קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטוח רכב בחברת ביטוח זרה: 1. עניינה של תביעה זו הוא רכישת ביטוח בחברת ביטוח זרה באמצעות מועדון רכב. הפרשה החלה בגניבת רכבו של התובע. הרכב בוטח בביטוח מקיף בחברת ביטוח זרה, ועקב מחלוקת שהתעוררה בינה לבין הגורמים שפעלו בשמה, לא ניתן כיסוי ביטוחי. לפיכך, הגיש התובע תביעה זו כנגד הנתבעת 1 (להלן: מועדונוע), וכנגד הנתבע 2 (להלן: הנתבע), שהביטוח נרכש באמצעותם לפי הנטען. השתלשלות הדיון בתביעה 2. בתאריך 14.5.09 התקיים דיון בתביעה בפני כב' הרשמת. לדיון זה התייצבו התובע ובא כוחו. מטעם הנתבעים התייצב עו"ד פדר. באותו דיון הסכימו הצדדים להצעת בית המשפט לפיה הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, סך של 36,516 ₪, בתוך 30 ימים. להסכמה זו ניתן תוקף של פסק דין. לאחר שמועדונוע לא עמדה בתשלום שנקבע בפסק הדין, התובע פתח בהליכי גבייה כנגד הנתבע. הנתבע הגיש תובענה בדרך של המרצת פתיחה, להצהיר על בטלותו של פסק הדין, מאחר שלא נתן לעו"ד פדר ייפוי כוח לייצגו. בדיון שהתקיים ביום 4.11.10 הצדדים הסכימו לביטול פסק הדין כנגד הנתבע, בכפוף לנושא ההוצאות. משכך, חודש הדיון בתובענה זו בכל הנוגע ליחסים שבין התובע לבין הנתבע. הנתבע לא ביקש להגיש כתב הגנה מתוקן מטעמו, וכתב ההגנה שנותר בתיק הוא כתב ההגנה שהוגש על ידי עו"ד פדר מטעם שני הנתבעים. עיקרי העובדות 3. מועדונוע היא מועדון חברים, שמטרתו הייתה לספק לחבריו שירותים שונים בתחום הרכב כגון גרירה, מוסכים, בילוי ונופש ועוד. בין יתר השירותים, מועדונוע הציעה לחבירה להצטרף לפוליסה קולקטיבית לביטוח רכב בחברת ביטוח זרה. מר נחום פז היה מנהל חברת האחזקות של מועדונוע. 4. הנתבע עבד כ"מפיץ" (לפי הגדרתו) של מועדונוע. במסגרת עבודתו זו, צירף אנשים שהיו מעוניינים בכך כחברים למועדונוע. 5. בתחילת שנת 2008 התובע הצטרף למועדונוע (ולביטוח הקולקטיבי שהציעה). זאת - באמצעות הנתבע. במסגרת זו, התובע ביטח את רכבו מסוג סובארו לאונה (להלן: הרכב). 6. בעקבות הצטרפותו, התובע קיבל אישור חברות במועדונוע לתקופה שבין 17.3.08 ועד 28.2.09 (נ/4, להלן: תעודת החבר) וכן פוליסת ביטוח מקיף לרכב, לתקופה זהה (נ/5, להלן: הפוליסה). על גבי הפוליסה רשום שהיא נחתמה "בשם המבטחים" על ידי "אוברסיז אינשורנס קונסלטנטס בע"מ" - authorized by city-polis insurance company" under reinsurance binders from various reinsurers" כן צוין כי בכל הנוגע לטיפול בתשלומים ובתביעות, יש לפנות לחברת "עוז ניהול סיכונים בע"מ" (להלן: עוז). 7. בתאריך 2.7.08 הרכב נגנב. 8. התובע דיווח למועדונוע על האירוע. ביום 29.10.08 התקבל מעוז מכתב הדוחה את תביעתו (נספח ה' לתצהיר התובע, להלן: מכתב הדחייה). במכתב הדחייה נרשם כך: "עפ"י ממצאי החקירה שבידינו, עולה חשד לארוע" (כך במקור). בהמשך, צוטטו סעיפים 24 ו- 25 לחוק חוזה הביטוח ובסוף הציטוט נרשם: "אנו דוחים את תביעתך". בסוף המכתב נרשם: "העתק - מפיץ - רפי אדרעי" מכתב הדחייה, כפי שהוא מנוסח, אינו כולל כל נימוק ברור לדחיית התביעה. מכל מקום, המחלוקת כיום אינה באשר לעצם זכאותו של התובע, אלא באשר לחבותו של הנתבע, לאחר שהתובע מצא כי מועדונוע כלל אינה המבטחת והביטוח בוצע בחברת ביטוח זרה. טענות הצדדים 9. התובע טען כי רומה על ידי הנתבע, שכן הנתבע הבטיח לו ביטוח בחברת ביטוח, ובפועל "ביטח" אותו במועדון רכב, העובד עם חברת ביטוח זרה, ואינו חברת ביטוח כלל ועיקר. התובע הוסיף וטען כי הנתבע פעל כסוכן ביטוח, אף שלא היה לו רישיון לעסוק בכך אותה עת, ותיווך בביטוח עם חברת ביטוח זרה, דבר שאף הוא אסור לפי הדין. 10. מנגד, הנתבע טען כי לא פעל במרמה. לטענת הנתבע, התובע עצמו ידע כי הוא מבוטח בחברת ביטוח זרה, וכי הביטוח הוא באמצעות מועדון חברים. הביטוחים שנרכשו באמצעות מועדונוע שולמו משך מספר שנים, עד שהתעוררה המחלוקת עם חברת הביטוח הזרה. אף הפסקת התשלומים לא נעשתה עקב מרמה, אלא עקב סכסוך עסקי בין חברת הביטוח הזרה לבין גורמים אחרים. מועדונוע עצמה המשיכה ושילמה את כל התביעות, עד שהכסף אזל, מעשה שאינו מתיישב עם מרמה. הנתבע התנגד לטענה לפיה פעל כסוכן ביטוח ללא רישיון, ובניגוד להוראות הדין, משום שמדובר בשינוי חזית. לגופו של עניין, טען כי פעילות מועדונוע - ופעילות הנתבע כחלק מכך - לא הייתה בניגוד לחוק. הנתבע לא תיווך בביטוח ולא פעל כסוכן ביטוח. הביטוח שביצע התובע היה ביטוח ישיר עם חברת הביטוח הזרה באמצעות הביטוח הקולקטיבי של מועדונוע. העדויות מטעם התובע 11. התובע אדריכל במקצועו. התובע הכיר את הנתבע משך שנים כסוכן ביטוח שנתן שירותים לאביו. הנתבע היה מוכר בטירה, מקום מגוריו של התובע, כ"סוכן נייד" שעבר מבית לבית ומעסק לעסק. התובע העיד כי הנתבע הציג את עצמו כסוכן ביטוח ואת מועדונוע כחברת ביטוח. לטענת התובע הנתבע ומועדונוע גם יחד התחייבו לבטח את הרכב, כפי שעולה מ- נ/3, מכתב המאשר את חברותו של התובע במועדונוע (להלן: מכתב החברות). במכתב החברות אושר לתובע כי הוא הצטרף לפוליסת ביטוח ישיר בחו"ל של מועדונוע, בתנאים המפורטים בפוליסה שצורפה לאותו מכתב. במכתב צוין שמו של הנתבע כ"מפיץ". התובע המציא לנתבע אישור על התקנת כל המיגונים ברכב, לפי דרישת הפוליסה. כאשר נגנב הרכב, התובע הודיע על כך לנתבע. לאחר מספר חודשים התובע קיבל את מכתב הדחייה, ורק אז התברר לו כי הנתבע פעל במרמה, שכן הבטיח ביטוח רכב בחברת ביטוח, ולמעשה ביצע את "הביטוח" במועדון רכב (שאינו חברת ביטוח) שרכש ביטוח בחוץ לארץ (עמ' 13 ש' 7). התובע הכחיש את הטענה כאילו ביקש לרכוש חברות במועדון רכב. כל שעשה התובע הוא לשלם פרמיה עבור ביטוח רכב, ולראיה הנתבע אף לקח את פרטי הרכב ורישיון הרכב כדי שירכוש ביטוח. בחקירתו הנגדית, התובע הבהיר כי ביקש לרכוש ביטוח, קיבל פוליסה על שם מועדונוע, והוסבר לו כי זו חברת הביטוח (עמ' 12 ש' 23). 12. אביו של התובע, נדים שביטה (להלן: שביטה) העיד כי הכיר את הנתבע מעל עשר שנים (עמ' 9 ש' 1). הנתבע היה סוכן הביטוח שלו, וכאשר התובע ביקש לבטח את הרכב, שביטה הפנה אותו אל הנתבע. באותו זמן הנתבע הגיש גם לשביטה הצעה לביטוח הטנדר שלו. שביטה ציין כי מעולם לא הכיר את הנתבע כ"מפיץ" של חברות במועדון רכב, אלא כסוכן ביטוח בלבד. שביטה הכחיש את הטענה שהנתבע הציג עצמו כמי שעובד עם מועדונוע, מועדון רכב שעובד עם חברת ביטוח זרה שמושבה בחוץ לארץ (עמ' 9 ש' 21). שביטה הכחיש את הטענה כאילו התבקש להיות חבר במועדון רכב (עמ' 10), אף על פי שהוצג נ/1, טופס הסכם הצטרפות למועדון, עליו שביטה חתם ביום 6.10.08. העדויות מטעם הנתבע 13. הנתבע הוא סוכן ביטוח בהכשרתו, אף שבמועדים הרלבנטיים לתובענה זו רישיונו כסוכן ביטוח נשלל (עמ' 26). לפי עדותו, רישיונו נשלל לאחר שעסק בענף שלא היה מורשה לעסוק בו. 14. הנתבע העיד כי בתחילת שנת 2008 פנו אליו התובע ואביו וביקשו ממנו לבטח את הרכב. פנייה זו נעשתה בהמלצת בני משפחה של התובע, שבעבר בוטחו בביטוחי חיים באמצעותו. הנתבע העיד שציין בפני התובע ובפני אביו כי הוא עובד כמפיץ של מועדון לכלי רכב בשם מועדונוע, וכי במסגרת החברות במועדון, ניתן בין היתר לבטח את הרכב גם בביטוח קולקטיבי מוזל, באמצעות חברה זרה. הנתבע הציג לתובע את טפסי החברות במועדונוע, ולאחר שנשאלו שאלות לגבי חברת הביטוח ולעניין ההטבות במועדונוע, חתם התובע על טופס הצטרפות לחברות במועדונוע, שכלל גם ביטוח לרכב. הנתבע הדגיש כי לטעמו לא מכר פוליסת ביטוח לתובע, אלא "חברות במועדון", וכי ציין עובדה זו בפני התובע (עמ' 28 ש' 25). בחודש 3/08 התובע קיבל אישור ממועדונוע על הצטרפותו, וכן קיבל את הפוליסה. לפי עדות הנתבע, החברות במועדון הקנתה הטבות נוספות מעבר לביטוח. אף לאחר קבלת מכתב הדחייה, שביטה פנה אל הנתבע, ביקש להצטרף לחברות במועדון ולבטח את הטנדר שלו. הנתבע העיד כי חברת הביטוח אוברסיז (אחת החברות הזרות המעורבות בפוליסה) היא חברה קיימת ופעילה ששילמה תביעות רבות. לראיה, העיד את בשארה זאהר, שבוטח באמצעות מועדונוע ותביעתו שולמה לאחר שרכבו נגנב בחודש 11/06. הנתבע טען כי הוא סוכן ביטוח עשרות שנים, אך בכל הנוגע למועדונוע פעל כמפיץ בלבד. הסכם ההפצה צורף לתצהירו (נ/7). 15. מטעם הנתבע העיד נחום פז, מנהל חברת האחזקות של מועדונוע. פז העיד שמועדונוע הייתה מועדון חברים שנתן שירותים שונים בתחום הרכב (גרירה, מוסכים) כמו גם בילוי ונופש. בין יתר השירותים, ביטחה מועדונוע את עצמה ואת חבריה בביטוח ישיר בחוץ לארץ, בפוליסה קולקטיבית. את החברות במועדון שיווקו "מפיצים", שחלקם סוכני ביטוח וחלקם (כמו הנתבע) אינם סוכני ביטוח (עמ' 16). לפי עדותו, "אין כל מגבלה בחוק" באשר לדרך פעולה זו, שכן מדובר בביטוח ישיר בפוליסה קולקטיבית, ומסיבה זו המפקח על הביטוח לא התערב בפעילותה של מועדונוע במשך שש שנים (פרו' עמ' 15 - 16). פז הוסיף כי הביטוח בוצע באמצעות אוברסיז, שהיא חברת ברוקרים שמושבה בלונדון, והיא קיבלה הרשאה מהמבטחת הזרה (חברה רוסית בשם אינגוסטרך) להוציא פוליסות למועדונים בישראל. המועדונים בישראל, מצדם, הוציאו תוספות לכל החברים שלהם. חברת הביטוח הזרה שילמה תביעות של אלפי מבוטחים במשך מספר שנים (עמ' 16). בחודש 1/07, "מסיבה שאינה ברורה" (כלשונו של פז) חל משבר עם חברת הביטוח הזרה, שהפסיקה להעביר כספים (עמ' 16). או אז, המועדונים ואוברסיז שילמו מכיסם סכומים נוספים, בהיקף של למעלה מ- 30 מליון ש"ח, עד שכספם אזל. דיון 16. אני קובעת כי התובע הוכיח את תביעתו, ולהלן הדברים שבבסיס קביעתי: א. לתובע נמכר ביטוח שלא לפי דרישות הדין. ב. הביטוח נמכר על ידי הנתבע, שפעל כסוכן ביטוח. ג. הנתבע יצר בפני התובע מצג כוזב, הן בדבר היותו סוכן ביטוח והן באשר לפרטים מהותיים באשר לביטוח שנמכר. ד. הנתבע יצר את המצג הכוזב, בידיעה שהוא כוזב כאמור, בכוונה שהתובע יפעל על פיו ובכוונה להטעות את התובע. ה. בפועל, התובע הוטעה ופעל לפי המצג הכוזב. ו. לתובע נגרם נזק כתוצאה מכך. להלן אדון בכל אחד מאלה. על הביטוח, העיסוק בביטוח, והביטוח שנרכש על ידי התובע - שאינו עומד בדרישות הדין הישראלי 17. תחילה למושכלות יסוד: הורתו של מוסד הביטוח בהיותם של בני האדם "שונאי סיכון". ההעדפה האנושית היא לשלם עבור קניית השקט הנפשי והידיעה כי בהתרגש צרה גדולה, כדוגמת אובדן רכוש, בריאות, או חיים (של המבוטח או של צד שלישי שהמבוטח אחראי לנזקיו), יהיה מקור כספי שישמש לרווח ולהצלה. בכך, משרת מוסד הביטוח לא רק אינטרס אישי חשוב, אלא אינטרס חברתי מדרגה ראשונה במעלה. מובנת, אם כן, החשיבות העליונה שיש לכך כי בעת התממשות הסיכון, ישמש הביטוח משענת מוצקה, בלתי מסויגת ובלתי מותנית לרשותו של המבוטח. אלה הדברים שביסוד העובדה שתחום הביטוח זכה להיות תחום המוסדר באופן קפדני בחקיקה, תחום הטעון רישוי ופיקוח, בדומה לתחומים חשובים אחרים, כרפואה, הנדסה, עריכת דין ועוד. 18. חוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981, מגדיר "סוכן ביטוח" כ"מי שעוסק בתיווך ביטוחים בין מבוטחים לבין מבטחים" (סעיף 32). סעיף 24 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) תשמ"א - 1981 (להלן: חוק הפיקוח) אוסר על עיסוק בתיווך לעניין ביטוח בין כל אדם לבין מבטח, בין במישרין ובין על ידי אחר, אלא על ידי מי שמחזיק רישיון של סוכן ביטוח, ובתנאי הרישיון. בסעיף 31 (א) לחוק הפיקוח נאסר תיווך בביטוח בין כל אדם שאינו מבטח לבין תושב חוץ או סוכנו, שאינם בעלי רישיון לפי חוק הפיקוח. בסעיף 55 (א) לחוק הפיקוח נאסר על מבטח או סוכן ביטוח לתאר תיאור מטעה עסקת ביטוח. תיאור מטעה הוגדר כך: "תיאור הניתן בעל פה, בכתב או בדפוס, שיש בו כדי להטעות בעניין מהותי בעסקה; מבלי לגרוע מכלליות האמור יראו עניינים אלה כמהותיים בעסקה: (1). שם המבטח... ... (6) התאמת תנאי הפוליסה לתנאים שנקבעו או שאושרו על פי דין..." 19. תכליתם של סעיפים אלה ברורה: ביטוח אינו מוצר פשוט ושולי שכל אדם חופשי לעסוק במכירתו. תיווך בביטוח הותר אך ורק לסוכן מורשה, האמון על הוראות החוק ועל התאמת המוצר הביטוחי הנרכש לצרכיו של המבוטח. תיווך בביטוח בין אדם פרטי לבין מבטח זר נאסר, כדי להגן על ציבור המבוטחים מפני רכישת ביטוח מחברה זרה שאינה מפוקחת על ידי הרגולטור הישראלי. תיאורה של עסקת הביטוח צריך להיות קפדני ומדויק, בוודאי בכל הנוגע לזהות המבטח ולכך שהפוליסה תואמת את הדין. 20. לתובע נמכר מוצר ביטוחי שאינו עומד בדרישות חוק הפיקוח: כך, בוצע תיווך בביטוח עם חברת ביטוח זרה (בניגוד להוראתו המפורשת של סעיף 31 (א) לחוק הפיקוח), ומכאן שהפוליסה לא תואמת את דרישות הדין. כך, נמסרו לתובע פרטים מטעים באשר לזהות המבטחת. 21. דרך הפעולה של מועדונוע ושלוחיה לא תאמה את הוראות חוק הפיקוח. אין כל נפקות לעובדה שחברת הביטוח הזרה כיסתה תביעות עד שלב מסוים. כל מהותו של הביטוח הוא ביטחון בתשלום בעת התרחשות מקרה הביטוח. האפשרות לפיה הגוף המבטח יחליט מסיבה מסוימת להפסיק תשלומים, בשל מחלוקת עסקית או פיננסית כלשהי שאינה מעניינו של המבוטח, היא אפשרות שהדעת אינה סובלת אותה. 22. עדותו של פז מוכיחה כי הטענה לפיה התובע, אדם משכיל ואדריכל במקצועו, "ידע למה הוא נכנס", חוטאת למציאות. פז העיד כי אוברסיז, החברה ששמה מתנוסס על הפוליסה, אינה מבטחת, אלא ברוקר הפועל בשם החברה המבטחת הזרה, אינגוסטרך, ששמה כלל אינו מוזכר בפוליסה. החברה שכן מוזכרת בפוליסה, סיטי פוליס (ובשמה בלבד, באנגלית, ללא כל פרט מזהה), היא חברה אוקראינית שקיבלה את ביטוח המשנה של אינגוסטרך ושימשה כ"פרונט". לאלה נוספו חברות ישראליות שנקשרו במועדונוע: אגרוביט - חברת האחזקות, אגרוקלאב שהוציאה לתובע המחאות (שלא כובדו) בגין פסק הדין, חברת שירותי ניהול, כפרית ועוד מספר מועדוני חברים. על גבי הפוליסה עצמה מתנוסס שמה של מועדונוע וכן שמה של חברה ישראלית נוספת המטפלת בתביעות (עוז) (פרו' עמ' 22). מה לתובע, אדריכל מוצלח ככל שיהיה, ולערב רב זה של חברות, ברוקרים, מבטחי משנה וחברות חזית? מה לתובע, העוסק באדריכלות בישראל, ולהבנת היחסים בין חברות הפזורות באנגליה, רוסיה ואוקראינה, כאשר פז שפעל מול חברות אלו, או לפחות מול חלקן, הודה כי לו עצמו "לא ברורה הסיבה" מדוע המבטחת הזרה הפסיקה לשלם? מה לתובע, שבסך הכול ביקש לבטח את רכבו בביטוח מקיף, ולהסברים המלומדים והנרחבים על קשרים והסתעפויות בין כל החברות האמורות? לפיכך, עדותו של התובע לפיה הבין שהוא רוכש ביטוח מחברה ישראלית, וכי יש לו בעל דברים בישראל, היא עדות אמינה, מהימנה, המתיישבת היטב עם הלך נפשו של כל אדם סביר הרוכש ביטוח. דווקא משום היותו של התובע אדם משכיל, קשה להלום כי הוא רכש ביטוח כדי לקבל "אין ביטוח". דווקא משום כך, קשה להלום מצב לפיו התובע הבין מראש שאם יקרה מקרה ביטוח הוא יהיה חשוף לבדו לשרשרת של חברות שתחילתה במועדון חברים ישראלי, שאינו נותן כל כיסוי, המשכה באנגליה וסופה ברוסיה ובאוקראינה. 23. זו גם הסיבה שיש לדחות בשתי ידיים את הטענה כאילו המוצר שנמכר לתובע הוא ביטוח ישיר בחברה זרה. אדרבה, מי שיושב מול המחשב בביתו, גולש לאתר של חברה בזמביה (כפי הדוגמה שהביא פז, עמ' 20) ומבטח עצמו שם, יודע שהוא מבצע עסקה שהקצה האחד שלה בביתו בישראל, והקצה האחר הוא בזמביה. במצב דברים זה אין תיווך ואין מתווך, ורוכש הביטוח מודע מלכתחילה לכך שבעל הדברים שלו הוא בזמביה, והוא, מצדו, מוותר על כל ההגנות והפיקוח שמקנה החוק הישראלי. כאן, בתווך בין התובע לבין מי מהמבטחות הזרות עמדו שני מתווכים ישראליים (הנתבע ומועדונוע). 24. אין לך דבר זר יותר לביטוח ולמהותו של הביטוח מאשר אירע כאן: התובע נחשף לסבך של חברות ישראליות וזרות, שמחלוקת נתגלעה ביניהן, והתבקש בנימוס להמתין עד שתסתיים בוררות בפלוגתה זו ובפלוגתה אחרת, עד שהחברות השונות יישבו את ההדורים ביניהן, ואולי עד קץ הימים (שכן אין כל ערובה שבסופו של דבר חברת הביטוח הזרה תחויב לשלם, ופז הודה בכך - עמ' 22 ש' 24). בינתיים, חלפו להן שלוש שנים ממועד הגניבה, ומושיע אין. הנתבע פעל כסוכן ביטוח 25. אני קובעת כי הנתבע פעל כסוכן ביטוח ולא כ"מפיץ" של החברות במועדונוע בלבד, ואף יצר מצג כי הוא פועל ככזה. בכך, קיים מצג שווא מטעה. מי שעוסק במכירה של מוצר הכולל רכיב ביטוחי, בין אם טפל ובין אם עיקרי, בין אם באמצעות מועדון ובין אם באמצעות חברה, בין בעצמו ובין בעזרת אחרים, אינו עוסק אלא בתיווך בביטוח. לא השם שהעוסק בוחר לכנות עצמו הוא הקובע, אלא המהות. 26. יתרה מכך: לפי הוראת סעיף 96 לחוק הפיקוח, מי שעוסק בתיווך בביטוח בין לקוח (שאינו מבטח) לבין תושב חוץ, דינו כדין סוכן ביטוח, ויחולו עליו כל הוראות חוק הפיקוח. 27. אלו העובדות כפשוטן: התובע רכש באמצעות הנתבע פוליסת ביטוח בחברת ביטוח זרה. אין חולק שעסקינן בפוליסת ביטוח בחברה זרה (אף שקשה לדעת באיזו חברה מדובר, אם אוברסיז, סיטי פוליס או אינגוסטרך). אף אין חולק שהתובע לא רכש את הפוליסה באמצעות גלישה באינטרנט, אלא לאחר שפנה לנתבע וביקש לבטח את רכבו, והנתבע "צירף" אותו למועדון חברים הכולל גם ביטוח. 28. פז והנתבע הודו כי מועדונוע שיווקה ביטוח לאחרים, התובע ביניהם, כך ממש (פרו' עמ' 19). אף אין צורך בהודאתם של פז והנתבע, משום שהדבר עולה בבירור מתעודת החבר ומהפוליסה, נ/4 ו- נ/5. 29. התובע הפנה, ובצדק, לכך שעיקר התשלום למועדונוע היה בגין פרמיה לביטוח (נ/4, פרו' עמ' 19). לטעמי, אף לו הייתה הפרמיה בשיעור של פרומיל מתוך התשלום למועדון החברים, אין בכך כדי לשנות. האינטרסים עליהם מגן חוק הפיקוח, מחייבים היצמדות דווקנית להוראותיו. אין למכור ביטוח, ואין לתווך בביטוח, לא כחלק עיקרי ולא כחלק מזערי או שולי, אלא לפי הוראות הדין. 30. לאור מסקנתי זו, אין צורך להידרש לטענתו של התובע לפיה בכתב ההגנה שהוגש על ידי עו"ד פדר, שנותר בעינו לאחר ביטול פסק הדין, קיימת הודאה בכך שהנתבע הפיץ פוליסות ביטוח ולמעשה תיווך בביטוח (סעיפים 6 ו- 14). זאת, אף שמצאתי טעם רב בטענה זו. 31. סיכומו של דבר: הנתבע תיווך בעסקה ביטוחית, ומכאן שפעל כסוכן ביטוח. המצגים הכוזבים: המצג לפיו הנתבע פועל כסוכן ביטוח והתיאור המטעה של עסקת הביטוח המצג בדבר היותו של הנתבע סוכן ביטוח 32. אני קובעת כי הנתבע הציג עצמו כסוכן ביטוח, כגרסת התובע, ולא כ"מפיץ" של חברות במועדון רכב, כפי שטען הנתבע. 33. אני מעדיפה את עדותם של התובע ואביו על פני עדותו של הנתבע. בעדותו של הנתבע התגלו סתירות. סתירות אלו התגלו, דרך משל, בכל העדות הנוגעת לבקשתו של הנתבע לביטול פסק הדין שניתן כנגדו. הנתבע הכחיש שעו"ד פדר ייצג אותו בהליכים אחרים (עמ' 27 ש' 2), אולם נאלץ לחזור בו כאשר עומת עם נספח א' לתצהירו של עו"ד פדר המוכיח את ההפך (עמ' 27 ש' 7 - 9). אף שהוכח כי הנתבע קיבל את האזהרה על פתיחת תיק ההוצאה לפועל בחודש 7/09 (אישור המסירה, ת/8), הנתבע הגיש תצהיר לפיו למד על פסק הדין רק בחודש 8/09 (ת/10). הנתבע טען שכתב ההגנה של עו"ד פדר מקובל עליו, ואולם לאחר שעומת עם העובדה שכתב ההגנה מציג אותו כסוכן, חזר בו (עמ' 28). הנתבע הודה כי רישיונו כסוכן ביטוח נשלל באופן זמני בשנת 2004, משום שעסק בתחום שלא היה מורשה לעסוק בו (עמ' 26), ועל כן יש לתמוה כיצד מי שרישיונו נשלל, לא נהג משנה זהירות ובתקופת השלילה, עסק ב"הפצה" של חברות במועדון הכוללת התקשרות ביטוחית. הנתבע אף הכחיש את העובדה שהמשיך למכור פוליסות בתקופת השלילה (עמ' 29 ש' 8 - 9), אף שלא ניתן לכנות את ההתרחשות שסביב התובע, מכתב החברות והפוליסה נ/5, אלא כמכירה של פוליסה. הנתבע טען שהציג עצמו בפני קהל הלקוחות כ"מפיץ" של מועדון רכב, אלא שעדותו זו לא תאמה את עדותו של בשארה, העד מטעמו, לפיה הכיר אותו כסוכן ביטוח, פנה אליו לצורך רכישת ביטוח, לא ידע כלל מהי חברות במועדון רכב ולא התעניין בחברות כזו. הנתבע העיד כי "סיים את תפקידו" עם הצטרפותו של התובע למועדון, וכי כל הטיפול בתביעה לתגמולי ביטוח נעשה על ידי עוז (סעיף 12 לתצהירו), אלא שהתברר שאף עדות זו אינה מדויקת, שכן הנתבע המשיך לטפל בתביעת התגמולים (עמ' 34). אין דין סתירות אלו המתייחסות לשאלות פשוטות, כדין הסתירות בעדותם של התובע ואביו, שב"כ הנתבע ניסה להצביע עליהן. ב"כ הנתבע הצביע על כך שהתובע ואביו הכחישו את הצטרפותם למועדון, אף שהם חתומים על מסמכים של מועדונוע, דבר הפוגם במהימנותם. דווקא עדותו של בשארה, העד מטעם הנתבע, הדגימה היטב כי אין המדובר אלא בתפישה שגויה, שכל כולה תולדה של אופן פעילותם של הנתבע, מועדונוע והגורמים הקשורים בהם. בשארה העיד כך: "ש. אתה כאן באמצעות המסמכים שאתה מצרף רכשת ביטוח נכון? ת. כן ש. לא ענין אותך חברות במועדונוע? ת. ברור ש. מה זה חבר במועדון רכב, אתה לא יודע? ת. האמת, לא" (עמ' 23 ש' 21 - 26). 34. הראיות האובייקטיביות תומכות בכך שהנתבע הציג את עצמו כסוכן ביטוח. הנתבע הודה כי היה מוכר כסוכן ביטוח באזור מגוריו של התובע במשך 14 שנים (משנת 1990 ועד שנת 2004, עת רישיונו נשלל) (עמ' 29). הנתבע טען כי לקוחותיו ידעו שהוא פונה אליהם כ"מפיץ", משום ששמעו כי רישיונו נשלל (עמ' 30 ש' 4), ואולם הודה כי התובע לא היה מבוטח שלו (ומכאן שאף לפי שיטתו של הנתבע, לא ידע על שלילת הרישיון) (שם, ש' 5 - 6). דרך פעולתו של הנתבע תואמת את אופן הפעולה של סוכן ביטוח ולא של "מפיץ" גרידא: הנתבע קיבל את הפרטים של הרכב (עמ' 30 ש' 19 - 20), שימש כאיש קשר בלעדי בין מועדונוע לבין התובע (עמ' 30 ש' 25 - 26), העביר את הצעת הביטוח (שם, ש' 27 - 28), החתים את התובע על הטפסים של החברות במועדון (הכוללים את הביטוח) (עמ' 31 ש' 1) וקיבל את התשלום מהתובע ("לצרכי נוחיות", כהגדרתו - עמ' 30 ש' 24). הנתבע מסר את תעודת החבר (נ/4) המציינת קיומו של ביטוח, ואף מסר את הפוליסה. הנתבע הודה כי הפרמיה בגין הביטוח מהווה את רוב התשלום למועדון החברים (עמ' 33 ש' 8 - 16). הנתבע הודה ששוחח עם אביו של התובע גם על קניית ביטוח (באמצעות המועדונים - עמ' 33 ש' 23 - 24). בהמשך, לאחר הגניבה של הרכב, הנתבע טיפל בתביעה מול עוז (עמ' 34 ש' 5 - 6), ואף הביא לעוז את מפתחות הרכב (עמ' 33 ש' 13 - 14). לטענתו של הנתבע, היה זה מאחר ש"התבקש" לעזור. "עזרה" בדרך של טיפול בתביעה לאחר אירוע ביטוחי מתיישבת היטב ובבירור עם פעולה של סוכן ביטוח. הנתבע מכותב בתפקידו כ"מפיץ" לא רק במכתב החברות, אלא גם במכתב הדחייה. מה למפיץ שמוכר חברות במועדון, ותו לא, ולמכתב דחייה של כיסוי ביטוחי? אם כן, לפנינו אדם שקיבל פרטים של רכב, בין היתר על מנת לבטחו, העביר את הפרטים וההצעה לנציגי המבטחת, מסר את הפוליסה (עם החברות במועדון) למבוטח, קיבל מהמבוטח את התשלום בגין הפרמיה לצורך העברתו, טיפל בשם המבוטח באירוע הגניבה, ודווח באשר לעמדת המבטחת על דחיית התביעה. למשקיף מהצד נגלית תמונה ברורה וחד משמעית של מי שמציג עצמו כסוכן ביטוח. 35. אף בשארה זאהר, העד מטעם הנתבע, ציין כי הכיר את הנתבע כסוכן ביטוח (עמ' 23 ש' 15), וכי רכש באמצעותו ביטוח (עמ' 23 ש' 22). אף בשארה העיד כי החברות במועדון רכב כלל לא עניינה אותו, והוא כלל אינו יודע מה פשר חברות במועדון רכב, וההתקשרות עם הנתבע נעשתה לשם רכישת ביטוח (עמ' 23 ש' 22 - 26, עמ' 24 ש' 15 - 16). בשארה, כמו התובע, ביקש לרכוש ביטוח. העובדה שהביטוח נמכר במסווה של חברות במועדון חברים, אינה משנה מהבנתו, כמו גם מהבנתם של התובע ואביו, כי רכשו ביטוח לשם ביטוח. הביטוח היה העיקר, ולא מועדון חברים המקנה טיולים ובילויים. 36. מי שמציג עצמו כסוכן ביטוח ומוכר מוצר ביטוחי, יוצר בפני הרוכש מצג כוזב ומטעה. מי שרוכש ביטוח מסוכן ביטוח, רשאי להניח כי לפניו בעל מקצוע מיומן שייתן מענה נכון, מקצועי ואמין לצרכיו, ובמילים אחרות: שימכור מוצר ביטוחי תקין לפי דרישות הדין. מצג כוזב באשר לפרטי עסקת הביטוח 37. סעיף 55 לחוק הפיקוח מונה רשימה לא סגורה של עניינים מהותיים לעסקת הביטוח, שאין למסור לגביהם תיאור מטעה, בראשם שם המבטח. עניין מהותי נוסף הוא התאמת הפוליסה לדרישות הדין. 38. לתובע הוצג מצג מטעה באשר לזהות המבטח. לתובע הוצג מצב מטעה באשר להתאמת הפוליסה לדרישות הדין. לתובע הוצג מצג מטעה לפיו הוא רוכש פוליסה המקנה לו בעל דברים ישראלי בקרות מקרה הביטוח. כל עניינים אלה הם מהותיים ביותר. 39. תהום פעורה בין מצב בו אדם רוכש ביטוח מחברה זרה באופן ישיר, לבין המצב בענייננו, ולא בכדי אוסר חוק הפיקוח על תיווך בעסקת ביטוח בין מי שאינו מבטח לבין תושב חוץ. בענייננו, התיווך נטע בתובע את האשליה שהוא קנה לו בעל דברים ישראלי. התובע העיד: "מה שאני יודע, שקיבלתי פוליסה על שם מועדונוע והוסבר לי שזו חב' הביטוח שלי (עמ' 12 ש' 23) ... לא ידעתי על זה שחב' ביטוח שלי היא בסוף מועדון חברים... הצטרפתי לפוליסת ביטוח ישיר. אני מבין מזה שזו חב' ביטוח, לא מופיע כמועדון חברים" (עמ' 13) עדותו זו של התובע לא נסתרה לאורך כל חקירתו הנגדית, ויתרה מכך: הובהר לעיל, כי בלתי סביר לקבוע שהתובע ידע שהוא רוכש עסקת ביטוח, שבה אין לו בעל דברים ישראלי אחד, אלא הוא עומד חשוף מול מספר חברות זרות. 40. לא נתתי אמון בעדותו של הנתבע לפיה הסביר לתובע שהוא רוכש ביטוח קולקטיבי מוזל באמצעות חברת ביטוח זרה. כפי שפירטתי, עדותו של הנתבע לא הייתה מהימנה. יתר על כן, באופן מתמיה הנתבע טען כי מסר לתובע שהביטוח הוא באמצעות חברת ביטוח אוברסיז (סעיף 5 לתצהירו), אף שלפי עדותו של פז אוברסיז כלל וכלל לא הייתה המבטחת. בחקירתו הנגדית הנתבע העיד הוא מוכר "חברות במועדונים", מבלי שציין, ולו פעם אחת, כי נקב בשם של מבטחת. דווקא עדותו זו של הנתבע מתיישבת היטב עם עדותו של התובע שהבין כי המבטחת שלו היא חברה ישראלית, אותו מועדון חברים. 41. אין הנתבע יכול להיוושע בטענה שהתובע יודע קרוא וכתוב ויכול להבין שהביטוח הוא בחברה זרה. ראשית, עדותו של התובע לפיה הוטעה באשר לזהות המבטחת, מהימנה ביותר ועולה בקנה אחד עם הגיונם של דברים. קשה להלום שהתובע הסכים ביודעין לבטח את רכבו בסבך של חברות זרות, ברוקרים ומבטחי משנה, שכל אחד מהם מטיל את האחריות על משנהו. שנית, וחשוב מכך, מתוך הפוליסה עצמה לא ניתן כלל להבין מי המבטח. גם יודעי קרוא וכתוב אינם יכולים להבין מתוך קריאת הפוליסה, מיהו המבטח: האם אוברסיז או סיטי פוליס. זאת ועוד, פז העיד כי המבטחת היא אינגוסטרך (עמ' 16 ש' 19), ששמה כלל אינו מופיע בפוליסה. תמוה, אם כן, כיצד ניתן לטעון שהתובע ידע מתוך קריאת הפוליסה ששם המבטחת הוא אינגוסטרך, אם שם זה כלל אינו מופיע בפוליסה. אם בכל המסמכים לא מופיע ולו פעם אחת שמה של החברה המבטחת, ממילא קיים פרט מטעה בכל הנוגע לזהות המבטח. 42. המסמכים עצמם מנוסחים בצורה מטעה, ולמצער באופן המשתמע לשתי פנים, דבר הפועל לרעת הנתבע. בתעודת החבר נ/4, נרשם: "אנו מברכים אותך עם הצטרפותך כחבר ל"מועדונוע" - השירותים להם אתה זכאי - ... פוליסת ביטוח לרכב - מקיפה" ההבנה כי לפי מסמך זה מועדונוע מספקת שירות ביטוחי של פוליסת ביטוח מקיפה לרכב היא הבנה אפשרית ואף מסתברת יותר מההבנה שאין הדבר כך. 43. הפוליסה עצמה מטעה ותומכת בעדותו של התובע לפיה סבר שהוא מבוטח בחברה ישראלית: הפוליסה כתובה בעברית, מופיע בה שמה של מועדונוע, שהיא חברה ישראלית. כן מופיע בפוליסה שמה של החברה המטפלת בתביעות (עוז) אף היא חברה ישראלית. אמנם במכתב החברות נרשם שהתובע הצטרף לפוליסת ביטוח ישיר בחו"ל אך נרשם שהפוליסה היא "של מועדונוע". מכל מקום, מי שפועל בניגוד מוחלט להוראות הדין, מציג עצמו כסוכן ביטוח, מתווך בביטוח עם חברה זרה ומשווק פוליסה שבה רשומות שתי חברות ישראליות (אחת מהן כמי שמטפלת בתביעות), לא יישמע בטענה שהיה על המבוטח להבין כי אין לו בעל דברים ישראלי. 44. כאשר ביטוח נמכר בישראל, על ידי חברה ישראלית, באמצעות מפיץ - סוכן ישראלי, והפוליסה (הכתובה בעברית) מפנה למחלקת תביעות שמקומה בישראל קיים מצג שווא ברור לפיו ביום פקודה יהיה למבוטח בעל דברים ישראלי. 45. חיזוק לעדותו של התובע באשר למצג המטעה בנוגע לזהות המבטח, מופיע בעדותו של בשארה, העד מטעמו של הנתבע, שהעיד כך (סעיף 2 לתצהירו): "הייתי חבר מועדון רכב בשם מועדונוע בע"מ ובאמצעותו בוטח גם רכבי ... בחברת ביטוח אוברסיז בע"מ" (הדגשה לא במקור). הפוליסה שצירף בשארה חתומה על ידי אוברסיז בשם אינגוסטרך (ולא בשם סיטי פוליס, כפי שהינה הפוליסה של התובע). אלא שאוברסיז, לפי עדותו של פז, לא הייתה המבטחת אלא חברת הברוקרים. הנה כי כן, אף בשארה, כרבים וטובים, לא ידע מהי זהות מבטחתו. 46. זאת ועוד, מסתבר כי לא רק הקורא הסביר אינו מבין, אלא שבין חברות אלו לבין עצמן נטושה מחלוקת בשאלה מי מהן אמורה לשאת בתגמולי הביטוח לפי הפוליסה. עיון בפסק הביניים של הבורר (כב' השופט בדימוס גלדשטיין) נ/6, מעלה שאוברסיז ואינגוסטרך התדיינו ארוכות בדיוק בשאלה זו (ראה הפסקה השנייה למבוא). 47. ככלל, ראוי כי נטל ההוכחה להראות שהמבוטח הבין שהוא מתקשר בעסקת ביטוח עם מבטח זר, יוטל על כתפיו של מי שבוחר להתעלם באופן בוטה מהוראות החוק, ולתווך בביטוח עם מבטח זר, כלומר: על הנתבע. לא רק שהנתבע לא עמד בנטל זה, אלא שכל הנימוקים שמניתי תומכים במסקנה שהוצג לתובע מצג מטעה באשר לזהות המבטח לפי הפוליסה. 48. סיכומו של דבר: עדותו של התובע, בדבר קיומו של מצג שווא באשר לזהות המבטח לפי הפוליסה - לא נסתרה. עדות זו אף מתיישבת עם ההיגיון. עדות זו אף מחוזקת לנוכח מצג שווא נוסף, בדבר היותו של הנתבע סוכן ביטוח, ומכאן שהתובע יכול היה להניח כי הפוליסה הנמכרת לו עומדת בדרישות הדין. העדפתי את עדות התובע על פני עדות הנתבע שנמצאו בה סתירות רבות כמפורט לעיל. יתר על כן, עיון בפוליסה ובמסמכים שנלווים לה, כתעודת החבר, תומך במסקנה בדבר המצג המטעה. מסקנה זו אף מתחזקת לאור העובדה שבכל המסמכים האמורים לא מוזכר ולו פעם אחת שמה של החברה המבטחת (אינגוסטרך). 49. במאמר מוסגר, אציין כי אין כל נפקות לטענת הנתבע, לפיה במשך מספר שנים שולמו תביעות באמצעות פוליסות דומות. המצג הכוזב אינו חייב להיות באשר לחסינות של המבטחת או לגבי נכונותה לשלם תביעות. די במצג כוזב המתייחס למהות המבטחת או לקיומו של בעל דברים ישראלי או להתאמת הפוליסה לדרישות הדין. בפועל, לאחר מספר שנים המבטחת הזרה חדלה מלשלם תשלומים, הכספים אזלו (גם למועדונוע), והתובע נותר מול שוקת שבורה, כאשר כל אותם מעורבים ישראליים (מועדונוע, עוז, הנתבע) מפנים אותו לחברות זרות שונות. הנתבע היה מודע לכך שהציג מצג כוזב, המצג נעשה בכוונה שהתובע יפעל על פיו ובכוונה להטעות 50. אין ספק כי בעת שהנתבע "הפיץ" את הפוליסה, הוא ידע, או למצער צריך היה לדעת, כי הוא עוסק בתיווך בביטוח, אף שאינו סוכן ביטוח. אין ספק כי הנתבע ידע שרישיונו כסוכן ביטוח נשלל. מסיבה זו, אף בחר לכנות את תפקידו במסגרת מועדונוע כ"מפיץ". עוד עולה מהראיות שהנתבע ידע שהוא מציג מצג מטעה, לפיו הוא עצמו סוכן ביטוח. הנתבע אינו הדיוט, אלא סוכן ביטוח בהכשרתו שעבד במקצוע זה שנים רבות עד שרישיונו נשלל בשנת 2004 (עמ' 25). מי שהוכשר כסוכן ביטוח, ועבד 20 שנים כסוכן ביטוח, ודאי יודע עבודתו של סוכן ביטוח מהי, וודאי יודע שמכירת מוצר ביטוחי מהווה תיווך בביטוח הטעון רישיון. 51. עדותו של הנתבע איששה את ידיעתו בדבר המצגים המטעים. בתצהיר העדות הראשית של הנתבע הוא ציין כי התובע ואביו פנו אליו וביקשו ממנו לבטח את הרכב (כך ממש) (סעיף 3 לתצהיר), וכי הנתבע ציין שהוא עובד כ"מפיץ" במועדון במסגרתו ניתן לערוך ביטוח. גם בחקירתו הנגדית, הנתבע הודה כי בעת שפעל כ"מפיץ", פנה ללקוחות פוטנציאליים שהיו לו כסוכן משך 15 שנים (עד לשלילת רישיונו). הנתבע אף הודה שהתובע פנה אליו בבקשה "להצטרף ולרכוש ביטוח זול באמצעות מועדונים". (עמ' 30 ש' 13). לפי הודאתו של הנתבע עצמו, פנייתו של התובע אליו הייתה לשם עריכת ביטוח. אדם מן היישוב, שפונים אליו לערוך ביטוח, אינו יכול אלא להבין שהפונה סבור כי הוא מורשה למכור ביטוח. הבריות אינם נוהגים לפנות ל"מפיצים" למיניהם לשם קניית ביטוח. לא כל שכן, בענייננו. הנתבע פעל כסוכן ביטוח מורשה באזור מגוריו של התובע משנת 1990, והודה כי היה מוכר בטירה כסוכן ביטוח (עמ' 29 ש' 19, וראה עדותו של בשארה, העד מטעמו של התובע, שציין כי הוא ומשפחתו הכירו את התובע כסוכן ביטוח - עמ' 23 ש' 15). 52. הראיות מצביעות גם על כך שהנתבע ידע בדבר המצג הכוזב בכל הנוגע להתאמתה של עסקת הביטוח ששיווק לדרישות הדין. בפרט ידע הנתבע כי "מועדון החברים" הישראלי אינו חברת ביטוח. הנתבע היה מודע לכך שהמבוטח לפי הפוליסה מופנה לחברה ישראלית (עוז) לשם טיפול בתביעות (סעיף 11 לתצהירו), פרט מטעה מאין כמוהו, הנוטע אצל המבוטח את ההבנה כי יש לו בעל דברים ישראלי. הנתבע עצמו לא טען אחרת. נהפוך הוא: הגנתו של הנתבע נסמכה על כך שהוא לא תיווך בביטוח (אלא הפיץ בלבד), ושהוא מכר חברות במועדון שכללה ביטוח בחוץ לארץ. כלומר: הנתבע עצמו ידע שמועדון חברים אינו חברת ביטוח, ושמכירת ביטוח על ידי תושב זר - אסורה, והוא אינו יכול להישמע בטענה שלא היה מודע לפרט זה. 53. בנוסף, אין ספק כי המצג הוצג לתובע בכוונה שהתובע יפעל על פיו, שהרי לפי עדותו של הנתבע הוא הציע לתובע את הפוליסה לאחר שהתובע ביקש לבטח את רכבו. במשמע, הנתבע הציג עצמו כסוכן ביטוח ואת הפוליסה כפוליסה תקינה, וזאת במענה לבקשת התובע לבטח את רכבו. 54. עתה לכוונה להטעות:             ברע"א 9215/10 יצחק פלדמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, , ניתן ביום 12.4.11) (להלן: עניין פלדמן) נדונה שאלת נטל ההוכחה בקשר לסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, שעניינו מרמה בתביעת תגמולים. ניתן ללמוד גזירה שווה בין האמור שם לבין הוכחת הכוונה להטעות כאן. לפי סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, מבטחת פטורה מתשלום למבוטח אם הוכיחה את שלושת אלה: מסירת עובדות בלתי נכונות, מודעות של המבוטח לחוסר נכונותן של העובדות וכוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד אותן עובדות. בעניין פלדמן נקבע כי במקום שבו הוכיחה המבטחת את קיומם של היסודות הראשון והשני, יש לראות במבטחת כמי שהוכיחה לכאורה את קיומה של כוונת המרמה, ונטל הבאת הראיות עובר אל כתפי המבוטח, להציג את המניע למסירת הפרטים הכוזבים: "לא יעלה על הדעת שמבוטח, היודע מה הייתה כוונתו במסירת המידע הכוזב למבטחת, אך נמנע במכוון מלגלות את גרסתו, יקבל כיסוי ביטוחי רק משום שלא עלה בידי המבטחת להוכיח את המניע שלו" (סעיף 9 לפסק הדין) הדברים יפים גם לענייננו: ההנחה הלכאורית היא כי מי שמציג ביודעין מצג כוזב, עושה כן בכוונה להטעות את זולתו. כוונתו של מי שיוצר מצג כוזב, אם כוונת מרמה היא אם לאו, ידועה לו. מכאן, ראוי ומוצדק כי הוא יוכיח שלא כוונת מרמה עמדה מאחורי מעשיו. הנתבע כלל לא ניסה להסביר את מניעיו. נהפוך הוא, לאורך כל הדרך הנתבע אחז בטענה שפעל כדין וכשורה, שלא הציג עצמו כסוכן ביטוח וכי מכר פוליסה תקנית לפי הדין. מכאן, שהנתבע כלל לא ניסה להוכיח - וממילא לא הוכיח - שלא הייתה לו כוונה להטעות. האם המצג הטעה את התובע, והאם התובע פעל על פיו? 55. אני קובעת כי הוכח שהמצגים האמורים של הנתבע הטעו את התובע, והוא פעל על פיהם. 56. שני המצגים שתוארו לעיל קשורים ושלובים זה בזה: הנתבע גם הציג עצמו כסוכן ביטוח וגם הציג את הפוליסה ככזו העונה על דרישות החוק. שני מצגים אלה גרמו לכך שהתובע שוכנע כי בפניו מוצר ביטוחי אמין, העונה לצרכיו. 57. העדות המרכזית והחשובה ביותר באשר לשאלה האם התובע הוטעה על ידי המצג, והאם פעל לפי המצג, היא עדותו של התובע עצמו. התובע העיד כי מועדונוע הציגה את עצמה כחברת ביטוח שביטחה את רכבו (סעיף 6 לתצהירו), וכלל לא נחקר על עדות זו. התובע העיד בחקירתו הנגדית שהוסבר לו כי מועדונוע היא המבטחת (עמ' 12 ש' 22), והוסיף וציין שחיפש ביטוח ולא חברות במועדון רכב, דבר הנשמע סביר על פניו (וזהה באופן מלא לעדותו של בשארה, העד מטעם הנתבע). עדותו, באשר להבנתו נאמרה כפשוטה ובצורה אמינה: "לא ידעתי על זה שחב' ביטוח שלי היא בסוף מועדון חברים" (עמ' 13 ש' 7). עדות זו לא נסתרה, לא הופרכה ואף אין זה מסתבר לטעון את היפוכה. עדותו של התובע לפיה רכש ביטוח מתוך שכנוע שמי שמוכר לו ביטוח הוא סוכן ביטוח מורשה, ומתוך שכנוע כי נמכר לו ביטוח לפי דרישות הדין (ובכללן: ממבטח ישראלי), מתיישבת היטב עם הילך רוחו של כל אדם סביר. 58. אעיר, כי אין מקום לטיעונו של הנתבע לפיו התובע ביקש לרכוש ביטוח מוזל, ומשכך הוא אשם בכך שיצא כשידיו על ראשו. אדרבה, יש בטיעון זה משום הודאה כי התובע ביקש, בראש ובראשונה, לרכוש ביטוח, אף אם במחיר מוזל. אין לטעות ולייחס לתובע רצון לרכוש "אין ביטוח" במחיר מוזל משום שאין כל טעם בקניית "ביטוח" זול, אם כלל אינו ביטוח. מוצר ביטוחי שאינו מבטיח כיסוי של סיכון עתידי, שווה כקליפת השום, ואדם סביר לא היה רוכש אותו, ולו בפרוטה. הנזק 59. בהסתמך על המצגים המטעים שהציג הנתבע, התובע רכש ביטוח ואין מחלוקת שביטוח זה לא כיסה את אירוע הגניבה. עניין זה נדון בהרחבה בתחילה. 60. הנתבע לא חזר בסיכומיו על הטענה הנוגעת להוכחת עצם האירוע. דו"ח החקירה שהוזמן על ידי עוז, וצורף לתצהירו של התובע, והוא תומך בכך שמדובר באירוע אמיתי. מכל מקום, התובע לא נחקר על עדותו לפיה הרכב נגנב, ולא הובא שמץ של ראיה המפריך עדות זו. טענתו היחידה של הנתבע היא כי התובע לא הוכיח את נזקו ולא הציג חוות דעת שמאי. 61. הוראות הפוליסה קובעות כי המחירון המשמש בסיס לקביעת ערך הרכב לעניין תשלום תגמולי ביטוח בגין אובדן מוחלט של הרכב, לרבות גניבתו, הוא מחירון יצחק לוי, בכפוף למשתנים המשפיעים על ערך הרכב. הפוליסה מפנה, אם כן, למחירון יצחק לוי. 62. התובע פירט בתצהירו כי ערך הרכב לפי מחירון יצחק לוי הוא 41,500 ₪ (סעיף 17 (א)), כולל תוספות שהיו ברכב (ראה סעיף 12 לכתב התביעה, שאף הוא נתמך בתצהיר התובע). הנתבע בחר לא לחקור את התובע על כך, ואף לא לעמת אותו עם המחירון או עם טענה לפיה לא זהו מחיר המחירון. מחיר מחירון אינו בגדר עניין מורכב של שמאות. נהפוך הוא, בכל יום מתבצעות עסקאות יד שנייה בהסתמך על המחירון בין אנשים מן היישוב, שאינם שמאים ואינם מומחים. משכך, די בעדותו של התובע באשר למחיר המחירון, עדות שהנתבע לא חלק עליה ולא סתר אותה, על מנת להוכיח את מחיר המחירון. הנתבע הוסיף וטען לגורמים שונים שעשויים היו להפחית את מחיר המחירון. בעניין זה, אני מקבלת את טענת התובע, כי נטל ההוכחה באשר להפחתות מוטל על הנתבע. לאור הוראת הפוליסה, אם סבר הנתבע כי מחיר המחירון אינו משקף את ערך הרכב עת שנגנב, היה עליו להיכבד ולפרט את הנתונים שיש בהם כדי להפחית את הערך ואת מידת ההפחתה, שהרי הוא זה הטוען להפחתה. עם זאת, מאחר שלפי התצהיר התומך בכתב התביעה, מחיר המחירון הוא 37,500 ₪ (לפני התוספות) אפסוק סכום זה בלבד. 63. העד פז, שייצג את מועדונוע הלכה למעשה, העיד באשר לחוב לתובע: "אנו לא מתנערים מהחוב, אנו לא מתנערים מהסכום, לא מהמחויבות" (עמ' 22 ש' 21). במשמע, מועדונוע, או עוז, או מי מטעם המבטחת אישרו נזק זה, ואף העמידו לתובע שטר משכון על סך של 44,738 ₪ (נספח ט' לתצהירו של התובע). אף אם אין בהודאה זו כדי לחייב את הנתבע, יש בה כדי לחזק את עדותו של התובע באשר לגובה הנזק. במאמר מוסגר, אציין כי דברים אלה שאמר פז, מתיישבים היטב עם דברים הנאמרים על ידי מבטח, ולא על ידי נציג של מועדון חברים שאינו קשור לביטוח. סיכום 64. אני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבע 2 לשלם לתובע סך של 37,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 2.7.08 ועד למועד התשלום בפועל. 65. כן יישא הנתבע 2 בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל ובהוצאות המשפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הוצאתן ועד למועד התשלום בפועל. רכבחברת ביטוחגניבת רכבפוליסהביטוח פריצה / גניבהביטוח גניבת רכב