קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חיוב חברה מוגבלת במניות להפקיד ערובה להבטחת הוצאות: 1. בפני בקשה לחיוב המשיבות 1 ו- 2 ( להלן ביחד: "המשיבות") בהפקדת ערובה בסך של 500,000$ לפי סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") להבטחת הוצאות המבקשים בהליך דנא וכתנאי להמשך ניהול התביעה נגד המבקשים. 2. המבקשים טוענים, בין היתר, כי יש לחייב את המשיבה 2 בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם בהליך מהטעם שהמשיבה 2 היא חברה זרה שמקום רישומה ומקום מושבה אינם במדינת ישראל וכי, למיטב ידיעתם, אין לה נכסים במדינת ישראל; היעדרם של נכסים במדינת ישראל והיות החברה זרה "...מעוררים חשד כבד בקרב המבקשים שמא לא יהיה כל גורם ממנו יוכלו להיפרע היה וייפסקו הוצאות לזכותם במסגרת זכייתם בדין". אשר למשיבה 1, טוענים המבקשים, כי מצבה הכלכלי גרוע וכי בכתב התביעה הודתה המשיבה 1 כי היא מצויה בקשיים כלכליים ומימוניים. כך למשל, נטען על ידי המבקשים, כי בכתב התביעה מפרטת המשיבה 1 נזקים שנגרמו לה שנגרמו לה לטענתה (המוכחשים על ידי המבקשים) כתוצאה מביטול עסקת המיזוג וכי בשל חששות כבדים באשר להמשך פעילותה של המשיבה 1, נקט נגדה בנק לאומי לישראל בע"מ במדיניות אשראי אגרסיבית תוך צמצום משמעותי של קו האשראי שעמד לרשותה וכן דורש להגדלת הבטחונות לקו האשראי הנותר ומאידך, כפי שהעידה המשיבה 1 עצמה, היא מתקשה למצוא מקור מימון חיצוני. עוד טוענים המבקשים כי נכסיה העיקריים של המשיבה 1, הון מניותיה הבלתי נפרע והמוניטין שלה, משועבדים כולם ללא הגבלה בסכום וכי "..ספק רב ביותר אם יש ברשותה נכסים שניתן כלל לממשם בעת הצורך". 3. עוד טוענים המבקשים, שהתביעה נגדם נטולת בסיס וסיכוייה קלושים. בהקשר זה נטען כי בד בבד עם הבקשה דנא הוגשו לבית המשפט שתי בקשות נפרדות למחיקת התביעה כולה הן מחמת חוסר סמכות עקב שיקולי פורום לא נאות והן בשל הליך מקביל תלוי ועומד וכי יש למחוק התביעה נגד המבקשים 2- 4 גם בגין היעדר עילה והיעדר יריבות. 4. באשר לסכום הערובה המבוקש (500,000$) נטען על ידי המבקשים כי ניהול הגנת המבקשים צפוי להיות כרוך בהשקעת משאבים מרובים וזאת בשים לב לעובדה שהמבקשים 1 ו- 3-4 הם נתבעים זרים ולניהול הגנתם שכרו יועצים משפטיים בקנדה ובישראל והוצאותיהם המשפטיות גבוהות לעין שיעור מהוצאות נתבע ישראלי. בנסיבות המפורטות לעיל, נטען על ידי המבקשים, כי הגם שאין בסכום הערובה המבוקש כדי לשקף את מלוא הוצאות המבקשים בגין ניהול הגנתם, הרי שהוא בבחינת סכום סביר ובשים לב לכך שמדובר ב"תובענה כספית מפלצתית" - כך להגדרת המבקשים. 5. המשיבות הגישו תגובה בה התייחסו בעיקר לסכום הערובה "המופרז"- כהגדרתן, המבוקש על ידי המבקשים ובאשר לעצם החיוב בהפקדת הערובה ציינו כי הן "..מותירות את ההחלטה בבקשה האם לחייב את המשיבות בערובה, אם לאו, לשיקול דעת בית המשפט הנכבד...". עם זאת, ראו המשיבות לציין כי במסגרת שיקוליו האם לחייב את המשיבות בהפקדת ערובה אם לאו על בית המשפט ליתן משקל לעובדה כי המשיבות הן חברות פעילות וסולבנטיות, כי המשיבה 1 מעסיקה עובדים ומשלמת את שכרם וכי התביעה דנא הוגשה לאחר שהמשיבות הביאו בחשבון את מלוא השיקולים הרלבנטיים ובכלל זה את האפשרות שיחויבו לשאת בהוצאות המבקשים. 6. לענין גובה הערובה המבוקש, נטען על ידי המשיבות כי מדובר בסכום "מופרז" וכי יש לפסוק ערובה על הצד הנמוך בלבד מאחר שחיוב בהפקדת ערובה בסכום כה גבוה ימנע את זכות הגישה שלהן לערכאות ותפגע בזכות הקניין שלהן. עוד נטען כי התכלית של המבקשים בהגשת הבקשה היא למנוע את בירור התביעה נגדם. בנוסף נטען כי סיכויי התביעה טובים וכי על בית המשפט להביא בחשבון שהגם שהנזקים שגרמו המבקשים למשיבות לא גרמו להיעדר סולבנטיות של המשיבות, הרי שהפרת הסכם המיזוג על ידי המבקשים גרמה למשיבות נזקים ממוניים כבדים וחיובן בהפקדת ערובה בסכום גבוה הינה בבחינת "הרצחת וגם ירשת". נוכח האמור לעיל, מבוקש כי ככל שיוחלט לחייב המשיבות בהפקדת ערובה, יש להעמידה על הסך של 30,000 ₪. המשיבות הוסיפו כי הן זכאיות לסכומי כסף המצויים אצל נאמן בשיעור של למעלה משלוש מאות אלף דולר לגביו אין מחלוקת ועל כן סכום זה הוא ערובה להבטחת הוצאות המבקשים ככל שתדחה התביעה נגדם. 7. בתשובתם הדגישו המבקשים כי המשיבות לא הציגו כל ראיה לענין איתנותם הכלכלית ובאשר לסכום המופקד בידי הנאמן, הרי שלא כמו טענת המשיבות קיימת מחלוקת ומתנהל הליך משפטי בקנדה. 8. לאחר שבחנתי את הנטען בבקשה, בתגובה ובתשובה, ראיתי לקבל את הבקשה ולחייב את המשיבות בהפקדת ערובה, עם זאת, לא ראיתי להיעתר לסכום המבוקש ומצאתי להורות על הפקדת הערובה ולהעמידו על סך של 400,000 ₪, כפי שיפורט בהמשך. סעיף 353א לחוק החברות קובע בזו הלשון: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין" (ההדגשות אינן במקור - א.נ.ח). כעולה מלשון הסעיף, כאשר התובעת היא חברה מוגבלת במניות (כבמקרה דנן) רשאי בית המשפט להורות לחברה (המשיבה) להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע (המבקשים, במקרה דנן) אלא אם סבר בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה. לשון הסעיף מצביעה כי החזקה שבדין היא חזקה הניתנת לסתירה. בהתאם לפסיקה הדרך לסתור את החזקה היא למשל במקרה שהחברה הוכיחה כי יש בידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין, או אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות לחייב את החברה בערובה משיקולים כמו מהות התביעה וסיכוייה [רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (13.7.08); רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.09)]. לשון אחרת, בבקשה לפי סעיף 353א לחוק החברות, יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה; בשלב זה רובץ הנטל על החברה להוכיח כי יש באפשרותה לשאת בהוצאות הנתבע, ככל שיזכה בדין ו/או כי יש נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייבה בהפקדת ערובה. בנסיבות דנא, עולה מיניה וביה כי יש מקום לחייב את המשיבות בהפקדת ערובה כתנאי לניהול ההליך שהרי המשיבות עצמן הותירו בהגינותן את ההחלטה בשאלת עצם החיוב בהפקדת הערובה לשיקול דעת בית המשפט, אף שהוסיפו כי הן חברות פעילות וסולבנטיות. יאמר כי הטענה נטענה באופן כללי ולא צורפה כל ראיה, ולו מסמך אחד, המעיד על מצבן הכלכלי של המשיבות בכלל ועל איתנותן הכלכלית בפרט. לכך יש להוסיף כי מדו"ח רשם החברות שצורף כנספח לבקשה עולה, בין היתר, כי הון המניות הבלתי נפרע של המשיבה 1, המוניטין שלה, מפעלה, רכושה והסחורות שלה משועבדים לבנק לאומי לישראל בע"מ בגין הלוואות שניתנו למשיבה 1. 9. המשיבות לא סתרו את החזקה וכאמור הותירו לשיקול דעתי את ההחלטה ומאחר שאף לא הציגו ראיות ליכולותיהן הכלכליות - יש מקום לחייבן להפקיד ערובה להוצאות המבקשים. מעבר לצורך, אציין כי אף טענות המשיבות באשר לסיכויי התביעה נטענו בתמציתיות תוך ציון כללי ונעדר פירוט לפיו "לא יכול להיות ספק ביחס לסיכויי תביעת המשיבים נגד המבקשים" ולא עלה בידן לשכנעני כי העובדות והנסיבות מצביעות באופן כה מובהק על הצלחת התובענה; גם אין להתעלם מהעובדה כי בבית המשפט תלויות ועומדות בקשות המבקשים לסילוק התביעה על הסף וכמו לכל בקשה יש סיכוי כלשהו כי הבקשה תתקבל. מכאן שלאחר שבחנתי את אופי ההליך, את סיכוייו (ללא קביעת מסמרות בעת הזאת) ומאחר שמדובר בחברה בע"מ ובהתאם לחזקה שבחוק- ראיתי לחייב את המשיבות בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים. 10. לשאלה מה שיעור הערובה אומר כי אני סבורה שלא יהיה מוצדק בנסיבות לחייב את המשיבות בהפקדת ערובה גבוהה בשיעור שעותרים המבקשים (500,000$), שהרי מדובר בערובה להוצאות המבקשים ואין היא משמשת כלי ענישה; אומר עוד כי הגם שציינתי לעיל כי סיכויי התביעה אינם כה מובהקים הרי שמנגד גם לא מצאתי כי סיכויי ההליך כה קלושים כפי שטוענים המבקשים אף זאת בלי לקבוע מסמרות. לאור האמור לא ראיתי לפגוע בזכות הגישה של המשיבה לערכאות ולאחר שערכתי איזון הזכויות הנוגדות כמתחייב (זכות המשיבה לגישה לערכאות ומנגד זכות המבקשים לא להיות חשופים לסיכונים שהוצאותיהם לא ישולמו להם) כן נתתי דעתי למהות התביעה לסעד המבוקש, להיקף ההליך (בשים לב לעובדה שמדובר בהליך מורכב, שבמסגרתו כבר בשלב מקדמי זה הוגשו בקשות שונות בנוגע לסילוק התביעה על הסף) ולשיעור ההוצאות הפוטנציאלי בתביעה, ובכלל זה לעובדה שמדובר בהוצאותיהם של ארבעה מבקשים ששלושה מהם נתבעים זרים שניהול הגנתם, מטבע הדברים, כרוך בהוצאות גבוהות מאלה של נתבע תושב המדינה, ראיתי לחייב את המשיבות בהפקדת ערובה בסך 400,000 ₪ להבטחת הוצאות המבקשים בהליך העיקרי, כתנאי להמשך ההליכים. 11. לסיום, אוסיף כי אני דוחה את טענת המשיבות לפיה הסך של 312,000$ המופקד בידי הנאמן, יש בו משום ערובה להבטחת הוצאות המבקשים ככל שתידחה התביעה נגדם בסופו של יום. כאמור, המבקשים בתשובתם לתגובת המשיבות טענו כי הם הזכאים לסך הנ"ל וכי בגין סכום זה תלוי ועומד הליך בבית המשפט בקנדה. משכך עצם קיומה של מחלוקת בענין זהות הזכאים לסכום האמור שומטת את הקרקע תחת טענת המשיבה 1 כי אין חולק כי היא הזכאית לסכום זה ומכאן שסכום זה אינו יכול לשמש ערובה בעת הזאת. 12. המשיבות תפקדנה את הערובה בסך 400,000₪ להבטחת הוצאות המבקשים בהליך העיקרי, תוך 45 ימים, כתנאי להמשך ההליכים. ערובה להבטחת הוצאותערובה