קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי על הפקעת בית מגורים: על פי הסכם שנחתם בין הצדדים ושקיבל תוקף של פסק דין הופקע מהתובעים בית המגורים שלהם והמגרש עליו הוא עמד. לפניי תביעת התובעים לתשלום ההוצאות הנלוות להפקעה. א. רקע התובעים היו בעלים של חלקה 107 בגוש 6447 (להלן: "החלקה") ברחוב הצנחנים 1, כפר סבא ששטחה הרשום - 1214 מ"ר, אשר עליה נבנה בית מגוריהם (להלן: "הנכס"). ביום 15.3.93 פורסמה למתן תוקף תוכנית מח/45ב' שייעדה חלק מהחלקה לדרך. ביום 29.11.06 פורסם בק"ת צו המחיל את פקודת דרכים ומסילות ברזל (הגנה ופיתוח) 1943 (להלן: "הפקודה") על הנכס. לפי צו זה הופקע מהחלקה שטח של 441 מ"ר. ביום 19.12.06 נשלחה לתובעים הודעה על תפיסת חזקה במקרקעין (נספח א' לתצהיר הנתבעת). ביום 25.1.07 הודיעו התובעים לנתבעת כי הם מתנגדים לתפיסת החזקה (נספח ב' לתצהיר הנתבעת). לאחר דין ודברים בין הצדדים ביקשו התובעים מהנתבעת ביום 1.5.07 כי תרכוש את מלוא זכויותיהם במקרקעין (נספח ה' בתצהיר הנתבעת). בקשת התובעים אושרה על ידי הגורמים המוסמכים בנתבעת. ביום 22.1.08 הודיעה הנתבעת לתובעים כי הפיצוי שאינו שנוי במחלוקת המוצע להם עבור רכישת מלוא זכויותיהם בחלקה הוא סכום של 1,000,000 דולר. ביום 29.6.08 במסגרת תביעת פינוי שהגישה הנתבעת נגד התובעים, הגיעו הצדדים להסכם פשרה (נספח י' בתצהיר הנתבעת) (להלן: "הסכם הפשרה"). בהסכם הפשרה הוסכם בין היתר: הנכס יימסר לנתבעת פנוי מכל אדם וחפץ תמורת סכום פיצויי ההפקעה שייקבעו על ידי שמאי מכריע; הצדדים הסכימו למנות שמאי מוסכם להערכת שווי הנכס לפיצויי ההפקעה; השמאי המוסכם הוא יוסי ברק; השומה המוסכמת תהיה סופית ומוחלטת והצדדים מוותרים על זכותם לערער עליה למעט מנימוקים משפטיים; לתובעים נשמרת זכותם לתבוע פיצוי בגין הוצאות נוספות שנגרמו או ייגרמו להם, לטענתם, בגין ההפקעה על פי שיקול דעתם; פיצויי ההפקעה שאינם שנויים במחלוקת בסכום של 4,307,160 ₪ ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 29.11.06 ועד ליום התשלום בפועל; הפיצוי על פי השומה המוסכמת ישולם כדלקמן: בתוך 30 יום ממועד ההסכם סכום של 2,153,580 ₪ בתוספת של הפרשי הצמדה וריבית מיום 29.11.06 ועד למועד התשלום. בתוך 30 יום מקבלת השומה המוסכמת תשלם הנתבעת מחצית ההפרש בין הפיצוי שיקבע השמאי לבין הסכום ששולם עד אותו מועד. יתרת הפיצוי לפי השומה המוסכמת תשולם לבעלים במועד מסירת החזקה. ביום 12.1.10 הוגשה התביעה שבדיון שבה נתבעו ההוצאות הנלוות להפקעה וכן פצויי הפקעה. ביום 14.11.10 מסרו הצדדים "הודעה מטעם הצדדים ובקשה לאישור הסדר דיוני ולקביעת מועד לשמיעת ראיות". בהודעה נכתב כי הגיעו להסדר דיוני ובין היתר להסכמה כי: "התובעים יגישו ראיותיהם לגבי ההוצאות הנלוות להפקעה אותם הם תובעים". ההסדר הדיוני קיבל את אישורו של בית המשפט, כב' השופט שיינמן . בפתח הדיון היום קבעתי כי ההסדר הדיוני שקיבל תוקף של החלטה על ידי כב' השופט שיינמן מחייב את הצדדים וכי על כן בקשת הנתבעת למחיקת סעיפים מתצהיר העדות של התובע, קרי, הסעיפים שעניינם סכום השומה, מתקבלת. על כן השאלה היחידה העומדת להכרעה לפניי במסגרת התביעה שהוגשה היא זכאותם של התובעים להחזר הוצאותיהם הנילוות. בתביעה תבעו התובעים הוצאות העברה 25,000 ש"ח, דמי שכירות בגין 24 חודשים 336,000 ש"ח, שכר טרחת שמאי 150,000 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 15% מהסכום שפסק השמאי המוסכם. בתצהיר העדות הראשית הוסיפו התובעים ותבעו גם החזר מס שבח ומס רכישה וכן הוצאות תכנון בית המגורים החדש. כאמור הוצאות אלה לא נתבעו בתביעה ואולם לא נשמעה התנגדות של הנתבעת לדיון בעניינים אלה ועל כן אני קובעת כי החזית בעניין הוצאות אלה - הורחבה. הצדדים חלוקים באשר לגובה סכום החזר ההוצאות המגיע לתובעים בגין שכר טרחת שמאי ושכר טרחת עו"ד. אשר להוצאות האחרות חלוקים הצדדים גם בשאלת זכותם של התובעים להחזר ההוצאות. ב. התשתית נורמטיבית סעיף 12 בפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943 (להלן: "פקודת הקרקעות") וסעיף 9 בפקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) 1943 (להלן: "פקודת הדרכים"), מפרטים את הכללים להערכת הפיצויים, שיש לפסוק בעד הפקעתן של כל זכות או טובת הנאה במקרקעין. "כללי השומה האמורים מתייחסים רק לשומת המקרקעין עצמם, דהיינו, לשווי הקרקע והמבנים שעליה, אך לא לשווי העסק המתנהל בהם, להוצאות הנלוות ברכישת מקרקעין חלופיים, או להוצאות ההעברה שהמחזיק יעמוד בהן כאשר יידרש למסור את החזקה במקרקעין המופקעים". (ר' א' קמר בספרו דיני הפקעת מקרקעין (מהדורה שביעית, כרך שני, עמוד 585) (להלן: "קמר")). למרות העדר הוראה מפורשת לעניין ההוצאות הנלוות בפקודות הנ"ל, נקבע בפסיקה כי כללי השומה הקבועים בסעיף 12 לפקודת הקרקעות ובסעיף 9 לפקודת הדרכים, אינם בגדר רשימה סגורה. על כן הוכרה זכאות בעל זכות במקרקעין, לקבל פיצוי בעד הוצאות שונות כגון: מס מכירה, מס רכישה, הוצאות רכישה - כמו דמי תיווך ושכ"ט עו"ד בגין המקרקעין החילופיים והוצאות העברה (קמר, שם עמ' 586- 592). קמר סבור כי קיימת הצדקה לחייב את הרשות המפקיעה לשלם לבעל הזכויות גם הוצאות אלה, שכן הן נובעות ממהות מטרתם של פיצויי ההפקעה, שכן לא סביר שבעל הזכויות יאלץ ליתן לחברה תרומה כפויה נוספת, והפעם - תרומה כספית, בדרך של מימון ההוצאות הכרוכות בהמרת המקרקעין המופקעים במקרקעין החלופיים. מן הדין, כי החברה תישא במימון הוצאות אלה, ובכך יוגשם העקרון של העמדת בעל הזכויות באותו מצב כספי שבו עמד ערב ההפקעה (ר' קמר, עמ' 584). כך בע"א 740/75 שמואל דוידוביץ נ' אתרים בחוף תל אביב, חברה לפיתוח אתרי תיירות בתל אביב יפו בע"מ, פ"ד ל"א (3), עמוד 3, בעמוד 10 נפסק בעניין הפקעה לפי סעיף 12 לפקודת הקרקעות: "אכן, נזק מסוג זה (הכוונה לנזק הנובע במישרין מן ההפקעה - מ'נ') אינו נזכר בכללים להערכת הפיצויים שבסעיף 12 של הפקודה, אבל אין זה מונע מתן פיצוי ראוי על נזק הנובע במישרין מן ההפקעה (ע"א 299/60, [6], בע' 2112). מכאן שחובת הפיצוי חלה גם על כל ההוצאות הממשיות הכרוכות בהעברת העסק ממקומו ופתיחתו במקום אחר, כולל הוצאות של פירוק הציוד המצוי בו, הובלת תכולתו של בית-העסק למקום החדש והכשרת המקום החדש לייעודו, כגון התקנת חשמל ומים". בה"פ (חי) 381/00 מחאג'נה נגד הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה עירון (24.11.02) קבע כב' השופט ביין בנסיבות של הפקעה לפי פקודת הקרקעות, כי אמנם סעיף 12 בפקודה אינו דן בהוצאות נלוות אלא רק במחיר בין מוכר מרצון לקונה מרצון, אך הוא מציין כי הפסיקה קבעה שכללי השומה הקבועים בסעיף 12 לפקודה אינם רשימה סגורה. הוא מפנה לספרו של קמר דיני הפקעת מקרקעין מהדורה 6, עמוד 414 לפיו "אין כל סיבה שלא לפצות את בעל הזכויות בגין הוצאות הכרוכות בכך כשהוא נאלץ להיפרד מהמקרקעין באל כורחו" והוא קובע כי עמדה זו נראית לו וכי אין כל סיבה מדוע על בעל זכויות במקרקעין לצאת מהעסקה הכפויה בחסרון כיס. באותו עניין חייב כב' השופט ביין את המשיבה בתשלום מס רכישה בגין קרקע חליפית שירכשו התובעים וכן בהוצאות תיווך ובשכר טרחת עורך דין בגין רכישת המקרקעין החילופיים . (ר' גם ת.א. (מחוזי - חיפה) 646/02 יעקב שמולביץ נ' יפה נוף תחבורה, תשתיות בע"מ (לא פורסם, , (19.2.06)). גם בת"א (מחוזי - י"ם) 3477/01 יצחק ימין נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים (לא פורסם, , פסק דין מיום 10.6.03) קובעת כב' השופטת בן עמי (סעיף 10 בפסק הדין) כי: "אף שהמבחן העיקרי שנקבע בפסיקה לשומת פיצויי הפקעה הינו מבחן השוק החופשי, שענינו בקביעת הפסדו הממשי או האפשרי של בעל הזכויות במקרקעין עקב הפקעתם (ר' קמר, דיני הפקעת מקרקעין, מה' 6, עמ' 361), והוצאות נלוות אינן נכללות על פי מבחן זה, ואולם בהיות שמטרת הפיצויים היא להעמיד את בעל הזכויות שהופקעו באותו מצב כספי שבו היה עומד אילמלא ההפקעה, כך שבכספי הפיצויים שיקבל יוכל לשוב ולרכוש זכות דומה לזו שהופקעה ממנו, קיימת הצדקה לחייב את הרשות המפקיעה לשלם לבעל הזכויות גם רכיבים נלווים הנובעים ממהות מטרתם של פיצויי ההפקעה (קמר, שם, עמ' 414)". בע"א 2991/06 מנשה נגד הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חולון (19.11.07) קבע בית המשפט העליון במסגרת דיון בפיצוי המגיע למערערת בהפקעה על פי פקודת הקרקעות כי: "הזכות לפיצויים מוסדרת בסעיף 12 לפקודה, החל על הפקעות של הוועדה המקומית באמצעות סעיף 190 לחוק התכנון והבנייה ומטרתו להעניק לבעל זכות במקרקעין את שוויה הכספי של הזכות שהופקעה ממנו". ביהמ"ש העליון קבע (בסעיף ז' לפסק הדין) כי במקרים מסוימים מכיר החוק בזכות לדיור חלוף המיועדת להגן על מי שהתגוררו במקרקעין שהופקעו מפני מצב שיימצאו ללא קורת גג. בעניין זה מפנה בית המשפט לסעיף 194 לחוק התכנון והבנייה וקובע כי הדיור החילופי צריך להיות סביר. בית המשפט קבע עוד (בסעיף י"ב לפסק הדין) כי הוראות סעיף 12 לפקודה אינם רשימה סגורה וכי בתי המשפט הכירו בצורך לשלם הוצאות העברה לבעלי זכויות שניהלו עסקים במקרקעין. כב' השופט שינמן בהמרצת פתיחה 6574-07-08 מנדל נ' מע"צ החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (3.3.11) נדרש לשאלת זכאותם של תובעים לפיצוי בגין הוצאות דוגמת ההוצאות שלפניי במקרה של הפקעה לפי פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) 1943. הוא קבע: "אני סבור כי יש לפצות נפקעים, בגין הוצאות העברה שנגרמו להם, בתנאי שהוצאות אלו הינן סבירות והוצאו בפועל. בגדר הוצאות אלו לא נכללים החזרים בגין תשלומי מס שבח המופחתים, על פי הסדר מיוחד שנקבע בדין. נפקע שהקרקע שהייתה בחזקתו נלקחה ממנו בניגוד לרצונו, ההיגיון נותן שהוא יבקש למצוא לו קרקע חלופית, כדי שיוכל לעשות בה שימוש דומה לזה שנעשה בקרקע המופקעת. אין ספק כי ככל שהנפקע אכן פועל לרכישת קרקע כזו, עלויות רבות בצידה". בהתאמה קבע כי יישום העיקרון של העמדת בעל הזכויות בקרקע במצב בו היה עומד אלמלא ההפקעה מחייב פיצויו של בעל המקרקעין בהוצאות העברה, בשכר טרחת עו"ד, ובשכר טרחת שמאי שלהם נדרש הנפקע שאינו מצוי בסבך דיני ההפקעה ואין לו כישורים לנהל משא ומתן עם הרשויות המפקיעות, ועל כן הוא נאלץ לשכור שירותי בעל מקצוע כדי לשמור על זכויותיו. אשר לתשלום מס השבח, קבע כב' השופט שינמן שבעניין זה נוכח הוראה מפורשת כי על הנפקע לשלם רק את מחצית המס החל בגין התמורה שקיבל בגין המקרקעין שהופקעו אין מקום לחייב בתשלום. המסקנה העולה מכל האמור לעיל, הינה כי מגמת בתי המשפט היא לפצות את מי שהופקעו ממנו מקרקעין בגין הוצאות סבירות הנובעות במישרין מן ההפקעה זאת נוכח מטרתם של פיצויי ההפקעה שהיא העמדת בעל הזכויות במצב בו היה ערב ההפקעה. אני ערה לפסיקה שהמציא ב"כ המשיב שבחלקה הובעו דעו ג. ההוצאות הנלוות נושא התביעה להלן אדון בכל אחד מסוגי ההוצאות הנתבעים. 1. שכר טרחת השמאי: התובע בתצהירו עותר כי ביהמ"ש יפסוק לו שכר טרחת שמאי בסכום של 378,952 ₪, סכום זה מורכב מחשבוניות לשמאי אהרון פרידמן (להלן: "השמאי") בסכום כולל של 254,474 ₪ (נספחים 1-4 בתצהיר התובע) ומחשבוניות בגין שכר יועץ תנועה, מודד, יועץ אקוסטי, מהנדס בניין והכל בסכום כולל של 24,478 ₪ (נספחים 5- 9 בתצהיר התובע). יש לציין כי בכתב התביעה עתרו התובעים לשכ"ט שמאי בסכום של 150,000 ₪ בלבד. התובע נחקר לעניין שכר טרחת השמאי. בכל החשבוניות של השמאי צוין כי מדובר בטיפול בקשר עם ההפקעה ברחוב הצנחנים. עם זאת התובע לא הציג הסכם שכר טרחה עם השמאי וטען בחקירתו כי הסכום הצטבר עקב כך שהשמאי ליווה אותו במשך 8- 10 שנים. לשאלה מדוע לא צירף הסכם שכר טרחה עם השמאי השיב: "לא צירפתי את הסכם שכר הטרחה של השמאי כי לא ידעתי עליו, נושא שכר טרחה בשנת 1996 בניתי מלון בכפר תבור, קיבל על זה בנפרד 30,000 דולר ולא היה שום סימוכין לכל הקבלות האלה של מה שמוצגות פה שזה בגין הבית ברחוב הצנחנים, חד וחלק אני אומר את זה" (פרוטוקול עמוד 13, שורה 27- 29). בהמשך אומר התובע: "אני רוצה להגיד שאני בכלל לא ידעתי מהתשלום הזה. אני עובד הרבה בחו"ל וכשאהרון פרידמן פנה אליי בקשר לתשלום אמרתי לו אהרון, כל מה שאתה צריך תתקשר ליפית הפקידה שלי במשרד תקבל, אני בכלל לא ידעתי מההסכם שכר טרחה הזה" (פרוטוקול עמוד 13 שורה 30 עד עמוד 14 שורה 1). כשנשאל התובע מדוע הוצאו החשבוניות של השמאי לדואק את מאירוביץ בע"מ ולפרוטאה דיאמונדס 1984 בע"מ (להלן: "החברות") השיב: "זה אותו דבר. אני בעל החברה. ומה זה משנה מאיפה אני משלם? אני בעל החברה ואני משלם מאיפה שאני רוצה" (פרוטוקול עמוד 14 שורה 16-17). התובע גם אישר כי התשלומים האמורים נזקפו לזכות החברה בספרים (פרוטוקול עמוד 14 שורה 21). אשר לתשלומים ששילם התובע בגין היועצים השונים, על פי דרישתו של השמאי כטענתו. הוא נשאל לשם מה דרוש היה יועץ אקוסטי והשיב כי כך נדרש על ידי השמאי וכי לא נתן "שיקים באוויר" (פרוטוקול עמוד 16 שורה 8 ו - 14). אשר למודד העיד כי זה נדרש לצורך מדידת השטחים הפנימיים והחיצוניים של הבית. התובע התבקש להתייחס לנספחים 5 -9 שאלו התשלומים בגין היועצים ואישר כי החשבוניות (למעט אחת על סך 1,386 ₪) הוצאו על שם החברות. התובע חזר וטען: "החברות הן אני" (פרוטוקול עמוד 16 שורה 24). אני סבורה כי מסכת העובדות והראיות שהובאה לעיל מעוררת שאלות ותמיהות רבות. לא השתכנעתי במידת ההוכחה הדרושה במשפט האזרחי כי אמנם קבלות השמאי קשורות להפקעה נושא הדיון למרות הרישום שעל פניהן. אי הגשתו של הסכם שכר טרחה למרות קיומו של הסכם כזה כמשתמע מעדות התובע, יש לזקפה לחובת התובע וההנחה היא שאם היה ההסכם תואם את טענותיו, היה מוגש. תשובת התובע כי לא ידע על הסכם שכר הטרחה תמוהה ולא ברורה. השמאי שהיה נוכח בדיון גם הוא לא הגיש תצהיר וממילא לא העיד לעניין שייכות הקבלות להפקעה נושא הדיון, גם לכך לא מצאתי הסבר סביר. זאת ועוד. התובע העיד מיוזמתו, מבלי שנשאל כי עסק גם בבנייה. עדות זו ביחד עם העובדה שהחשבוניות יצאו לחברות יש בה כדי לעורר שאלות אם אכן מדובר בשירותים שניתנו לתובע בהקשר להפקעה. תשובת התובע כי "החברות הן אני" אין לקבלה. גם השוני בין הסכום שנתבע בגין שכ"ט השמאי בתביעה לבין התצהיר באופן שבתצהיר גדל ביותר מפי שניים יש בה כדי להעיד על כך שהסכומים הנתבעים אינם מעוגנים בתשלומים ממשיים. למרות האמור אני מוכנה להניח כי השמאי ליווה את התובעים בהתנהלותם מול הנתבעת ואני פוסקת להם על פי אומדנה סכום של 80,000 ₪ בצירוף מע"מ נכון ליום פסק הדין. 2. שכר טרחת עו"ד התובע עתר לשכר טרחת עו"ד בשיעור 15% בצירוף מע"מ מסכום הפיצויים שפסק השמאי המוסכם בצירוף 15 אחוז מהתביעה הנוכחית. לא מצאתי מקום לפסוק שכר טרחה בגין הפיצוי שלא היה שנוי במחלוקת. אני פוסקת לעורך הדין שכר טרחה בשיעור 15% מהסכום שהיה שנוי במחלוקת. 3. דמי שכירות חודשיים בתביעה עתרו התובעים לדמי שכירות חודשיים בסכום של 14,000 ₪ לחודש, לתקופה של 24 חודשים, בסכום כולל של 336,000 ₪. בתצהיר העדות הראשית עותר התובע לתשלום סכום של504,000 ₪ בגין 36 חודשים. לא ניתן כל הסבר לשינוי. לתמיכת תביעתם צירפו התובעים הסכם שכירות מיום 1.12.08 למשך 36 חודשים בנוגע לדירה ברחוב יקותיאל אדם 15, דירת 9 חדרים. כל נסיבות "הסכם השכירות" האמור תמוהות למדיי. בעוד שהקבלה על הסכום של 504,000 ₪ (נספח 19 בתצהיר התובע) היא מיום 1.1.08 הרי שחוזה השכירות הוא מיום 1.12.08. זאת ועוד, ביום 1.1.08 הוצאה קבלה נוספת בגין דמי שכירות וקבלה זו היא בגין סכום של 336,000 ₪ בלבד בגין תקופה של שנתיים (נספח 20.2 לתביעה). התובע אישר שהוא חתום על הקבלה נספח 19 בסכום של 504,000 ₪ (פרוטוקול עמוד 18 שורה 25). התובע גם אישר כי הסכם השכירות נספח 19 שנערך ביום 1.12.08 נחתם על ידו בשם המשכיר- אחיו ובשם השוכר - הוא עצמו (פרוטוקול עמוד 19 שורה 17). התובע נשאל הכיצד ההסכם הוא מיום 1.12.08 בעוד שתשלום דמי השכירות בגינו נעשה ביום 1.1.08. לאחר מספר שאלות לא מבוטל העיד התובע כי אכן לא שילם סכום כלשהו ביום 1.1.08 (פר' עמ' 20 ש' 19) אך טען שכן שילם כסף. התובע אישר כי הקבלה נספח 20.22 לכתב התביעה בסכום של 336,000 ₪ מיום 1.1.08 היא קבלה בגין שכר דירה ששילם (פרוטוקול עמוד 17 שורה 23). כשנשאל התובע איך הוא מיישב בין קבלה זו בסכום של 336,000 ₪ לבין הקבלה נספח 19 שצורפה לתצהירו, מאותו יום (1.1.08) על סך 504,000 ₪ השיב: "כי לא הסכמתי לשנתיים שכירות וביקשתי שלוש שנים שכירות" (פרוטוקול עמוד 18 שורה 4). בנספח 19 בתצהיר, הקבלה על 504,000 ₪ אין כלל פרטים של עוסק מורשה ונראה כי אין מדובר בקבלה דין כלל. הוא הדין לעניין הקבלה נספח 20.2 בתביעה. מדובר במסמכים שהפיק התובע לעצמו. למעט עדות התובע כי שילם את הכסף אין כל ראיה כי אכן שולם כסף. התובע אישר כי את הדירה שכר מאחיו משה. לטענתו יש לו ייפוי כוח מלא מאחיו משה שמתגורר בדרום אפריקה. ייפוי הכוח לא צורף ואולם התובע טען כי הוא יכול להמציא כזה (ראה עמוד 17 שורה 19). אפילו אם אקבל את גרסת התובע כי הוא אכן מיופה כוח של אחיו אני סבורה כי הסכם השכירות שנערך הוא הסכם למראית עין נוכח התמיהות שהובאו לעיל. למרות כל האמור לעיל, אני מאמינה כי התובע ורעייתו התגוררו בדירת האח כדיור חלוף לאחר פינויים מהבית. אני סבורה כי התובע שנאלץ לפנות את ביתו עקב הפקעת המקרקעין זכאי לדיור חלוף לתקופה סבירה עד שיימצא לו דיור קבע אחר או לחילופין עד שיבנה לעצמו דיור קבע אחר. עם זאת אני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעת כי התקופה שבה זכאי התובע לדיור חלוף היא אך תקופה סבירה בלבד ולא כל תקופה ללא הגבלה בזמן. כמו כן אני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעת שדיור החלוף צריך להיות סביר. התובע נקב בתביעה בתקופה של שנתיים ואני סבורה כי זו אכן תקופה סבירה לרכישת נכס חילופי ולבנייה עליו במידת הצורך. אני מקבלת את טענת הנתבעים כי הזכאות היא לדמי שכירות סבירים ואני מקבלת את הטענה כי שכירת בית בן 9 חדרים עבור בני זוג בעלות נטענת של 14,000 ₪ בחודש היא מופרזת. על כן אני מעמידה את דמי השכירות החודשיים על פי אומדנה על סכום של 8,000 ₪ וקובעת כי על הנתבעת לשלם סכום זה לתובעים בגין 24 חודשים בצירוף הפרשי הצמדה ורבית כדין מאמצע התקופה דהיינו שנה מיום הפינוי. 4. הוצאות העברה בתצהיר טען התובע להוצאות העברה בסכום של 25,000 ₪. לתצהיר צורפה רק קבלה אחת על סך 4,100 ₪ מיום 10.1.09 (נספח 15), בעניין זה לא נחקר התובע כלל. מכיוון שברור לי כי התובעים ידרשו להעברה נוספת למעונם הקבוע בעלות דומה לעלות העברת מיטלטליהם מביתם לדירת האח, אני פוסקת להם הוצאות העברה בסכום כולל של 10,000 ₪ נכון ליום פסק הדין. 5. החזר הוצאות השמאי המוסכם התובעים שילמו לשמאי המוסכם שני סכומים, האחד -16,747 ₪ מיום 3.9.08 וסכום נוסף של 16,820 ₪ מיום 6.9.10. התובעים טוענים כי יש להורות לפסוק להם סכומים אלה. אין ספק כי עקב חוות דעת זו זכו התובעים לסכום משמעותי נוסף לעומת הסכום שלא היה שנוי במחלוקת על ידי הנתבעת. בנסיבות אלה אני סבורה כי יש לפסוק לתובעים את מלוא הסכומים ששילמו לשמאי המכריע וכך אני מורה בצירוף הפרשי הצמדה ורבית כדין מיום תשלומם. 6. הוצאות תכנון בית המגורים החדש התובעים שילמו לאדריכל לצורך תכנון בית המגורים החדש סכום של 72,000 ₪ (נספחים 17 ו - 18). אני סבורה כי משאושר לתובעים סכום ראוי בגין המקרקעין שהופקעו אין מקום לפצותם גם בגין התכנון הגלום בפיצוי של המקרקעין שהופקעו. נראה לי כי דרישה זו מרחיקת לכת ואישור פיצוי זה עלול לפרוץ פרצה לאישור כל הוצאה הכרוכה בבניין הבית החילופי. 7. דמי תווך ושכ"ט עו"ד בגין הנכס החילופי התובעים צירפו קבלה בגין תשלום דמי תיווך בשיעור אחוז אחד בסכום של 58,000 ₪ (נספח 20 לתצהיר התובע). כמו כן צירפו חשבונית בגין תשלום שכר טרחת עו"ד באותו סכום (נספח 21 לתצהיר התובע), בגין רכישת נכס חילופי לנכס. אני סבורה, כמו בפסיקה שהובאה כי מדובר בהוצאות סבירות בגין רכישת המקרקעין החילופיים ואני פוסקת סכום זה לתובעים, בצירוף הפרשי הצמדה ורבית כדין מיום תשלומם. 8. מס שבח ומס רכישה אין מחלוקת כי סכום מס השבח ששולם על ידי התובעים עומד על 41,729 ₪ וכי סכום מס הרכישה ששילמו התובעים עומד על סכום של 250,000 ש"ח. המחלוקת בין הצדדים היא האם חלה על הנתבע החובה לשאת בתשלומים אלה. לעניין מס הרכישה אני סבורה, כמו בפסיקה שהובאה כי מדובר בהוצאות סבירות בגין רכישת המקרקעין החילופיים ואני פוסקת סכום זה לתובעים בצירוף הפרשי הצמדה ורבית כדין מיום תשלומם. לעניין מס שבח קובע חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) תשכ"ג -1963 בסעיף 48ג. כי במכירת זכות במקרקעין שהיא הפקעה ינתן ל"מוכר" זיכוי בגובה הסכומים המפורטים באותו סעיף. בע"א 7957/01 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה מחוז חיפה פ"ד נז(1) 625, 631 נדונה בקשת נפקע להחזר תשלום מס השבח וכך נקבע: "המערערים לא הצביעו על קיום חובה שבדין המוטלת על הרשות המפקיעה לשאת בתשלום מס השבח במקרה של הפקעה. שנית, סעיף 48ג לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), תשכ"ג-1963 קובע שיעור מס שבח מופחת ב-50% משיעור המס הרגיל ב"מכירת זכות במקרקעין שהיא הפקעה...". קביעת שיעור מס מופחת מצביעה על כך שגם במסגרת הפקעה חייב הבעלים בתשלום מס שבח, והוא אינו פטור ממנו, אלא שהמס ישולם בשיעור מופחת. שיעור מס מופחת זה נועד "...להתחשב במצבו של בעל הזכויות המופקעות, שמכירת זכויותיו לא באה למטרות רווח או למימוש השקעה, אלא שעל-כורחו ניטלו ממנו זכויותיו, ואם ירצה לרכוש נכס דומה, תחת זה שהופקע ממנו, לא יוכל לעשות כן אם ינוכה ממנו השבח בשיעור המלא הקבוע בחוק לגבי עסקת מכירה רצונית" (קמר בספרו הנ"ל [8], בעמ' 497 וכן ע"א 392/82 מנהל מס שבח מקרקעין נ' בן דרור [5], בעמ' 544). בשל טעמים אלה לא מצאתי להתערב בקביעתו של בית-משפט קמא שלפיה אין מקום להורות על גילום מס שבח בפיצוי" . על כן לא מצאתי מקום לפסוק לתובעים החזר הוצאות מס שבח מעבר לזיכוי הניתן להם על פי דין. ד. סוף דבר לאור הקביעות האמורות לעיל, תשלם הנתבעת לתובעים את הסכומים הבאים כדלקמן: שכר טרחת שמאי - סכום של 80,000 ₪ בצירוף מע"מ נכון ליום פסק הדין. שכר טרחת עו"ד - שכר טרחה בשיעור 15% מהסכום שהיה שנוי במחלוקת (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד חוות הדעת של השמאי המוסכם ועד ליום התשלום בפועל). בדמי שכירות - 192,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מתום שנה מיום הפינוי. הוצאות העברה - 10,000 ₪ נכון ליום פסק הדין. החזר הוצאות השמאי המוסכם - סך של 16,747 ₪ (ששולם ביום 3.9.08) וסך של 16,820 ₪ (ששולם ביום 6.9.10) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום לשמאי ועד ליום התשלום בפועל. דמי תווך בגין הנכס החילופי - 58,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום למתווך ועד ליום התשלום בפועל שכ"ט עו"ד בגין הנכס החילופי - 58,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום לעורך דין ועד ליום התשלום בפועל. החזר בגין מס רכישה - 250,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלום מס הרכישה ועד ליום התשלום בפועל. הנתבעת תישא בהוצאות התובעים בגין תביעה זו, וכן בשכר טרחת עו"ד בשיעור 15% מסכום ההוצאות הנלוות שנפסקו. קרקעותהפקעה