תקצוב בתי ספר לתיאטרון

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תקצוב בתי ספר לתיאטרון: 1. עתירה זו, בגלגולה הנוכחי, היא ספיח להליכים שמנהלת העותרת נגד שרת התרבות והספורט, מינהל התרבות ומשרד התרבות והספורט, וועדת התמיכות לבתי הספר לתיאטרון, המדור לתיאטרון במועצה הישראלית לתרבות ואומנות והיועץ המשפטי לממשלה, במסגרת בג"צ 4206/10, אשר עודו תלוי ועומד. 2. במסגרת אותה עתירה מלינה העותרת על אי גיבושם של מבחני תמיכה על ידי שרת התרבות, מינהל התרבות ומשרד התרבות לבתי ספר לתיאטרון, בתי ספר שאחד מהם מנוהל על ידה. 3. הרקע לאותה עתירה הינו עתירה קודמת שהגישה העותרת לבג"צ במסגרת בג"צ 9085/09. במסגרת אותו הליך ובהמלצת בית המשפט העליון, על בסיס הודעת שרת התרבות והספורט, לפיה עד אמצע שנת 2010 יושלם תהליך גיבושם של התבחינים וכי התקציב לשנת 2010 יתבסס על התבחינים החדשים, ובכללם העותרת, חזרה בה העותרת ביום 25.2.10 מן העתירה. כאמור, לטענתה כיום במסגרת בג"צ 4206/10, לא עמדה שרת התרבות והספורט במסגרת אותה התחייבות. 4. מסתבר כי בחודש יוני 2010 פורסמו לעיון הציבור, על ידי שרת התרבות והספורט, "תיקון מבחנים לחלוקת כספי תמיכות של משרד החינוך, התרבות והספורט, למוסדות ציבור לפי חוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985". לאחר מכן, בעקבות התייעצות על פי דין שבוצעה עם היועץ המשפטי לממשלה, אושר פרסומם של אותם תבחינים (ראו נספח א' לתגובת המשיבה מיום 2.6.11). במסגרת אותו מסמך, נכללו תבחינים לתמיכה בבתי הספר למשחק אך לא בבתי הספר לתיאטרון. כפי שהוסבר לבית משפט זה על ידי עו"ד גבריאל מאיר, סגן היועץ המשפטי של משרד התרבות והספורט, בדיון מיום 14.7.11, נעשתה הבחנה לעניין פרסום התבחינים בין בתי ספר למשחק שעיקר פועלם היא הוראת המשחק לבין "בתי ספר בינתחומיים". בגדר בתי הספר הבינתחומיים נכללים, לשיטת משרד התרבות והספורט, גם בתי הספר לתיאטרון שכאמור, אחד מהם מנוהל על ידי העותרת. לשיטת משרד התרבות והספורט, הקושי בניסוח ההגדרות והגיוון שבאפיוני אותם מוסדות הביא את המשרד, בסופו של דבר, שלא לגבש, לעת הזאת, טיוטה לגבי בתי הספר הבינתחומיים. 5. על פי הסברו של עו"ד מאיר, "נכון שהבטחנו לבג"צ להכין מבחנים לבתי הספר לתיאטרון, כאשר באותו שלב ההתייחסות שלנו למונח בתי הספר לתיאטרון, הייתה לכלל בתי הספר, הן משחק והן הבינתחומיים. בתהליכי העבודה המקצועיים ... אנשי המקצוע הגיעו למסקנה המקצועית שהטיוטה הנוכחית שעליה עובדים תיוחד לבתי הספר למשחק בלבד ... וכי מבחני התמיכה לבתי הספר הבינתחומיים יטופלו בהמשך הדרך" (פרוטוקול הדיון הנ"ל, עמ' 21, שורות 8-13). 6. ב"כ המשיבה, אינה חולקת עוד, כיום, על כך שאכן, כשלב ביניים, גובשה, על ידי הגורמים המקצועיים, טיוטה "ראשונית ביותר" המתייחסת לבתי הספר לתיאטרון, שזכו בדיון גם לכינוי "בתי הספר הבינתחומיים", אולם לדבריה מדובר במידע גולמי ביותר ובטיוטה ראשונית שעדיין לא עברה את אישורה של מליאת המועצה לתרבות ולאומנות. 7. יצוין כי העתירה שבפניי, שהוגשה ביום 14.7.09, עברה גלגולים שונים ובמהלכם, בעקבות הערות בית המשפט ודינאמיקה שנוצרה בין הצדדים עצמם, הושלו כקליפות בצל, בזו אחר זו, התנגדויות של המשיבה לגילוי מסמכים שונים שיש להם, לטענת העותרת, רלוונטיות לדיון שבפניי, התנגדויות שחלקן נומקו בעמדתם של צדדים שלישיים העלולים להיפגע מן הגילוי (ראו פירוט של השתלשלות חלק מאותם הליכים בהחלטתי מיום 25.5.11). על גילויים של מסמכים אחרים החליטה העותרת, מיוזמתה, לוותר. 8. למעשה, העניין היחיד שאותו מעמידה כעת העותרת להכרעה ולדיון הינו גילוייה של טיוטת התבחינים הראשונית שהוכנה לגבי בתי הספר לתיאטרון ואשר, כפי שנמסר לבית המשפט, אין בשלב זה כוונה להמשיך בקידומה, הן בשל סדרי עדיפויות אחרים של המופקדים על הכנת תבחיני התמיכות בתחומי התרבות והאומנות והן בשל הקושי בניסוח התבחינים. 9. למעשה, הסייג העיקרי לחוק חופש המידע, תשנ"ח-1998, שעליו סומכת המשיבה את התנגדותה לגלות את הטיוטה המבוקשת לעותרת, היא הוראות סעיף 9(ב)(2) ו-(4), לפיהן הרשות הציבורית אינה חייבת למסור מידע "על אודות מדיניות הנמצאת בשלבי עיצוב, וכן מידע בדבר דיונים פנימיים, תרשומות של התייעצויות פנימיות בין עובדי רשויות ציבוריות ... וכן חוות דעת, טיוטה, עצה, או המלצה שניתנו לצורך קבלת ההחלטה, למעט התייעצויות הקבועות בדין". 10. לטענת ב"כ המשיבה, מדובר למעשה במדיניות המצויה בתחילת תהליך גיבושה. לדבריה, מכיוון שבעתיד, כשתהיה טיוטת מבחנים בנוגע לבתי הספר לתיאטרון, היא תפורסם בציבור ולכן נקודת האיזון בין זכות העותרת לחופש המידע לבין יכולתה של הרשות הציבורית לנהל מדיניות ללא לחצים, מחייבת את דחיית הפרסום עד לשלב שבו תועמד לעיון הציבור. 11. מאידך, טוען ב"כ העותרת לגבי תחולת הסייג, כי מדובר בסייג זמני שאיננו יכול לעמוד לעד ותוקפו פג, מקום שבו הסתיים למעשה תהליך ההתייעצות וגיבוש המדיניות, גם אם בסופו של יום הביא להחלטה שלא לקבוע באותו שלב מדיניות פוזיטיבית באותה סוגיה. 12. שני הצדדים תומכים יתדותיהם בעניין זה בנאמר בעע"מ 7024/03, עו"ד אריה גבע נ' יעל גרמן (פסק דין מיום 7.9.06). באותו עניין נדונה עתירתו של המערער לעיין בחומר שעמד בפני וועדת בדיקה לעניין חלוקת נטל הארנונה בעיריית הרצליה ואשר לא השלימה את דיוניה ולא הגישה המלצות. בעניין תחולתו של סעיף 9(ב)(2) לחוק, קבע בית המשפט העליון ,כי מדובר בסייג שמהותו זמנית ותכליתו לאפשר לרשות לעצב לה מדיניות בתחום מתחומי פעילותה מבלי שתידרש לחשוף בפני הציבור את פרטי המדיניות המתגבשת, כל עוד לא הושלמה המלאכה. זאת מחשש שחשיפת פרטים שהינם בבחינת "חצי מלאכה", עשויה להטעות את הציבור ולהסיט את הדיון ממוקדו, אך טעמו פג כאשר נשלם עיצוב המדיניות (ראו פסקה 15 לחוות דעתה של כב' השופטת ע' ארבל). באשר לסעיף 9(ב)(4), נקבע בפסק הדין, בין היתר, שהוא משקף את ההנחה שהליך קבלת ההחלטות ברשות, שהוא חיוני לצורך תפקודה ומילוי תפקידיה ומשימותיה, מחייב חילופי דעות והחלפת רעיונות, ומקום שבו ידוע לחברי וועדה או פורום פנימי כי הדברים המוחלפים ביניהם עשויים להימסר לידיים חיצוניות ברשות, מתעורר החשש כי הדבר ימנע מהם מלהתבטא בחופשיות ומלבחון את כלל הנושאים (ראו, שם). 13. המחלוקת האמיתית, לטעמי, בין הצדדים, הינה לגבי תוקפו של הסייג בסעיף 9(ב)(2) המתייחס ל"מדיניות הנמצאת בשלבי עיצוב" ולשאלה, האם גם במקום שבו החליטה הרשות החלטה מושכלת להפסיק ולעצב תהליך של עיצוב מדיניות בעניין מסוים ולהידרש לו,אם בכלל, רק בשלב מאוחר יותר ובלתי מוגדר, רשאית היא להמשיך ולהחסות את פרטי אותה מדיניות שהוחל בעיצובה . 14. לעמדתי, משהחליטה הרשות החלטה מושכלת, כבמקרה שלפנינו, שלא להמשיך ולעצב מדיניות בעניין תבחיני התמיכה לבתי ספר לתיאטרון, מסוג בתי הספר שהעותרת מנהלת, ומשהחליטה, ולו על דרך ברירת המחדל, כמוצהר ע"י באי כוחה, כי התבחינים לגבי אותם בתי ספר ימשיכו להיות,בעתיד הנראה לעיין, תבחיני התמיכה הכלליים למוסדות תרבות ואומנות, כפי שפורסמו בי"פ 4042, מיום 17.9.92, ברי לטעמי כי הליך עיצוב המדיניות בתחום זה נפסק ואין הרשות יכולה לטעון לחיסיון לגביו לפרק זמן בלתי מוגדר. מכאן, שאין כל טעם וסיבה מדוע טיוטת הקריטריונים שגובשה ונזנחה לא תוצג לעותרת. 15. זאת ועוד, מאחר שכאמור בסעיף 9(ב) לחוק, אין התקיימותה של עילה מעילות החיסיון הנקובות בסעיף, מחייבת כי המידע לא יגולה, נתון הדבר לשיקול דעתה הרחב של הרשות, הרי שעליה "לבחון את מכלול השיקולים הצריכים לעניין ועליה למצוא, בנסיבות הספציפיות של כל מקרה, נתון את נקודת האיזון בין האינטרס הציבורי שבחיסוי המידע לבין ובין האינטרס הציבורי והפרטי, ככל שהוא קיים, בחשיפתו של המידע" (עע"מ 9135/03 המועצה להשכלה גבוהה נ' הוצאת עיתון הארץ (פס"ד מיום 9.1.06), בפסקה 20 לפסק דינה של כב' השופטת א' חיות). 16. מבחינת נטלי ההוכחה, נקבע בפסיקה, בהקשר לסייגי סעיף 9(ב), כי תחילה על הרשות להוכיח כי מתקיימת עילה לחיסוי המידע ואם עלה בידו של העותר להצביע על קיומו של אינטרס ציבורי או אישי בגילוי המידע, שב הנטל אל הרשות להראות כי איזנה איזון ראוי וסביר בין השיקולים הצריכים לעניין. עם זאת, נפסק כי אין הרשות נדרשת להראות כי תיגרם או עלולה להיגרם " 'פגיעה מיוחדת' לפעולתה אם ייחשף המידע". במסגרת התוויית שיקול הדעת של הרשות באותו עניין נקבע, ככלל מדריך בסעיף 10 לחוק, כי על הרשות לתת דעתה לעניינו של המבקש במידע ולעניין הציבורי שבגילוי המידע מהטעמים המפורטים בסעיף. בנוסף, ועל אף שאין הדבר נדרש בחוק, נקבע כי "אם מצביע המבקש על האינטרס האישי שלו במידע מדובר בטעם משמעותי לטובת מסירת המידע לידיו" (ראו עע"מ 7024/03 הנ"ל, בפסקאות 17 ו-18 לחוות דעתה של כב' השופטת ע' ארבל; וכן עע"מ 1825/02 מדינת ישראל - משרד הבריאות נ' איגוד בתי אבות, פ"ד נט(3) 726, 735). 17. בנסיבות דנן, התקשתה לדעתי המשיבה להראות, כי גם בהנחה שקיים נימוק פורמאלי המצדיק את חיסוי המידע, היא אכן ביצעה את אותו איזון ראוי בין האינטרס הציבורי שבאי חשיפת המידע לשם השמירה על תקינות פעולתה לבין האינטרס הפרטי של המבקש וגם לא הצביעה על נזק קונקרטי שעלול הפרסום לגרום להליכי עיצוב המדיניות , ככל שיחודשו בעתיד. כאמור, מדובר בתהליך שהחל והופסק על פי החלטה מושכלת של הרשות ולא ברור מתי תשוב לעסוק בו. לא זו אף זו, ב"כ המשיבה לא חלקה על כך שעיקרי הטיוטה או ליתר דיוק, העקרונות העומדים בבסיסה, כבר הופצו לעיון ראשוני לפחות למקצת בתי הספר למשחק. מכל מקום, גם אם תחליט הרשות לחדש את הדיונים בנושא קביעת תבחינים גם לבתי הספר לתיאטרון או בתי ספר בינתחומיים בשלב כלשהו בעתיד, לא ברור מה נזק ייגרם לציבור אם תוכן הטיוטה שנזנחה יפורסם ברבים. מה גם, שלפי המדווח לבית המשפט לא מדובר בטיוטה המעידה על זהות מחבריה או על תוכן הדעות שהביעו ואשר הובילו לעיצובה. 18. זאת ועוד, בהתחשב במסכת הממושכת של ההתדיינויות המשפטיות שמנהלת העותרת כלפי הרשויות המופקדות על עיצוב תבחיני התמיכה לבתי הספר למשחק ולבתי הספר למקצועות התיאטרון, סבורני כי לרקע אותן התדיינויות שפורטו בסעיפים 1-3 לעיל, הציגה העותרת, לטעמי, עניין אישי ברור ולגיטימי בקבלת טיוטת התבחינים שנזנחה , כדי שזו תסייע לה בהליכים המשפטיים בפני בג"צ, לנוכח מהותם כפי שפורטה לעיל (לעניין שימוש בהליכים לפי חוק חופש המידע לצורך אכיפת גילוי מידע ומסמכים שישמשו בהליכים משפטיים אחרים נגד הרשות, ראו עת"מ (ת"א) 3089/04 עיריית יבנה נ' שירותי בריאות כללית, ; וכן הנאמר בפסק דיני בעת"מ (י-ם) 1934/09 מצדה מ.מ בע"מ נ' מדינת ישראל) . 19. לפיכך, ולאור האמור, אני מורה למשיבה למסור לעותרת, בתוך שבעה ימים מעת מתן פסק הדין, את טיוטת התבחינים שגובשה לגבי בתי הספר לתיאטרון. 20. לעניין ההוצאות, חלקו הצדדים ביניהם, כאשר ב"כ העותרת טוענת כי העותרת נאלצה להגיש את העתירה ולנהלה במשך קרוב לשלוש שנים וזאת, לטענתו, לנוכח התנהלות בעייתית מאוד של המשיבה. זאת כאשר חלק גדול מן המידע הנדרש התקבל רק בעקבות העתירה, במסגרת כתב התשובה ובמסגרת תכתובות עם ב"כ המדינה. עוד ציין, כי חלק מהפניות לצדדים השלישיים, לגבי גילוי ניירות העמדה שלהם, נעשו בשלב מאוחר מאוד ובלתי מוצדק. לעומת זאת, טוענת ב"כ המשיבה כי החלטת בית המשפט מיום 25.5.11, שבו חויבה המשיבה בהוצאות, ללא קשר לתוצאות ההליכים בעתירה לגופה, בסך 12,000 ₪, ממצה את ההוצאות שיש להטיל לטובת העותרת עד למועד ההחלטה. עוד טענה, כי חוק חופש המידע מייצר מטריה סבוכה מאוד, משפטית במהותה, ונמצא בהתהוות וגם למשפטן שאיננו מומחה בתחום, לא מספיקה הכשרה כדי לתת החלטות בנושא. לפיכך, לטענתה, גם אם היה שינוי בעמדת המשיבה תוך כדי הדיונים בעתירה, מדובר בדינאמיקה הקשורה במהות הנושא בו עסקינן. עוד ציינה, כי חלק מהקושי נבע מהתנגדותם של צדדים שלישיים שהתנגדו למסירת חלק מהחומר, התנגדות שלא ניתן היה לעקוף אותה. 21. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מזה ומזה, ותוך התחשבות בהוצאות שכבר הוטלו מחד, אך גם בהתנהלות הכוללת והבעייתית של המשיבה, הן בטיפול בבקשה המקורית לחופש המידע נשוא העתירה, והן בהליכי העתירה שלפניי, אני מוצא לנכון להטיל על המשיבה את הוצאות העתירה בסך 10,000 ₪. דיני חינוךקולנוע / תיאטרוןבית ספר