קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסתרת מצב רפואי מחברת ביטוח: 1. התובע יליד 19/4/1968, שרברב במקצועו, נפגע בראשו בתאונת עבודה ביום 5/8/2001 (להלן : "התאונה"). כתוצאה מהתאונה והחבלה בראשו, נפרדה הרשתית בעינו הימנית של התובע והתובע התעוור. המל"ל קבע, כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 19.25%. עקב הפגיעה, התובע לא עבד לטענתו במשך שנתיים וחמישה חודשים. התביעה היא נגד, כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן : "הנתבעת"), וכנגד מר גיורא קרן, סוכן הביטוח (להלן : "הנתבע"). עילת התביעה : הנתבעת מסרבת לשלם לתובע תגמולי ביטוח בגין נכותו, למרות שבוטח אצלה במספר פוליסות אשר כללו כיסוי ביטוחי בגין אובדן כושר עבודה ונכות מתאונה, לרבות פירעון הלוואה מובטחת במשכנתא. הסיבה לסירוב הנתבעת : הטענה כי התובע לא גילה לנתבעת טרם חתימת חוזה הביטוח את מצבו הרפואי האמיתי, דהיינו כי הוא סובל מבעיית ראיה חמורה בעין ימין, מיופיה גבוהה. באי הגילוי הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו על פי חוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 ( להלן : "חוזה הביטוח"). לאי גילוי זה חשיבות מיוחדת : עין הסובלת ממיופיה גבוהה היא גורם שכיח להפרדות רשתית אחרי חבלת ראש. אילו ידעה הנתבעת על מחלת המיופיה של התובע לא הייתה כורתת איתו חוזה ביטוח, או למצער הייתה גובה ממנו דמי ביטוח גבוהים יותר. 2. הצדדים הגיעו להסדר דיוני, אשר ייתר את הצורך בשמיעת ראיות וחקירת עדים, למרות שכבר היה קבוע מועד לשמיעה. הצדדים הסכימו, כי נכותו של התובע היא בשיעור של 15% בלבד, בגין האירוע נשוא התביעה, וכי על סמך הראיות אשר הוגשו לתיק וסיכומים יינתן פסק-הדין. בהתאם להסדר, לאחר דחיות רבות הוגשו סיכומי הצדדים. גרסת התובע - ראיות שהוגשו - סיכומים וטענות 3. התובע רכש מהנתבעת שתי פוליסות : א. פוליסה לביטוח חיים מספר 198067-1 הכוללת כיסוי בגין אובדן כושר עבודה ונכות מעבודה, אשר הופקה לראשונה בשנת 1993 ובשנת 1996, ביוזמת נציגי הנתבעת, הוגדלו סכומי הביטוח (להלן : "פוליסת ביטוח חיים"). ב. פוליסה המכונה "ביטוח מטריה לביטוח המשפחה" מס' 1-2675897-9 לתקופה מיום 1/4/2001 עד 31/3/2002, הכוללת כיסוי ביטוח פירעון הלוואה כנגד משכנתא (להלן : "פוליסת משכנתא"). ב- 10/8/2001 במהלך עבודתו נחבל התובע בראשו, עם הפגיעה החלו הפרעות הראייה, וב- 13/8/2001 עבר ניתוח לטיפול בהפרדות רשתית בעינו הימנית. התובע היה מאושפז עד 20/8/2001. כתוצאה מהתאונה איבד את כושר עבודתו למשך 18 חודשים. תביעתו מהנתבעת לתשלום תגמולי ביטוח נדחתה, משלא גילה לה, לטענתה, כי סובל מבעיות עיניים. התובע טוען, כי מעולם לא הסתיר שום מידע מן הנתבעים, ולמיטב ידיעתו, מעולם לא היו לו בעיות בריאות מיוחדות, לרבות לא בעיות עיניים. הוא התגייס לצה"ל ב- 1986, וכאשר הגיש בקשה לרישיון נהיגה, נבדקה ראייתו ונמצאה ללא דופי. בצבא שירת כנהג רכב כבד ונהג משאית והשתחרר בתום שירות מלא. ההצעה לפוליסה משנת 1993 מולאה במשרד סוכנות הביטוח והוא רק חתם עליה. בעת מילוי הטפסים, לא שאלוהו לגבי מצב בריאותו ולא נדרש לעבור בדיקות רפואיות. באותה תקופה, היה בריא לחלוטין, ולכן כאשר נשאל אם חש בריא ומסוגל לעבוד, השיב בחיוב, מפני שזה היה מצבו האמיתי. גם בשנת 1996, כאשר הגדיל את סכום הביטוח ביוזמת נציגי הנתבעת, פעלו נציגיה באופן טכני וביקשו ממנו רק לחתום במקומות שהצביעו עליהם. לפני התאונה, איש מטעם הנתבעת לא פנה אליו בדרישה לעבור בדיקה רפואית. לא נאמר לו על ידי הנתבעת או מי מנציגיה, כי ישנה בעיה. הפוליסה אשר קיבל מהנתבעת הכילה הצעה שעליה ציין מי מעובדי הנתבעת "בתנאים רגילים", לכן היה רשאי להסתמך על כך ולהסיק, כי אין בעיות עם הכיסוי הביטוחי אשר רכש. במשך השנים שילם את הפרמיות כסדרן, והוא ממשיך לעשות כן עד עצם היום הזה. עד למועד התאונה התובע לא היה מודע כלל לכך שיש לו לכאורה בעיה בעין הימנית, אם וככל שפנה לרופא כטענת הנתבעת, היה זה לשם הוצאת גוף זר שנכנס לעינו במהלך עבודתו. פרופ' ניימן ז"ל, מומחה מטעם התובע, קבע כי הנכות אשר נותרה לו כתוצאה מהתאונה היא בשיעור של 30%. על פי חישובו, הרי על פי הפוליסות והכיסויים שרכש, הנתבעת חייבת לשלם לו סך של 267,197 ₪, כמפורט להלן : א. תשלום 30% מסכום הביטוח העדכני לנכות מהתאונה, על-פי חוות דעת פרופ' ניימן ז"ל, דהיינו : 220,663 ₪ * 30% = 66,198 ₪. ב. פיצוי בגין אובדן כושר עבודה עבור 18 חודשים (לאחר 3 חודשי המתנה), דהיינו 7,125 ₪ * 18 = 128,250 ₪. ג. פיצוי החזר הלוואת משכנתא עבור 18 חודשי אי כושר : לפי 2,224 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית - 72,749 ₪. 4. לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע, צורפו המסמכים הבאים : נספח א' - עותק בקשה לרישיון נהיגה. נספח ב' - עותק תעודת השחרור מצה"ל . נספח ג' - עותק מהצעות הביטוח והפוליסה מס' 198067-1. נספח ד' - עותק מפוליסה ביטוח מטריה לביטוח המשפחה לתקופה שמ- 1/4/2001 עד 31/3/2002. נספח ה' - עותק מסיכום קבלה, סיכום אשפוז, ומגיליון ניתוח מ- 13/8/01. נספח ו' - תעודות אי כושר ואישורים רפואיים . נספח ז' - הודעת המל"ל מ- 3/12/2003, כי ב- 25/11/03 וועדה רפואית קבעה את דרגת נכותו בשיעור של 19.25% החל מ- 6/2/2002. נספח ח' - חוו"ד פרופ' ניימן ז"ל מ- 13/1/2005. הנתבעים התנגדו להגשת חלק מהנספחים לעיל : א. טפסי בקשה לרישיון נהיגה ותעודת שחרור מצה"ל - הנתבעים מתנגדים לתוכן, הרלבנטיות והקבילות של מסמכים אלו. ב. דו"ח סיכום אשפוז וגיליון ניתוח - הנתבעים מתנגדים להגשת מסמכים אלה שלא באמצעות עורכיהם. ג. מסמך של המל"ל נפגעי עבודה מ- 1/7/2002, תשובת יועץ - ד"ר קרין שלום - מ- 6/12/2001, ותעודות רפואיות לנפגע בעבודה. הנתבעים טוענים כנגד אמיתות תוכנם והרלבנטיות שלהם לתביעה. ד. מסמכים לעניין אובדן כושר עבודה, אשר אינם ערוכים במסגרת חוות דעת רפואית. משהסכימו הצדדים לניהול התיק על סמך סיכומים וחומר הראיות, איני מקבלת טענה ביחס לרלבנטיות או לקבילות המסמכים. באשר למשקלם, הרי עניין זה לדיון עצמו. עם זאת, משלא נטענה כל טענת זיוף ביחס למסמכים אלו, וככל שלא יאמר אחרת, הם קבילים ויש להם משקל. באשר למסמכים לעניין אובדן כושר עבודה, גם אם אין כל מניעה להגישם, הרי שמשקלם מועט, שכן אי הכושר אמור היה להיקבע באמצעות חוות דעת מומחה. 5. התובע חזר בסיכומיו, על עיקרי טענותיו, אלא שבניגוד לתצהירו, טען, כי ב- 1/5/1993 הנתבעת באמצעות הסוכנת שלה, הגב' רחל שפינדל, הציעה לו לערוך פוליסת ביטוח חיים. הצעת הביטוח והצהרות הבריאות מולאו על-ידי פקידה במשרד, מבלי ששאלוהו שאלות ספציפיות לגבי מצב בריאותו. ב- 1/7/1996 סוכנת הביטוח הציעה לו להגדיל את סכומי הביטוח בפוליסה, וגם הפעם הפקידה בסוכנות הביטוח מלאה את ההצעה, מבלי שהוא נשאל שאלות ספציפיות, אלא רק אם הינו בריא. מאחר וחש בריא, השיב בחיוב. מערכת היחסים בין הצדדים נשלטת על-ידי הוראות חוק חוזה הביטוח. התובע לא הפר את חובת הגילוי כלל, והוא לא פעל מתוך כוונת מרמה, ודחיית תביעתו לתשלום תגמולי ביטוח הייתה שלא כדין ובחוסר תום לב. התובע השיב בכנות לשאלות שהוצגו לו בעת כריתת החוזה מ- 1/5/1993 וב- 1/7/1996. כנחזה על פי הצעת הביטוח מ- 1/5/1993 התובע נתקבל לביטוח בתנאים רגילים, ואף ד"ר פרלוק, חתם הנתבעת, אינו טוען בחוות דעתו, כי על יסוד הצעת הביטוח והצהרת הבריאות מ- 1/5/1993, היה צריך להגבילו מבחינת תנאי הקבלה לביטוח. טענת ד"ר פרלוק, מחד, כי המום בעין התובע הוא מולד, ומאידך כי ב- 1/5/1993 היה מקבלו לביטוח בתנאים רגילים, מלמדים כי מום זה לא היווה עניין מהותי שיש בו להשפיע על החלטת המבטחת בדבר ההתקשרות ותנאיה. הוא הדין לגבי ההתקשרות מ- 1/7/1996, שכן מום זה, בהיותו מולד, נותר על כנו. התובע לא רק שלא היה מודע למום הנטען, ולכן לא יכול היה לגלותו לנתבעת, הוא לא הפריע לו, שכן היה נהג רכב משא כבד בשירותו הצבאי ועד התאונה, עבד, וחש עצמו בריא לחלוטין. המסמכים הרפואיים מלמדים, כי לא חל שום שינוי מהותי במצב ראייתו בין 1/5/1993 ל- 1/7/1996, והתובע לא חש ולא ידע על שינוי כזה. למעשה עד התאונה, התובע חש בריא. מעבר לעובדה שהתובע לא הפר את חובת הגילוי, הרי ברור בנסיבות המקרה בעליל, כי לא נטענה ולא הוכחה כוונת מרמה מצידו, ועל כן יש להחיל את הוראות סעיף 43 לחוק חוזה הביטוח. על קביעת ד"ר פרלוק בחוות דעתו, בעניין השמנת היתר, בכל הקשור ל"פוליסת משכנתא" יש להחיל את הוראת סעיף 8(2) סיפא לחוק, הואיל ועניין זה לא השפיע ואינו משפיע על המקרה נשוא כתב התביעה והיקף חבות הנתבעת. כמו כן, ראוי להבהיר, כי כל המסמכים עליהם מבסס ד"ר פרלוק את קביעתו, הם מאוחרים למועד התאונה. התובע ציין בסיכומיו מה הם התגמולים המגיעים לו, בלא שציין את סכומם : א. אובדן מוחלט של ראייה בעין ימין - על פי תנאי הפוליסה זכאי התובע ל- 25% מסכום הביטוח בגין נכות מתאונה הנקוב בפוליסה. ב. אובדן כושר השתכרות למשך 18 חודשים. ג. החזר בגין פירעון הלוואה המובטחת במשכנתא עבור 18 חודשים. גרסת הנתבעים - ראיות שהוגשו - סיכומים וטענות 6. מטעם הנתבעים הוגשו תצהירי עדות ראשית של הגב' רחל שפינדל, סוכנת הביטוח, ושל הנתבע - מר קרן, סוכן הביטוח. 7. הגב' שפינדל ומר קרן הצהירו, כי בפני סוכנת הביטוח, הגב' שפינדל, חתם התובע על ההצעה והצהרת הבריאות לפוליסת ביטוח חיים (1980671). בעוד סוכן הביטוח, בפוליסה הכוללת בין היתר, כיסוי לביטוח פירעון הלוואה כנגד משכנתא (פוליסה מס' 1-2675897-9), היה הנתבע. התובע חתם בפני הגב' שפינדל על טפסים אלו ב- 1/5/1993 או בסמוך לכך. הצהרת הבריאות מולאה בכתב ידה כדין וכמקובל, על דעתו המלאה של התובע, בהתאם לפרטים אשר מסר לה, לאחר שהקריאה אותה בפניו על כל סעיפה והסבירה לו את חשיבות מתן תשובות מלאות וכנות. לאחר מילוי ההצעה והצהרת הבריאות, התובע אישר בפניה את נכונות הצהרתו, וחתם עליהם. התובע השיב בשלילה בהצהרת הבריאות אודות מחלת עיניים והפרעות ראייה. על סמך מצגיו הוצאה פוליסה 1980671, הכוללת כיסוי לנכות מעבודה ואובדן כושר עבודה. ב- 1/7/1996, או בסמוך לכך, התובע ביקש להגדיל סכום הפיצוי החודשי במקרה של אובדן כושר עבודה לסך של 3,000 ₪. על רקע זה הצהיר, כי לא חל שינוי במצבו הבריאותי והוא תקין. בנסיבות אלו יצא נספח 001 לפוליסה, שעניינו "הגדלת פרמיה חודשית וחלף הכנסה מ- 1.9.96". גובה הפיצוי בגין אובדן כושר עבודה הועמד על-סך 2,113 ₪ החל מ- 1/5/1993 ו- 888 ₪ החל מ- 1/7/1996. הגב' שפינדל טוענת, כי טענת התובע לפיצוי חודשי במקרה של אובדן כושר עבודה בסך 7,125 ₪ אינה נכונה, שכן סכום הפיצוי החודשי נכון ל- 8/01 עמד על 3,717 ₪. סכום הפיצוי בגין נכות מתאונה נכון ל- 8/01, הינו בסך 187,701 ₪. מכל מקום, על-פי תנאי הפוליסה, התובע אינו זכאי לפיצוי חודשי במקרה של אובדן כושר עבודה העולה על שיעור של 75% משכרו החודשי עובר למקרה הביטוח. מר קרן טען, כי פוליסה מס' 1-2675897-9, נמסרה לתובע, לאחר שהוסברו לו תנאיה. בפוליסה הוגדר מקרה הביטוח, כדלקמן : "אבדן הכנסה שלא יפחת מתגמולי הביטוח הנובע מהפסקת עבודה מחמת ליקוי גופני שארע למבוטח עקב תאונה או מחלה שאירעו במשך תקופת הביטוח וגרמו : א. להיותו רתוק באופן זמני לביתו או לבית חולים או למוסד רפואי, ע"פ הוראות רופא, או - ב. להיותו נכה לצמיתות בשיעור שלא יפחת מ- 35%". כעולה מחוו"ד של ד"ר פרלוק, התובע אינו עונה לאף אחד מהקריטריונים לעיל, ולכן אינו זכאי לתגמולי ביטוח. יתר על כן, הפוליסה מחריגה כיסוי, בגין תוצאות ליקוי גופני אשר נגרם, בין היתר, ע"י או בקשר עם מחלה או מום גופני שהמבוטח היה לוקה בהם בהיכנס הביטוח לתוקף. פרופ' גייר אורנה, מומחית בתחום העיניים, קבעה בחוות דעתה מ- 7/6/2007, כי המיופיה הגבוהה ממנה סבל התובע היא מולדת, ומצבו הרפואי הושפע במישרין או בעקיפין מכך. בנוסף הנתבע טוען, כי בהתאם לכתוב בדף הרשימה לפוליסה, חוזה ההלוואה של התובע עם בנק לאומי למשכנתאות - המוטב - הינו לתשלום חודשי בסך 2,200 ₪ לחודש. על פי תנאי הפוליסה, אם בתקופת השיפוי היה לתובע אובדן הכנסה הנמוך מגובה התשלום החודשי הנקוב בפוליסה, סכום אובדן ההכנסה הוא הקובע (הנמוך מבין השניים). 8. לתצהיריהם צורפו המסמכים הבאים : א. העתק פוליסה לביטוח חיים מס' 198067-1, הצעה לביטוח והצהרת בריאות. ב. בקשה להגדלת סכום הביטוח. התובע הצהיר בהצהרת הבריאות, כי "מאז עריכת פוליסה מס' 198067-1 לא חל כל שינוי במצב בריאותי והוא תקין בהחלט". ג. נספח מס' 001 לפוליסה מס' 198067-1, בו הוגדר מהות השינוי : "הגדלת פרמיה חודשית וחלף הכנסה מ- 01.07.96". ד. תדפיס סכומי ביטוח בכיסוי נכון ל- 8/01, בפוליסה 198067-1 ה. פוליסת ביטוח מטריה לביטוח המשפחה. ו. שאלון ותשובות לשאלון אשר ניתנו על ידי התובע. ח. דו"ח וועדה רפואית לעררים מ- 18/5/2004. צויין שם, כי תאריך הפגיעה 7/8/2001. בין היתר צויין שם בסעיף סיכום ומסקנות, כי נכות התובע קודם לפגיעה הייתה בשיעור 20% וכיום היא בשיעור 30% לצמיתות. אי לכך נכותו בגין הפגיעה היא בשיעור 10%. ט. הודעה מטעם המל"ל, כי בגין הפגיעה מ- 5/8/2001 אושרה על ידם תביעתו לדמי פגיעה מ- 10/8/2001 עד 12/12/2001. י. חוו"ד מטעם פרופ' ארנה גייר - כאמור פרופ' גייר חיוותה דעתה, כי המיופיה הגבוהה היא מולדת. ניתן לקבוע בסבירות גבוהה שהפרדות הרשתית לא נגרמה מהתאונה בלבד, והיא הושפעה במישרין או בעקיפין מתחלואת הרקע המולדת ממנה סבל התובע. אי לכך, נכותו הינה בשיעור של 30% על-פי סעיף 52 (1)(1) י', מתוכה יש לייחס מחצית למצב קודם. ההחלמה לאחר ניתוח היפרדות רשתית היא כחודשיים, לאחריהם ניתן לקבוע כי התובע לא היה ואינו באובדן כושר עבודה. יא. חוו"ד חיתומית מטעם ד"ר פרלוק - מר פרלוק חיווה דעתו, כי לו ידעו את אשר עולה מתיקו הרפואי, הרי שתנאי קבלתו לפוליסה שתאריך הצהרת הבריאות שלה הוא 1/7/1996 היו אחרים, כלומר: לביטוח חיים - סטנדרט, לביטוח אובדן כושר עבודה ונכות מתאונה - החרגת ראייה ועין ימין. לגבי "פוליסת משכנתא"- דחייה מביטוח, עקב בעיות רפואיות, השמנת יתר ויתר לחץ דם. יב. מסמכים רפואיים. דו"ח ועדה רפואית לעררים מ- 18/5/04, ומסמכים ממשרד הבריאות, המכון הרפואי לבטיחות בדרכים. 9. הנתבעים בסיכומיהם חזרו על עיקרי האמור לעיל. הערה - איני מוצאת לנכון להתייחס לאמור בסיכומיהם ביחס למכתב הבהרה של ד"ר פרלוק. יש להצר על כך, כי מכתב זה צורף לסיכומים, טרם קבלת החלטה בית המשפט בנידון. בהחלטה מ- 31/12/2009, דחיתי את בקשת הנתבעים להגיש מכתב זה. הנתבעים טוענים, כי טענות התובע באשר לנסיבות חתימתו על הצהרות הבריאות אינן מהימנות, הואיל והתובע סתר את עצמו בנוגע לנסיבות החתימה, בין האמור בכתב התביעה (פוליסת ביטוח חיים הופקה באמצעות הנתבע, שמלא את הצעת הביטוח בכתב ידו), בתצהירו ( הפוליסה הופקה באמצעות "סוכנות הביטוח", מבלי לפרט על-ידי ובפני מי מולאו הצעת הביטוח והצהרות הבריאות), ובסיכומים ( טופס ההצעה והצהרות הבריאות מולאו בפני "פקידה במשרד" באמצעות "סוכנת הביטוח רחל שפינדל"). משהתובע אישר בסיכומיו, כי פוליסת ביטוח החיים הופקה שלא באמצעות הנתבע, הרי שמטעם זה יש לדחות את התביעה כנגדו. התובע הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו מכוח סעיף 6א לחוק, ובין היתר לא הצהיר על קוצר ראייה קשה בעין ימין. טענותיו, להיעדר ידיעה, לכאורה, באשר לבעיית הראייה עד למועד התאונה בכלל ובעת קבלתו לפוליסת ביטוח החיים, אינן עולות בקנה אחד עם התיעוד הרפואי ועומדות בסתירה לדברים שמסר התובע לפרופ' ניימן ז"ל. מה גם, שטענות אלו הינן בבחינת עדות יחידה של בעל דין, על כל המשתמע מכך. כל בר דעת מבין, כי קוצר ראייה, מיופייה גבוהה ועין עצלה, הינם בגדר "עניין מהותי". שתיקת התובע ואי גילוי העובדה, כי הינו סובל מקוצר ראייה - עולים כדי הסתרת מידע מהותי בכוונת מרמה כמשמעה בסעיף 6ג' לחוק. לו הנתבעת הייתה יודעת אודות בעיית הראייה, הרי שתנאי קבלתו לביטוח לאובדן כושר עבודה ונכות מתאונה בפוליסת החיים, היו החרגת ראייה ועין ימין, ודחייה מביטוח בפוליסת פירעון משכנתא. אפילו תדחה טענת הנתבעים לעניין אי הגילוי, הרי שהתובע לא זכאי לתשלום תגמולי ביטוח מכוח פוליסת ביטוח החיים, משלא הוכיח את תביעתו : א. התובע לא הוכיח כי היה מצוי באובדן כושר עבודה על-פי תנאי נספח אובדן כושר עבודה שבפוליסת ביטוח החיים. טענתו לאובדן כושר עבודה, כטענה שברפואה, אמורה להיתמך בחוות דעת רפואית. פרופ' ניימן ז"ל לא התייחס בחוות דעתו לאובדן כושר עבודה והתובע לא צרף חוו"ד מומחה תעסוקתי התומכת, ולו לכאורה, בטענתו זו. למען הזהירות, טענת התובע בתצהירו, כי הוא זכאי לפיצוי חודשי במקרה של אובדן כושר עבודה בסך של 7,125 ש"ח אינה נכונה, שכן הפיצוי החודשי על-פי הפוליסה נכון ל- 8/01 עמד על-סך של 3,717 ₪. והתובע לא היה זכאי לתגמולי ביטוח בתקופת ההמתנה - 3 חודשים. ב. התובע לא הוכיח כי זכאי לתגמולי ביטוח בגין נכות מתאונה - אין מקום לטענת התובע, כי זכאי לפיצוי בגין נכות בשיעור של 25% מסכום הביטוח שבפוליסה, שכן מעבר לכך שהמדובר בהרחבת חזית, הצדדים הסכימו, כי נכות התובע מהתאונה הינה בשיעור 15%. התובע היה זכאי לפיצוי על בסיס נכות מוסכמת בשיעור של 15% ולאחר התאמה לטבלת הנכויות שבפוליסה - לנכות מותאמת בשיעור של 12.5% בלבד, היינו לסך של 23,463 ₪. באשר לפוליסת פירעון משכנתא, אירוע התאונה אינו עונה להגדרת מקרה הביטוח שבפוליסה. אפילו אירוע התאונה היה עונה להגדרת מקרה הביטוח שבפוליסה, הוא היה נופל לגדר החריג בה. דיון 10. התובע, דאג לבטח את עצמו בפוליסת ביטוח חיים ובפוליסת ביטוח פירעון משכנתא, והן נשוא התביעה. משביקש התובע להפעיל את פוליסת ביטוח החיים, נתקל בסירוב, מחמת אי הצהרתו בטופס הצהרת הבריאות, כי סבל מבעיית ראייה עוד בטרם הצטרפותו לביטוח על-פי פוליסה זו (מכתב המבטחת מ- 26/3/2002, נספח ה' לכתב התביעה). 11. ציפייתו הסבירה של התובע, כמו של כל מבוטח, כי בבוא יום פקודה, חברת הביטוח תתייצב לצידו, ולא כנגדו. בצד ציפייה זו, קיימת גם ציפיית המבטחת, כי המבוטח יגלה לה את מלוא המידע אשר ברשותו, בכדי להנפיק לו פוליסה המתאימה לצרכיו, למצבו הרפואי, וכיוצ"ב. לעניין זה, הנפסק על ידי כב' הנשיא שמגר, ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' מנשה ישר, וערעור שכנגד, פד"י מט(2) 749, 766 (1995), והספרות ששם, כי עקרון גילוי הלב איננו חד-צדדי : " אמנם ברגיל המבוטח הוא שמתבקש למלא את הצעת הביטוח ולענות על השאלות הכלולות בה, אך תחולתה של החובה היא על שני הצדדים לחוזה כי הוא מטיל עליהם חבויות הדדיות... כשם שהמבוטח לא יכול להבנות, במימוש זכותו הלכאורית, על מצג שווא של עובדות או הסתרת מידע מטריאלי לחוזה, כך לא יכול המבטח להנפיק פוליסה שלא בהתאם להצעה או להוסיף סייגים שמשליכים על היקף חבותו ללא ידיעת והסכמת המבוטח". המבטח ניזון ממוצא פיו של המבוטח, אשר בידיעתו בדרך כלל המידע החיוני למבטח לצורך הערכת הסיכון הטמון בביטוח ( ראה : ע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' עיזבון המנוחה רחל שחר פיאמנטה ז"ל ואח' ערעור שכנגד (2006), פד"י ס(4) 375, עמ' 388, פסקה 12). חובת הגילוי, אינה רק צפייה מצד המבטחת, אלא היא גם חובה חקוקה בחוק חוזה הביטוח. סעיף 6(א) לחוק חוזה הביטוח, מטיל חובה לענות על שאלות תשובות מלאות וכנות בעניינים שיש בהם להשפיע על נכונות מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל, או לכרותו בתנאים שבו - להלן : "עניין מהותי". בסעיף 6(ג) נקבע, כי הסתרה בכוונת מרמה מצד המבוטח, של ענין שידע כי הוא "מהותי", דינה כדין מתן תשובה שאינה מלאה וכנה. סעיף 7 לחוק קובע את התרופות בגין הפרת חובת הגילוי : ביטול החוזה, תשלום תגמולי ביטוח מופחתים, הפטר מתשלום, אם התשובה ניתנה בכוונת מרמה, או מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה. סעיף 8 לחוק, אשר עניינו " שלילת תרופות" קובע, אימתי המבטח אינו זכאי לתרופות האמורות בסעיף 7. לענייננו חשוב גם האמור בסעיף 43 לחוק חוזה הביטוח, אשר כותרתו היא "סייג לתרופות", בכל הנוגע לביטוח חיים : " המבטח אינו זכאי לתרופות האמורות בסעיף 7 לאחר שעברו שלוש שנים מכריתת החוזה, זולת אם המבוטח או האדם שחייו בוטחו פעל בכוונת מרמה". 12. התובע לא השיב תשובת אמת לגבי בעיית הראייה ממנה סבל, בהצהרת הבריאות אשר נחתמה על ידו ב- 1/5/1993, או בסמוך לכך. לשאלה, האם אי פעם היו לו המחלות או סימני המחלות : "מחלות עיניים, אוזניים וגרון, הפרעות ראיה, לקוי שמיעה, סינוזיטיס", השיב בשלילה. כך גם, כאשר ביקש להגדיל את סכום הפיצוי החודשי, בשנת 1996, הצהיר בהצהרת בריאות : "מאז עריכת פוליסה מס' 198067-1 לא חל כל שינוי במצב בריאותי והוא תקין בהחלט". הצהרות הבריאות מלמדות לכאורה, כי המדובר בתובע אשר ראייתו תקינה לחלוטין, ואין הוא סובל כלל מבעיית ראייה. למעשה אין כך פני הדברים, לאור המסמכים המצויים בתיק, חוות דעת הצדדים, ובכלל זה חוות דעת המומחה מטעם התובע : א. מהמסמכים הרפואיים עולה, כי התובע ידע, עוד טרם עריכת פוליסת החיים, כי הוא סובל מבעיית ראיה, ועל-אף שהמדובר בעניין מהותי שאמור להיות בידיעת המבטחת, לא הצהיר עליו : - מאישור הערוך על ידי ד"ר רון- רס"ן, מ- 14/1/2008 עולה, כי התובע עמד בפני וועדה רפואית בצה"ל ב - 25/8/1985, ואבחנותיה היו בין היתר "ליקוי קל בראיה". - בבדיקה רפואית - מלש"ב, תחת סעיף פירוט הממצאים מ- 3/6/1985, צויין : "קוצר ראייה בעין ימין". ב. התובע טען בסעיף 6.1.5 לכתב התביעה, כי מעולם קודם התאונה לא סבל מליקוי בעיניו, ולא ידע כי הוא סובל ממיופיה. דא עקא, שגרסה זו השתנתה בתצהירו ולטענתו : למיטב ידיעתו מעולם לא היו לו בעיות עיניים, ועד למועד התאונה בחודש אוגוסט 2001 לא היה מודע כלל לכך שיש לו לכאורה בעיה בעינו הימנית (סעיפים 4 ו- 30). גרסה זו עומדת בסתירה לאמור בחוות דעת המומחה מטעמו, פרופ' ניימן ז"ל, בסעיף "תולדות המקרה ותלונות הנבדק" : לשאלתי בקשר לאפשרות של קוצר ראיה שקדם לתאונה אמר שבעבר היה נהג משאית ובהתאם לרישיון הנהיגה הוא לא היה חייב בהרכבת משקפיים. רק כשנה או שנתיים מלפני התאונה הנדונה הוא הבחין בעובדה שראייתו בעין הימנית ירודה". גרסת התובע לעיל, כי לא סבל קודם התאונה מליקוי בעיניו, אינה עולה גם בקנה אחד עם המסמכים המצויים בתיק בית המשפט : - ממצאי בדיקת ד"ר קראוס מ- 15/2/1998 : "מימין קוצר ראיה גבוה ואסט.גבוה...". תחת סעיף תלונות/סיבת הפנייה נכתב : "ידוע על ראיה ירודה בעין ימין משנים". - התובע נבדק אצל ד"ר וינברגר ב- 16/12/1998. תחת סעיף תלונות/סיבת הפניה נכתב בין היתר: "מימין לא רואה מתמיד". - אבחנת ד"ר וינברגר מ- 23/12/1998, הייתה בין היתר : "MYOPIA". - תשובת רופא מומחה של צה"ל בתחום העיניים מ- 24/2/1999 : "הנהג לפי חוקי מסרד (כך במקור -ח.ל.ה) הרשוי לא יכול לנהוג מסעות". - אישור ד"ר רון - רס"ן, לעיל, על פיו ממצאי הוועדה הרפואית מ- 6/3/2000 היו : "ליקוי בראיה עם מגבלה משמעותית". - מסמך מאת משרד הבריאות, המכון הרפואי לבטיחות בדרכים, מ- 18/02/2001, אשר תחת סעיף עיון בו, נכתב בין היתר : "MYOPIA". - מסמך מאת המכון הרפואי לבטיחות בדרכים, הערוך על ידי ד"ר קלין דוד, מ- 22/2/2001 : "ליקוי חדות ראיה 6/6, 6/18 עם תיקון משקפי ראיה (ללא תיקון עין ימין FC3). המלצות - "אינו כשיר לנהיגת רכב משא לפי תקנות התעבורה". אין זה המקרה הראשון בו יש סתירות בגרסאות התובע, ואלו אף יפורטו בהמשך, אך די בכך בכדי לקעקע את טענתו בדבר אי הידיעה, אודות בעיה בעינו. 13. הידיעה בדבר בעיית הראיה היא בחזקת התובע, והיא בגדר "עניין מהותי" אשר גילויו דרוש (ראה לעניין זה גם האמור בפרק "דיון ומסקנות", בחוות דעת פרופ' ניימן, ואשר יפורט בהמשך) משהסתיר התובע את פרטי בעיה זו, יש קושי לקבוע כי נהג בגילוי מלא וכנה כלפי המבטחת. התובע לא העיד בבית המשפט, גם לא סוכני הביטוח. אין בפניי כל ראיה ממנה אפשר להסיק, אפילו בדוחק, כי בעת מילוי הטפסים לשם עריכת פוליסת ביטוח החיים, התובע לא נשאל אף שאלה בנוגע למצב בריאותו, וכי הצעת הביטוח מולאה על דעת נציגי הנתבעת, וכי לא הוסבר לו שבתנאים מסויימים יתכן ולא ישולמו לו תגמולי ביטוח, כמוצהר על ידו. יתר על כן, גם בעניין זה התגלו סתירות בין גרסאות התובע. א. הצעת הביטוח אשר נחתמה בשנת 1993 - בכתב התביעה התובע טען, כי הנתבע מלא אותה בכתב ידו, בעוד שבתצהיר עדות ראשית טען, כי ההצעה מולאה במשרד סוכנות הביטוח. בסיכומים שונתה הגרסה ונטען, כי הוצע לו על ידי הנתבעת ב- 1/5/1993, באמצעות סוכנתה, הגב' שפינדל, לערוך פוליסת ביטוח חיים. ההצעה וההצהרה מולאו על ידי פקידה במשרד. ב. הגדלת סכום הביטוח בשנת 1996 - בכתב התביעה טען התובע, כי הנתבע פנה אליו ב- 1/7/1996 או בסמוך לכך והציע לו לשפר את תנאי הכיסוי, ושוב מלא על דעת עצמו ובכתב ידו את הצהרת הבריאות. בעוד שבתצהיר טען, כי בשנת 1996 ביוזמת נציגי הנתבעת הגדיל את סכום הביטוח ואלו פעלו באופן טכני ובקשו ממנו רק לחתום במקומות שהצביע עליהם. בסיכומים טען, כי סוכנת הביטוח הציעה לו להגדיל את סכומי הביטוח בפוליסה. הואיל ורף ההוכחה הנדרש לשם הוכחת כוונת מרמה במשפט אזרחי גבוה מהרף הרגיל, ומשלא נשמעו ראיות בתיק, לפיהן ניתן לקבוע ממצא לעניין זה - ובכלל זה מה נשאל התובע ומי מלא את ההצהרות וכו', איני מוצאת לנכון לקבוע, כי העלמת הליקוי מאת חברת הביטוח היתה בכוונת מרמה. איני מוצאת לנכון להחיל במקרה זה, את הוראת סעיף 43 לחוק חוזה הביטוח, כבקשת התובע,משלא נתמלאו התנאים הנדרשים על פי הפוליסות לחיוב הנתבעת. יודגש, כי בין הצדדים נעורה מחלוקת על האמור בחוות דעת של ד"ר פרלוק, בכל הנוגע לתנאי קבלתו של התובע לביטוח בשנת 1993. גם ללא חוות דעת ד"ר פרלוק, סביר להניח, כי לו הייתה הנתבעת יודעת על מצבו הרפואי האמיתי של התובע, גם אם הייתה מסכימה לבטחו, התנאים היו שונים לחלוטין. התובע כאמור בחר להסתיר את בעיית הראייה, ועל כן יש קושי כאמור לקבוע, כי נהג בגילוי מלא וכנה כלפי הנתבעת. יתכן כי ניתן היה לפסוק לזכות התובע תגמולי ביטוח מופחתים, כמתחייב בסעיף 7(ג), אם התובע היה מוכיח, כי הוא עומד בתנאים המתחייבים בפוליסת ביטוח החיים, כדי לזכות בתגמולים אלו. דא עקא, שלא עלה בידיו להוכיחם. תגמולי הביטוח פוליסת ביטוח חיים 14. תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה - בנספח לפוליסת ביטוח חיים, הוגדר אי כושר עבודה מוחלט, כדלקמן : "המבוטח ייחשב כבלתי כשיר מוחלט לעבודה, לעניין נספח זה בלבד, אם עקב מחלה או תאונה, נשלל ממנו בשיעור של 75% לפחות הכושר להמשיך במקצוע או בעיסוק שבו עסק כמפורט בהצעה עד אותה מחלה או תאונה, ושבעקבותיהן נבצר ממנו לעסוק בעיסוק סביר אחר המתאים לנסיונו, להשכלתו ולהכשרתו, במשך תקופה העולה על שלושה חודשים, או שישה חודשים כמפורט בעמוד מספר 2 של הפוליסה (להלן "תקופת ההמתנה") 15. התובע לא הציג כל אסמכתא, בנוגע לתקופת אי הכושר, או כי נשלל ממנו הכושר להמשיך במקצועו בשיעור של 75% לפחות , ובכלל מה סכום הפיצוי המגיע לו : א. התובע לא היה עקבי בנוגע למועד קרות התאונה : בכתב התביעה טען, כי אירעה ב- 5/8/2001 (סעיף 4.7), בעוד בתצהיר טען, כי ארעה ב- 10/8/2001 (סעיף 24). ב. התובע לא היה עקבי בגרסאותיו לגבי תקופות אי הכושר : בכתב התביעה טען, כי אבד את כושר עבודתו לשנתיים ו-5 חודשים (סעיף 7.1.2), בעוד בתצהירו ובסיכומיו טען, כי אבד את כושר עבודתו למשך 18 חודשים (סעיף 35.2 לתצהיר וסעיף 15(5) לסיכומים). ג. שלילת כושר התובע, ככל שהייתה, להמשיך במקצועו, אמורה הייתה להיתמך בחוות דעת מומחה בתחום התעסוקה. חוות דעת מעין דא, לא הוגשה על ידו. פרופ' ניימן ז"ל, קבע לתובע רק אחוזי הנכות, בלא שנתן דעתו לעניין שלילת כושר ההתשכרות. אמנם, לתצהיר התובע צורף מסמך המופנה למוסד לביטוח לאומי, אשר כותרתו "תשובת יועץ", הערוך על ידי ד"ר שלום קרין, רופאה תעסוקתית מ- 6/12/2001, אשר קבעה בין היתר, כי בראיה זו, התובע אינו כשיר לעבודות שרברבות ושיפוצים, ללא צפי לשינוי בהחלטה בטווח זמן הנראה לעין. אין במסמך זה להועיל לתובע, הואיל ואין המדובר בחוות דעת ולא נקבעה בו תקופת אי הכושר ושיעורה. הוא הדין ביחס למסמך של המל"ל, מ- 1/7/2002, שם צויין כי לתובע שולמו דמי פגיעה לתקופה מ- 10/8/2001 עד 5/2/2002. תקופה זו אינה עולה בקנה אחד עם טענת התובע לאי כושר של שנה וחצי ומעלה. גם בתעודות הרפואיות אשר צורפו לתצהיר התובע, אין בהם להועיל לו, הואיל ואין לייחס להם כל משקל, משום שאין המדובר בחוות דעת מומחה. יתר על כן, תעודות אלו אינן תומכות בגרסאותיו, לעניין תקופת אי הכושר הנטענית בכתב התביעה, בתצהירו ובסיכומיו. לתובע נתנו תעודות מחלה מ- 10/8/2001 עד 10/2/2002, דהיינו שישה חודשים, ולא שנה וחצי ומעלה. ד. התובע לא הציג כל אסמכתא, כי נבצר ממנו לעסוק בעיסוק סביר אחר המתאים לניסיונו, להשכלתו ולהכשרתו. ה. התובע לא היה עקבי בגרסאותיו, לגבי סכום הפיצוי המגיע לו : בכתב התביעה ערך חישוב בגין אובדן כושר עבודה, לפי פיצוי חודשי בסך של 3,707 ₪ לחודש (סעיף 7.1.1), בעוד שבתצהירו ערך לפי סכום של 7,125 ₪ (סעיף 35.2). לפי נספח ד' אשר צורף לתצהיר הגב' שפינדל, אשר לא נסתר בראיה אחרת, סכום הפיצוי החודשי על-פי הפוליסה נכון ל- 8/2001 עמד על 3,717 ₪. בטח לא כנטען בתצהיר. 16. נכות מעבודה - בנספח לפוליסה נקבע : "סכום הביטוח החלקי לפי השיעור המתאים של סכום הביטוח המלא ישולם במקרה של נכות חלקית ותמידית של המבוטח, עקב תאונה, אשר בעקבותיה נגרמו למבוטח : ...איבוד גמור ומוחלט של ראייה בעין אחת - 25%... בכל מקרה של נכות חלקית של המבוטח עקב תאונה שלא נזכרה בפירוט שלעיל, ישולם שיעור מתאים של סכום הביטוח המלא, לפי שיעור הנכות שיקבע על ידי רופא החברה, בהתאמה לשיעורי הנכות המפורטים לעיל, בתנאי שאותה נכות היא תמידית". הצדדים הסכימו בהסדר הדיוני על נכות בשיעור של 15%. אי לכך לא היה מקום לטענת התובע, כי על פי תנאי הפוליסה עם אובדן מלא ומוחלט של הראייה באחת העיניים, זכאי הוא ל- 25% מסכום הביטוח בגין נכות מתאונה הנקוב בפוליסה. טענה זו יכולה הייתה להיות נכונה, אילולא הסכימו הצדדים על שיעורי הנכות. ביטוח פרעון הלוואה כנגד משכנתא - 17. העתק הפוליסה על רשימתה, צורף לתצהיר הנתבע. מקרה הביטוח הוגדר : "אבדן הכנסה שלא יפחת מתגמולי הביטוח הנובע מהפסקת עבודה מחמת ליקוי גופני שארע למבוטח עקב תאונה או מחלה שארעו במשך תקופת הביטוח וגרמו : א. להיותו רתוק באופן זמני לביתו או לבית חולים או למוסד רפואי, ע"פ הוראות רופא, או - ב. להיותו נכה לצמיתות בשיעור שלא יפחת מ- 35%" 18. התובע לא הוכיח, כאמור לעיל, מה הייתה תקופת אי הכושר או במילים אחרות התקופה בה היה רתוק לביתו. התובע לא הוכיח, מה אובדן ההכנסה אשר נגרם לו. אמנם, בתיק בית המשפט מצויה הודעה ובקשה אשר הגיש התובע ב- 21/2/2008, ולה צורף מסמך מ- 4/12/2001, הערוך על ידי מר חורי נעים, יועץ מס של התובע, ואשר לפיו : " 1) מרשי עצמאי קבלן שיפוצים. 2) למרשי תיק במוסדות המס מדווח ומשלם את המגיע ממנו ובזמן. 3) הכנסת מרשי מיום 1 ינואר 2001 עד 1 אוגוסט 2001 הסתכמה בסך 53267 ₪, ומיום 11 אוגוסט 2001 עד 31 אוקטובר 2001 הסתכמה באפס הכנסות." עם זאת, אין במסמך זה להועיל לתובע. לא הובהר במסמך זה, מדוע לתובע לא הייתה כל הכנסה מאוגוסט עד אוקטובר 2001, האם בגלל התאונה, או שמא בגלל סיבה אחרת. מה גם, שלפי מסמך זה לתובע לא הייתה הכנסה חודשיים וחצי בקירוב, ולא כנטען על ידו בסיכומיו - 18 חודשים, או למעלה משנתיים - כנטען בכתב התביעה. יתרה מזאת, בהסדר הדיוני בין הצדדים הוסכם על נכות בשיעור של 15% , כך שהתובע אינו עונה גם לתנאי השני של מקרה הביטוח - " נכה לצמיתות בשיעור שלא יפחת מ- 35%" . 19. בחריגים לפוליסה נקבע : "פוליסה זו אינה מכסה תוצאות ליקוי גופני אשר נגרם או הוסב או הושפע במישרין או בעקיפין, מסיבה קרובה או רחוקה, ע"י או בקשר עם : - .... ד. מחלה או מום גופני שהמבוטח היה לוקה בהם בהכנס ביטוח זה לתוקפו. המונח "היה לוקה בהם" יכלול אף טיפול תרופתי המיוחס למחלה או למום הגופני האמור" התובע בוטח בפוליסת ביטוח מטריה לביטוח המשפחה, אשר תחילתה ב- 1/4/2001 וסופה ב- 31/3/2002. כאמור מהמסמכים הרפואיים לעיל, התובע סבל ממום בעינו הימנית, עוד לפני שנת 2001. הן המומחה מטעם התובע, והן מומחי הנתבעים סברו, כי ישנו קשר בין הליקוי הגופני אשר נגרם עקב התאונה, לבין מומו של התובע, עובר לתאונה : חוות דעת פרופ' ניימן ז"ל מ- 13/1/2005, פרק "דיון ומסקנות" : " מקובל שחבלות בלתי ישירות לעין, כגון חבלות ראש, אינן גורמות להפרדות רשתית אלא בעיניים המועדות לכך. מבחינה זו מיופייה גבוהה היא הגורם השכיח ביותר...למרות שהנ"ל טוען שלא היה מודע לקוצר ראיה גבוה בעינו הימנית הרישום מחדר המיון של בי"ח רמב"ם אינו מותיר ספק שבמקרה הנוכחי מדובר בעין שסבלה ממיופייה גבוהה למדי..." חוות דעת ד"ר פרלוק מ- 27/9/2006 : "המיופתיה הגבוהה היא מולדת ואין ספק כי היתה קיימת לפני קבלתו של מר זיידנפלד לביטוח ונכותו הושפעה במישרין או בעקיפין מתחלואת הרקע המולדת ממנה סבל". חוות דעת פרופ' ארנה גייר מ- 7/6/2006 : "כפי שציין פרופ' ניימן בחוות דעתו - מקובל שחבלות בלתי ישירות לעין כגון חבלות ראש, אינן גורמות להיפרדות רשתית אלא בעיניים המועדות לכך. היות והפרדות רשתית היא סיבוך שכיח של קוצר ראיה גבוה ניתן לקבוע בסבירות גבוהה כי התופעה לא נגרמה מהתאונה בלבד והיא הושפעה במישרין או בעקיפין מתחלואת הרקע המולדת ממנה סבל התובע" אי לכך, גם מבחינת ההחרגה הנקובה בפוליסה, לא זכאי התובע לכל תגמולי ביטוח. 20. מעבר לכך, גם כאן, גרסאות התובע בנוגע לתגמולי הביטוח המגיעים לו, לא היו אחידות : א. בכתב התביעה טען, כי תשלומי המשכנתא שהיתה אמורה להפרע במקומו עומדים על 43,500 ₪. כזכור, בכתב התביעה טען כי אבד את כושר העבודה לתקופה של שנתיים ו-5 חודשים. ב. בתצהיר - טען, כי פיצוי החזר הלוואת משכנתא ל- 18 חודשים לפי 2,224 ₪ לחודש, הינו 40,432 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בסך של 23,316 ₪, ובסה"כ 72,749 ₪. לפי הרשימה, התשלום החודשי עמד בכלל על סך של 2,200 ₪ ולא 2,224 ₪, כנתבע בתצהיר. 21. התובע ביקש בסיכומיו להחיל לעניין "פוליסת משכנתא" את הוראת סעיף 8(2) סיפא לחוק. לאור האמור לעיל, איני מוצאת לנכון לדון בכך, שכן התובע לא הוכיח כלל את זכאותו לקבלת תגמולי הביטוח בגין "פוליסת המשכנתא". 22. לאור האמור לעיל אין מנוס במקרה זה מדחיית התביעה. הוצאת 23. בהחלטה בבש"א 17949/07, אשר עניינה בקשת הנתבעים להורות על מחיקת התביעה, עקב הפרת צווי בית המשפט, קבעתי, בין היתר כי אין למחוק את התביעה, הוריתי על המצאת הנדרש, וכי הוצאות הבקשה ידונו בסופו של ההליך. 24. מאידך, יש להצר, כי הנתבעים טרם קבלת הסכמת בית המשפט צרפו את מכתב ההבהרה של ד"ר פרלוק לסיכומיהם. 25. לאור האמור לעיל, אין צו להוצאות. די בהוצאות שנשא התובע עד עתה. סיכומו של דבר אני מורה על דחיית התביעה ללא צו להוצאות. אי גילוי / הסתרת מידע / כוונת מרמה (ביטוח)פוליסהרפואהחברת ביטוח