוך פלילי) או כלכליים (כמו נושים מאיימים) או אישיים (איומי בן משפחה) או אחרים (כמו עניינים שבטיים ומסורתיים) וטוען למאויימות עקב כך, נכנס לגדר הגדרת "פליט" אם לאו, וגם במידה ולא, האם ניתן להרחיק מן הארץ אדם כזה והאם ניתן להרחיקו לאותה ארץ בה הוא מצוי בסכנת חיים או שמא לארץ אחרת או לפחות יש ליתן לו זמן, לצורך התארגנות ליציאה לארץ אחרת בה לא יהיה מאויים, או לצורך מציאת ארץ אחרת שתעניק לו מקלט מדיני. 11. עניין זה נדון בבג"צ 4702/94 אל טאיי נ' שר הפנים, פ"ד מט(3) 843 (1995) (להלן: "פס"ד אל טאיי"), שדן בעניין עתירה כנגד גירושם של אזרחי עיראק שנכנסו כמסתננים מגבול ירדן לארץ. העותרים בעניין אל טאיי טענו כי הם "פליטים" כמשמעות הדיבור באמנה וכי יש לאפשר להם לקבל מקלט זמני בישראל עד שתימצא מדינה אחרת שתסכים לקלטם, והמדינה טענה כי ספק אם הם פליטים שכן ספק אם עזבו את עיראק בשל רדיפות נגדם ושמחקירתם עולה כי הם עזבו את עיראק מסיבות כלכליות. יחד עם זאת, היה מקובל על המדינה כי אין לגרש את העותרים למדינה שבה יהיו חייהם או חירותם נתונים בסכנה, אלא לגרשם למדינה שבה לא נשקפת סכנה לחייהם או לחירותם. כבוד הנשיא ברק ציין לעניין הגירוש, בעמוד 848 לפסק הדין: "לשר הפנים הסמכות לגרש את העותרים מישראל. עם זאת, סמכות הגירוש צריכה להיות מופעלת, ככל סמכות אחרת, במסגרת התכלית המונחת ביסודה. אין מחלוקת כי בהפעלת סמכות הגירוש על-פי חוק הכניסה לישראל יש לקחת בחשבון שיקולים של טובת הציבור בישראל. אין אלה השיקולים היחידים. כבכל מקרה של הפעלת סמכות שלטונית, אף בהפעלה של סמכות הגירוש יש לקחת בחשבון את חייו של הפרט ואת חירותו. מי שנכנס לישראל ושוהה בה שלא כדין אינו זכאי להישאר בישראל, אך הוא זכאי לכך כי חייו לא יהיו בסכנה - לא בישראל ולא בארץ היעד שאליה יגורש. על כן, אין לגרש אדם מישראל למקום שבו נשקפת סכנה לחייו או לחירותו. כל סמכות שלטונית - לרבות סמכות הגירוש על פי חוק הכניסה לישראל - צריכה להיות מופעלת על בסיס ההכרה "בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין..." (סעיף 1 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו). זהו העיקרון הגדול של ה-non refoulment, לפיו אין לגרש אדם למקום שבו יועמדו חייו או חירותו בסכנה. עיקרון זה מעוגן בסעיף 33 לאמנת הפליטים. הוא מהווה חלק מהחקיקה הפנימית של מדינות רבות, הקולטות את הוראות האמנה, או המסדירות את הדבר בנפרד. הוא עיקרון כללי, שאינו מוגבל אך ל"פליטים". הוא חל בישראל על כל סמכות שלטונית שעניינה גירוש אדם מישראל. 8. בשורה ארוכה של פסקי-דין קבע בית המשפט העליון, וחזר וקבע, כי אין לבצע סמכות גירוש אם נשקפת סכנה לחייו או לחירותו של המגורש בארץ היעד שאליה הוא מגורש". 12. דהיינו, לכאורה עולה מפסק דין אל טאיי שגם מי שאינו נכנס לגדר הגדרת "פליט" באמנה לא יגורש מן הארץ אם חייו או חירותו יהיו בסכנה במדינה אליה הוא יגורש, ובמקרה דנן יש לכאורה למצוא מדינה אחרת שתקלוט את המגורש בלא שתהא לו סכנה חיים שם. 13. יש לציין כי בנוהל החדש מ-2/1/11 (שיפורט בהמשך) נאמר בחלק ה"כללי" בו כי "אין בנוהל זה כדי לגרוע מההלכה הפסוקה, לפיה אין לגרש אדם למקום שבו צפויה לו סכנת נפשות על פי עקרון non refoulment", דהיינו גם לפי שיטת המדינה בנוהל החדש בהתאם להלכה הפסוקה אין לגרש אדם למקום שבו צפויה לו סכנת נפשות. על רקע קביעה זו, אסקור כעת את הנהלים הקיימים בנידון, ואחזור לדון בנפקות ההלכה הפסוקה לעיל יותר מאוחר. 14. לעניין הפליטים היה קיים נוהל משנת 2002 שנקרא: נוהל הסדרת הטיפול במבקשי מקלט בישראל (להלן: "הנוהל הישן"). על פי הנוהל הישן הפניה של מבקש המקלט בישראל על פי האמנה נעשתה בתחילה לנציגות בישראל של נציב האו"ם לפליטים (להלן: "הנציגות") שערכה בדיקה וסינון ראשוני של המבקש באמצעות ראיון מקיף של המבקש, בירור ראשוני עם משרד הפנים לגבי מידע המצוי בנוגע למבקש וכן פניה לקבלת מידע מנציבות האו"ם לפליטים. לאחר הבדיקה הראשונית והסינון הראשוני, הוחלט ע"י הנציגות האם להעביר את הבקשה להמשך טיפול. במידה והמבקש עבר את הסינון הראשוני הועבר עניינו להמשך טיפול לדיון בפני הועדה המייעצת ואחר-כך בפני שר הפנים כאשר אף הוענקה למבקש המקלט, ככלל, אשרה זמנית לשהייה בישראל עד להחלטה סופית בעניינו, בעוד אם המבקש לא עבר את הסינון הראשוני היה הטיפול בבקשתו מסתיים, והבקשה לא הועברה לדיון בפני הועדה המייעצת או בפני שר הפנים. על-פי הנוהל הישן הועדה המייעצת תגבש את המלצתה שתובא לאישור שר הפנים בצירוף כל החומר שנאסף על ידה, כאשר המבקש אף יוזמן לראיון ושימוע בפני מנהל לשכת מינהל האוכלוסין הרלבנטית. בעקבות זאת ייתן שר הפנים את החלטתו. משבקשתו נדחתה רשאי היה לפנות העותר לפי הנוהל הישן בבקשה לעיון מחדש בהחלטה אם חל שינוי בנסיבות הרלבנטיות להחלטה, ואם היו לו השגות בדבר הליכים בועדה היה רשאי לפנות לשר הפנים. 15. בשנת 2005 בוצע תיקון בנוהל הישן לפיו אם הנציבות מצאה על יסוד הבדיקה הראשונית כי הבקשה אינה מבססת ולו לכאורה עילה לקבלת מעמד פליט, תעביר המלצתה לועדה המייעצת לדחות את הבקשה על הסף, שרשאית לגבש עמדתה על בסיס תמצית החומר שהועבר אליה ע"י הנציגות, ואם אישרה הועדה המייעצת את ההמלצה תעביר את הבקשה בצירוף עמדתה והמלצתה להחלטת שר הפנים. 16. ב-2/1/11 נכנס לתוקף הנוהל החדש (להלן: "הנוהל החדש") שלפיו ניתנת ההחלטה על ידי יחידת הטיפול בפליטים בת"א ה- RSD: Refugee Status Determination unit וזאת, לשיטת המדינה, עקב העליה חסרת התקדים במספר הבקשות למקלט מדיני בישראל, שרובן המכריע בקשות סרק, והצורך לסינון הבקשות בין אלו המבקשים עקב מצוקה אמיתית לבין אלו המנצלים לרעה את ההליך במטרה לקבל חסינות ולו זמנית מפני הרחקה. על-פי הנוהל החדש יש להגיש את הבקשה למקלט מדיני בישראל תוך שנה מיום הכניסה לישראל, שאם לא כן, תידחה הבקשה על הסף, אלא אם כן הוצגו טעמים מיוחדים להגשת הבקשה באיחור, שהתקבלו על-ידי ראש צוות באגף המסתננים ומבקשי מקלט ברשות האוכלוסין. על פי הנוהל החדש נערך לנתין הזר הליך של רישום וזיהוי ואחר-כך נערך לו ראיון בסיסי, ובתום הראיון מחליט המראיין האם להפנות את המבקש לעריכת ראיון מקיף בענייננו, תוך מתן אשרה זמנית עד לראיון המקיף, בעוד אם נמצא בראיון הבסיסי שהטענות והעובדות לא מגבשות אף אחד מהיסודות הקבועים באמנת הפליטים יועבר החומר לראש צוות שעבר הכשרת RSD לאישור דחיית הבקשה על הסף בהחלטה מנומקת ומפורטת ככל שניתן. מי שנדחתה בקשתו על הסף לא יורחק מישראל בטרם חלפו 72 שעות ממסירת ההחלטה הסופית, כאשר המבקש רשאי לעתור כנגד ההחלטה לבית המשפט לעניינים מנהליים. מי שבקשתו לא נדחתה על הסף יועבר לראיון מקיף ואחריו יוחלט על-ידי עובד שעבר הכשרת RSD האם להעביר את הבקשה לבחינת הועדה בסדר דין מקוצר להחלטת מנכ"ל הרשות או לדיון בועדה שהמלצתה תועבר להחלטת שר הפנים. על-פי הנוהל החדש עיון מחדש ניתן רק למי שבקשתו לא נדחתה על הסף, ולא למי שבקשתו נדחתה על הסף. 17. הנוהל החדש נכנס לתוקף ביום פרסומו (2/1/11) והוחל גם על בקשות שהוגשו לפני מועד פרסומו ובגין דא תוקפים העותרים את הנ"ל וטוענים כי לא ניתן להחילו רטרואקטיבית על בקשות שהוגשו לפני 2/1/11. זאת, כאשר ברי גם כי הנוהל החדש הינו נוהל המחמיר, לכאורה, יותר עם מבקש המקלט, שכן מטרתו היתה, בין היתר, למנוע את התופעה של בקשות הסרק ולסננן כבר בשלב ראשוני (הגם שגם לפי הנוהל הישן היה למעשה שלב של סינון ראשוני). לכן נטען ע"י העותרים כי הנוהל החדש הנ"ל אינו סביר ואינו מידתי ושבכל מקרה אין מקום להחלטות על בקשות שהוגשו בזמן שהנוהל הישן היה בתוקף ויש אף לבטל את סעיף 4 בו לגבי הדחיה על הסף של הבקשה לאחר ראיון בסיסי. כנגד, טוענת המשיבה כי הנוהל החדש הינו נוהל סביר ומידתי, שבא ליתן מענה להצפה של אלפי בקשות שרובן המכריע בקשות סרק, ולאפשר למשיבה ליתן מענה ראוי לבקשות המתאימות באמת, כאשר לא מדובר בתחולה רטרואקטיבית של הנוהל אלא בתחולה אקטיבית שלו ממועד כניסתו לתוקף על מי שטרם התקבלה החלטה בבקשתו, כאשר בנסיבות הבקשות דנן, אין כלל מקום לבחון את הנוהל החדש, שכן מדובר בבקשות מטעמים כלכליים, בוודאי שהיו נדחות גם לפי הנוהל הישן, שגם לפיו ניתן היה לדחות את הבקשות על הסף. 18. מדובר בשאלה משפטית הראויה לדיון, של האפשרות להחיל את הנוהל החדש על בקשות שהוגשו לפני 2/1/11 והאם ניתן לעשות זאת או שמא יש לפעול לגבי בקשות אלו לפי הנוהל הישן, וכן לגבי מידתיות וסבירות סעיף 4 לנוהל החדש, העוסק בדחיית בקשה על הסף. בקשה זו ראויה לדיון במסגרת העתירות עצמן, ברם כפי שיפורט מייד היא תידון במסגרת העתירות שלא יסולקו על הסף, ואין מקום לדון בה במסגרת עתירות שאין להן כל בסיס, שהיו נדחות גם לפי הנוהל הישן. 19. כמובן שגם על פי הנוהל החדש, על המדינה לדקדק ולקיים את הנוהלים כלשונם תוך הגנה על זכויות מבקשי המקלט (כמו עניין התרגום למבקש, צורת הראיון, החלטה מנומקת, נוכחות עורך הדין בראיון הבסיס), הכל כמפורט בנוהל. כמו כן, רצוי וראוי הוא ומצופה מהמשיבה שתנהג כך, שבמסגרת ההחלטה הדוחה על הסף את הבקשה לאחר הראיון הבסיסי, תהיה התייחסות מפורשת וברורה בהחלטה לעניין סכנת החיים הנשקפת למבקש המקלט (אם טען זאת), גם אם לכאורה אינו עונה על הגדרת פליט לפי האמנה, כדי שלא יגורש אדם למקום שבו צפויה לו סכנת נפשות וזאת בהתאם להלכה הפסוקה המאומצת במסגרת הנוהל החדש, כמפורט בחלק הכללי שבו. 20. יחד עם זאת, במידה וברור על פניו שמדובר בעתירת סרק, מסיבות כלכליות בלבד או אחרות כדי להרוויח זמן, ושאין למבקש סכנת נפשות אם יורחק מהארץ למקום ממנו בא, עתירה שהיתה נדחית ממילא גם לפי הנוהל הישן, אין מקום להיעתר לבקשה לצו הביניים אך ורק בגלל הטיעון המשפטי לגבי הנוהלים, טיעון שייבחן בבוא העת, במסגרת הבקשה המתאימה הראויה להיבחן. לכן, על בית המשפט ל"בור את המוץ מן התבן" ולסנן כבר בשלב זה את עתירות הסרק, שלגביהן אין כל משמעות לטענות אלו ולהשאיר לדיון את העתירות הראויות שבמסגרתן תיבחן גם שאלות משפטיות אלו. 21. לכן, בשלב זה של בקשות לצווי ביניים, במידה ויש ראיות לכאורה לקיומה של סכנת חיים למבקש, מסיבה כלשהי, וגם אם לא מדובר ב"פליט" לפי הגדרת האמנה, יש מקום לטעמי ליתן צו ביניים. כנגד זאת, במידה וברי, על-פי החומר הקיים כי לא מדובר בסכנת חיים ומדובר לכאורה בניסיון "להרוויח זמן" מסיבות כלכליות, או אחרות, כאשר מדובר לדוגמא, במי שסיים את מכסתו החוקית לשהייה בארץ או כמסתנן או כתייר שאין לו כל זכות לשהות בארץ והוא מנסה להישאר בארץ בחסות האמנה, לא ייתן בית משפט ידו לכך ומדובר בעתירה חסרת עילה וחסרת סיכוי ולכן אין מקום ליתן צו ביניים. לא זו אף זו, במקרים מסויימים שיפורטו, שהינם אף רבים בהתחשב בעתירות הרבות שהוגשו ללא כל בסיס וביסוס, יש מקום אף לסילוק העתירה על הסף. זאת במסגרת סמכותי לפי סעיף 7(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א-2000 למחוק או לדחות עתירה על הסף, על פי כתב העתירה בלבד או לאחר קבלת תגובה מקדמית, אם על פניה אינה מגלה עילה להתערבות בית המשפט (ראו אישור החלטה הדוחה עתירה על הסף עע"מ 9871/05 אוידור אוטגונטויה נ' משרד הפנים (לא פורסם, , 20/10/05) וכן בהקשה מסמכות בג"צ, בבג"צ 9411/10 אעביד נ' שר הפנים (לא פורסם, , 23/12/10)). 22. בסופו של יום, מדובר כאמור בבחינת הראיות והעובדות הספציפיות לצורך החלטה האם יש בסיס ולו לכאורי, בשלב זה של בחינת הנטען, לכך שמרחפת סכנת חיים לאותו אדם אם יגורש לארצו. ברי גם כי לא דומה המקרה של מסתננים מארץ אוייב ורוויית סכנות (כמו במקרה של אל טאיי - עיראק) לבין ארצות אחרות שלכאורה אין בהן סכנה על פני הדברים (כמו תאילנד, פיליפינים, גיאורגיה) ובמקרים כאלו, יש לבחון האם יש נסיבות ספציפיות המלמדות על סכנת חיים. 23. לא ניתן להתעלם גם מכך, שמדובר במאות בקשות שהוגשו לאחרונה ושחלק גדול מהבקשות מוגשות באותה דרך ובאותה צורה בהתאם לאותה "שבלונה", שהשוני ביניהם הינו למעשה רק שמות העותרים, והדבר מחליש את טענות העותרים. אין זה מספיק לטעון בעתירה באופן כללי וסתמי שנשקפת סכנת חיים לעותר אלא יש לצקת תוכן כלשהו בכך, מבחינת העובדות, הנסיבות, והתנהגות העותר והדבר לא נעשה, ואף עומד לכאורה, בסתירה לעובדות, לראיות המנהליות ולהתנהגות העותר. מן הראוי שעוה"ד המייצגים את המבקשים יבחרו בדקדקנות את המקרים הברורים שבהם לכאורה יש סכנת חיים שאותם ראוי להעלות ולבחון בבית המשפט ושהנ"ל לא יהווה פתח לניסיון לשהייה נוספת בישראל, מסיבות כלכליות או אחרות, כפי שלכאורה, על פני הדברים, זה המצב ברוב העתירות המוגשות (דבר שגרם גם למעשה להוצאת הנוהל החדש המחמיר יותר). 24. בסופו של יום אני סבור כי יש לפעול לגבי הבקשות לצו ביניים של מבקשי המקלט כדלקמן: (א) במקרים של עתירות שהינן על פני הדברים עתירות סרק, שברי כי יש לדחותן הן לפי הנוהל הישן והן לפי הנוהל החדש, עתירות שכל מטרתן להרוויח זמן, כמו במקרים שהינם לאחר מיצוי השהייה המקסימלית בארץ או להמשכת השהייה הבלתי חוקית של מסתננים ו/או מתיישבים, בלא כל ראיות לסכנת חיים אם יגורשו לארץ ממנה באו, יש לדחות את העתירה על הסף בהיעדר עילה להתערבות בית המשפט בהחלטה (כאשר גם משמעות אי מתן צו ביניים היא למעשה זהה שניתן לגרש את העותר מן הארץ טרם הדיון בעתירה). במקרים כאלו אין ככלל גם מקום ליתן זמן לצורך התארגנות ליציאה מן הארץ או חיפוש מדינת מקלט אחרת וזאת לאחר שהעותר כבר שוהה תקופה ארוכה בארץ והיה מודע לאפשרות שיגורש, כאשר עילה של התארגנות כזו לא הוכרה בפסיקה כמצדיקה את עיכוב ההרחקה. כך גם, אין מקום למניעה זמנית של ההרחקה לצורך חיפוש מדינת מקלט אחרת, שכן אם אין סכנת חיים אין צורך במציאת מדינה אחרת למקלט מדיני. (ב) במקרים של בקשות שיש בהן לכאורה ממש ועולה מהן כי לכאורה נשקפת סכנת חיים לעותר במידה ומבקש המקלט יגורש לארץ ממנה בא, יש מקום למתן צו ביניים ולקביעת הדיון בעתירה עצמה, שם יתבררו הטענות לגופן ובמסגרת זו תיבחנה גם הטענות המשפטיות לגבי החלה רטרואקטיבית של הנוהל החדש על בקשות שהוגשו לפני תחולת הנוהל החדש, וכן הטענה לאי סבירות הנוהל החדש ו/או בטלות סעיף 4 לנוהל החדש. (ג) במקרים אחרים הנעים ב"קשת הטווחים" בין המקרים הנ"ל, בית המשפט ישקול האם ליתן צו ביניים אם לאו, כאשר הנטיה תהיה ליתן במקרים אלו צו ביניים, וזאת עקב מאזן הנוחות המטה את הכף לכך שגם במקרים של ספק האם יש סכנת חיים למבקש המקלט אם יורחק חזרה לארצו, מן הראוי שהוא לא יגורש מן הארץ עד להכרעה בעתירה. (ד) כן תינתנה החלטות ספציפיות לגבי בקשה ספציפית זו או אחרת או בקשות חלופיות כאלו או אחרות כמו בבקשה לשהייה של פרק זמן ספציפי לצורך התארגנות ליציאה, חיפוש מדינת מקלט אחרת וכו'... 25. גם אם נדחתה העתירה על הסף כעתירה הנעדרת עילה להתערבות בית המשפט, אינני מחייב את עורכי הדין בהוצאות אישיות, כפי שהדבר נעשה בהחלטות במותבים אחרים שצורפו, במיוחד בלא שניתנה להם זכות השימוע בעניין זה. יחד עם זה, מצופה מעורכי הדין המטפלים במקרים אלו שיפנימו את האמור לעיל ויגישו את העתירות והבקשות רק במקרים המתאימים ובכך יעשו גם שירות טוב לעובדים הזרים שבאופן שאכן מי שראוי שבקשתו תיבחן, תיבחן יותר לעומק ולא יהיה צורך בנקיטת פעולות שונות כדי למנוע את גל העתיקות והבקשות שרובן עתירות ובקשות סרק (כמו הנוהל החדש עצמו "שנולד" בעקבות זאת). בחינה פרטנית - יישום לנסיבות המקרה 26. כעת אעבור לבחינה פרטנית של המקרה הספציפי ואחליט לאיזו קטגוריה מהנ"ל הוא נכנס ומה המשמעות האופרטיבית של קביעה זו. 27. בענייננו, העותר הינו תאילנדי, שנכנס לישראל בשנת 2002 עם אשרת עבודה מסוג ב/1. אשרת עבודתו של העותר פגה ביום 31.12.06. ביום 21.8.08 העותר נעצר בגין עבודה ושהייה שלא כדין, ובית הדין לביקורת משמורת החליט לשחרר את העותר בתנאים על-מנת שייגבה את הכספים שמגיעים לו ממעבידו. ביום 23.11.08 דחה בית הדין את בקשתו של העותר להאריך את תקופת שהייתו בישראל והערבות חולטה. ביום 16.3.10 הגיש העותר בקשה לפליטות וניתנה לעותר אשרה זמנית בהתאם לסעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב- 1952. 28. בנסיבות העניין, ולאחר שעיינתי בבקשתו של העותר, בתגובה של המדינה לבקשה זו, ובתגובת העותר לתגובת המדינה, אני סבור כי דין עתירתו של העותר להידחות על הסף מחוסר עילה להתערבות בית המשפט בהתאם לתקנה 7(2) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א- 2000, וזאת מהטעמים הבאים, המלמדים כי אין בסיס לטענות העותר בדבר סכנת חיים בארץ מוצאו: ראשית, העותר שוהה בישראל כ-8 שנים, ואשרת עבודתו הסתיימה בשנת 2006, כאשר ניתנה החלטה מינהלית בעניינו של העותר הקובעת כי תקופת שהייתו בישראל על-פי החוק תמה, ורק לאחר שפגה אשרת העבודה של העותר וניתנה החלטה מינהלית בעניינו "נזכר" העותר לפנות בבקשה למקלט מדיני, כאשר העותר שוהה תקופה בלתי מבוטלת ללא היתר ובניגוד לחוק. שנית, עיון בראיון שנערך לעותר (בשפה התאילנדית), מעלה כי הסיבה בגינה נכנס העותר לישראל ובגינה מבוקש גם להישאר בישראל היא כלכלית בלבד, לצורך פרנסה בלבד, ואין אזכור לאיום כלשהו מגורם כלשהו, מלבד קרוב משפחה של אשתו של העותר, אך המבקש מציין בעצמו כי איום זה אינו עולה כדי סכנת חיים. שלישית, הטענה לגבי סכנת החיים נטענה בצורה כללית וסתמית בלא כל תמיכה עובדתית או ראייתית. רביעית, לא ניתן להתעלם מכך, שבקשתו של העותר כמעט זהה בניסוחה לבקשות אחרות שהגיש בא-כוחו של העותר, ומצויינים בה נסיבות זהות לנסיבות שצויינו בעתירות ובקשות אחרות, דבר המחליש את טענותיו של העותר ומטיל ספק באמינות הטענות. 29. לאור האמור, ומשקבעתי כי לא הובאו ראיות ולו לכאורה לסכנת חיים, הרי שדין העתירה להידחות על הסף, ובנסיבות אלה, וכפי שפורט לעיל בפיסקה 24(א), הרי שגם אין להיעתר לסעדים החלופיים שהתבקשו בעתירה, למתן שהות לבקש מקלט מדיני במדינה אחרת או מתן שהות להתארגנות וגיוס כספים. משרד הפניםפליטיםאמנה בינלאומית