קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכות אסיר לחופשה לאחר ריצוי רבע מתקופת המאסר: העותר מרצה עונש מאסר שלישי לתקופה של 22 חודשים בגין הרשעתו בעבירות של סחר בחשיש והחזקת חשיש לשימוש עצמי נושא ת.פ. 18148-07-10 (בימ"ש השלום בקרית גת), כאשר ממאסרו הקודם שוחרר ביולי 2009. העותר החל לרצות את מאסרו ביום 8.7.10, מועד שחרורו מהמאסר הוא ביום 7.5.12, והוא סיים לרצות רבע מתקופת מאסרו ביום 22.12.10 נימוקי העתירה: 1. מאחר והעותר סיים לרצות למעלה מרבע מתקופת מאסרו על שב"ס לשלבו בסבב חופשות. 2. התיקון לפקודת הנציבות, 04.40.00 אשר קובע כי אסיר המרצה את מאסרו השלישי וטרם חלפו שבע שנים מסיום מאסרו הקודם, תישקל הוצאתו לחופשה רק לאחר שסיים לרצות מחצית מתקופת מאסרו הוא מיום 16.12.10, ולכן לא חל על העותר, ש"שבר רבע" מתקופת מאסרו לאחר 16.12.10, מועד התיקון. 3. המועד הקובע להחלת התיקון אמור להיות יום מתן גזר הדין ולא יום סיום ריצוי רבע מתקופת המאסר, כטענת שב"ס. 4. העותר חוסה בצילה של הוראת המעבר המאפשרת לאסירים לצאת לחופשה חרף התיקון, מאחר והתיקון נעשה לאחר שהחל לרצות את עונשו ולאחר שנשפט. 5. אמנם לנציב שב"ס יש סמכות להורות על יציאתו או אי יציאתו של אסיר לחופשה, אם נמצאו לכך טעמים מיוחדים או נסיבות המצדיקות זאת. אולם, במקרה דנן יציאתו של העותר לחופשה נמנעת אך ורק בשל העובדה שהפקודה תוקנה , ולא מטעם אחר. תגובת ב"כ המשיב: 1. לאור העובדה שהעותר אינו עומד בתנאי הסף של סיום ריצוי תקופת מאסר מינימאלית, שקבוע בתיקון לפקנ"צ, טרם הגיע המועד לבחינת בקשתו להשתלב בסבב חופשות. בהתבסס על סעיף 1ב' לפרק ג' לפקנ"צ 04.40.00, אשר עודכנה ביום 16.12.10, הרי שביום כניסת התיקון לתוקף טרם ריצה העותר רבע ממאסרו ועל כן התיקון החדש חל בעניינו. 2. הוראת שעה של המשיב קובעת כי התיקון יחול על אסירים אשר מועד שינוי הפקודה קודם למועד סיים ריצוי רבע מתקופת מאסרם. קרי, על אסירים אשר "שברו רבע" לאחר המועד 16.12.10. תיקון זה הנו תיקון אקטיבי ולכן אינו סותר את חזקת אי הרטרוספקטיביות. תכלית התיקון לא הייתה שינוי מהות של פעולות שנעשו בעבר והוא לא מטיל סנקציות חדשות על אוכלוסיית האסירים. מדובר בתיקון הצופה פני עתיד בכל הנוגע למועד יציאת אסירים לחופשה, כאשר מדובר באסירים רצידיביסטים. 3. מאחר והזכאות מבחינה פוטנציאלית לצאת לחופשה קמה לאסיר רק לאחר שריצה רבע מתקופת המאסר הרי שממילא לא מדובר בהחלה רטרוספקטיבית של התיקון. 4. יציאה לחופשה היא פריבילגיה הנתונה לשיקול דעתו של המשיב ואינה זכות מוקנית. מאחר והעותר לא סיים לרצות מחצית מתקופת מאסרו אין הוא זכאי לבחינת התאמתו לשילובו בסבב חופשות. דיון והכרעה: 1. כלל ידוע הוא כי בית המשפט היושב כערכאת ערעור אינו בוחן את דרך הפעולה בו הוא היה נוקט לו היה נכנס בנעלי שב"ס, אלא בוחן אם ההחלטה אותה קיבל כרשות ציבורית הינה סבירה (ראו למשל: רע"ב 695/09 ג'ונסון נ' שירות בתי הסוהר, , מיום 26.4.2009, ורע"ב 5570/09 אדינאייב נ' שב"ס , מיום 4.2.10). 2. סיווגו של אסיר לקטגוריות השונות לצורך יציאתו לחופשות הוא בסמכות שרות בתי הסוהר, ופקנ"צ 04.40.00 מתווה את אופן הסיווג. נקודת המוצא היא, כי יציאתו של אסיר לחופשה איננה נמנית עם זכויותיו, כי אם מוענקת כטובת הנאה על פי שיקול דעתה של הרשות המוסמכת (ראה סעיף 1(ב), פרק א' לפקנ"צ הנ"ל). ברע"ב 7018/10 אליאב עמר נ' שב"ס, , מיום 18.10.10, נקבע כי "כידוע, נקודת המוצא היא כי לאסיר ככלל אין זכות קנויה ליציאה לחופשות וכי יציאה לחופשה הינה פריבילגיה. ואולם, בשל אופייה ותכליתה של חופשה הניתנת לאסיר על שירות בתי הסוהר ליתן טעם כבד משקל ורציני לשלילתה מאסיר (ראו למשל: פסק דינו של השופט ע' פוגלמן ברע"ב 8571/07 מדינת ישראל נ' גמליאל (, 21.2.2008), סעיף 6]. יחד עם זאת, נקבע כי בעת שנשקלת בקשתו של אסיר לצאת לחופשה, על שירות בתי הסוהר לאזן בין עניינו של האסיר לצאת לחופשה לבין האינטרסים המתנגשים כמו למשל הבטחת שלומו של הציבור ובטחונו..". (ראה גם רע"ב 4210/10 ראמי מסראווה נ' שב"ס , מיום 29.7.10). 3. סעיף 1א' בפרק ג' לפקנ"צ 04.40.00 קובע , בין היתר, כי ניתן לשקול הוצאת אסיר לחופשה לאחר שריצה רבע מתקופת מאסרו. ביום 16.12.10 תוקנה הפקנ"צ הנ"ל כאשר נקבע בסעיף 1 ב' בפרק ג', שעניינו תקופת מאסר מינימלית, כי "על אף האמור בסעיף א' לעיל, אסיר המרצה את מאסרו השלישי וטרם חלפו שבע שנים מסיום מאסרו הקודם- הוצאתו לחופשה תישקל רק לאחר שריצה מחצית מתקופת מאסרו ובכפוף לשאר התנאים המפורטים בסעיף א' לעיל". 4. עפ"י מסמך שהוצא ע"י לשכת יועמ"ש שב"ס ביום 23.3.11 באשר לתחולת התיקון "אסיר שבמועד התיקון האמור לתוקף טרם שבר רבע מתקופת מאסרו, כמו גם מי שנקלט למשמורת כאסיר שפוט לאחר מועד התיקון, הוצאתו לחופשה תיבחן לאחר ריצוי מחצית מתקופת מאסרו ולא רבע, אם זהו מאסרו השלישי וטרם חלפו 7 שנים מסיום מאסרו הקודם" (ראה סעיף 4 למסמך). 5. העותר סיים לרצות רבע מתקופת מאסרו ביום 22.12.10, קרי, 6 ימים לאחר כניסת התיקון לתוקף, ומשכך עפ"י התיקון לפקנ"צ והמסמך הנ"ל הוא אינו זכאי עדיין שתיבחן בקשתו לצאת לחופשות. 6. מאחר וזכותו של אסיר לצאת לחופשות אינה זכות קנויה, אלא פריבילגיה לה הוא זכאי במהלך מאסרו, ובהתאם לשיקולים שונים שיבחנו במהלך תקופת המאסר, הרי שפריבילגיה זו קמה לו רק לאחר שהוא עומד בכל התנאים ליציאה לחופשה, ובהם ריצוי תקופת מאסר מינימלית בטרם תישקל בקשתו. משמעות הדבר היא כי רק לאחר שהעותר יסיים לרצות את התקופה הקבועה עפ"י התיקון לפקנ"צ לצורך בחינת אפשרות יציאתו לחופשה, יבחנו שאר התנאים המאפשרים זאת. ברע"ב 7018/10 אליאב עמר נ' שב"ס , מיום 18.10.10, נקבע כי "... בעת שנשקלת בקשתו של אסיר לצאת לחופשה, על שירות בתי הסוהר לאזן בין עניינו של האסיר לצאת לחופשה לבין האינטרסים המתנגשים כמו למשל הבטחת שלומו של הציבור ובטחונו...". 7. מטרת התיקון לפקנ"צ נושא העתירה היא להאריך את משך הזמן שבמהלכו יבחן שב"ס את האפשרות להוציא אסיר רצידיביסט שטרם חלפו 7 שנים מאז שסיים לרצות את מאסרו האחרון, על מנת שלא יסכן את שלום הציבור ובטחונו אם ייצא לחופשות. 8. החלת התיקון על מי שלא סיים לרצות רבע ממאסרו בטרם נכנס התיקון לתוקפו, כמו העותר, היא סבירה והפרוש המוצע ע"י ב"כ העותר לפיה יש להחיל אותו רק על מי שנאסר לאחר כניסתו לתוקף אינו סביר ואינו מגשים את מטרתו של התיקון. כך במיוחד כאשר החופשה שמוקנית לאסיר איננה נכות שמוקנית לו אלא פריבילגיה. 9. לאור כל האמור לעיל החלטת המשיב להחיל את התיקון לפקנ"צ על העותר ולא לבחון את בקשתו לצאת לחופשות היא החלטה סבירה ואני דוחה את העתירה. בית סוהר / כלאאסיריםחופשה לאסיר מהכלאמאסר