הכשרת עסקאות לאחר פירוק חברה

הוראת סעיף 268 לפקודת החברות, קובעת כל עסקה בנכסי החברה שבוצעה לאחר תחילת הפירוק בטלה, זולת אם הורה בית המשפט אחרת, למונח "נכס" לפי סעיף 268 לפקודת החברות יש לתת פירוש רחב לפיו חוב של חברה הוא בבחינת נכס בפירוק בהתאם להוראת ס' 268 לפקודה (ע"א 126/89, רו"ח עובדיה בלס נגד חברת מלונות דן בע"מ. בהתאם להוראת סעיף 268 לפקודה והפסיקה לבית המשפט שיקול דעת להכשיר עסקאות ופעולות שנעשו לאחר תחילת הפירוק, ובפסיקה אימצו את הדין האנגלי. (ראו ע"א 571/70 המפרקים של ניסן כץ, קבלנים כלליים בע"מ נ' אוצר הקבלנים בע"מ, פ"ד כו(1), 60, 70). התייחס לכך הנשיא ו' זילר בבש"א (ירושלים) 5039/99 חברת QPS נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ: "הסיטואציה בה מצויה חברה והסובבים אותה (נושים, ספקים, רוכשים, מממנים, וכל כיוצא בזה) בתקופת "בין המיצרים" שבין בקשת פירוק לבין צו פירוק, היא כמעט סיטואציה בלתי אפשרית. מחד קובע החוק שהעשייה בחברה בתקופה זו בטלה ברובה, מהצד השני האינטרס הוא בהרבה מקרים לאפשר לחברה להמשיך לפעול אם משום התקווה שהיא יכולה להיחלץ ממצבה אם תפעל, אם משום שאפילו לא תוכל להיחלץ ממצבה, עדיין היתרון של עסק פועל עולה על עסק שחוסל, משום שערכו של הראשון הוא פעמים רבות גדול בהרבה מהחידלון הכלכלי של השני. הידיעה שכל העסקות בטלות בתקופה זו היתה מביאה חנק מיידי של החברה בכל המקרים, ולא לכך כיוון המחוקק". התייחס לכך אף כב' השופט א' גרוניס בת"ה (באר שבע) 249/95 עו"ד לוראן נ' כלבו דג שלנו, תק- מח 96(3), 12 כדלקמן: "אלמלא ניתן היה להכשיר עסקאות שנעשו לאחר תחילת הפירוק היתה התוצאה עלולה להיות חמורה ביותר מבחינת החברה ונושיה, שכן כל אדם שהיה יודע על דבר הגשת הבקשה היה נמנע מלעשות עימה עסקים מאותה עת. במילים אחרות, עצם הגשתה של בקשת הפירוק ופרסום עובדה זו עלולים לגרום, למעשה, לחיסולה של החברה. סמכותו של בית המשפט להכשיר עסקה שנעשתה לאחר הפירוק מאפשרת אף התחשבות באינטרס של הצד האחר לעסקה. לשון אחר, האפשרות הנתונה בידי בית המשפט ליתן תוקף לעסקה מעין זו מיועדת גם להגן על הצד האחר, במיוחד כאשר לא ידע על דבר הגשתה של בקשת הפירוק ואף אם ידע על כך שהוגשה בקשה". פירוק חברה