קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שביתה בלתי חוקית ברכבת: הנשיאה נילי ארד פתח דבר ביום 21.9.2011 ולמחרתו פרצה שביתת עובדי רכבת ישראל במהלכה הופעלו שיבושי עבודה מרחיקי לכת. עקב זאת, פנתה החברה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בבקשה דחופה למתן צווים ארעיים וזמניים נגד השביתה. ביום 23.9.2011 נועד דיון בפני מותב בית הדין האזורי (סגנית הנשיא השופטת אפרת לקסר ונציגי הציבור מר דקל משה ומר דב רוזנפרב; ס"ק 20420-05-11, ס"ק 20451-05-11). משההליך התייחס לצווים הזמניים בלבד ציין בית הדין האזורי והטעים כי נידרש ליתן החלטתו "על בסיס לכאורי בלבד לאור החומר המוצג בפניו". על רקע זה, ולאור טיעוני הצדדים ניתנה החלטה במסגרתה יצא מלפני בית הדין צו מניעה זמני בו נקבע כי "שביתת העובדים המתייחסת לתחזוקת הקרונות החדשים בדרך של מיקור חוץ הינה פוליטית ולפיכך בלתי חוקית ואסורה. בכל מקרה גם אם היא 'מעין פוליטית' הרי שהיא עברה את המידה ובכך מוצתה". על כן, הורה בית הדין האזורי להסתדרות ולוועד העובדים הארצי של עובדי הרכבת "להפעיל את סמכותם הארגונית ולהורות מיידית לעובדים על חובתם לשוב לעבודה תקינה וסדירה". הוסיף בית הדין וקרא לצדדים לחזור לשולחן המשא ומתן ולקיים הידברות "לגבי השלכות העברת התחזוקה בקרונות החדשים למיקור חוץ וכן בכל הנושאים שטרם סוכמו". על תוצאות המשא-ומתן ביניהם היה על הצדדים להודיע לבית הדין וזאת, עד לדיון בבקשת הצד בסכסוך הקיבוצי שהגישה חברת הרכבת ואשר נועד ליום 20.11.11 (להלן: החלטת בית הדין האזורי או ההחלטה). נגד החלטה זו הגישה ההסתדרות בקשת רשות ערעור לבית דין זה. משבא ההליך לפנינו, הבהיר בית דין זה בהחלטה מיום 24.9.2011 כי בהתאם לצו הזמני שיצא מלפני בית הדין האזורי, נדרשים עובדי הרכבת לחזור לעבודה "תקינה וסדירה". בהתאם, ולמען הסר ספק, חל עליהם "איסור לנקוט בצעדים ארגוניים מכל מין וסוג שהוא. זאת, עד להחלטה אחרת, ככל שתתקבל על ידי בית הדין האזורי או על ידי בית דין זה. חזרנו והורינו כי חל על העובדים איסור נקיטה בצעדים ארגוניים כלשהם עד למתן החלטתו של בית דין זה בהליך שלפנינו. במסגרת אותה החלטה, נדרשה תגובתה של חברת הרכבת לבקשה, וכדי להעמיד דברים על מכונם, התבקשה אף עמדת המדינה בבקשה, לאור טיעוני הצדדים להליך. ביום 25.9.2011 הגישה חברת הרכבת לבית הדין האזורי בתל אביב בקשה להוצאת צו בזיון בית הדין לאחר שהוברר כי עובדי הרכבת מנעו את פתיחתו של הקו החדש ראשון לציון - תל אביב - הוד השרון. זאת, תוך הפרת שלוש החלטות שיפוטיות אלה: צו מניעה שהוציא בית הדין האזורי המורה לעובדי הרכבת לחזור לעבודה סדירה ותקינה; החלטת בית הדין האזורי ובה הבהרה כי החלטתו חלה גם על אותו קו רכבת; החלטתו של בית דין זה המורה לעובדים שלא לנקוט צעדים ארגוניים כלשהם. במהלך אותו דיון הטעים ב"כ ההסתדרות כי "חשוב מאד להסתדרות כיבוד צווים במעמד בית הדין" בדרך זו פעלו והורו לעובדים לחזור לעבודה סדירה, ובהתאם התחייבו נציגי ההסתדרות ויו"ר ועד העובדים, לכבד את הצווים שניתנו על ידי בית הדין, ולהורות לנציגי העובדים ולעובדים לעשות כן. נוכח הצהרות אלה, ומשהוברר כי הקו החדש פועל, התבקשה משיכת הבקשה לבזיון בית הדין בהסכמה. לפי העולה מפרוטוקול אותו דיון, הוסיפו הצדדים והודיעו כי הם "מתחייבים להתחיל בניהול המשא ומתן לגבי ההשלכות בעניין תחזוקת הקרונות החדשים, מיד החל מיום 2.10.2011 ובתדירות של פעמיים בשבוע..." וכי ידווחו לבית הדין האזורי אחת לשבוע על מגעיהם אלה. לבקשת הצדדים ניתן תוקף של פסק דין להסכמתם והבקשה לבזיון נמחקה. עם זאת, עמדו הצדדים על בקשת רשות הערעור על החלטתו של בית הדין האזורי במסגרתה הוצא צו המניעה המחייב חזרתם לעבודה סדירה ותקינה. לישיבת תזכורת שנועדה לפניי בערבו של יום 26.9.2011, התייצבו גורמים בכירים מוסמכים מטעם ההסתדרות, המדינה, חברת הרכבת ובאי-כוחם. במהלך אותה ישיבה קיימו הצדדים בירורים בנסיון לסיום הסכסוך בדרכי שלום. משכל אלה לא צלחו, נדרשנו לקיום הדיון בבקשה גופה. הדיון שהתקיים לפנינו החל בערבו של יום אתמול 27.9.2011 ובמהלכו הובאו טיעוני הצדדים בכתב על נספחיהם ונשמעו בהרחבה טיעוניהם בעל-פה וטיעוני נציגיהם המוסמכים, ככל הנדרש. הילוכו של דיון נקדים ונציין, כי בקשת הצד בסכסוך הקיבוצי שהגישה חברת הרכבת לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, טרם נדונה לגופה. ממצאיו של בית הדין האזורי בהחלטתו בצו הזמני, מושא ערעור זה, הם לכאוריים בלבד. כאלה הם פני הדברים אף בממצאינו ובקביעותינו בהליך זה, משטרם התקיים הליך שמיעת ההוכחות, וממילא אין בפנינו הכרעתו של בית הדין האזורי ופסיקתו בבקשת הצד. לאור האמור, נעמוד תחילה על מעמדה של חברת רכבת ישראל (להלן גם חברת הרכבת), לאחר מכן נפנה לתמצית טיעוני הצדדים. על רקע זה תינתן הכרעתנו, בהתייחס להיבטים המשפטיים של השאלות הנדונות, ולבסוף - הכרעתנו בערעור. מעמדה של חברת רכבת ישראל, כפי העולה מטיעוני המדינה וחברת הרכבת. 8. חברת הרכבת היא חברה ממשלתית שהוקמה בשנת 2003 מכוח תיקון 11 לחוק רשות הנמלים והרכבות, התשס"ג - 2002. מדינת ישראל מחזיקה במלוא מניותיה של החברה. שרי האוצר והתחבורה הם "אסיפת בעלי המניות" של החברה. המדינה מתקצבת באופן מלא את פעילות הפיתוח בחברה, ולשם כך נחתם ביום 11.8.2008 הסכם פיתוח המסדיר את מערכת היחסים בין הממשלה לחברה בכל הנוגע לאישור, ביצוע ויישום פעילויות הפיתוח בחברה. על פי הסכם הפיתוח, מחויבת החברה לפעול בהתאם להנחיות נציגי הממשלה המוסמכים שהם כולם יחד: מנכ"ל משרד התחבורה או נציגו, החשב הכללי במשרד האוצר או נציגו, והממונה על התקציבים במשרד האוצר או נציגו. לפי שנקבע בהסכם הפיתוח, החברה לא תפרסם מכרז לציוד נייד ולתחזוקתו אלא לאחר קבלת אישור נציגי הממשלה. על רקע זה, ובמסגרת החלטת ממשלה מס' 1421 אשר בה תוכנית כוללת לפיתוח מסילות רכבת וכבישים בפריפריה, התקבלה ביום 24.2.2010 החלטה בנוגע לרכישת ציוד נייד. במסגרת זו, הוחלט להציע לחברת רכבת ישראל להיערך לרכישת ציוד נייד. הוחלט כי חברת רכבת ישראל רשאית להתקשר עם ספקיות הציוד הנייד. "ההתקשרות תכלול גם חוזי תחזוקה" (סעיף 24 להחלטת הממשלה). ביום 17.2.2010 יצא מכתב הוראה מטעם נציגי הממשלה לחברה בו הונחתה חברת רכבת ישראל להפעיל את האופציה לרכישת הציוד הנייד ולהבהיר ליצרן "כי רכישת ציוד נייד נוסף תותנה בהשלמת הסכם תחזוקה מפורט". בהתאם אישרו חברי דירקטוריון החברה את רכישת הציוד הנייד והוחל במשא ומתן עם היצרן על פרטי ההתקשרות בנושא תחזוקה. על האמור נוסף מכתבם של שרי האוצר והתחבורה, מיום 30.5.2011 למנכ"ל חברת רכבת ישראל בו הודיעו לחברה כי "מדיניות ממשלת ישראל הינה לרכוש את הקרונות החדשים עם חבילת אחזקה מלאה, אשר תבוצע באמצעות יצרן הציוד הנייד". לפי שהוברר מפי מנכ"ל חברת הרכבת במהלך הדיון לפנינו, הציוד הנייד בו מדובר ואחזקתו הם קרונות רכבת חדשים מסוג "דאבל דק" (קרון דו קומתי) המיוצרים על ידי חברת בומברדיה הקנדית (להלן: היצרן). בשלב זה נרכשו 78 קרונות והכוונה היא לרכוש מן היצרן בשלוש השנים הקרובות בסך הכל 251 קרונות חדשים ב"חבילה" הכוללת אחזקה שתבוצע על ידי היצרן. לטענת המדינה וחברת הרכבת פעילות זו הינה מיקור חוץ של חלק מפעולות האחזקה של קרונות הרכבת כאשר אחזקת חלק הארי של הקרונות ממשיכה להיעשות על ידי עובדי הרכבת ותמשיך להתבצע כך גם בעתיד לבוא. על רקע זה נפנה לתמצית טיעוני הצדדים. טענות ההסתדרות מכוונות נגד החלטתו של בית הדין האזורי לפיה מדובר בשביתה פוליטית אסורה ועל כן בלתי חוקית. עיקר טענתם הוא, כי חברת הרכבת מתכוונת לרכוש קרונות חדשים מן היצרן ולמסור את תחזוקתם לאותה חברה בהסדר של מיקור חוץ. לטענת ההסתדרות מהלך זה עלול לפגוע בעצם העבודה המאורגנת, באופן שאינו לגיטימי, וסירוב החברה לנהל כל משא ומתן בעניין מיקור החוץ יש בו כדי להעיד כי "כל נסיונות מיקורה החוצה של ליבת העבודה בחברת רכבת ישראל נעשים אך ורק על מנת להחליש את העבודה המאורגנת, לפצלה ולמנוע, הלכה למעשה, את המשך קיומה של חברת רכבת ישראל כיחידת מיקוח אחת שבה ארגון עובדים יציג". הוסיפה ההסתדרות וטענה כי קיים חשש ממשי לפיו ייחתם הסכם בין חברת הרכבת לבין היצרן בנוגע למסירת תחזוקת הקרונות החדשים, מבלי שיתקיים קודם לכן דיון עם העובדים. לטענת ההסתדרות, בנסיבות המקרה הנדון "מדובר בשביתה שאינה פוליטית אלא לכל היותר דו-תכליתית" וככזו שביתה מותרת, בהיותה מכוונת נגד החלטת הדירקטוריון. החלטה העלולה לפגוע "באופן אנוש" בעבודה המאורגנת בחברה. טענות אלה נתמכו בטיעוניו של מר אבי ניסנקורן, יו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, אשר חזר והטעים את הפעולות בהן נקטו ונוקטים בכירי ההסתדרות במגעיהם עם עובדי הרכבת ובייצוגם, באופן שיישמר כנדרש הציות לצווי בית הדין. בד בבד, עומדת ההסתדרות על דרישתה לקיום משא ומתן עם הגורמים הבכירים והמוסמכים בהנהלת הרכבת ובמדינה, על מכלול ההיבטים הקשורים בכוונה למסור את תחזוקת הקרונות החדשים ליצרן. הוסיף מר ניסנקורן וציין כי, לשם יצירת אווירה הולמת של משא ומתן במסגרת יחסי עבודה, יש להסכים על הקפאה הדדית של מהלכי הצדדים, לרבות הקפאת הליכים משמעתיים שנוקטת הנהלת הרכבת נגד אחדים מיושבי-ראש הוועד ועובדי הרכבת, בנוגע לפעולות שננקטו על ידם במהלך השביתה. לעניין אחרון זה, נבהיר כבר עתה, כי במסגרת הערעור התלוי ועומד לפנינו, אין מקום להידרש להליכי המשמעת וההשעיה הננקטים נגד העובדים. בקשה בנדון זה הובאה בפני בית הדין האזורי בתל אביב והוסרה במהלך הדיון שנועד לפניו ביום 27.9.2011. מדינת ישראל וחברת רכבת ישראל טוענות כי ההחלטה לרכישת הקרונות החדשים מן היצרן ואחזקתם על ידו, הינה מימוש החלטת הממשלה ומדיניותה להרחבת פעילותה של חברת הרכבת, במסגרת תכנית תחבורה כוללת, לפי החלטת הממשלה מיום 24.2.2010. עוד טוענות הן, כי תחזוקת הקרונות החדשים על ידי היצרן, לא תפגע בעובדי הרכבת, בזכויותיהם או במעמדם. להיפך, לטענתן, הרחבת פעילותה הצפויה של הרכבת תגרום לגיוס עובדים רבים לשורותיה והעלאת הרמה הכללית במגמה להתחדשות ולהתרחבות פעילות הרכבת במתן השירות לציבור. לטענתן, אף אין כל כוונה לפגוע בזכות ההתארגנות של העובדים ובפועל אין פגיעה בזכותם זו. בנסיבות אלה, כך טוענות הן, שביתת העובדים מכוונת למעשה נגד החלטת הממשלה במטרה לשנותה ומכאן שמדובר בשביתה פוליטית אסורה. מכל מקום, גם אילו דובר בשביתה מעין-פוליטית, הרי שפעולותיהם של העובדים במהלך השביתה חרגו באופן ניכר ביותר מן המידתיות הנדרשת בשביתה מסוג זה, שהיא מצומצמת בהיקפה. לטענתן, הטעמים לרכישת הקרונות החדשים ואחזקתם על ידי היצרן, הוצגו בפני נציגות העובדים, אשר סירבה לשתף פעולה בבחינת ההשלכות הצפויות ממיקור החוץ של אחזקת הקרונות. במענה לשאלות בית דין זה, הודיעו חברת הרכבת והמדינה, באמצעות באות כוחן, כי יהיו נכונות לקיים הליכי משא ומתן אינטנסיביים עם ההסתדרות ברמת הנציגות הבכירה מטעם באי כוח הצדדים בנושא האחזקה של הקרונות החדשים, בפרק זמן מוגבל עד ליום 23.10.2011. כאשר בפרק זמן זה, תחול הקפאה הדדית על פעילות הצדדים, באופן שהעובדים לא ישבתו והנהלת הרכבת לא תנקוט במהלכי התקשרות עם היצרן בנושא זה. משהגענו עד הלום, נפנה להכרעתנו. זכויות העובדים במישור הקיבוצי מהותה של זכות השביתה מראשית ימיה של המדינה, הוכרה חירות השביתה כזכות יסוד חוקתית ראשונה במעלה המעוגנת במשפט הישראלי. חרף מעמדה הרם, זכות השביתה אינה מוחלטת. בדומה לכל זכות יסוד הלכתית אחרת, יש לאזן בין זכות השביתה לבין זכויות יסוד אחרות. "האיזונים והבלמים" הנוגעים לזכות השביתה באים לידי ביטוי, בין היתר, בחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז - 1957 בו נקבעו הכללים הבסיסיים להכרזה על סכסוך עבודה ושביתה, בכפוף למבחני סבירות ומידתיות. בתוך כך, כלל הוא כי "השביתה אינה מטרה כשלעצמה, כי אם כלי להשגת דרישות העובדים לשיפורים ולהטבות מתחום תנאי העבודה ויחסי העבודה". סוגי שביתות וסיווגן 13. קיימת אבחנה בין שביתה פוליטית אסורה, שביתה כלכלית מותרת ושביתה דו-תכליתית מעין פוליטית. בעניין חברת החשמל עמד הנשיא אדלר על האבחנות בין עילות השביתה וסיווגן בציינו: " 'שביתה כלכלית' - מדובר בשביתה שעילתה מאבק מקצועי והגנה על תנאי עבודה, והיא שביתה מותרת בעיקרה. השביתה הכלכלית הוכרה כלגיטימית מאז ימיה הראשונים של המדינה. דרך כלל, פורצת שביתה מסוג זה במסגרת משא ומתן לחתימת הסכם קיבוצי חדש, דרישה לשיפור תנאי עבודה, מניעת פגיעה בהם, וכל כיוצא באלה. המשפט הישראלי הטיל מגבלות מועטות על השביתה הכלכלית, תוך שאימץ את הכלל לפיו הפגיעה במעסיק אינה טעם מספיק לאסור את השביתה. בבואו להכריע בחוקיות השביתה הכלכלית, אמון בית הדין על בחינת מידתיותה, תוך עריכת האיזונים הנדרשים בין חירות השביתה לבין זכויות יסוד אחרות המונחות על הכף. 'שביתה פוליטית' - היא שביתה המהווה אמצעי לחץ על הריבון כנגד הליך חקיקה, שינוי דבר חקיקה, החלטה של הריבון וכל כיוצא באלה. שביתה המכוונת כנגד הכנסת או הממשלה כריבון ומטרתה העיקרית אינה הגנה על תנאי עבודה, היא שביתה פוליטית שאינה מוכרת במשפט הישראלי כמאבק מקצועי לגיטימי. ... השביתה הפוליטית אינה חוקית משום פגיעתה בדמוקרטיה... שביתה 'מעין פוליטית' - היא שביתה דו-תכליתית ששתיים מטרותיה: האחת - אמצעי לחץ על הריבון על מנת שישנה ממהלכיו - בדומה לשביתה הפוליטית; השנייה - מאבק שעניינו הגנה על תנאי עבודתם של העובדים, הסבורים כי מהלכיו של הריבון יביאו לפגיעה בזכויותיהם. לאמור, בשביתה מסוג זה משמשים היבטים כלכליים ופוליטיים בערבוביה". במהלך הדברים במשק בישראל, שביתות רבות הן בעלות גוון מעורב פוליטי וכלכלי. על כן, כלל נקוט הוא, כי סיווג עילת השביתה יעשה לפי "מבחן המטרה העיקרית" במסגרתו תיבחן המטרה הדומיננטית של השביתה, האם כלכלית היא או פוליטית. "כאשר יצביע המבחן המוצע ויעיד כי אכן קיימת השפעה ישירה על זכויות העובדים, גם אם שובתים הם כנגד הריבון, יתייצב משפט העבודה ויכתיר את שביתתם כ'שביתה מעין פוליטית', אשר תזכה את העובדים בזכות לשבות שביתת מחאה קצרה בלבד, בלי שככזו תסווג לאחד משני עברי הקשת, שכן עומדת היא על רגליה שלה". עילת השביתה הינה לגיטימית ואין מדובר בשביתה פוליטית 14. על פי מבחן המטרה העיקרית, כפי ביטויו הלכאורי בטיעוני הצדדים ובמכלול הנסיבות כפי שהובאו לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי טענות ההסתדרות והוועד לפיהן אין מדובר בשביתה פוליטית אסורה, בדין יסודן. ונבאר. 15. ככלל, "שינויים מבנים בחברה בכלל ... הם דרך כלל בעלי השפעה ניכרת על זכויות העובדים" הן בהתייחס לעצם מהלך השינוי המבני והן בהתייחס להשלכותיו. בנסיבות המקרה שלפנינו ברור ונהיר כי אינטרס העובדים במאבק נגד חברת הרכבת איננו פוליטי טהור ועילת השביתה איננה פוליטית. ונבאר. כוונת המעביד לבצע שינוי מבני במקום העבודה מעביד המבצע שינוי מבני במקום העבודה פועל במסגרת הפררוגטיבה הניהולית שלו. "אולם השינוי המבני עשוי לגרום לשינוי של ממש בסטטוס קוו. בתוקף כך, המעביד חייב לגלות לעובדים את כוונתו לבצע את השינוי המבני ולהיוועץ בהם בעניין זה." ודוק. לגבי עצם כוונת המעביד לבצע שינוי מבני חלות על המעביד חובות גילוי והיוועצות עם ארגון העובדים. בנוסף, חלה על המעביד חובת ניהול משא ומתן בנוגע להשלכות השינוי המבני על העובדים. חובות אלה חלות מקל וחומר וביתר שאת על מעביד שהינו חברה ממשלתית. חברת הרכבת הינה חברה ממשלתית. ככזו הינה יצור כלאיים הן של גוף המבצע מדיניות ממשלה למתן שירותים בסיסיים לציבור, והן של חברה בעלת אינטרסים עסקיים. בהתאם, ובהיותה חברה ממשלתית חלות על חברת הרכבת כמעבידה נורמות מוגברות של התנהגות במישור המשפט הציבורי ביחסי העבודה ובמשפט העבודה, בכל הנוגע להבטחת חובות הגילוי, ההיוועצות ומהלכי משא-ומתן עם העובדים. 17. לשיטתן של המדינה וחברת הרכבת, העברת התחזוקה בקרונות החדשים מגורם התחזוקה הפנימי בחברה אל היצרן, אשר יעסיק עובדים מטעמו במסגרת עסקת הרכישה, היא בבחינת מיקור חוץ. פעולות אלה על פי מהותן, בפעילותה הכוללת של החברה, הן בבחינת שינוי מבני. לפיכך, אך סביר הוא, כי עובר לביצוע שינוי מבני זה, החלטה בדבר הוצאת אחזקת הקרונות החדשים מחוץ לתחומי פעילותם של עובדי החברה עלולה להוות פגיעה, ולוּ אפשרית, מיידית או עתידית בעובדים ובכח העבודה המאורגן בחברת הרכבת. אך סביר הוא כי לעובדים עשוי להיות אינטרס למנוע התקשרות עם היצרן ולהפעיל לחץ על חברת הרכבת, או על הממשלה בפעולתה כריבון להגשמת מטרתם זו. במיוחד כן, נוכח הנסיבות הלכאוריות וטענות ההסתדרות, לפיהן העובדים מוכנים ומזומנים לעמוד בכל עת בכל מדדי האיכות הנדרשים מהם על ידי החברה. ובאין מחלוקת בין הצדדים כי "עובדי הרכבת מתחזקים כבר היום קרונות זהים של היצרן, לקרונות אשר אותם עתיד לקבל קבלן שירותים"; וכי בעתיד עובדי היצרן יידרשו לעבוד באותו מתחם במקום העבודה "שכם אל שכם עם עובדי הרכבת עצמם". במצב דברים זה, טענה ההסתדרות כי עובדי הרכבת "מבקשים להגן על זכות ההתאגדות, על זכותם להמשיך ולקיים מערכת יחסי עבודה קיבוציים במקום עבודתם, על בטחונם התעסוקתי ועל זכותם המעין קניינית במקום העבודה". בעניין עובדי התברואה בעיריית תל-אביב הדומה לענייננו, נדונה לגיטימיות השביתה נגד שינוי מבני, במסגרתו הוצא חלק מפונקציה מסוימת במקום העבודה לגוף חיצוני. באותה פרשה נקטו העובדים בשביתה חלקית עקב התנגדותם לכוונת העירייה להפעיל קבלנים פרטיים למתן שירותי ניקיון, בנוסף לעובדי התברואה של העירייה. וזאת, כאשר החלטת העירייה התקבלה באופן חד צדדי ללא היוועצות עם ארגון העובדים. בית הדין הארצי, מפי הנשיא אדלר, קבע ברוב דעות, כי מדובר בעילת שביתה לגיטימית, תוך שקבע כך: "בבואנו להפעיל את שיקול דעתנו, אנו מייחסים משקל ניכר לשינוי החד צדדי במרקם יחסי העבודה במחלקת התברואה,שהיוו "מעין הפרטה" של חלק מעבודת המחלקה. אין ספק, כי שינוי כזה רצוי שייערך תוך הבנה עם ארגון העובדים, ולפחות לאחר התייעצות ומשא ומתן בתום לב. הכנסת קבלנים פרטיים כדי לבצע עבודה שעד כה בוצעה על ידי עובדי העירייה, מהווה איום ממשי על ארגון העובדים ועל העובדים, וזאת משלושה טעמים: הטעם האחד - האפשרות להחליף בהדרגה עובדים בקבלנים; הטעם השני - שיטת העסקת קבלנים פרטיים תועתק אל מחלקות אחרות של העירייה; והטעם השלישי - העסקת קבלנים פרטיים פוגעת בכוח המיקוח של הארגון כלפי המעביד". בהתייחס לשינוי מבני מסוג הפרטה, ציינה המלומדת רות בן ישראל, כי ניתן להכיר בעילת שביתה נגד יישום שינויים מבניים במקום העבודה והשלכותיהם כלגיטימית, ולסווגה כשביתה כלכלית או מעין פוליטית. מפאת חשיבותם נביא דבריה אלה במלואם בהיותם יפים ונכוחים לענייננו, עת מדובר בשינוי מבני בחברה ממשלתית מכח החלטת ממשלה במטרה להעביר חלק מפונקצית תחזוקות הקרונות בחברת הרכבת, לגוף חיצוני : "השביתה היא לגיטימית אם היא נועדה להבטיח לעובדים פיצוי בגין הפגיעה, המיידית והעתידית, בביטחונם התעסוקתי, בתנאי עבודתם וביחסי עבודתם, הנגרמת מהשינוי המבני ... עקרונית אפשר להעניק לגיטימציה לשביתה במהלך הפרטה בשתי דרכים: א) אפשר לראות בשביתה במהלך הפרטה שביתה כלכלית אף שהיא מכוונת נגד הריבון. שינוי מבני המתבטא בהפרטה משנה בפועל הסדרים קיימים ביחסי העבודה. בתוקף כך, נכנסת שביתה במחאה על הפרטה של מפעל מסוים להגדרה של שביתה כלכלית היכולה להיות מכוונת גם נגד הריבון, בין שמדובר בריבון הפועל במעמדו כמעביד, בין שמדובר בריבון המבקש להתערב, תוך ניצול כוח שלטוני, כדי לשנות הסדרים קיימים ביחסי העבודה בין העובדים לבין המעבידים או למנוע הסדרים כאלה; ב) אפשר לראות בשביתה במהלך הפרטה שביתה מעין פוליטית, היות שעל פי מבחן המטרה העיקרית של השביתה מובהר כי העובדים שובתים בגלל נושא שאינו נוגע ישירות לתנאי עבודתם במובן הצר; אך נושא השביתה משפיע ישירות על תנאי העבודה של העובדים השובתים..." . 18. בבואנו לקבוע אם עילת השביתה היא מעין פוליטית או כלכלית, יש לבחון את מתחם הפררוגטיבה של חברת הרכבת. זאת, בכפוף לתלות חברת הרכבת כחברה ממשלתית במדינה. זאת, הן במעמדה של המדינה כבעלת המניות היחידה בחברת הרכבת והן במעמדה של המדינה כריבון המכתיב מדיניות אותה על החברה ליישם. מטעוני המדינה וחברת הרכבת, עולה לכאורה מצג לפיו החלטת הממשלה המחייבת הוצאת חלק מפונקצית התחזוקה לחברה היצרנית, ניתנה במעמדה של הממשלה כריבון. וכי יישומה של החלטה זו על ידי החברה הממשלתית - היא חברת הרכבת - נעשה בהנחיית נציגי הממשלה, כריבון, ולא מכוח היותה של הממשלה בעלת המניות היחידה בחברת הרכבת. לפי התרשמותנו הלכאורית, תמונת המצב אינה חד משמעית כפי שהיא מוצגת. מחד גיסא, בהחלטה על תחזוקת קרונות הרכבת באמצעות היצרן קיימים סממנים שלטוניים של המדינה בכובעה כריבון. סממנים אלה מעוגנים בהחלטת הממשלה, במדיניות הממשלה בכל הקשור להפעלת שירות הרכבות, וביישום החלטת הממשלה על ידי חברת הרכבת פנימה. מאידך גיסא, מדובר בהחלטת בעלי המניות בחברת הרכבת שהם שרי האוצר והתחבורה ובחוזה התקשרות עסקי בין חברת הרכבת לממשלה. מאפיינים אלה משקפים התנהלות עסקית רגילה שאינה שלטונית ריבונית. ככל שמדובר בהחלטה עסקית גרידא, הרי שביתה כנגד החלטה שכזו היא כלכלית ולגיטימית. אך גם אם קיימים בהחלטה סממנים שלטוניים ריבוניים, הרי אין חולק שהחלטה שכזו משפיעה על ציבור העובדים באופן ברור וישיר. מכאן ששביתה נגד אותה החלטה היא בבחינה מעין פוליטית, שאף היא לגיטימית בנסיבות העניין. כללם של דברים בפרק זה - בהעדר תשתית ראייתי ובשלב הלכאורי של דיוננו, אין לסווג את השביתה בה נקטו העובדים כשביתה פוליטית אסורה. משכך הוא, דין ערעורה של ההסתדרות להתקבל בנדון זה. השביתה לקתה בהעדר מידתיות משקבענו כי השביתה, מושא הערעור שלפנינו, אינה פוליטית וקמה עילת שביתה לגיטימית, עומדת לבחינה מידתיות השביתה. מחד גיסא, לעובדים אינטרס לגיטימי בהיוועצות ובניהול משא ומתן, עובר לקבלת החלטת החברה בנוגע להעברת חלק מפונקצית תחזוקת הקרונות החדשים ליצרן חיצוני. מדובר בזכות העובדים להפעלת לחץ על המעסיק בדרך של צעדים ארגוניים. מאידך גיסא, מחובתו של ארגון העובדים להתנהל בסבירות, במידתיות ובאחריות כלפי הציבור. עמד על כך הנשיא אדלר בעניין חברת החשמל באלה הדברים: "ארגון העובדים נדרש להפעיל את נשק השביתה תוך שהוא מגלה אחריות ציבורית. בנסיבות בהן מגלה ארגון העובדים חוסר אחריות או רשלנות, רשאי בית הדין להביא בחשבון התנהלות זו, שעה שהוא עורך איזון בין חירות השביתה לבין הפגיעה בציבור או במעסיק. מערכת איזונים זו עשויה לחול, וביתר שאת, במקרים של שביתה 'מעין פוליטית', בה מעורבים היבטים כלכליים ופוליטיים". בית הדין האזורי נדרש להיבט זה של השביתה והתנהלותה, בקביעתו החלופית, כי גם אם ייראה בצעדים הארגוניים בהם נקטו העובדים שביתה מעין פוליטית, אין היא עונה על התנאים הנדרשים משביתה מעין פוליטית. לאמור: היותה מידתית ומינורית בעוצמתה, וקצרת מועד. בנדון זה עמד בית הדין האזורי על חומרת האירועים שהתרחשו במסגרת הצעדים הארגוניים בהם נקטו העובדים תוך שציין כך: "מתיאור אירועי השביתה כאמור לעיל עולה, כי המשיבים הפעילו סנקציות שבמהלכן פגעו באופן חמור ביותר וללא תקדים בציבור הנוסעים ובבטיחותם. כפי שצויין, התברר שהעובדים עצרו רכבות במהלך נסיעה כאשר הנוסעים נותרו למעשה 'כלואים' בהן ללא אפשרות לרדת ביעד המבוקש. נוסעים נאלצו עקב כך לצעוד ברגל על גבי הפסים תוך סיכון חייהם. במעשיהם אלו ולו לכאורה, ניצלו העובדים לרעה, בניגוד לחוק, את זכות השביתה. מדובר במעשים פוגעניים, בלתי חוקיים ובלתי מידתיים בעליל . זכות השביתה של עובדים ניתנת למימוש בדרך של הפסקת עבודה ברציפות או לסירוגין לפי העניין, באופן מידתי ובהתאם לנסיבות. כמובן שיש בכך בכל מקרה משום פגיעה כלשהי בציבור. אולם חירות זו אינה מקנה לעובדים זכות לסכן את חיי הנוסעים ולפגוע בבטיחותם כפי שקרה במקרה הנדון . יודגש כאמור, כי אף אם נרחיק לכת ונקבע ולו בדוחק, שמדובר בשביתה: 'מעין פוליטית' הרי שבשביתה שכזו רשאים העובדים לשבות אך ורק שביתת מחאה קצרה ומידתית. במקרה הנדון בשביתת העובדים החל מיום 21.9.11 כמתואר לעיל - מוצתה זכות זו של שביתת מחאה קצרת מועד. העובדים, בהתנהגותם ובהתנהלותם במקרה הנדון, לא פעלו באופן מידתי אלא עברו את המידה בהקשר זה. היה על העובדים לצפות מראש, כי כתוצאה מהאמצעים שננקטו על ידם (עיכובים, האטות, ועצירה מחוץ לתחנות), תיעצרנה רכבות בנסיבות שעלולות לסכן את חיי הנוסעים. ... גם אם היא 'מעין פוליטית' הרי שהיא עברה את המידה ובכך מוצתה". על פי קביעתו הלכאורית של בית הדין האזורי, אירועים אלה התרחשו במהלך הצעדים הארגוניים שנקטו העובדים. על פני הדברים, אירועים אלה הם בלתי מידתיים שכן היו כרוכים בפגיעה קשה בשירות לציבור, עד כדי סיכון חיי אדם. התנהגות לכאורית מעין זו, אשר נמשכה זמן רב, לקויה ואינה עולה בקנה אחד עם התנהלות ארגונית מידתית, סבירה ואחראית, במסגרתה נדרש פיקוח על עוצמת המחאה ומשכה. יש לזכור כי מדובר בציבור עובדים המופקד על מתן שירות ציבורי חיוני. מציבור עובדים שכזה נדרשת מידה מוגברת של אחריות בבואם לנקוט צעדים אירגוניים לגיטימיים. בית הדין יוכל תמיד לבחון את רמת המידתיות שבכל צעד אירגוני ולומר דברו בכל מקרה של חריגה מכך. 22.בנדון זה יוטעם, כי במסגרת מבחן המידתיות יש ליתן את הדעת למהות השירות לגביו ננקטת השביתה והאם מדובר בשירות חיוני, שהגבלתו גורמת לנזק חמור לאוכלוסיה, במיוחד כשהשביתה מתמשכת זמן ניכר. בהקשר זה, ולענייננו, גורסת המלומדת רות בן ישראל כי "לעיתים יש לגיטימציה להגביל את זכות או חירות השביתה לא רק בשירותים חיוניים, אלא גם בשירותי מפתח שהשבתתם עשויה לגרום נזק חמור לאוכלוסיה בכללותה. כך למשל יהיה המצב כשמדובר בהשבתת שירות הרכבות". נוסיף ונאמר, כי גם אם שירות זה אינו חיוני כשלעצמו, יש לתת את הדעת, בכל מקרה על פי נסיבותיו, לאמצעי תחבורה חלופיים העומדים לרשות האוכלוסייה הפעלתם אל מול שירותי הרכבת, נגישותם וכל כיוצ"ב. 23. הנה כי כן, גם אם ארגון העובדים השכיל, ולוּ לכאורה, לבסס בטיעוניו עילה לגיטימית לשביתה, הרי שנוכח חוסר המידתיות ביישומו הלגיטימי של נשק השביתה, בדין קבע בית הדין האזורי בהחלטתו כי השביתה, מושא ערעור זה, כפי שננקטה, הינה בלתי חוקית ואסורה. בהקשר זה לא למותר לציין, לחיוב, את מעורבותם של הדרגים הבכירים בהסתדרות בסכסוך, אשר שמו להם למטרה למצות את המשא ומתן ולרסן את מהלכי השביתה של העובדים; לפקח עליהם ולכוון אותם לאפיקים סבירים, באופן שיעמדו במבחן הביקורת השיפוטית והציבורית. בכך, נוהגת ההסתדרות באחריות ראויה לציון, כמתחייב ממעמדה. יש לצפות מציבור העובדים שישכיל לפעול בעצה אחת עם ההסתדרות ובהנהגתה. כללם של דברים - מתווה להמשך מגעי הצדדים 24. לאור כלל האמור לעיל, ולאחר שנתנו דעתנו, כמבואר לעיל לכלל החומר שהובא לפנינו ולטיעוני הצדדים הגענו לכלל מסקנה, כי לעת הזו מן הנכון הוא כי הצדדים ימצו זכויותיהם על דרך ההידברות והמשא ומתן וכך יעשו על פי המתווה שלהלן: הצדדים יקיימו משא ומתן אינטנסיבי, תכוף, ענייני, בתום לב ובמטרה לקדם את יישוב חילוקי הדעות ביניהם בכל הנוגע לתחזוקת הקרונות החדשים בחברת הרכבת. תקופת המשא ומתן הינה החל ביום 2.10.2011 ועד ליום 23.10.2011 מהלכי המשא ומתן יתקיימו בין הנציגים הבכירים של ההסתדרות הכללית החדשה והמוסמכים מטעמם, לבין נציגיהן הבכירים והמוסמכים של המדינה וחברת הרכבת. במהלך תקופת המשא ומתן ישמרו העובדים על שקט תעשייתי בחברת רכבת ישראל, ולא יקיימו מהלכים ארגוניים שיש בהם כדי להפריע לסדר העבודה התקין. היה ותתעורר בעיה כלשהי בעטייה יסברו העובדים כי קמה להם זכות לנקוט בצעדים ארגוניים כלשהם, יודיעו על כך באופן מיידי לבית הדין האזורי, קודם שינקטו בצעד כלשהו בנדון זה. במהלך תקופת המשא ומתן, חברת הרכבת תקפיא ולא תקדם מהלכי התקשרות עם חברת בומברדיה בכל הנוגע לתחזוקת הקרונות החדשים. מהלכי המשא ומתן יהיו בפיקוחו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב לפניו קבוע המשך דיון בהליך בקשת הצד בסכסוך הקיבוצי (ס"ק 20420-05-11, ס"ק 20451-05-11). במסגרת תקופת המשא ומתן, יגישו הצדדים לבית הדין האזורי, ביום 10.10.11, דיווח בכתב על מהלכי המשא ומתן ביניהם והתקדמותם. ככל שיידרש יקבע בית הדין האזורי הנחיות להמשך מגעי הצדדים על פי המתווה האמור לעיל. בית הדין האזורי ישקול הקדמת הדיון בבקשת הצד למועד קרוב ככל הניתן, לאחר תום תקופת המשא ומתון כאמור לעיל. סגן הנשיאה, השופט יגאל פליטמן מסקנתה של חברתי הנשיאה נילי ארד בדבר "העדר מידתיות" לגבי השביתה שננקטה על ידי עובדי הרכבת, והוראתה לעניין "המתווה להמשך מגעי הצדדים" מקובלות עליי ואני מסכים להן. מעבר לזאת, מצאתי מקום להוסיף הדברים הבאים: הממשלה וחברת הרכבת פעלו בנסיבות המקרה הלכאוריות שהוצגו בפנינו באופן מעורב של מעביד ורשות שלטונית, מבלי שניתן להפריד ביניהן. על פני הדברים, לכאורה, במסגרת פועלם, ללא היוועצות ומשא ומתן הן החליטו חד צדדית על קנית חבילת תחזוקה הכוללת רכישת 251 קרונות חדשים מסוג "דאבל-דק" ותחזוקתם על ידי עובדי חברת היצרן, שיוכשרו לשם כך בישראל. במהלך הדיון לפנינו הוברר, לכאורה, לאור עמדות שני הצדדים, שאותן עבודות תחזוקה תבוצענה בחצרי חברת הרכבת, במוסכה בלוד ובמוסך שיוקם בבאר שבע. כך שזה בצד זה יועסקו בתחזוקת הקרונות עובדי חברת הרכבת לצד עובדי היצרן. עוד עולה מחומר הראיות הלכאורי שלפנינו שכבר כיום מתחזקים עובדי הרכבת כ-150 קרונות מהסוג הנרכש וחברת הרכבת מייעדת להם תחזוקה של עוד כ-18 קרונות בודדים שיגיעו בקרוב מהסך הכולל הנרכש של 251 הקרונות החדשים. בנסיבות הלכאוריות שתוארו יש לקבוע כי לפנינו שביתה כלכלית בעיקרה, שנושאה תחזוקת הקרונות הנרכשים, להבדיל מעצם ההחלטה על רכישתם. זאת, גם אם הממשלה, המתווה את המדיניות התחבורתית, מעורבת בנושא. עילתה של אותה שביתה הינה - הכנסת עובדי קבלן לחברת הרכבת תוך פגיעה בעבודה המאורגנת שם ובתקופה שלאחר תקופת ההסכם הקיבוצי. אין לפנינו, לכאורה מקרה של מיקור חוץ, דהיינו - העברת מטלת תחזוקת קרונות הרכבת לגוף חיצון. משאלה הם הדברים, על פי התשתית העובדתית הלכאורית קמה עקרונית לעובדים זכות השביתה ובלבד שתהא מידתית, כמפורט בחוות דעת חברתי הנשיאה. מעבר לכך יש לשים אל לב כי פתרונו של הסכסוך בנושא תחזוקת הקרונות הנרכשים, ראוי שימצא פתרונו בדרך של משא ומתן בין הצדדים. לפיכך יש לחייב את הצדדים לקיימו בתום לב ובנפש חפצה, לתקופה מוגבלת, תוך חובת דיווח לבית הדין האזורי. ובלבד, שאל מול התחייבות חברת הרכבת להקפאת מהלכיה בנוגע לחתימה על חוזה התחזוקה עם היצרן, תעמוד מנגד התחייבות העובדים שלא לשבות. הכל כמפורט במתווה שהציגה חברתי הנשיאה לעניין זה. השופט שמואל צור אני מצטרף לחוות דעתה של חברתי הנשיאה נילי ארד, כמו גם להערותיו של חברי סגן הנשיאה, השופט יגאל פליטמן. נציג ציבור שלום חבשוש אני מצטרף לחוות דעתה של הנשיאה נילי ארד ולהערותיו של סגן הנשיאה השופט יגאל פליטמן. נציג ציבור ישראל בן יהודה אני מצטרף לחוות דעתה של הנשיאה נילי ארד ולהערותיו של סגן הנשיאה השופט יגאל פליטמן. סוף דבר ערעור ההסתדרות והוועד מתקבל בחלקו, באופן שאנו קובעים כי בהעדר תשתית ראייתי, ובשלב הלכאורי של דיוננו, אין לסווג את השביתה בה נקטו העובדים כשביתה פוליטית אסורה. עם זאת אנו קובעים, כי גם אם ארגון העובדים השכיל, ולוּ לכאורה, לבסס בטיעוניו עילה לגיטימית לשביתה, הרי שנוכח חוסר המידתיות ביישומו הלגיטימי של נשק השביתה, בדין קבע בית הדין האזורי בהחלטתו כי השביתה, מושא ערעור זה, כפי שננקטה, הינה בלתי חוקית ואסורה. לאור כלל האמור לעיל, ולאחר שנתנו דעתנו, כמבואר לעיל לכלל החומר שהובא לפנינו ולטיעוני הצדדים הגענו לכלל מסקנה, כי לעת הזו מן הנכון הוא כי הצדדים ימצו זכויותיהם על דרך ההידברות והמשא ומתן וכך יעשו על פי המתווה שלהלן: הצדדים יקיימו משא ומתן אינטנסיבי, תכוף, ענייני, בתום לב ובמטרה לקדם את יישוב חילוקי הדעות ביניהם בכל הנוגע לתחזוקת הקרונות החדשים בחברת הרכבת. תקופת המשא ומתן הינה החל ביום 2.10.2011 ועד ליום 23.10.2011 מהלכי המשא ומתן יתקיימו בין הנציגים הבכירים של ההסתדרות הכללית החדשה והמוסמכים מטעמם, לבין נציגיהן הבכירים והמוסמכים של המדינה וחברת הרכבת. במהלך תקופת המשא ומתן ישמרו העובדים על שקט תעשייתי בחברת רכבת ישראל, ולא יקיימו מהלכים ארגוניים שיש בהם כדי להפריע לסדר העבודה התקין. היה ותתעורר בעיה כלשהי בעטייה יסברו העובדים כי קמה להם זכות לנקוט בצעדים ארגוניים כלשהם, יודיעו על כך באופן מיידי לבית הדין האזורי, קודם שינקטו בצעד כלשהו בנדון זה. במהלך תקופת המשא ומתן, חברת הרכבת תקפיא ולא תקדם מהלכי התקשרות עם חברת בומברדיה בכל הנוגע לתחזוקת הקרונות החדשים. מהלכי המשא ומתן יהיו בפיקוחו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב לפניו קבוע המשך דיון בהליך בקשת הצד בסכסוך הקיבוצי (ס"ק 20420-05-11, ס"ק 20451-05-11). במסגרת תקופת המשא ומתן, יגישו הצדדים לבית הדין האזורי, ביום 10.10.11, דיווח בכתב על מהלכי המשא ומתן ביניהם והתקדמותם. ככל שיידרש יקבע בית הדין האזורי הנחיות להמשך מגעי הצדדים על פי המתווה האמור לעיל. בית הדין האזורי ישקול הקדמת הדיון בבקשת הצד למועד קרוב ככל הניתן, לאחר תום תקופת המשא ומתון כאמור לעיל. טרם חתימה רואים אנו לומר, את שחזרנו ושנינו בפני הצדדים. חברת רכבת ישראל היא מקור פרנסתם של העובדים ובית להם במהלך עבודתם. להנהלת החברה, לעובדיה ולממשלת ישראל אינטרס משותף והוא מתן השירות המיטבי, היעיל והמתקדם ביותר לכלל הציבור בישראל, אשר עמד על מעלותיה המיוחדות של הרכבת והעושה בה שימוש תדיר ויום יומי בהמוניו. במעטפת משותפת זו מן הראוי הוא כי הצדדים יישבו את המחלוקות ביניהם בדרכי שלום תוך צפייה אל העתיד, ביחסיהם המתמשכים ובבנייה המשותפת של מערך התחבורה בישראל. תהא ברכתו של היום הזה ערב כניסתה של השנה החדשה, שנת תשע"ב, שורה על מעשיהם והחלטותיהם של כל המעורבים בפרשה מושא דיוננו. שביתהרכבת