קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קשר בין רעש בעבודה לבין ליקוי שמיעה: 1. בפנינו תביעתו של מר קדר עזרא (להלן-התובע) להכיר בו כמי שנפגע באוזניו ב"תאונת עבודה", כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשמ"ה - 1995 (להלן - החוק). 2. בטופס התביעה (נ/1), שהגיש התובע לנתבע, נרשם : "במהלך עבודתו חשוף לרעשים תמידיים". 3. הנתבע, דחה את תביעת התובע במכתבו מיום 12.1.06 בנימוק, כי לא מתקיים בתובע התנאי להכרה בירידה בשמיעה עקב חשיפה לרעש כפגיעה בעבודה, היות וכושר השמיעה של התובע לא פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים, כאמור בסעיף 84א(א)(2), וקיום יתר התנאים הקבועים בסעיף 84א לחוק, לא נבדקו. הנתבע שלח מכתב דחיה נוסף לתובע, הנושא תאריך 17.1.07, ובו נרשם כי מבדיקות הרעש שנערכו במקום עבודתו, נמצא כי התובע לא נחשף במהלך עבודתו לרעש העולה על המותר לפי סעיף 173 לפקודת הבטיחות בעבודה. להלן העובדות הצריכות לענייננו: 4. א. התובע, יליד שנת 1956- עבד במפעל "פלסאל" החל משנת 1990 ועד 2006. ב. בין השנים 1996 - 1990 עבד התובע ככרסם על מכונות CNC (עמ' 4 שורה 5 לפ') ועיבוד שבבי (שורה 14 לפ'), אשר הפיקו רעש חזק, במפעל שהיה ממוקם בתפן. שעות עבודתו היו בין 07:00 עד 19:00 . בזמן העבודה השתמש התובע באטמי אוזניים. ג. בין השנים 1996-2000 המשיך התובע בעבודתו ככרסם, ובנוסף לכך, שימש גם כמנהל מחלקה ותכנון. במסגרת תפקידו כמנהל , עבודתו לא הצריכה עמידה ליד המכונות כל שעות העבודה, ולכל היותר שעתים וחצי ביום. בהזדמנויות שונות, עבד התובע שעות נוספות כך שהיקף יום עבודתו היה הרבה מעבר ל- 8 שעות עבודה ביום. ד. בשנת 2000 המפעל העתיק את מקום עבודתו מתפן ל-לבון, חלק מהמכונות הוחלפו בחדשות ,אך ללא כל שוני ביחס לרמות הרעש שהפיקו. החל משנה זו שימש התובע כמנהל בלבד . בלבון, המבנה הוא גדול ומרווח יותר מתפן (ראה עדות ממונה בטיחות של המפעל, עמ' 9 שורה 13 לפ'), יחד עם זאת כמות המכונות גדלה (עמ' 11 שורה 22 לפ') להלן תמצית טענות הצדדים: 5. לטענת התובע, הוכח כי במהלך עבודתו, הוא נחשף לרעש מזיק, וכי הוא עומד בתנאי סעיף 84א(א)(1). לטענתו, חשיפתו לרעש התקפי ומתמשך גבוהה מהמותר החלה בתקופת עבודתו הראשונה במפעל בתפן, ולאחר מכן בלבון שם מדדי מפלס הרעש עלו על המותר כפי שניתן לראות בתוצאות בדיקת מפלס רעש משנת 1999. לטענת התובע לא ניתן להסתמך על מדידת הרעש מיום 15.1.07, מאחר ובוצעה במפעל החדש בלבון לאחר הגשת התביעה,כאשר המפעל החדש בלבון משתרע על שטח גדול יותר והוא מרווח יותר,וקירותיו גבוהים יותר ביחס למפעל בתפן,כמו כן בתפן היה חשוף לרעש מזיק במהלך כל שעות העבודה ואילו בלבון חשיפתו לרעש מזיק פחתה באופן ניכר. 6. התובע טוען עוד, כי מדידת הרעש מיום 15.1.07 לקונית ואינה מפורטת דיה באופן זה שאינה מציינת את שעת עריכתה וכן את עובדת רמת הפעילות של כל המכונות במפעל. 7. לטענת התובע הוא סובל מליקוי שמיעה באוזניים ומטנטון, שנגרם לו לטענתו עקב עבודה ממושכת בחשיפה לרעש מזיק. לטענתו, על פי תוצאות בדיקת הBERA ובדיקת שמיעה של מכון "קשר", כושר השמיעה שלו פחת בשיעור של 20 דציבל ואף יותר בכל אחת מאוזניו ועל כן הוא עומד בתנאי סעיף 84א(א)(2). לטענתו, הנתבע דחה את תביעתו בהסתמך על תוצאות בדיקת השמיעה של מכון "גל פון",אשר שוללת ירידה בשמיעה תוך התעלמות מתוצאות בדיקת השמיעה וה BERA שצורפו לתיק מטעמו. 8. מנגד טוען הנתבע, כי נטל ההוכחה לעניין חשיפתו של התובע לרעש מזיק מוטלת עליו,והתובע לא הרים את הנטל ,שכן על פי מדידת הרעש שנערכה במפעל בלבון ביום 1.1.07 נמצא רעש בעוצמה של 82.2 דציבל, וחשיפה לרעש ממוצע משוקלל של 82.2 דציבל במשך 8-12 שעות ביום איננה חשיפה לרעש מזיק, והתובע לא עומד בתנאי סעיף 84א(א)(1) לחוק. 9. לטענת הנתבע, התובע לא עומד בתנאי סעיף 84א(א)(2) לחוק, הואיל וכושר שמיעתו של התובע בממוצע תדירויות הדיבור (500,1000,ו-2000) לא פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים. 10. לטענת הנתבע, על התובע לשאת בהוצאות העד מר פרוביס וטלי מהמוסד לבטיחות וגיהות,אשר ביצע את מדידת הרעש ביום 1.1.07 הואיל וב"כ התובע התעקש לזמנו לעדות לאימות מסמך ובדיקה שערך, וביום שהעד התייצב בבית הדין ב-9.3.08 ויתר ב"כ התובע על חקירתו. דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית 11. סעיף 84א' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק"), קובע כדלקמן ; "(א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה: (1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן - רעש מזיק); (2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; (3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה,בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה- ... (ב) רעש תמידי באוזניים (להלן-טינטון) עקב חשיפה לרעש,לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א) וכן כל אלה- (1)... (2) (3) הפגיעה בתפקוד עקב הטנטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי,שתועדו ברשומה רפואית." 12. סעיף 1 לתקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש), תשמ"ד-1984,(להלן- תקנות הבטיחות בעבודה), קובע: " רעש מזיק" - רעש שמפלסו גבוה מהערכים המותרים בתקנות אלה העלול לגרום לנזק בריאות לעובד החשוף לו במקום עבודתו;" סעיף 2 לתקנות הבטיחות בעבודה, קובע הגבלות לגבי החשיפה לרעש מזיק לפיהן: "במפעל או במקום עבודה שבו עובדים ברעש מזיק, תהיה החשיפה המשוקללת המותרת לרעש מתמשך והתקפי, כמפורט בטבלה 1 ואיור 1 שבתוספת השניה, והחשיפה המרבית המותרת לרעש התקפי תהיה כמפורט בטבלה 2 ובאיור 2 שבתוספת השניה". בטבלה 1 שבתוספת השניה לתקנות נקבע כי, חשיפה משוקללת מרבית מותרת לרעש מתמשך והתקפי הינו, 85 דציבל ב-8 שעות, כלומר: משך החשיפה המירבי המותר במפלס רעש 85 דציבל, הינו 8 שעות ביום, לכל היותר. חשיפה משוקללת מרבית מותרת לרעש מתמשך והתקפי מפלס הרעש, משך החשיפה המרבי דציבל dB(A)-(A) המותר ליום עבודה שעות 80 24 82 16 85 8 88 4 91 2 94 1 דקות 97 30 100 15 103 7.5 106 3.75 109 1.88 112 0.94 115* 0.5 *חשיפה לרעש משוקלל שמפלסו מעל 115dB(A) אסורה 13. ראשית, עלינו לברר האם התובע נחשף לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר,במהלך כל תקופת עבודתו,כאמור בתקנות הבטיחות בעבודה. בסעיף 38 לסיכומיו טען התובע כי, "המפעל החדש בלבון השתרע על שטח גדול יותר,מרווח וגבוה מהמפעל הישן ומחלקת הכרסום השתנתה...כך שאין כל פרופורציה בהשוואת רמת הרעש במפעל החדש לבין רמת הרעש במפעל הישן,כמו"כ תפקידו של התובע השתנה במפעל החדש ורמת חשיפתו לרעש מזיק פחתה באופן ניכר מתקופת עבודתו במפעל הישן(פחתה מ 12 שעות ויותר ביום ל-2-2.5 שעות),...",ובמילים אחרות, התובע טוען, וכי רמת חשיפתו לרעש פחתה באופן ניכר החל משנת 2000, מאז שעברו לעבוד בלבון, וזאת בשל המעבר מתפקיד כרסם בו עסק עד לשנת 2000, שהצריך עמידה לאורך כל שעות העבודה בסמוך למכונת כירסום שהפיקה רעש מזיק, לתפקיד ניהולי (החל משנת 2000) שהצריך לכל היותר עד שעתים וחצי ביום חשיפה לרעש מזיק שהופק ממכונות שהיו במפעל בלבון. 14. להוכחת תנאי עבודתו בחשיפה לרעש מזיק, מבקש התובע להסתמך על טופס מדידת רעש משנת 1999(ת/2- הוגש לתיק בדיון שנערך ביום 30.1.11) אשר נערך על ידי מוסד הטכניון למחקר ופיתוח בע"מ. עיון בטופס הבדיקה מגלה, כי מיפוי מפלסי הרעש נערך במפעל "פלסטאל" באזור תעשיה לבון, נבדקו 6 עמדות שמתוכם נמצאו שתי עמדות עם חשיפה לרעש מעל המותר על פי התקנות. בסמוך למכונת כרסומת 55-VK ניקוי שבבים בלחץ אויר,ליד אוזן העובד,התקבלה מנת חשיפה של 89 db, וליד מכונת כרסומת CINCINNATI בעמדת ההפעלה התקבלה מנת חשיפה של 87 dbכאשר הרמה המותרת היא 85 ותחת הכותרת הערות נרשם:"שחרור לחץ אויר בזמן החלפת כלים",כלומר עוצמת הרעש המרבית בעמדה זו לא מתרחשת ברצף, אלא בעת החלפת הכלים במכונה בזמן שחרור לחץ האויר. בכל יתר העמדות נמדדו רמות חשיפה נמוכות מ-85 DB. 15. לגרסת התובע, במפעל בלבון, מתוקף תפקידו כמנהל הוא נחשף לרעש מזיק לכל היותר שעתיים וחצי ביום עבודה רגיל (ראה גם עמ' 5 שורה 4 לפ'). על פי מדידת מפלסי הרעש במפעל לבון- התובע נחשף לרעש מזיק ברמה של 89 DB , כאשר החשיפה המרבית המותרת על פי תקנות הבטיחות, היא 4 שעות ביום עבודה, מכאן, שגם לשיטתו של התובע אין כל ספק שלא נחשף התובע לרעש התקפי מתמשך,על פי הגדרתו בתקנות הבטיחות בעבודה,במסגרת עבודתו במפעל החדש בלבון, היות ולא עבד 4 שעות בחשיפה לרעש מזיק.לפיכך, טענת התובע כי נחשף לרעש התקפי מזיק בעבודה, החל משנת 2000 והלאה במפעל לבון, נדחית בזאת. 16. בהעדר קיומן של מדידות רעש במפעל הישן בתפן, בו עבד התובע מאז שנת 1990 ועד שנת 2000, לכאורה, ניתן לומר, כי יש מקום בנסיבות מיוחדות אלה לקבל את תוצאות מדידות הרעש שנערכו במפעל החדש בלבון בשנת 1999 (ת/2), ובשנת 2007 (נ/3), לאור גרסת התובע בעצמו, כי עוצמת הרעש שהופק מהמכונות במפעל החדש נותרה כשהייתה במפעל הקודם בתפן (עמ' 5 שורה 13 לפ'), כמו גם מעדותו של העד מטעם הנתבע מר בן שימול שמעון- ממונה הבטיחות במפעל בלבון מאז שנת 2000,אשר תמך בגרסת התובע בעניין זה(עמ' 9 שורה 29 לפ'), ובמיוחד לאור עדותם, כי המבנה בתפן היה קטן יותר, כך שעוצמת הרעש בוודאי שלא הייתה נמוכה יותר ובשנים הללו התובע עבד בכל יום בממוצע 12 שעות ביום. יחד עם זאת, נקבע בפסק הדין, עב"ל 188/08 המוסד לביטוח לאומי נ' דוד אלון ואח' (ניתן ביום 12.11.08), כי במקום בו מעביד לא ביצע בדיקות עוצמת רעש כנדרש בחוק, לא מתקבל על הדעת שאותם עובדים התובעים הכרה בלקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, ידחו על הסף מכיוון שהמעביד לא מילא כלפיהם חובתו שבדין. נקבע, כי על העובד מוטלת חובת הוכחה ראשונית שנחשף לרעש שאפשר שיחשב למזיק, ולאור תוצאות בדיקות השמיעה, יהיה על המומחה להשיב לשאלה, האם למבוטח עקומת שמיעה המעידה על חשיפה לרעש מזיק כמשמעו בסעיף 84א(א)(1).: "בנזיקין קיימת דוקטרינת הנזק הראייתי. אם מעביד לא ביצע למשל בדיקות עוצמת רעש כנדרש, והעובד תובע אותו בגין ליקוי שמיעה שנגרם לו - החזקה הינה שהעובד נחשף אצל מעסיקו לרעש מזיק. בביטוח לאומי מאידך חזקה שכזאת אינה קיימת, וחובת הוכחת החשיפה לרעש הינה על התובע על פי התיקון לחוק. אולם, לא מתקבל על הדעת שאותם מבוטחים התובעים הכרה בלקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, ידחו על הסף מכיוון שצד שלישי לא מילא כלפיהם חובתו שבדין, או לא צריך היה למלא אותה חובה, או לא ניתן היה למלא אותה. משום כך המסקנה המתחייבת מהאמור הינה, כי משמעות סעיף 84א(א)(1) לחוק לעניין תנאי החשיפה לרעש התקפי ומתמשך היא שאותו תנאי יכול ויקבע גם על פי תוצאות בדיקות השמיעה ולאו דווקא על פי בדיקות עוצמת הרעש. במקרה שכזה על העובד המבוטח חובת ההוכחה הראשונית, כי נחשף לרעש שאפשר שיחשב למזיק. ככל שהעובד עמד בנטל ההוכחה האמור, יש מקום למינוי מומחה רפואי ולאור תוצאות בדיקות השמיעה, יהיה על המומחה להשיב לשאלה, האם למבוטח עקומת שמיעה המעידה על חשיפה לרעש מזיק כמשמעו בסעיף 84א(א)(1)." 17. בענייננו, התובע הרים את נטל ההוכחה הראשוני הנדרש, כי נחשף לרעש התקפי מזיק, במהלך כל שנות עבודתו במפעל בתפן. שאלת הקשר הסיבתי בין הרעש לו נחשף התובע לבין ליקוי השמיעה, תוכרע על סמך בדיקות השמיעה ולא על סמך תוצאות בדיקות עוצמת הרעש, שלא נעשו (ראה: עב"ל 188/08 המוסד לביטוח לאומי- דוד אלון ואח'). לפיכך, עניינו של התובע יועבר ליועץ מומחה רפואי בתחום א.א.ג. אשר יסייע בידינו בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע כפי שפורטו בהחלטה זו וליקוי השמיעה עליו הוא מתלונן. 18. בתיקו הרפואי של התובע תועדו תלונות של התובע על פגיעה באוזניים, ללא טינטון. ב 6.7.05- רשם ד"ר אלכסנדר ברודסקי, "מזה כחודש סובל מתחושה של אטימות באוזן ימין . ללא טנטון. בהתחלה הייתה סחרחורת,ללא כאבים באוזן". בתאריך 5.6.05, רשמה ד"ר אלה קליימן, סיבת הביקור: "חום מהבוקר, חוץ מזה כשבוע ימים הרגשת אוזן ימין סתום". בתאריך 8.6.05, רשם ד"ר אלכסנדר ברודסקי: "סיבת הביקור- יותר משבועיים מרגיש שאוזן ימין סתומה. ללא טינטון...". למעשה, אין כל תיעוד של תלונה מצד התובע לפגיעה בתפקוד יומיומי עקב הטנטון. לפיכך נדחית בזאת טענת התובע לפגיעה באוזניים בשל סבל מטנטון. 19. לטענת הנתבע, על התובע לשאת בהוצאות העד מר פרוביס ויטלי מהמוסד לבטיחות וגיהות,אשר ביצע את מדידת הרעש מיום 1.1.07 ,היות וב"כ התובע התעקש לזמנו לעדות,ולאחר שהתייצב העד בבית הדין ביום 9.3.08 ויתר על חקירתו. המשמעות של אי חקירת עורך המסמך היא בכך שהמסמך מתקבל כראיה קבילה. שהרי קבילותו של אותו אישור מדידה הותנתה על ידי ב"כ התובע, בהופעת האדם שערך את המסמך ובמתן הזדמנות לחקירתו הנגדית. ואין בויתור חקירת העד בכדי לחייב את התובע בהוצאות העד שהוזמן על מנת לאמת תוכן ועריכת מסמך שהוגש על יד הנתבע. על כן,אנו קובעים כי על הנתבע לשאת בהוצאות העד פרוביס ויטלי. 20. אין בידינו לקבל את טענת התובע, כי הנתבע שינה את חזית הגנתו משנכח לדעת כי סיכוייו להוכיח את החלטת הדחיה הראשונה (מיום 12.1.06)קלושים, שהרי התובע נתן הסכמתו בדיון מיום 20.9.06 שעניינו יחזור לבדיקה נוספת של פקיד התביעות ולאחר החלטתו באם יהיה צורך יעתור לבית הדין. 21. החלטה בדבר מינוי יועץ מומחה רפואי בתחום א.א.ג. תינתן בנפרד . 22. לצדדים הזכות לערער על פס"ד זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד זה. שמיעהמטרד רעש