קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית תביעה לקצבת נכות מביטוח לאומי: זהו פס"ד בעניין זכאותה של התובעת לקצבת נכות. הרקע לתביעה: א. התובעת ילידת 1975. ב. בשנת 2002 הגישה התובעת לראשונה תביעה לקצבת נכות כללית, לאחר שמסיבות בריאותיות הפסיקה את עבודתה. התביעה נדחתה בשל היותה מוקדמת, כיוון שבמועד הגשת התביעה לא חלפו שלושה חודשים מאז הפסקת עבודתה (להלן: התביעה הראשונה). ג. ביום 15/1/03 הגישה התובעת תביעה נוספת לקצבת נכות. הוועדה הרפואית קבעה כי לתובעת 28% נכות - וכיוון שלא עברה סף רפואי - נדחתה תביעתה גם הפעם (להלן: התביעה השנייה). ד. ביום 1/3/06 הגישה התובעת תביעה חוזרת. הוועדה קבעה כי לא איבדה 50% מכושרה להשתכר ועל כן גם תביעה זו נדחתה (להלן: התביעה השלישית). ה. התובעת המציאה לתיק בית הדין תלושים מחודשים 5/01 ועד 6/02, למעט חודשים 9/01, 4/02 ו-5/02. ו. אין חולק כי חודש 9/01 מופיע בדו"ח תקופות הדיווח של הנתבע (למרות שאין תלוש). המחלוקת:גדר המחלוקת הוא החלטת פקיד התביעות מיום 8/2/07 כי לא מתקיימים בתובעת האמור בסעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן: החוק). עיקר טענות ב"כ התובעת:א. התובעת טוענת כי עבדה כקופאית בסופר פארם משך 12 חודשים רצופים עד סוף חודש 6/02, עת נאלצה להפסיק לעבוד בשל מצב בריאותה. ב. הבדיקה אם אישה הינה עקרת בית או משתכרת צריכה להיעשות לפי הגדרתה נכון למועד הגשת התביעה הראשונה, ואין מקום לבדוק את הסיווג בכל פעם מחדש. על פי נטען, טענה זו עולה בקנה אחד עם השכל הישר, שכן "מה לי מבוטחת אדר נקבעה מייד כנכה בשיעור של 40% ומה לי מבוטחת אשר מצבה הוחמר בנהלך השנים ונקבעו לה נכות בשיעור של 40% רק לאחר מספר שנים. אין היגיון באבחנה בין מבוטחות אלה שכשכן המועד הרלבנטי הוא מועד הפגיעה המקורית" ג. בכל מקרה, די בכך, על פי לשון ותכלית הסעיף שהתקופה של 12 חודשים רצופים הסתיימה בתוך התקופה של 48 חודשים שקדמו להגשת התביעה למוסד, ואין צורך שכל החודשים יהיו בתוך תקופה זו. עיקר טענות ב"כ הנתבע: א. התובעת הגישה את התביעה נשוא התביעה החוזרת (התביעה השלישית), ביום 1/3/06, כך שבהתאם להוראות החוק, כדי שהתובעת תיבחן כמשתכרת, עליה לעבוד 12 חודשים רצופים או 24 חודשים רצופים מתוך ה-48 החודשים שקדמו ל-1/3/06. כיוון שהוסכם לראותה כעובדת לפי תלושי השכר - יש לראותה כעובדת בחודשים 5/01 ועד 6/02, להוציא חודשים 4-5/02, לגביהם לא המציאה תלושים. לפיכך לא צברה התובעת רצף של 12 חודשי עבודה. ב. אין לפרש את סעיף 195 אלא על פי מה שכתוב בו. לכן אופן החישוב של 48 חודשי עבודה כפי שעשה ב"כ התובעת - אין לו בסיס חוקי. הסעיף מציין "48 חודשים שקדמו להגשת התביעה למוסד", כך שאין לקבל את הטענה כי די בכך שהתקופה של 12 חודשים רצופים הסתיימה בתוך התקופה של 48 חודשים שקדמו להגשת התביעה למוסד, ושאין צורך שכל החודשים יהיו בתוך תקופה זו. 5. דיון: א. סעיף 195 לחוק מגדיר מיהי "עקרת בית" לעניין ביטוח נכות, כדלקמן: "עקרת בית" - כהגדרתה בסעיף 238 לחוק (אשה נשואה, למעט עגונה, שבן זוגה מבוטח לעניין ביטוח זקנה ושאירים שאינה עובדת ואינה עובדת עצמאית), למעט אם מתקיים בה אחד מאלה: היא עבדה כעובדת או כעובדת עצמאית תקופה של 12 חודשים רצופים, או 24 חודשים אף אם אינם רצופים, מתוך 48 החודשים שקדמו להגשת התביעה למוסד; היא חיה בנפרד מבן זוגה ולא גרה עמו תקופה של 24 חודשים לפחות בתכוף לפני הגשת התביעה למוסד; היא היתה זכאית בתכוף לפני נישואיה, לקצבה חודשית לפי סעיף 199(1) לחוק ובשל נישואיה בלבד, לא היתה זכאית עוד לקצבה כאמור אלמלא הוראות פסקה זו. ב. על פי הפסיקה, מעמדה של מבוטחת בענף זה, אם היא "נכה" או "עקרת בית נכה", נקבע על פי המצב העובדתי ביום הגשת התביעה לגמלת נכות (דב"ע נב/123-0 המוסד - דבוש סתורי פד"ע כג 466; דב"ע נד/39-01 המוסד - קרופנקו קלבדיה (לא פורסם). אכן התובעת הגישה מספר תביעות, אך לא ניתן לקבוע שאם הגישה מספר תביעות, תיחשב דווקא התביעה הראשונה כקובעת לצורך קביעת חודשי העבודה, אלא, ברור כי מדובע על התביעה הרלבנטית. כיוון ששתי התביעות הראשונות נדחו - התביעה היחידה הרלבנטית היא התביעה הנוכחית, ועל פיה יש לבדוק האם השלימה התובעת 12 חודשי עבודה רצופים, או 24 חודשים - אם אינם רצופים - במשך 48 חודשים שקדמו להגשת התביעה. ג. יצויין, כי דווקא התביעה הראשונה כלל אינה רלבנטית. העובדה שהתובעת הגישה את התביעה מוקדם מידי - אינה יוצרת לה זכויות שלא היו לה לולא הוגשה. יתרה מכך - לו תתקבל פרשנות ב"כ התובעת, הרי שמי שיחסרו לה חודש - חודשיים למספר החודשים הנדרש בחוק לצורך סעיף 195 לחוק, תוכל להגיש תביעה מוקדמת (בטרם חלוף 3 חודשים), ועצם הגשת התביעה המוקדמת תזכה אותה בחודשים החסרים). פירוש זה אינו מתקבל על הדעת. בהערת אגב יצויין כי על פניו גם התביעה השנייה אינה רלבנטית, כיוון שבכל מקרה 28% רחוקים מהסף הרפואי הן כעקרת בית והן כמשתכרת. בכל מקרה , וכאמרו - בכל מקרה, וכאמור הבדיקה צריכה להיעשות על פי התביעה נשואת התיק, והיא זו שרלבנטית. ד. יצויין כי אכן בפסיקה נקבע כי יהיו מצבים בהם כן יהיה מקום לבחון את מעמדהשל הנכה בהתאם למועד הפסקת עבודתה ולא בהתאם למועד הגשת התביעה (טענה שלא נטענה בענייננו). עניין זה הועלה בעב"ל 309/03 אביבה בן ישראל - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, ניתן ביום 17/5/05), שם הסביר כבוד השופט פליטמן את האבחנה הנדרשת על מנת לבוא תחת חסותה של הלכת דבוש סתורי. לדבריו, תנאי מוקדם לצורך הכרה במערערת כ"נכה מבוטחת" במועד הגשת תביעתה ולא כעקרת בית הנו, כי היא הוגדרה כ"נכה מבוטחת" - במועד צמצום הכנסתה בפועל, ובלבד שהצמצום בהכנסותיה נבע מנכותה הרפואית. וכך אמר כב' השופט פליטמן: "ככלל מעמדה של מבוטחת 'נכה' או 'עקרת בית' אכן יקבע על פי מצבה העובדתי ביום הגשת התביעה למוסד. מאידך, כאשר צומצמה הכנסת מבוטחת כאמור בסעיף 195 לחוק עקב נכות רפואית של 40% לפחות כאמור בסעיף 208 לחוק, יבחן מעמדה כ'נכה' או 'עקרת בית' על פי מועד הצמצום בהכנסות כאמור לעיל הנובע מהנכות הרפואית, וזאת בתנאי שהנכות הרפואית הייתה קיימת במועד צמצום ההכנסות (עב"ל 1131/04 המוסד לביטוח לאומי - ציפורה מלכי, לא פורסם). במקרה דנן, קבעה וועדה רפואית לעררים כי נכותה הרפואית של המערערת החל מיום 1/1/99, הנה 38% נכות - קרי היא לא עברה את "סף הנכות הרפואית" וכפועל יוצא, אף לא נקבעה כי איבדה 50% מכושרה להשתכר, כך שהיא לא ענתה על הגדרת "נכה מבוטח". קרי, הצמצום בהכנסותיה במועד האמור לא נבע מנכות רפואית" (ההדגשות לא במקור - י.ש). גם בעניין שבפנינו - התובעת לא איבדה 40% מכושרה להשתכר, לכן האבחנה דלעיל ממילא לא חלה עליה. ה. עוד טוען ב"כ התובעת, כי די בכך שהתקופה של 12 חודשים רצופים הסתיימה בתוך התקופה של 48 חודשים שקדמו להגשת התביעה למוסד, ואין צורך שכל החודשים יהיו בתוך תקופה זו. אלא, שפרשנות זו אינה עולה בקנה אחד עם לשון הסעיף הקובע כי "... או 24 חודשים אף אם אינם רצופים, מתוך 48 החודשים שקדמו להגשת התביעה למוסד (ההדגשה לא במקור). ו. לעניין פרשנות החוקים נקבע בעבל 261/07 המוסד לביטוח לאומי - ליאורה עמר פורמן (ניתן( 7.2.09 כי "פרשנותו של החוק תבוא מתוך הטקסט עצמו ככל שעולה מנוסחו ומהקשרו. לא נוכל לכלול בחוק יותר ממה שיש בו כפי שנקבע מפורשות." בית הדין קבע עוד כי אינו יכול לפרש הוראת חוק מפורשת כך שיכנסו בה חריגים שאינם מנויים בה מפורשות ע"י המחוקק. יחד עם זאת ו מנגד, ככל שיש ספק בנוסח החוק, או כשלשון החוק אינה מדויקת דיה - יפעל הספק לטובת המבוטח. ז. האם בענייננו, לשון החוק אינה ברורה? התשובה שלילית. החוק קובע מפורשות כיצד לחשב את 24 החודשים מתוך ה-48, דהיינו - רק מאלה שקדמו להגשת התביעה. לכן הפירוש לענין אופן החישוב אינו יכול להתקבל. ח. לטענת ב"כ התובעת יש לבדוק עת תכלית החוק, ותכלית זו הינה לקבוע כללים החלים על אשה שנפגעה בתקופה בה עבדה, וזאת במובחן מאישה שהייתה עקרת בית בעת הפגיעה. אין ספק כי אכן זוהי אחת מתכליות החוק, אך בד בבד קבע המחוקק את המסגרת, באופן שרק מי שעומדת בה - תוכל לקבל את הקצבה. אילו פרשנותו של ב"כ התובעת הייתה נכונה - לא היה צורך בהגדרות לשאלת הרצף, או שלשון החוק הייתה גמישה. בענייננו, כיוון שהוראות החוק ברורות - אין מקום לפרשנות תכליתית מעין זו, אלא יש לפעול על פי לשון החוק. ט. לאור האמור לעיל, ומשהוסכם שהתלושים יהוו את הבסיס לחישוב (כולל לעניין 9/01), הרי שחסרים לתובעת חודשים 4-5/02, לצורך יצירת הרצף. התובעת לא המציאה תלושים לחודשים אלו ולא הוכיחה בדרך אחרת כי עבדה בחודשים אלו. לפיכך, לא ניתן לראותה כמי שעבדה באופן רצוף את מספר החודשים הנדרשים בחוק. בנסיבות אלו - אין מנוס מדחיית התביעה. סוף דבר: התביעה נדחית. אין צו להוצאות. ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער. קצבת נכותנכותביטוח לאומי