קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סירוב לתת היתר לשימוש חורג: עתירה זו דנה במהותו של "היתר לשימוש חורג", הנסיבות המצדיקות את הענקתו וגבולות ההתערבות של בית המשפט לעניינים מנהליים בהחלטה לסרב להעניק היתר כאמור. נסיבות העתירה העותרות הן בעלות הזכויות בשתי חלקות קרקע חקלאית בשטח כולל של עשרות דונמים בגוש 3944 בראשון לציון (להלן: "המקרקעין"). בשנת 1998 ניתן לעותרות היתר להקמת סככה חקלאית בשטח של 1500 מ"ר. העותרות מנהלות במקרקעין עסק של מחזור כלי רכב [פירוק של כלי רכב שעברו תאונות לחלקיהם לשם מכירת חלפים (להלן: "אתר המחזור" או "העסק")]. למטרת תפעול העסק בנו העותרות על המקרקעין, בלי היתר, מבנה בשטח 4500 מ"ר, גלריה המשמשת כמשרד, משטח אספלט בשטח של 35 דונם, גדר אבן לתחימת המתחם וכן הציבו 4 מכולות בשטח 30 מ"ר כל אחת. השימוש במקרקעין כמרכז מחזור אינו תואם את המציאות התכנונית החלה על המקרקעין. ההיתר שניתן לעותרות הולם את תוכנית המתאר רצ/1/1 (להלן: "התוכנית המקומית") המאפשרת בקרקע שימושים חקלאיים מוגדרים. בנובמבר 2003 נכנסה לתוקף תוכנית מתאר מחוזית תמ"מ 21/3 (להלן: "התוכנית המחוזית") שבין הוראותיה כלול "איזור נופש מטרופוליטאני". המקרקעין מציים בתחום אזור הנופש המתוכנן והשימוש בהם מוגבל לשימושים המותרים באזור הנופש. אתר מחזור (או מתחם אחסנה של חלפים לרכב) אינו בא בגדרם של השימושים המותרים. בגין הבנייה הבלתי מותרת התנהלו ומתנהלים נגד העותרות הליכים משפטיים (בבית המשפט לעניינים מקומיים). בשנת 1999 הגישו העותרות בקשה לשימוש חורג במקרקעין כאתר מחזור לשם אחסון חלפים של כלי רכב (רצ/ש/880). עד סוף שנת 2003 קיימו הוועדה המחוזית מחוז המרכז (להלן: "הוועדה המחוזית"), ועדות משנה וועדות ערר והוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים (ולקחש"פ") כשמונה דיונים ודיונים חוזרים בבקשה. חרף קיומה של המלצת הוועדה המקומית נדחתה הבקשה. ההנמקה העיקרית לסירוב נעוצה בכך שקיומו של אתר מחזור אינו מתיישב עם שימושיה של קרקע חקלאית, באזור שהוא חקלאי ופתוח באופיו. התוכנית המחוזי - שבשלב ראשון הייתה בחזקת תוכנית מופקדת ובהמשך אושרה וקיבלה תוקף - לא אפשרה ליתן היתר לשימוש חורג בטרם ייערך תכנון מפורט של אזור הנופש והוא כדי למנוע ביסוס מציאות בשטח שעלולה לפגוע באופיו של האזור העתיד להיות מתוכנן. אמנם בשלב מסוים הופקדה תוכנית שינוי לתוכנית המחוזית המייעדת חלק משטח אזור הנופש לפיתוח עירוני וכן מייעדת את אזור התעשייה הגובל באזור הנופש להרחבה, אך בכל אלה אין כדי לשנות את השקפת מוסדות התכנון שאתר המחזור הוא בגדר "סטייה ניכרת" משימושי התוכנית ומאופי הסביבה שבה האתר מצוי. בשנת 2006 הגישו העותרות בקשה נוספת לשימוש חורג למשך 5 שנים באותו אתר [רצ/ש/889 (להלן: "בקשה 889")]. גם בקשה זו זכתה לתמיכת הוועדה המקומית (כפוף להריסת המבנים שלא נכללו בהיתר במקורי). במרץ 2007 דנה הוועדה המחוזית בשתי תוכניות הנוגעות לאזור הנופש המטרופוליטאני והחליטה בין היתר שבאזור נופש לא יותרו עסקים העוסקים במחזור; מקומם של אלה באזור התעשייה. ביום 3.9.2007 דנה הוועדה המחוזית בבקשה 889 והחליטה לדחותה בשל כך שהשימוש בקרקע חקלאית כאתר מחזור מהווה סטייה ניכרת על שום היותו ממוקם בלב חטיבת קרקע חקלאית. שימוש כזה גם אינו מתיישב עם הוראות התוכנית המחוזית ביחס לאזור הנופש (להלן: "ההחלטה הבסיסית"). העותרות ביקשו להשיג על ההחלטה הבסיסית בדרך של עתירה מנהלית (עת"מ 1357/07). משהחלה העתירה להתברר נודע לעותרות שהוועדה המחוזית אישרה שימוש חורג דומה (לאתר מחזור) במקרקעין סמוכים [רצ/ש/1/883 (להלן: "בקשה 883")]. על כן ביקשו לתקן את עתירתן ולהוסיף לה טענת הפלייה. בית המשפט החליט, בהסכמת הצדדים, למחוק את העתירה בכפוף להחזרת הדיון לוועדה המחוזית כדי שזו תבחן את טענת ההפליה. בית המשפט הניח ביד העותרות אפשרות לחזור ולהשיג על החלטת הוועדה המחוזית אם ימצאו לנכון לעשות כן בהתאם לתוצאות הדיון החוזר. הוועדה המחוזית ערכה דיון חוזר בבקשה 889, שמעה את טענות הצדדים ובמרץ 2009 החליטה לשוב ולאשרר את ההחלטה הבסיסית (להלן: "החלטת הדיון החוזר"). החלטת הדיון החוזר סוקרת את עיקרי הדיונים הקודמים בעניין בקשת העותרות וכן שבה ומאשררת את נימוקי הדחייה שעליהם הושתתה ההחלטה הבסיסית. הוזכרו שלושה נימוקים ואלה הם, בלשון הוועדה: [בקשה 899] ...מהווה הפרת השטח החקלאי- השימוש החורג המבוקש לא מקיים כל זיקה לשימושים החקלאיים הסובבים ואף להיפך - למרות הפיתוח הנופי שהושקע במקום הרי שמפעל המחזור מהותו פסולת מתכת וחלקי רכב שגוונם, חזותם ותפקודם תעשייתי. פעילות המחזור המתבצעת במקום - אופיה תעשייתי . על כן אין לוועדה ספק כי הבקשה מהווה סטייה ניכרת לייעוד החקלאי המאושר, כמשמעותו בחוק. בנוסף הבקשה מהווה הפרת לב השטח הפתוח בין ראשל"צ למכון הוולקני -הבקשה הנדונה ממוקמת בלב השטח החקלאי שבין ראשל"צ למכון וולקני ומפרה אותו....השטח החקלאי הנדון, תחום באזורים מבונים בלב במטרופולין תל אביב. שטח זה הינו בעל חשיבות מטרופולינית כחטיבת שטח פתוח רציף, המוצאת את ביטוייה בתממ/21/3 כ"אזור נופש מטרופוליני". בשל מיקומו , שטח חקלאי זה הינו רגיש במיוחד , והוועדה המחוזית רואה מתפקידה להגן עליו ביתר תוקף מפני הפרות. על כן קבעה הוועדה כי אין מקומו של שימוש זה בלב חטיבת השטח החקלאי הנדון. כאמור לעיל, התוכנית חלה באזור נופש מטרופוליני...בהתאם [לתוכנית המחוזית] אין לאשר תכניות לבנייה בתחום האנ"מ לפני אישורה של תכנית כוללת לאנ"מ וממילא שימוש לפירוק ומחזור רכב אינו בין השימושים המותרים באנ"מ....[ההדגשות של הוועדה] בהקשר לבקשה 883 סקרה ועדת הערר את הנימוקים שהוליכו לאישורה בשלהי 2007. האישור ניתן לאחר שהלקחש"פ המליצה לתתו לתקופה של 3 שנים בתנאי שהיזם המבקש יתחייב להעביר את העסק בתום התקופה לאתר המיועד לתעשייה, יתחייב שלאחר עזיבת השטח יהרוס את המבנה כדי להתאים את המקרקעין לשימושים חקלאיים או לשימושים מותרים באזור נופש מטרופוליטאני, יסיר את הבנייה הבלתי חוקית ויניח ערבויות בידי העירייה לעזיבת השטח עם אישורה של התוכנית המיועדת לאזור נופש או עם העברת העסק לאזור התעשייה. החלטת הדיון החוזר מציינת שהאישור שניתן לבקשה 883 אינו הולם את מדיניות הוועדה ביחס לאזור נופש מטרופוליני בכלל והאזור הנדון בפרט. יש אם כן "קושי" בהחלטה שאישרה את הבקשה. שהרי גם הבקשה ההיא מגלמת פעילות המהווה סטייה ניכרת משימושי השטח החקלאי ומן השימושים המותרים באזור הנופש. אף על פי כן הוועדה סבורה שהאישור שניתן בזמנו היווה אורכה סבירה לפינוי ואין סיבה להעניק אישור דומה למבקשים בבקשה 889 (העותרות דנן). מה גם שיש הבדלי נסיבות מסוימים בין שני העסקים (בעיקר הבדלי מיקום של אתר המחזור. האתר מושא בקשה 883 ממוקם קרוב יותר לאזור התעשייה). בעקבות החלטת הדיון החוזר שבו העותרות ועתרו לבית משפט זה. עיקר טענות העותרות ניתן למקד את טיעוני העותרות בשלושה ראשי עיקר: (1) טעות מושגית במשמעותו של "היתר לשימוש חורג"; (2) מדיניות מפלה; (3) מחדלי הדיון החוזר. טעות מושגית במשמעותו של "היתר לשימוש חורג" העותרות אינן טוענות - ולא טענו מעיקרה - שהשימוש במקרקעין כאתר מחזור תואם את ייעודם החקלאי של המקרקעין או שהוא שימוש מותר בהתאם לתוכנית התקפה או בהתאם לתוכנית אזור הנופש העתידה. לפיכך ביקשו היתר לשימוש חורג. להיתר כזה יש עיגון ברור בחוק התכנון והבנייה. שימוש חורג מוגדר בחוק כשימוש בקרקע או בבניין למטרה שלא הותרה בתוכנית החלה על הקרקע או למטרה שאינה מותרת לפי הדין [סעיף 1 לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק התכנון והבנייה" או: "החוק")]. החוק מסמיך את הוועדה המקומית להתיר שימוש חורג (סעיף 146 לחוק). בדידן כיון שהמקרקעין הם קרקע חקלאית מוכרזת יש צורך בהיתר מן הוועדה המחוזית) ובלבד שאין בשימוש החורג משום "סטייה ניכרת מתוכנית" (סעיף 151 לחוק). מנגנון זה שנקבע בחוק אינו ריק מתוכן. היתר לשימוש חורג הוא כלי תכנוני שנועד לאפשר למוסדות התכנון לפתור, לתקופת ביניים מוגדרת, מצבים בעייתיים שפתרונם בדרך זו נחוץ ומתחייב מן הנסיבות. הדין אינו מתיר להרשות שימוש חורג בנסיבות של סטייה ניכרת מן השימושים המותרים (סעיף 151[א] לחוק התכנון והבניה). הביטוי "סטייה ניכרת" מוגדר בתקנות כ"שימוש בבניין או בקרקע שיש בו שינוי מהשימוש שנקבע בתוכנית והוא משנה את אופיה של הסביבה הקרובה" [תקנה 2(1) לתקנות התכנון והבניה (סטייה ניכרת מתוכנית) תשס"ב - 2002 (להלן: "תקנות סטייה ניכרת")]. הסטייה ניכרת היא, אם כן, מצב המתאר שימוש במקרקעין שלא בהתאם לשימושי תוכנית ושיש בו כדי לשנות את אופיה של הסביבה. בדידן מדובר אמנם בשימוש שאינו עולה בקנה אחד עם השימושים המוגדרים בתוכנית התקפה, אך בשום אופן אין בו כדי להוות שינוי אופיה של הסביבה הקרובה. הסביבה הקרובה היא של קרקע חקלאית שבפועל השימוש החקלאי בה מועט ביותר. בסביבה הקרובה מצויים כמה וכמה מפעלי שחזור רכב חלקם מורשים וחלקם אינם מורשים. העסק של העותרות משתלב בסביבה ואינו משנה את אופייה. בעסק הושקעו משאבים לתכנון סביבתי כך שאין בו כדי להוות מטרד מבחינת איכות הסביבה. יתר על אלה, עובדה היא שהוועדה המחוזית אישרה שימוש דומה בידי המבקשים בבקשה 883 ולא ניתן היה לאשר בקשה זו אילו סברה הוועדה שהשימוש הוא בגדר "סטייה ניכרת". מדיניות מפלה הוועדה המחוזית אישרה ביום 17.12.07 את הבקשה לשימוש חורג במתחם 883 המצוי בסמיכות מקום למרכז המחזור של העותרות. נסיבות הבקשה 883 דומות וכמעט זהות לנסיבות הבקשה מושא העתירה דנן. העותרות ביקשו להסביר את השימוש הנעשה במקרקעין לשם אחסון חלפים משומשים לרכב, אחסון בלבד ולא ביצוע פעולות פירוק וכיו"ב, תקופה מוגבלת של 5 שנים כאשר בתום התקופה יועבר העסק למיקום אחר שכבר נרכש בידי העותרות וששימושי המחזור בו מותרים. כמו המבקשים בבקשה 883 גם העותרות מתחייבות לעשות שימוש רק במבנים שהוענק להם היתר כדין והן התחייבו להרוס את כל מה שיתברר שהוקם ללא היתר. המעיין בבקשה 883 יראה שהיא נוגעת למתחם קרקעי שעליו חלות אותן תוכניות ממש לרבות התוכנית המיועדת לאיזור נופש מטרופוליני. לכן אותה מניעה שהיתה קיימת לאישור היתר לשימוש חורג לעותרות מתקיימת גם בעניין בקשה 883 ובכל זאת האחרונה אושרה. העותרות הביעו חשש שהבסיס לאישור הבקשה ההיא נובע ממכתבו של עוזר שר התמ"ת דאז מר עובד יחזקאל שתמך במבקשי בקשה 883 על רקע העובדה שעיסקם שימש מקור תעסוקה לעשרות רובות של עובדים. אין כל סיבה להפלות בין שתי המבקשות וההפליה שהתקיימה בפועל מצדיקה את קבלת העתירה. מחדלי הדיון החוזר הוועדה המחוזית התבקשה בפסק הדין הקודם לשוב ולבחון את סוגיית בקשה העותרות על רקע טענת ההפליה. הוועדה המחוזית שבה ובחנה את טעמי הסירוב ולא התייחסה זולת בהערה שולית לסוגיית ההפליה. הוועדה ציינה כטעם הבחנה בין שתי הבקשות את מיקום העסק של מתחם 883 במקום קרוב יותר לאיזור התעשיה המוכרז ואילו את היות מרכז המחזור ממוקם בלב האיזור החקלאי. הדברים אינם מדויקים מבחינה עובדתית ומכל מקום כיוון שמתחם 883 אינו מצוי באיזור תעשייה מוכרז ונמצא בתוככי איזור הנופש המטרופוליני על מקרקעין חקלאיים אין לראות בנימוק שהוצג בידי הוועדה המחוזית כבסיס מצדיק להפליה. עיקר טיעוני הוועדה המחוזית הוועדה המחוזית מציינת שהחלטת הסירוב נשענה על קביעה של הוועדה המחוזית שהשימושים שנעשו במקרקעין מהווים סטיה ניכרת מהייעוד לקרקע חקלאית מכיוון שהמרכז למחזור שונה מהותית מחטיבת הקרקע החקלאית שבתוכה הוא נטוע. כמו כן הסתמכה הוועדה המחוזית על תוכנית המתאר המחוזית העתידה שמכוחה יהיה האיזור לאיזור נופש מטרופוליני שאינו כולל את השימושים המבוקשים. הדברים האמורים מבטאים את מדיניות הוועדה המחוזית ואת התוכן שהוועדה המחוזית יוצקת אל המושג "סטייה ניכרת". כיוון שבית המשפט לעניינים מנהליים אינו ערכאת ערעור על מדיניות הוועדה המחוזית והשקפתה התכנונית, אין מקום לטענת העותרות שיש ליתן תוכן שונה למושג סטייה ניכרת. לטענת ההפליה. הוועדה המחוזית אישרה בזמנו את בקשה 883 שנסיבותיה אכן די דומות לנסיבות בקשת העותרות. היא עשתה כן על בסיס שלושה נימוקים אלה: א) השטח המבוקש נמצא באיזור נופש מטרופוליני בסמוך לשטח המיועד לתעשיה; ב) הוועדה שוכנעה כי מבקשי בקשה 883 רכשו קרקע להעתקת פעילות לאיזור התעשיה הסמוך ונקבעה ערבות למימוש העתקת הפעילות; ג) הולקחש"פ החליטה על מתן אישור לשימוש חורג לבקשה. במסגרת החלטת הדיון החוזר נתנה הוועדה המחוזית דעתה לייחס שבין שתי הבקשות וקבעה כך: בעניין טענת ההפליה קובעת הוועדה כי ביחס לבקשה [883] השתכנעה הוועדה בזמנו כי מתן אורכה של 3 שנים להשלמת פינוי המתחם ראוי ואין היא מוצאת לנכון כי יש לחזור על ההחלטה כאמור הן מהשיקולים שפורטו ... בהרחבה לסרוב הבקשה [889] והן בשל ההבדלים ומיקומם השונה בחטיבת הקרקע החקלאית בהחלטת הולקחש"פ השונה בשני המקרים. ההבחנה בין שתי הבקשות נעוצה אם כן, בריחוק שלהן מאיזור התעשיה הסמוך; היינו, בקשה 883 ממוקמת כ-450 מ' מאיזור התעשיה ואילו בקשה 889 מרוחקת 850 מ' מאותו איזור. יש גם שני הבדלים נוספים, האחד הוא אישור הולקחש"פ והשני מתן ערבויות מספקות להעתקת הפעילות בטווח קצר יחסית. על כן ניתן היה להבחין בין שתי הבקשות. ב"כ הוועדה המחוזית, הוסיפה נימוק נוסף לדחיית בקשת העותרות המבוסס על הפרות הדין שהן ביצעו על ידי בנייה בלתי חוקית בהיקף גדול כשיקול רלוונטי בהקשר לאישור בקשה לשימוש חורג. טיעוני הוועדה המקומית הוועדה המקומית הקדישה פרק נכבד בטיעוניה להתנהלות הליכים במישור המקומי בקשר לצווי הריסה שיפוטיים וצווי הפסקת פעילות שהוצאו כנגד מרכז המיחזור. לא ארחיב דברים בעניין זה כיוון שאינני סבור שהוא שוקל לשם החלטה בעתירה זו. לגוף העתירה בארה הוועדה המקומית מדוע ניתנה המלצתה להתיר את השימוש החורג. בראשונה הסבירה הוועדה המקומית את השקפתה שאין לראות בבקשה משום סטייה ניכרת שכן אף על פי שהמקרקעין מיועדים לחקלאות בפועל מזה תקופה ארוכה אין עושים במקרקעין שימוש חקלאי. יתר על כן בסביבת המקרקעין דנן פועלים עסקים נוספים הדומים במהותם לעסקן של העותרות, על כן עסקן של העותרות אינו משנה את מהות הסביבה. העותרות ביקשו היתר לשימוש חורג למשך 5 שנים, אך השאירו את משך זמן ההיתר לשיקול דעת מוסדות התכנון. הוועדה המקומית סברה ועדיין סבורה כי נוכח הצהרת העותרות שהן מצויות בעיצומו של הליך העתקת פעילותן למקרקעין חדשים ניתן לעשות בזמן הביניים שימוש במנגנון של היתר לשימוש חורג. הוועדה המקומית סברה ועדיין סבורה שהיה מקום לקבל את המלצתה לאישור השימוש החורג למטרת אחסנת כלי רכב וחלפים תוך קיצור משך תקופת השימוש החורג והצבת תנאים וערובות. דיון אין מחלוקת שהעותרות משתמשות במקרקעין למטרה שאינה הולמת את ייעוד המקרקעין ואת התוכניות התקפות. אין גם מחלוקת שהעותרות בנו על המקרקעין מבנים ללא היתר. במציאות התכנונית ניתן לאשר את השימוש המבוקש במקרקעין שלא על דרך שינוי תוכנית, רק על ידי מתן היתר לשימוש חורג. פשוט וברור הוא שלא ניתן להעניק היתר לשימוש חורג בנסיבות של שימוש במקרקעין בסטייה ניכרת מתוכנית. על כן השאלה היחידה שהוועדה המחוזית הייתה צריכה להעמיד לנגד עיניה היא האם השימוש המבוקש הוא בגדר "סטייה ניכרת" מתוכנית. לכאורה הוועדה המחוזית עשתה כך. היא קבעה שהשימוש המבוקש תוקע טריז בלבו של מתחם קרקעי גדול המיועד לשימושים חקלאיים ובתכנון לאיזור נופש. ולפיכך השימוש הנעשה במקרקעין אינו מתיישב עם סביבתו ובעצם משנה את אופי הסביבה. עיון בתגובת הוועדה המקומית מעורר ספק בעניין השקפת הוועדה המחוזית בשאלה האם השימוש במקרקעין שעושות העותרות אכן משנה את אופייה של הסביבה. שהרי הוועדה המקומית הצביעה על כך שבסביבה אין עושים כמעט שימוש חקלאי בקרקע ולהפך שימושים מסוג עסקן של העותרות רווח שם. אלא שלא לי להתערב בניגודי ההשקפה שבין שני מוסדות התכנון הללו. הוועדה המחוזית כמוסד תכנון הניצב מעל המדרג של הוועדה המקומית, רשאית לגבש השקפה ומדיניות האומרת ששימוש במקרקעין כגון זה שהעותרות עושות הוא בגדר סטייה ניכרת בנסיבותיו. אילו הסתיימו הדברים בכך לא הייתי יכול כשופט לעניינים מנהליים להתערב בשיקול הדעת של מוסד התכנון. אלא שבא עניינה של בקשה 883 ומוכיח שלוועדה המחוזית לא הייתה השקפה עקבית חד חד ערכית בעניין השימושים הנדונים. שכן אילו סברה הוועדה המחוזית ששימושי אחסון רכב וחלפים במקרקעין ובאיזור הם בגדר "סטייה ניכרת" לא הייתה רשאית לאשר את בקשה 883. אישור בקשה 883 מוכיח ששיקולי הוועדה המחוזית לא הושתתו על ההשפעה של השימושים על אופי הסביבה הקרובה אלא על שיקולים אחרים (כגון תעסוקה למשפחות עובדים, ארעיות ההיתר, בטוחות להעברת העסק למקום מורשה, הסרת בנייה בלתי חוקית). בהעדר מדיניות ברורה של הוועדה המחוזית אין מניעה להעביר את החלטתה דרך מנסרת הבחינה של בית המשפט. בית משפט זה הורה את הוועדה המחוזית לשוב ולבחון את בקשת העותרות בראי טענת ההפליה ביחס לבקשה 883. לדעתי הוועדה המחוזית לא הצביעה על טעמי הבחנה מצדיקים בין שתי הבקשות. ההבדלים שהוועדה המחוזית מצאה הם זעירים ואפילו חסרי משמעות. לא ברור לחלוטין מה פשר ההבחנה במיקום של שני העסקים. האחד מרוחק 450 מ' מאיזור תעשיה והשני 850 מ' מאיזור התעשיה. הבחנה זו מה עושה? לא לי פתרונים. הוועדה המחוזית הייתה צריכה לשכנע שזה טעם מצדיק והיא לא עשתה כן. חשיבות רבה יותר יש לעובדה שבזמנו אישרה הולקחש"פ את בקשה 883 ולא נתנה אישור כזה לבקשה 889. אלא ששום גורם לא הציג הסבר להבחנה שהבחינה הולקחש"פ. חוזרת השאלה למקומה מהו טעם ההבחנה בין שתי הבקשות. אין לכך תשובה מספקת. אני מסכים עם דברי ב"כ הוועדה המחוזית שהפרות הדין שהעותרות ביצעו עשויות לשמש שיקול חשוב מאוד בהקשר לבקשה להענקת היתר לשימוש חורג. אולם לא זו בלבד שאין רואים על פני ההחלטה הבסיסית והחלטת הדיון החוזר שעניין זה שימש גורם מרכזי בהחלטות אלא אף גם זו שהעותרות הודיעו במפורש שהן מקבלות על עצמן להסיר כל בנייה ללא היתר במסגרת ההיתר לשימוש חורג. נראה לי, אם כן, שההחלטה בבקשה 883 מערערת באורח משמעותי את בסיס ההחלטה בעניין בקשה 889. התוצאה אני סבור שאת עתירה זו יש לקבל במגבלות מסוימות. מן הראוי שיוענק היתר לשימוש חורג לעותרות לתקופה מוגבלת בהתאמה לתקופה שאושרה בבקשה 883 או לתקופה מוגדרת אחרת שתתאים למהלכי העתקת העסק לאיזור התעשיה. הוועדה המחוזית רשאי להתנות את ההיתר בהוכחת רכישת המתחם שאליו מיועדת העתקת העסק, להוסיף התנייה בעניין ערובות ובהגבלת השימושים למטרות אחסון רכב וחלפים בלבד (בלי לבצע פעולות פירוק ומחזור). הוועדה רשאית גם להתנות את הסרת הבנייה הבלתי חוקית בהתאם להתחייבות העותרות. בשל התנהלות שלא כדין של העותרות אני נמנע מפסיקת הוצאות לטובתן. שימוש חורג