קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החלטת ממשלה מס' 2183 ילדי שוהים לא חוקיים: עתירה זו דנה בבקשתם של העותרים להחיל בעניינם את החלטת ממשלה מספר 2183 מיום 1.8.2010 שעניינה: "הסדר לשעה למתן מעמד לילדי שוהים שלא כחוק, הוריהם ואחיהם הנמצאים בישראל" (להלן: "החלטה 2183"). העובדות 1. העותר מס' 2 (להלן: "העותר") נכנס לישראל ביום 17.6.00. ביום 7.11.01 קיבל העותר אשרה ב/1 עד ליום 30.5.02 וביום 26.11.02 הוכר כפליט והוענק לו רישיון א/5 בתוקף עד ליום 8.7.11. 2. ביום 28.3.04 הזמין העותר לישראל את בתו, העותרת מס' 1 (להלן: "הקטינה") ואת רעייתו, העותרת מס' 3 (להלן: "העותרת"). העותרת והקטינה נכנסו לישראל ביום 16.9.04, באשרה ב/2. כיום שוהה העותרת בישראל באשרה א/5, המחודשת מעת לעת, והקטינה שוהה בישראל באשרה ב/1, המחודשת אף היא מעת לעת. ראוי לציין כי על פי רישומי המשיב ביקש העותר, בשנת 2005, לאשר את כניסתה של בת נוספת. הבקשה סורבה לאחר עיון בראיונות שנערכו לעותר לפיהם יש לו בת אחת בלבד. 3. העותרים 2 ו-3 הינם ילידי אתיופיה, הם נישאו באתיופיה ובשנת 1991 ברחו לסודן עקב הסכנה שנשקפה לחיי העותר, כך לטענתם. בשנת 1998 נעצר העותר בסודן ולאחר שחרורו נסע בעקבות הקטינה והעותרת למצרים ובהמשך הגיע לישראל, כך לטענת העותרים. 4. העותרת הגישה בקשה למעמד בישראל מכוח החלטה 2183 וביום 17.8.10 נדחתה הבקשה מהטעם כדלקמן: "מאחר והילד/ה קליקדיאן אבויה 5. לאור האמור לעיל הגישו העותרים את העתירה נשוא פסק דין זה בה מבקשים הם לבטל את החלטת המשיב מיום 17.8.10, ליתן לקטינה רישיון לישיבת קבע בישראל וליתן להוריה, העותרים 2 ו-3, רישיון לישיבה ארעית בישראל מכוח החלטת ממשלה 2183. לחילופין, מבקשים העותרים, להעביר את בקשתם למעמד בישראל לבחינת הועדה הבינמשרדית לעניינים הומינטריים. טענות העותרים 6. הקטינה מתגוררת בישראל למעלה משש שנים, היא דוברת עברית שוטפת ולומדת זו השנה השביעית ברציפות במערכת החינוך הממלכתית בישראל. מרכז חייה בישראל ואין לה כיום מדינה אחרת בלתה. הקטינה שוהה בישראל במעמד ארעי. מעמד זה אינו מקנה לה יציבות ווודאות בקשר לעתידה בישראל שכן המדינה הצהירה כי אם ישתנו הנסיבות בארצות המוצא של מי שהוכרו כפליטים, הם יאבדו את מעמדם וישלחו חזרה לארצותיהם. העובדה לפיה שוהים העותרים בישראל במעמד ארעי אינה יכולה להוות נימוק לדחיית בקשתם לקבלת מעמד קבע מכוח החלטת ממשלה 2183. 7. החלטת המשיב לדחות על הסף את בקשת העותרים עומדת בניגוד לתכליתה של החלטת הממשלה 2183, היא איננה סבירה ואיננה מידתית, ועומדת בניגוד לעקרון השיוויון ולעקרון טובת הילד. אם לילדי שוהים בלתי חוקיים העומדים בתנאי החלטת 2183 קמה הזכות לקבל מעמד קבע בישראל כי אז, לאור תכלית החלטת הממשלה, זכות זו עומדת גם לילדים השוהים בישראל כדין, ברישיון ארעי, העומדים בתנאי החלטה 2183. אי הכללתם של ילדי פליטים במסגרת החלטת ממשלה 2183 ושלילת אפשרותם לרכוש מעמד קבע בישראל מהווה אפליה חמורה. האפליה מתייחסת גם למעמד השונה לו זוכים הפליטים לעומת הורי השוהים שלא כדין, מכוח החלטה 2183. בעוד הורי השוהים שלא כדין על פי החלטה 2183 זכאים למעמד קבע בישראל, הפליטים השוהים בישראל זכאים רק לרישיון לישיבה ארעית, המוארך מעת לעת, לתקופות של שנתיים לכל היותר, בכל פעם. 8. החלטת המשיב, לדחות את בקשת העותרים על הסף, מנוגדת להוראת אמנת הפליטים הקובעת, בסעיף 34 לאמנה, אשר אושררה על ידי מדינת ישראל, כי "המדינות בעלות האמנה יקלו, ככל האפשר, על טמיעתן והתאזרחותם של פליטים". סעיף 34 לאמנה הנ"ל מתייחס להתאזרחותם של פליטים במדינת המקלט ואילו בענייננו מבקשים העותרים לקבל מעמד קבע עבור ילדיהם בלבד. 9. החלטת המשיב לדחות את הבקשה איננה סבירה ואיננה מידתית, היא עומדת בניגוד לעקרון טובת הילד ויש לדחותה. טענות המשיב 10. העותרים אינם נכנסים בגדרה של החלטת ממשלה 2183 ומשום כך אין מקום להיעתר לבקשתם לקבלת מעמד בישראל על בסיס החלטה 2183. החלטת הממשלה עוסקת במתן מעמד לילדי שוהים בלתי חוקיים . העותרים מודים כי הם שוהים כדין בישראל ומשום כך לא ברורה טענה לפיה שגה המשיב עת לא העניק להם מעמד מכוח החלטה 2183. 11. כדי להיעתר לבקשת העותרים ולקבוע כי הם זכאים לקבלת מעמד מכוח החלטת ממשלה 2183, על אף היותם שוהים כדין בישראל, על בית המשפט לקבוע כי החלטת הממשלה איננה סבירה וכי יש לשנות את התנאים הנקובים בה. הסמכות לדון בטענה זו איננה לבית משפט זה ומשום כך דין העתירה להידחות. 12. החלטת ממשלה 2183 מהווה חריג הומניטארי ומאזנת בין הרצון לספק מענה הומניטארי לילדים השוהים בישראל שלא כדין ואשר הוריהם גם הם שוהים בישראל שלא כדין, לבין הרצון לשמור על אופייה הייחודי של מדינת ישראל, על שלטון החוק ועל זכותה של המדינה לקבוע מי יכנס בשעריה. הטעמים ההומינטאריים מסוג אלה שנטענו על ידי העותרים נשקלו על ידי הממשלה בעת קבלת החלטה 2183, והחלטה זו מגלמת באופן ראוי את נקודת האיזון בין אופייה של המדינה לבין היותה מדינה דמוקרטית . לעותרים אין זכות קנויה לשהות בישראל וסטייה מהחלטת הממשלה, במקרים כמו בענייננו, תהווה חריגה בלתי מוצדקת. 13. עניינם של העותרים איננו חריג וקבלת העתירה משמעותה הרחבת החלטת הממשלה כשלהרחבה זו השפעת "רוחב" רבה על מקרים רבים אחרים. 14. יש גם לדחות את בקשת העותרים כי עניינם יועבר לועדה ההומינטארית הבינמשרדית. החלטת הממשלה מורה להעביר לטיפול הועדה הבינמשרדית בקשות המתייחסות לעניינים גבוליים. בענייננו, אין מדובר במקרה גבול אלא במקרה עליו לא חלה כלל החלטת הממשלה. דיון 15. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות כולם על נספחיהם, בפרוטוקול ובפסיקה אותה הציגו הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות. 16. החלטת הממשלה מיום 1.8.2010 מופיעה תחת הכותרת: "הסדר לשעה למתן מעמד לילדי שוהים שלא כחוק, הוריהם ואחיהם הנמצאים בישראל". (ההדגשה אינה במקור - ש.ג.). בהמשך מצוין כי מדובר בהחלטה מס' 2183 של הממשלה מיום 1.8.10. ובהמשך, כנושא ההחלטה, נרשם: "הסדר לשעה למתן מעמד לילדי שוהים שלא כחוק, הוריהם, ואחיהם שנמצאים בישראל". (ההדגשה אינה במקור - ש.ג.). מהאמור לעיל עולה בבירור, וללא כל ספק, כי החלטת הממשלה היא ברורה, לשונה בהירה והיא מתייחסת אך ורק לילדי שוהים שלא כחוק בישראל, הוריהם ואחיהם. אי לכך, לא ניתן לכלול את העותרים, השוהים בישראל כדין, במסגרת החלטה 2183, שכן החלטה זו אינה מתייחסת אליהם. 17. בית המשפט המנהלי בוחן ובודק את סבירות החלטת הרשות. המשיב קבע כי העותרים אינם נכללים במסגרת החלטה 2183 שכן הם שוהים בישראל כדין. החלטה זו עולה בקנה אחד עם החלטה 2183, היא סבירה ולא מצאתי בה פגם אשר מצדיק את ביטולה או התערבות בה. 18. העותרים מעלים טענות כבדות משקל בעניין עקרון טובת הילד, בענין האפליה בין העותרים לבין שוהים שלא כדין, וטענות נוספות המתייחסות לעצם החלטה 2183. טענות אלה אין מקומן במסגרת עתירה מנהלית זו, ואם מבקשים העותרים לתקוף את החלטה 2183, עליהם לעשות זאת במסגרת משפטית נכונה ולא במסגרת העתירה המנהלית דנן. אי לכך, אין גם סמכות לבית משפט זה לדון בטענות העותרים כנגד החלטה 2183, אף אם "עטפו" העותרים את טענותיהם כנגד ההחלטה במסווה של טעוני פרשנות. 19. מהטעמים שפורטו על ידי לעיל אין גם מקום לקבוע כי יש להעביר את עניינם של העותרים לבחינת הועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים. בעניינו, אין מדובר במקרה גבול אלא בעובדות ובנסיבות המוציאות את העותרים מתחומיה של החלטת ממשלה 2183. 20. סוף דבר, החלטת המשיב עולה בקנה אחד עם החלטת ממשלה 2183. החלטת הממשלה 2183 היא ברורה ואינה מותירה מקום לפרשנויות אחרות. אם מבקשים העותרים לטעון כנגד החלטה 2183 עליהם לעשות זאת במסגרת הדיונית המתאימה ואין סמכות לדון בטענות אלה במסגרת עתירה זו. גם אם העותרים טוענים כי טענותיהם הן טענות פרשניות, אין בכך כדי לשלול את המסקנה לפיה טענותיהם הן, למעשה, טענות נגד החלטה 2183 אשר לשונה ברורה. 21. העתירה נדחית. מיסיםמשרד הפניםהממשלהשוהה בלתי חוקי