קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא השבת טובין שנתפסו במכס: ערר על החלטת בית משפט השלום באשדוד (כב' השופט ח. חדש, ס.נ), בה"ת (אשד') 1223/08 מיום 5.12.10, הדוחה את בקשת העוררת להשבת טובין שנתפסו ע"י גובה המכס ומחייבת אותה בתשלום הוצאות בסך של 20,000 ₪. בין העוררת לבין לחברת Agat Holding Limited, באמצעות נציגה- פרדילוב, נכרתו מספר עסקאות למכירת טבק ומוצרי נייר נלווים לייצור סיגריות לצורך יצואן לחו"ל. המדובר בטובין החייבים במס קניה ומע"מ ואילו יצוא של טובין אלו פוטר ממיסים אלו. בימים 24.7.05 ו- 25.7.05, נתפסו בנמל אשדוד שתי מכולות, נשוא העסקה הרביעית בין הצדדים, שהיו רשומות על שמה של חברת ישראטאב טרייד בע"מ (משיבה 3) שהייתה בבעלותו של המשיב 2, ויקטור פרדילוב (להלן "פרדילוב"). המכולות הכילו טבק ומוצרי נייר נלווים לייצור סיגריות שנמכרו לחברת Agat Holding Limited , באמצעות פרדילוב וכן עשבים, חול, חציר, נסורת עץ, אדמה וזבל. המכולות נתפסו לאחר שהעוררת דיווחה לרשויות המכס על חשד שהטובין אינם מיוצאים דה-פקטו לחו"ל. למעשה, נציג העוררת הוביל את המכס למקום הימצא המכולה הראשונה ביום 24.7.05 ונכח בעת תפיסתה. הודעה על תפיסת שתי המכולות נמסרה לסוכן המכס מטעם פרדילוב , שי סוכני מכס 1997 בע"מ. הטובין שנתפסו והוחרמו: 81 קרטונים המכילים 7,635 ק"ג טבק ותמורתם 25,959$, השווים בערכם ל- 119,488 ₪; ו-4 משטחים של מוצרי נייר נלווים ותמורתם 22,684$, השווים בערכם ל- 104,416 ₪. רשויות המכס פתחו בחקירה פלילית, בסופה הוחלט להגיש כתב אישום נגד פרדילוב בעבירות לפי פקודת המכס [נוסח חדש], חוק מס קניה (טובין ושירותים), התשי"ב- 1952 וחוק מס ערך מוסף, התשל"ו- 1975; בכתב האישום מיום 4/1/09 נטען, כי פרדילוב הציג מצג שווא בפני העוררת, על פיו הטובין, נשוא ארבעת ההתקשרויות בניהם, נרכשו כביכול לשם ייצואם לחו"ל, בעוד שמטרתו הייתה להתחמק מתשלומי מס קניה ומס ערך מוסף. ההליך עודנו תלוי ועומד בפני בית משפט השלום בפ"ת (ת"פ 1169-03-09) . לא הוגש כתב אישום נגד העוררת ו/או מי ממנהליה. ביום 9/8/07 הודיעה העוררת לפרדילוב, על ביטול מותנה של העסקה ודרישה להשבת הטובין היה ולא תציג בתוך 30 יום שינוי בעמדת רשויות החקירה. ביום 18.2.08, שלחה העוררת לפרדילוב הודעת זיכוי לפי הוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות), התשל"ג- 1973 ותקנות מס ערך מוסף (ניהול פנקסי חשבונות), התשל"ו- 1976. ביום 19.2.08, שלחה העוררת לגובה המכס בקשה להשיב את הטובין לידי העוררת בהיותה "בעלת התפוס". גובה המכס, במכתבו מיום 24.2.08, דחה את הבקשה מהטעם שטענת בעלותה של העוררת אינה עולה בקנה אחד עם ממצאי החקירה. מכאן הבקשה להשבת תפוס אשר הוגשה בבית משפט השלום באשדוד ביום 17.6.08. בד בבד עם הגשת הבקשה לבית משפט קמא, הוגשה לבית משפט השלום בפתח תקווה, ביום 18.6.08, תביעה להשבת הטובין, נשוא שלושת ההתקשרויות הראשונות שתמורתם 815,512 ₪, ולבטלות העסקאות (ת"א 3728/08). ככל הידוע, ההליך עודנו תלוי ועומד. הערר בענייננו מתייחס כאמור למשלוח הרביעי, לגביו לא נקטה העוררת בכל הליך אזרחי. בית משפט קמא דחה בהחלטתו נשוא הערר את בקשת העוררת להשבת התפוס. בהחלטה נקבע כי לעוררת לא היה כל מעמד להשבת תפוס עובר לביטול העסקאות, מה גם כי אין די בהודעה חד צדדית; כך גם נוכח חוסר מעש והשיהוי בהגשת הבקשה. זאת ועוד, על פי לשון חוק מס קניה וחוק מע"מ, הטובין יוחזרו "למי שנתפסו ממנו" ועל פי פקודת המכס יש להגיש את הבקשה תוך 7 ימים ממועד התפיסה, דא עקא, הבקשה הוגשה בחלוף 3 שנים ממועד התפיסה, כך שהטובין הוחרמו ועברו לבעלות המדינה. בימ"ש קמא דחה את טענת העוררת שלא ידעה על התפיסה מכח פקודת המכס, נוכח העובדה כי גם אנשי העוררת נחקרו בחשד למעורבות בביצוע הברחות במסווה של ייצוא טובין. בטענותיה בערר דנא, הטילה העוררת את יהבה בשני מישורים: מחד- פקודת המכס ומאידך גיסא- חוק מס קניה וחוק מע"מ. לעניין פקודת המכס נטען, כי בהיעדר הודעה כדין לעוררת לפיה נתפסו הטובין מכח פקודת המכס לא ניתן לראות בטובין כמוחרמים מכח ס' 190 לפקודה. נטען כי לא היה די במסירת הודעת התפיסה לעמיל המכס מטעם פרדילוב אלא נדרש היה לשלוח לעוררת העתק הימנה שכן הפסיקה קובעת חלופות רבות למונח "בעל", עת על רשות המיסים להודיע לחלופה הטובה ביותר. עסקינן, לטענת העוררת בדרישה מהותית שמטרתה לאפשר לנפגע מהליך התפיסה להגן על קניינו. לטענת העוררת, אין חולק שגובה המכס היה מודע לקיומה ולמצג השווא אשר הוצג בפניה בשעת כריתת העסקאות. עוד נטען באותו עניין, כי אין בחקירת נציגי העוררת כדי למלא אחר דרישת הודעת התפיסה שהרי הם נחקרו בחשד לעבירות לפי חוק מס קניה וחוק מע"מ ולא לפי פקודת המכס; מה גם כי הלכה פסוקה קובעת שלא די בעצם התנהלות חקירה כדי למלא את דרישת ההודעה לפי פקודת המכס, נדרש שההודעה תינתן בשעת מעשה ותהא ברורה, חד משמעית ותפרט כי הטובין נתפסו מכח פקודת המכס. ב"כ העוררת הוסיף וטען כי השאלה העומדת לדיון בבקשה להשבת תפוס היא האם זכאיות הרשויות להמשיך ולהחזיק בטובין ולא מי הוא בעל הזכויות בטובין. לשיטתו, עסקינן בהכרעה מנהלית ואין בה לקבוע מסמרות בשאלת הבעלות. די בראיה לכאורה כי הטוען לזכות בטובין זכאי להחזקתם; העוררת פעלה כדין עת המתינה לתוצאות החקירה ובעקבותיה הודיעה על ביטול העסקה; הודעה על ביטול העסקה בשל מצג שווא גוררת את בטלות החוזה ללא צורך בפנייה לערכאות, מכאן שכתב האישום מהווה ראיה לכאורה לבעלותה של העוררת בטובין, מה גם שפרדילוב עתר במכתבו מחודש 9/05 להחזרת הטובין לידי העוררת. כך גם לא ראוי להחרים טובין מנפגעת עבירה כל עוד אלו אינם דרושים לניהול משפטו של הנאשם או לצורך אחר וכבר נקבע בפסיקה כי יש מקום ליתן לפקודת המכס פירוש מצמצם ככל שמדובר בבעלים תם לב. לעניין חוק מס קניה וחוק מע"מ נטען, כי חלפה התקופה הנקובה בחוקים אלו להגשת כתב האישום, משכך על המכס להשיב את הטובין למי שטוען לזכות בהם- לידי העוררת. בעת תפיסת המכולה הראשונה נכח נציג העוררת ולפיכך נטען, הטובין במכולה זו נתפסו מידיה. עוד נטען, כי לא הוגבל בחוק המועד להגשת הבקשה להשבת תפוס על כן אין חולק כי העוררת זכאית להשבת הטובין לידיה. בהאי לא סגי, ב"כ העוררת הוסיף וטען כי יש לבטל את ההוצאות שהוטלו על מרשתו בהיעדר סמכות להטלת הוצאות בהליך פלילי, מה גם שגובה המכס לא עתר להשתת הוצאות ולא ניתנה לעוררת הזכות לטעון בעניין זה. לטענת גובה המכס, אין לעוררת מעמד בבקשה להשבת תפוס. לשיטתו, יש לבחון את הבעלות במועד התפיסה ולא בדיעבד; באותה העת העסקה הושלמה, הוחלפו הטובין ותמורתם, פרדילוב וחברת ישראטאב טרייד בע"מ נרשמו כבעלים, מה גם שנוכחותו של נציג העוררת בתפיסת המכולה הראשונה נועדה להבטיח את הייצוא ולא בכובע של מלווה מטעם אחד מבעלי הטובין. מעבר לכך, נטען, כי לא ניתן להסתמך על ביטול עסקאות באופן חד צדדי ובחלוף 3 שנים, כל שכן עת לא ברור אם יעלה בידי העוררת להוכיח את טענותיה בהיעדר מסמך בכתב ונוכח הכחשותיו של פרדילוב. ב"כ גובה המכס הוסיף וטען כי לפי ס' 190 לפקודה, אי הגשת הבקשה להחזרת תפוס תוך 7 ימים ממועד התפיסה, נפקותה החרמת הטובין ומתייתר הצורך לנקוט באחת מהאלטרנטיבות המנויות בס' 192 לפקודה; ההחרמה מפקיעה למעשה את הבעלות בטובין ומעבירה אותם לידי המדינה. כך שלא היה על גובה המכס לפעול לפי ס' 192 לפקודה הואיל ובקשתה של העוררת הוגשה בחלוף 3 שנים, מה גם שבקשתו של ב"כ של פרדילוב הוגשה בחלוף המועד, לאחר חודש וחצי, חרף רישום מפורש בטפסי אב"ת (אירוע בדבר תפיסה) כי הטובין נתפסו וחולטו לפי פקודת המכס. מעבר לכך, נטען כי נפגעת העבירה בענייננו הינה מדינת ישראל ולא העוררת שכן העוררת עצמה את עיניה ובהתנהלותה אפשרה לפרדילוב לבצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, כך למשל, די היה בבירור זהות החברה הרוכשת כדי לחשוף את התרמית שביסוד העסקאות. תיק החקירה נגד העוררת טרם נסגר הגם והוחלט שלא להגיש נגדה כתב אישום. בטרם דיון לגופו של עניין, יצויין כי אף אחד מהצדדים אינו מעוניין בטובין עצמם שהתכלו ובשל חלוף הזמן איבדו כליל את ערכם. התדיינות זו, הן בבימ"ש קמא והן בערר דנא, מכוונת כל כולה להשלכות התוצאה לעניין החיוב במס. ראוי לאבחן בין תפיסת טובין לפי פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש [נוסח חדש], תשכ"ט- 1969 ובין פקודת המכס; כפי שנקבע ע"י בית המשפט העליון: "הדין מבחין היטב בין תפיסת חפצים במסגרת הכוחות, הניתנים למשטרה על פי פקודת מעצר וחיפוש, לבין חילוט טובין חבי מכס על פי סעיף 204 לפקודת המכס [נוסח חדש]. שני אלה הם מסלולים נפרדים, שאין לערבב ביניהם. התפיסה על פי פקודת מעצר וחיפוש היא מעשה, שנעשה במהלכה של חקירה פלילית, והשאלה היא, אם יש צידוק להחזיק בחפץ במשך מהלך התקופה האמורה, בין אם הוגש כתב אישום ובין אם לאו, וכן, מה יעשה בחפץ עם מתן פסק הדין. כן ניתן לחלט את החפץ על ידי הכרעה שיפוטית, בנוסף לכל עונש, שבית משפט יטיל (סעיף 39 לפקודת מעצר וחיפוש). שונה החילוט על פי סעיף 204 לפקודת המכס [נוסח חדש]. חילוט זה מהווה תוצאת לוואי לעבירת מכס, כמוגדר בסעיף 204 לפקודת המכס [נוסח חדש]. עם החילוט נוצר סכסוך בין המכס לבין האדם שטוביו חולטו, ופקודת המכס [נוסח חדש] קובעת הליך שיפוטי מיוחד להכרעה בסכסוך" (בג"צ 252/81 מנהל אגף המכס והבלו נ' דוד שעה, פ"ד לה(4) 558 (להלן: "בג"צ שועה")). ס' 190 לפקודת המכס, קובע: "אניה, כלי הובלה או טובין שנתפסו בתור מחולטים ולא היו הקברניט או הבעל נוכחים בשעת התפיסה, חייב התופס למסור לקברניט או לבעל או לסוכן של התפוס, הודעה בכתב על התפיסה ועל סיבתה, בין במסירה אישית ובין במכתב אליו שנשלח בדואר, או שנמסר, למקום מגוריו או עסקו הידועים לאחרונה; וכל אניה, כלי הובלה או טובין שנתפסו יראו כמוחרמים. אם האדם שמידו נתפסו או בעל התפוס לא מסר לגובה המכס במקום הקרוב ביותר, תוך חודש מיום התפיסה, הודעה בכתב שהוא תובע את התפוס; אולם אם היו הטובין שנתפסו דבר האבד או בעל חיים חי, רשאי גובה המכס למכרם או להשמידם מיד גם אם הם טרם מוחרמים. על אף הוראות סעיף קטן (א), רשאי המנהל להורות לגבי סוגי טובין מסוימים, כי אם האדם שמידו נתפסו הטובין כאמור בסעיף קטן (א) או בעל התפוס לא ימסור הודעה בכתב בתוך שבעה ימים מיום התפיסה כי הוא תובע את התפוס, יראו את הטובין שנתפסו כמוחרמים". ס' 190 לפקודה מטיל על גובה המכס את החובה למסור הודעה בדבר תפיסת הטובין לבעל או לסוכן של התפוס. נפקותה של ההודעה בתחילת מרוץ הזמנים להגשת התביעה להשבת התפוס. מה טיבה של הודעת גובה המכס? מי מוגדר כ"בעל התפוס"? ומה טיבה של הדרישה להשבת התפוס? שאלות אלו הן העומדות בלב ליבה של המחלוקת בה עסקינן. חובת ההודעה הינה דרישה מהותית שיש בה כדי להשפיע על חוקיות תפיסת הטובין ולהשליך על הזכויות הקנייניות בטובין; מקום בו לא ניתנה כדין, נשמט הבסיס החוקי לתפיסת הטובין ומאליו טרם החל המרוץ לשחרורם. מאידך גיסא, מקום בו ניתנה כדין ולא הגיש בעל הטובין את תביעתו להשבתם, עוברות הזכויות הקנייניות בטובין לידי המדינה ללא כל צורך בנקיטת הליכים נוספים (ע"א 545/96 Sheridon Exim LTD. נ' רשות הנמלים והרכבות, פ"ד נג(2) 289 (להלן: "ע"א שרידון"); בג"צ שועה ; אביגדור דורות דיני המכס וסחר חוץ (תשס"ו-2006), עמ' 86, 203-206). מטרת ההודעה, אפוא, לאפשר לנפגע מהליך התפיסה להתגונן במסגרת הליך ראוי מפני פגיעה בקניינו ובכך מושג האיזון בין האינטרס הציבורי ובין זכויות הפרט (ע"א שרידון); ומכאן חשיבותה של ההודעה. ס' 1 לפקודה מגדיר "בעל" לעניין הטובין כדלקמן: "הבעל, היבואן, היצואן, הנשגר או הסוכן של אותם טובין, וכל המחזיק, או הזכאי לטובת הנאה בהם, או שיש לו שליטה עליהם או כוח לעשות בהם, וכל המתחזה כאחד מאלה, למעט פקיד מכס בתפקידו הרשמי". בע"א שרידון, עמד בית המשפט העליון על הגדרת המונח "בעל" וקבע: "אין לקבוע כי המונח "בעל" המצוין בסעיף 190 לפקודה עניינו בבעלים הקנייני בלבד. יחד עם זאת אין לקרוא את ההגדרה קריאה דווקנית. ההגדרה למונח "בעל" מציינת חלופות רבות. כך מציינת ההגדרה את בעלי הטובין ואת הסוכן של אותם בעלים, את מחזיק הטובין או את בעלי השליטה בטובין. רשות המכס הנדרשת להודיע ל"בעל" הטובין על התפיסה אינה יכולה לפטור עצמה על ידי קיום ההודעה לאחת החלופות כרצונה. על המכס לוודא כי היא מודיעה על התפיסה לחלופה הטובה ביותר בנסיבות העניין. כך כאשר ידועה למכס זהות הבעלים וזהות המחזיק יראו את המכס כמקיימת את הוראות סעיף 190 לפקודה באם תודיע לבעלים, על התפיסה. כך גם במידה ואדם התחזה לבעלים והמכס בחקירתם חשפו את אותה התחזות תוך שגילו את זהות הבעלים האמיתי לא יצאו ידי חובתם בהודעה למתחזה על תפיסת הטובין. בדוגמא זו נדרש כי תימסר הודעה לבעלים האמיתי וכן כי יוענק לאותם בעלים זמן סביר להגיש הודעה לתביעת התפוס" (שם, עמ' 301). בענייננו, תנאי העסקאות בין העוררת לבין Agat Holding סוכמו בעל פה בינה ובין פרדילוב ובין השאר נקבע כי העסקאות תבוצענה בתנאי Ex Factory לפיהם המכירה מתבצעת בשער מפעלה של העוררת וכי התשלום יבוצע מראש ומכאן ואילך פרדילוב אחראי לכל הליך היצוא. לפיכך אין חולק כי המכר הושלם ובעת תפיסת הטובין העוררת לא הייתה הבעלים של הטובין. הודעת העוררת מיום 9/8/07 על ביטול מותנה של העסקה, הודעת הזיכוי מיום 18/2/08 והדרישה להשבת הטובין מהטעם שהעוררת היא "בעלת התפוס" מיום 19/2/09, היא הנותנת כי עד למועד ההודעה, Agat Holding באמצעות פרדילוב היו הבעלים. לאור האמור בדין פעלה העוררת כאשר מסרה את ההודעה ל"שי סוכני מכס" שפעל מטעם פרדילוב כאמור ב"אישור בדבר תפיסה" מיום 28/7/05 ומיום 31/7/05. בהן צויינו עילות התפיסה: סעיף 188 לפקודת המכס; סעיף 16 לחוק מס קניה (סחורות ושירותים); סעיף 109(א)(2) לחוק מס ערך מוסף. יצויין, כי ההודעה נמסרה לשי סוכני מכס באשר פרדילוב עצמו נמלט מהמקום. העובדה כי מלווה מטעם העוררת ליוה באופן חלקי מכולה אחת מבין השניים, בדרכה לנמל אשדוד, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין הבעלות, אדרבא, העובדה כי היה שם מלווה מטעם העוררת ולא עמד על אתר על בעלות העוררת בטובין, מלמדת ההיפך. כך גם אין כל משמעות לכל התכתבות בין פקיד המכס לבין ב"כ פרדילוב, כל עוד לא בוטלה העסקה. לעוררת טענות כרימון בדבר יכולתו של גובה המכס להבין כי העוררת היא בעליו של הטובין ועל חובתו להודיע לה על התפיסה ועילותיה. דומני, כי מוטב שתיטול העוררת קורה מבין עיניה - העוררת ידעה לפחות החל מרגע התפיסה, כי הוצג לה "מצג שווא" בדבר היצוא, שכן היא זו שהעלתה את החשד בפני גובה המכס והיא זו שלטענתה הביאה לתפיסת הטובין. העוררת בחרה לנקוט מדיניות של שב ואל תעשה משך תקופה ארוכה, רק בחלוף שנתיים, בעיתוי שבחרה מטעמה, הודיעה על ביטול העסקה בשל מצג שווא. אין לקבל את הטענה כי המתינה עם ביטול העסקה עד לסיום הליכי החקירה. כל עוד לא הוכרע הדין ולא נקבע ע"י בית משפט כל ממצא בדבר "מצג השווא", אין בסיום הליכי חקירה כשלעצמם או בהגשת כתב אישום, לשנות או להוסיף דבר מעבר לאישור נוסף של אותו מידע מכלי ראשון שהיה כאמור בידי העוררת ממש ביום התפיסה. בע"א שרידון נקבע כי יש להבטיח שהבעלים יידע על התפיסה וסיבתה אחרת לא יהא בידו לפעול על מנת להגן על קניינו, ובענייננו, הבעלים באמצעות פרדילוב אכן ידע ועל כך אין חולק. השאלה מתי נודע לראשונה לעוררת כי הטובין נתפסו גם מכח פקודת המכס כאמור ב"אישור בדבר תפיסה" ולא רק מכח חוק מס קניה, גם היא אינה רלוונטית שכן אף לשיטת העוררת, עד להודעתה על ביטול העסקה היא לא הייתה בעליו של הטובין. מבלי לקבוע מסמרות בשאלה אם בוטלה העסקה אם לאו, יש לציין, כי גם אם תתקבל טענת העוררת על פיה בוטלה העסקה, הדין הוא, כי הביטול נכנס לתקפו עם הודעת הביטול, זאת אף אם נאמר כי מדובר בסעד עצמי שניתן להפעילו ללא פניה לערכאות. משמע - עד למועד הודעת הביטול העוררת לא הייתה בעליו של הטובין. ההליך נשוא הערעור דנא הוגש ע"י העוררת כבקשה להחזרת תפוס על פי חוק מס קניה וחוק מע"מ, שהינו הליך פלילי, ובמסגרתו בקשה העוררת לגלוש לבירור תקינות ההליכים על פי פקודת המכס שיש לדון בו במסגרת הליך אזרחי (בג"צ 335/82 יעקב למדן נ' מנהל אגף המכס והבלו, פ"ד לו(4) 785). בהתאם לסע' 190 (ב) לפקודת המכס, כאשר מדובר בטבק שנתפס, רשאי בעל הטובין למסור הודעה בכתב תוך 7 ימים מיום התפיסה כי הוא תובע את התפוס. משלא נמסרה הודעה כאמור יראו את הטובין כמוחרמים. אם סבורה העוררת, כי טרם חלף מועד שבעת הימים באשר לא קיבלה הודעה כדין בהתאם לסע' 190 הנ"ל, שומה היה עליה להודיע כי היא תובעת את התפוס ואזי היה מקום לנקוט בפרוצדורה הקבועה בסע' 192 לפקודה, המתווה מסלול תביעה בהליך אזרחי ובמסגרת זו לברר טענותיה בדבר תקינות ההליך על פי פקודת המכס. הוא הדין גם לגבי הטענה כי יש לראות את מכתבה של העוררת מיום 19.2.08 דרישה להחזרת טובין. כאמור, ההליך בבימ"ש קמא הוגש כאמור מלכתחילה כבקשה להחזרת טובין על פי סע' 16 (ד) לחוק מס קניה וסע' 111 (ה) לחוק מס ערך מוסף, על פיהם, בנסיבות הקבועות בחוק, הטובין יוחזרו "למי שנתפס ממנו..". אין חולק כי הטובין נתפסו על פי "אישור בדבר תפיסה" מיום 28/7/05 ומיום 31/7/05 מכח פקודת המכס, חוק מס קניה וחוק מע"מ, הם לא נתפסו מידי העוררת ובאותה עת היא גם לא הייתה בעליו. גם אין חולק כי נגד הבעלים באותה העת (פרדילוב) הוגש כתב אישום - מכאן תקינות הליך זה. בהליך בפני בימ"ש קמא, מנסה העוררת לפתוח חזית מקבילה בטענה כי היא בעליו של הטובין וכי נגדה לא נפתח כל הליך פלילי ועל כן זכאית היא להשבה. בנסיבות אלו, כאשר מחד הרשויות זכאיות להחזיק בטובין מכח "אישור בדבר תפיסה" דלעיל, מנגד טוענת העוררת כי ביטלה את העסקה בדיעבד ועל כן היא בעליו של הטובין, וכל כולה של המחלוקת נושא את פניו לעניין החובה או הפטור ממס קניה ומס ערך מוסף הכרוכים בשאלת הבעלות ושינוייה ע"י העוררת בדיעבד, הרי שיש לברר את העניין במסגרת הליך עיקרי ראוי ולא כשאלה אגבית במסגרת בקשה להחזרת תפוס מכח בעלות ששונתה בדיעבד שעומדת בניגוד למצב המשפטי עת נתפסו הטובין בפועל ואף תקופה ארוכה אחריו. על כך יש להוסיף כי בכל מקרה הליך זה ממילא אינו ראוי כאשר עסקנינן גם בתפיסה ע"פ סע' 188 לפקודת המכס. לעניין ההוצאות בהם חוייבה העוררת - לאור האמור, ומשהעוררת עצמה בקשה לנצל את ההליך הפלילי במישור האזרחי, גם לא מצאתי לנכון להתערב לעניין ההוצאות שנפסקו נגדה. 14. הערר לפיכך נדחה. לנוכח סכום ההוצאות שנפסק ע"י בימ"ש קמא, אינני עושה צו להוצאות בהליך זה. מכס