קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חוב כרטיס אשראי של יורשים: בפני תביעה בסדר דין מהיר במסגרתה עותר נושה לחיוב יורש בחובות אשר הותיר אחריו המוריש בגין שימוש בכרטיס אשראי. העובדות התובעת הינה תאגיד עזר (כמשמעותו בחוק הבנקאות (רישוי), תשמ"א-1981, אשר במסגרת עיסוקיה עוסקת גם בהפצת כרטיסי חיוב ומתן אשראי. הנתבע הינו היורש היחיד של המנוח, חיים אבגי ז"ל (להלן: "המנוח"), אשר נפטר ביום 30.11.10, וזאת בהתאם לצו ירושה מיום 1.2.10. במסגרת פעילותה הנפיקה התובעת למנוח שני כרטיסי אשראי לביצוע רכישות ולקבלת אשראי מהתובעת. לפי הרישום בספרי התובעת, נותר המנוח חייב לה בעת פטירתו סך של 30,608 ₪. טענות הצדדים לטענת התובעת, חובות המנוח לפי הרישום בספריה נובע מהשימוש שעשה המנוח בכרטיסי האשראי שהנפיקה לו עד לפטירתו. חוב זה לא שולם שלכן יש לחייב את הנתבע, כיורש יחיד אחר המנוח, לסלק חוב זה של המנוח, כאשר בצירוף ריבית עד למועד הגשת התביעה מסתכם החוב בסך של 33,433 ₪. הנתבע מצידו, טוען כי בערב פטירתו היה המנוח חולה במידה שלא אפשרה לו לעשות שימוש בכרטיס אשראי, כך שלא יתכן כי בצע את העסקאות אשר מייחסת לו התובעת. לפיכך, טוען הנתבע כי לא היה למנוח כל חוב כלפי התובעת בעת פטירתו ואין להשית עליו חיוב כלשהו. התביעה הוגשה כתביעה על סכום קצוב ובהחלטה מיום 21.11.10 ניתנה לנתבע רשות להתגונן בטענה זו. בגין טענות נוספות של הנתבע, טענות להיעדר יריבות וטענות בדבר אי ידיעת קיומו של החוב הנתבע בעת חלוקת נכסי העיזבון, לא ניתנה לנתבע רשות להתגונן. הראיות ראשית לכל, ביחס לעיזבון המנוח, אין מחלוקת על כך שזה כלל סכום העולה על סכום החוב לו טוענת התובעת. בעדותו, הודה הנתבע כי המנוח הותיר אחריו סך של 43,000 ₪ בחשבון הבנק שלו (עמ' 1 לפרוט' מיום 21.11.10) ממנו הועבר אליו סך של 42,000 ₪. את טיעוניה, תמכה התובעת בתצהירה של עו"ד נעמה יהב. עו"ד יהב תיארה בתצהירה את ההתקשרות בין התובעת למנוח והאופן בו נצבר חובו לתובעת. כל זאת תיארה עו"ד יהב על בסיס הכתוב בספרי התובעת. עו"ד יהב לא טענה להיכרות אישית עם המנוח. בנוסף, תמכה התובעת טיעוניה בתצהירו של מר אפרים קפלן. מר קפלן עבד במוקד השירות של התובעת ובמסגרת עבודתו שוחח עם המנוח ביום 15.11.09. שיחתם של מר קפלן והמנוח הוקלטה ותמליל השיחה צורף לתצהירו של מר קפלן. הנתבע הסתפק בתצהיר שלו עצמו ובמסגרתו חזר על גרסתו אודות מצבו הרפואי של המנוח ערב פטירתו. בדיון אשר התקיים ביום 26.9.11 נחקרו המצהירים על תצהיריהם והצדדים סיכומו טיעוניהם בעל-פה. דיון הטענה היחידה בגינה ניתנה לנתבע רשות להתגונן הייתה כפירתו בייחוס החובות למנוח, כאשר לשיטת הנתבע, מצבו של המנוח לא אפשר לו לעשות שימוש בכרטיס האשראי ואף אפשר ונעשו כאלו שימושים לאחר פטירתו. יחסי לקוח עם החברה המנפיקה עבורו כרטיס חיוב מוסדרים בחוזה, אשר בהתאם לסעיף 2 בחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986 (להלן: "החוק") "לא יהיה תקף אלא אם כן נעשה בכתב ונחתם ביד הלקוח". למנוח הונפקו על ידי התובעת שני כרטיסי חיוב וביחס לשניהם הציגה התובעת בקשה כתובה וחתומה של המנוח ואשר כוללת את הסכם ההתקשרות שבין הצדדים (נספח א' לתצהיר עו"ד יהב). בהסכם ההתקשרות שבין התובעת למנוח, בין היתר, מוסדר מעמד רישום החיובים השונים בגין השימוש בכרטיסי החיוב בספרי התובעת. בסעיף 15 בהסכם ההתקשרות נקבע כי התובעת תשלח אחת לחדש הודעה ובה פירוט העסקאות שנעשו באמצעות כרטיס החיוב וכי הרישומים בספרי התובעת ישמשו ראיה לכאורה לכל האמור בהם על פרטיהם. לפי הרישומים מתוך ספריה של התובעת, כפי שפורטו בתצהיר עו"ד יהב, הסתכם חובו של המנוח בגין השימוש בכרטיסי החיוב עד לפטירתו בסך של 30,608 ₪, כאשר השימוש האחרון בכרטיס אשראי של המנוח נעשה ביום 18.11.09, שנים עשר יום טרם פטירת המנוח. רישומי התובעת אף מעידים על משלוח חודשי של דפי פירוט העסקאות למנוח. לטענת הנתבע, לא די בהצגת החוב מתוך ספרי התובעת ושומה היה עליה להציג ראיות לעצם ביצוע העסקאות, לפנייה לבתי העסק עצמם וכד'. טענה זו לא ניתן לקבל. כאמור בהסכם ההתקשרות להנפקת כרטיס האשראי, לא חייבת כלל התובעת להציג ללקוח את שוברי העסקאות עצמם וודאי שאיננה חייבת לבדוק בבתי העסק כל עסקה ועסקה. נהפוך הוא, החובה לבדוק ולבחון את החיובים רובצת לפתחו של הלקוח, כאשר בחוק הוראות ברורות למצבים בהם סבור לקוח שנעשה שימוש לרעה בכרטיס החיוב. במצב שכזה של שימוש לרעה בכרטיס אשראי לא אמור לקוח כלל לשאת בנזק הנובע משימוש לרעה בכרטיס החיוב ובלבד שיודיע על כך מיידית. המנוח עצמו לא הודיע דבר לתובעת ולא נטען שעשה כן. לנתבע, כמי שבא בנעלי המנוח, אין זכויות עודפות לאלו שהיו למנוח ואין הוא יכול לדרוש, כתנאי לחיוב, הצגת פרטים שהתובעת כלל לא הייתה מחויבת להציג כלפי המנוח עצמו. כאשר ספרי התובעת מלמדים על היקף חובות המנוח ופירוט העסקאות בגינן נצבר החוב, כאשר ספרי התובעת מהווים ראיה לכאורה לתוכנם, כאשר הנתבע מצידו לא מציג כל ראיה לכפירה באמור בספרי התובעת ואף לא לכך שהודעות חודשיות לא נשלחו למנוח, הוכח על ידי התובעת במידה מספקת כי אכן נותר המנוח חייב לה את הסכומים הנתבעים בגין השימוש בכרטיסי החיוב עד לפטירתו. לטענת הנתבע, לא יתכן שהמנוח בצע את העסקאות כטענת התובעת שכן היה חולה ומרותק למיטתו. דא עקא, שהנה אשר העיד הנתבע עצמו (עמ' 19 - 20 בפרוט'): "פעם אחרונה שדיברתי עם אבי המנוח בטלפון הייתה כשהייתי חייל, וזה היה בגלל מצבו הנפשי והבריאותי בבית חולים ברזילי, בשנת 2002. מאז 2002 לא ידעתי עליו כלום, לא משמועות ולא משיחות. לא ראיתי ולא שמעתי ממנו כלום....אחרי שהוא נפטר קיבלתי טלפון מאשת אחיו. אימי הרימה את הטלפון, ואז הבנתי ישר שאבי נפטר. הגעתי לשם למרות שלא הייתי איתו בקשר כל השנים והוא לא הכיר בי. הייתי הבן היחיד שלו והגעתי להלוויה לומר עליו קדיש. התחלתי לשאול שאלות, מה קרה לו, מה קרה בתקופה האחרונה, וזה מה שנאמר לי על ידי כל החברים שלו." מסתבר, כי כל טענות הנתבע אודות מצבו הרפואי של המנוח או אודות שימושים שעשה בכרטיסי אשראי או יכולתו להשתמש בכרטיסי אשראי, אינן אלא עדות מפי השמועה, עדות שאיננה קבילה וודאי שאין לה כל משקל. לנתבע עצמו לא היה כל קשר עם המנוח לפחות בשבע השנים שטרם הפטירה ואין באפשרותו להעיד דבר וחצי דבר אודות המנוח ביחס לתקופה זו. כאשר זולת עדות הנתבע לא הובאה כל ראיה לתמיכה בטענותיו, אין כל אפשרות לקבלה ואין כל אפשרות לקבוע כי הופרכה טענת התובעת לשימוש המנוח בכרטיסי האשראי. זאת ועוד, התובעת עצמה הציגה תמליל של שיחה אשר ערך המנוח עם עובד התובעת, מר קפלן, ביום 15.11.09 בשעה 12:34. שיחה זו הוקלטה, נשמרה במאגר השיחות של התובעת, תומללה והוצגה במצורף לתצהירו של מר קפלן. לנתבע עמדה האפשרות לבחון את התמליל, לקבל את ההקלטה עצמה ולהעבירם לבדיקת מומחה מטעמו. הנתבע לא עשה כן ולא מצאתי כל סיבה לפקפק בעדות מר קפלן לפיה משקף התמליל את השיחה עם המנוח כהוותה. מעיון בתמליל השיחה ניתן להיווכח כיצד מוודא מר קפלן את זהות המנוח בתחילת השיחה באמצעות תאריך לידה ומספר הטלפון בבית, כיצד מבקש המנוח פרטים אודות מסגרת האשראי שלו בגין השימוש בכרטיס האשראי, כיצד הוא מאשר את עצם השימוש וקבלת מכתב מהתובעת בעניין זה ועוד. כל זאת, כשבועיים טרם פטירתו. לא זו בלבד שאין בשיחה זו ולו רמז לכך שהמנוח מלין על שימוש אסור בכרטיסי האשראי אלא שהשיחה ודאי שאיננה מתיישבת עם ניסיון הנתבע לטעון לחוסר יכולת של המנוח להשתמש בכרטיסי האשראי. בעניין זה הוסיף הנתבע וטען כי ניתן ללמוד על מצבו הרפואי של המנוח מעצם הסכם ההתקשרות עם התובעת ומכתב של בית החולים ברזילי שם אושפז המנוח. עיון במסמכים אלו אכן מלמד על כך שהמנוח לא היה בקו הבריאות כאשר בהזמנת כרטיס החיוב מציין המנוח שאינו עובד וכי הוא מקבל קצבת נכות. דא עקא שבין מחלה לבין המסקנה בדבר חוסר יכולת להשתמש בכרטיס אשראי רב המרחק. לא יעלה על הדעת לטעון באופן כוללני שאדם שאיננו עובד ומקבל קצבת נכות נעדר יכולת שימוש בכרטיס אשראי וזה בדיוק אשר מתיימר הנתבע לטעון. ככל שסבור הנתבע כי המנוח עצמו, בנסיבותיו הייחודיות, נעדר יכולת שימוש בכרטיס אשראי חייב היה להביא לכך ראיות ובעצם היות המנוח חולה או מקבל קצבת נכות אין די. אם כך, התובעת הוכיחה כי לפי הרישומים בספריה עשה המנוח שימוש בכרטיסי האשראי של התובעת לפני פטירתו וצבר את החוב הנתבע. הנתבע מצידו, לא הציג כל ראיה לקעקע את טענות התובעת ולא הציג כל ראיה לטענותיו כנגד החוב. הוכח איפה כי לעת פטירתו נותר המנוח חייב לתובעת את סכום התביעה. בתצהירו ובסיכומיו, חוזר הנתבע וטוען כי לא ידע אודות חובות המנוח לתובעת בעת חלוקת העיזבון ובתום לב נטל את כספי העיזבון כך שלפי דיני הירושה אין לחייבו בתשלום לתובעת. טענה זו נדחתה בהחלטה מיום 21.11.10 וכלל לא ניתנה בגינה רשות להגן. מעבר לצורך, הנתבע חוזר ומפנה לסעיף 127 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") שלפיו פטור יורש מחובות המנוח אם לא ידע עליהם בעת חלוקת העיזבון, אלא שהנתבע מתעלם מכך שסעיף זה מתייחס למצב בו חולקו נכסי העיזבון לאחר שהנושים הוזמנו ברבים להודיע על תביעותיהם. בעניין דנא לא הוזמנו הנושים כלל שלכן חלות הוראות סעיף 128 (א) לחוק הירושה שקובעות כך: חולק העזבון בלי שהוזמנו הנושים ובלי שסולקו החובות שהיו ידועים בזמן החלוקה, אחראי כל יורש לחובות שלא סולקו כדי שוויו של כל העזבון בזמן החלוקה; אולם אם הוכיח שלא ידע על חוב פלוני בזמן החלוקה, יהיה אחראי לו רק כדי שוויו של מה שקיבל מן העזבון. לא מצאתי סיבה לפקפק בטענת הנתבע לפיה לא ידע אודות החובות לתובעת בעת שנטל את כספי העיזבון, אלא שחבותו בחובות העיזבון במצב זה, עד לשווי מה שקבל ובהעדר הזמנה לנושים, איננה תלויה בידיעתו. חבותו נובעת מהוראות החוק הברורות ואף השכל הישר מורה לנו שחייב יורש לפרוע חובותיו של מוריש בטרם יהא זכאי ליהנות מעיזבונו. עוד טוען הנתבע שיש לפטור אותו מתשלום לתובעת על יסוד סעיף 133 בחוק הירושה, שאף זו טענה בגינה כלל לא ניתנה רשות להגן. ושוב, למעלה מהצורך, יצוין כי סעיף זה מאפשר לבית המשפט לפטור יורש מתשלום חובות המוריש למרות שלפי הוראות חוק הירושה אין מקום לפטור שכזה. כלומר, הסעיף מתייחס למצב בו לפי דין זכאי נושה לתשלום מהעיזבון ובכל זאת לא יחויב היורש בתשלום. ברור איפה כי סעיף זה יש להפעיל במשורה. בנסיבות קיצוניות בלבד (לשם הדוגמא, במצב של יורש קטין ועיזבון הכולל חלק מזכויות בדירה קטנה, ראה: בש"א (חי') 1280/98 (ת"ע 3560/96) זדקובסקי נ' הלשטוק, פורסם במאגרי המידע [1.8.99]). במקרה דנא הנתבע איננו קטין ולמעשה, כעדותו הוא, כלל לא הכיר ולא היה בקשר עם המנוח למרות היותו אביו הביולוגי. הנתבע עצמו טען שלו ידע אודות תביעת התובעת היה מוותר על העיזבון מלכתחילה כך שאינני מוצא בנסיבות אלו אותו אי צדק קיצוני שמצדיק קיפוח זכויותיה של התובעת. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים. נוכח כל האמור לעיל, משנדחו טענות הנתבע ולא נמצאה כל הצדקה לפגיעה בזכותה של התובעת לפירעון חובות המנוח מהעיזבון שנטל הנתבע, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 33,433 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה. הנתבע יישא גם באגרת בית המשפט ובשכר טרחת פרקליטי התובעת בסך של 5,000 ₪ וזאת בנוסף להוצאות אשר נפסקו בהחלטה מיום 21.11.10 ואשר יחולו על הנתבע. אשראיכרטיס חיוב (אשראי)ירושהחוב