קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית תביעת ביטוח שריפה: התובעת הינה חברה אשר עסקה ביבוא מוצרים מסין ומכירתם בדוכנים. ביום 13.3.07 נחתמה הצעה לביטוח עסקי, לקבלת כיסוי ביטוחי על ידי הנתבעת לדוכן של התובעת בקניון "לב אשדוד" ולמחסן מוצרים הנמצא ברחוב העבודה באשדוד. הנתבעת הנפיקה לתובעת פוליסת ביטוח לתקופה המתחילה ביום 18.3.07. בהמשך, הונפקו מספר תוספות לפוליסת הביטוח, אשר כללו הרחבה של הכיסוי הביטוחי. ביום 21.7.07 ארעה שריפה במחסן הסחורה של התובעת. כתוצאה מהשריפה, ניזוק המלאי שהיה מצוי במחסן. התובעת פנתה לקבלת שיפוי בגין נזקיה כתוצאה מהשריפה. במכתב שנשלח על ידי הנתבעת ביום 14.10.07 אליו צורף דוח שמאי מטעם הנתבעת, הודיעה הנתבעת כי לנוכח המפורט בדוח השמאי, היא דוחה את התביעה. לנוכח דחייה זו, הגישה התובעת את התביעה בתיק זה, והעמידה תביעתה על סך של 735,631 ₪. בהמשך, הוגש כתב תביעה מתוקן, במסגרתו הועמדה התביעה על סך של 749,389 ₪. סכום התביעה כולל את המרכיבים הבאים: ערך המלאי שנשרף 573,162 ₪. אובדן רווחים 120,000 ₪. ציוד במחסן 20,000 ₪. נזקים נוספים 5,227 ₪. שיפוץ המבנה לאחר השריפה 31,000 ₪. המחלוקות המרכזיות הנתבעת טוענת כי לאחר קרות האירוע הנטען בתביעה, התברר כי למר מאיר נוי (להלן: "נוי") שלפי טענתה הינו מנכ"ל התובעת וגם הבעלים בפועל של התובעת, קיים עבר פלילי, עליו לא דיווח לנתבעת בעת שנקשר עימה חוזה הביטוח. לטענת הנתבעת, קיומו של עבר פלילי הינו תנאי מהותי שהיה על נוי החובה לגלותו. הנתבעת טוענת כי לא ניתנה תשובה מלאה וכנה לשאלה שהוצגה בהצעת הביטוח "האם הואשמת בעבירה פלילית?". לשאלה זו ניתנה תשובה שלילית - לא נכונה - וזאת ביודעין ובכוונת מרמה. הנתבעת טוענת כי היא פטורה מתשלום דמי הביטוח, שכן אם היתה ניתנת התשובה הנכונה, היא (כמו כל מבטח סביר), לא היתה מתקשרת בחוזה ביטוח. עוד טוענת הנתבעת, כי התובעת הפרה את הוראות סעיף 3 לפוליסת הביטוח, בכך שלא גילתה את עברו הפלילי של מנהלה ובעליה, ולא גילתה פרטים מלאים ונכונים אודות זהות הבעלים והמחזיקים ברכוש המבוטח. עוד טוענת הנתבעת, כי הנסיבות כפי שתוארו על ידי נוי בהתייחס לאירוע השריפה, מעלות חשד לאפשרות של הצתה בזדון, ואם זו הסיבה לאירוע, אזי הנתבעת פטורה מתשלומי תגמולי הביטוח. לחלופין, הנתבעת טוענת כי סכומי התביעה הינם מופרזים. במענה לטענותיה המרכזיות של הנתבעת, בדבר היותו של נוי הבעלים בפועל של התובעת ועובדת קיומו של עבר פלילי לנוי, משיבה התובעת כי טענות אלו אינן עולות בקנה אחד עם מכתב דחיית הכיסוי הביטוחי והוראות המפקח על הביטוח. ביחס לטענה זו של התובעת, מעלה הנתבעת טענה בדבר חריגה מחזית הטיעון ולגוף הטענה משיבה, כי הטענות העומדות ביסוד כתב ההגנה עולות בקנה אחד עם נימוקי הדחייה שנמסרו לתובעת. ביחס לטענות הנתבעת לגופן מדגישה התובעת, כי הבעלים של התובעת הינה גב' Huang Xiaohong שהינה תושבת סין, ושמה באנגלית הוא ליסה (להלן: "ליסה"). לטענת התובעת, נוי הינו מנכ"ל החברה בלבד, ואינו הבעלים. לפיכך, המענה שניתן לשאלה ביחס לקיומו של עבר פלילי, הנוגעת לבעלי החברה, היה נכון. לטענת התובעת, לא היתה חובה לדווח על קיומו של עבר פלילי ביחס לנוי, שכן הינו מנהל שכיר ולא הבעלים. הראיות שהוגשו מטעם התובעת, אשר יוצגה בהליך המשפטי על ידי נוי, הוגשו תצהירים של נוי, טל ז'רדן וגב' ליסה. לגרסת נוי בתצהירו, במהלך שיחות בינו לבין חברו טל ז'רדן (להלן: ז'רדן) שיתף אותו ז'רדן ברצונו להקים חברה לייבוא ושיוק מוצרים שונים. בעקבות שיחות אלו, נוי טס לסין, לטענתו במימון של ז'רדן, על מנת לחפש מוצרים זולים ולבחון שיטת הייבוא. כאשר חזר לישראל סיפר לז'רדן, כי מצא מוצרים מעניינים וכן הכיר אשת עסקים בשם ליסה, המעונינת להקים עסקים בארץ. מאוחר יותר טס נוי פעמים נוספות לסין ולנוכח הסכמתה של ליסה להגיע לישראל לצורך שיתוף פעולה עסקי, הוקמה החברה, שהיא התובעת, כאשר ז'רדן הוא בעליה. השם שנבחר, הכולל את שמו של נוי, נבחר בהומור בלבד, שכן החברה היתה של ז'רדן ולא של נוי. המלה נוי נכללה בשם החברה גם משום שהיא מבטאת את יופי המוצרים ואיכותם. החברה הוקמה על שמו של ז'רדן וחוזה השכירות של המחסן נרשם על שמה. ימים ספורים לאחר הקמת החברה, הגיעה ליסה לישראל. ליסה לא היתה מעונינת בשיתוף פעולה עסקי, בין היתר משום שלז'רדן לא היתה אפשרות להשתתף במימון. לפיכך, ז'רדן החליט למכור את החברה לליסה. בד בבד עם רכישת החברה, החליטה ליסה למנות את נוי כמנכ"ל החברה. ז'רדן נותר כמורשה חתימה בחברה, לצורך פתיחת חשבון הבנק. לגרסת נוי בתצהירו, בינו לבין החברה נחתם הסכם עבודה והוא החל את תפקידו כמנכ"ל. במסגרת תפקידו כמנכ"ל, טיפל בענייני החברה, כגון בקבלת ההיתרים והאישורים מהרשויות, ואף פעל לקבלת כיסוי ביטוחי לפעילות החברה ורכושה. במסגרת זו, הגיע לסוכן הביטוח אהרון ספטל (להלן: סוכן הביטוח). לגרסת נוי בתצהירו, בטופס הצעת הביטוח נרשמה השאלה לגבי קיומו של עבר פלילי. ביחס לכך, הוא שאל את סוכן הביטוח האם השאלה נוגעת לו או לבעלי החברה וזה ענה לו כי השאלה נוגעת לבעלי החברה ולא לנוי באופן אישי או לעובדי החברה. מכיוון שכך, נוי השיב לשאלה בשלילה, מאחר ואין לבעלת החברה, גב' ליסה, עבר פלילי. נוי טוען, כי חתם על טופס הצעת הביטוח כמנכ"ל החברה ולא היה ואינו הבעלים של החברה. עוד טוען נוי בתצהירו, כי לאחר הקמת החברה הגיעה גב' ליסה לישראל מספר פעמים, והשתתפה בפגישות עם גורמים שונים בקשר לפעילות החברה. בכלל זאת, אף השתתפה בפגישה אצל סוכן הביטוח. לעניין אירוע השריפה טוען נוי בתצהירו, כי בבוקר יום שבת התעורר מחלום רע לפיו מחסן החברה נשרף. הוא נסע למחסן כדי לקחת דואר מתיבת הדואר של החברה וכן כדי להשתיק את החלום הרע שהיה לו. בבואו למחסן גילה את השריפה, וניסה להשיג את שירותי הכבאות, כאשר תוך כדי ניסיונותיו הגיע בחור שאינו מכיר, ששאל מה קרה והיה זה שהתקשר לשירותי הכבאות. מאחר ושירותי הכבאות שבתו באותו יום, לא נערכה על ידיהם חקירה של נסיבות השריפה. נוי מתאר בתצהירו את החקירה והבדיקה שנערכו על ידי הנתבעת, ובכלל זאת באמצעות שמאי וחוקר פרטי, ואת הקשר שנוצר בינו לבין נציגי הנתבעת, לרבות עם סוכן הביטוח ופקידות הנתבעת. לגרסת נוי, בכל מהלך הבדיקה, לא נאמר לו כי יש בעיה עם הכיסוי הביטוחי. נהפוך הוא, נמסר לו כי יש כוונה לפצות את התובעת בגין נזקיה. עוד מצביע נוי על כך שכאשר נרמז כי יש כוונה לדחות התביעה בגין עברו הפלילי, נערכה בינו לבין סוכן הביטוח שיחה, במסגרתה אמר סוכן הביטוח, בין היתר, כי נוי צודק בטענותיו, כי כסוכן ביטוח הוא יודע שנוי אינו בעלי החברה ואף המליץ לנוי להלחם מול חברת הביטוח. בין היתר, מתייחס נוי בתצהירו, גם לגובה הנזק שנגרם לתובעת כתוצאה מאירוע השריפה. מטעם התובעת הוגש תצהירו של טל ז'רדן. בתצהיר זה, תומך ז'רדן בגרסתו של נוי לגבי נסיבות הקמת החברה, ההכרות עם גב' ליסה ומעמדו של ז'רדן בחברה, ראשית כבעלים ובהמשך כמי שמכר את החברה לליסה ונותר מורשה חתימה. בהמשך, הוגש תצהיר של גב' ליסה. זו מציינת בתצהירה, כי הינה תושבת סין, בוגרת כלכלה ומינהל עסקים ובבעלותה בסין חברה לשיווק והפצת מוצרים. לפי תצהירה של גב' ליסה, היא פגשה את נוי בסין ושמעה ממנו על החברה שמצויה בבעלות ז'רדן אשר מעוניינת לייבא מוצרים מסין לישראל. עוד נטען בתצהירה של גב' ליסה, כי בעקבות הקשר עם נוי, היא הגיעה לישראל ונפגשה עם נוי ועם ז'רדן. מאחר והבינה כי היא זו שצריכה להשקיע את הכספים, הואיל ולז'רדן אין מקורות מימון, לא הסכימה להיות שותפה בחברה ודרשה להיות הבעלים היחיד של החברה. בהמשך לכך, רכשה את החברה מז'רדן. גב' ליסה מתארת בתצהירה את מהלך הדברים ברכישת החברה ובמינוי נוי כמנכ"ל החברה. בהמשך לכך, את נוכחותה בעת שהוקם הדוכן בקניון באשדוד, וחזרתה לסין כאשר היא משאירה את החברה בידיו הנאמנות של נוי. כמו כן, לצורך מעקב אחר התנהלות החברה, היא הגיעה לישראל מספר פעמים, ובין לבין עמדה בקשר עם נוי לגבי פעילותה השוטפת. גב' ליסה טוענת בתצהירה, כי היא הבעלים היחיד של החברה ואילו נוי הינו מנכ"ל שכיר בלבד. מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של העדים הבאים: מר אהרון ספטל, סוכן הביטוח. גב' פרסמן, נציגת מחלקת תביעות הנתבעת. גב' צימרמן, חתמת בנתבעת. השמאי, מר רם מלאכי (להלן - השמאי). הסוקר, מר מוטי פלג. מר ניר אלון, חוקר פרטי. חוות דעת של מר רפאל ברוך, רו"ח. חוות דעת מומחה לחקירת שריפות והצתות, מר אלי היינה. סוכן הביטוח מסר בתצהירו, כי במהלך הפגישה בה נרשמה הצעת הביטוח ונחתמה על ידי נוי, לא דיווח לו נוי כי התובעת מצויה בבעלות תושבת זרה. לגרסת סוכן הביטוח, על רקע שמה של החברה הוא הבין כי נוי הוא בעליה. סוכן הביטוח מכחיש טענת נוי, לפיה ידע שנוי אינו הבעלים. לגרסת סוכן הביטוח, הוא הבין מנוי כי הוא הבעלים של החברה, ועל כן להבנתו המענה (השלילי) ביחס לשאלה לעניין קיומו של עבר פלילי, ניתן על ידי נוי, לגבי עצמו. סוכן הביטוח מודה כי לאחר פרק זמן מסוים, נערכה פגישה במשרדו בה נכחו נוי וגב' ליסה, אך לגרסתו הפגישה לא עסקה בנושא הבעלות החברה והיא לא הוצגה בפניו כבעלת החברה. השמאי, מר מלאכי, צרף לתצהירו את חוות דעתו, אשר שימש כחלק ממכתב דחיית הכיסוי הביטוחי. לעדותו בתצהירו, הוא אינו מוסמך לאשר או לדחות כיסוי ביטוחי, וממילא אינו רשאי להתחייב בשם חברת הביטוח כלפי המבוטחים. הסוקר, מר פלג, מסר בתצהירו, כי ביום 18.3.07 ביצע סקר במהלכו נפגש עם נוי. לגרסתו, נוי הזדהה בפניו כמבוטח של חברת הביטוח הנתבעת. לתצהירו של החוקר הפרטי, מר אלון, צורפו דוחות החקירה והמידע שנאסף על ידיו במסגרת החקירה שערך. בסיכום החקירה ציין החוקר, כי לפי התרשמותו, אין מדובר בהצתה. כן ציין החוקר, כי העסק אינו מבוטח על שמו של נוי אלא על שם החברה וכי נוי שימש כמנכ"ל וכנציג החברה אך אינו בעליה של החברה. מחוות דעת המומחה לחקירת שריפות עלה, כי לא ניתן לקבוע בוודאות את סיבת השריפה. אפשרות אחת הינה כשל חשמלי, אך לא נמצאו ראיות היכולות לתמוך באפשרות כזו. אפשרות נוספת הינה הצתה בזדון, כאשר נסיבות האירוע הינן תמוהות. אומנם לא נמצאו חומרים מאיצים אך החומרים שאוחסנו במחסן, יכולים לשמש לצורך בערה באמצעות פיילוט (כגון, גפרור, מצת...). במהלך שמיעת הראיות, התייצבה גב' ליסה, והעידה בשפה הסינית, תוך שדבריה תורגמו לשפה העברית על ידי מתורגמניות. כמו כן העידו מטעם התובעת נוי וז'רדן, ונחקרו בחקירה נגדית על תצהיריהם. לבקשת נוי, זומנו למתן עדות העדים הבאים: מר מני פינטו, אשר שימש כמעריך שיקום נזקים, ונשלח מטעם השמאי. לעדותו, ייתכן והופתע כאשר שמע שהתביעה נדחתה על ידי חברת הביטוח. בחקירתו הנגדית הבהיר, כי לא ידע שחברת הביטוח דחתה את הכיסוי הביטוחי ולכן הופתע. הוא גם אינו יודע מה הסיבה. לעדותו, נוי אינו אמין, שכן השיק שניתן לו, היה ללא כיסוי. במהלך עדותו של מר פינטו הוגשו הקלטה ותמלול של שיחה שנערכה בינו לבין נוי (מוצגים ת/1, ת/2). כן זומנה גב' שרונה כוכבי, פקידה במשרדו של סוכן הביטוח. העדה מסרה, כי זכור לה שמכתב התשובה התעכב, אך קודם למשלוח המכתב כבר ידעו כי התביעה תדחה. היא התפלאה לשמוע מנוי כי השמאי אינו יודע על מה נדחתה התביעה שכן ציפתה כי חברת הביטוח תיידע את השמאי על הדחייה. במסגרת עדותה של פקידת סוכן הביטוח הוגשו הקלטה ותמלול של שיחות שנערכו בינה לבין נוי (מוצגים ת/3, ת/4, ת/5). העדים והמומחים מטעם הנתבעת העידו בפני בית המשפט, ונחקרו בחקירה נגדית, על ידי נוי, ביחס לתצהירים ולחוות הדעת שהוגשו. במהלך שמיעת עדויות העדים מטעמה של הנתבעת, הוגשו על ידי נוי הקלטות ותמלולים של שיחות שנערכו בינו לבין חלק מהעדים, כדלקמן: שיחה עם השמאי מר מלאכי (מוצג ת/18). שיחה עם סוכן הביטוח מיום 23.9.07 (מוצג ת/23). שיחה עם סוכן הביטוח מיום 8.10.07 (מוצג ת/24). שיחה עם סוכן הביטוח מיום 9.10.07 (מוצג ת/25). כן הוגש תמליל חקירתו של סוכן הביטוח על ידי החוקר הפרטי (מוצג ת/28). בתום שמיעת הראיות, הגישו הצדדים סיכומים בכתב. מכתב דחיית הכיסוי הביטוחי ביום 14.10.07 שלחה הנתבעת את המכתב בדבר דחיית הכיסוי הביטוחי, אליו צורפה חוו"ד השמאי מיום 25.9.07. לטענת התובעת, הנתבעת מנועה לבסס את דחיית התביעה בטענות החורגות ממכתב דחיית הכיסוי הביטוחי וזאת בהסתמך על הנחיות המפקח על הביטוח. לטענת הנתבעת, טענה זו של התובעת מהווה חריגה מחזית הטיעון. טענות הנתבעת בדבר נימוקי דחיית הכיסוי הביטוחי הועלו ופורטו בכתב ההגנה, אולם התובעת לא הגישה כתב תשובה ובו העלתה את הטענה לפיה טענות אלו של הנתבעת חורגות מגדר מכתב דחיית הכיסוי הביטוחי. לא בכדי, הדיון בהליך המשפטי התרכז סביב טענות הנתבעת בנוגע לדחיית הכיסוי הביטוחי, ובפרט בטענה המרכזית לפיה לנוי קיים עבר פלילי והעדר הגילוי של עניין זה מביא לדחיית הכיסוי הביטוחי. יצוין, כי במהלך עדותה של פקידת סוכן הביטוח נשאלה העדה על ידי נוי לגבי סיבת הדחייה והפירוט במכתב דחיית הכיסוי הביטוח, וב"כ הנתבעת התנגד בטענה, שכן "אין שום טענה שהתובעת לא ידעה למה דחו את הכיסוי הביטוחי" (עמ' 42 לפרוטוקול, שורה 19). במהלך עדותה של גב' פרסמן, נשאלה העדה על ידי נוי, לעניין נימוקי מכתב דחיית הכיסוי הביטוחי. ב"כ הנתבעת טען, כי הוא מתנגד לשאלות, שכן זוהי הרחבת חזית "לא נטען בכתב התביעה ולא הוגש כתב תשובה לכתב ההגנה שבו נטענה הטענה כי הנתבעת פעלה שלא בהתאם להנחיות המפקח" (עמ' 84 לפרוטוקול, שורות 14-15). בית המשפט התיר את השאלות, אולם זאת בכפוף לשמירת טענות ב"כ הנתבעת לעניין הרחבת חזית, היינו - לא היה במתן ההיתר להציג השאלות כדי לאשר הרחבת חזית, אם היתה כזו בנושא האמור (עמ' 84 לפרוטוקול הדיון, שורות 25-28). ב"כ הנתבעת חזר על התנגדותו בעניין זה פעמים נוספות, ובית המשפט חזר וקבע, כי השאלות יוצגו לעדים בנושא, מבלי שהדבר יהווה הכרעה בטענה לחריגה מחזית הטיעון (ראה: עמ' 85 לפרוטוקול הדיון). לפיכך, יש לקבל את עמדת הנתבעת, לפיה העלאת הטענה לגבי אי התאמה בין נימוקי ההגנה לבין מכתב דחיית הכיסוי הביטוחי והעדר עמידה בכללים של המפקח על הביטוח, מהווה הרחבת חזית, אשר הנתבעת לא הסכימה לה, ובהעדר תיקון של כתבי הטענות, אינה מהווה פלוגתא בתיק. למעלה מהנדרש יצוין, כי מכתב דחיית הכיסוי הביטוחי שנשלח על ידי הנתבעת, כולל את הטענה המהותית לעניין עברו הפלילי של נוי. המכתב מפנה לדו"ח השמאי, המהווה חלק בלתי נפרד מהמכתב עצמו, שבו נכתב באופן מפורש, כי אין לשפות את התובעת בשל עברו הפלילי של נוי. מכל מקום, הנימוק לדחיית התביעה על ידי חברת הביטוח היה ידוע לתובעת ולנוי כבר בשלבים מוקדמים יותר, עוד קודם לקבלת המכתב בדבר דחיית הכיסוי הביטוחי. כך לדוגמא, בשיחה שקיים נוי עם גב' כוכבי מסוכנות הביטוח, הובהר לנוי כי סיבת הדחייה היא נושא עברו הפלילי (מוצג ת/4). בשיחה זו אומר נוי לפקידה, כי כעת שמע על הטענה לפיה יש לו עבר פלילי והיה עליו להשיב בחיוב לשאלה בדבר העבר הפלילי. על כך משיבה לו הפקידה: "אז תדע, אז תדע לך שזה הסיבה לדחייה של התביעה". נוי, אשר הבין כבר בשלב מוקדם, כי חברת הביטוח מתלבטת כיצד לנהוג בנושא, ושוקלת לדחות התביעה בגין עברו הפלילי, החל להקליט את הגורמים השונים עמם עמד בקשר, ובכלל זאת ניסה למשוך אותם בלשונם, תוך שהוא מנצל את העדר הרצון של מי מהגורמים המטפלים בנושא, להיות זה שמבשר לנוי במפורש על דחיית התביעה. כך או כך, ממכתב דחיית הכיסוי הביטוחי היה ברור כי הסיבה לדחייה נעוצה בקיומו של עבר פלילי לנוי, ומעמדו בחברה אשר חייב גילוי של נתון עובדתי זה קודם לעריכת הביטוח. במסגרת פסק הדין, ועל רקע התוצאה שתפורט להלן בהמשך, אין צורך בהכרעה בשאלה, האם דחיית הכיסוי הביטוחי כללה גם את הנימוק לעניין נסיבות אירוע השריפה. נסיבות אלו היו ונותרו לוטות בערפל, ואפופות סימני שאלה כבדים. על רקע המפורט לעיל, יש לדחות טענת התובעת המקדמית הנסמכת על נוסח מכתב דחיית הכיסוי הביטוחי. לפיכך, יש לדון בטענות הצדדים לגופן. דיון במחלוקות המרכזיות לעניין קיומו של כיסוי ביטוחי הנתבעת ביררה את התביעה באמצעות מספר גורמים, ובכלל זאת: השמאי מר רם מלאכי; החוקר הפרטי מר ניר אלון; וחוקר השריפות מר אלי היינה. במהלך החקירות שנערכו, נעשה ניסיון לברר את מקור השריפה ובמקביל התברר לנתבעת כי לפי הנטען, אין מדובר בחברה המצויה בבעלות נוי, אלא בחברה המצויה בבעלותה של גב' ליסה. על רקע זה, ערכה הנתבעת חקירה ביחס למעמדו של נוי בחברה. כמו כן, פעל השמאי לבירור גובה הנזק. בעוד הגורמים הממונים על בירור התביעה שוקלים את התביעה, ומכינים טיוטות של הדוחות מטעמם, פעל נוי אל מול חלק מהגורמים שפעלו לבקשת הנתבעת, והקליט את השיחות עימם, תוך שהוא מדובב אותם לעניין עמדתה של הנתבעת ותוצאות החקירות והבדיקות הנערכות על ידיהם. בסופו של דבר, החליטה הנתבעת כי יש לדחות את התביעה, ובמכתב דחיית הכיסוי הביטוחי, התבססה על עברו הפלילי של נוי והעדר גילוי של נתון זה. אין מחלוקת כי נוי הוא בעל עבר פלילי בביצוע עבירות של קבלת דבר במרמה וזיוף, והורשע בדין מספר פעמים בהליכים פליליים. נוי הודה כי הורשע בעבר בעבירות של קבלת דבר במרמה וזיוף. לתיק בית המשפט הוגש פסק דין של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בתיק ת.פ. 166/94 ממנו עולה כי נוי כבר הורשע בעבר במספר הרשעות פליליות וכן הוטלו בעבר על נוי עונשי מאסר בפועל ועונשי מאסר על תנאי (מוצג נ/3). על פי מסמכי החברה והרישום אצל רשם החברות, גב' ליסה היא בעלת המניות בחברה. גב' ליסה רשומה גם כמנהלת היחידה של החברה (דוח רשם החברות הוגש כמוצג נ/10). בנוסף, על פי הסכם העסקתו של נוי, שימש כמנכ"ל שכיר הזכאי לתשלום שכר וכן לאחוז מסוים ממכירות החברה (הסכם העבודה צורף כנספח ו' לתצהיר נוי). אולם, מהראיות שהובאו בפני בית המשפט עלה בבירור כי מי שעמד מאחורי פעילות החברה היה נוי, ועל כן לפחות לגבי העניין העומד בפנינו, הנוגע לעריכת הצעת הביטוח ולמתן הכיסוי הביטוחי, יש לראותו כבעלים של החברה. למעשה, מדובר במיזם משותף לנוי ולגב' ליסה, במסגרתו שיכנע נוי את ליסה להשקיע בעסק המנוהל על ידיו. נוי היה, עוד קודם להצטרפותה של ליסה וגם לאחר מכן, בעל זיקת הבעלות המהותית לחברה ולעסק, והאחראי על כלל פעילות החברה. פעילותו של נוי חרגה מגדר הפעילות הרגילה של מנהל בחברה והיה ברור כי אין מדובר במנהל בלבד אלא במי שיש לו זכויות ואינטרסים כבעלים ממש. בשלב ראשון, הקים נוי, בסיוע של חברו ז'רדן, את החברה וזו נקראה בשם "נוי אימפורטר פור יו". שמה של החברה כולל למעשה את שמו של נוי. אינני מקבל את ההסבר שניתן על ידי נוי ועל ידי ז'רדן למתן שמה של החברה. שם החברה מהווה ראיה נוספת, במכלול הראיות, המלמדת על כך שמדובר היה בחברה השייכת למעשה לנוי. ז'רדן היה עובד שכיר בחברת נשר ברמלה. לעדותו, לא היו לו מקורות כספיים, ולא היה בעלים קודם לכן של עסק עצמאי (עמ' 53 לפרוטוקול הדיון, שורות 12-20). בחקירתו הנגדית, ז'רדן הודה כי לא היה בעל נסיון בעסקים והקמת חברות (עמ' 56 לפרוטוקול, שורה 24). כן העיד, כי המסמכים נערכו בפני עו"ד בן שימול, אשר הוא אינו מכיר אותו, ונוי היה זה שלקח אותו אליו (עמ' 60 לפרוטוקול, שורה 8). מטעמים הקשורים לנסיבותיו של נוי, לא נרשמה החברה על שמו של נוי, אלא על שמו של ז'רדן. החברה נרשמה על שמו של ז'רדן, כבעל מניות בלעדי וכן כדירקטור יחיד ומנהל של החברה. על אף מעמדו הפעיל של נוי בחברה, שמו לא נרשם, אף לא כבעל תפקיד בה. מען החברה נרשם ברחוב כוכבי יצחק 7/9 בתל-אביב. מסתבר, כי מדובר במקום מגורי אחותו של נוי. ההסברים שנמסרו על ידי נוי וז'רדן לגבי רישום כתובתה של אחותו של נוי, לא היו משכנעים. עוד יש לציין, כי מספר הטלפון שנרשם במסמכי רישום החברה, היה מספר הטלפון של נוי. יוער, כי אין לשלול את האפשרות לפיה ז'רדן היה מעיין שותף בעסק שהוקם על ידי נוי, אולם לצרכי הדיון אפשרות זו אינה מעלה או מורידה ביחס למסקנה, לפיה נוי היה מבעלי החברה, כבר בעת הקמתה. בין אם ז'רדן היה כסות בלבד ובין אם לז'רדן היה גם חלק מסוים בחברה (כגון בסיוע כספי לחברו נוי במימון פעילותו של נוי בסין), ניתוח המסמכים שהוגשו והתרשמות בית המשפט מהעדויות מביאים למסקנה כי נוי היה היוזם להקמת החברה ומלכתחילה, היה בעל זיקת בעלות בחברה שהוקמה, אף אם המניות נרשמו על שמו של ז'רדן. נוי היה זה שחתם ביום 5.1.07 על חוזה השכירות של המחסן (נספח א' לתצהיר נוי). המדובר במועד קודם למועד הקמת החברה. יש לציין, כי הרישום הנושא את שמה של החברה על גבי צילום חוזה השכירות, שונה מיתר הפרטים הרשומים בחוזה השכירות. מאוחר יותר, לאחר הקמת החברה, נוי היה זה שחתם על חוזה לשכירות הדוכן בקניון לב אשדוד (נספח ז' לתצהיר נוי). בפעם זו, נוי חתם בשמה של החברה. עם זאת, נוי חתם גם על ערבות אישית בלתי מוגבלת לטובת החברה (נספח א' במוצג 13 בראיות הנתבעת). יוער, כי הערבות האישית שעליה חתם נוי, המהווה נספח א' לחוזה השכירות של הדוכן, לא צורפה כחלק מנספח ז' לתצהיר נוי. עוד מפנה ב"כ הנתבעת לכך, שבתחתית עמוד 12 להסכם (בשם המסמך במעבד התמלילים של חברת ניהול הקניון) נרשם "חוזה דוכן - מאיר נוי. doc". חתימתו של נוי על ערבות אישית בלתי מוגבלת עולה בקנה אחד עם יתר הראיות, כפי שיפורטו להלן, המלמדות על מעמדו בחברה, מעמד העולה כדי בעלות ואינו מתמצה בניהולה בלבד. בהמשך, נסע נוי לסין לחפש הזדמנויות עסקיות ליבוא עבור החברה שהקים יחד עם ז'רדן. נוי היה זה שפעל לייבוא מוצרים לישראל וזאת עוד קודם למועד בו נרשמה החברה באופן פורמלי. במהלך שהותו של נוי בסין נוצר הקשר עם גב' ליסה, אשר בהמשך לו נוצר המיזם המשותף אשר פעל במסגרת החברה שהוקמה על ידי נוי ונרשמה בתחילה על שמו של ז'רדן. וכך, המניות שנרשמו בתחילה על שמו של ז'רדן, הועברו על שמה של גב' ליסה, תמורת סכום פעוט. באותו מועד מונה נוי כמנכ"ל בחברה ונקבע, בין היתר, כי יהיה רשאי לפתוח חשבונות בנקים לחברה, לנהל את חשבונות הבנקים של החברה, לרבות ביצוע כל הפעולות הדרושות לפעילות החברה וכן לחתום על כל מסמך בשם החברה ולהתחייב בשמה (נספח ד' לתצהיר נוי). הסכם העבודה שנחתם בין נוי לבין החברה (נספח ו' לתצהיר נוי) קובע לכאורה כי נוי הינו שכיר בחברה. אולם, המדובר בהסכם המזכה את נוי בשכר אשר אינו תואם את היקפי הפעילות של החברה באותו שלב, ואף קובע כי הוא זכאי להשתתפות בשיעור 10% מסך מכירות החברה. גם תנאים אלו תומכים במסקנה, הנלמדת מצירוף מכלול הנסיבות והראיות, כי אף אם מבחינה פורמלית גרידא היה נוי במעמד של שכיר, הרי שבפועל, היה בעל זיקת בעלות בחברה. יוער, כי מדובר היה בחברה שאך החלה את פעילותה, אולם כבר בשלב ראשון נקבע בהסכם לעניין שכרו של נוי, כי בתוך כחצי שנה בלבד, יעמוד שכרו על סך של 30,000 ₪ בחודש, ושכר זה יגדל ב - 10% בכל 6 חודשים נוספים. בנוסף, הכנסותיו של נוי מהחברה כללו 10% ממחזור המכירות של החברה. יצוין, כי אין מדובר ב- 10% מרווחי החברה אלא ב - 10% ממחזור המכירות, היינו, על פי ההכנסות בלבד ועוד קודם לניכוי ההוצאות, לרבות עלויות המוצרים. אין כל הסבר, כלכלי או אחר, לתגמול זה שניתן לנוי, מלבד זיקת בעלות בחברה. המדובר למעשה בשותפות בעסק, אשר במסגרתה השקיעה גב' ליסה כספים בסכומים שונים, ונוי היה אחראי על כלל פעילות העסק. במסגרת החלוקה בין השותפים, הובטח לנוי תגמול בגין הפעלת העסק וכן אחוזים מתוך מחזור המכירות. התשלומים שהועברו לנוי אינם מאפיינים שכר של מנהל, אלא חלוקת רווחים, תוך שאלו מתחלקים בהתחשב בכך שנוי הוא זה שמפעיל את העסק. ביום 13.3.07 הגיע נוי לסוכן הביטוח, מר אהרון ספטל, וביקש לערוך ביטוח לתובעת. באותו מעמד חתם נוי בפני סוכן הביטוח על טופס הצעת הביטוח, שעל בסיסה הופקה הפוליסה על ידי חברת הביטוח (הצעת הביטוח צורפה כנספח מ' לתצהירו של נוי). לעדותו של סוכן הביטוח בתצהירו, במעמד החתימה נוי לא דווח כי מדובר בחברה בבעלות זרה וסוכן הביטוח הבין, בפרט על רקע שמה של החברה, כי מדובר בחברה בבעלותו של מר נוי. ההצעה מולאה על ידי סוכן הביטוח בהתאם לתשובות שמסר נוי לשאלותיו. לגבי השאלה: "האם הואשמת בעבירה פלילית?" סומנה התשובה: "לא". כמו כן, נרשמה הכתובת של המציע, רחוב העצמאות 21 באשדוד. המדובר בביתו הפרטי של נוי. על בסיס טופס הצעת הביטוח, הנפיקה הנתבעת פוליסת ביטוח לעסק. לנוכח תמלול השיחות שנערכו בין נוי לבין סוכן הביטוח לאחר אירוע השריפה, כאשר המתין נוי לקבלת תשובה מחברת הביטוח, מצאתי לנכון לבחון היטב את גרסתו של סוכן הביטוח. כל זאת על רקע החשיבות הנתונה לעדותו של עד זה. חשיבות זו נובעת ממעמדו של סוכן הביטוח כנציג חברת הביטוח במועד עריכת הצעת הביטוח (העומדת במוקד המחלוקת) וכן מעובדת היותו אחד הגורמים שעמדו בקשר עם נוי אשר יכולים להעיד על מעמדו של נוי בתובעת. כמפורט לעיל, ביחס לעדותו של סוכן הביטוח עמדו בפני בית המשפט תצהיר העדות הראשית של העד, גרסתו של נוי בתצהירו ובעדותו ביחס לאירועים הנוגעים לסוכן הביטוח, תמלילים של שיחות שנערכו בשלב מאוחר של הפרשה (ערב דחיית התביעה על ידי חברת הביטוח), בין נוי לבין סוכן הביטוח, וכן תמליל של חקירת סוכן הביטוח על ידי החוקר הפרטי. כמובן כי יהיה מקום גם לתת הדעת, לעדותו של סוכן הביטוח בפני בית המשפט, בחקירתו הנגדית על תצהירו ולהתרשמות בית המשפט מעדות זו. בחינה זו של עדות סוכן הביטוח מביאה למסקנה, לפיה יש לקבל את גרסתו, כי בעת שנוי חתם על הצעת הביטוח, לא נמסר לסוכן הביטוח שמדובר בחברה בבעלות של תושבת זרה וסוכן הביטוח הבין, כי נוי הוא הבעלים של החברה. על כן, היה מקום להבין את התשובה שניתנה, לשאלה בדבר קיומו של עבר פלילי, כתשובה המתייחסת לנוי עצמו, ולא לגורם אחר. בהמשך לגרסתו בתצהיר העדות הראשית, המשיך סוכן הביטוח לדבוק בגרסה זו במהלך עדותו בבית המשפט. במענה לשאלתו של נוי, למי מתייחסת השאלה בסעיף 7 ד' להצעת הביטוח השיב העד: "לבעלי החברה, שזה אתה, נוי" (עמ' 131 לפרוטוקול, שורות 23-24). סוכן הביטוח הסביר בעדותו בבית המשפט, כי "יצאתי מהנחה שברגע שהחברה שנקראת נוי אימפורט פור יו, ויושב מולי מר נוי אני מניח שהוא בעלי החברה" (עמ' 132, שורות 20-22). ביחס למפגש שנערך מאוחר יותר במשרדו של סוכן הביטוח, אליו הצטרפה גם גב' ליסה, מסר סוכן הביטוח, כי "הצגת לי אותה כחברה" (עמ' 134, שורה 3). בהמשך מסר, כי יתכן ונוי הציג אותה גם כשותפה, אך למיטב זכרונו הוא התרשם כי נוי מציג אותה כבת זוגו (עמ' 135 לפרוטוקול). למעשה, סוכן הביטוח אפילו לא זכר, האם המפגש עם נוי וגב' ליסה, היה לפני אירוע השריפה או לאחריו (עמ' 139, שורה 12). בהקשר זה, לגבי אי ידיעתו של סוכן הביטוח על כך שגב' ליסה רשומה כבעלת מניות בחברה, יש לקבל עדותו של סוכן הביטוח, גם משום הגיונם של הדברים. סוכן הביטוח הסביר בתצהירו, כי כאשר חברה מוחזקת על ידי תושב זר הדבר מחייב קבלת אישור מפורש של חברת הביטוח. אילו היה נוי אומר לסוכן הביטוח כי החברה מצויה בבעלותה של גב' ליסה, היה סוכן הביטוח מודיע לחברת הביטוח ומבקש את התייחסותה. ביחס לדבריו של סוכן הביטוח בשיחה עם נוי, כי עליו להלחם על זכויותיו, השיב סוכן הביטוח בעדותו, כי האינטרס שלו בדרך כלל הוא להגן על המבוטחים. הוא פעל אל מול חברת הביטוח בניסיון להוכיח שמגיע למבוטחת כסף, עד השלב שבו אמרו לו בחברת הביטוח לרדת מהתביעה (עמ' 135 לפרוטוקול, שורות 28-32). אני מקבל את ההסבר האמור שניתן על ידי סוכן הביטוח, ביחס לדברים שאמר לנוי. הסבר זה עולה בקנה אחד עם ניסיונו של סוכן הביטוח, במהלך השיחה שהוקלטה, להדריך את נוי לגבי הטענות שעליו להעלות, כגון הטענה לפיה לא נשאל באופן ספציפי על עברו הפלילי שלו. ספק אם הדרכה זו על ידי סוכן הביטוח עולה בקנה אחד עם חובתו של סוכן הביטוח כלפי חברת הביטוח, אולם עניין זה אינו עומד לדיון. את האמירה של סוכן ביטוח לנוי "אתה צודק, על הנושא הזה אתה צריך להילחם", יש להבין על רקע המועד בו נאמרה, ונסיונו של סוכן הביטוח לסייע לנוי. אמירה זו אינה סותרת את עדותו של סוכן הביטוח ביחס למהלך הדברים בעת חתימתו של נוי על הצעת הביטוח. כך גם יש לקבל את ההסבר שניתן על ידי סוכן הביטוח לדברים שאמר לנוי בשיחה שהוקלטה, כי הוא יודע שנוי אינו בעלי החברה. סוכן הביטוח הסביר, כי בעת עריכת טופס הצעת הביטוח וגם לאחר מכן, הוא סבר שנוי הוא הבעלים. מאוחר יותר, לאחר אירוע השריפה, התברר כי גב' ליסה רשומה כבעלת המניות, ועל כן הבין כי נוי אינו הבעלים. מעמדו של נוי, הכולל זיקת בעלות בחברה, נלמד גם מעדויות נוספות שהובאו. כך לדוגמא, הסוקר מר מוטי פלג העיד בתצהירו, כי בעת עריכת הסקר, הזדהה נוי כמבוטח. בחקירתו הנגדית עמד העד על כך שנוי "הציג את עצמו כבעל העסק וכמבוטח" (עמ' 74, שורה 26). באשר לעדותו של נוי, כעולה מהמפורט לעיל, לא מצאתי לנכון לקבל את גרסתו, ביחס לנושאים המרכזיים העומדים במחלוקת. אכן, מדובר באדם בעל אינטליגנציה גבוהה וכריזמה אישית, נעים הליכות, מנומס, חביב וחייכן. אולם, ניתוח הראיות והתרשמות בית המשפט מהעדות, הביאו למסקנה, לפיה אין מקום לקבל עדותו כתואמת את המציאות כהוויתה. תכונות אלו של נוי, סייעו לנוי בפעולותיו בכל הנוגע לחברה, כגון בשכנוע של גב' ליסה להשקיע כספים רבים, מכיסה, בחברה אשר השליטה בה בפועל, היתה ונותרה למעשה בידיו של נוי, והוא זה שעשה בחברה כרצונו. אפשר גם ותכונות אלו גם גרמו לכך שנציגי הנתבעת ניסו להתחמק ממתן מענה לפניותיו של נוי ביחס למצב הדברים בבירור התביעה, ואיש מהם לא רצה להיות זה שמבשר לנוי, על כך שהתביעה נדחית לנוכח עברו הפלילי. נראה גם, כי הקסם האישי של נוי פעל גם ביחס לחקירה שנערכה על ידי החוקר הפרטי, אשר בחר לציין, כי "עצם הסיפור המוזר שמאיר סיפר שבו הוא חלם על שריפת העסק לילה לפני המקרה, למעשה דווקא פועלת לזכותו. אם הוא היה פועל להצית את העסק הוא היה חושב על סיפור כיסוי פשוט ואמין יותר". (סעיף 14.10 לדוח החקירה). נראה, כי גם ניתוח הגיוני זה של החוקר הפרטי (אשר ב"כ הנתבעת אינו מסכים לו, ומבקש לכנות גרסת נוי בביטוי "הפוך על הפוך"), היה מושפע, בעקיפין, מהתרשמותו של החוקר מנוי, אשר פרט באוזני החוקר את נסיבותיו האישיות והפגיעה הקשה שנגרמה לו אישית, כתוצאה מהשריפה. באשר למעמדה של גב' ליסה בחברה, אין לשלול את האפשרות לפיה גב' ליסה, אשר אכן השקיעה כספים בחברה ונרשמה כבעלים היחיד של החברה, סברה באופן סובייקטיבי, לנוכח המצגים שהציג לה נוי והמידע שקיבלה ממנו, כאילו היא אומנם הבעלים היחיד של החברה. אולם, המציאות בפועל היתה שונה, והחברה שהיתה מלכתחילה של נוי, נותרה למעשה, ובאופן מהותי (אף אם לא פורמלי) בבעלותו ובשליטתו בפועל של נוי (תוך שנוי הצליח לגייס כספים מגב' ליסה, לצורך פעילות החברה). גם אם לגב' ליסה יש זכויות בחברה, הן מבחינה פורמלית והן מהותית כמי שהשקיעה בה כספים, הרי שאין בכך כדי לגרוע מהמסקנה בדבר זיקת הבעלות של נוי בחברה, ומחובתו להשיב תשובה מלאה ונכונה לשאלה שהוצגה בדבר קיומו של עבר פלילי. לא יכולה להיות מחלוקת, כי לנוכח המסקנה המפורטת לעיל, בדבר מעמדו של נוי כבעל זיקת בעלות בחברה, עברו הפלילי של נוי ומאפייני עברו, הינם עניין מהותי לסיכון המבוטח. למותר גם לציין, כי עבר פלילי הכולל ביצוע עבירות זיוף ומרמה, הינו עניין מהותי, וברור כי במידה והפרטים הנוגעים לעניין זה היו ידועים למבטחת, לא היתה מאפשרת הכיסוי הביטוחי. בהקשר זה גם הובאו ראיות על ידי הנתבעת, באמצעות עדויות בעלות התפקיד בחברה, עדויות אותן אני מוצא לקבל (לדוגמא, סעיף 6 לתצהירה של החתמת, גב' צימרמן). עוד יש לציין, כי נסיבות אירוע השריפה, אכן מעוררות את החשד כי מדובר בהצתה. גרסת נוי לגבי האירוע והתמיהות העולות ממנה בצירוף ממצאי חוקר השריפות, מעלים סימני שאלה כבדים ביחס למקור השריפה. עם זאת, לנוכח המסקנה בדבר העדר כיסוי ביטוחי, אין צורך לדון ולהכריע בנושא זה. סיכום לנוכח המפורט לעיל יש לקבוע, כי התובעת הפרה את חובת הגילוי הקבועה בחוק חוזה הביטוח. התשובה שניתנה בהצעת הביטוח בעניין העבר הפלילי לא היתה מלאה וכנה. על רקע מעמדו של נוי בחברה, קיומו של עבר פלילי לנוי היה עניין מהותי, שאם היה ידוע לחברת הביטוח, לא היתה מסכימה להנפיק את פוליסת הביטוח. על כן, הודעתה של הנתבעת לפיה היא אינה מכירה בכיסוי הביטוחי, ניתנה כדין. התביעה נדחית. התובעת תשא בתשלום הוצאות הנתבעת בהליך זה וכן בתשלום שכ"ט עו"ד של הנתבעת בסך של 17,400 ₪. סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום. שריפהפוליסהביטוח שריפהתביעת ביטוח