הפסקת זכאות לתגמולים ממשרד הביטחון

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפסקת זכאות לתגמולים ממשרד הביטחון: נתוני רקע ועובדות: 1. המנוח סוסן שמעון ז"ל (להלן: "המנוח") נשא בשנת 1962 את המערערת לאישה ונולדו להם שבעה ילדים. המנוח התגרש מהמערערת בשנת 1977 ונשא לאישה את גב' סולי שושן, ולהם נולדו עוד שני ילדים. המנוח עבד כאזרח בחברת מע"צ ובחודש פברואר 1984, במהלך מלחמת לבנון ("שלום הגליל") נהרג בלבנון, יחד עם חברו, מאש מחבלים. מאחר ונסיבות מותו של המנוח אינן באות בגדר חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) תש"י- 1950 (להלן: "חוק המשפחות"), הובא עניינה של המשפחה לוועדה לפנים משורת הדין, ושר הביטחון דאז הורה לאגף השיקום במשרד הביטחון להכיר בתביעות המשפחות מלפנים משורת הדין. 2. ביום 20.03.84 הגיעה לבית המערערת עובדת סוציאלית מטעם משרד הביטחון והודיעה למערערת על החלטת שר הביטחון. העובדת סוציאלית מילאה את טופס התביעה להכרה במשפחה כמשפחה שכולה, כאלמנה ויתומים. כמו כן צוין כי המערערת הינה גרושתו של המנוח. ביום 5/4/84 הכיר קצין התגמולים במערערת כאלמנת צה"ל ובילדיה כיתומי צה"ל ולפיכך משרד הביטחון החל שולח למערערת תלושי תגמולים החל מיום 16.2.84 וכך עשה במשך שנים רבות, לרבות משלוח מכתבים ושמירה על קשר עם המשפחה השכולה. ביום 31.10.07 פנתה המערערת ללשכת קצין התגמולים המטפלת בעניינה בטבריה וביקשה סיוע נוסף למצוקותיה הכלכליות. המערערת מילאה כנדרש טופס בקשה להלוואה לכיסוי חובות ונאמר לה כי בקשתה תידון בועדת ההלוואות. 3. ביום 18.12.07 כתבה הגב' עבריה אורן, הממונה על הרווחה בלשכה בטבריה, מכתב תשובה למערערת ובו הודיעה לה כי היא לא זכאית לסיוע. בדיעבד התברר למערערת כי הגב' אורן פנתה לממונים עליה באגף השיקום בתל אביב וביקשה לבדוק את זכאותה של המערערת לתגמולים, וזאת, כך נטען, מבלי ליידע את המערערת. 4. ביום 18.3.08 שלח קצין התגמולים מכתב למערערת בו ציין כי במסגרת בדיקה שנערכה על ידו (בעקבות הפנייה מלשכת טבריה) עולה כי המערערת קיבלה תגמולים והטבות אשר לא הייתה זכאית להם, בהיותה גרושה של המנוח. במכתב זה הודיע קצין התגמולים כי הוחלט על הפסקת זכאותה של המערערת לקבל תגמולים לאלתר מפברואר 2008. על החלטה זו של קצין התגמולים הגישה המערערת ערעור זה. המערערת הגישה גם בקשה למתן צו זמני שיורה למשיב להמשיך את תשלום התגמולים החודשיים בהתאם לסע' 25 ג' לחוק המשפחות עד לסיום ההליכים בתיק. ביום 17.6.09 נדחתה הבקשה וביום 06.08.09 דחה בית המשפט המחוזי בר"ע על החלטה זו (ראה: רע"א 8558/07/09) . טענות המערערת 5. לטענת המערערת הבסיס לכל התהליך הינו הכרת שר הביטחון דאז (מר משה ארנס) במערערת ובילדיה כמי שחוק המשפחות חל עליהם מבחינת הזכויות - וזאת מתוקף סמכותו הבלעדית של שר הביטחון להעניק זכויות מלפנים משורת הדין - לנפגעים אשר אינם במעגל הזכאים על פי חוק המשפחות. שר הביטחון מעניק זכויות מלפנים משורת הדין ולא מעניק מעמד משפטי (סטאטוס) לפי חוק המשפחות. לכן התעסקות עם הכותרות "אלמנה" "גרושה, "שארים" וכו' אינה רלבנטית. עד שנת 2005 הסמכות להענקת הזכויות מלפנים משורת הדין הייתה סמכות אישית, בלעדית וייחודית לשר הביטחון. מכוח הכרה זו זכו המערערת וילדיה בזכויות מטעם משרד הביטחון שכן יש בכוחו של שר הביטחון להעניק זכויות מלפנים משורת הדין גם לאדם אקראי אשר אינו מוגדר בחוק המשפחות. לקצין התגמולים אין סמכות לבטל או לשנות את החלטת שר הביטחון. במידה ויש בלבם של מבצעי ההנחיה ספקות באשר לדרך הביצוע או להיקף הביצוע של ההנחיה היה עליהם לפנות אחר כבוד "לפה שהתיר" ולא לקחת לעצמם סמכויות לא להם לקבוע כי ההחלטה שיצאה מדרג בכיר מהם - בטעות יסודה. מינהל ציבורי תקין אינו יכול לקבל החלטת פקיד המבטלת, ללא אישור מהשר את החלטתו של השר וזאת על דעת עצמו בלבד. זאת ועוד, המשיב לא סיפק כל הוכחה כי אכן נפלה טעות מנהלית בהחלטת שר הביטחון בשנת 1984. 6. לטענת המערערת סעיף 15 לחוק הפרשנות התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק הפרשנות"), אשר עליו מבסס המשיב את טענותיו בנוגע לחוקיות המהלך, אינו רלבנטי כלל לענייננו. על פי סעיף 25א(א) לחוק המשפחות סמכותו של קצין התגמולים לתת החלטה חדשה הנה מוגבלת ומוגדרת. הסמכות הינה לתת החלטה חדשה אם הוכח, כי ההחלטה הושגה על ידי מעשה או מחדל, המהווים עבירה פלילית, או אם נתגלה על סמך ראיות חדשות שלא היו בפני נותן ההחלטה הקודמת, כי אותה החלטה בטעות יסודה. סעיף זה מגביל את סמכויותיו של קצין התגמולים להחליט בבקשה מחודשת לעילות האמורות בסעיף בלבד. בנסיבותיה של המערערת; אין מדובר במעשה פלילי וכן כל העובדות והמסמכים, לרבות אלה המעידים על היותה של המערערת גרושתו של המנוח, היו מונחים בפני הרשות, מראשית התהליך. כאשר יש התנגשות בין סעיף 15 לחוק הפרשנות לסעיף 25א(א) לחוק המשפחות, ידו של סעיף 25א(א) גוברת. בפסיקה נרחבת העוסקת בסעיף 35 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט - 1959 (להלן: "חוק הנכים"), באנלוגיה לחוק המשפחות, קבע בית המשפט שסעיף 35 לחוק הנכים גובר. 7. המערערת ממשיכה וטוענת כי נשללה ממנה זכות השימוע, דבר המשמש עילה לבטלות מוחלטת של החלטת הרשות. זכות השימוע הינה זכות יסוד המשפט הישראלי ואחת מכללי הצדק הטבעי. למערערת לא נערך כל שימוע בטרם נשללה ממנה הקצבה. זאת ועוד, במסגרת המכתב מיום 18.3.08 בו הודיע קצין התגמולים למערערת כי הוחלט על הפסקת זכאותה לקבלת תגמולים לאלתר לא צוין כי יש למערערת זכות ערעור על החלטה זו. השמטת זכות הערעור מההחלטה זו מלמדת על הדרך הכוחנית שבה נהג קצין התגמולים במערערת . במשך 24 שנים הסתמכה המערערת על הזכויות שניתנו לה, כאשר הן היוו מטה לחמה הבלעדי. על תגמולים וזכויות אלה הסתמכה המערערת כל השנים, בנתה וניהלה את חייה. צפייתה של המערערת הפכה לצפייה ראויה להגנה, לפיכך יש לראות בגמלה אותה קיבלה המערערת במשך 24 שנים זכות מוקנית של ממש, זכות אשר יש לראותה כמוגנת על פי חוק כבוד האדם וחירותו, לאחר שעברו כל כך הרבה שנים. לאחר קטיעת מטה לחמה הוחמר מצבה הכלכלי של המערערת מאוד וכך גם מצבה הבריאותי, שהרי מקורות הכנסתה נגדעו באחת. בהתחשב בנסיבות, בגילה ובמצבה הבריאותי הרופף, הרי שהגנה על זכותה זו ראויה לחיזוק. טענות המשיב 8. לטענת המשיב הוא כלל לא ביטל זכות שכן למערערת, שאינה אלמנתו של המנוח, מעולם לא קמה זכות לקבל הטבות לפי חוק המשפחות. באמצעות עדים שזימנה המערערת עצמה התברר כי שר הביטחון אינו יכול להכיר במי שהחוק לא מגדיר כבן משפחה. לפיכך, אותן זכויות שניתנו מלפנים משורת הדין, אושרו רק עבור ילדיו הקטינים של המנוח. התשלום עבור הקטינים נעשה מכוון שהם סמוכים על שולחנו של ההורה המנוח, זאת עד שמגיעים היתומים לגיל 21, כפי שנעשה במקרה דנא. לעניין המערערת, נעשתה טעות ע"י קצין התגמולים. אין מקום להנציח טעות אשר נעשתה ע"י הרשות בהיסח הדעת שכן ההשלכות של הנצחת הטעות הינן מרחיקות לכת. מדובר בתשלומים ממשאבים מוגבלים הנתונים בידי הרשות ואשר בחלוקתם אחראית הרשות כלפי הציבור של משפחות החללים כולם ועליה לאזן בין עניינו של הפרט לעניינו של כלל ציבור שארי החללים. 9. המנוח נהרג במהלך עבודתו בלבנון ממארב מחבלים ביום 26.1.84. המנוח לא שירת בשירות מילואים ולא גויס לצה"ל כשנפגע. נסיבות אלה אינן מזכות את משפחתו לתגמולים על פי חוק המשפחות. ההכרה בנסיבות אלה ע"י שר הביטחון והכרה במנוח כחלל לפי חוק המשפחות, מלפנים משורת הדין, אין בהם כדי ליצור שארים חדשים שחוק המשפחות לא מכיר בזכאותם לגמלאות. המערערת, בהיותה גרושתו של המנוח כשבע שנים לפני מותו, היא בבחינת אדם נטול זכויות על פי חוק המשפחות. המשיב מדגיש, כי אלמנתו של המנוח, הגב' סולי סוסן, הוכרה גם היא כאלמנת המנוח וככזו היא זכאית גם כן לתגמולים על פי חוק המשפחות. המשיב טוען כי ההטבה אשר שולמה בטעות למערערת אינה מקימה לה זכות להמשיך ולקבל את אותה ההטבה אשר לא הייתה זכאית לה מלכתחילה. רשות שנהגה במדיניות שלא כדין עקב טעות או מסיבה אחרת רשאית לשנות או להפסיק מדיניות זו, כדי למנוע אפליה, וגם אם ההבטחה ניתנה בעבר לפלוני, ניתן להפסיקה אם ניתנה שלא כדין. אין מקום להנציח טעות המגיעה לכדי מיליוני שקלים, ולהמשיך ליתן כספים ותגמולים אשר להם המערערת לא הייתה זכאית מעולם. זאת ועוד, הפסקת התשלום במקרה דנן, למי שהחוק אינו מקנה לו מעמד מלכתחילה, הינה מחויבת על פי דין. 10. המשיב ממשיך ומפנה לסעיף 15 לחוק הפרשנות הקובע כי הסמכות לתקן את החלטתה של רשות מנהלית מסורה לרשות המנהלית. שמשעמד המשיב על טעותו עשה כפי שמחייבים כללי המינהל התקינים, הוא תיקן אותה. הצורך בתיקון הטעות המנהלית מיד עם גילוי הנסיבות על ידי המשיב, נתמך על ידי האינטרס הציבורי שעניינו צדק חלוקתי והקפדה על ניצול כספי הציבור בדרך היעילה ביותר. כאשר החלטה של רשות מנהלית שגויה ונוגדת את החוק, הרי גובר המשקל שחל האינטרס הציבורי בתיקון הטעות לאינטרס הפרטי. המשיב דוחה את טענות המערערת בנוגע לסעיף 25א(א) לחוק המשפחות אל מול סעיף 15 לחוק הפרשנות ומפנה לאמור בערעור בבית המשפט המחוזי (ראה: רע"א 8558/07/09). 11. המשיב ממשיך וטוען כי הסעד העיקרי לו עותרת המשיבה הוא חיוב המשיב בתשלום שכלל לא מגיע לה. הענות לבקשה הינה קביעה כי המשיב ישלם כספי ציבור בניגוד לחוק למי שאינה זכאית לכך. למערערת שולמו סכומי כסף נכבדים מכספי הציבור, בשיעור של מיליוני שקלים. זהו אינטרס ציבורי מהמעלה הראשונה להפסיק את הטעות. לטענת המשיב החלטתו להפסיק את תשלום הגמלה הינה סבירה ועולה בקנה אחד עם הוראות החוק ומאזנת כראוי את האינטרסים עליהם הוא מופקד. משהתגלו העובדות שוב אין המערערת יכולה להיתלות בהחלטה ולהפעיל את החוק מלפנים משורת הדין על מי שהחוק מכיר בזכותו, כמקור ליצירת זכויות כלפי מי שמלכתחילה לא יכולה הייתה לקבל זכויות על פח החוק. המשיב ממשיך ודוחה את טענות המערערת לאפליה וטוען כי אף אם המערערת הייתה מוכרת כאישה שנייה היה עליה לחלוק את דמי התגמולים חצי חצי עם האלמנה הנוספת שהוכרה, הגב' סולי סוסן. תשלום של גמלה מלאה הייתה יוצרת אפליה פסולה. לפיכך טענתה של המערערת לאפליה הינה מופרכת. לא רק זאת, גם טענתה של המערערת לפגיעה בזכות השימוע אין בה דבר. חוק המשפחות אינו מעניק זכות שימוע, אלא קובע הליך ערעור מסודר, הליך אותו ניצלה המערערת עד תום. דיון 12. בטרם נעבור לסוגיה המרכזית העומדת לפנינו, נתייחס לטענות המערערת בנוגע לזכות השימוע וכן לאפליה. אכן, כפי שטען המשיב, חוק המשפחות אינו מעניק זכות שימוע, אלא קובע הליך ערעור מסודר, הליך אותו ניצלה המערערת עד תום. באשר לטענת האפליה, לא ברור על איזה בסיס הועלתה טענה זו. המערערת לא רק שלא הופלתה לרעה אלא נהפוך הוא, היא הופלתה, בגין טעות, לטובה. אין חולק כי המנוח היה נשוי בעת מותו לגב' סולי סוסן, אשר קיבלה גם היא גמלה מלאה לאחר מותו. במידה והיה מקום להכיר במערערת כ"שאירה" היה עליה לחלוק את דמי התגמולים חצי חצי עם הגב' סולי סוסן. דבר שכאמור לא קרה בענייננו. לאור האמור אנו דוחים את טענותיה של המערערת הן בנוגע לזכות השימוע והן בנוגע לאפליה. 13. כעת נעבור לסוגיה העומדת במרכז הערעור שלפנינו. סעיף 15 לחוק הפרשנות קובע: "הסמכה להתקין תקנות או ליתן הוראת מינהל - משמעה גם הסמכה לתקנן, לשנותן, להתלותן או לבטלן בדרך שהותקנו התקנות או ניתנה ההוראה..." סעיף הנזכר פורש ככלל הקובע כי החלטה של רשות מנהלית לעולם אינה סופית, ובניגוד להליך משפטי, לא חל עליה העיקרון של גמר המלאכה (ראה: יצחק זמיר הסמכות המנהלית כרך ב' 983-981 (1996) (להלן: פרופ' זמיר)). סמכותה של הרשות המנהלית לשנות את החלטתה נובעת, מסעיף 15 לחוק הפרשנות, והיא כוללת גם הסמכה לתקן, לשנות, להתלות או לבטל החלטות בדרך שהותקנו התקנות או ניתנה ההוראה. כאשר נעשית החלטה, שמקורה בטעות משרדית טכנית, שנעשתה בהיסח הדעת; תוכלנה רשויות הציבור בדרך כלל לחזור בהן מההחלטה המוטעית או הנוגדת את החוק ולגרום למתן החלטה אחרת תחתיה. סמכותה של רשות ציבורית לתקן טעות שעשתה בעבר, הוכרה בפסיקה תוך הבחנה בין סוגים שונים של טעויות: החלטה הנוגדת את החוק; טעות טכנית; טעות ביישום בלתי נכון של מדיניות הרשות או סטייה מהפעלה סבירה של שיקול הדעת של הרשות (ראה: ע"א 433/80 נכסי י.ב.מ. ישראל בע"מ נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים ת"א, פ"ד לז(1) 337). בענייננו, לכאורה מדובר בטעות אשר נבעה מחוסר תשומת לב לפרטי מעמדה האישי של המערערת. במקרים כגון אלו, בהם מדובר בהחלטה אשר ניתנה בטעות, מחייב האינטרס הציבורי את תיקון הטעות. 14. ומן הכלל אל הפרט; החלטת המשיב להפסיק את התגמולים המשולמים למערערת עולה לכאורה בקנה אחד עם עיקרון חוקיות המינהל. יש לזכור כי רשות ציבורית חייבת לפעול רק על פי הדין ומזה נגזר כי אין היא רשאית לשלם ליחיד פלוני מכספי הציבור לפנים משורת הדין. שכן במקרה כזה היא מטיבה עם יחיד פלוני על חשבון זכויותיהם של רבים אלמונים. נפסק בעבר כי רשות ציבורית היא בבחינת נאמן על כספו וזכויותיו של כלל הציבור, ועל כן אין היא רשאית לנהוג כך. כפי שנאמר; "הכלל הוא - צדק משלך ותן לו, משלך ולא משל כספי הציבור" (ראה: בג"צ 376/81 משה לוגסי ואח' נגד שר התקשורת ואח' פד לו (2) 449 עמ' 472-473). אכן, כפי שקבע בית המשפט המחוזי בבר"ע הנ"ל, קשה לקבל את טענתה של המערערת לפיה שר הביטחון אישר לה זכויות לפנים משורת הדין והכניסה בצורה מלאכותית תחת ההגדרה של "שאירים" לפי חוק המשפחות. נראה כי שר הביטחון אישר זכויות לפנים משורת הדין לשאיריו של המנוח, מאחר שנסיבות פטירת המנוח, שלא בשירות מילואים ולא בהיותו מגויס לצה"ל, לא נפלו בגדר חוק המשפחות. המערערת לא הביאה כל ראייה התומכת בטענתה כי שר הביטחון נתכוון ליצור "שאיר" חדש שלא בא זכרו בחוק. המערערת קיבלה בטעות תגמולים כאלמנה, במשך 24 שנים וזאת למרות שלא הייתה אשתו של המנוח בעת פטירתו ולמרות שהמשיב שילם תגמולים גם לאלמנתו של המנוח. 15. סעיף 25א(א) לחוק המשפחות קובע: "קצין-תגמולים רשאי לתת החלטה חדשה בכל בקשה, אף אם ניתנה כבר החלטה סופית לפי סעיף 25, אם הוכח, כי ההחלטה הושגה על ידי מעשה או חדלה, המהווים עבירה פלילית, או אם נתגלה, על סמך ראיות חדשות שלא היו בפני נותן ההחלטה הקודמת, כי אותה החלטה בטעות יסודה" נפסק זה מכבר, כי סעיף 35 או 25א, מגביל את סמכותו של קצין התגמולים למקרים בהם מדובר בעבירה פלילית או ראיות חדשות המלמדות על טעות ביסוד ההחלטה, כאשר טעות פורשה כטעות שבעובדה. אין לקצין התגמולים סמכות לקבל החלטה חדשה בעילות אחרות. (ראה: ע. יעבץ, חוק הנכים, עמ' 254). בית המשפט המחוזי התיר בצריך עיון את השאלה המשפטית אם יש מקום להידרש לסעיף זה במקרה דנן, ואם החלטת המשיב אכן הושתתה על "ראיות חדשות" כנדרש בסעיף. כמו כן בית המשפט סבר (מבלי לקבוע מסמרות), כי אין מניעה להחיל את סעיף 15 לחוק הפרשנות לצד חוקים מיוחדים שעניינם קצבאות ותגמולים. 16. ראשית לעניין הראייה החדשה. אכן כל העובדות והמסמכים, לרבות אלה המעידים על היותה של המערערת גרושתו של המנוח, היו מונחים בפני קצין התגמולים, מראשית התהליך. עם זאת, בעדותו הבהיר מר עידן כיצד נסתרה מעיני קצין התגמולים עובדה זו עד למועד הבחינה מחדש של מצב המערערת, לאור בקשתה לסיוע כלכלי נוסף. למערערת שולמו תשלומים בטעות משום שמהמערכת זיהתה אותה כאישה גרושה המקבלת זכויותיה מחדש לאחר שהוכרה כאלמנה (ראה עמ' 38 לפרוטוקול הדיון מיום 4.5.11). בעניינה של המערערת נקלט מעמד אישי שגוי שכן אין מדובר באלמנה שהתגרשה במערכת נישואים מאוחרים לאחר התאלמנותה, אלא באישה שלא הייתה אלמנת המנוח בעת מותו אלא גרושתו. למעשה הבחינה מחדש של מצבה לאור הבקשה שהגיש, והגילוי של הטעות שנפלה הם אלה המהווים ראייה חדשה. 17. למעשה הפסיקה פירשה את סעיף 35(א) לחוק הנכים (וכאנלוגיה לעניינו את סעיף 25א(א) לחוק המשפחות) כמעניק למעשה חופש כמעט בלתי מוגבל לחידוש הדיון (ראה: ע"א 530/68 מרידור נגד קצין התגמולים, פ"ד כב(2) 794). גם ראיות שניתן היה להשיגן קודם לכן אילו הופעלה שקידה ראויה עשויות לשמש "ראיות חדשות" לצורך חידוש הדיון (ראה: ע"א 530/68 בעניין מרידור, לעיל, וכן, ראה: ע"א (חי) 2341/01 באוברג נ' משרד הבטחון, תק-מח 2001(4) 2360). בפסק הדין בעניין מרידור ביאר בית המשפט כי הפתרון לאפשרות של הצפת המשיב בבקשות חוזרות הוא בתיקון החוק. למותר לציין כי בהחלטתו לקבל "ראיה חדשה" ולשנות את החלטתו הקודמת חלות על המשיב גם כל חובותיו כרשות מנהלית, לרבות החובה לנהוג בתום לב, בהגינות ובגדר מתחם הסבירות (ראה: ו"ע (שלום ר"ל) 453/04 כוכבי יפת נ' קצין התגמולים, תק-של 2005(4), 25357 , 25360 (2005)). 18. לעניין החלתו של סעיף 15 לחוק הפרשנות בענייננו, לאחר סקירת פסיקה בנושא, לא נמצאה כל מניעה להחיל את סעיף 15 לחוק הפרשנות לצד חוקים מיוחדים שעניינם קצבאות ותגמולים, כגון חוק המשפחות. כאמור, סמכותה של הרשות המנהלית לשנות את החלטתה נובעת, מסעיף 15 לחוק הפרשנות, והיא כוללת גם הסמכה לתקן, לשנות, להתלות או לבטל החלטות בדרך שהותקנו התקנות או ניתנה ההוראה. כאשר נעשית החלטה, שמקורה בטעות משרדית טכנית, שנעשתה בהיסח הדעת. תשלום גמלה למי שאינו זכאי לכך פוגע באינטרס הציבורי ומביא לפגיעה שלא כדין בקופה הציבורית (ראה: ע"א 3350/04 מנכ"ל משרד הפנים נ' שנן (ניתן ביום 13/6/07)). בפסיקה נאמר לא פעם כי כאשר בהוצאת כספי ציבור עסקינן, יש לדקדק כחוט השערה ולהקפיד מאוד על קיום כל תג ותג בהוראות שעל פיהן מוציאים את הכספים (ראה: בבג"צ 5605/00 מטר נ' שר הפנים, פ"ד נו(6) 890, 899 (2002) וכן ראה: עמ"נ (מנהליים חי') 427-08 אברהם אברהם נ' המנהל הכללי של משרד הפנים, תק-מח 2010(4), 18841 , 18849 (2010)). 19. בתי משפט חזרו ושנו כי מקום שבו ניתנה החלטה לתשלום גמלה או שכר שלא כדין, ניתן לבטלה ולשנותה (ראה: י' זמיר הסמכות המנהלית כרך ב' 1006 (1996); ראה גם ע"ע (ארצי) 39/99 אסרף - מדינת ישראל, פד"ע לז 179 (2001)).כאשר החלטת הרשות ניתנה על בסיס טעות, אין כל חולק כי הרשות רשאית ואולי אף חייבת לשנות את ההחלטה על מנת שהקופה הציבורית לא תינזק בשל אותה טעות (ראה: עמ"נ (מנהליים חי') 427-08 אברהם אברהם נ' המנהל הכללי של משרד הפנים, תק-מח 2010(4), 18841 , 18850 (2010) וכן ראה: ע"א 433/80 נכסי י.ב.מ. ישראל בע"מ נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים, פ"ד לז(1) 337, 352 (1983); וכן בג"צ 10777/03 ארצי נ' ראש המטה הכללי של צה"ל (ניתן ביום 25/11/09)). יתרה מזאת; כלל הוא כי סטייה (אף זו הנובעת מטעות), שלא כדין מגדר סמכותה ומדיניותה של רשות ציבורית בשימוש בכספי מדינה מחייבת תיקון מיידי, לבל תועצם הסטייה, ולבל תוגבר החריגה. משנתגלה פגם ביישום המדיניות והנהלים, מחובת הרשות לתקנו באופן מיידי. חלוף הזמן כשלעצמו, גם אם מדובר ב - 24 שנים כמו במקרה שלפנינו, אינו מצדיק המשך תשלומים המגיעים למערערת שלא כדין. שלא ניתן להנציח את הטעות ולהמשיך לשלם תשלומים אשר אינם מגיעים למערערת (ראה:  תע"א (אזורי ת"א) 11095-08 צמח ישי - מדינת ישראל-משרד האוצר, תק-עב 2010(3), 5399 , 5405 (2010)). 20. אמור מעתה שלא רק שקצין התגמולים היה רשאי לתקן את טעותו, אלא היה חייב לעשות כן, בתורת רשות ציבורית המחויב לפעול על פי כללים המותווים בדין בחלוקת משאבי המדינה. טעות כזו, היוצרת נטל כספי על קופת המדינה, מטילה חובה של הרשות הציבורית לפעול במסגרת סמכותה על פי דין לתקנה (ראה והשווה: בג"ץ 10777/03 ארצי ואח' נ' צה"ל ואח' (מיום 25/11/09)). לאדם כי לא קמה זכות משפטית, להנצחת טעות שטעתה הרשות, בכך ששילמה לו תשלומים אשר לא הגיעו לו (ראה: לא ע"ע 39/99 אסרף - מדינת ישראל, פד"ע לז 179). לא רק זאת אלא זאת, מקום בו החלטה שנתקבלה מחמת טעות, גורמת או תגרום לרשות לפעול בניגוד לחוק, גובר המשקל של האינטרס הציבורי בתיקון הטעות על משקלו של האינטרס הפרטי בקיום ההחלטה כפי שהיא; הגם שנדרש איזון פרטני בין השיקולים העומדים על הכף בנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה במקרה שלפנינו, למרות שישנה פגיעה במערערת, הרי באיזון הכולל, מבטיחה החלטת קצין התגמולים עמידה בגדר הוראות הדין, בלא שיהא בה משום פגיעה בלתי מידתית במערערת או בזכויותיה (ראה והשווה: בג"ץ 8686/06 סיעת העבודה - מימד נ' הכנסת, תק-על 2008(2), 3521 , 3529 (2008)). לפיכך, יש לאפשר למשיב לחזור בו מההחלטה לעניין התגמולים אותם קיבלה המערערת, וזאת הן בשל האינטרס הציבורי הקיים בתיקון החלטה שנתקבלה בניגוד לחוק והן נוכח האינטרס הציבורי בכך שהמערערת לא תקבל כספים מהקופה הציבורית שאינה זכאית להם על-פי חוק. 21. סיכומו של דבר; בנסיבות המקרה דנן, הגענו לכלל מסקנה כי באיזון בין האינטרס הציבורי לבין האינטרסים של המערערת מוביל למסקנה כי למרות שמדובר במקרה חריג אין מקום להתערב בהחלטת המשיב. אנו ערים למצוקתה הכלכלית של המערערת אשר סמכה על התגמולים ששולמו לידה טעות בפרק זמן של כ-24 שנים וכי משחדל המשיב לשלם תגמולים אלה גברה מצוקתה עוד יותר, אולם, בשקלול כל הגורמים כפי שפירטנו לעיל, אנו סבורים כי האינטרס הציבורי בתיקון החלטה שניתנה בטעות, גובר ועל כן החלטת המשיב ניתנה במסגרת סמכותו וחובתו כדין. הערעור נדחה. בנסיבות אין צו להוצאות. צבאמשרד הביטחון