קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מכירת אלכוהול לקטינים בפיצוציות: כללי זוהי בקשה לביטול צו סגירה שניתן על פי סעיף 23 (א1) לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק רישוי עסקים"). המבקש הינו המחזיק והמנהל של עסק מסוג "פיצוציה" השוכן ביהוד (להלן "העסק"). 3. בתאריך 26.4.11 לפנות בוקר קפץ קטין (להלן: "הקטין") מגג בית ביהוד, לאחר ששתה אלכוהול, והתערב עם חבריו על סכום כסף כי יקפוץ מהגג. הקטין נפצע והובהל לבית החולים. 4. הקטין מסר למשטרה כי רכש את האלכוהול מהעסק מספר שעות קודם לקפיצתו מהגג, וזאת באמצעות "מתווך" בשם איגור (להלן: "איגור"). 5. בתאריך 28.4.11 המבקש נחקר על ידי המשטרה והכחיש את טענות הקטין. 6. בתאריך 29.4.11 נערך למבקש שימוע על ידי קצין המשטרה רפ"ק מרק ז'אנה (להלן: "קצין המשטרה") והמבקש העלה בפניו את טענותיו. 7. בתום השימוע החליט קצין המשטרה כי קיים חשד סביר שהעסק פועל בניגוד לקבוע בסעיף 193א' לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, שעניינו איסור מכירת משקאות משכרים לקטין, ולכן הורה על צו סגירה לעסק למשך 30 ימים (להלן "צו הסגירה"). טענות המבקש 8. המבקש טען בבקשתו כי לא מכר לקטין אלכוהול, וטענה זו ניתנת לבדיקה בצילומי וידיאו המתעדים את מהלך אותו יום בעסק, והקטין לא נראה בצילומים נכנס לעסק בשעות הרלוונטיות. 9. המבקש טען כי בצילומים ניתן לראות כי איגור נכנס לעסק, שילם למבקש במזומן, ורכש ממנו בקבוק וודקה. לטענת המבקש, איגור מוכר לו כחסר בית, מאחר שהוא מסתובב באיזור ורוכש אלכוהול בעסק באופן קבוע. 10. כמו כן, לטענת המבקש, הקטין נכנס פעמיים לעסק בחודש האחרון, כשהוא מתחזה לאחיו, ביקש לרכוש אלכוהול, והמבקש סירב למכור לו. בנוסף, הקטין נכנס לעסק מספר פעמים בחודש האחרון, כשהוא מחזיק בידו כוס וודקה והמבקש סילק אותו, וכל הכניסות הללו מתועדות בצילומים שבידי המבקש. 11. המבקש טען כי המשטרה לא טרחה לצפות בצילומי הוידיאו, ולא טרחה לאתר את איגור ולחקור אותו בנוגע לטענה כי רכש אלכוהול עבור הקטין. 12. כמו כן, המבקש טען כי הקליט את איגור, ללא ידיעתו, והוא התוודה כי רכש את האלכוהול עבור הקטין ומסר לו אותו מחוץ לעסק, מאחר שסבר כי מדובר בבגיר, והקטין אמר לו כי אינו רוצה להיכנס לעסק מאחר שהוא חייב למבקש כסף. 13. המבקש טען כי היה על קצין המשטרה להשהות את מתן החלטתו עד לסיום החקירה, ולצפות בצילומי הוידיאו, וכמו כן, כי קצין המשטרה טעה בכך שלא נתן משקל מכריע להודייתו של איגור לפיה רכש את האלכוהול עבור הקטין. 14. המבקש טען כי טענת הקטין לפיה מסר למבקש כסף מזומן והמבקש מסר את האלכוהול לאיגור איננה הגיונית. המבקש טען כי הקטין אינו אמין, ויש לו אינטרס שלא להפליל את איגור, שסיפק לו אלכוהול, וברצונו כי ימשיך לספק לו אלכוהול גם בעתיד. 15. עוד טען המבקש כי אין לעסק היסטוריה של מכירת אלכוהול לקטינים אלא רק התראות בדבר מכירת אלכוהול לאחר השעה 23:00. תגובת המשיבה 16. ב"כ המשיבה טענה כי מתיק החקירה עולה חשד סביר לכך שבוצעה עבירה של מכירת אלכוהול לקטין. 17. לטענת ב"כ המשיבה, חומר הראיות בתיק זה ובתיקים נוספים שבידי המשטרה, מצביע על כך שהמבקש "שכלל" את דרך מכירת האלכוהול לקטינים, מסר את האלכוהול לקטינים מחוץ לעסק, ונעזר בכך באיגור, ששימש כמתווך. לטענת ב"כ המשיבה, גם צילומי הווידיאו וגם תמליל השיחה עם איגור אינם משנים את התמונה העובדתית הזו, העולה מחומר הראיות שבידי המשיבה. רקע נורמטיבי 18. סעיף 193 א' לחוק העונשין התשל"ז - 1977 קובע איסור של מכירת אלכוהול לקטינים - "(א) המעודד או משדל קטין לשתות משקה משכר, דינו - מאסר שלושה חדשים. (א1) המוכר משקה משכר לקטין, דינו - מאסר שישה חודשים. (א2) המספק משקה משכר לקטין או הרוכש משקה משכר בעבור קטין, במקום ציבורי, שלא הנוכחות האחראי על הקטין ובהסכמתו או שלא בחוג משפחתו, דינו - מאסר שישה חודשים; בסעיף קטן זה, "אחראי על קטין" - הורה, הורה חורג, אפוטרופוס, או מי שהקטין נתון במשמורתו או בהשגחתו, לפי דין או לפי הסכמה של הורהו, הורהו החורג או אפוטרופסו. (ב) בעל עסק או מי שעובד בעסק שבו נמכרים משקאות משכרים לשם שתיה במקום, לא ימכור ולא יגיש משקה משכר לקטין ולא יעודד אדם כאמור לשתות משקה משכר; העובר על הוראה זו, דינו - מאסר ששה חדשים. (ג) בעל עסק או מי שעובד בעסק שבו נמכרים משקאות משכרים, רשאי לדרוש מאדם המבקש שיספקו לו משקה משכר, שיציג לו תעודה בה ניתן לוודא את גילו. (ג1) בעל עסק או מי שעובד בעסק שבו נמכרים משקאות משכרים, אשר מכר, הגיש או סיפק משקה משכר לקטין בניגוד להוראות סעיפים קטנים (א1) עד (ב), חזקה כי היה מודע לכך שמכר, הגיש או סיפק משקה משכר לקטין, אלא אם כן הוכיח, ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי, שהקטין הציג לו תעודה כאמור בסעיף קטן (ג), ולפיה הוא אינו קטין". 19. סמכות קצין המשטרה למתן צו סגירה עוגנה בסעיף 23 לחוק רישוי עסקים - "(א) קצין משטרה בדרגת רב-פקד ומעלה רשאי לצוות בכתב על סגירה לאלתר של חצרים שבהם עוסקים במכירת משקאות משכרים, אם נוכח שהדבר דרוש לשמירת שלום הציבור או להחזרת שלום הציבור שהופר; צו לפי סעיף קטן זה תקפו יהיה לתקופה שפורשה בו, ובלבד שלא תעלה על שלושים יום. (א1) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), קצין משטרה בדרגת רב-פקד ומעלה, שהוסמך לעניין זה בהתאם לנוהלי משטרת ישראל, רשאי לצוות בכתב על סגירה לאלתר של חצרים כאמור בסעיף קטן (א), לתקופה שיורה, ובלבד שלא תעלה על 15 ימים, אם מצא כי התקיימו שניים אלה: (1) קיים חשד סביר כי בחצרים נעברה עבירה לפי סעיף 14 בשל הפרת חובה לפי סעיף 2(א1), או שנעברה עבירה לפי סעיף 193א לחוק העונשין (בסעיף זה - עבירה); (2) למחזיק החצרים או לבעל העסק, אם הוא ידוע וניתן לאתרו בשקידה סבירה, ניתנה התראה בכתב במהלך השנתיים שקדמו למועד ביצוע העבירה; התראה כאמור תימסר לאחר שהתעורר חשד סביר כי בחצרים נעברה עבירה, ובה יידרש מחזיק החצרים או בעל העסק לנקוט צעדים למניעת הישנות העבירה, וכן תובא לידיעתו אפשרות סגירת החצרים לפי הוראות סעיף זה במקרה של הישנות העבירה. (א2) ניתן צו סגירה לפי סעיף קטן (א1), ובתוך שלוש שנים מיום פקיעת הצו התעורר חשד סביר לביצוע עבירה נוספת באותם חצרים, רשאי קצין משטרה כאמור באותו סעיף קטן, לצוות על סגירת החצרים לאלתר, לתקופה שלא תעלה על 30 ימים אף בלא מסירת התראה כאמור בסעיף קטן (א1)(2)". 20. סעיפים 23 (א1) ו - 23 (א2) לחוק רישוי עסקים הוספו לאחרונה במסגרת תיקון לחוק (תיקון מס' 26 - הוראת שעה) התש"ע - 2010 (ס"ח 2256, יח' באב התש"ע, 29.7.10). מדברי ההסבר להצעת החוק לתיקון זה עולה כי הוא נועד להלחם בתופעת השכרות, על השלכותיה, אשר - "... מהווה את אחת הסכנות החמורות המאיימות על שלום הציבור בישראל, והיא בעלת השפעה רבה על תופעות של אלימות, עבריינות ותאונות דרכים חמורות וקטלניות". עוד צוין בהצעת החוק כי תיקון סעיף 23 לחוק נועד להגביר את ההרתעה מפני מכירת משקאות משכרים בניגוד להוראות החוק, וזאת במיוחד כאשר מדובר בבתי עסק אשר בהם תופעה אסורה זו חוזרת ונישנית (הצ"ח 469 ו' בטבת התש"ע, 23.12.09, עמ' 116, 121). 21. בהתאם לפסיקה, על בית המשפט לבחון את החלטת קצין המשטרה תוך איזון בין שני אינטרסים מנוגדים - מחד, הבטחת חופש העיסוק, ומאידך, זכות הציבור שלא להיפגע כתוצאה ממכירת אלכוהול לקטינים. התשתית העובדתית 22. מעיון בחומר החקירה שמצוי בידי המבקשת, המסקנה המתבקשת היא שהייתה למשטרה תשתית עובדתית מספקת לשם הוצאת צו הסגירה, ותשתית זו לא הופרכה. 23. אפרט להלן בקצרה את התשתית הראייתית - מתיק החקירה עולה כי מדובר בקטין בן 15 וחצי שנים. הקטין מסר הודעה במשטרה לפיה קפץ מהגג לאחר התערבות עם חבריו, ולאחר ששתה אלכוהול והיה שיכור. הקטין הוסיף כי רכש את האלכוהול בעסק, באופן שפנה למבקש וביקש לרכוש בקבוק וודקה, מסר לו כסף, והמבקש מסר לו את הבקבוק באמצעות איגור. לדברי הקטין, איגור מסר לו את הבקבוק מחוץ לחנות, וזאת בידיעת המבקש. הקטין מסר כי אין זו הפעם הראשונה בה הוא רוכש אלכוהול מהעסק בדרך זו, ובעבר כמה פעמים קנה כך אלכוהול בעסק, בידיעתו של המבקש. בהודעה נוספת של הקטין הוא מסר כי סיכם עם המבקש כי ישלם לו 100 ש"ח, ויביא מישהו שיוציא את הוודקה החוצה, ואז פנה באקראי לאיגור וביקש זאת ממנו, וחיכה בחוץ עד שאיגור הוציא את הוודקה. לפי תעודה רפואית מבית החולים, לקטין נגרמו שברים ביד, ברגל ובעמוד השדרה, הוא אושפז ועבר ניתוח . קטין נוסף, י.א., שמגג ביתו קפץ הקטין, מסר בהודעתו במשטרה כי הזמין מספר חברים אליו הביתה, לרבות הקטין, הוא נתן לקטין חלק מהכסף לקניית וודקה, והם שתו את הוודקה עם רדבול. י.א. הוסיף כי הקטין רכש את האלכוהול בעסק, וכן כי ידוע לו שילדים קונים בעסק אלכוהול. לגבי איגור אמר כי הוא נמצא הרבה בעסק, והוא חושב שאיגור גם עובד שם כי ראה אותו מרים ארגזים למחסן. 24. בתיק מספר הודעות מודיעיניות לפיהן המבקש מוכר אלכוהול לקטינים, הרוכשים את האלכוהול באמצעות בגירים ובאמצעות איגור. האירועים הקודמים 25. מטענות המשיבה עולה כי במהלך השנתיים האחרונות היו מספר אירועים בהם התעורר חשד לביצוע עבירות בעסק של מכירת אלכוהול לקטינים ושל מכירת אלכוהול לאחר השעה 23:00: במספר תיקי חקירה התעורר חשד כי בעסק נעברה עבירה של מכירת אלכוהול לקטינים. המבקש נדרש לנקוט צעדים למניעת הישנות העבירה, והתיקים נסגרו באזהרה בלבד. לגבי תיקים אלו, המבקש טען כי על בית המשפט לא להתייחס אליהם מאחר שהם תיקים סגורים, ובעניין זה היו הצדדים חלוקים. בכל מקרה, גם מבלי שבית המשפט יקח בשיקוליו את העדויות שנאספו בתיקים אלו, אין כל חולק בין הצדדים, שקצין המשטרה היה רשאי לשקול זאת בעת מתן החלטתו, כפי שעשה במקרה דנן. בתאריך 1.11.10 ניתנה למבקש התראה בכתב, לאחר שהתעורר חשד כי בעסק נעברה עבירה של מכירת אלכוהול לאחר השעה 23:00. הובהר למבקש כי אם תשנה עבירה נוספת בעסק, תשקל סגירה מנהלית של העסק. בתאריך 25.3.11, נערך למבקש שימוע, לאחר שבעסק נמכר שוב אלכוהול לאחר השעה 23:00, ולאחר השימוע, ניתן צו סגירה למשך 10 ימים. האירוע נשוא בקשה זו, אירע חודש ימים בלבד לאחר הוצאת צו הסגירה הקודם, ומכאן ניתן ללמוד כי המבקש לא הורתע כנדרש. דיון והכרעה 26. לא מצאתי כל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה שנתן את צו הסגירה, כפי שיפורט להלן. קצין המשטרה ביסס החלטתו על החשד הסביר שהיה בפניו וזאת לאור חומר הראיות שנאסף, והצביע על כך שהקטין רכש את המשקה המשכר מהעסק באמצעות מתווך בגיר, בידיעה ובשיתוף הפעולה של המבקש. 27. קיים חשד סביר כי המבקש התעלם מחובתו כמפעיל העסק שלא למכור משקאות משכרים לקטינים. אין להישמע לטענתו כי מכר את האלכוהול לאיגור, מאחר שבוסס כנדרש החשד לכך שמכירת האלכוהול לאיגור נעשתה לצורך עקיפת האיסור הקבוע בחוק, ובאחריות המבקש היה למנוע מצב זה. 28. צפייה בצילומי הוידיאו לא הייתה משנה את המצב העובדתי ואת החשדות שהצטברו נגד המבקש, שכן כאמור לגרסת הקטין הוא קיבל את האלכוהול מחוץ לעסק. גם האזנה להקלטה שהקליט המבקש את איגור, לא הייתה משנה, שכן בדבריו איגור לא הפריך את עדות הקטין, ולא חיזק את גרסת המבקש, אלא רק אומר כי לא ידע שמדובר בקטין. 29. טענות המבקש בדבר העדר הוכחות למכירת אלכוהול לקטין בידיעתו, הינן טענות שיוכל להשמיע בשלב המשפט גופו, אם יוחלט להגיש נגדו כתב אישום. בשלב זה, אין צורך בקיומן של הוכחות למעלה מכל ספק סביר או בקביעות מהימנות, אלא די בקיומן של ראיות המבססות חשד סביר לפיהן סגירת העסק נדרשת לשמירת שלום הציבור. טענותיו של המבקש בבקשתו וכפי שהושמעו במהלך הדיון אינן משכנעות, בשלב זה, ואינן מפריכות את המסקנה בדבר נחיצות סגירת העסק לשם שמירה על שלום הציבור. 30. יצוין עוד כי טענות המבקש בבקשתו לא גובו בתצהיר מטעמו, ולמעשה, כבר מטעם זה לא היה מקום להתייחס לטענות העובדתיות הנטענות בבקשה ושאינן עולות מן המסמכים, אך מאחר שהטענה לא נטענה על ידי המשיבה, לא ביססתי עליה את החלטתי. 31. האירוע ששימש בסיס להוצאת צו הסגירה הוא אירוע טראגי, במהלכו קטין צעיר סיכן את חייו בעקבות השפעת אלכוהול שרכש בעסק- אירוע חמור זה הצדיק את הוצאת הצו, והצעת המבקש במהלך הדיון כי ימנע מלהגיע לעסק או ימנע ממכירת אלכוהול בעסק אין בה כדי להסיר את החשש לשלום הציבור. לסיום 32. בהתחשב בחומרת העבירה המיוחסת למבקש ובראיות בתיק, סגירת העסק לתקופה של 30 יום תואמת את סמכות קצין המשטרה הקבועה בתיק, והינה מידתית, ראויה ונחוצה לשם שמירה על שלום הציבור, שלא יינזק ממכירת אלכוהול לקטינים, ולא נפל כל פסול המצדיק את התערבות בית המשפט בשיקול דעת קצין המשטרה. 33. לפיכך, אני קובעת כי צו הסגירה ניתן כדין ודוחה את בקשת המבקש לביטולו. קטיניםצו סגירהצוויםמשקאות משכרים / אלכוהול