קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העברת כספים מחשבון של חסוי - תביעה נגד בנק: א. הרקע לתובענה, הצגת בעלי הדין ועיקר טענות התובעים 1. בפני תביעה להשבת כספים שהגישו התובעים, בני משפחה אחת נגד הנתבעים, בעילה של הפרת חובות זהירות ואמון ועשיית עושר שלא במשפט. 2. כתב התביעה המתוקן הוגש לאחר שהתובע מס' 4 (להלן: "אוטרמן") מדען ידוע שם בתחום הטילים הוכרז ביום 22.1.09 כחסוי והתובעת 1 מונתה כאפוטרופא לגופו ולרכושו (הודעת ב"כ התובעים מיום 28.1.09). 3. כלפי הנתבע מס' 1 (להלן: "הבנק") טוענים התובעים בקליפת אגוז כי הם מנהלים אצלו בצוותא חשבון משותף (להלן: "החשבון" או "חשבון הבנק") וכי חרף העובדה שהבנק ידע על מצבו הנפשי הלקוי של התובע מס' 4 (להלן: "אוטרמן") הוא נמנע מליידע את יתר התובעים בדבר העברת כספים בסך 50,000 דולר מן החשבון, לחשבונה של הנתבעת 2 (להלן: "אילנה"). 4. בנסיבות אלו כך התובעים, ביצע הבנק שלא בסמכות פעולה חריגה בחשבון והפר את חובות הנאמנות והזהירות הרובצות עליו כלפי התובעים. 5. כמו כן נטען כי הבנק הפר במעשיו ו/או מחדליו את חוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א 1981 (להלן: "חוק הבנקאות") בכך שהטעה את התובעים בעניין מהותו למתן השירות. 6. אשר לאילנה נטען כי זו היתה, במהלך התקופה הרלבנטית לתובענה, שכנתם של התובעים בבנין, ברחוב אלתרמן 10 בתל אביב (להלן: "הבנין") ידעה על מצבו הנפשי הלקוי של אוטרמן וכי בחודש יולי 2005 נפגשה עם אוטרמן בדירתו ללא נוכחות התובעים האחרים ובמהלך פגישה זו, שעה שמצבו הנפשי מנע ממנו יכולת חשיבה, כתב אוטרמן פתק לפיו ביקש מן הבנק להעביר לאילנה סך 51,000 דולר. 7. התובעים טוענים כי ביום 19.7.05 העביר הבנק מן החשבון לחשבונה של אילנה בבנק הפועלים סך של 50,078.50 דולר ובכך התעשרה אילנה שלא כדין על חשבון התובעים. 8. התובעים עתרו איפוא לחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, להשיב להם את הסך של 229,509 ₪. ב. טענות הבנק 1. בכתב הגנתו טען הבנק כי אין לתביעה נגדו על מה שתסמוך, הכחיש את מרבית טענות התובעים וכפר בזכותם לגבות ממנו סכומים כלשהם. 2. הבנק טוען כי מעולם לא הוצג בפניו כל מידע או חוות דעת רפואית בדבר מצבו הנפשי של אוטרמן וכי מכל מקום, כל עוד לא הוכרז כפסול דין, פעולותיו המשפטיות מחייבות ומזכות אותו לפי העניין. 3. הבנק הכחיש כי הפר הוראה חוקית כלשהיא בהעברת הכסף וטען כי פעל בסבירות ובתום לב על פי ההסכמים שבינו ובין בעלי החשבון. 4. הבנק הודה כי ביום 19.7.05 העביר לחשבונה של אילנה סך של 50,000 דולר וזאת בעקבות הוראתו בכתב של אוטרמן מיום 17.7.05 ועל יסוד השלמת פרטים שביצע אוטרמן, במהלך שיחת טלפון עם הבנק. 5. הבנק הטעים כי מכח התנאים הכלליים לניהול חשבון אשר נחתמו על ידי התובעים ביום 14.4.05 (להלן: "הסכם ניהול החשבון") ניתנה לכל אחד מבין בעלי החשבון לחוד, ובכללם לאוטרמן הרשאה לבצע כל פעולה בחשבון, וכי הבנק פעל על פי הוראותיו של אוטרמן. 6. הבנק הוסיף וטען כי על פי הודאת התובעים 1-3 אין להם זכויות בכספים שבחשבון וממילא לא נגרם להם נזק כתוצאה מהפעולה נשוא התביעה. 7. הבנק הוסיף וטען כי התובעים קיבלו מידע שוטף על הפעולות בחשבון, וכי חוסר תגובתם משך זמן רב מאז ביצוע הפעולה נשוא תביעה זו ועד להגשת התביעה מהווה אישור לפעולה ו/או השתק כלפיהם. ג. טענות ההגנה של הנתבעת 2 1. אילנה טענה בכתב הגנתה כי הכסף שהועבר לה על ידי אוטרמן ניתן לה במתנה, מרצונו החופשי הן כהכרת תודה על כך שמשך תקופה ארוכה סייעה לו וארחה לו לחברה והן על מנת לסייע לה לאור מצבה הכלכלי הקשה. 2. אילנה הכחישה כי ידעה על מצבו הנפשי הקשה של אוטרמן וטענה נהפוך הוא שכן, במהלך תקופת השכנות שבינה ובין אוטרמן שנמשכה למעלה מ-15 שנים, תיפקד אוטרמן מצויין מבחינה פיזית ונפשית. 3. אילנה טענה כי אוטרמן מסר בידיה את מסמך ההעברה על מנת שהיא תשגר אותו לבנק, ומשפעלה כך, הושלמה המתנה. עד כאן עיקר טענות בעלי הדין. ד. המחלוקת הפלוגתאות הצריכות להכרעה בתובענה זו הינן כדלקמן: (1) האם הוכיחו התובעים כי אוטרמן לקה בתקופת ביצוע העברת הכסף לאילנה בדמנציה במידת חומרה אשר שללה ממנו רצון חופשי ומודעות. (2) האם הבנק ו/או אילנה היו מודעים למצבו. (3) האם הבנק הפר חובת זהירות או חובה חוקית כלפי התובעים. (4) האם אילנה התעשרה שלא כדין על חשבון התובעים. ה. דיון וממצאים 1. מצבו הנפשי של אוטרמן במועד ביצוע העברה 1.1 סוגיית מצבו הנפשי של אוטרמן בעת ביצוע ההעברה (יולי 2005) מהווה את ליבת המחלוקת העיקרית בתובענה זו; לא ייפלא איפוא כי התובעים ריכזו מאמץ עיקרי לבסס את טענתם בדבר חוסר כשירותו הנפשית של אוטרמן במועד הרלבנטי ומנגד הנתבעים לא טמנו ידם בצלחת בניסיון להזים טענה זו. 1.2 התובעים נסמכו על חוות דעת של פרופ' שלמה נוי אשר בדק את אוטרמן ביום 12.10.08 ועיין ברשומות רפואיות מן השנים 2007-2008 המתעדות בין היתר, דמנציה על רקע של אלכוהוליזם (אישור ד"ר קליין מיום 25.5.08) ורישום בדבר דמנציה במסמך מידע רפואי לצורך קבלת שירותי סיעוד מיום 31.10.07. 1.3 בבדיקה התרשם פרופ' נוי מחוסר התמצאות וציין כי אוטרמן "אינו מסוגל לחשב אפילו דברים פשוטים, אינו מבין את אשר קורא בספר". 1.4 בסיכום חוות הדעת, ציין פרופ' נוי, כי "מצבו הקוגנטיבי של אוטרמן החל להידרדר משנת 2005" וכי לדעתו "כבר בשנת 2005 היו לנבדק פרקי זמן בהם הוא לא היה מודע למהות מעשיו והחלטותיו ולא ידע להבין משמעותם והשלכותיהם". 1.5 מנגד תמך הבנק יתדותיו בחוות דעת של פרופ' אלדד מלמד אשר ציין בחוות הדעת כי לא בדק את אוטרמן ולא הכירו. 1.6 פרופ' מלמד טען כי הצהרתו של פרופ' נוי בשנת 2008 על "מצבו של החולה בשנת 2005 הינה מגמתית בהעדר נתונים עובדתיים אובייקטיביים מוצקים". יתר על כן, פרופ' מלמד התרשם על יסוד התיעוד הרפואי שעמד לנגד עיני עמיתו כי "לא היתה מאז שנת 2005 הידרדרות קוגנטיבית משמעותית במצבו של אוטרמן אם בכלל". שני המומחים נחקרו בפני. 1.7 פרופ' נוי הודה בעדותו כי לא התבקש לאבחן האם אוטרמן סובל מדמנציה בעת הבדיקה (עמ' 5 שורות 8-9). בהמשך עדותו אישר פרופ' נוי כי לא נעשתה בדיקת C.T ואף "לא קיים בירור מסודר של עברו הרפואי" (שם, שורות 16-17). להלן אישר פרופ' נוי כי לא ראה אישורים רפואיים של פסיכיאטר ו/או נוירולוג התומכים ברישום דמנציה בשנת 2005 (עמ' 6 שורות 6-13) וכן בעמ' 7 שורות 14-15). 1.8 במהלך חקירתו עומת פרופ' נוי עם תסקיר השירותים החברתיים של עיריית תל אביב מיום 13.5.09 (במ/1) שם נרשם בסעיף 3 כי "בזמן הביקור אוטרמן היה רגוע, במצב רוח טוב, נשמע צלול, דיבר לעניין והשתתף בשיחה". בתגובה טען פרופ' נוי כי "תגובת אוטרמן היתה נגטיבית וכי הוא לא שוחח עימי" (עמ' 8 שורות 25-26) ואף הטיל ספק בדיותה של אותה בדיקה (עמ' 9 שורות 6-7). 1.9 פרופ' נוי עומת גם עם מסמך ההעברה מיום 17.7.05 בחתימת אוטרמן ונשאל, האם לפי תוכנו, ניתן לשפוט על יכולות ניהוליות של המוח והשיב: "בגדול מי שיכול לתת את הפרטים האלה על פני ארגון פעולה כזאת אז יש לו יכולות ניהוליות תקינות...המסמך מעיד שוב על פונקציה קוגנטיבית ניהולית" (עמ' 10 שורות 3-18). יתר על כן, פרופ' נוי סייג את מסקנותיו והטעים כי יתכן שבחלק מן הזמן בשנת 2005 אוטרמן היה מודע למעשיו (עמ' 11 שורות 3-4). 1.10 למען שלמות התמונה אבהיר כי בחקירתו החוזרת ומשהופנה פרופ' נוי להנחה כי קיימים 3 פתקים שונים שכתב אוטרמן עם תאריכים וסכומים שונים הוא מבהיר: "זה משנה את תשובתי הקודמת...אם אתה מבצע את כל הפעולות האלה, אז מה שאמרתי תקף; אם אתה מבצע חלק מהם ולא משלים את כולם ונזקק לפרקי זמן...זה כבר לא אינטראקציה בזמן נתון" (שם, שורות 22-27). 1.11 פרופ' מלמד אישר בעדותו כי אין הוא חולק על כך שבשנים 2007-2008 לוקה אוטרמן בדמנציה (עמ' 65 שורות 17-23, עמ' 66 שורות 7-8). 1.12 עם זאת, בהתייחסו לרישום של ד"ר ווטר מיום 30.10.07 (במ/5) טען פרופ' מלמד כי הרישום בסעיף 1 שם לפיו, אוטרמן מתמצא במקום ובזמן - אינו מתאים לדמנציה (עמ' 66 שורות 14-18). 1.13 בהמשך עדותו חוזר ועומד פרופ' מלמד על אבן הפינה לחוות דעתו החולקת ולפיה: "המסקנה שלי היא חד משמעית ללא פרטים, ללא רישומים רפואיים מסודרים משנת 2005 וללא עדות שהחסוי (אוטרמן) סבל מהפרעה קוגנטיבית, אין שום אפשרות, שלוש שנים מאוחר יותר בשנת 2008 לקבוע כי בשנת 2005 הוא היה דמנטי...אין לכך כל הגיון רפואי, משפטי או מעשי" (עמ' 67 שורות 11-19). 1.14 פרופ' מלמד עומת באופן חוזר ונשנה עם העובדה שלא בדק את אוטרמן וכי חסר זה גורע מחוות הדעת והשיב כי העלה את האפשרות לקיום בדיקה בפני ב"כ הנתבעים אך נענה שאין צורך בכך (עמ' 68 שורות 11-13). 1.15 בהמשך עדותו תיארך פרופ' מלמד את תחילת התהליך הדמנטי של אוטרמן בשנת 2007 וזאת בהעדר נתונים קודם לכן (עמ' 69 שורות 23-25) וכן הבחין בין דמנציה קלה שמאפשרת למשל עריכת צוואה ובין הידרדרותה למחלה חמורה שאינה מאפשרת כזאת (עמ' 70 שורות 1-3). 1.16 בהתייחסו לשורת הפתקים שכתב אוטרמן לבנק ציין פרופ' מלמד כי ריבוי הפתקים אינו מעיד על קיומה של דמנציה להבדיל מרישום נתונים שגויים או מתן הוראות בלתי ריאליות שיכולות להעיד עליה (שם, שורות 10-14). פרופ' מלמד לא היסס גם לקבוע כי אין למצוא פגם במודעותו של אוטרמן שכתב לבנק שלושה מסמכים ועמד על כך שהכתב יפה, אין מחיקות, שברי מילים וכו' (עמ' 71 שורות 17-27). 1.17 בסיכום טענותיו דן ב"כ התובעים ברותחין את חוות הדעת ועדותו של פרופ' מלמד וטען כי היא לוקחה בחסר ומתעלמת מנתונים ברורים (עמ' 3-5) ונחותה בהשוואה לחוות הדעת של פרופ' נוי אשר קביעתו לפיה אוטרמן סובל מדמנציה משנת 2005 - מתבססת על רישומים רפואיים. 1.18 ב"כ הבנק כמצופה, הצביע על כשלים בחוות הדעת ועדותו של פרופ' נוי ובכללן העדר קליניקה ובדיקות עזר מספקות, דלותם של הרישומים הרפואיים עליהם נסמך פרופ' נוי והתעלמות מן הממצאים ב-במ/1 (עמ' 7-8 לסיכומיו). 1.19 בהערכה כוללת נחה דעתי כי שתי חוות הדעת לוקות בחסר בהקשרים מסויימים הן במתודולוגיה שלהם (פרופ' נוי לא התבקש כלל לקבוע אבחנה ולא ביצע בדיקת C.T בעוד שפרופ' מלמד כלל לא בדק את אוטרמן) והן בהתייחסות הסותרת שניתנה לתוכנו ומשקלו של התיעוד הרפואי. 1.20 מכאן שהשאלה, האם לקה אוטרמן בדמנציה בדרגת חומרה השוללת יכולת שיפוט והבנה כבר בשנת 2005, לא זכתה למענה חד-משמעי מעדויות המומחים הרפואיים ומשכך, נדרשתי לבחון גם ראיות אחרות שיש בהן כדי לשפוך אור על מצבו הקוגנטיבי של אוטרמן לאורך ציר הזמן וכן על המניעים להענקת המתנה לאילנה. 2. גירסת התובעים והממצאים העולים ממנה 2.1 בחקירתה נשאלה התובעת 1, אשתו של אוטרמן (להלן: "לילה") - עד מתי נמשך הקשר של אוטרמן עם אוניברסיטת תל אביב והשיבה; "אולי 2005. המחקר האחרון שלו נעשה בשנת 2005. אני מתקנת, אולי בשנת 2004" (עמ' 13 שורות 3-6). 2.2 בהמשך עדותה, טענה לילה כי כבר בשנת 2004 היתה הידרדרות במצבו של אוטרמן. הגם, שקודם לכן, בעדותה אישרה כי החלה לגור עם אוטרמן בארץ רק בקיץ 2005 (שם, שורות 1-2). יתר על כן, לילה טענה בעדותה כי היא ובעלה (אוטרמן) החליטו לרכוש את הדירה ברחוב ונשל וזאת בסוף 2004 או תחילת 2005 (עמ' 14 שורות 1-12). עם זאת, העידה לילה "באותה נשימה" כי בשנת 2005 אוטרמן "לא היה זוכר הרבה דברים" (שם, שורה 22). 2.3 אני מוצא את גירסת לילה כבלתי עקבית, מגמתית ומונחית מטרה לקבע את מועד נבצרותו הנפשית של אוטרמן סמוך לכתיבת מסמך ההעברה לבנק. 2.4 גם פער הזמנים הניכר שבין פנייתה של לילה לבית המשפט בבקשה למינוי אפוטרופוס (בשנת 2009) לבין גירסתה, לפיה, מסמך ההעברה שכתב אוטרמן בשנת 2005 והמעיד לשיטתה, על חוסר מודעותו למעשיו (עמ' 18 שורות 6-8) - הינו בלתי סביר ויש בו כדי להטיל ספק של ממש בטענת התובעים. 2.5 יתר על כן, חומר הראיות שבפני מלמד על גירסתה הבלתי עקבית והבלתי סבירה של לילה בכל הנוגע לסוגיית הדיווח לבנק על אודות מצבו הנפשי המעורער של אוטרמן. כזכור, הגיעו התובעים לבנק בחודש אפריל 2005 על מנת להצטרף לחשבון. בסעיף 16 לתצהירה טענה לילה: "במהלך הפגישה בה נכחו בניי ובעלי ואנוכי יידענו את נתבע 1 (הבנק-מ.ב.ח) על מצבו הנפשי הלקוי של בעלי וביקשנו כי מסיבה זו יצרף נתבע 1 אותי ואת בני כבעלים לחשבון בעלי" בעוד שבחקירתה הנגדית טענה: "גם לא אמרנו את זה לפקידה בבנק. לא אמרנו לה שיש לבעלי בעיה עם תפקוד נפשי" (עמ' 18 שורות 22-23). 2.6 מצרף זה של חוסר עקביות בגירסתה של לילה העולה כדי סתירה מהותית - גורע עד מאוד ממהימנותה. 2.7 בגירסתה של לילה נתגלעו פירכות נוספות ובלתי זניחות במשמעותן. לילה עומתה עם מסמך מיום 30.10.05 בחתימת אוטרמן לפיו העביר לבנו גבריאל אוטרמן סך 50,000 דולר וציין בכתב ידו בטופס (נספח 5 לתצהיר גילה סניור מטעם הבנק) בעברית ובאנגלית: "החזרת הלוואה"; לילה הודתה כי אוטרמן כתב את הנוסח (עמ' 19 שורות 8-22) אך התקשתה להסביר, הכיצד עלה בידי אוטרמן שהוא לשיטתה, נטול יכולת קוגנטיבית לרשום נתון משמעותי כזה. 2.8 לילה אף עומתה עם גירסתה בסעיף 21 לתצהירה, לפיה בחודש יולי 2005 שעה שכתב את מסמך ההעברה היה אוטרמן נטול מודעות בעוד שבחודש אוקטובר באותה שנה הוא מפגין מסוגלות מנטלית ויכולת חשיבה, היא משיבה: "במצבו היו עליות וירידות וכמו כן הייתי איתו גם. הוא כתב זאת מתוך זיכרונו והכרתו" (עמ' 24 שורות 8-11 - ההדגשות שלי-מ.ב.ח). דומה שאין צורך להכביר מילים באשר למשמעות אימרה זו. 2.9 לא זאת, אף זו; בסעיף 28 לתצהיר תשובה לשאלון שהוצג ללילה (במ/2) בתשובה לשאלות בדבר העברות כספים בסכומים ניכרים בחודש מאי 2006 לילדי אוטרמן (שהינם גם ילדיה) השיבה לילה: "ביצענו העברה באותו הזמן לכל ארבעת ילדי בסכומים דומים...דיברתי עם בעלי ועדכנתי אותו על בקשות (ילדי) והוא הסכים, אך אני ביצעתי זאת" (ההדגשות שלי-מ.ב.ח). כלום אין בהסכמתו המודעת של אוטרמן לעת ההיא (בשנת 2006) כדי להטיל ספק למיצער בגירסת לילה לפיה החל משנת 2005 היה אוטרמן דמנטי ונטול כושר נפשי לקבל החלטות?! 2.10 גם עדותו של התובע 2, דוד אוטרמן, בנו של אוטרמן (להלן: "דוד") לגבי תגובתו הספונטנית של אוטרמן לנוכח שאלות בנו באשר להמצאתו של פתק שמופנה לאילנה והנוקב בסכום של 51,000 דולר, שנחזה להיות רשום בכתב ידו (נספח 4 לתצהיר לילה) - מחזקת את התחושה לפיה העברת הכסף לאילנה היתה פרי רצונו החופשי של אוטרמן. הנה כי כן, נשאל דוד והשיב: "ש. האם אביך היה בבית כשביקשת לראות את הרישום ת/4? ת. כן. ש. שאלת אותו מה זה? ת. כן. עונה לשאלות בית המשפט: ש. והוא השיב לך? ת. כן הוא השיב לי שהוא העביר כסף לאילנה. ש. אתה יכול לזכור מה הוא אמר? ת. אני זוכר שהוא לא כל כך רצה לדבר. ש. אז איך הוא אמר את זה בצורה ברורה, מתבייש? ת. התבייש גמגם והוא לא שיתף פעולה אבל עלה בבירור ממה שהוא אמר לי שהוא העביר את הכסף לאילנה" (עמ' 34 שורות 6-17). 2.11 תגובתו של אוטרמן משקפת אולי תחושת בושה וחוסר רצון של אוטרמן לשתף פעולה עם בני משפחתו אך בה בעת היא מלמדת על זיכרון ומודעות לגבי עצם הפעולה ותוצאותיה. 2.12 בהמשך חקירתו נשאל דוד, מדוע פנה לבנק בדרישה לבטל את ההעברה והשיב: "זה נחשב גם כסף של אמי...זה כסף שלדעתי ולדעתה צריך להישאר במשפחה ולא להיות מפוזר לזרים" (עמ' 35 שורות 1-3). 2.13 תהיינה התובנות של דוד ולילה בסוגיית שמירת הרכוש בתא המשפחתי אשר תהיינה - אין בתשובתו (הכנה לכשעצמה) של דוד כדי לתמוך בממצא לפיה פעולותיו של אוטרמן בהעברת הכסף לאילנה ו/או מתן ההוראות לבנק - היו בלתי רצוניות או מחוסרות תוקף בשל הורתם כביכול בליקויי הנפש של אוטרמן. 3. הממצאים העולים מעדות עדי הבנק 3.1 בסעיף 7 לתצהיר טענה גב' בתיה כהן מטעם הבנק (להלן: "בתיה") כי לא יתכן שבמעמד ההצטרפות לחשבון הודיעו לה התובעים כי הסיבה להצטרפותם כביכול נעוצה במצבו הנפשי הלקוי של אוטרמן. 3.2 גירסה זו, זוכה לתימוכין חד-משמעי מעדותה של לילה אשר כאמור לעיל, הודתה (בניגוד לגירסתה בתצהיר) כי התובעים או מי מהם, לא פרטו בפני הבנק כל מידע באשר למצבו הנפשי של אוטרמן. 3.3 כמו כן, לא נסתרה גירסתה של בתיה בסעיף 10, לפיה גם בעקבות הצטרפותם של התובעים לחשבון - לא השתנו התנאים לניהולו ובכללם זכותו של אוטרמן לבדו ליתן הוראות לחיוב החשבון. 3.4 גב' גילה סניור (להלן: "גילה") שהעידה אף היא מטעם הבנק תיארה בתצהירה את השיגרה בפעילות החשבון (סעיף 5) ובסעיפים 7-9 גוללה את גירסתה באשר להעברת סך 50,000 דולר לאילנה. בסעיף 5 לתצהירה הטעימה גילה גם כי קודם לביצוע ההעברה נשוא התביעה, נהג אוטרמן להעביר כספים ובסכומים ניכרים כעולה מנספח 3 לתצהירה. גילה עמדה על גירסתה גם במהלך חקירתה (עמ' 78-80 לפרוטוקול). 3.5 בעדותה חזרה ועמדה גילה על טענתה לפיה ווידאה כי הוראת ההעברה נשלחה על ידי אוטרמן ואף וידאה עימו טלפונית את הפרטים החסרים ובכלל אלו את שם המוטב "אילנה מרידור" ומספר החשבון בבנק הפועלים (עמ' 78 שורות 4-29 ועמ' 79 שורות 8-14). 3.6 גילה טענה כי זיהתה את קולו של אוטרמן והתרשמה כי הוא מבין את שאלותיה וכן מדבר בצורה ברורה ומשכך, לא התעורר בליבה, לגירסתה, כל חשד באשר למודעותו המלאה של אוטרמן למעשיו ולרצונותיו. 4. עדותה של אילנה 4.1 אילנה תיארה את אוטרמן כאדם מבריק ואיש שיחה מרתק שתיפקד באופן מלא (סעיפים 15, 8, 7 לתצהירה). 4.2 בכתב הגנה ובתצהיר עדותה הכחישה אילנה במפגיע את מודעותה לקיום "הפתק" נספח 4 לתצהיר לילה (סעיף 23 לכתב ההגנה ולתצהיר עדותה). 4.3 אילנה העידה על מצבה הכלכלי הדחוק ורצונה לסייע בידי בנה טל שנקלע לחובות ולגירסתה, היוזמה להסתייע באוטרמן באה ממנה (סעיף 20 לתצהיר) וכי אוטרמן נענה לה בנפש חפצה (סעיף 21 לתצהירה ועדותה בעמ' 59 שורות 20-23). 4.4 הן אילה והן בנה טל עמדו בעדותם על העובדה כי אוטרמן הירבה להתארח בביתה של אילנה בעיקר בימי שבת ומועדים (עדות טל בעמ' 51, וסעיפים 11, 4 לתצהיר אילנה, אשר עמדה על הקשר שבין מתן המתנה על ידי אוטרמן מזה והיחס החם והלבבי שגילתה כלפיו מזה (סעיף 28 לתצהירה ועמ' 59 לפרוטוקול). 4.5 ב"כ התובעים התייחס בסיכומיו לפירכה בגירסתה של אילנה הנוגעת למועד הפגישה אשר במהלכה כתב אוטרמן את מסמך ההעברה. בסעיף 21 לתצהירה טענה אילנה כי שיחת הטלפון של אוטרמן עם הבנק וביקורה בביתו במהלכו כתב אוטרמן את מסמך ההעברה נערכו ככל הנראה ביום 19.7.05. לעומת זאת, במהלך חקירתה התקשתה אילנה לזכור את המועד המדוייק וטענה כי אינה יכולה לזכור,אם ביקרה את אוטרמן ב-17 או ב-19 ליולי (עמ' 55 שורות 8-17). 4.6 לדידי, אין לייחס משמעות של ממש לפירכה זו שכן אילנה הסבירה כי מקור אי הוודאות נעוץ בזיהוי התאריך המופיע על המסמך (שם, שורות 31-32). גירסה זו מתקבלת על דעתי על יסוד העיון בתאריך הרשום במסמך ההעברה שאינו קריא דיו ויכול להתפרש הן כ-17 והן כ-19. 4.7 יתר על כן וזה החשוב בעיני, אין חולק כי תדפיסי השיחות שצירפה לילה לתצהירה מלמדות כי ביום 19.7.05 התקשר אוטרמן 3 פעמים לביתה של אילנה וכן התקשר באותו יום פעמיים לבנק למספר הטלפון הישיר של גילה (סעיף 21 לתצהיר אילנה וסעיף 7 לתצהירה של גילה). 4.8 על יסוד הראיות שבפני, אני פוסק כי מסמך העברה היחיד שנמסר לאילנה ונשלח על ידה לבנק הינו המוצג ת/4 לתצהיר גילה. מסמך זה, זהה למוצג א/3 לתצהיר אילנה קודם שצויין בו רישום השם "אילנה מרידור" אשר נעשה כזכור על ידי גילה בעקבות שיחתה עם אוטרמן. 4.9 בנסיבות אלו, אין בפני כל תימוכין לגירסתה של לילה בסעיפים 20-25 לתצהירה ולפיה הפתק, נספח 4 לתצהירה, נכתב על ידי אוטרמן במהלך הפגישה עם אילנה ו/או כי הבנק ביצע את העברת הכסף לחשבונה של אילנה - בעקבות אותו פתק. 5. מסקנות ביניים (1) לא עלה בידי התובעים הנושאים בנטל הראיה לשכנעני כי מחלת הדמנציה פקדה את אוטרמן כבר בשנת 2005, ובכל מקרה, כי המחלה נתנה בו את אותותיה והגיעה לדרגת חומרה כזו, שהיה בה כדי לשלול מאוטרמן, בחודש יולי 2005, יכולת לגבש רצון חופשי מתוך מודעות וכוונה להעניק לאילנה מתנת כסף בסכום אשר היה ביכולתו להעניק. (2) הראיות שבפני מלמדות כי גם בשנת 2006 הפגין אוטרמן יכולת חשיבה, זיכון ומודעות שיש בהן כדי להטיל ספק של ממש בקביעתו של פרופ' נוי. (3) גירסתה של אילנה לפיה אוטרמן נאות לסייע לה במתנת כסף הן בשל יחסה החם והלבבי כלפיו משך שנים ארוכות והן לאור מודעותו לגודל המצוקה הכלכלית שלה ושל בני משפחתה - לא נסתרה בפני. (4) גירסת התובעים לפיה הבנק אישר את ההעברה חרף מודעותו למצבו הנפשי הלקוי של אוטרמן - הופרכה לחלוטין וקרסה במהלך חקירתה הנגדית של לילה. (5) איני רואה מקום בנסיבות העניין, ליתן משקל כלשהו לשיבוש בשם המשפחה של אילנה על טופס ההעברה. 6. הבסיס הנורמטיבי 6.1 אין חולק כי בנק נושא בחובת זהירות מוגברת כלפי לקוחו ואף חלה עליו חובת נאמנות בכל הנוגע לעסקאות ופעולות בנקאיות. השוו: ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ. לופו (פ"ד נ"ד (2) 559 - בפיסקה 14 ולקט האסמכתאות שם). 6.2 בחינת התנהלותו של הבנק בנסיבות העניין מלמדת כי באישור העברת הכספים מן החשבון לחשבונה של אילנה -פעל הבנק כראוי ובמסגרת סעיפים 2.5 ו-16 של הסכם ניהול החשבון שעניינם במתן הוראות בכתב לבנק ו/או ביצוע העברות כספים באמצעות טלפון ופקס. 6.3 כמו כן הוכח להנחת דעתי כי גם קודם לביצוע ההעברה נשוא התביעה, העביר אוטרמן סכומי כסף נכבדים לאחרים, עובדה המסבירה את טענת עדי הבנק לפיה, לא היה בסיס לחשוש מפעולה חריגה. 6.4 בהינתן כי הבנק לא היה מודע לפגם נפשי שדבק באוטרמן בעת מתן ההוראות - אני דוחה את הטענה לפיה הבנק התרשל ו/או הפר את הוראות חוק הבנקאות. 7 אשר לאילנה 7.1 הגם שלא ניתן לטעות במימד המניפולטיבי קמעא שאפיין את מערכת יחסיה של זו עם אוטרמן ואשר בא לידי ביטוי בניסיון להצדיק מתנת כסף בסכום בלתי זניח בתמורה לקיום יחסי שכנות לבביים שכללו גם אירועי אירוח וארוחות - לא הוכח בפני כי אילנה הפעילה על אוטרמן לחץ או השפעה בלתי הוגנת, ערב העברת הכסף לחשבונה שכן, דווקא סמוך לאותה תקופה אשתו לילה החלה להתגורר עימו, ובני הזוג רכשו יחדיו דירה נוספת ברחוב ונשל (עדות לילה בעמ' 14 שורה 1). 7.2 בנסיבות אלו, וככל שעסקינן בעילת עשיית עושר ולא במשפט - לא הוכח בפני הרכיב "שלא על פי זכות שבדין" (סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979). 7.3 הוכח בפני כי אוטרמן מסר את פתק ההעברה לאילנה אשר העבירה אותו לבנק (סעיף 22 לתצהירה ועדותה בעמ' 56 שורות 24-31) ומכאן, שהוכח בפני כי מדובר במתנה על פי הגדרתה בסעיף 1 (א) לחוק המתנה, התשכ"ח-1968 וכי המתנה הוקנתה לאילנה על ידי "מסירת מסמך לידה המזכה אותה לקבלתה" כאמור בסעיף 6 לאותו חוק. 8. סוף דבר אני דוחה את התביעה כנגד שני הנתבעים. לאור התוצאה אליה הגעתי ומסקנתי לפיה, לא היה מלכתחילה כל מקום להגיש את התביעה נגד הבנק - אני מחייב את התובעים, יחד ולחוד, לשלם לנתבע 1, שכר טרחה עורך דין בסך של 20,000 ₪. הנתבעת 2 (אילנה) לא היתה מיוצגת על ידי עורך דין אך חרף זאת אני רואה לחייב את התובעים לשלם לה הוצאות בסכום של 3,000 ₪. הודעה זכות ערעור. בנק