קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא לשון הרע נגד ספורטאי / תביעה של ספורטאי נגד עיתון בגין הוצאת דיבה: 1. בפני תביעה על סך 250,000 ₪ אשר הגיש התובע נגד הנתבעים, בעילת לשון הרע, פגיעה בפרטיות ועשיית עושר ולא במשפט. 2. רקע עובדתי: א) התובע הוא ג'ודוקא ישראלי בעל שם בינלאומי, מוכר ובעל השגים ספורטיבים הכוללים זכיות במדליות באליפות אירופה, אליפות עולם ומדליית ארד אולימפית. הנתבעת 1 היא המו"ל של עיתון "מעריב", ותכונה להלן: "מעריב" או "העיתון". הנתבע 2 (להלן: "שועלי") הוא כתב ספורט בעיתון מעריב. ב) ביום 25/6/09 פורסמה בעיתון מעריב, בשער מוסף הספורט, תמונה של התובע, כאשר מתחת לתמונתו כתוב: "דגל לבן", "מריח את הסוף? אריק זאבי לא ייסע לאליפות העולם". בכתבה נכתב בין היתר כי: "המדליסט האולימפי אריק זאבי לא ייסע לאליפות העולם בחודש הבא ברוטרדם" וכי הוא נימק זאת בסיבות אישיות עליהן הודיע להתאחדות הישראלית לג'ודו; וכי לאחרונה נכשל בטורניר טאלין, וגם לא נחל הצלחה באליפות אירופה האחרונה, וכי "זאבי הוא עדיין הג'ודאי הבכיר בישראל והוא זוכה למלגות מהוועד האולימפי הישראלי ומספונסרים פרטיים, אולם הכישלון באולימפיאדת בייג'ינג וההתמודדות הקשה עם פציעות חוזרות ונשנות מאותתים כי אחד הספורטאים הגדולים של ישראל נמצא על סף סיום הקריירה, בגיל 32...". לכתבה צורפה תמונה של אריק זאבי, כאשר מתחתיה נכתב: "זאבי. על סף סיום הקריירה?". עוד ביום הפרסום, שלחו ב"כ התובע מכתב לעיתון, ובעקבותיו כבר למחרת, ביום 26/6/09, פרסם העיתון, ידיעה כדלקמן: "אריק זאבי: אסע לאליפות העולם המדליסט האולימפי אריק זאבי מתעתד ליטול חלק באליפות העולם שתתקיים ברוטרדם בחודש אוגוסט. זאבי מסר את הדברים למעריב בעקבות הכותרת השגויה שפורסמה אתמול ולפיה לא ייסע לרוטרדם. זאבי הודיע להתאחדות הישראלית לג'ודו כי לא ייצא מסיבות אישיות לתחרות הגראנד-סלאם הבינלאומית הקרובה המתקיימת בברזיל בחודש יולי. תחרות זאת בריו דה ז'ניירו היא במסגרת הסבב העולמי (סך פרסום 154 אלף דולר). מההתאחדות נמסר, "זאבי הודיע על פרישה מתחרות הגראנד-סלאם בברזיל, שהיא תחרות הכנה החשובה ביותר לפני אליפות העולם. בה ישתתפו בכירי הג'ודאים בסבב. היו בהתאחדות מי שפרשו את הודעה זו כהודעה על פרישה מאליפות העולם. בהתאחדות מקווים מאוד שזאבי, הספורטאי הבכיר ביותר של הענף ימשיך להתחרות ולנצח גם בעתיד". לגראנד - סלאם בברזיל יצאו הג'ודאים: יואל רובוזוב, אבישר שיינמן, אליס שלזינגר וסוסו פללשווילי, תחת המאמן פבל מוסין. בעקבות כוונתו של זאבי להשתתף באליפות העולם שמה בשלב זה קץ להשערות לפיהן אי הצלחתו באולימפיאדת בייג'ינג, מצבו הפיזי וההדחה בסיבוב הראשון של טורניר טאלין לפני כשבועיים הוא נמצא על סף סיום הקריירה. אנו מתנצלים על הפרסום השגוי". 3. תמצית טענות התובע: א) פרסום המודעה פגע בפרטיותו כמשמעה בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות"). ב) פרסום המודעה פגע בשמו הטוב בהתאם לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע"). ג) נעשה שימוש במוניטין שלו והנתבעים התעשרו על חשבונו בכך שלא שולמו לו כל תמורה עפ"י הפרסום, וזאת בהתאם לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט - 1979. הנתבעים חייבים כלפיו עפ"י חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט - 1999 (להלן:"חוק עוולות מסחריות"). ה) הפיצוי הנדרש הוא פיצוי סטטוטורי וכן נזק שנגרם כתוצאה מפגיעה במותג של התובע ומניעת גורמים מסחריים שונים להתקשר עימו בהסכמים מסחריים כתוצאה מהפרסום. 4. תמצית טענות הנתבעים: א) הכתבה פורסמה, על סמך מידע שנמסר לנתבעים מן ההתאחדות הישראלית לג'ודו (להלן: "ההתאחדות"), לפיו התובע הודיע שלא ייסע לאליפות העולם ברוטרדם וכך פורסם. בדיעבד, בעקבות פניית התובע, התברר לנתבעים כי נפלה טעות במידע שנמסר ע"י ההתאחדות; וכי התחרות שבה החליט התובע שלא ליטול חלק, היא תחרות הגראנד - סלאם בברזיל (להלן: "גראנד סלאם") ולא אליפות העולם ברוטרדם. הנתבעים תיקנו את הטעון תיקון עוד למחרת היום, בגיליון יום שישי בעל תפוצה נרחבת ואף התנצלו על הפרסום השגוי. ב) הנתבעים טענו, כי אין בכתבה משום "לשון הרע" כמשמעותו בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע. ג) הנתבעים טענו לחלופין להגנות עפ"י חוק איסור לשון הרע. הנתבעים טענו, כי ההשערות שהועלו בכתבה בדבר עתידו המקצועי של התובע, הינן בגדר הבעת דיעה שיש לה על מה לסמוך. הכתבה פורסמה בתום לב ומתוך אמונה שהמידע אשר נמסר, הוא מידע נכון. כמו כן נטען, כי אין כל פסול בתמונה אשר פורסמה וכי לא נגרם כל נזק לתובע כתוצאה מפרסום הכתבה והתמונה. ד) הנתבעים הכחישו גם את קיומן של עילות התביעה הנוספות. אציין, כי התובע טען בכתב התביעה כי הנתבעים עברו על תקנון האתיקה המקצועית של העיתונות, אולם כבר נקבע, כי לא ניתן להגיש תובענה לבימ"ש על יסוד תקנות האתיקה. (ראה לעניין זה דנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות נ' יוסף קראוס, פ"ד נב (3) 1, 51). עוד אציין, כי ב"כ התובע בסיכומיו לא התייחס לפסיקה ספציפית ולסעיפי חוק ספציפיים אלא סיכומיו מתייחסים בעיקרם ל"ניתוח העובדתי" אשר ביסוד הסכסוך, ולנזק שנגרם לתובע לטענתו כתוצאה מהפרסום. מסיכומיו עולה כי עילות התביעה בגין הגנת הפרטיות, חוק עוולות מסחריות ועוד, נזנחו על ידו, ונותרה בפועל רק עילת התביעה עפ"י חוק איסור לשון הרע. יחד עם זאת ולמען הסר ספק, אתייחס בקצרה בכל זאת לעילות הנוספות. 6. לאחר עיון בטענות הצדדים ובסיכומיהם, הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להידחות מהנימוקים כדלקמן: 7. באשר לחוק איסור לשון הרע: א) האם בכתבה יש משום "לשון הרע" כמשמעותו בסעיף 1? (1) חוק איסור לשון הרע משקף איזון בין שתי זכויות בסיסיות במשטר דמוקרטי. מחד - הזכות לשם טוב, ומאידך - הזכות לחופש ביטוי. היקפו של חופש הביטוי; שהוא בעל חשיבות רבה בחברה דמוקרטית, עשוי להשתנות מענין לענין בהתאם לטיב ולמשקל הזכות או הערך שכנגדו הוא מתמודד. (ראה לענין זה פסקה 1 לפסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'ה ברע"א 10520/03 איתמר בן גביר נ' אמנון דנקנר (, (להלן: עניין "בן גביר"). (2) כפי שציין כב' השופט ריבלין בענין בן גביר "חופש הביטוי אינו חופש הביזוי, והזכות להשמיע אינה הזכות להשפיל. הזרוע המילולית המשתלחת כואבת, לעיתים, לא פחות מן הזרוע הפיזית, וכשם שהחירות להניף את האחרונה מוגבלת על-ידי קצה אפו של הזולת, כך גם החופש לשגר את הראשונה מתוחם על-ידי כבודו של האחר. עם זאת, מרחב התיחום אינו זהה. קצה האף הוא גבול נוקשה. כאשר ניצב הוא מול סכנת הפגיעה הפיזית אין להשיגו אחור. לעומת זאת, כאשר הגורם הפולש הוא דיבור - עשויים הגבולות להתגמש. עיתים צריכים הם להתגמש. מניף ידו - לא יינקה, אך האומר אשר על ליבו, אפילו ליבו גס - לא במהרה ייענש". (3) כב' השופטת פרוקצ'ה בע"א 89/04 ד"ר יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי ואח' , הגדירה את השלבים לניתוח "לשון הרע" ותוצאותיה. שלב ראשון - יש לפרש את הביטוי, בהקשר אובייקטיבי, ולשאוב ממנו את המשמעות העולה ממנו, על פי אמות מידה של האדם הסביר. הפרשנות נשענת, הן על המובן הפשוט של דברי הפרסום, והן על האמור "בין השורות", כפי שמכלול זה עשוי להתפרש בעיני האדם הסביר. שלב שני: יש לבחון האם על פי משמעות זו, מהווים הדברים "לשון הרע" על פי סע' 1 לחוק; והאם תתקיים "פרסום" על פי מבחני סע' 2 לחוק. שלב שלישי: בחינת ההגנות השונות על פי סע' 13-15 לחוק. שלב רביעי: אם ממלא הפרסום את תנאי שלושת השלבים הקודמים; נבחנת שאלת הסעדים. (4) סע' 1 לחוק איסור לשון הרע קובע: לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול - להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו". (5) משמעות האמירה אינה תלויה בכוונת המפרסם או באופן שבו הובן הפרסום ע"י הנפגע. ויפה לענין זה: ע"א 723/74 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' חברת החשמל פד' לא (2) 281, 293, ע"א 1104/00 דוד אפל נ' איילה חסון, פד'י נו (2) 607, ע"א 89/04 ד"ר נודלמן נ' נתן שרנסקי, פסקה 18 ועוד פסקי דין רבים. המבחן הוא אובייקטיבי. השופט היושב בדין צריך לבחון, מה המשמעות שקורא או שומע סביר היה מייחס למילים נשוא התביעה. (ראה לעניין זה גם: ע"א 740/86 תומרקין נ' העצני פד"י מג (2) 334, 337 - 338). (6) בסעיף 39 לפסה"ד אשר ניתן בע"א 7380/06 דרור חוטר ישי נ' גילת ואח' דינים עליון 2011 (31) 380, (להלן: "חוטר ישי") נקבע: "כאמור, בבוא בית-המשפט לבחון פרשנות של פרסום, עליו נטען כי הוא מוציא דיבה, עליו לעשות כן מבעד לעיניו של האדם הסביר, כאשר "המבחן הקובע הוא, מהי, לדעת השופט היושב בדין, המשמעות, שקורא סביר היה מייחס למלים..." (ע"א 740/86 תומרקין נ' העצני פ"ד מג(2) 333, בעמ' 337 (1989)). עם מתן הפרשנות לפרסום, יש לבחון האם יש בפרסום משום לשון הרע על פי הגדרתה בחוק, ותוך כדי כך: "שיקול חשוב נוסף שיש לשקול במסגרת זו הוא זהות הנפגע מן הביטוי, וביתר דיוק, היותו איש ציבור, דמות ציבורית או אדם פרטי" (עניין שוקן, בעמ' 570)". יש לבחון את הקשר הדברים ולא לבודד דווקא מילה זו או אחרת בתוך הכתבה. כפי שציינה כב' השופטת נאור בעניין חוטר ישי (סעיף 49), ידיעה אינפורמטיבית בדבר הפסד במערכת בחירות או בדבר כשלון מסוים של אדם אין בה משום לשון הרע. וכלשונה: "אכן בני אנוש בחברה תחרותית, אינם אוהבים להפסיד, קל וחומר להיות מוגדרים כ"מובסים", ואולם, מקום בו יש מנצח - יהיה גם מפסיד, ואין בכך לשון הרע". (7) כאשר מפרשים את הפרסום נשוא התביעה בהקשר אובייקטיבי, תוך בחינת הקשר הדברים, מגיעים למסקנה ולפיה אין מדובר כלל ב"לשון הרע". בכתבה מוגדר ומוצג התובע כמי שהוא "עדיין הג'ודאי הבכיר בישראל", אשר להערכת הכתב נמצא על סף סיום הקריירה שלו בגיל 32. הערכה שאין בה משום פרסום "לשון הרע"; וגם ביטוי כמו: "מריח את הסוף?" אין בו משום "לשון הרע". מדובר בכתבה על ספורטאי מצטיין ועתיר השגים במהלך קריירה מפוארת שטיפח, אשר חווה גם כשלונות, סמוך לפרסום הידיעה. התובע אישר, כי הוא הפסיד בטורניר טאלין, (עמ' 15 שורה 15 לפרוטוקול); ואף אישר כי סבל מפציעות בשנים 2005 ו- 2007 ועל כן לא השתתף באליפות העולם ב- 2007, ואכן לא השתתף בתחרות הגראנד סלאם בשנת 2009 שהתקיימה כשלושה חודשים לפני אליפות העולם - עמ' 15 שורות 16-21. התובע גם לא הכחיש ש"המערכת" כלומר איגוד הג'ודו והוועד האולימפי יצרו בשנת 2008 אוירה, שיכלה ליצור רושם לפיו הם רוצים שהוא יפרוש (עמ' 16 שורות 1-3). כאשר כותבים על ספורטאי, שיתכן והוא בסוף דרכו המקצועית - ספורטיבית, גם אם כותבים בהפניה לכתבה "דגל לבן", אין בה משום "לשון הרע". גם המשפט "לא ייסע לאליפות העולם" אין בו משום "לשון הרע" כאשר בוחנים אותו עפ"י אמת מידה אובייקטיבית ולמעשה כל שנכתב בכתבה, לא יכול להיכנס לגדר "לשון הרע". לסיכומו של דבר: בכתבה אין אמירות אשר נכנסות לגדר "לשון הרע" כמשמעותו בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, וכבר מטעם זה דין התביעה להידחות. ב) הגנת תום הלב בהתאם לסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע: במקרה דנן, גם לו הייתה מתקבלת טענת התובע ולפיה בכתבה יש משום "לשון הרע", אזי היתה קמה לנתבעים הגנת "תום הלב", כמשמעותה בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע. על מנת שתקום הגנת תום לב מפני פרסום המהווה הוצאת לשון הרע נדרש המפרסם לעמוד בשני תנאים מצטברים: האחד - שהפרסום נעשה באחת הנסיבות המנויות בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע והשניה - כי הפרסום נעשה בתום לב. ברע"א 10520/03 איתמר בן גביר נ' אמנון דנקנר, מונה כב' השופט ריבלין בסעיף 32 בפסק הדין, מספר שיקולים שיש לקחתם בחשבון כאשר בודקים אם הפרסום נעשה בתום לב. כך למשל בודקים את הכוונה שעמדה מאחורי הפרסום - האם זו כוונת זדון או כוונה אחרת, את אמונתו הכנה של המפרסם באמיתות הפרסום. את נושא הפרסום ומושאו. מידתיות הפרסום - לשונו, סגנונו, נוסחו, והיקף התפרסותו. במקרים מתאימים יש לבדוק, אם ננקטו אמצעים סבירים לבדיקת אמיתות הדעה וכן את סבירות המסקנה שצמחה מתוך התשתית העובדתית עליה היא מסתמכת. באותו פסק דין ציינה כב' השופטת פרוקצ'יה (סעיף 22 לפסק הדין) כי משמעות "תום הלב" בחקיקה הישראלית אינה אחידה והיא מצטטת מתוך ספרו של שנהר דיני לשון הרע בעמ' 260: "מהותו של תום הלב הנדרש בכל אחת מההגנות יתבטא, לפיכך, בדרישה לדרך התנהגות מסוימת ולמצב נפשי מסוים, אשר בהצטרפם לעשיית הפרסום בנסיבות הנדרשות בהגנה הספציפית יצדיקו את הפגיעה בנפגע לאור האינטרסים שלמענם נוצרה ההגנה". סעיף 16 לחוק איסור לשון הרע קובע, חזקות באשר לתום הלב. כאשר הפרסום נעשה באחת הנסיבות הכלולות בסעיף 15 ולא חרג מהסביר באותן נסיבות, חזקה כי הפרסום נעשה בתום לב. בענייננו, מדובר בהבעת דעה; שרשאי להביע עיתונאי ספורט על ספורטאי. עיתונאי ספורט רשאי לכתוב כי להערכתו ועל סמך מידע זה או אחר; נראה כי מדובר בספורטאי בסוף דרכו המקצועית. התובע עצמו אישר כי הגיל הממוצע לפרישת ג'ודאי הוא מתחת לגיל 32 (הגיל שלו בעת פרסום הכתבה - עמ' 13 שורות 9-22). הכתב קיבל מידע ממקור עיתונאי, שהיה ידוע בעיניו כמהימן, לפיו והתובע לא ישתתף באליפות העולם. ולמעט העובדה - שלא מדובר באליפות העולם אלא באליפות הגראנד סלאם שגם היא תחרות יוקרתית (ראה עדות התובע בעמ' 18 שורות 7-8); כל העובדות האחרות היו נכונות; והדברים שנכתבו, שאינם בגדר עובדות, הינם בגדר "הבעת דעה" מותרת. הפרסום אינו כולל לשון בוטה או חסרת רסן. היה בו עניין ציבורי, ולמעט העובדה השגויה שנכתבה בו (ומקורה - במקור שמסר את הידיעה)ולפיה התובע לא יסע לאליפות העולם, במקום שיהיה כתוב שהוא לא יסע לתחרות הגרנד - סלאם, אין בו כל דופי. כבר הובהר לעיל, מקורה של הטעות העובדתית ולא התקיימו בענייננו תנאי סעיף 16 (ב) לחוק איסור לשון הרע ולפיכך, חלה במקרה דנן הגנת תום הלב. ג) סוגיית הפיצוי: אין צורך להידרש לנושא הפיצוי, לאור מסקנותיי הקודמות, אולם יצוין בכל זאת, כי גם לו הייתי מגיעה למסקנה ולפיה לא קיימת הגנה עפ"י סעיף 15 לחוק, אזי סכום הפיצוי היה מינורי ביותר, לאור הוראת סעיף 19 לחוק, שכן ההתנצלות / תיקון שנעשו יום לאחר הפרסום, נעשו בצורה ראויה. כפי שציין מר שועלי בעדותו, הוא התקשר מיידית לתובע ורצה לנסח עימו נוסח תיקון / התנצלות שיהיה מקובל עליו. התובע לא הכחיש; כי הוא בחר, משיקוליו, שלא להיעתר לניסיונו של שועלי לשוחח עימו; ולפיכך, נוסח התיקון / ההתנצלות כפי שהעיתון מצא לנכון לפרסם למחרת פרסום הכתבה נשוא התביעה, הוא נוסח סביר בהחלט, ואין בידי להסכים עם טענת התובע בסעיף 13 לסיכומים מטעמו כי הידיעה שפרסמו הנתבעים מיום 26/6/09 "קטנה וזניחה, מתפלמסת ובלתי מובנת, שמתחמקת מלהבהיר באשר לגודל הטעות, מתחמקת מלהתנצל...". מדובר בידיעה שמבהירה באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי אריק זאבי מתעד להשתתף באליפות העולם ברוטרדם, ומתקנת את הטעון תיקון. ואם אכן היתה נגרמת לתובע פגיעה ממשית כתוצאה מהפרסום כמו למשל; בהתיחס לטענתו לפיה מט"ח 24 הפסיקו משא ומתן עימו בגין הכתבה; אזי הוא יכל להקטין עד לאיין את נזקיו; לו היה מציג להם את התיקון שפורסם יום לאחר הפרסום בעיתון; (אציין, כי מעדותו של מנכ"ל ממט"ח 24 לא שוכנעתי כלל כי הכתבה הספציפית הזו היתה גורם מכריע, אם בכלל, להחלטה שלא להתקשר עם התובע בהסכם). מה עוד שבאותו יום של פרסום הכתבה, התראיין התובע לאתר YNET ושם הבהיר חד-משמעית כי הוא מתכוון להשתתף באליפות העולם. עוד יובהר, כי הספונסרית שלו, חברת "מגדל", לא ניתקה עימו את הקשר; ואף חידשה את החוזה עימו לאחר מכן. 8. באשר לחוק הגנת הפרטיות: דין התביעה להידחות גם בגין עילה זו. התמונה שפורסמה אינה משפילה או מבזה; והמבחן לבחינת "פגיעה בפרטיות" כמשמעותו בסעיף 2 (4) לחוק הגנת הפרטיות, נעשה אף הוא על פי אמת מידה אובייקטיבי (ראה בג"ץ 249/82 ועקנין נ' ביה"ד הצבאי לערעורים פ"ד לז (2) 393. בית המשפט העליון קבע, כי יש לבחון - האם בתצלום עצמו יש פוטנציאל להשפלה או לעג, להבדיל מנסיבות פרסומו (רע"פ 9818/01 שמעון ביטון נ' ציון סולטן - תק - על 2005 (1) 4181, 4202). גם אם ניתן היה לבחור תמונה טובה יותר לטעמו של התובע, אין בתמונה שפורסמה משום השפלה או לעג; ולפיכך דין התביעה להידחות גם בעילה זו. 9. באשר לעילות הנוספות: כפי שכבר ציינתי לעיל, זנח ב"כ התובע את הטענות בסיכומיו, אך אפנה בענייננו לסעיפים 60 - 61 לסיכומי ב"כ הנתבעים, אציין כי הדברים שנכתבו שם מקובלים עלי ואין כל מקום לחייב את הנתבעת בגין "עשיית עושר ולא במשפט", "עוולה מסחרית" וכו'. 10. לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות. ב) התובע ישא בהוצאות הנתבעים ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪. ג) המזכירות תשלח פסה"ד לצדדים. דיני ספורטלשון הרע / הוצאת דיבה