קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפקדת ערובה חברה זרה: בפני בקשה מטעם הנתבעת (להלן:"המבקשת"), לחייב את התובעים (להלן:"המשיבים"), בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאותיה, בסכום שלא יפחת מ- 250,000 ₪. בין הצדדים התנהלה בעבר תביעה שהגישה הנתבעת נגד התובעים, בהליך אחר בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת"א 1746/01) . התביעה נדחתה, והתובעים בתביעה שבפני טוענים כי פסק דינו של בית המשפט ניתן בחלוף כשלוש שנים וחצי מיום הגשת התביעה ובינתיים קרסו עסקיהם כתוצאה מאותה התדיינות. תמצית טענות המבקשת: הנתבעת הינה חברה אנגלית. ניהול התובענה מול התובעים בישראל, גורם לה לעלויות גדולות מעלויות שיש לנתבע מישראל (תרגום כתבי בי-דין והחלטות לשפה אנגלית; טיסות בינלאומיות ושהייה במלונות לשם פגישות הכנה ומתן עדות בישראל). התובע 1 הוא אדם חסר משאבים כלכליים כלשהם; מתקיים מקצבת זקנה של המוסד לביטוח לאומי; אין לו הכנסות אחרות; ידו אינה משגת לשאת בעצמו בשכר טרחת עו"ד לניהול תביעתו שכן בא כוחו מייצג אותו מכוח מינוי שנעשה על-פי חוק הסיוע המשפטי, תשל"ב-1972, הכל כפי שמתברר מהודאתו שבתצהיר התומך בבקשת התובעים לפטור מאגרה את התובעת 2. התובעת 2 היא חברה בבעלות התובע 1, שפעילותה קרסה ולכן ביקשה לקבל פטור מתשלום אגרת המשפט, בטענה להעדר משאבים, שכן מי שיישא בנטל התשלום בפועל הוא התובע 1. סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק החברות"), קובע כי משהוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות, אלא אם נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה, או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם הוצאות הצד שכנגד. התובעת 2 לא עמדה בנטל ההוכחה לסתירת החזקה נגד חברה שהגישה תובענה, כפי שנקבע בפסקה 6 לפסיקת בית המשפט העליון ברע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר , (להלן: "פרשת אואזיס"). מהבקשה לארכה שהוגשה לבית המשפט בהסכמת הצדדים ביום 6.9.10, ניתן ללמוד מסעיף 2 כי: "...מקום מושבו של המשיב 1 הוא בחו"ל". במצב כזה נקבע בפסיקה 6787/99 חאתם עאשור נ' מדינת ישראל, תק-על 99(3) בעמ' 258: "... היותו של התובע תושב חוץ שגביית הוצאות ממנו, אם תפסקנה נגדו, תהיה בלתי אפשרית או קשה, מהווה טעם מוצדק לחייב בהפקדת ערובה". לאור הנטען, קיימת ודאות כי במקרה שהתביעה תדחה, יהיה זה בלתי אפשרי לגבות את ההוצאות מן התובעים. תמצית טענות המשיבים: המשיב-התובע 1 הינו אזרח ותושב הארץ, ומסר כתובת מגורים מדויקת כנדרש. טענת המבקשת שמקום מושבו בחו"ל אינה מבוססת דיה, שכן היא מסתמכת על בקשה קודמת של המבקשת עצמה, כאשר ההסכמה לבקשה הקודמת ניתנה על-ידי המשיבים-התובעים למהותה ולא לכל האמור בה, על כן המשיב-התובע 1 מעולם לא הודה שהוא מתגורר בחו"ל. מטרת המבקשת-הנתבעת בבקשה זו, היא למנוע מהתובעים לנהל את ההליך המשפטי נגדה ולהכשילם בקבלת פיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם, כך פעלו גם בהזדמנויות אחרות: כאשר המבקשת-הנתבעת עצמה ביקשה להגיע להסדר מחוץ לכותלי בית המשפט; ביקשה לקבל את תחשיב הנזקים שנגרמו לתובעים, וזנחה את שולחן המשא ומתן ללא הסבר. בנוסף, התנהגות זו מעידה על כך שהמבקשת אינה חפצה למזער את הוצאותיה בהליך המשפטי נגדה; המבקשת היא זו שבחרה לנהל את תביעתה המקורית נגד המשיבים-התובעים בבית המשפט המחוזי בישראל, לכן היא היתה מודעת להוצאות הגדולות הכרוכות בדבר, וכן היא היתה מודעת שאם תידחה תביעתה היא תסתכן בכך שתשא בהוצאות הפיצוי בגין הנזקים שגרם ההליך המשפטי למשיבים-התובעים. משכך, היא הפקידה התחייבות לפצות את התובעים (הנתבעים בתביעה שם) בגין כל נזקיהם. כאשר המבקשת-הנתבעת נמנעה במשך למעלה מ-10 חודשים מלקבל כתבי בי-דין, פעלה בתחבולות וגרמה לתובעים להוצאות רבות. מצבם הכלכלי הרעוע של התובעים אין בו כדי להצדיק היענות לבקשה, כפי שכבר נקבע בפסיקה רלוונטית בנושא חיוב הפקדת ערובה על-ידי תובע פרטי, שכן בדרך זו היה נועל בית המשפט את שעריו בפני דלי אמצעים, וכפי שנאמר בדברי השופטת פרוקצ'ה ברע"א 2808/00 שופרסל בע"מ נ' אורי ניב), הטלת ערובה לתשלום הוצאות יש בה כדי לפגוע בזכות יסוד של התובע - היא הזכות לקניין. ישנם שלושה מקרים עיקריים, בהם יחוייב התובע בהפקדת ערובה, כפי שעולה מדבריו של ד"ר זוסמן בספרו על סדרי דין, מהדורה שביעית, סעיף 691, עמ' 900-901: הראשון - כאשר התובע מתגורר בחוץ לארץ; השני - כאשר התובע לא המציא את מענו כנדרש בתקנה 9(2) לתקנות; השלישי- כאשר קיימות ראיות לכאורה, שהתובע מהתל בבית המשפט ובנתבעים והראיות מעוררות חשד של התחזות, חוסר תום לב וכד'. במקרה דנן, לא מתקיים אף אחד משלושת המקרים הנ"ל. יתרה מזאת, תביעתם של המשיבים-התובעים מוגשת בתום לב, כאשר הם מבקשים לקבל פיצוי בגין נזקיהם מאת המבקשת-התובעת. בא כוחם של המשיבים-התובעים אינו פועל במסגרת המינוי של הלשכה לסיוע משפטי, מתחילת הייצוג ועד סופו, מאחר וכאשר לא נענתה בקשת התובע 1 לקבל סיוע משפטי בלשכה לסיוע משפטי גם לתובעת 2, נסגר התיק שלו בלשכה. כמו כן, עלה בידם של המשיבים-התובעים לשלם את סכום האגרה הגבוה של התביעה בבית המשפט. מכאן, שחששה של המבקשת-הנתבעת כי יהיה קושי בגביית הוצאות בית המשפט מאת התובעים, באם תביעתם תדחה, אינו מוצדק. סעיף 353א לחוק החברות, הדן בהפקדת ערובה על-ידי חברה המגישה תביעה, קובע כי בית המשפט יעשה כך רק כאשר הדבר צודק ונכון בנסיבות העניין. בית המשפט העליון התווה את המבחנים, שאינם רשימה סגורה, אותם יש לבחון להחליט האם להטיל ערובה על חברה שתובעת, מבחנים אלה מתאימים גם לדיון בתביעת תובע יחיד. (ר' ברע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מ"ד(1) 647 בעמ' 650, (להלן: "פרשת אויקל")). במקרה דנן, כל המבחנים מתקיימים הלכה למעשה, שכן התביעה הוגשה בתום לב. מצבה הכספי הרעוע של החברה נגרם על-ידי התנהגות המבקשת-הנתבעת, וכן הבקשה להטלת ערובה הוגשה כדי למנוע תביעה אמיתית של החברה ולהכשילה. סיכויי ההגנה של המבקשת-הנתבעת הם נמוכים, שכן כל הסתמכותה היא על טענותיה שהועלו במסגרת תביעתה המקורית בבית המשפט המחוזי; אין יסוד בטענות אלה, שכן תביעתה שם נדחתה ומדובר בפסק דין חלוט. תמצית טענות המבקשת בתשובה לתגובה: המשיבים-התובעים לא תמכו את העובדות הנטענות בתגובה לבקשה בתצהיר, כנדרש מכוח תקנה 241(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א"). באין תצהיר - יש להתעלם מכל הטענות העובדתיות הנטענות על-ידי המשיבים-התובעים (ר' ע"א 5656/04 אבו סיף נ' אלאהלייה אלמסרייה חב' לביטוח בע"מ, תק-מח 2005(1), 7471, 7477 וכן בש"א 3095/06 רמו רועי נ' מיגוון משאבי אנוש בע"מ, תק-של 2007(1), 3806, 3808), ואם לא ידחה בית המשפט את התגובה כולה או חלקה, הרי שיש בתשובתה של המבקשת עובדתות שיסתרו את טענותיהם. המשיבים-התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה כי התובעת 2 יכולה לשלם את הוצאות המבקשת-הנתבעת, באם תידחה התביעה. קיימת סתירה בהתנהלות המשיבים-התובעים, פעם הם הגישו בקשה לפטור מאגרה, וכעת טוענים הם שהאגרה שולמה במלואה וכי יש בכך כדי להעיד שיש ביכולם לשלם את הוצאות הנתבעת. בהקשר למבחנים שהובאו על-ידי המשיבים-התובעים מפרשת אויקל, הרי שלנתבעת קיימות טענות הגנה טובות, כפי שנטענו בכתב ההגנה; על התובעים לפרט ולגבות בראיות את טענתם שהנתבעת היא זו שגרמה לנזקיהם ולמצבם הכלכלי הרעוע. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הבקשה להתקבל ביחס לתובעת 2 ולהדחות ביחס לתובע 1, מהנימוקים כדלקמן: בבקשה שבפני, מדובר בשני משיבים-תובעים שיש להבחין ביניהם לצורך הדיון, שכן כל אחד הוא ישות משפטית בפני עצמה. באשר לתובע 1-הללי יחזקאל תקנה 519 לתקסד"א המסמיכה את בית המשפט לחייב תובע במתן ערובה להוצאות, מאפשרת לבית המשפט להפעיל את שיקול דעתו, מבלי שהתקנה עצמה קבעה באילו מקרים יש להיעתר לבקשה ובאילו מקרים לדחותה. בעניין זה נאמר בסעיף 7 להחלטה בפרשת אואזיס: "...מחד גיסא, ככל שהתובע במצב כלכלי קשה יותר, כך יקשה על הנתבעים לגבות את הוצאותיהם, אם יזכו בדין בסופו של המשפט. משכך, קם צורך ממשי יותר לחייב תובע מסוג זה בהפקדת ערובה. מאידך גיסא, חיובו של תובע שאין הפרוטה מצויה בכיסו בהפקדת ערובה להוצאות עלול לפגוע פגיעה משמעותית במימוש זכותו לגישה לערכאות, שכן באין אפשרות לתובע לשאת בתשלום הערובה, תידחה תביעתו מבלי שתתברר לגופה (לשיקולים השונים בסוגייה זו, ראו רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהם (לא פורסם, , 30.5.04))". התובע מכחיש לחלוטין את הטענה ולפיה הוא מתגורר בחו"ל; אלא מדובר בתושב ישראל המתגורר בפתח תקווה ויש לו כתובת מגורים מדויקת בישראל (אם הוא מבקר מידי פעם בחו"ל - אין בביקור כזה כדי להפוך אותו לתושב חו"ל); התובע מקבל קצבת ביטוח לאומי ומצבו הכלכלי רעוע, עובדה שאין עליה מחלוקת; הנזק הנטען בתובענה שבפני, הוא נזק שנגרם לו לטענתו על-ידי הנתבעת בכך שגרמה לקריסתו הכלכלית; כבר נקבע לא פעם כי אין מחייבים תובע בהפקדת ערובה רק בשל עוניו, וראה לעניין זה : פרשת אויקל בעמ' 652 וכן ברע"א 3274/92 סרוסי נ' י.ע.ף קידום מכירות בע"מ, פ"ד מ"ז (2) 192 וכן רע"א 96/5088 STOOMHAMEER AMSTERDAM. N.Y נ' שגב ואח', פ"ד נ' (3) 473, 471; לפיכך, אין מקום במקרה דנן, לנעול את דלתות בית המשפט בפני התובע רק בשל מצבו הכלכלי באופן שבו יוכל להמשיך בתביעה רק אם יחויב בהפקדת ערובה. באשר לתובעת 2 - אלמוג יבוא נעליים בע"מ עפ"י סעיף 353 א' לחוק החברות: "הוגשה לבית המשפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין". בית המשפט בפסיקתו נוטה לחייב חברה בהפקדת ערובה יותר מבמקרה של תובע, שהוא אדם פרטי. יפים לעניין זה דברי ביהמ"ש העליון בעניין חיוב חברה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות - ע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים תק- על 2008 (1) 1855, שם קבע כב' השופט מלצר בסעיף 13 כדלקמן: "...על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה... על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו ... בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים; (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא חריג; ...שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. ...ראוי להוסיף כאן שתי הערות: (א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת - להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל). (ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד,או קלושים מאוד... במקרה דנן; עסקינן בחברה בע"מ, המצויה בקשיים כלכליים והתובעת לא הוכיחה אחרת (וגם לא ניסתה להוכיח אחרת). בנסיבות אלו; וגם מבלי להדרש לנושא סיכויי התביעה כשלעצמם; ובייחוד לסכום התביעה הגבוה; יש מקום לחייבה בהפקדת ערובה, אך לא בסכום המבוקש. לסיכום: לאור האמור לעיל, אני מחייבת את המשיבה-אלמוג יבוא נעליים בע"מ להפקיד, בתוך 40 יום מהיום, סכום מזומן או ערבות בנקאית על סך 30,000 ₪ להבטחת הוצאות המבקשת. בהעדר הפקדה כאמור, ניתן יהיה לפעול עפ"י תקנה 519 (ב) לתקסד"א. אין צו להוצאות. משפט בינלאומיערובהחברה זרה