חקירת מומחה מטעם בית המשפט שקבע 0% נכות

התובע חלק על חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט בטענה כי קיפחו ועל כן נקבע התיק לשמיעת ראיות וחקירת המומחה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חקירת מומחה מטעם בית המשפט בתיק פלת''ד / חקירת מומחה מטעם בית המשפט שקבע 0% נכות: מבוא לפניי תביעת התובע, פחח וצבע רכב במקצועו, יליד 5.11.1959 בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו בתאונה שארעה ביום 11.12.08 (להלן:"התאונה"). התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה -1975. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת- מבטחת השימוש ברכב. אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות והמחלוקת הינה בדבר שיעור הנזק. פסה"ד ניתן לאחר ששמעתי את חקירתו הנגדית של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט ד"ר ששון עמיהוד ואת חקירתו הנגדית של התובע. בתום הדיון, שמעתי את סיכומיהם בע"פ של ב"כ בעלי הדין. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם יאמר אחרת. דיון מבוא התאונה ארעה במהלך נהיגתו של התובע ברכב. בסמוך לאחר התאונה, נבדק התובע בחדר המיון בביה"ח וולפסון, שם התלונן על חבלת ראש וכאבים בגב תחתון. לאחר בדיקה וצילומי רנטגן שלא העלו ממצאים חריגים, שוחרר התובע לביתו עם הוראות למנוחה והמשך טיפול רפואי בקופ"ח. בהמשך טופל התובע, בין היתר, במכון הפיזיותרפיה של קופ"ח. ביום 5.1.11 נבדק התובע ע"י ד"ר עמיהוד אשר מצא כי לא נותרה לתובע נכות לצמיתות בע"ש צווארי ומותני, אולם קבע לתובע נכויות זמניות מדורגות עד ליום 31.5.09: "בבדיקתו: בן 51, ללא עודף משקל. נע בזריזות. קם ויושב מכסא עמוק ללא קושי. עולה על מיטת הבדיקה ומתהפך על בטנו ללא קושי. הליכה ללא צליעה. כח גס והחזרים תקינים ב-4 גפיים. ללא החזרים חולניים. לסג ישיר והפוך שלילי דו צדדי. תנועות צוואריות מלאות אך כאובות ביישור וסיבוב לימין. תנועות פעילות בצוואר. בכפוף - סנטר על בית החזה, מרחק 1 ס"מ. ישור 40 מעלות מהאופקי. סבוב לימין 70 מעלות ולשמאל 80 מעלות. הטיה צידית דו צדדית 40 מעלות. סבוב בכפוף קדמי 60 מעלות לכל צד. קיפוזיס גבית עליונה קלה. בעמידה אין סטיה של הגב, תנועות כיפוף צידי לימין ולשמאל 30 מעלות. בישיבה על מיטת הבדיקה עם ברכיים ישרות מגיע בקצות אצבעותיו בעת כפוף קדמי 5 ס"מ קריבנית לקרסוליים. לא הומצאו בדיקות הדמיה לעיוני ואין כל איזכור לבדיקות הדמיה להוציא אלו שבוצעו כיום התאונה. סכום ומסקנות: בן 51 העובד כפחח וצבעי רכב, עבודה גופנית קשה וממשיך לעבוד במקצועו, עבר של כאבי גב תחתון. מאז שנת 2000 כמצופה מסוג עבודה קשה זו לא נרשמו בכרטיסו הרפואי טרם התאונה ולאחר התאונה פרטים קליניים מובהקים. לא בוצעו בדיקות הדמיה במסגרת המעקב בקופת החולים. בבדיקתו היום לא הופקו ממצאים קליניים המצביעים על הגבלה תפקודית צוארית או מותנית או על קיפוח נוירולוגי. לפיכך להערכתי מדובר בכאבים בלבד .מעריך את נכותו הצמיתה כתוצאה מהתאונה ב-11.12.08 ב-0% ע"פ 35 (I) א' בעמוד השדרה הצווארי וב-0% נכות בעמוד שדרה מותני ע"פ 35 (1) א' מתקנות הביטוח הלאומי לנפגעים בעבודה..." (מתוך חוות הדעת). התובע חלק על חוות דעתו של ד"ר עמיהוד בטענה כי קיפחו ועל כן נקבע התיק לשמיעת ראיות וחקירת המומחה. חקירת המומחה במהלך חקירתו הנגדית של המומחה הוצגה בפניו ע"י התובע ספרות רפואית וכן 36 חוות דעת שנערכו ע"י המומחה בתוקף תפקידו כמומחה רפואי מטעם בתי המשפט השונים. חוות הדעת, מהן נמחק כל פרט מזהה, נערכו במהלך שש השנים האחרונות החל משנת 2005. התרתי לתובע לחקור את המומחה בהתייחס לחלק מאותן 36 חוות דעת, אשר בכולן מפורטים ממצאי הבדיקה במלואם, על אף שאינן משליכות באופן ישיר על המקרה שבפנינו, שכן הינן מלמדות על שיטת עבודתו של המומחה. אף כי תשובות המומחה מעלות סימני שאלה לא מעטים, סבורני כי אין מקום להידרש לחוות הדעת הנ"ל במסגרת פס"ד זה, אלא באופן כללי בלבד, וככל שרלוונטי למחלוקת נשוא תיק זה. בחקירתו את המומחה ביקש התובע להראות כי המומחה המקפיד לבצע בדיקות של טווחי תנועה, ב-8 תנועות שונות, מקפיד לרשום מהם טווחי התנועה שמצא בכל אחת מהתנועות וכי "...בסופו של דבר, אחוזי הנכות שניתנים, ניתנים ללא שום אינדיקציה למה שנבדק או לא..." (עמוד 12 לפרוטוקול ישיבת יום 22.12.11). בחקירתו אישר המומחה כי מרבית המומחים הרפואיים בודקים 6 תנועות צוואריות בלבד, בעוד שהוא בודק שתיים נוספות: בכיפוף קדמי ובסיבוב. המומחה השיב כי לצורך קביעת אחוזי הנכות, הבדיקות הנוספות "...אולי לא בדיוק חשובות.." (עמוד 6 לפרוטוקול). בחקירתו התבקש המומחה לקבוע את קבוצות הגיל השונות ואת טווחי התנועה המתאימים לכל גיל. בתחילה, חילק המומחה את הגילאים לשלוש קבוצות: מגיל 0 ועד לגיל 25, מגיל 25 ועד לגיל 60 ומגיל 60 ומעלה. (עמ' 6 לפרוטוקול). לאחר מכן, חזר בו המומחה מחלוקה זו של קבוצות גיל וחילקן מגיל 0 ועד לגיל 25, מגיל 25 עד לגיל 40, מגיל 40 עד לגיל 65 ומגיל 65 ומעלה. (עמ' 7 לפרוטוקול). יאמר כי קבוצות הגיל, בין אם כפי שהוצגו בתחילה ובין אם כפי שהוצגו בהמשך, לא נסמכו על ספרות מסוימת, וכך גם דברי המומחה באשר לטווחי התנועה השונים. בשלב זה הוצגו בפני המומחה ע"י התובע, שני מאמרים (ת/1-ת/2). המאמר הראשון EXAMINATION AND DIAGNOSIS OF MUSCULOSKELETAL DISORDERS (ת/1) מתייחס לשיטת הבדיקה האמריקאית. לדברי המומחה הוא מבצע את הבדיקות לפי שיטת הבדיקה הבריטית. יחד עם זאת, אישר המומחה כי ההבדל בין שתי השיטות הינו בהתייחס ליישור וכיפוף בלבד וכי בכל שאר התנועות אין הבדל ממשי ביניהן (עמ' 9 לפרוטוקול). כן אישר המומחה כי תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן:"התקנות") אינן קובעות על פי איזו שיטה יש לבצע את המדידות. מכל מקום, עסקינן בשיטת בדיקה בלבד שאינה אמורה לשנות מתוצאות הבדיקה. כן הוצג בפני המומחה המאמר הנוסף PHYSICAL EXAMINATION OF THE CERVICAL SPINE (ת/2). בחקירתו הנגדית אישר המומחה כי בהתאם למאמר, בכיפוף הצוואר אמור הסנטר להגיע עד לחזה. כן אישר כי בהתאם למאמר, בטווח היישור הנבדק אמור לראות את התקרה, אולם טען, מטבע הדברים, כי לא ניתן לעשות כן באופן אנכי. באשר לטווח הסיבוב, אישר המומחה כי בהתאם למאמר ניתן להזיז את הראש לשני הצדדים עד לכתף, ב-45 מעלות אולם המומחה, מטבע הדברים, חלק על האפשרות לבצע סיבוב מלא (עמ' 10 לפרוטוקול). דעתי כדעתו החולקת של המומחה. בחקירתו הנגדית אישר המומחה כי בהתאם למאמר הראשון (ת/1) התובע מוגבל ב- 4 תנועות מתוך 8 תנועות, וכדבריו "...בהתייחס למאמר שהוצג בפניי יש לו הגבלה קלה ביותר בתנועות..." ובתשובה לשאלה האם נכון כי לפי המאמר השני "...התובע מוגבל בצורה קלה בתנועות" השיב המומחה "לפי המאמר כן". (עמ' 11 לפרוטוקול). יאמר כי המומחה הבהיר כי אינו מוצא מקום לשינוי חוות דעתו, כמו גם שיעור הנכות שנקבעה. כאמור, בתחילת חקירתו הנגדית פרס המומחה את טווחי התנועה לפי מעלות בגין כל תנועה ותנועה, (למעט כיפוף הסנטר אל בית החזה אשר נמדד במרחק מבית החזה), וזאת בהתייחס לגילאים השונים. המומחה הוסיף וציין בתחילה כי "...אם תוסיף 5 (מעלות-ה.י.) או תגרע 5 זה ייתן את הטווח..." (עמוד 8 לפרוטוקול). בתשובה לשאלת בית המשפט, אישר המומחה כי יכולה להיות "סטיית תקן" של 5 מעלות לכל כיוון. בנקודת זמן זו, הוצגו בפני המומחה חלק מאותן 36 חוות הדעת והוא התבקש ליישב בין טווחי התנועה שמצא ביחס לאותם נבדקים כפי שפורטו בחוות דעתו, אל מול הקביעות באותן חוות דעת כי "...תנועות צוואריות מלאות וחופשיות בתנועות פעילות וסבילות" (עמ' 13 שורה 5 לפרוטוקול), או תנועות צוואריות מלאות בהפעלה פעילה. בחלק מחוות הדעת קיימת התייחסות לתנועות פעילות בלבד ובחלק לתנועות פעילות וסבילות. ברם, המומחה מפרט בחוות הדעת נתון אחד בלבד, גם מקום בו התבצעה גם תנועה סבילה המגדילה, לדבריו, בכ-10 מעלות את טווח התנועה. לדברי המומחה, הינו בודק גם תנועות סבילות כאשר הינו סבור כי הנבדק מנסה "לעבוד" עליו (עמ' 14 לפרוטוקול). בחקירתו הנגדית אישר המומחה לשאלת בית המשפט כי נתן אמון בתובע שבפנינו וכי נבדקו תנועות פעילות בלבד. אביא להלן מעדות המומחה ביחס לאחת מ-36 חוות הדעת: "ש. שאלת ב.ה.- ...נניח שהייתי מגיע למסקנה שלפי הספרות המקובלת על שני הצדדים, הייתי רואה שיש מגבלות בהתאם למעלות שאדוני ציין, איך אני הייתי יודע שהתנועות האלה "מזויפות" אם לא ציינת אותן ? ת. אני לא אכתוב דבר כזה בחוות הדעת, אך מבחינתי ברגע שהתנועות מלאות חופשיות וסבילות אני יודע שהתובע לא משתף פעולה איתי לגמרי והוא משתדל להגביל את טווח התנועות שלו. ש. שאלת ב.ה.- אני לא יודע איזו שיטה רלוונטית כרגע ואני לא יודע איך זה עוזר לתובע, אך לשם מה כתבת את המעלות אם המעלות לא משקפות , כך אני מבין, מצב אמיתי ומדוע אם כך אדוני לא מסתפק בקביעה שקבעת שהתנועות תקינות ? ת. כי בדקתי את הנפגע ואני לא יכול לכתוב תנועות מלאות וחופשיות אלא אם כן, אדוני צודק. ש. שאלת ב.ה.- במה ? ת. כי אז אפשר היה לכתוב שבמקום תנועות סבילות ופעילות הייתי צריך לכתוב שהאמון שאני רוחש לטווח התנועות הוא מוגבל. ש. שאלת ב.ה.- האם אתה לא נוהג לכתוב איזה שהוא "רמז" או איזה שהיא התייחסות בחוות הדעת מקום שיש לעשות זאת, לעניין של העדר שיתוף פעולה של נבדק ? ת. כן, אני בד"כ כן כותב אבל במקרה הזה לא כתבתי". (עמ' 13 שורות 14-26 ועמ' 14 שורות 1-6). ... "ש. אתה מעולם לא עושה בדיקה פסיבית , זה נכון ? ת. בד"כ. ש. מעולם אתה לא עושה בדיקה פסיבית ? ת. אני עושה זאת כאשר אני חושב שמנסים לעבוד עלי". (עמ' 15 שורות 4-7). ... "ש. שאלת ב.ה.- מה שאני רואה בחוות דעת של מומחים שמוצאים מגבלות בזמן הבדיקה הגלויה , אך מעירים לא פעם שבמבט מהצד או בעת שהוא התלבש או חלץ נעליו, התנועות היו חופשיות. ואני לא רואה שום פגם בזה, אני חושב שחובה על מומחה להביא לבית המשפט את כל מה שהוא ראה. האם אדוני במק רה שבו הוא חושד, לא עשה או לא עושה בדיקה מהסוג הזה ? ת. נכון, אדוני צודק. לא רשמתי שבהיסח הדעת ראיתי תנועות שהן לא מתיישבות עם הבדיקה". (עמ' 15 שורות 10-16, משיב ביחס לאחת מ-36 חוות הדעת). ... "ש. כלומר אם חסר 10 מעלות זה עדיין לא משנה ואין נכות ? ת. נכון. ש. בימ"ש: באיזה קבוצות גיל אתה אומר ש-10 מעלות זה לא רלבנטי ? ת. כמעט בכל קבוצות הגיל, כי כל המדידות הם אף פעם לא 100 אחוז של מדידה, ש. בימ"ש: אבל אמרת קודם שסטייה של 5 מעלות, ואתה אישרת שסטיית תקן היא 5 מעלות ועכשיו אתה מדבר על 10? ת. לא, אני אומר שבמדידה הסטייה יכולה להיות טיפה יותר גדולה, כי המדידה המדויקת היא לא עד כדי כך מדויקת. ש. בימ"ש: כל חוות הדעת הם שלך, כך שהסטייה שלך אם יש לך סטייה היא קבועה ? ת. כן. ש. כי יש מומחים שתמיד שואלים איך אתה מודד, והסטייה היא קבועה, מדוע באופן כללי קודם אישרת שסטיית תקן היא של 5 מעלות, ואתה במפורש התייחסת מיוזמתך לכל קבוצות הגיל. תקן אותי אם אני טועה? ת. כן, פלוס מינוס. ש. ואתה מדבר על 10 מעלות שזה תקין ? ת. 10 מעלות במקרה של תנועות פעילות ולא סבילות, אני חושב שסטיית התקן יכולה להיות עד 10". (עמ' 17 שורות 18-28 ועמ' 18 שורות 1-7). ... ובהתייחס לתובע שבפנינו: "ש. בימ"ש: האם אתה לא נתת אמון בתובע שבפנינו, ? ת. אם אעיין בחווה"ד, אני כותב תנועות סבילות, פה במקרה הזה נתתי בו אמון. ש. בימ"ש, קודם לכן אמרת שאתה מרמז בחוות דעתך לחוסר האמון בכך שאתה אומר שהוא קם בזריזות מהמיטה, וכד'. אם לא הייתי שומע את מה שהשבת כרגע לשאלתי, המסקנה שהייתי מסיק מהתשובות הקודמות שלך היתה, שאתה לא נתת בו אמון. ואומר לך מדוע, משום שאתה כותב שהוא נע בזריזות, ואני מפנה אותך לסוף עמ' ראשון לחווה"ד, ואם הייתי מקיש ממה שאמרת לגבי הנבדקים האחרים, המסקנה שאני הייתי צריך להסיק שהתובע אינו אמין ? ת. לא, דווקא כן. ש. בימ"ש: שאלתי כיצד מומחים אחרים כותבים במה שהם צופים בנבדק, ואמרת שגם אתה בתקופה האחרונה גם עושה את זה, ובין היתר התייחסת לקימה של כיסא וכד', אלמלא אמרת שנתת אמון בתובע אז הייתי מקיש שאתה לא נתת בו אמון כי תיארת את האופן שבו התנהל כשצפית בו ? ת. למה? דווקא ההיפך. אני כותב שהוא נע בזריזות, ויושב בכיסא ללא קושי. אני דווקא נותן בו אמון" (עמ' 18 שורות 19-29 ועמ' 19 שורות 1-4). ממצאים ומסקנות מחקירת המומחה  להלן המסקנות העולות מחקירת המומחה והרלוונטיות למקרה שבפנינו בלבד: באותם מקרים בהם הינו נותן אמון בנבדק- אין הוא מבצע בדיקה סבילה ולהיפך; במקרה דנן בוצעה לתובע בדיקה פעילה בלבד; בבדיקה סבילה ההגבלה בתנועות גבוהה בכ- 10 מעלות ביחס לתנועה הפעילה; המומחה מפרט את ממצאיו בחוות הדעת, אולם אינו מפרט האם הינם של תנועות סבילות או פעילות. בחקירתו הנגדית עולה כי עסקינן בממצאי תנועות סבילות; המומחה לא היה עקבי בחלוקת קבוצות הגילאים; המומחה העיד בתחילה כי "סטיית תקן" של המדידה הינה בשיעור של 5 מעלות, אולם בהמשך תיקן הסטייה ל-10 מעלות; המומחה מבצע המדידות באותו אופן ועל כן לא ברור מדוע סטיית התקן השתנתה; המומחה אישר כי בהתאם למאמר הראשון 4 תנועות מתוך 8 התנועות שביצע התובע הינן מוגבלות בצורה קלה ביותר וכי בהתייחס למאמר השני הינן מוגבלות בצורה קלה; המומחה לא נכון היה לשנות מחוות דעתו לפיה התנועות מלאות וחופשיות; המומחה אישר כי מרבית המומחים הרפואיים מבצעים בדיקת 6 תנועות בלבד, בעוד שהוא מבצע בדיקת 8 תנועות; המומחה אישר כי שתי הבדיקות הנוספות בעלות משקל נמוך יותר מהאחרות לצורך חוות דעת; שיטת הבדיקה המוצגת במאמר הראשון הינה השיטה האמריקאית ולא הבריטית שעל פיה נוהג המומחה. ברם, משאין קביעה באיזו שיטה יש לבצע הבדיקה ומשהתוצאה בשתי השיטות אמורה להיות זהה- המאמר רלוונטי; לא הוצג מאמר אחר המתייחס לטווחי התנועות. ממצאים ומסקנות בדבר נכותו הרפואית של התובע הלכה פסוקה היא כי ביהמ"ש ולא המומחה מטעם ביהמ"ש, הוא שקובע האם נותרה לנפגע נכות אם לאו. רק במקרים חריגים יסטה ביהמ"ש מקביעות המומחה. סבורני כי לאור האמור לעיל, המקרה דנן נמנה על אותם חריגים, מה גם שקביעת המומחה כי לא נותרה לתובע נכות לצמיתות, אינה מתיישבת עם הנתונים שאושרו על ידו. לסיכום: סבורני כי יהא זה נכון לקבוע כי נכותו הרפואית של התובע הינה בשיעור של 5% בהתאמה לס' 37 (5) (א) לתקנות. הנכות התפקודית כאמור, התובע הינו פחח וצבע רכב. התובע עובד כשכיר במוסך שבבעלות אביו העובד במשרה חלקית בניהול המוסך. התובע ועובד נוסף מבצעים את עבודות התיקון. מטבע הדברים, עבודת התובע הינה עבודה פיזית ולדברי התובע עקב כך הינו משתדל לבצע בעיקר את עבודות הצבע. מתצהיר התובע ומתלונותיו בפני המומחה הרפואי, עולה כי בסוף יום העבודה הינו חש כאבי צוואר וגב תחתון. יאמר כי המומחה לא מצא לקבוע לתובע נכות בגין ע"ש תחתון וכי התובע לא חלק על החלטתו זו. בנסיבות הענין איני סבור כי יש מקום לכמת את נכותו התפקודית של התובע והפיצוי בגין אובדן השתכרות יפסק באופן גלובלי. הפסד השתכרות לעבר ולעתיד ספק אם נגרם לתובע הפסד השתכרות לעבר. על אף שעסקינן בתאונת עבודה, נראה כי לא הוגשה תביעה לדמי פגיעה. כך גם ספק בעיני אם נגרם לתובע הפסד השתכרות חלקי לעבר. המעבר ל- 5 ימי עבודה במוסך אינו קשור לתאונה ונראה כי האב צמצם את חוג לקוחותיו, כפי שעולה מחקירתו הנגדית של התובע. התובע הינו כיום כבן 52 ונוכח אופי עבודתו, העסקתו ע"י אביו ונכותו- יש להביא בחשבון כי יכול ונכותו זו תבוא לידי ביטוי בעתיד, במיוחד אם יאלץ לחפש מקום עבודה, אם וככל שהאב יחסל את עסקי המוסך. לאור האמור לעיל, ובהתחשב בשכרו של התובע, בסך של כ-7,500 ₪ נטו לחודש, מצאתי כי יהא זה נכון לפסוק לתובע על דרך של אומדנה פיצוי בסך של 30,000 ₪ בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד. נזק לא ממוני מצאתי כי יהא זה נכון לפצות את התובע בפריט נזק זה בסך של 10,000 ₪ לפי ערכו נכון למועד פסה"ד. הוצאות בחקירתו הנגדית אישר התובע כי התאונה הינה "תאונת עבודה" ומשכך, הינו זכאי להחזר הוצאותיו בגין טיפולים רפואיים. יחד עם זאת מצאתי מקום לפצות את התובע בפריט זה, על דרך של אומדנה, בסכום של 3,500 ₪. ניכוי תשלומי המל"ל משלא הובאה ראיה בדבר הפסד השתכרות לעבר, כמו גם תשלום דמי פגיעה ע"י המל"ל- אין מקום לניכוי מהפיצוי. נוכח שיעור הנכות- התובע אינו זכאי למענק נכות מהמל"ל. סוף דבר אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 43,500 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13%, אגרת בית המשפט והוצאות חקירתו של המומחה. נכותחקירת מומחהמומחהדיוןחקירה (בבית משפט)מומחה מטעם בית המשפט