קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עתירה נגד דחיית בקשת רישום רכב ביבוא אישי: 1. העתירה שבכותרת - עניינה החלטתה של המשיבה לדחות את בקשתו של העותר לרשום וליתן רשיון לרכב מסוג פורד מוסטנג. הרכב יובא על-ידי העותר מארצות הברית לישראל ב"ייבוא אישי" וזאת על-פי רשיון ייבוא שהונפק לו לשם כך על-ידי המשיבה. טעם הסירוב לרישום הרכב הנו אחד: העובדה כי מאז שניתן הרישיון ליבוא הרכב שונה הדין החל בנדון כך שלא ניתן לרשום רכב שחלפו למעלה משנתיים ממועד ייצורו. במועד בו נתבקש הרישום, חלפו למעלה משנתיים ולכן נדחתה הבקשה. העותר טוען כי החלטתה של המשיבה אינה כדין, וכי השינוי בדין אינו חל עליו שכן קיבל את רישיון היבוא ואף יבא את הרכב קודם לתחילת השינוי בדין. השאלה המרכזית הדורשת הכרעה במקרה זה היא אפוא אם יש לראות את השינוי בדין כחל על עניינו של העותר, אם לאו. רקע רלבנטי   2. ביום 2.11.2007 רכש העותר רכב מסוג פורד מוסטנג שמועד ייצורו 11.10.2006 (להלן - "הרכב"). הרכב נרכש במדינת קליפורניה שבארצות הברית. על-מנת לייבא את הרכב למדינת ישראל, הגיש העותר למשיבה בקשה לקבלת רשיון ייבוא. ביום 10.12.2007 נעתרה המשיבה לבקשתו של העותר וניתן לו רשיון לייבא את הרכב לישראל (נספח ה' לעתירה), וזאת לתקופה שעד ליום 15.3.2008. רשיון הייבוא התנה את רישומו של הרכב בתנאים מסוימים, ובכלל זה בעמידתו בכל תקנות התעבורה "לרבות פנס חזית מסוג אירופאי אסימטרי בעל סימון האות 'E' או 'e', או פנסים אסימטריים בעלי סימון HB4 + HB3 החייבים בכיוון מיוחד הנעשה בארץ". הרלבנטיות של מגבלה זו תתבהר בהמשך. 3. ביום 20.12.2007 פורסם בקובץ התקנות תיקון לתקנה 282(3)(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. תיקון זה קבע כי לא יירשם רכב שיובא בייבוא אישי ולא יינתן עליו רשיון, אלא אם טרם חלפו 24 חודשים ממועד ייצורו. יצויין כי תיקון התקנות מכיל הוראת "תחילה" אשר על-פיה "תחילתן של תקנות אלה ביום כ"ה באדר ב' התשס"ח (1 באפריל 2008)" (סעיף 4 לתיקון). 4. ביום 12.2.2008 הגיע הרכב לנמל אשדוד, ולמחרת - לאחר תשלום כל המיסים בסך של 54,473 ש"ח - העותר שחרר את הרכב מהמכס, והוא נמסר לחזקתו. העותר מתאר בעתירתו כי למן שלב זה, ניגש פעמים רבות למשרד הרישוי על מנת לנסות ולהסדיר את רישום הרכב אולם הדבר לא התאפשר בשל אי תקינות פנסי הרכב. העותר הוסיף וציין, כי נדרש על ידי הגורמים הרלבנטיים במשרד הרישוי להחליף את הפנסים בפנסים אחרים תקניים אולם לא מצא כאלו ולא ניתן היה להשיג כאלו והוא אף נסע לחו"ל על מנת לנסות ולאתר פנסים מעין אלו. בשל כך חל עיכוב ברישום הרכב. בנוסף, לעותר היו נסיבות משפחתיות שמנעו ממנו לפי העתירה ונספחיה, את קידום העניין במשך זמן מה. כך נקפו מחוגי הזמן עד לחודש יוני 2009. ממועד זה, החל העותר בתכתובת עם גורמים שונים במשיבה על מנת שיתאפשר רישום הרכב וזאת שעה שכבר ידע כי חלפו שנתיים ממועד היצור ומטעם זה מסורבת בקשתו. לאחר תכתובות שונות, נענה העותר (ביום 6.7.2009 - נספח טו' לעתירה; במכתב נכתב בטעות 2010) על דחיה סופית של בקשתו. טעם הדחיה - העובדה שחלפו למעלה מ - 24 חודשים מעת ייצור הרכב והכל בהתאם להוראת התיקון לתקנות. העותר לא השלים עם דחית בקשתו והמשיך לפנות לגורמים שונים - משך שנה - בנסיון לשנות את "רוע הגזירה". ביום 14.7.2010 הגיש העותר הליך נגד החלטת הרשות וזאת לבית משפט השלום בראשון לציון. הליך זה נמחק מחמת היעדר סמכות עניינית; וביום 7.10.2010 הוגש ההליך שבכותרת לבית משפט זה. 5. יצויין עוד, כי ביום 16.6.2010, נתפס העותר על-ידי משטרת ישראל כשהוא נוהג ברכב ללא רשיון. כתוצאה מכך הוצאה הודעה על איסור השימוש ברכב (נספח טז' לעתירה). אין חולק כי למן מועד זה מושבת למעשה הרכב והוא עומד כאבן שאין לה הופכין. עוד יצויין, כי עם הגשת העתירה נתבקש גם סעד זמני שיאפשר רישום הרכב. בבקשה ובעתירה צויין כי בחודש נובמבר 2009 פרסמה המשיבה נוהל המאפשר לבעלי רכבי פורד מוסטנג לכוונן את הפנסים במעבדה מוסמכת לשם עמידה בדרישת הרישוי. אלא שהעותר, כך נטען, ביקש לעשות כן והדבר לא נתאפשר לו. במהלך דיון שהתקיים לפני בבקשה לצו הביניים, בתקופת שביתת הפרקליטות, ובאין התיצבות, ניתן לעותר סעד זמני שאפשר לו את כיוון פנסי הרכב במעבדה מוסמכת מבלי שיהא בכך משום טענת הסתמכות או הכרעה בגוף טענותיו. בהמשך לכך הפנסים כוונו ונבדקו ואין לפני חולק כי הבדיקה נמצאה תקינה (ע/1). 6. על מנת להקל על הקורא, נסכם את הפרטים המרכזיים העולים מתיאור השתלשלות העניינים שלעיל עד לעת הזו: מועד הייצור של הרכב הינו 11.10.2006. הוא נרכש על ידי העותר ביום 2.11.2007. רישיון ייבוא ניתן ביום 10.12.2007 ותוקפו היה עד ליום 15.3.2008. אין חולק כי במועד בו יובא הרכב לא חלה מגבלת 24 החודשים ממועד הייצור של הרכב בעת רישומו. שינוי הדין פורסם ביום 20.12.2007, אלא שמועד תחילתו נקבע ל-1.4.2008. בין מועד פרסומו של התיקון לתקנות לבין תחילתו, יובא הרכב לארץ ושוחרר מן המכס (12.2.2008). המועד בו הרכב הגיע ל"גיל" של 24 חודש מעת ייצורו, היה 11.10.2008, כשמונה חודשים לאחר שיובא. טענות בעלי הדין 7. טוען העותר, על ידי ב"כ עו"ד עמוס ברכה, כי יש להורות על ביטול החלטת הרשות ולאפשר את רישום ורישוי הרכב. טענתו המרכזית של העותר הינה כי התיקון לתקנות לא חל עליו שכן קיבל את רישיון היבוא עוד קודם לשינוי הדין ואף יבא את הרכב לארץ קודם למועד התחילה (הגם שלא חלק שלא ידע על השינוי בדין). פירוש התקנות כאילו חל התיקון על העותר יהא החלה רטרוספקטיבית שלהן בלא הצדק לכך ותוך פגיעה בזכות הקניין של העותר. כטענה נוספת וחלופית טען העותר, כי העיכוב בהסדרת רישום הרכב לא היה באשמתו. הוא ידע על המגבלה בדבר הסדרת פנסי הרכב עוד מקבלת רישיון היבוא, והדבר נרשם במפורש ברישיון הרכב. אולם משבא להסדיר את העניין בפניות אין קץ לרשות, נשלח שוב ושוב להביא פנסים חלופיים הגם שאלו לא קיימים ולא מיוצרים בארץ או בעולם. בשל כך, חלף מועד 24 החודשים ממועד הייצור, והמשיבה אף לא אפשרה לו להסדיר את בעיית פנסי הרכב על דרך של כיוונם במעבדה מוסמכת - אפשרות שנתנה לבעלי רכב מעין זה - אחרים - במסגרת חוזר מטעמה שמחודש נובמבר 2009. זאת ועוד: בחוזר האמור הכירה המשיבה בכך שלמעשה במקרים רבים הוגשו חשבוניות מזויפות על רכישה והחלפה של פנסים - פעולות אשר לא בוצעו. נטען אפוא בעתירה, כי דווקא העותר שניסה לפעול לפי ההנחיות שקיבל, ולא פעל בדרכים עקלקלות, איחר את המועד ואין לזקוף האיחור לחובתו. 8. טוענת המשיבה, על ידי ב"כ עו"ד ריצ'ארד סלאח, כי יש לדחות את העתירה מכל וכל. תחילה נטען לעילות סף. כך, לעילה של חוסר ניקיון כפיים שעה שהעותר נמנע מלהסדיר את רישום הרכב במשך זמן כה ממושך בלא הצדק סביר. חוסר ניקיון הכפיים אף חמור במיוחד משעה שהעותר נתפס נוהג ברכב בלא רישיון רכב ובלא רישום. נטען בנוסף לעילת סף של שיהוי. לפי הנטען, ידע העותר על שינוי הדין משלב מוקדם, בוודאי שלא יאוחר מחודש יוני 2009. בשלב זה לכל המאוחר יכול היה העותר לעתור כנגד ההחלטה, אלא שבחר להשתהות ולהתכתב עם הרשויות במשך למעלה משנה ובכך יש שיהוי כבד. לגוף העתירה, נטען כי אין ממש בטענות העותר. אליבא דמשיבה, התיקון לתקנות היה תיקון אקטיבי ולא רטרוספקטיבי ואין בעובדה כי ניתן לעותר רישיון יבוא קודם לכן, כדי למנוע את החלת התיקון עליו כהחלה אקטיבית. הודגש בתשובה, כי מועד תיקון התקנות (20.12.2007) היה אמנם לאחר שניתן רישיון הייבוא, אולם בפועל הרכב יובא רק לאחר שפורסם התיקון כך שהעותר יכול היה שלא לייבא את הרכב. זאת ועוד, מחוקק המשנה צפה בעיות מעין אלו ועל כן נקבעה בתיקון התקנות הוראה לפיה מועד התחילה יהיה מאוחר - ביום 1.4.2008. לעותר ושכמותו שבידיהם היה רישיון, היה אפוא די והותר זמן להסדיר העניין. לבסוף, הודגש כי לעותר עמד עוד פרק זמן נוסף לאחר תחילת התיקון לתקנות - מיום 1.4.2008 (מועד התחילה) ועד ליום 11.10.2008 (מועד הגעת הרכב לגיל 24 חודש). אלא שהעותר חדל לאורך כל התקופה וגם לאחריה. הוא לא הסדיר את עניין הפנסים. הוא לא הוכיח כי אכן פנה כפי טענתו ולא הוכיח כי נשלח דווקא להחלפת פנסים ולא לכוונונם. העותר גם לא הוכיח כי לא יכול היה לבצע את פעולת הכיוון במעבדה מוסמכת קודם להגשת העתירה והא ראיה שלאחר הדיון בבקשה לצו הביניים והחלטת בית המשפט, בוצע הכיוון בלא קושי ובזמן קצר. דיון והכרעה 9. לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות ב"כ הצדדים, מסקנתי היא כי דין העתירה להידחות. יצויין תחילה, כי אכן קיימות עילות סף לדחיית העתירה: תחילה עניין השיהוי - ברור מהתכתובות שצורפו כי העותר ידע על עמדת הרשות לכל המאוחר בחודש יוני 2009. חלף פניה לערכאות או מיצוי מהיר של זכויותיו, בחר להתכתב עם הרשות במכתבים שמוענו לגורמים שונים. רק בחלוף למעלה משנה, הוגש ההליך לבית משפט השלום ולאחריו לבית משפט זה. המדובר אפוא בהשתהות כבדה, מעל ומעבר ל-45 הימים הקבועים בתקנות, ומבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד או שניתן טעם המצדיק את השיהוי (השוו לאחרונה, עע"ם 1330/09 דנון נ' המועצה המקומית בנימינה - גבעת עדה (לא פורסם, , 27.4.2011)). מעבר לכך, אין חולק כי בנקודת זמן בה ידע העותר כי הרשות מסרבת לרשום את הרכב, הוא נסע ברכב - ללא רשיון - ולאחר שנתפס, הושבת הרכב; השבתה שרק לאחריה פנה העותר לבית המשפט, ודומה כי היא זו שהניעה אותו לעתור לבית המשפט במועד - המאוחר - בו הוגשה העתירה. לכך יש השלכה על ניקיון כפיו של העותר בפניה לבית משפט זה. אולם איני נצרך להסתמך על עילות-סף אלו בלבד במסקנתי בדבר דחיית העתירה שכן אף לגופה אין להיעתר לה. אסביר: תחולת התיקון לתקנות על העותר 10. השאלה הראשונה הדורשת התייחסות היא תחולת התיקון לתקנות על העותר. תקנה 282(3)(ב) לתקנות התעבורה, לאחר תיקונה, קובעת כי: "282. לא יירשם רכב ולא יינתן עליו רשיון, אלא אם כן - ... (3) טרם חלפו 12 חודשים ממועד ייצורו; ואולם רשות הרישוי תרשום רכב ותיתן עליו רישוי אף בחלוף התקופה האמורה, אם התקיים בו אחד מאלה: ... (ב) הרכב הוא רכב פרטי מסוג M1 או רכב מסוג L שיובא ביבוא אישי כמשמעותו בצו יבוא חופשי, התשס"ט-2008 (להלן - יבוא אישי), וטרם חלפו 24 חודשים ממועד ייצורו, או אם מועד ייצורו אינו ידוע - מהמועד שבו נרשם הרכב לראשונה לתנועה בדרכים במדינת חוץ;" 11. אכן, במועד פרסום התקנות כבר היה העותר בעל רישיון יבוא ולפני מועד התחילה יובא הרכב לישראל. זאת ועוד: הגם שהתיקון לתקנות עניינו בהגבלה על מועד הרישום של כלי רכב ולא על מתן רישיון לייבוא, ברי כי יש לכך השלכה גם על רישיון ליבוא רכב, שכן קיימת זיקה הדוקה בין רישיון יבוא לרישום רכב. הרי התקנה מושא ענייננו עניינה ברכב שיובא ביבוא אישי. ללא רישומו של הרכב, השימוש העיקרי בו - נסיעה בכבישי ישראל - הינו אסור ומהווה עבירה על דיני התעבורה (ראו סעיף 2 לפקודת התעבורה [נוסח חדש]); והדבר מעקר את המטרה הטבעית שבבסיס הייבוא. המחשה לקשר ההדוק בין היבוא האישי של הרכב לרישומו ניתן למצוא בתנאי רשיונות הייבוא שמנפיקה המשיבה. כך למשל, ברשיונו של העותר צוין ברחל ביתך הקטנה כי "רישום הרכב מותנה בעמידתו בכל תקנות התעבורה והוראות משרדנו [ההדגשה אינה במקור - י.מ.]" (סעיף 2 לתנאי הרשיון, נספח ה' לעתירה)). גם בדיון שהתקיים לפני (ביום 3.4.2011) ציין בא כוח המשיבה כי "המכס לא מאפשר לייבא בייבוא אישי רכב שגילו מעל שנתיים. מונעים את המצב הזה. המטרה היא ליצור התאמה בין דיני הייבוא לדיני רישום הרכב [ההדגשה שלי - י.מ.]" (עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 12-14). מן המקובץ עולה אפוא, כי קיים קשר הדוק בין הייבוא של רכב בייבוא אישי לבין רישומו. 12. אלא שמכאן לא נובעת המסקנה כי בהחלת התיקון לתקנות על עניינו של העותר יש משום תחולה רטרוספקטיבית, שקיימת חזקה פרשנית (הניתנת לסתירה) כנגדה (ראו בהרחבה אהרון ברק פרשנות במשפט כרך שני פרשנות החקיקה 619-621 (1994); יניב רוזנאי "רטרואקטיביות יותר מאשר 'רק עניין של זמן'! מחשבות על ניתוח חקיקה בעקבות בג"ץ גניס" משפט ועסקים ט 405-411 (2008); עע"א 1613/91 ארביב נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(2) 765 (1992)). אכן, בעת שניתן רישיון היבוא לא היתה מגבלת רישום של רכב עד לחלוף 24 חודשים ממועד הייצור. אולם חובה לרישום רכב שיובא היתה קיימת. הוספת מגבלת הזמן על רישום הרכב לא שינתה מהותית את רישיון היבוא. היא לא הגבילה את גיל היבוא של הרכב. היא גם לא מנעה מן העותר לרשום את הרכב. היא הוסיפה אפוא וקצבה תקופת זמן לביצוע הרישום ביחס לגיל הרכב. בכך אין לראות תחולה רטרוספקטיבית של התקנה באופן המשנה מצב משפטי במבט צופה פני עבר. שהרי, גם לפי הדין הקודם היתה חובת רישום של הרכב וחובה זו לא ניתן היה לקיים אלא תוך פרק זמן סביר מיבוא הרכב. 13. ודוקו: יכול והתוצאה היתה שונה לו במועד קבלת רישיון היבוא או במועד היבוא עצמו היה כבר הרכב מעבר לגיל הרישום המקסימלי וכתוצאה מכך היה משתנה מצבו של העותר לרעה כך שהוא לא יכול היה לרשום את הרכב. אולם לא זה המצב במקרה שלפניי. למן התקנת התקנות ועד לתחילתן חלפו למעלה משלושה חודשים וחצי (מיום 10.12.2007 ועד 1.4.2008). במועד זה, עדיין לא היה רכבו של העותר בן 24 חודשים מיום יצורו. היו לעותר עוד למעלה מ - 6 חודשים מנקודת זמן אחרונה זו של תחילת התקנות על מנת להשלים את רישום הרכב. במצב דברים זה, לא ניתן לראות בהחלת השינוי בתקנות על העותר משום תחולה רטרוספקטיבית אלא כתחולה אקטיבית (ראו למשל ענין ארביב לעיל, רע"א 3145/99 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' חזן (לא פורסם, , 29.6.2003)). 14. מעבר לנדרש אוסיף ואציין, כי אפילו המסקנה היא אחרת ומדובר בתחולה רטרוספקטיבית, הרי שהמדובר במסקנה פרשנית נגד תחולה כזו - מסקנה הניתנת לסתירה. בנסיבות המקרה, ניתן ללמוד מהוראת התחילה והרקע לתיקון התקנות, כי אכן היתה תכלית של תחולה גם על מי שהיו בידיו רישיונות קודם לתיקון התקנות וזו בדיוק הסיבה שבעטיה נקבעה הוראת תחילה מאוחרת - לאפשר לבעלי הרשיונות הקיימים תקופת התארגנות. כעולה מחומר הכנה שאליו הפנה ב"כ המשיבה (פרוטוקול ועדת הכלכלה של הכנסת מיום 22.10.2007), בא התיקון לתקנות במסגרת תיקון כולל נרחב יותר, שעיקרו מעבר לרישום רכב לפי מועד עליית הרכב לכביש (להבדיל משנות "מודל" שקבעו היצרנים), תוך הטלת מגבלות ברישום הרכב ביחס למועד ייצורו: רכב ביבוא "רגיל" - ירשם ובלבד שטרם עברו 12 חודשים ממועד יצורו (תקנה 282(א)(3) לתקנות); רכב מ"יבוא אישי" (מסוגים מסויימים) - ירשם ובלבד שטרם חלפו 24 חודשים ממועד יצורו (או מועד נוסף שאינו רלבנטי לענייננו). לגורמים המקצועיים במשרד התחבורה היה ברור, כעולה מן הפרוטוקול האמור, כי החלת התיקון לתקנות משנה גם את המצב ביחס לבעלי רישיונות יבוא קיימים. נרשם לפיכך (עמ' 6) כי "אנחנו צריכים לעשות גם התאמה מסויימת בצו יבוא חופשי. כדי למנוע אפשרות שחלילה נפגע במאן דהוא על פי חוק יסוד: חופש העיסוק החלטנו לתקן את הנוסח, כי הנוסח הקיים מכיל תקופת הסתגלות של 3 חודשים. אנחנו מבקשים לבטל את תקופת ההסתגלות ופשוט להחיל את התקנות ב - 1 באפריל 2008". לשון אחר, לגורמים במשיבה היה ברור כי התקנות עלולות לפגוע בבעלי רישיונות יבוא קיימים ולשם כך הוחלט על תקופת הסתגלות ובהמשך - במקומה - על מועד תחילה מאוחר. הנה כי כן, תכלית תיקון התקנות היתה, בין היתר, לשנות את המצב המשפטי בכל הקשור ברישום רכב והתאמת עניין זה למצב המשפטי הנוגע ליבוא רכבים. ברי היה עם זאת, כי בהגבלה על מועד הרישום יש משום פגיעה אפשרית בבעלי רישיונות יבוא קיימים. הפתרון העקרוני שנמצא לקושי זה של פגיעה בבעלי רישיונות יבוא קיימים, היה בדחית מועד התחילה. אכן, ניתן לראות בתחילה מאוחרת של הדין כמעין "הוראת מעבר" במישור הזמן (להבדיל ממישור התחולה), שבהחלט יש לה מקום ולעיתים היא אף מתחייבת היא מן הדין במצבים של תחולה אקטיבית של הדין (ראו למשל דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך א' 366-369 (2010); בג"ץ 2832/96 בנאי נ' המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין, פ"ד נ (2) 582 (1996)). 15. העולה מן המקובץ הוא אפוא כי בנסיבות המקרה בדין קבעה המשיבה כי התיקון לתקנות חל על העותר, ומשכך חובה היתה עליו לרשום את הרכב עד חלוף שנתיים ממועד יצורו. מועד זה חלף זה מכבר, אפילו קודם לתשובתה הכתובה של המשיבה בנדון, שבאה כפי הנראה כבר בחודש יולי 2009. אם לא די בכך, העותר אף לא טען לפניי, כל שכן לא הוכיח, כי הוא הסתמך על הדין הקיים - היעדר מגבלה על מועד הרישום - בעת קבלת רשיון הייבוא או בעת ייבוא הרכב. ממילא, כאמור, מועד התחילה הנדחה הותיר בידיו די זמן להסדיר את הרישום. למעשה, הוא כלל לא נזקק למועד התחילה המאוחר (במישור הנורמטיבי) משעה שעמדה לו ממילא שהות עד לאוקטובר 2008 בכדי להסדיר את רישום הרכב. יש לציין, כי בדיון שלפני הודה בא כוח המשיבה - בהגינותו - כי במקרים ספורים בהם הגיעו רכבים להירשם באיחור קל מאוד של "יום-יומיים" המשיבה אפשרה את רישומם. אולם, מדובר ב"שיקול דעת מצומצם ביותר, לתקופת זמן מועטה ביותר, שהייתה אז, למקרים חריגים בני יום יומיים של חריגה ולא יותר מזה" (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 25-26). לא מצאתי בנתון זה כדי לשנות את מסקנתי דלעיל לפיה המצב המשפטי הוא כזה לפיו השינוי בתקנות חל על העותר ובמועד בו ביקש לרשום את הרכב פעלה הרשות כדין עת לא נעתרה לבקשה. ככל שבמספר מקרים אחרים - שכפי הנראה גם נסיבותיהם אחרות - לא אכפה הרשות את הדין ככתבו וכלשונו - אין בעצם נתון זה כשלעצמו בכדי לאפשר לעותר לרשום את רכבו במועד המאוחר לזה שנקבע בתקנות ובניגוד לקבוע בה במפורש. הטענה בדבר אשם המשיבה באיחור ברישום הרכב 16. ניתן היה לכאורה לסיים את מסענו בנקודה זו, אולם טוען העותר כי התנהלות הרשות היא זו שהובילה לאיחור ברישום הרכב. לעניין זה אציין תחילה, כי נוכח הוראת התקנות ותחולתן על העותר, ספק הוא אם האכסניה לבירור טענות אלו היא במסגרת עתירה זו בבית משפט זה. כך הדבר, שכן משמעות קבלת הטענה הינה כי בקביעת הוראת התחילה או בהיעדר הוראת מעבר למקרים דוגמת העותר, נפל פגם בפעולת הרשות וקיים אפוא פגם בתקנות עצמן. אולם מעבר לכך אציין, כי העותר לא עמד בנטל המוטל עליו להראות כי הרשות פעלה שלא כדין בעניינו. אסביר: 17. אין חולק כי העותר ידע עוד לפני קבלת הרשיון ליבוא הרכב כי קיימת בעיית אי-תאימות של הפנסים וכי עניין זה מחייב פתרון כתנאי לרישום. הוא ידע כן עוד טרם תיקון התקנות. הדבר עולה בבירור גם מהרישיון לייבוא הרכב עצמו (שצוטט לעיל פסקה 2) כמו גם מהצהרת העותר מיום 22.5.2005 לענין זה ממש (צורפה בהסכמה על ידי ב"כ המשיבה במסגרת בקשה מיום 31.3.2011). בשני מסמכים אלה צויין במפורש כי קיימת חובה ב"כיוון מיוחד הנעשה בארץ". העותר טען בכל מאודו כי מיד לאחר שבא לבצע את רישום הרכב, מספר ימים לאחר שחרורו מן הנמל, הוברר לו כי הוא נדרש להסיר את הליקוי. העותר ציין כי הוא נדרש להחליף את הפנסים. הוא מתאר בעתירתו כי עשה כל מאמץ בנדון ואף טס לחו"ל לשם כך, אלא שאין בנמצא ולא היו קיימים פנסים תואמי תקן לרכב ולכן הפתרון היחיד לבעיה היה כיוון הפנסים. משכך, כאשר נשלח להחליף את הפנסים, נשלח ל"הוריד את הירח" (עמ' 6 לפרוטוקול מיום 20.1.2011). רק באיחור, כך נטען, הבינו הגורמים הרלבנטיים שהפתרון היחיד לבעיה הוא בכיוון הפנסים ולא בהחלפתם ולשם כך יצא חוזר בנובמבר 2009 (נספח י' לעתירה) שהפנה את בעלי הרכבים הקיימים לכוונון כתנאי לחידוש הרישום. 18. אלא שלטענות עובדתיות אלו לא באה תמיכה בראיות ולא ניתן לקבלן. יצויין תחילה כי העותר לא הראה ולא הוכיח את טענתו כי נאמר לו שחובה עליו להחליף את הפנסים דווקא. ויובהר, כי משעלתה טענה זו בדיון והעותר אף ציין כי בידיו הקלטות המוכיחות זאת, נתאפשר לעותר להגיש תמלילים כדי להוכיח ש"נאמר לעותר כי עליו להחליף את הפנסים וכי אין באפשרותו לבצע כיוון של הפנסים או כל אינדיקציה אחרת שכתוצאה ממנה הבין העותר כי הדרך היחידה העומדת לרשותו לשם עמידה בתנאי הרישיון היא על ידי החלפת הפנסים להבדיל מכיוונם" (עמ' 10 ש' 20-24 לפרוטוקול מיום 20.1.2011). אלא שהתמלילים שצורפו אינם מוכיחים את הנטען. שיחה שנערכה ביום 10.3.2008 עם גב' קטי מורלי מלמדת, לכל היותר, שהעותר הופנה למחלקת התקינה בתל אביב. תמליל נוסף הנו של שיחה עם מר כמאל ממחלקת התקינה בתל אביב בה נאמר לעותר כי לא ניתן לכוון במקום את פנסי הרכב. אלא שיוער כי שיחה זו נעשתה ביום 5.5.2010, למעלה משנתיים לאחר הגעת הרכב לארץ ובוודאי שאין בה כדי ללמד על דברים שנאמרו לעותר בשעתו ובתקופה שעמדה לרשותו לשם רישום הרכב לפי התיקון לתקנות. זאת ועוד, אין חולק כי מנובמבר 2009 הפנה משרד התחבורה למעבדות מוסמכות לשם כיוון פנסי הרכב ועל כן אין ללמוד מהסירוב לכוון את הפנסים במחלקת התקינה בתל אביב את שמבקש העותר ללמוד. השיחה השלישית גם היא ממועד מאוחר (4.1.2011) והיא נערכה עם מהנדס במעבדת הרכב בטכניון ולא עם גורם מטעם המשיב. אין היא יכולה אפוא לשמש ראייה לדברים שאירעו בתקופה הרלבנטית. יש להוסיף עוד ולציין, כי החסר בתשתית הראייתית הנטענת חוצה את העתירה והטענות בה לאורכה ולרוחבה: כך למשל העותר טען כי רכש פנסים בחו"ל אולם לא צירף לכך כל אסמכתה. הוא טען גם שהעיכוב נגרם בשל פעולות המשיבה, אולם במכתב מבא כוחו דאז (מיום 29.6.2009) צויין כי הסיבה שחלפה למעלה משנה מאז יבוא הרכב ועד לנסיעתו הנטענת של העותר לחו"ל להביא את הפנסים מקורה הינו בנסיבות אישיות ומשפחתיות של העותר. לבסוף, העותר טען כי לא ניתן היה לכוון את הפנסים במועד מוקדם יותר, אולם הוא לא הוכיח כי אכן ניסה לעשות כן במועדים הרלבנטיים להם טען וכי פנייתו סורבה. התוצאה 19. הנה כי כן, התוצאה היא כי דין העתירה להידחות שכן יש לראות את התיקון לתקנות כחל על העותר ומשעה שזו המסגרת הדיונית לנדון, בנפרד משאלת תוקף התקנות (בה אין אני מביע כל עמדה), הרי שהעותר החמיץ את המועד לרישום הרכב הגם שהיה בידו פרק זמן משמעותי לעשות כן. מעבר לנדרש, העותר גם לא ביסס את הטענה לפיה בשל אשם של המשיבה שעניינו הפניה שגויה, לא עלה בידו לפתור את בעיית הפנסים על ידי כוונון שלהם במועד מוקדם יותר. העותר לא הצביע אפוא בנסיבות המקרה על עילה להתערבות בשיקול דעתה של המשיבה ודין עתירתו - כאמור - להידחות. 20. אוסיף ואציין, כי ער אני לכך כי מנקודת מבטו של העותר, התוצאה - מכבידה היא. העותר רכש רכב בממון רב. הוא הביאו לארץ ונשא בתשלומי המיסים. יחד עם זאת, וכאמור לעיל, עמדה לרשות העותר תקופה ממושכת להסדרת בעיית אי התאימות של פנסי הרכב - בעיה עליה ידע עוד מקדמת דנא, אפילו קודם לרכישת הרכב ולקבלת רשיון הייבוא. העותר לא עמד במסגרת זמנים זו הקבועה בתקנות ולא הוכיח כאמור כי המדובר באשם של המשיבה שהוביל למצב דברים זה. הוא השתהה גם בפניה לערכאות ועתירתו נגועה גם בפגמים נוספים שפורטו לעיל. חרף זאת, ובשל נסיבות המקרה הכוללות, לא מצאתי מקום לחייב את העותר בהוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.   רכביבוא