קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה בגין גביית עמלת פירעון מוקדם: לפניי תביעה כספית שבגדרה עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום סך של 15,720 ₪, סכום שהנתבעת גבתה מאת התובעת בגין עמלת פרעון מוקדם. היום התקיים בפניי קדם המשפט הראשון שבמסגרתו הצדדים הביעו את הסכמתם כי יינתן פס"ד מנומק על סמך כתבי הטענות ונספחיהם. כתבי הטענות כנטען בכתב התביעה, התובעת נטלה מאת הנתבעת שתי הלוואות. ביום 24.8.04, התובעת גילתה רצון לפרוע את יתרת ההלוואות, ואכן נציג מטעמה פנה לנתבעת ובקש לברר את שיעור הסכומים שעל התובעת לשלם לשם סילוקן של שתי ההלוואות. באותה פגישה הנתבעת הנפיקה שני מסמכים המופנים לתובעת בהם צוינה היתרה בכל אחת מההלוואות (להלן:האישורים). בהלוואה הראשונה נקבע שהיתרה נכון לאותו מועד עומדת על סך 767,123.32 ₪, ואילו ההלוואה השנייה על סך 592,533.98 ₪, נוסף לעמלות כפי הפירוט שלהלן: עמלות פרעון מוקדם הלוואה ראשונה הלוואה שנייה עמלה תפעולית 60 ₪ 60 ₪ עמלה בגין אי הודעה מוקדמת 31.88 ₪ 1,481.33 ₪ עמלה בגין טרם פרסום המדד 0.00 0.00 עמלה בגין הפרשי ריבית (היוון לפי 6.9% לשנה) 0.00 9,582 ₪ סך הכל עמלות פרעון מוקדם 91.88 ₪, 11,123.87 ₪ סך הכל הלוואה ועמלות 767,215.20 ₪ 603,657.85 ₪ בשלב מאוחר יותר התובעת הגישה בקשה כתובה לפרעון ההלוואות, שהתקבלה ע"י הנתבעת כן נקבע מועד הפרעון ליום 26.9.04 ( להלן: יום הפרעון). יצוין, שאחרי תאריך הבירור ה-24.8.04, התובעת הוסיפה ושלמה תשלום שוטף בשתי ההלוואות בסך כולל של כ-27,000 ₪. לאחר תשלומים אלה וביום המיועד לפרעון, התובעת בקשה פירוט לגבי היתרות, ואכן הנתבעת מסרה בידי התובעת שני מסמכים המתעדים את הסכומים לפרעון ההלוואות בסך כולל של 1,344,000 ₪, אותו הפקידה התובעת בחשבון לשם הסילוק המוחלט. ימים ספורים לאחר מכן, התובעת ביקשה לסגור את חשבונותיה אצל הנתבעת. או אז הסתבר כי נוצרה יתרת חובה בשל חיוב חשבון התובעת בעמלת פרעון מוקדם על סך של כ-117,000 ₪ , סכום שהתובעת הפקידה בחשבון לשם סגירתו. על אף ההפקדה, התובעת לא אמרה נואש ופנתה לנתבעת באמצעות ב"כ בדרישה לזכותה בסכום הנ"ל. הנתבעת נעתרה לבקשה באופן חלקי וראתה להשיב לתובעת את רובו של הסכום למעט סך של 11,118 ₪ ( להלן: הסכום), שלטענתה הינה העמלה לפרעון מוקדם שבטעות התובעת לא חויבה בגינה. מכאן התביעה שבפניי בה התובעת עותרת לחיובה של הנתבעת בתשלום הסכום, אותו היא גבתה, כפי הנטען, ביתר וללא כל הצדקה. מן הצד השני של המתרס, הנתבעת חדדה שאמנם היא הנפיקה ומסרה ביום 24.8.04 אישורים בעניין היתרות בהלוואות אם כי עמלת הפרעון המוקדם של ההלוואות מחושבת ונקבעת בזמן אמת ביום הפרעון ובהתאם לשיעור הריבית הנוהג באותו יום. עוד הוסיפה הנתבעת כי, ביום הפרעון עמדה עמלת הפרעון המוקדם בשתי ההלוואות על סך כ-117,000 ₪, סכום שחשבון התובעת חויב בו בפועל. למרות חיוב החשבון ולפנים משורת הדין, כך טוענת הנתבעת בסע' 17 לכתב הגנתה, היא נאותה לנוכח פניות התובעת להחזיר לאחרונה את ההפרש שבין סכום החיוב בגין העמלה במועד הפרעון, לבין הסכום שהופיע במסמכי הנתבעת ביום 24.8.04, בגין עמלת פרעון. כך שבפועל הנתבעת גבתה סך של 9702 ₪ (כנטען בסע' 18 לכתב ההגנה). כן חשוב לציין, שהנתבעת הדגישה את ההבחנה בין עמלת הפרעון המוקדם לבין הפרשי ריבית, שני מרכיבים שקיבלו ביטוי במסמכים מיום 24.8.04, ואשר בגין שניהם נכון לחייב את התובעת. כן משתמע מהנטען בסע' 7 לכתב ההגנה כי הסכום הכולל של יתרת ההלוואות במסמכים הנ"ל, אף שהינו כולל עמלת פירעון מוקדם, אלא שאין הוא כולל בחובו את עמלת הפרשי הריבית. דיון ומסקנות. הנתבעת שלטה, הלכה למעשה, בניהול חשבונה של התובעת, אך אין לפרש שליטה זו כמקנה זכות אבסולוטית לנתבעת לנהוג בחשבונה של התובעת כעולה על רוחה . גם מצופה מהנתבעת שתסביר ותשכנע אודות כל חיוב שראתה באקט חד צדדי להטיל על הנתבעת תוך הפנייה למערכת ההסכמים שהתגבשה בין הצדדים או לדין, דבר שלא נעשה בענייננו ,(ראו, ע"א 760/77 בן עמי נ' בנק לאומי לישראל {פורסם במאגרים}). יחד עם זאת, במקרה בו עסקינן התובעת לא חלקה על זכותה של הנתבעת לגבות עמלת פרעון מוקדם ובסכומים הנקובים באישורים, אם כי לגישתה החיוב שנעשה היה ביתר. לשם בחינת המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים חשוב לעמוד על משמעותה ומרכיביה של עמלת הפרעון המוקדם. עמלה זו זכתה להתייחסות בפסיקתו של בהמ"ש העליון בזיקה להלוואה שנטל לווה למימון רכישת דירת מגורים, כפי שהדבר קיבל ביטוי בצו הבנקאות ( עמלת פרעון מוקדם), התשס"ב-2002, והוגדרה בזו הלשון: "גובה העמלה הוא ההפרש בין סכום הריבית אותו אמורה הייתה ההלוואה הנפרעת להניב לבנק עד ליום הפרעון המוסכם בחוזה לבין הסכום אשר צפוי הבנק לקבל אם ילווה את הסכום הנפרע ללווה אחר בריבית הנוהגת במשק בעת הפרעון המוקדם. עמלת פרעון מוקדם עניינה אובדן התשואה למלווה על הסכום הנפרע. היא נועדה למנוע את הכדאיות של פרעון הלוואה "יקרה" באמצעות נטילת הלוואה "זולה". (בג"ץ 4593/05 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' ראש הממשלה ואח' {פורסם במאגרים} ). הנה כי כן, ההבחנה שהנתבעת עשתה בהגנתה בין עמלת הפרעון לעמלה בגין הפרשי ריבית הינה מוטעית מיסודה. בפועל עמלת הפרעון המוקדם מורכבת ממספר עמלות זניחות, כגון עמלות תפעוליות, כן מהעמלה העיקרית בגין ההפרש בריבית שהנתבעת הייתה יכולה להניב באם פרעון ההלוואה נמשך כסדרו וכמוסכם, לבין הריבית שהנתבעת עשויה לקבל ממתן הלוואה ביום הפרעון, בגין אותו סכום שנפרע ללווה אחר. הווה אומר, שיעורה של עמלה זו נקבע בעיקר בהתאם להפרש שבין הריבית הנוהגת ביום הפרעון ובסוג ההלוואה הספיציפי לבין הריבית בה חוייבה התובעת בפועל. ודוק, לא בכדי התובעת לא חוייבה בהתאם לפירוט שבטבלה שלעיל בעמלת פרעון מוקדם בגין ההלוואה הראשונה, הרי הלוואה זו הוסכם כי תוחזר בריבית שנתית בשיעור של 6.8%, ואילו הריבית הנוהגת ביום הפרעון ואשר על בסיסה נעשה החישוב עמדה על שיעור של 6.9%. הדבר גם נכון להלוואה השנייה, מפאת העובדה שהוסכם כי התובעת תחוייב בריבית שנתית בשיעור של 7.5%, אזי התובעת חוייבה בעמלת פרעון משמעותית, בעיקר לנוכח ההפרש בין הריבית המוסכמת לזו המקובלת , שכאמור, הייתה בשיעור של 6.9%. התובעת דוגלת בגישה כי הנתבעת חייבה אותה ביתר. לשם בחינת טענה זו אין מנוס מהתחקות אחרי חישובי ורישומי הנתבעת כפי שקיבלו ביטוי בנספחים שצורפו לכתבי הטענות. אך לפני שאכנס לעובי הקורה ראיתי להדגיש את חישוביה של התובעת כפי שהם משתמעים מכתב תביעתה. התובעת טוענת כי, בהתאם לאישורים (הטבלה שלעיל), עליה לשלם כולל עמלות בשתי ההלוואות סך של 1,370,873 ₪, כאשר הנתבעת שלמה ביום 1.9.04, את התשלום השוטף בגין שתי ההלוואות בסך כ-26,800 ₪. באם ננכה את החיוב השוטף ששולם תתקבל היתרה בסך 1,344,074 ₪ סכום שהוחזר בפועל ביום 26.9.04. מכאן, התובעת מסיקה שהיה על הנתבעת להחזיר את סכום החיוב בסך 117,000 ₪ במלואו, משום שסכום הפרעון כלל בחובו את עמלת הפירעון המוקדם. אני סבור שהתובעת טועה בחישוביה וגם בגישתה. חישובים אלה נכונים ליום 24.8.04, אלא שמועד הפרעון בפועל הוא שעושה את ההבדל. במהלך החודש שחלף מאז הבירור הראשון ועד למועד הפרעון יתרות ההלוואות המשיכו לשאת ריבית והצמדה. הפרשי ההצמדה והריבית שהתווספו במהלכה של התקופה הנ"ל הם אלה שעומדים ביסודו של ההפרש. כדי שאמחיש מסקנתי זו נבחן את המסמכים הנוגעים להלוואה השנייה שבגינה התובעת חוייבה בעמלת הפרעון המוקדם. בהתאם לאישור מיום 24.8.04, יתרת ההלוואה לפני עמלת הפרעון עמדה על סך של 592,544 ₪ כולל הפרשי הצמדה וריבית. כאמור, ביום 1.9.04, נפרע התשלום השוטף בסך 11,553 ₪, כך שהיתרה שנותרה עמדה על סך 586,034 ₪ נכון ליום 26.9.04. אמנם הסכום ששולם מחייב הפחתה גדולה יותר, אם כי במהלך התקופה שחלפה מיום 1.9.04 ועד לפרעון הלוואה זו נשאה ריבית והצמדה בסך של כ-4,000 ₪, כעולה מדוחות הסילוקין שצורפו לכתב ההגנה. אי לכך, אף שנעשה ניכוי מלא בגין התשלום ששולם, אם כי לאחריו התווספו הפרשים שהעמידו את ההלוואה, ללא עמלות פרעון, על סך של 586,034 ₪. הדבר גם נכון להלוואה הראשונה. בהתאם לאישור מיום 24.8.04 יתרת ההלוואה כולל הפרשי הצמדה וריבית, ולפני עמלת הפרעון המוקדם, עמדה על סך 767,123 ₪. שולם על חשבון הלוואה זו ביום 1.9.04 סך של 15,245 ₪, והתווספו עד למועד הפרעון הפרשי הצמדה וריבית בסך של כ-5,500 ₪, כך שנותרה יתרה לפרעון בסך של 757,948 ₪. יוצא אפוא, לשם סילוק ההלוואות היה על התובעת לשלם את הייתרות בסך של 1,343,982 וגם העמלות כפי שקיבלו ביטוי באישורים מיום 24.8.04 בסך של כ-11,216 ₪. בפועל שולם ע"י התובעת ביום הפרעון סך של 1,344,000 ₪, כך שנותרה יתרה בסך כ-11,200 ₪, סכום שנגבה ע"י הנתבעת מאת התובעת. לאור האמור לעיל, אני בדעה שהתובעת אינה זכאית להחזר כלשהו מאת הנתבעת. סוף דבר. מורה על דחיית התביעה. מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,500 ₪. עמלת פירעון מוקדם