קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי על הקמת תחנת טרנספורמציה במקרקעין: כללי 1. התובעות רכשו מקרקעין שנועדו להקמת אתר נופש מכונס נכסים של בעליהם הקודם. בינן לבין חברת החשמל לישראל בע"מ (להלן: חברת החשמל) נטושה מחלוקת בשאלת זכותן של הראשונות לקבלת תמורה בעד שטח שהוקצה על ידי הבעלים הקודם לחברת החשמל על פי דרישתה להקמת תחנת טרנספורמציה בתחום המקרקעין. העובדות 1. בשנת 2004 רכשה חברת סיבל נהריה בע"מ (להלן: חברת סיבל) מעיריית נהריה נכס מקרקעין הידוע כחלקה 22 בגוש 18206 בנהריה (להלן: המקרקעין) לצורך הקמת אתר נופש במסגרתו תכננה להקים מיזם רב היקף אשר אמור היה לכלול שלושה מבני דירות נופש ובכל אחד מהם שמונים יחידות וכן בית מלון בן מאתיים חמישים חדרים. הבניינים במיזם כונו A, B ו-C (להלן: המיזם). 2. במסגרת תהליך התכנון פנתה חברת סיבל לחברת החשמל באמצעות משרד המהנדסים שהעניק לה שירותי יעוץ בתחום החשמל (להלן: יועצי החשמל) והודיעה על כוונתה להקים את המיזם תוך שהיא מפרטת את עומסי החשמל הדרושים. בהתאם לכך נפתחו בחברת החשמל שלוש הזמנות לחיבור לרשת החשמל - הזמנה לכל אחד מהבניינים המתוכננים (הזמנה מספר 281945 לבניין A, הזמנה מספר 281962 לבניין B והזמנה מספר 282023 לבניין C). 3. בשים לב להיקף המיזם ומספר הצרכנים העתידיים דרשה חברת החשמל מחברת סיבל להקצות לה קרקע בתחום המיזם לצורך הקמת שלושה חדרי טרנספורמציה, חדר לכל בניין, על מנת להתקין בכל חדר שני שנאים בעלי הספק של 630 קילוואט-אמפר (להלן: קוו"א) כל אחד. בהתאם לכללים המסדירים את יחסי מזמין חיבור החשמל-חברת החשמל, עליהם ידובר בהמשך, מזמין אשר נדרש להקצות קרקע לצורך התקנת תחנת טרנספורמציה זכאי לתשלום מאת חברת החשמל. ואמנם, חברת סיבל הקצתה לחברת החשמל, לפי דרישתה, שטח להקמת שלושה חדרי טרנספורמציה. מיקום חדרי הטרנספורמציה כמו גם תכנונם קיבל את אישור חברת החשמל. 4. ביום 15.5.97 פנה איש מטעם יועצי החשמל לחברת החשמל והודיע כי "בשלב זה יוצא לביצוע בניין אחד (בניין C). בגלל בעיות ביצוע, מתכוונת חברת סיבל לבנות כבר היום את 3 החדרים עבור תחנת הטרפו' לחברת החשמל (תחנה לכל בניין)". חברת החשמל לא הביעה התנגדות לכך. לפיכך, אף כי בפועל חברת סיבל בנתה את בניין C בלבד הוקמו שלושה חדרי טרנספורמציה בשטח כולל של 96.4 מ"ר, אשר נועדו לשלוש תחנות בנות שני שנאים כל אחת. 5. ביום 9.11.98 נחתם חוזה בין חברת סיבל לבין חברת החשמל לפיו מכרה הראשונה לשנייה שטח, עליו התחייבה להקים חדר ששטחו 24.32 מ"ר ברוטו, לצורך התקנת מתקני טרנספורמציה בעבור בניין C. חברת החשמל מצדה התחייבה לשלם סך של 124,727.40 ₪ בצירוף מע"מ תמורתו "..בכפוף לתשלום מלא של ההזמנה הנ"ל...ומילוי כל התחייבויות המוכרת [חברת סיבל] לפי החוזה..". עוד צוין בחוזה מיום 9.11.00 כי "החברה [חברת החשמל] תשלם למוכרת [חברת סיבל] בעד הקמת החדר באופן יחסי לגודל החיבור ששולם בעדו. לאחר השלמת התשלום המלא עבור החיבור שהמוכרת הזמינה [דהיינו השלמת תשלום הזמנת חיבור בעבור שני הבניינים הנוספים], תשלם החברה [חברת החשמל] למוכרת [חברת סיבל] את הפרש התמורה בגין החדר והקרקע..." (ראה סעיף 10(א) סיפא לחוזה). 6. ביום 18.3.99 שילמה חברת סיבל סך של 466,267.56 ₪ בעבור חיבור בניין C לרשת החשמל. ביום 2.5.99 פנתה לחברת החשמל בדרישה לתשלום הסכום המוסכם בחוזה מיום 9.11.98 אשר שולם על ידי חברת החשמל ביום 25.7.99. 7. חברת סיבל נקלעה לקשיים כלכליים וביום 20.7.00 מונה לה כונס נכסים. ביום 17.1.01 פנה כונס הנכסים לחברת החשמל וציין (בין היתר) כי זו חייבת לשאת בעלות הקמת שלושה חדרי טרנספורמציה בעלות 150,000 ₪ כל אחד ועל כן דרשה תשלום בסך 300,000 ₪. על כך השיבה חברת החשמל (במכתב מיום 25.1.01) כי שלושת החדרים הוקמו משיקוליה של חברת סיבל וכי על פי המוסכם בחוזה מיום 9.11.00 התחייבה לשלם תמורת השטח הנוסף שהוקצה רק לאחר השלמת יתר ההזמנות לחיבור בניינים A ו-B. כונס הנכסים סמך על תשובה זו, שהרי לא פנה שוב לחברת החשמל באותו עניין. 8. ביום 22.12.02 רכשו חברת גבורדיניה בע"מ (85% חלקים) וחברת תרגרס בע"מ (15% חלקים) - הן התובעות בהליך דנן - את המקרקעין מכונס הנכסים של חברת סיבל. לפי האמור בחוזה, רכשו התובעות את המקרקעין כמות שהם (AS IS) לאחר הקמת בניין C. לחוזה המכר צורפו, כחלק בלתי נפרד ממנו, מסמכים שונים וביניהם היתרי הבניה שניתנו על ידי רשויות התכנון להקמת המיזם וכן טופס אכלוס (טופס 4) לבניין C. העסקה היתה טעונה אישור בית המשפט, בפועל אושרה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, וביום 6.8.03 נרשמו זכויות התובעות בלשכת רישום המקרקעין. כתבי הטענות 9. על פי הנטען בכתב התביעה ברבות הימים התברר לתובעות כי לפי החוזה מיום 9.11.98 רכשה חברת החשמל מחברת סיבל תחנת טרנספורמציה בגודל 24.32 מ"ר תמורת 124,727.40 ₪. תמורה זו נקבעה לפי שני שנאים בלבד בעוד בפועל משתמשת חברת החשמל בתחנה ששטחה 97 מ"ר ומחזיקה ביכולת השנאה גדולה בהרבה מזו בעבורה שילמה. לדעת התובעות, לפי הכללים (עליהם ידובר בהמשך) גובה התמורה נקבע לפי יכולת ההשנאה הפוטנציאלית של תחנת הטרנספורמציה, קרי לפי מספר השנאים שניתן להכליל בה וההספק החשמלי שניתן להפיק ביחידות של קילוואט-אמפר. מכאן, היות שהחדר שהוקם בעל יכולת השנאה של 4,410 קוו"א וכי ניתן להתקין בו שבעה שנאים בהספק 630 קוו"א כל אחד, אזי היה על חברת החשמל לשלם סך של 447,930 ₪. בפועל שילמה חברת החשמל סך של 124,727.40 ₪ בלבד ועליה לשלם את היתרה בסך 323,203 ₪. כמו כן, עליה לשלם להן דמי שימוש ראויים בסך 60,160 ₪ החל מיום 6.8.03 (מועד רישום הזכויות על שם התובעות) ועד ליום 6.3.06 (מועד הגשת התובענה) על בסיס 1,880 ₪ לחודש. 10. כאן המקום לציין כי טרם הגשת כתב התביעה פנו התובעות לחברת החשמל וטענו כי האחרונה אף לא שילמה את הסכום שהתחייבה לשלם. אין כיום חולק, וכך נטען בכתב התביעה, כי שולמה התמורה בגין חדר טרנספורמציה אחד בו שני שנאים. 11. בכתב ההגנה העלתה חברת החשמל טענות מטענות שונות, חלקן טענות סף וחלקן לגוף העניין. כטענת סף נטען כי אין יריבות בינה לבין התובעות, כי חלה התיישנות על התובענה, ולחלופין שיהוי ניכר ומניעות ולבסוף כי התובענה נעדרת עילת תביעה. לגוף המחלוקת טענתה הנה בתמצית, כי חיובה לשלם בעבור הקצאת קרקע להקמת תחנת טרנספורמציה קמה רק לאחר הזמנת חיבור לרשת החשמל, וכך נהגו היא וחברת סיבל. התשלום מבוצע לפי ההתקנה בפועל וללא קשר ליכולת ההשנאה ובכל מקרה הקמת שלושת חדרי הטרנספורמציה נעשתה לפי שיקולי חברת סיבל כאשר היה נהיר ומוסכם כי על חברת החשמל לשלם בעבור החדר שהוקצה לפי בקשתה ובו הותקנו בפועל שני שנאים. אין כל יסוד לחייבה בעבור חדרים שהוקמו שלא לפי בקשתה ובלא שהוזמן חיבור לרשת החשמל. 12. הצדדים הסכימו שאכריע בתובענה על סמך חומר הראיות המצוי בתיק בית המשפט וסיכומי טענותיהם. 13. כבר עתה ייאמר, כי בסיכומיהן העמידו התובעות את תביעתן על סך 326,209 ₪ בלבד. השינוי נעוץ בעובדה שלפי כתב התביעה שטח חדר הטרנספורמציה יכול היה להכיל שבעה שנאים ואילו לפי הסיכומים השטח נועד לששה שנאים בלבד. התביעה לתשלום דמי שימוש ראויים נותרה על כנה. הכללים של חברת החשמל 14. הדרישה להקצאת שטח קרקע לצורך הקמת תחנת טרנספורמציה מעוגנת בכללים בדבר תשלומים בעד חיבורים למערכת אספקת החשמל של חברת החשמל לישראל בע"מ שפורסמו ביום 17.1.88 בילקוט הפרסומים 3518 (להלן: הכללים). כלל 15 שעניינו "מקום לתחנת טרנספורמציה" קובע כי "אם לפי דעת החברה אי אפשר בכלל לספק חשמל לחצרים אליהם הוזמן החיבור, או אי אפשר לתת לחצרים אלה אספקה תקינה מרשת קיימת במתח נמוך שלה לעומס הנדרש למזמין לראשונה או לכל עומס נוסף, רשאית החברה לדרוש ממזמין אותו חיבור, והמזמין יהיה חייב - לפי דרישת החברה - להקצות בחצרים מקום מתאים (כלומר חדר, תא או שטח קרקע) בשביל תחנת טרנספורמציה בהספק שתקבע החברה ולחתום על המסמכים הכרוכים בהעברת הזכויות לגבי המקום על שם החברה. לחברה תהא הזכות היחידה והמוחלטת להשתמש במקום כזה והיא תהיה רשאית לשרת מזמינים או צרכנים אחרים מן הציוד המותקן בו...". 15. לפי הכללים, חברת החשמל תספק חשמל למי שמזמין חיבור לרשת בהתאם להזמנה שתוגש בטופס שהוכן על ידה. הכללים גם קובעים סדרי תשלומים שבעיקרם מחייבים את המזמין לשלם בעבור ההזמנה טרם ביצועה. ברי אפוא כי חיובי חברת החשמל נוצרים לאחר קבלת הזמנה ערוכה כדבעי וביצוע תשלום בעבור השירות המוזמן. 16. כלל 15 מאפשר לחברת החשמל לדרוש מהמזמין (קרי, מהאדם שהגיש הזמנה לחיבור) כי יקצה שטח קרקע לצורך התקנת תחנת טרנספורמציה (בענייננו ממתח גבוה למתח נמוך) בהספק שתקבע חברת החשמל. במקרה זה מחובתה של חברת החשמל לשלם למזמין בעבור הקצאת הקרקע לפי המחירים שנקבעו בתוספת לכללים. תוספת א' -2, הרלוונטית לענייננו, קובעת כי התשלומים למזמינים ייערכו על בסיס מחיר נקוב "עבור חדר או תא כולל שטח קרקע לטרנספורמטור אחד" ועל בסיס מחיר נקוב אחר "עבור חדר או תא כולל שטח קרקע לשני טרנספורמטורים". המחיר ישתנה אפוא על בסיס השטח המוקצה ואשר נקבע על ידי חברת החשמל על סמך ההזמנה והערכתה את הצרכים של המזמין. מחיקה מחמת חוסר עילה 17. על פי הנטען בכתב התביעה על חברת החשמל לשלם לתובעות את התמורה בעבור שטח שלושת חדרי הטרנספורמציה שכן לדעתה הבסיס לחיוב הנו יכולת ההשנאה - הנקבעת על בסיס מספר השנאים שניתן להתקין - להבדיל ממספר השנאים שהותקנו בפועל. 18. הלכה ידועה מימים ימימה, כי המבחן האם כתב תביעה מגלה עילה הנו על סמך העובדות המפורטות בו בלבד. מכאן, כדי להכריע בבקשה על בית המשפט לשאול את עצמו האם ובהנחה שיעלה בידי התובע להוכיח את כל העובדות המפורטות בכתב התביעה, יזכה בסעד המבוקש. אם התשובה בחיוב, אזי כתב התביעה מגלה עילה. לעומת זאת, אם התשובה שלילית בין משום שחסרות בכתב התביעה עובדות חיוניות שבלעדיהן אין עילה או בין משום שאין בכוחן של העובדות להצמיח זכות לתובע, תמחק התובענה מחמת חוסר עילה. 19. במקרה דנן, סומכות התובעות את תביעתן על הוראות הכללים, ובמיוחד לכלל 15 והתוספת לכללים. יסוד תביעתן מושתת על פרשנותה את הוראות כלל 15 לפיה תשלום חברת החשמל נקבע על בסיס יכולת ההשנאה של תחנת הטרנספורמציה ללא קשר למספר השנאים שהותקן בפועל. בכך נתנו התובעות פירוש שלא כהלכה להוראות הכללים. כבר נאמר לעיל, חיובי חברת החשמל הנם כלפי "מזמין" קרי, כלפי האדם שהזמין חיבור לרשת החשמל והתשלום בעבור שטח שהוקצה לצורך הקמת תחנת טרנספורמציה נקבע בהתאם לדרישת חברת החשמל התואמת את צרכיה וצרכי המזמין. בכתב התביעה לא פורט מהו השטח שדרשה חברת החשמל מאת חברת סיבל והאם השטח שלטענת התובעות מוחזק בפועל על ידה (97 מ"ר) מהווה השטח שנדרש על ידה. עצם העובדה שהוקמו שלושה חדרי טרנספורמציה (או חדר טרנספורמציה אחד גדול ממדים) אינו מקים עילת תביעה. יש לטעון - ולהוכיח לאחר מכן - כי מה שהוקם תואם לדרישת חברת החשמל ולהזמנת המזמין. 20. ניתן אפוא לקבוע כי כתב התביעה אינו מגלה עילה אם כי עקרונית ניתן היה להשלים את החסר ועל ידי כך להציל את ההליך. לכן, לולא המסקנה אליה הגעתי, כפי שיפורט בהמשך, הייתי מתירה הגשת כתב תביעה מתוקן בו מפורטות העובדות כהווייתן. כאמור, אין מקום לעשות כן, הן משום שהונחה תשתית עובדתית המעידה על התיישנות חלק מהתובענה והן משום שבפני בית המשפט נפרסה התמונה בשלמותה וניתן להכריע בה לגופה. מאותו טעם לא ראיתי להכריע בתובענה על סמך טענת העדר יריבות. התיישנות 21. בסוגיית ההתיישנות יש להבחין בין התובענה לתשלום תמורת הקרקע לבין התובענה לתשלום דמי שימוש ראויים, שכן מועד היווצרות העילה שונה. 22. בהתעלם מהשאלות האם הוזמן חיבור לכלל המיזם או לחלקו בלבד והאם קמה למזמין זכות לקבלת תמורה בטרם העביר את הזכויות בקרקע על שם חברת החשמל כמו גם מההסכמות שהושגו בין האחרונה לבין חברת סיבל ברי כי במועד חתימת החוזה (ה-9.11.98) כבר הוקמו, לכל הדעות, שלושת החדרים, ההזמנה לחיבור לרשת החשמל כבר נחתמה ושולמה תמורתה. מכאן, בנוגע לתשלום תמורה בעבור הקרקע והמבנה שהוקם מועד היווצרות העילה הנו לכל המאוחר ביום 9.11.98, מועד בו נחתם החוזה בין חברת סיבל לבין חברת החשמל. עם העברת הזכויות על שם חברת החשמל קמה זכות חברת סיבל לקבלת תמורה בעבור הקרקע שהקצתה. 23. בתובענה שאינה במקרקעין קובע סעיף 5 לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות) תקופת התיישנות בת שבע שנים. מרוץ תקופת ההתיישנות מתחיל ביום בו נולדה עילת התביעה (ראה סעיף 6 לחוק ההתיישנות - "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום בו נולדה עילת התובענה"). כתב התביעה הוגש ביום 6.3.06, ומכאן, לאחר שחלפו שבע שנים ממועד היווצרות העילה (ביום 9.11.98). 24. לא נטען וממילא לא הונחה תשתית עובדתית לקיומו של חריג להתיישנות. בענייננו, יכול היה להיות רלוונטי החריג שבסעיף 8 לחוק ההתיישנות - התיישנות שלא מדעת. לו נטענה טענה מעין זו דינה היתה להדחות, שהרי כבר בחתימת החוזה בין כונס הנכסים לבין התובעות, וסביר להניח עוד קודם לכן, ידעו או יכלו לדעת על הקמת חדרי הטרנספורמציה ועל התשלום ששולם על ידי חברת החשמל. לחוזה המכר צורפו כאמור היתרי הבניה וחדרי הטרנספורמציה כבר הוקמו. סביר אף להניח כי התובעות קבלו את מלוא המידע מכונס הנכסים, לרבות דרישתו לתשלום - עובדה המעידה כי נושא התשלום בעבור חדרי הטרנספורמציה היה ידוע היטב לפני כריתת חוזה המכר. 25. לעומת זאת, עילת התביעה לתשלום דמי שימוש ראויים הנה נמשכת והיא נוצרת מידי יום ביומו כל אימת שמאן דהו מחזיק בנכס של אחר. חלק זה של התובענה טרם התיישן. שיהוי ומניעות 26. טענה זו דינה להדחות, שכן חברת החשמל לא הניחה תשתית עובדתית להוכחה כי עקב השיהוי שינתה את מצבה לרעה. די בכך כדי לדחות את הטענה ללא צורך להרחיב בסוגיה. למותר לציין, כי טענה זו אינה מתיישבת עם טענת חברת החשמל לפיה התובענה הנה מוקדמת למעשה, שהרי כפי שיובהר להלן אין היא מתכחשת לחובתה לשלם תמורת הקמת חדרי הטרנספורמציה הנוספים ברם לטענתה חיובה יקום עם הזמנת חיבור ליתר הבניינים, לכשיוקמו. זכות התובעות לתמורה ולדמי שימוש ראויים 27. התובעות סבורות, כי הן זכאיות לתשלום התמורה בגין שני חדרי הטרנספורמציה שהוקמו. לדעתן השטח מוחזק על ידי חברת החשמל בעוד הן, הבעלים, אינן מחזיקות בו וממילא אין ביכולתן להשתמש בו. כאמור, הן תובעות גם דמי שימוש ראויים בעד השימוש שחברת החשמל עושה לטענתם בשטח זה. 28. כאן המקום לציין, כי שתי תביעות אלו אינן יכולות לדור בכפיפה אחת. התביעה לתשלום התמורה בעד השטח שהוקצה להקמת חדרי טרנספורמציה מניחה כי הבעלות על הקרקע הועברה לידי חברת החשמל בעוד התביעה לתשלום דמי שימוש ראויים מניחה כי הקרקע הנה של התובעות וחברת החשמל מחזיקה בו ומשתמשת בו לצרכיה. מאחר שהתובענה מושתתת על שתי הנחות עובדתיות סותרות ניתן היה לדחותה אך מטעם זה. 29. דין התביעה לתשלום דמי שימוש ראויים להדחות גם מהטעם שלא הונחה לה תשתית עובדתית כלשהי. הסכום הנתבע - סך של 1,880 ₪ לחודש - נקבע בעלמא ואין לו כל ביסוס. התובעות עצמן סברו כי עליהן לסמוך את תביעתן זו בחוות דעת של מומחה (ראה סעיף 8 לתצהיר מטעם התובעות) וחרף זאת לא הגישו חוות דעת ולא הביאו ראיה כלשהי על פיה ניתן היה להעריך את גובה דמי השימוש. 30. גם התביעה לתשלום התמורה בעד שני חדרי טרנספורמציה נוספים (כולל הקרקע) דינה להדחות. כבר נאמר לעיל כי התשלום הנו למזמין, ובמקרה דנן אין חולק כי חברת סיבל או מי מהתובעות לא הזמינו חיבור לרשת החשמל מעבר לחיבור שבוצע בפועל, בגינו שולם ובעטיו נכרת החוזה מיום 9.11.98 לפיו הועברו הזכויות בשטח חדר טרנספורמציה בן 24.32 מ"ר לידי חברת החשמל. 31. עצם הקמת חדרי טרנספורמציה בשטח העולה על הנדרש אינו יוצר חיוב. כאן המקום לציין כי אף כי התובעות מתייחסות כל העת ל"חדר טרנספורמציה" עולה מחומר הראיות שהוקמו שלושה חדרים נפרדים. עובדה זו בעלת חשיבות לסוגיית החזקה, שהרי חברת החשמל חזרה והדגישה כי אינה מחזיקה בשני חדרי הטרנספורמציה הנוספים ומבחינתה אין מניעה שהתובעות ישתמשו בשטחם לפי ראות עיניהן. עם זאת, לו הוקם חדר אחד ששטחו 97 מ"ר, שזולת חברת החשמל אין לאיש גישה אליו, לא היתה משתנה התוצאה המשפטית. בין כך ובין כך בשלב זה אין לחייב את חברת החשמל לרכוש את השטח וממילא אין לחייבה לשלם תמורתו. 32. מחומר הראיות עולה, כי בהתאם לשלוש הזמנות שהגישה חברת סיבל דרשה חברת החשמל הקצאת שטח להקמת שלושה חדרי טרנספורמציה. עם זאת, בפועל הוקם מבנה אחד בלבד - בניין C - כך שרק הזמנה אחת יצאה אל הפועל. חרף זאת, חברת סיבל, מטעמיה היא, בחרה להקים את כל חדרי הטרנספורמציה כבר בשלב ההתחלתי ובטרם הקימה את המיזם כולו. חברת החשמל לא התנגדה לכך ועל כן הוקמו שלושה חדרי טרנספורמציה בשטח כ-97 מ"ר, אף כי לדרישת חברת החשמל אותה עת היה צורך בחדר טרנספורמציה אחד בלבד. הדבר נעשה בהסכמת חברת החשמל וחברת סיבל. בסיום הבניה הזמינה האחרונה חיבור לבניין C בלבד ובהמשך התקשרה בחוזה עם חברת החשמל לפיו מכרה לה את השטח ומבנה של חדר אחד בלבד שהוקם עליו תמורת הסכום הנקוב בכללים של חברת החשמל. סוכם מפורשות כי חברת החשמל תשלם בעבור שטח נוסף לכשיוזמן חיבור נוסף לרשת החשמל. 33. התובעות רכשו את המקרקעין כמות שהם ובתוך כך קבלו על עצמן הסכמות שהושגו על ידי הבעלים הקודם - חברת סיבל - לרבות ההסכמה שהושגה בינה לבין חברת החשמל בקשר לחדרי הטרנספורמציה. 34. עד היום התובעות טרם השלימו את המיזם. אם וכאשר ישלימו אותו ויבקשו חיבור לרשת החשמל שיחייב הקמת חדרי טרנספורמציה נוספים תהיינה רשאיות לפנות לחברת החשמל, וכמוסכם בינה לבין חברת סיבל, תשא זו בתשלום התמורה לפי הכללים שיהיו בתוקף במועד הדרישה. 35. מעבר לכך, גם מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט אין התובעות זכאיות כיום לתשלום. חברת החשמל דרשה הקמת חדר טרנספורמציה אחד לכל אחד מהבניינים שיוקמו. משהוקם בניין C בלבד הסתכמה דרישתה בהקצאת שטח לחדר טרנספורמציה אחד בשטח כ-24 מ"ר. כאשר בחרה חברת סיבל להקים את שלושת החדרים שתוכננו במסגרת תכנון המיזם כולו, על כל המבנים שבו, כפתה למעשה על חברת החשמל את רצונה. אמנם נכון, חברת החשמל לא התנגדה לכך ברם הבהירה - והדבר מוצא ביטוי בין היתר בחוזה מיום 9.11.98 - כי תשלם בעבור מה שהזמינה בלבד. אם כתוצאה מבניית שלושה חדרים (או חדר אחד גדול) נוצר מצב כפוי לפיו הגישה אליהם נתונה רק לחברת החשמל (עובדה שהוכחשה על ידה) או שהחדרים עומדים כיום כאבן שאין לה הופכין אין לתובעות להלין אלא על עצמן. מי שכופה עבודה או שירות על אחר אינו רשאי לדרוש תמורה בעדם. ראה בסוגיה ד' פרידמן דיני עשיית עושר ולא במשפט", כרך ב', מהדורה שנייה בעמ' 885 ואילך. 36. לתובעות אין זכות אפוא לקבלת תשלום מאת חברת החשמל. סוף דבר 37. התובענה נדחית אפוא בזאת. התובעות תשלמנה לחברת החשמל הוצאות משפט בסך 15,000 ₪. חדר טרנספורמציהעורך דיןמקרקעין