קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שלילת פיצויים עקב חשדות לגניבה: התובע (להלן גם: "העובד") הועסק אצל הנתבעת (להלן גם: "המעביד"), כמפקח שמירה בחניונים המופעלים על ידי המעביד. תקופת העבודה נמשכה על פני 26 חודשים, שהסתיימו עם פיטוריו ביום 5.4.09. "משכורת חודשית קובעת" לצורך החישובים בתיק זה עמדה על סך 4,500 ₪. העובד עותר לחיוב המעביד, בתביעות כדלקמן (בהתאם למיקוד הדיון מיום 16.11.10): "פיצויי פיטורים". "תמורת הודעה מוקדמת". יתרת "דמי הבראה". "פדיון חופשה". "הפרשי שכר". "פיצויי פיטורים" ו"הודעה מוקדמת": אין חולק כי העובד פוטר מעבודתו על-אתר ביום 5.4.09 [ראה סעיפים 7-8 לתצהירו של מר ירון בן עובדיה, מנהל הנתבעת (להלן: "ירון"); מכתב פיטורים מיום 23.4.09, עמ' 1 שורה 8], אלא שלטענת המעביד, פיטורי העובד נבעו בשל מעשי גניבה המצדיקים פיטורים לאלתר, תוך שלילת פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, קובע לאמור: "בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא-פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בענין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים". בהעדר ראיה בדבר ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים בענף, ובהתאם להוראת סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, חלות איפוא הוראות תקנון העבודה ש"הן בבחינת מסגרת לשיקולים המנחים את בית הדין, בהפעלת שיקול דעתו בשלילת פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת" (ע"ע 300353/98 יוסף הרמן נ' סונול ישראל בע"מ, מיום 29.12.02). סעיף 53 לתקנון העבודה קובע לאמור: "עשה העובד אחת מאלו - א. הפר משמעת באופן חמור; ב. ... ג. גנב, מעל או חיבל במהלך התקין של העבודה; ... י. עבר עבירה פלילית חמורה. יהיה צפוי: א. ...; ב. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית של פיצויי פיטורים; ג. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים.". הדין בנוגע לזכאות לפיצויי פיטורים יהא נכון גם לעניין ה'הודעה המוקדמת'". נקודת המוצא היא שהתובע זכאי להודעה מוקדמת בת חודש ימים, בהתאם להוראות חוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות, התשס"א - 2001, אלא שעל פי סעיף 10(2) לחוק הנ"ל, המעביד יהיה פטור מחובת מתן הודעה מוקדמת "בנסיבות שבהן העובד שפוטר אינו זכאי לפיצויים, על פי הוראות סעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים". הנה כי כן, גם לעניין ההודעה המוקדמת, יש להחיל על העובד את אותם קווים מנחים המופעלים לעניין זכאות להפחתת "פיצויי פיטורים". הנטל להוכיח קיומן של נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים, מוטל על המעביד (דב"ע ל/3-6 אליהו שמואלי ואח' - שושנה שרייר, לא פורסם). לעניין מידת ההוכחה הנדרשת, עולה השאלה האם יש להסתפק במידת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי (קרי - מאזן ההסתברויות), או שמא, מאחר ונטען לביצוע עבירה פלילית, יש צורך במידת ההוכחה הנדרשת בדין הפלילי (קרי - הוכחה מעבר לספר סביר). בית הדין הארצי בחר בדרך הביניים, וקבע כי מידת ההוכחה הדרושה להוכחת מעשה פלילי במסגרת הליך אזרחי, היא מוגברת וכבדה ממידת ההוכחה הרגילה, הנדרשת בהליך אזרחי רגיל של הטיית מאזן ההסתברויות, אך אינה כזו שמגיעה לכדי זו הנדרשת בהליך פלילי רגיל של 'מעל לכל ספק סביר' (דב"ע לו/3-1 הלמן - וישינגרד, ניתן ביום 3.5.76). למעלה מזאת, וגם ככל שמוכחת טענת גניבה של עובד ממעבידו, הרי שמעשה גניבה אינו מביא בהכרח לשלילה אוטומטית של פיצויי הפיטורים. מעשה הגניבה הוא "שיקול מבין מכלול השיקולים" (דב"ע נז/296 שופרסל נ' ברמן, סע' 3 לפס"ד מיום 10.5.98). אקדים אחרית לראשית ואומר, כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו, החלטתי כי לא עלה בידי המעביד להוכיח שמתקיימת עילה לשלילת פיצויי הפיטורים של התובע או להפחתתם, וזאת כמפורט להלן. ירון הצהיר כי במהלך חודש 3/09 נודע לו שהתובע הגיע להסדר עם חלק מעובדי החניונים, ולפיו חלק מכלי הרכב הנכנסים לחניון לא ירשמו ודמי החניה אשר יגבו יתחלקו בין העובדים לבין העובד. בעקבות החשדות הנ"ל, הוא ערך בירור עם העובדים, ביצע מעקבים, צילומים והקלטות, אשר הובילו לגילוי כי התובע אכן שלח ידו בקופת המעביד ואף שכנע עובדים נוספים לעשות כן (סעיפים 4-5 לתצהירו) לדבריו, ביום 5.4.09, זומן התובע לשיחה שבה הטיח בפניו כי הוא גונב מכספי המעביד. בסופו של דבר הודה העובד, כי אכן שלח ידו בכספי הנתבעת וטען כי עשה כן בשל בעיות כלכליות (סעיף 7 לתצהירו). ביום 23.4.09 הוגשה כנגד העובד תלונה במשטרה בגין מעשי הגניבה וביום 21.5.09 הגיש המעביד תביעה אזרחית כנגד העובד, ההליך התלוי ועומד בבית דין זה (סעיפים 9-10 לתצהיר ירון, צורפו כנספחים לתצהירו). בבית הדין עמד ירון על גרסתו, לפיה העובד עשה יד אחת עם עובדים נוספים וגנב כספים מקופת המעביד ובשל כך פוטר מעבודתו (עמ' 11 שורות 12-13, 19, 24-25). עם זאת, לבית הדין לא הוצגו ראיות מוצקות דיו שיש בהן כדי לבסס את חשדות המעביד לגניבה. לתצהירו של ירון צורף תמלול מתוך קלטת וידאו (כך נטען) כאשר אין ידוע באיזה תאריך בוצעה ההקלטה שתומללה, ואף לא ברור מהתמלול מיהם אותם אנשים שנצפו בה. ירון עצמו אישר כי מצלמת הוידאו הנסתרת הותקנה ביום 23.9.09, זאת כשהעובד פוטר עוד ביום 5.4.09 (ראה סעיף 13 לתצהירו, עמ' 12 שורות 30-31). לאחר מכן חזר בו ירון, והעיד כי קיים תמלול נוסף מיום 1.4.09 (עמ' 13, שורות 1-2), אך כאמור, לא הוכח כי אותו תמלול שצורף לתצהירו, אכן משקף הקלטה במועד הנטען. זאת ועוד, לתצהירו של ירון צורף מכתב של עובד בשם עובדיה בלדוט. ואולם אין מדובר בתצהיר ערוך כדין, והעובד המדובר אף לא הובא לעדות מטעם המעביד. יתר על כן, המעביד הודה כי אותם אנשים שנשלחו מטעמו על מנת לברר החשדות כנגד העובד, הינם אביה של רעייתו- מר יורם גרוסניק ואדם העונה לשם "יצחק" שהוא מכר של אביו (סעיף 13 לתצהירו, עמ' 12 שורות 12, 18-19). מלבד העובדה שמדובר בגורמים המקורבים למעביד, אלה בכלל לא הובאו לעדות מטעמו. בנוסף, אין חולק כי התלונה שהגיש המעביד במשטרה לא נתגבשה לכדי הגשת כתב אישום. טענת גניבה מהווה פגיעה קשה בשמו הטוב של אדם. משכך, קיים צורך בראיות חזקות ואי די בנסיבות מחשידות. לאור כל האמור, לא עלה בידי המעביד לבסס ברמת ההוכחה הנדרשת את טענתו בדבר גניבה. משכך, זכאי העובד לפיצויי פיטורים בסך של 9,750 ₪ (26/12 X 4,500 ₪). עם זאת לא מצאתי לנכון לפסוק לזכות העובד פיצויי הלנה וזאת בשל המחלוקת הכנה והממשית, בדבר עצם הזכאות לפיצויי פיטורים. חרף האמור לעיל סברתי, כי בנסיבות האמורות, שעה שלמעביד היו חשדות כבדים ואמיתיים כנגד העובד, וכאשר נוצר "משבר ביחסי האמון" בינו לבין העובד, יש לראות בכך כנסיבות שבהן לא ניתן היה לדרוש מהמעסיק להמשיך ולהעסיק את העובד בתקופת ההודעה המוקדמת, ובהתאם לכך, את המעביד כפטור מתשלום "תמורת הודעה מוקדמת". לאור האמור, התביעה לתשלום תמורת הודעה מוקדמת תידחה. "יתרת דמי הבראה": העובד תבע יתרת דמי הבראה בסך 1,272 ₪. עם זאת, בסיכומיו העמיד העובד את תביעתו ברכיב זה על סך של 702 ₪ (3 : 351X6) בלבד. לטענת המעביד, לעובד שולמו מלוא דמי ההבראה להם הוא זכאי. עיון בתלושי השכר של העובד (צורפו במלואם כנספח לתצהירו של ירון), מעלה כי בחודש 2/08 שולמו לעובד 5 ימי הבראה בסך של 1,590 ₪ ובחודש 1/09 שולמו לעובד 6 ימי הבראה בסך של 1,986 ₪. אכן, כטענת העובד, בגין תקופת עבודתו אצל המעביד נותר המעביד חייב לעובד יתרת דמי הבראה, אך זאת בסך של 662 ₪ (3 : 331X6) בלבד. "פדיון חופשה": העובד טוען כי עם תום תקופת עבודתו נותרו לזכותו 4 ימי חופשה בסך של 836 ₪. אכן, בהתאם לתלוש השכר האחרון של העובד, עולה כי לעובד נותרה יתרת חופשה של 4 ימים. הנטל לעניין ניהול פנקס חופשה ותשלום חופשה שנתית, מוטל על כתפי המעביד. בהעדר ראיה נוספת ובהתאם לאמור בתלושי השכר של העובד, יש לקבוע כי העובד זכאי ליתרה של 4 ימי חופשה (72-49) בסך כולל של 818 ש"ח (4,500/22 X 4 ימים). "הפרשי שכר": במסגרת כתב התביעה, העמיד העובד את תביעתו להפרשי שכר על סך 5,000 ש"ח בגין כל תקופת עבודתו, וזאת ללא כל פירוט. במיקוד הדיון מיום 16.11.10 תוקן סכום התביעה ברכיב זה והועמד על סך 4,500 ש"ח. בסיכומיו שב התובע ותיקן את הסכום והעמידו על סך 5,683 ש"ח בגין שכר חודש 3/09 ואילך. דין התביעה ברכיב זה להידחות. העובד לא השכיל לסתור את החזקה כפי שמשתקפת מתלושי השכר, מהם עולה תשלום השכר לעובד. אמנם, העובד טען בתחילה כי אותן מפרעות ששולמו לו היו למעשה "בונוסים" שקיבל מהמעביד (עמ' 6 שורות 30-31). אך בהמשך הודה, כי פעמים רבות שולמו לו על ידי המעביד "מפרעות" על חשבון המשכורת (עמ' 7 שורות 1-14). גם ירון מצידו העיד כי כל פרמיה שקיבל העובד נרשמה בתלוש המשכורת, כשיש להבחין בין אותן פרמיות ששולמו לו, לבין מפרעות שקיבל העובד על חשבון שכרו (עמ' 10 שורות 24-31). אכן, תלושי השכר משקפים תשלום "פרמיות" מדי פעם לעובד. לאור האמור, דין התביעה ל"הפרשי שכר" להידחות. סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה. המעביד ישלם לעובד את הסכומים המפורטים להלן: "פיצויי פיטורים" בסך 9,750 ₪. "יתרת דמי הבראה" בסך 662 ₪. "יתרת פדיון חופשה" בסך 818 ₪. הסכומים שלעיל, יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.5.09 ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף, ישא המעביד בהוצאות ההליך הנוכחי (חלקיות) וישלם לעובד סך של 2,000 ₪ כהוצאות שכ"ט עו"ד. ניתן לבקש רשות ערעור תוך 15 יום. פיצוייםשלילת פיצויי פיטורים (חשד לגניבה)