קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התקף לב בגלל התרגזות בעבודה: השופט אילן איטח בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת חנה בן-יוסף; ב"ל 2357/05) אשר דחה את תביעת המערער להכיר באוטם הלבבי שארע לו ביום 25.1.03 כבפגיעה בעבודה, כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק), שהיא תוצאה של ארוע חריג (התרגזות) מיום 16.1.03. המסגרת העובדתית בעיקרו של דבר לא היתה בין הצדדים מחלוקת עובדתית בכל הנוגע לארוע ההתרגזות החריג מיום 16.1.03, והמחלוקת בתיק נגעה לשאלת קיומו של קשר סיבתי בין הארוע החריג (ההתרגזות) לבין הארוע הלבבי מיום 25.1.03. ביום 3.9.06 מינה בית הדין האזורי את ד"ר שלזינגר צבי כמומחה רפואי יועץ לבית הדין (להלן - המומחה), וזאת על יסוד העובדות שהוסכמו בין הצדדים והמפורטות להלן: "(א) התובע יליד 1951 מנהל רשתות מחשבים וראש צוות בחברת I.G.S. . (ב) ביום 16.1.03 הגיע התובע למפעל של לקוח על פי פגישה שתואמה מראש, זאת על מנת לבצע עבודה. (ג) בשעה 12:00 התקשרה אל התובע הממונה עליו ודרשה ממנו להפסיק את עבודתו ולחזור מייד למשרדי החברה המעסיקה. (ד) העבודה שבוצעה במשרדי הלקוח היתה חשובה והתובע ניסה לשכנע את הממונה שיש חשיבות בהשלמת העבודה. הממונה ענתה לתובע בטון תוקפני ועמדה על דעתה. ככל שהתארכה השיחה כך גבר הכעס והתסכול של התובע. בסופו של דבר, ניתק התובע את השיחה. (ה) הממונה לא וויתרה וניסתה להתקשר לטלפון הנייד של התובע ואף לטלפון של אדם שבמשרדו בוצעה העבודה, והיא המשיכה בתביעתה כי התובע יחזור מייד למשרד. (ו) אירוע זה היה חריג מאוד בעוצמתו ביחס לתנאי העבודה הרגילים. (ז) עם תום השיחה הרגיש התובע דפיקות לב וחולשה. (ח) כל השבוע המשיך להרגיש עייפות, חולשה, כאבים בגב תחתון ודפיקות לב. (ט) ביום 25.1.03 פנה התובע לחדר מיון ושם נרשם כי לראשונה בחייו החל לסבול מכאבי חזה לוחצים, חולשה והזעה 5 שעות טרם קבלתו." למומחה הועברו חוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים. מטעם המערער - חוות דעתו של פרופ' אנדרי קרן מיום 20.4.06, ומטעם המשיב - חוות דעתה של ד"ר זהבית זיו נר. לענין הקשר הסיבתי ומאזן ההשפעות בין הארוע החריג לבין הארוע הלבבי קובע פרופ' קרן כך: "התובע לא סבל ממחלת לב או ממיחושים קרדיאליים עובר לאירוע החריג בעבודתו. היה ידוע על יתר לחץ דם. אמו עברה ניתוח מעקפים בגיל 65 וערכי שומני הדם היו בגבול העליון של התקין אשר היו מקובלים אצל אדם ללא מחלת לב כלילית מוכחת. על רקע זה, סביר להניח שהתפתחו בעורקיו רבדים טרשתיים בלתי חסימתיים ובלתי משמעותיים מבחינת זרימת הדם לשריר הלב. בעקבות האירוע החריג בעבודתו והלחץ הנפשי שהתלווה אליו, התובע חש חולשה, עייפות ודפיקות לב, מיחושים עליהם לא התלונן קודם לכן. תלונות אלה יכולות לייצג ביטוי של תעוקה בלתי טיפוסית הנובעת מירידה בזרימת הדם לשריר הלב, וייתכן שהחלו גם הפרעות קצב שגרמו לתחושה של "דפיקות לב" מצב זה הוגדר על ידי רופא מפרוקרדיה כ"תעוקה בלתי יציבה". על סמך מכלול הנתונים הללו, אני מגיע למסקנה כי במקרה של התובע קיימת אפשרות סבירה לכך כי האירוע החריג בעבודתו שימש כמנגנון הדק לקרע של רובד טרשתי שגרם להיצרות בחלל העורק הכלילי, להיווצרות קריש דם אשר הלך וגדל עד אשר כתשעה ימים לאחר מכן גרם לחסימה מלאה של העורק. אם כן, לאירוע החריג בעבודה תרומה משמעותית, להערכתי, בהחמרת מחלת הלב הכלילית, מאחר וכתוצאה מהאירוע החל תהליך אשר הסתיים באוטם חריף של שריר הלב. על סמך הנתונים הללו, סביר כי לאירוע החריג בעבודה השפעה מכרעת על הופעת האוטם החריף של שריר הלב בתובע, במועד בו הופיע. להערכתי, השפעתו של האירוע בעבודה על הופעת האוטם החריף עולה בחשיבותה על גורמים אחרים, כולל גורמי הסיכון אשר קיננו במר כספי במועד הופעת האוטם החריף של שריר הלב." (הדגשות הוספו - א.א.) עוד הועבר למומחה, במסגרת החומר הרפואי שבתיק, דו"ח מיום 7.2.03 ממכון פרוקרדיה (המוזכר בחוות דעתו של פרופ' קרן) בו צויין כך "בינואר 2003 ארוע של תעוקת חזה בלתי יציבה. מאז חולשה" (להלן - דו"ח פרוקרדיה). ביום 20.10.06 ניתנה חוות דעת המומחה כדלקמן: "א. מחלתו של התובע היא אוטם בשריר הלב שבעטיו אושפז במרכז רבין בתאריך 25 בינואר 2003. האוטם היה בדופן התחתון של שריר הלב. לתובע היו גורמי סיכון למחלת לב טרשתית שהם: יתר לחץ דם שטופל בתרופות, היפרליפידמיה (רמת שומנים גבוהה בדם) מתונה וסיפור משפחתי שכלל אח הסובל מיתר לחץ דם ואם אשר עברה ניתוח מעקפים בלב. התובע החל לסבול לראשונה בחייו מכאבי חזה לוחצים מלווים בחולשה והזעה, הכאבים הקרינולרום הבטן ("אפיגסטרים"). מחושים אלו החלו כחמש שעות טרם אשפוזו בתאריך 25 לינואר 2003. הוא טופל ע"י טיפול טרומבוליטי (להמסת הקריש) וכן עבר צנתור לב. בצנתור הלב נמצאה מחלה בעורק הכלילי הימני, הושתלו בו שני תומכים, לקטע הפרוקסימלי ולקטע הדיסטאלי של העורק הכלילי הימני. בדיקות אקו ומיפוי לב שבוצעו בהמשך מעידים על קיום אוטם ישן (צלקת) בדופן תחתון, תפקוד גלובלי תקין של חדר שמאל ללא סימני איסקמיה (חוסר הספקת דם לשריר הלב). ב. האירוע שהוגדר כחריג במסגרת עבודתו של התובע היה ביום 16 לינואר 2003, דהיינו כתשעה ימים לפני האירוע של אוטם בשריר הלב. פרק זמן זה בין האירוע שהוגדר כחריג בעבודתו והתקף הלב שוללים קיום קשר בניהם, מה עוד שבכל התקופה הזאת לא דווח על כאבים בחזה או מחושים אחרים של כאבים היכולים להיחשב כאקוויולטים לתסמונת תעוקתית. לדעתי לא קיים קשר בין המחלה של האוטם החריף בשריר הלב לבין האירועים כפי שתוארו במסכת העובדות שפורטו במסמך החלטת בית המשפט מתאריך 03.09.06. האוטם בשריר הלב אצל התובע הינו, קרוב לוודאי, על רקע מהלך פתופיזיולגי טבעי הקשור במחלה הטרשתית בעורק הכלילי הימני ממנה סבל התובע." ביום 29.4.07 הועברו למומחה שאלות הבהרה, עליהן השיב המומחה ביום 15.5.07. להלן השאלות והתשובות: שאלה א' בחוות דעתך מיום 20/10/06 קבעת כי 9 ימים הינם פרק זמן השולל קשר סיבתי מאחר ובכל אותה תקופה לא דווח על כאבים בחזה או מיחושים אחרים היכולים להיות אקוויוולנטיים לתסמונת תעוקתית. תשומת לבך לעובדות ז' ו-ח' לפיהם "עם תום השיחה הרגיש התובע דפיקות לב וחולשה" ו"כל השבוע המשיך להרגיש עייפות חולשה כאבים בגב תחתון ודפיקות לב" ולאמור במכתב השיחרור מבית החולים מתאריך 7/2/03, הרצ"ב. האם סבור אתה כי החולשה יכולה לייצג תעוקה הדורשת התייחסות לזו של תעוקה חדשה אשר הופיעה בקשר זמן הדוק לאירוע החריג? "לדעתי, פרק זמן של 9 ימים בין האירוע שהוגדר כחריג לבין בוא האוטם שולל קיום קשר סיבתי. תלונות של כאבים בגב התחתון, הרגשת עייפות וחולשה במשך תשעת הימים האלה, גם אם היו (אינני רואה תיעוד חד משמעי עבור כך), אינם טיפוסיים לתסמונת תעוקתית בלתי יציבה. מאידך, בסיכום הקבלה של המערך הקרדיולוגי מביה"ח בילנסון מתואר האירוע של קבלתו בתאריך 25/01/2003 במשפטים הבאים: "הגיע ליחידה ישירות מנת"ן, אושפז בתאריך 25.1.03 בשל כאב חזה בעל אופי לוחץ שהופיע במנוחה, נמשך חמש שעות, הכאב הופיע לראשונה בחייו". בהמשך נכתב "גבר עם יתר לחץ דם, ללא מחלת לב איסקמית בעברו. לראשונה בחייו החל לסבול מכאבי חזה לוחצים מלווים חולשה והזעה וקרינה לאפיגסטריום, כחמש שעות טרם קבלתו". שאלה ב' פרופ' קרן שחוו"ד הוצגה בפניך קבע בסעיף 1 שבעקבות האירוע בעבודה פיתח התובע תעוקה בלתי יציבה. האם לאור האמור אתה מסכים איתו? "תסמונת תעוקתית בלתי יציבה הינה תסמונת קלינית מוגדרת המלווה עם שינויים טיפוסיים בתרשים א.ק.ג. הביטוי הקליני האופייני לתסמונת זאת הינה כאבים בחזה במנוחה בפרקי זמן שלא עולים על 20 דקות וללא מרקרים (סמנים) בדם של אוטם בשריר הלב ובלווי שינויים טיפוסיים בא.ק.ג.. לעיתים התסמין של כאב בחזה לא בולט וזאת לרוב בחולים סוכרתיים, שאצלם הסף לכאב גבוה ואזי התסמונת הקלינית מתבטאת בתופעות אקוויוולנטיות כגון קוצר נשימה, הזעה וחולשה קיצונית. להערכתי, אין לקשור את היארעות (כך במקור - א.א.) האוטם בשריר הלב לאירוע שהוגדר כחריג ואשר התרחש תשעה ימים לפני כן." בקשת המערער להעביר למומחה שאלות הבהרה נוספות נדחתה (החלטה מיום 10.7.07), וכך גם בקשת המערער למנות מומחה רפואי אחר או נוסף (החלטה מיום 12.12.07). על שתי ההחלטות הנ"ל הגיש המערער בקשת רשות ערעור שנדחתה בר"ע 489/07 ובר"ע 61/08, בהתאמה). הצדדים סיכמו את טענותיהם וביום 3.12.08 ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי. פסק דינו של בית הדין האזורי לאחר ששקל את טענות הצדדים דחה בית הדין האזורי את התביעה. בית הדין האזורי דחה את טענת המערער שאין לקבל את חוות דעת המומחה משזה התעלם מהעובדות שנקבעו ולפיהן "לתובע היו תלונות על כאבים בגב תחתון, הרגשת עייפות וחולשה במשך תשעה ימים שבין האירוע שהוכר ליום קרות האוטם" ומכך "שמיד עם תום השיחה עם הממונה ביום 16.1.03 חש התובע דפיקות לב וחולשה". בית הדין האזורי קבע כי לשיטת המומחה העובדות שנקבעו ביחס לתשעת הימים שבין הארוע החריג לבין האוטם לא תאמו, לפי קביעת המומחה, "כאבים המתאימים לתסמונת תעוקתית". לפיכך, קבע בית הדין האזורי כי אין הצדקה שלא לקבל את חוות דעת המומחה מטעם בית הדין, ולפיכך דחה את התביעה ללא צו להוצאות. הטענות בערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי הוגש הערעור שבפנינו. המערער טען שאין לקבל את חוות דעת המומחה בשל הפגמים הבאים: המומחה התעלם מהעובדות שנקבעו על ידי בית הדין בכל הנוגע להרגשתו של המערער במשך תשעת הימים שבין הארוע החריג לבין האוטם - עובדות שיש בהן כדי לבסס סמיכות זמנים מיידית בין האירוע החריג לבין הסימפטומים שפיתח המערער; המומחה התעלם מדו"ח פרוקרדיה, על אף שנדרש להתייחס אליו; והמומחה לא נימק בצורה מספקת מדוע אין הוא מקבל את חוות דעתו של פרופ' קרן בדבר קיומו של קשר סיבתי. לפיכך, טען המערער, היה על בית הדין האזורי לקבל את התביעה על יסוד חוות דעתו של פרופ' קרן, ולחלופין להורות על מינוי מומחה אחר או נוסף - משהמומחה 'התבצר' בעמדותיו, ולחלופי חלופין היה על בית הדין האזורי להורות למומחה להתייחס לפגמים שבחוות דעתו. המשיב מצידו תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי ובהנמקתו. הדיון בערעור במהלך הדיון שהתקיים בפנינו הסכימו הצדדים להעביר למומחה שאלת הבהרה נוספת. ביום 25.2.10 הועברה למומחה השאלה הבאה: לחומר הרפואי מצורפות חוות דעתו של פרופ' קרן מיום 20.4.06, חוות דעתה של ד"ר זהבית זיו-נר, וכן דו"ח ממכון פרוקרדיה מיום 2.2.03. בדו"ח פרוקרדיה צוין כי בינואר 2003 עבר המערער "ארוע של תעוקת חזה בלתי יציבה. מאז חולשה"; בחוות דעתו של פרופ' קרן נקבע כי תלונותיו של המערער לאחר הארוע החריג "יכולות לייצג ביטוי של תעוקה בלתי טיפוסית הנובעת מירידה בזרימת הדם לשריר הלב, ויתכן שהחלו גם הפרעות קצב שגרמו לתחושה של 'דפיקות לב'. מצב זה הוגדר על ידי רופא מפרוקרדיה כ'תעוקה בלתי יציבה'. על סמך מכלול הנתונים הללו, אני מגיע למסקנה כי במקרה של התובע קיימת אפשרות סבירה לכך כי הארוע החריג בעבודתו שימש כמנגנון הדק לקרע של רובד תרשתי שגרם להיצרות קריש דם אשר הלך וגדל עד אשר כתשעה ימים לאחר מכן גרם לחסימה מלאה של העורק." המומחה מתבקש להתייחס לאמור לעיל, ולהבהיר האם יש באמור בדו"ח פרוקרדיה ובחוות דעתו של פרופ' קרן כדי לשנות ממסקנותיו. ביום 7.6.10 השיב המומחה לשאלת ההבהרה הנוספת כדלהלן: "תשובתי מבוססת על עיון מחודש בתיק הרפואי של יעקב כספי (להלן התובע) וכן בחוות דעתו של עמיתי פרופ' אנדרי קרן מתאריך 20.04.2006 וסיכום מהלך ההחלמה של מכון פרוקרדיה. תאריך הקבלה למכון פרוקרדיה 2.2.2003 ותאריך השחרור 7.2.2003. להערכתי אין להגדיר את התקופה מיום האירוע החריגה (שיחת טלפון חריגה) שקרה בתאריך 16.1.2003 ואירוע האוטם בתאריך 25.1.2003 כתקופה בה סבל התובע מתסמונת תעוקתית בלתי יציבה. כפי שציינתי בחוות דעתי הקודמת בנידון, תסמונת תעוקה בלתי יציבה הינה תסמונת מוגדרת המתאפיינת בשינויים בא.ק.ג. (צניחות משמעותיות של קטע ST) וכאבים בחזה במנוחה בפרקי זמן שלא עולים על 20 דקות, בעלי גוון אנגינותי, לרוב מלווים עם חולשה, הזעה וקוצר נשימה. חולים הסובלים מתסמונת זאת מופנים לאשפוז דחוף לאחר הכנה עם טיפול תרופתי עוברים צנתור לב. לעיתים התסמונת התעוקתית הבלתי יציבה הינה ללא הרגשת כאבים וזאת לרוב בחולים הסובלים מסכרת קשה וממושכת ובעיקר חולים בגיל מתקדם. חולים אלו הינם בעלי סף גבוה לכאב כך שהתסמונת התעוקתית עלולה להתקיים ללא כאבים אך עם תופעות מקבילות כגון קוצר נשימה, הזעה וחולשה קיצונית. התובע היה בן 51 שנה בעת אשפוזו בגין אוטם בשריר הלב בדופן התחתון, הוא לא סבל מסכרת וסף הכאב אצלו, קרוב לוודאי, הינו נמוך, שכן בעת אשפוזו בגין התקף הלב סבל מכאב לוחץ בחזה שנמשך חמש שעות לראשונה בחייו. התיאור בחוות דעתו של פרופ' קרן על השתלשלות האירועים הקליניים מיום האירוע החריג עד בוא האוטם בשריר הלב, כפי שסופרו לו ע"י התובע, דהיינו, חולשה, דפיקות לב וקושי לתפקד ללא כל מחושים בבית החזה וללא עדות לשינויים בא.ק.ג. - אינם עונים על קריטריונים של תסמונת תעוקתית לא יציבה אצל אדם יחסית צעיר וללא סכרת. המשפט בסיכום המחלה ממכון השיקום "פרוקרדיה" החתום ע"י ד"ר סמארה האזם נאמר "בינואר 2003 אירוע של תעוקת חזה בלתי יציבה" ללא פירוט תאריך מדויק וללא תאור קליני ואלקטרוקרדיוגרפי המתאים לתסמונת תעוקתית בלתי יציבה מתמשכת. תסמונת תעוקתית בלתי יציבה אינה אירוע, היא תסמונת מתמשכת המוגדרת קלינית ואלקטרוקרדיוגרפית. להערכתי אין לקשור את האירוע החריג בתאריך 16.1.2003 לבוא האוטם בשריר הלב בתאריך 25.1.2003." (הדגשות הוספו - א.א.) לצדדים ניתנה האפשרות להשלים את טיעוניהם. ביום 19.7.10 ביקש המערער למנות מומחה אחר, זאת מן הטעמים הבאים: התייחסות המומחה לחוות דעתו של פרופ' קרן ממשיכה להיות לא מספקת. לטענת המערער, הן המומחה והן פרופ' קרן מסכימים כי בתשעת הימים שבין הארוע החריג לבין האוטם בו לקה היו למערער סימפטומים שאינם טיפוסיים לתעוקת לב בלתי יציבה. אלא שלדעת פרופ' קרן הסימפטומים הללו מלמדים כי המערער לקה "בתעוקת לב בלתי טיפוסית", ואילו המומחה ממשיך להתעלם מקביעתו זו של פרופ' קרן. התייחסותו של המומחה לדו"ח פרוקרדיה 'מתחמקת'. הטענה של חוסר בתאריך מדוייק של הארוע בחודש ינואר 2003 ושל חוסר בתאור קליני המתאים לתסמונת תעוקתית בלתי יציבה מתמשכת אינה עולה בקנה אחד עם תאור העובדות ועם מסקנותיו של פרופ' קרן. לטענת המערער, משהמומחה חרג ממסכת העובדות שנקבעה ומשקיים טעם שלא להתחשב בחוות דעתו, על בית הדין למנות מומחה אחר. ביום 12.8.10 הוגשה עמדת המשיב. המשיב סבור כי יש לדחות את הבקשה. לטעמו, יש לקבל את קביעת המומחה כי אין המדובר במקרה זה בתסמונת תעוקתית בלתי יציבה. קביעתו בענין זה היתה נחרצת, ונסמכה גם על תאור הכאבים שהיו למערער בחמש השעות שלפני האשפוז. בנוסף, טען המשיב כי ההתייחסות לדו"ח פרוקרדיה היתה מספקת. הכרעה אקדים ואומר, כי לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב בקביעותיו הרפואיות ובמסקנותיו המשפטיות, ולא נמצא טעם משפטי המצדיק את התערבותנו בו. לפיכך לו תשמע דעתי נאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. על האמור אוסיף הערות אחדות כמפורט להלן. המחלוקת שבין הצדדים נוגעת לשאלת הקשר הסיבתי שבין הארוע החריג מיום 16.1.03 לבין הארוע הלבבי מיום 25.1.03, וליתר דיוק לשאלה האם המיחושים של המערער בתשעת הימים שבין ארוע החריג לארוע הלבבי (עייפות, חולשה, כאבים בגב תחתון ודפיקות לב) מצביעות על כך שהמערער פיתח כתוצאה מן הארוע החריג תעוקת חזה בלתי יציבה שהתקדמה למצב של אוטם. המומחה מטעם בית הדין קבע כי המיחושים הנ"ל אינם מלמדים על קיומה של תעוקת חזה בכלל או תעוקת חזה בלתי יציבה, ובלשונו - בתשעת הימים לא דיווח המערער "על כאבים בחזה או מחושים אחרים של כאבים היכולים להיחשב כאקוויולטים לתסמונת תעוקתית". למעשה, גם המומחה מטעם המערער - פרופ' קרן, סבור כי המיחושים שתאר המערער אינם מיחושים טיפוסיים לתעוקת חזה, גם לא תעוקה בלתי יציבה. אלא שלטעמו תלונות המערער "יכולות לייצג ביטוי של תעוקה בלתי טיפוסית הנובעת מירידה בזרימת הדם לשריר הלב, וייתכן שהחלו גם הפרעות קצב שגרמו לתחושה של "דפיקות לב" מצב זה הוגדר על ידי רופא מפרוקרדיה כ"תעוקה בלתי יציבה".". על יסוד אלה סבור היה פרופ' קרן כי "קיימת אפשרות סבירה לכך כי האירוע החריג בעבודתו שימש כמנגנון הדק לקרע של רובד טרשתי". הנה כי כן, יש בפנינו שני מומחים, כל אחד מסיק את מסקנותיו מן הממצאים - המומחה מטעם התובע סבור כי תלונות המערער יכולות לייצג תעוקה בלתי טיפוסית, ואילו המומחה מטעם בית הדין - סבור כי תלונות המערער אינן יכולות לבסס תעוקה והוא גם הסביר "מדוע התמונה הכללית העולה מן המיחושים שתוארו על ידי בית הדין אינה מתאימה לדעתו לתסמונת כאמור". בברירה שבין שני המומחים ינתן משקל רב יותר למומחה מטעם בית הדין, אלא אם כן ניתן להצביע על הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן שלא לעשות כן. בנסיבות אלה לא מצאתי כל ממש בטענות שהעלה המערער כנגד חוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין. המומחה לא סטה מן העובדות שנקבעו, אלא סבר כי העובדות אינן מבססות קיומה של תעוקת חזה. המומחה גם לא 'התחמק' מלהתייחס לחוות הדעת של פרופ' קרן. אלא שמסקנותיו של פרופ' קרן אינן מקובלות על מומחה בית הדין. הוא הדין ביחס לדו"ח פרוקרדיה - המומחה התייחס והסביר מדוע אין באמור בדו"ח כדי לבסס מסקנה בדבר קיומה של תעוקת חזה בלתי יציבה. בנסיבות אלה לטעמי גם אין מקום להענות לבקשה למינוי מומחה רפואי אחר או נוסף. הסיבות למינוי מומחה רפואי אחר או נוסף, המפורטות בסעיפים 17 - 18 להנחיות הנשיא בדבר מומחים - יועצים רפואיים (1/2010) אינן מתקיימות במקרה דנא (וראו גם: ס' אדלר מומחים יועצים - רפואיים בבתי הדין לעבודה, המשפט ב', 199). אחר הדברים האלה קראתי את עמדתו של חברי למותב - נציג הציבור פרופ' יוחנן שטסמן, ואני מבקש להתייחס אליה בקצרה. ראשית, העדפת חוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין נעוצה לא רק בשיקולי אובייקטיביות, אלא גם בכך שהמומחה מטעם התובע כלל לא היה חשוף לחקירה נגדית למנגנון החליפי של שאלות הבהרה. שנית, חברי פרופ' שטסמן מפנה לכך שהמומחה מטעם בית הדין לא תמך את עמדתו בספרות. המומחה לא היה צריך לעשות כן, הן משום שברגיל אין צורך שהמומחה יתמוך את מסקנותיו בספרות - והנה גם פרופ' קרן לא עשה כן, והן משום שלמעשה אין מחלוקת כי התסמינים בתשעת הימים אינם עולים כדי תסמונת טיפוסית של תעוקה בלתי יציבה. לבסוף, עמדתו של פרופ' קרן - ודאי משלא הועמדה במבחן החקירה הנגדית או שאלות ההבהרה, לפיה תלונות המערער "יכולות" לייצג ביטוי של תעוקה בלתי טיפוסית ו"יתכן" שהחלו הפרעות קצב, אינה מספקת את מאזן ההסתברות הנדרש להוכחת התביעה. סוף דבר, לו תשמע דעתי ידחה הערעור, ובשים לב למדיניות בתי הדין לעבודה לא יעשה צו להוצאות. השופט שמואל צור 1. במחלוקת שנפלה בין חברי השופט אילן איטח ובין חברי נציג הציבור פרופ' יוחנן שטסמן, דעתי היא כדעת הראשון. כמו השופט איטח, אף אני סבור שצדק בית הדין האזורי בהתבססו על חוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין, פרופ' שלזינגר, ובדחותו את התביעה להכיר באוטם הלבבי שארע למערער ביום 25.1.03 כפגיעה בעבודה בעקבות אירוע חריג (התרגזות) מיום 16.1.03. 2. כפי שעולה מחוות דעתו של השופט איטח, נקודת המחלוקת בין פרופ' שלזינגר, המומחה הרפואי מטעם בית הדין, ובין פרופ' קרן, המומחה מטעם המערער, היתה בשאלת הקשר הרפואי האפשרי בין האירוע החריג מיום 16.1.03 (אירוע ההתרגזות) ובין אירוע האוטם הלבבי שהתרחש כתשעה ימים לאחר מכן. בנדון זה אף אני סבור כי יש להעדיף את חוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין על פני חוות דעתו של המומחה מטעם המערער. 3. נקודת המחלוקת שבין הצדדים הינה בתחום הרפואה, שאינו מתחום מומחיותו של בית הדין. בנדון זה - כמו גם בתחומי מקצוע אחרים - מקובל להעזר בדעותיהם המקצועיות של ברי-סמכא. המומחה מטעם בית הדין - כשמו כן הוא - פועל כגורם מקצועי המחווה דעה מקצועית לבית הדין ואין הוא פועל מטעם צד זה או אחר. המומחה מטעם בית הדין הוא זרועו המקצועית של בית הדין ומחויבותו היחידה היא לבית הדין ולא למי מן הצדדים. בכך יש למומחה מטעם בית הדין יתרון מובהק על פני מומחה אחר הפועל מטעמו של בעל דין. לכן, הנטיה הטבעית של בית הדין תהא להעדיף את חוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין, אלא אם התקיימו נסיבות מיוחדות וקיצוניות שלא לעשות כן. 4. במקרה הנדון, חוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין ברורה וחד משמעית. לדעתו, חלוף זמן של תשעה ימים בין האירוע החריג לבין אירוע האוטם שולל קיום קשר ביניהם על רקע של אי דיווח על כאבים בחזה או מיחושים אחרים. לדעתו, אין להגדיר את התקופה שמיום האירוע החריג (16.1.03) ליום האוטם (25.1.03) כתקופה בה סבל המערער מתסמונת תעוקתית בלתי יציבה (סעיף 12 לחוות דעתו של השופט איטח). לדעתו, השתלשלות האירועים הקליניים כפי שתוארו בחוות דעתו של פרופ' קרן, אינם עונים על קריטריונים של תסמונת תעוקתית לא יציבה אצל אדם צעיר יחסית וללא סכרת (שם). לעומתו, חוות דעתו של פרופ' קרן אינה חד משמעית והוא נוקט לשון "גמישה", למשל - "תלונות אלה יכולות לייצג ביטוי של תעוקה בלתי טיפוסית" או "יתכן שהחלו גם הפרעות קצב...", או - "קיימת אפשרות סבירה לכך כי האירוע החריג בעבודתו (של המערער - ש.צ.) שימש כמנגנון הדק לקרע של רובד טרשתי" וכן - "סביר כי לאירוע החריג בעבודה השפעה מכרעת...". מעבר לעדיפות הטבעית והמובנית של חוות דעת של המומחה מטעם בית הדין, יש מקום לתת משקל גם לדעתו הברורה של מומחה זה לעומת דעתו המסוייגת של המומחה מטעם המערער. 5. מכל הטעמים האלה, אני מצטרף לדעתו של חברי השופט אילן איטח שדין הערעור להידחות וראוי פסק דינו של בית הדין לעמוד על כנו. השופטת רונית רוזנפלד אני מסכימה לעמדתו של חברי השופט אילן איטח ולהערותיו של חברי השופט שמואל צור. נציג עובדים מר יוחנן שטסמן למדתי בעיון רב את התיק ואת פסק דינו של השופט אילן איטח, ובכל הכבוד הראוי אינני יכול להסכים לפסק דינו, כדלהלן: 1. מדובר במחלוקת בין שני רופאים קרדיולוגים מומחים ומנוסים, פרופ' אנדרי קרן מבית הספר לרפואה בירושלים, שחוות דעתו ניתנה עבור התובע, וד"ר צבי שלזינגר, מומחה רפואי ששימש כיועץ לבית הדין. 2. כפי שצויין בפסק הדין, לא היתה מחלוקת בין המומחים בקשר לעובדות אלא רק בפרשנות הקלינית לעובדות רפואיות אלה. פרופ' קרן פירש את האירוע המילולי הקשה שאירע בעבודה ביום 16.1.2003 בין התובע ובין הממונה עליו ואת הלחץ הנפשי שאירע בעקבותיו כבסיס לתלונותיו על חולשה, עייפות ודפיקות לב, תלונות שלא היו קיימות קודם לכן. פרופ' קרן קבע כי תלונות אלה יכולות לייצג ביטוי של תעוקת לב בלתי טיפוסית הנובעת מירידה בזרימת הדם לשריר הלב, הפרעות קצב שגרמו להרגשת דפיקות לב, ואשר הרופא שבדק את התובע בפרוקרדיה קבע שהן מתאימות לתעוקת לב בלתי יציבה. לכן הגיע למסקנה, כפי שכתב, כי קיימת אפשרות סבירה כי הארוע החריג בעבודת התובע שימשה כמנגנון הדק של רובד טרשתי שגרם להיצרות בחלל העורק הכלילי להיווצרות קריש דם אשר הלך וגדל עד אשר לאחר כתשעה ימים גרם לחסימה שלמה של העורק ולאוטם שריר הלב שבא בעקבותיו. תרומת האירוע בעבודה, היתה, לפי זה מכרעת להיווצרות האוטם גם אם היו לו גורמי סיכון, השכיחים מאד, לאנשים בגילו. 3. ד"ר שלזינגר סתר את קביעותיו של פרופ' קרן באופן שלדעתי איננו משכנע כלל, וחבל שלא הביא ציטוטים מהספרות הרפואית לתמיכה בקביעותיו הרפואיות. אין מחלוקת בין הרופאים כי התובע סבל מהאירוע והלאה מתלונות של הפרעות קצב ודפיקות לב, מחולשה ועייפות שלא היו קיימות קודם לכן וכי בסופו של דבר אכן עבר התקף לב שלם בדופן התחתון של הלב. המחלוקת בין הרופאים היא רק בפרשנות האם רצף אירועים זה הוא תעוקת לב בלתי יציבה שסופה אוטם בשריר הלב - התקף לב, או שהתקף הלב קרה באופן בלתי תלוי ברצף האירועים משך תשעת הימים שבעקבות האירוע בעבודת התובע ביום 16.1.2003 וסמיכות הפרשיות מקרית לחלוטין. אני נוטה לקבל את פרשנותו של פרופ' קרן כי מדובר ברצף אירועים וההגיון הפשוט מוביל למסקנה זו כיוון שעד לאירוע היה התובע בריא ועבד מדי יום ללא קשיים. 4. נראה כי היות ועומדות בפני בית הדין שתי חוות דעת רפואיות הפוכות המתבססות על עובדות מוסכמות, הוא רשאי ולדעתי חייב, לבקש מהמומחים תמיכות לחוות הדעת מהספרות המקצועית, או לבקש חוות דעת רפואית נוספת שתכריע ביניהם. לכן הייתי מקבל את ערעור התובע. נציג מעבידים מר ישראל בן יהודה אני מסכים לעמדתו של חברי השופט אילן איטח ולהערותיו של חברי השופט שמואל צור. סוף דבר על דעת רוב חברי המותב, כנגד דעתו החולקת של נציג הציבור מר יוחנן שטסמן, הוחלט לדחות את הערעור. אין צו להוצאות. התקף לב / אוטם שריר הלב