המצאה במקרקעין

תקנה 483 לתקנות שעניינה המצאת כתבי בי דין במקרקעין קובעת: "483. (א) היתה התובענה בענין מקרקעין, כל כתב בי-דין שאי אפשר להמציאו לנמען גופו, די בהמצאתו למורשהו הממונה על המקרקעין. (ב) היתה התובענה להחזרת מקרקעין פנויים, כל כתב בי-דין שאי אפשר להמציאו בדרך אחרת, די בהדבקת העתק ממנו על דלת בית המגורים או על מקום אחר נראה לעין שבמקרקעין. " פסק הדין המנחה בעניין משמעות הביטוי "מורשהו הממונה על המקרקעין" שבתקנה 483(א) הנ"ל, הוא פסק הדין בע"א 403/64 לוינסון נ' חברת בית תמר בע"מ, פ"ד יט(1) 108 (1965). באותו עניין דובר בתביעת פינוי מדירה. חלק מהנתבעים שהו בחוץ לארץ, וכתב התביעה נמסר למי שנטען כי היה מיופה כוחם בכל הנוגע להשכרת המשנה של הדירה. ייפוי הכוח באותו עניין היה ספציפי והתייחס לטיפול בהשכרת הדירה, ובכלל זה מציאת שוכרים, קבלת שכר דירה ותשלומים נוספים, ולא כלל סמכויות להגיש תובענה, להתייצב בבית המשפט בשם מייפה הכוח, למנות עורך דין וכו'. לפיכך טענו הנתבעים, כי לא ניתן להסתפק במסירת התובענה לאותו מיופה כוח שאינו יכול להיחשב "מורשה" שלהם "הממונה על המקרקעין" מטעמם. הטענה נדחתה על ידי בית המשפט העליון בקובעו, כי: "ברי לנו כי מורשה במובן תקנה 444 [כיום תקנה 483(א) לתקנות], אינו חייב להיות מוסמך גם לייצג את מרשהו בדין. התקנה אינה מטפלת אלא בהמצאת כתבי בי-דין לבעל דין באמצעות מורשה ובהמצאה בלבד, ואין היא דנה כלל בייצוגו של בעל הדין או בהתדיינות בשמו. העיקר הוא, שהמורשה יהיה כזה אשר ייתן מקום ליצירת הנחה שהוא עומד בקשר עם מרשהו או שיש לאל ידו להתקשר עמו ולהביא לידיעתו את דבר ההליכים שיזמו נגדו. ... כל תפקידם של מורשים לפי תקנות אלו אינו אלה למסור את המסמכים לידי הנמען או להביאם לידיעתו. זוהי השליחות היחידה שהמחוקק מצפה מהם וזאת מכוח ההנחה כי דבר ההמצאה של כתב בי-דין יכול להגיע באמצעותן לידיעת הנמען. המורשה לפי תקנה 444 צריך להיות כזה הנותן יסוד להניח שהוא בוודאי או קרוב לוודאי יעביר לנמען את המסמכים שהומצאו לו בשבילו" (ההדגשה הוספה) עוד נקבע בפסק הדין הנ"ל, מפי כב' השופטים הלוי וזילברג, כי עצם שהייתו של הנתבע מחוץ לגבולות המדינה, משמעותה כי מתקיים לגביו התנאי לפיו אי אפשר להמציא את כתבי בי הדין "לנמען גופו". הלכה זו שרירה וקיימת גם כיום (ראו, למשל: רע"א 11556/05 קמור רכב בע"מ נ' חימו, מיום 27.2.06; רע"א 39/89‏‎ general electric corp ‎נ' מגדל חברה לבטוח בע"מ, פ''ד מב(4) 762 (1989)). מקרקעין