קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נזקים למשלוח אווירי מחו''ל: א. הרקע לתובענה ובעלי הדין 1. משלוח של 8 מקלטי טלביזיה נשלח בדרך האוויר מבלגיה לישראל (להלן: "המשלוח"). המשלוח הגיע לישראל ביום 17.2.08 או בסמוך לכך ומשנמסר לרוכשת שהזמינה את המשלוח (להלן: "המבוטחת") התגלה כי המסך של אחד מן המקלטים - התנפץ עד כדי גרימת נזק כלילי למקלט האמור (להלן: "הנזק"). 2. התובעת, הינה חברת ביטוח אשר ביטחה את המבוטחת ושילמה להן תגמולי ביטוח בסכום של 24,874 ₪. התובעת הגישה מכח זכות השיבוב תביעה נגד הנתבעת 1 (להלן: "המוביל"). הנתבעת 2 (להלן: "חברת השילוח") הנתבעת 3 (להלן: "ממ"ן") והנתבעת 4 (להלן: "רשות שדות התעופה"); התביעה נגד חברת השילוח נדחתה בהסכמה טרם שמיעת הראיות לגופן. 3. בבסיס התביעה מונחת הטענה כי הנזק למשלוח אירע שעה שהמטען היה ברשותן ו/או בחזקתן של הנתבעים או מי מהם וכי הנתבעים או מי מהם התרשלו בהובלתו ו/או פריקתו ו/או אחסנתו. 4. התובעת הוסיפה וטענה כי הנתבעים או מי מהם הינם בבחינת שומרי שכר לגבי המשלוח מכח חוזה ו/או הדין וכי הפרו את חובתם על פי הדין ו/או החוזה וכתוצאה מכך נגרם הנזק. 5. כל אחד מבין הנתבעים הגיש כתב הגנה בגידרם כפרו הנתבעים באחריות שיוחסה לו בכתב התביעה והכחיש את גובה הנזק. 6. מטעמים אשר יתבררו להלן אתמקד בטענות ההגנה של ממ"ן אשר מעבר להכחשות כלליות וגורפות של טענות התובעת, טענה כי למעט משטח העץ השבור וקרטון "מעט מאד מעוך" לא נתגלה במשלוח במועד קליטתו אצלה, כל נזק המחייב תיעוד וכי הנזק למשטח העץ נגרם מחמת המשקל הכבד שהועמס עליו. ב. חוות דעת מטעם התובעת 1. התובעת נסמכה בכתב תביעתה בין היתר על דו"ח בדיקת נזק שנערך על ידי השמאי חנוך אילן מיום 26.2.08 (להלן: "אילן"). בדו"ח הבדיקה ציין אילן כי זומן להגיע ביום 21.2.08 למחסני ממ"ן שם אוחסן המשלוח טרם שחרורו ומצא כי המשלוח הגיע בשתי יחידות אריזה על גבי שני משטחי עץ. משטח אחד נמצא שלם ואילו השני נמצא שבור וקרטון שהונח עליו נמצא "מעט מאוד מעוך". 2. אילן הוסיף וציין כי המשלוח נקלט בממ"ן ללא כל הערה או הסתייגות ממצבו החיצוני של המשלוח וכי ממ"ן סירבה לציין כל הערת נזק. 3. להלן נרשם בדו"ח הבדיקה כי ביום 24.2.08 הועמס המשלוח בנוכחות אילן על משאית וכי יחידת האריזה שניזוקה ניצבה על משטח עץ חדש בלתי שבור, וכך נשלח למחסן המבוטח; למחרת היום, כך אילן, הודע לו כי אחד מן המקלטים שנשלח כבר להתקנה אצל לקוח הוחזר שכן הוא נמצא מחורץ בסדקים לאורך ולרוחב המסך וכי בדיקתו מיום 25.2.08 העלתה כי המסך מנופץ ועל פניו נמצאו סדקים. 4. אילן חיווה דעתו כי הנזק שנגרם למסך יכול להיגרם כתוצאה מנפילתו או מעיכתו של צד אחד מצידי המקלט הגם שנמצא ארוז כנדרש. 5. אילן הביע דעתו כי יש להפנות את התביעה כלפי ממ"ן. ג. עדי התובעת וגירסתם 1. מר יעקב לוי, המנהל הלוגיסטי של המבוטחת העיד כי צורת האריזה של המשלוח נשוא התביעה היה זהה בכל להאריזה של משלוחים קודמים דהיינו, שני ארגזי קרטון המונחים אלו על גבי אלו - על משטח עץ (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 22-28) לוי ובניגוד לאילן טען כי גילה את המסך השבור שעה שפתח את ארגז הקרטון בו אוחסן (עמ' 6 שורה 12). 2. לוי אף הבהיר כי בניגוד לגירסת אילן בדו"ח הבדיקה, המקלט השבור לא נשלח כלל להתקנה (שם, שורה 18). 3. אילן העיד בחקירתו כי עבד בזמנו בממ"ן משך כ-6 שנים מאז שנת 1978 כמנהל הביטוח של ממ"ן ובתור שכזה הוא מודע לנוהלי הבדיקה והדיווח על נזקים המקובלים בממ"ן (עמ' 9 שורה 1 וכן שורות 15-21). 4. אשר למצבו הרעוע של משטח העץ שחייב את החלפתו העיד אילן: "משטח העץ היה פגוע, המלגזה לא הצליחה להיכנס עם השיניים ולהרים את זה...בגלל זה הוא נאלץ להביא משטח אחר" (שם, שורות 10-13). 5. במהלך עדותו עומת אילן עם הטענה לפיה למסע האווירי של המשלוח קדם מסע יבשתי שארכו כ-100 ק"מ ואילן השיב, כי לא נתן דעתו על כך (עמ' 13). 6. בהמשך עדותו כפר אילן כפר בחקירתו בטענה לפיה על פי נוהלי ממ"ן רשאי לקוח לדרוש פתיחת מארזי מטען במקרה של חשד לנזק שנגרם (עמ' 15 שורה 5), וכן העיד כי למיטב ידיעתו לא בוצעה בדיקה כזו (שם, שורה 7). אילן אף דחה את האפשרות לפיה קרס משטח העץ תחת משקלם של מקלטי הטלביזיה (עמ' 15 שורות 14-19). 7. בהמשך הילוך עדותו הודה אילן כי משטח העץ אינו מהווה חלק מן המטען, תשובה זו ניתנה בזיקה לעמדתו לפיה היה על ממ"ן לרשום הערת נזק למטען (עמ' 15 שורות 27-31). 8. בתשובה לשאלה אישר אילן כי "מעיכה קטנה מאד" (של ארגז הקרטון) מסתברת בדרך כלל כקוסמטית גרידא וללא ממצא של נזק (עמ' 16 שורות 1-3) ואף הסכים כי לו היה משטח העץ מתהפך היו ניכרים בארגזי הקרטון בהם אוחסן המטען סימנים חריפים יותר (שם, שורה 8). בחקירתו החוזרת הבהיר אילן כי משטח העץ הינו חלק מן האריזה של המטען שכן, לא ניתן להזיז את הקרטון ללא המשטח (עמ' 16 שורות 11-13). ג. עדי המוביל 1. גב' מיכל שתיל העידה כי לו היה המוביל מקבל מטען שהמשטח שלו שבור, עובדה זו היתה מתועדת במסמך הנלווה לשטר המטען שמצורף למשאית שמבצעת את ההובלה היבשתית והוסיפה כי המטען התקבל אצל המוביל חף מכל סימן של נזק "שאחרת היתה הערת נזק במערכת" (עמ' 18 שורות 1-6). 2. בהמשך עדותה הודתה שתיל כי אין לה מידע, מה אירע אם בכלל במהלך התובלה היבשתית של המטען (עמ' 18 שורות 28-30). ד. עדי ממ"ן וגירסתם 1. ברי פינטו שהכין חוות דעת מטעם ממ"ן טען כי השבר במשטח העץ נגרם בשל שימוש במשטח בעל סיבולת נמוכה למשקל (משטח LIGHT WEIGHT) אשר קרס תחת משקל ארגזי הקרטון שהכילו את המקלטים (עדותו בעמ' 20-21). 2. עד נוסף מטעם ממן, מר אייל ברוך גרס בתצהירו ובחוות הדעת כי משטח העץ היה דל וחלש וכי קרס תחת כובדו של המטען בעוד שעל אריזתו של המטען עצמו אין שום סימן של נזק (סעיף 5 לחוות הדעת). 3. בהתייחסו לעמדת אילן שתיעד קרטון שנמצא "מעט מאוד מעוך" טען ברוך כי עסקינן בסימן שכיח ביותר שאין לדרוש ממ"ן לדווח עליו. 4. ברוך הודה כי המטען נקלט בממ"ן ללא כל הערת נזק (עמ' 22 שורות 18-19). 5. במהלך חקירתו הסכים ברוך כי המטען שונע במהלך אחסונו בממ"ן בין מספר נקודות (עמ' 22 שורות 23-27). 6. בהמשך עדותו הודה ברוך כי קיימת בהחלט אפשרות שמלגזה (המשנעת את המטען בממ"ן) עלולה לפגוע במשטחי העץ (עמ' 23 שורות 13-20). ברוך אף הסכים בעדותו שמשטח העץ מהווה חלק מן המטען (עמ' 24 שורות 4-5). 7. עם זאת בתשובה לשאלה המתבקשת, מדוע לא נקלט המטען בממ"ן כניזוק, השיב ברוך: "כי אנחנו לא מתייחסים למשטח עצמו אלא לאריזה" (עמ' 24 שורות 6-9). בתשובה לשאלת בית המשפט הוא מוסיף: "אנחנו לא מדווחים על המשטח כחלק מן האירוע של דיווחי הנזק" (שם, שורות 14-22). 8. בתשובה לשאלה נוספת של בית המשפט בהקשר להעדר תיעוד של מעיכה בדופן ארגז הקרטון, השיב ברוך: "יש שיקול דעת, העובדה שכמעט רוב המטענים מגיעים עם מעיכות פה ושם אינם מדווחים כנזק ובפועל באמת אין להם נזק" (עמ' 35 שורות 19-20 וכן בעמ' 26 שורות 9-11). 9. גב' אסתר סירוטה שהעידה אף היא מטעם ממ"ן, טענה בעדותה: "לא רושמים הערת נזק גם אם המשטח נפגע בממ"ן...רק אם יש נזק חיצוני למטען עצמו, לאריזה" (עמ' 28 שורות 9-6). ה. הפלוגתא העיקרית 1. הן התובעת והן המוביל טענו בסיכום טענותיהם כי יש לזקוף את האחריות לנזק לחובת ממ"ן. 2. אין חולק בפני על העובדה כי המשלוח נקלט בממ"ן ללא כל הערת נזק או הסתייגות ומשכך, המחלוקת הטעונה הכרעה בין בעלי הדין הינה, האם יש להחזיק את ממ"ן כמי שנושאת באחריות לגרימת הנזק. ו. דיון וממצאים 1. בבחינת התשתית העובדתית והבחינה המשפטית יש להפריד בין הנזק שנגרם למשטח העץ מזה, ובין הנזק שנגרם למקלט הטלביזיה, שכן רק האחרון מהווה את עילת התביעה. 2. גם בהינתן כי המשטח מהווה חלק בלתי נפרד מן האריזה, וככזה הוא מהווה חלק בלתי נפרד מן המשלוח, לא הוכח בפני במידת הוודאות הדרושה כי הנזק שנגרם למשטח העץ במהלך שהותו בממ"ן מחייב את המסקנה כי המקלט, שהיה מאוחסן בארגז קרטון שהוצב על המשטח - נפגע אף הוא, במהלך שהותו בממ"ן. 3. הנה כי כן, ציין אילן בחוות דעתו: "משטח העץ שהיה מחובר בבנדים לקרטונים עצמם נמצא שבור. קרטון מעליו נמצא מעט מאד מעוך. בשלב זה לא ניתן היה לקבוע, האם עקב כך נגרם נזק גם לסחורה עצמה שקרובה לתחתית". ובסיכום חוות הדעת תחת הפרק הערות, בהתייחסו לנזק שנגרם למקלט קובע אילן: "נזק שכזה, בהתאם לנסיוננו יכול להיגרם כתוצאה של נפילת או מעיכת צד אחד של המכשיר למרות שנמצא ארוז כנדרש בתוך קרטון חיצוני". 4. לא זאת אף זו; עיון בתמונה נ/8 (שצורפה לתצהירי ממ"ן) מלמדת כי סימני המעיכה הקלים ניכרים בארגז הקרטון התחתון קרי זה הקרוב יותר למשטח העץ שניזוק. עובדה זו צויינה לראשונה בפיסקה 10 לסיכומי התובעת. עם זאת, הנני תמים דעים עם ממ"ן אשר טענה בפיסקה 19 לסיכומיה (עמ' 13) כי לא נטען ולא הוכח שהנזק נגרם דווקא למקלט שאוחסן באותו ארגז תחתון. פירכה זו בבנין הראיות של התובעת הינו הרה משמעות בקביעת תוצאות התביעה. יתר על כן, אילן עצמו הסכים הן בחוות הדעת והן בעדותו כי אין בסימני המעיכה בארגז הקרטון אותם תיאר כמזעריים כדי לבסס מסקנה בדבר גרימת נזק למקלט עצמו. 5. מן המקובץ עולה כי גם בהנחה המטיבה ביותר עם התובעת ולפיה משטח העץ ניזוק במהלך שינועו של המשלוח בממ"ן - אין בכך כדי לקבוע מניה וביה כי הנזק שנגרם למקלט הינו פועל יוצא מתחייב מן הפגיעה במשטח העץ. 6. מעבר לדרוש אוסיף כי קביעת אילן בדבר היתכנות הנזק בתהליך של נפילת המטען או למיצער מעיכת הארגז בו נמצא המקלט, טעונה כידוע ביסוס בראיות, אך לא הוכח בפני כי המטען נפל ממשטח העץ ואין בפגיעה המתועדת במשטח העץ כדי לבסס ממצא כי המטען נפל ממנו. הוא הדין לגבי ארגז הקרטון שהרי אין בפני ראיה או אפילו הערכה מקצועית לפיה יש בסימני המעיכה הזעירים בארגז הקרטון כדי לבסס פגיעה במקלט. 7. ככללו של דבר מאוחדים הן השמאי והן ברוך בעמדה לפיו אין בסימני המעיכה הקלים לכשעצמם, כדי לבסס קשר סיבתי בינם ובין הנזק למקלט, ולעניין זה אחזור ואזכיר כי לא נטען ולא הוכח כי המקלט הניזוק אוחסן באותו ארגז קרטון שבו נמצאו סימני מעיכה זעירים. ז. ההיבט המשפטי 1. התובעת נסמכה על פסק הדין שניתן ב-ת"א (ת-א) 34967/01 קונטיננטל חברה לביטוח בע"מ נ. אל על נתיבי אויר בע"מ בו נקבע כי קיומו של שטר מטען נקי מלמד כי המטען התקבל אצל המוביל ואצל המשלח ללא כל נזק. 2. ב"כ ממ"ן טען לעומת זאת כי אין בפסק הדין האמור כמו גם בסעיף 11 לאמנת ורשה (להלן: "האמנה") כדי לקבוע הנחה באשר לתכולה הפנימית של המטען (קרי; מצב מקלטי הטלביזיה המאוחסנים בארגזים). בסעיף 11 לאמנה נקבע: "א. שטר המטען או הקבלה על המטען הם ראייה לכאורה לעשיית החוזה, לקבלת המטען ולתנאי ההובלה הנזכרים בו. ב. כל הצהרה בשטר המטען או בקבלה על המטען המתייחסת למשקל, לממדים ולאריזה של המטען, וכן אלה המתייחסות למספר החבילות, הן ראייה לכאורה לעובדות המצויינות; אלה המתייחסות לכמות המטען, לנפחו ולמצבו אינן מהוות ראייה נגד המוביל אלא אם כן גם נבדקו, וגם הוצהר בשטר המטען על כך שנבדקו, על ידיו בנוכחות המשגר, או מתייחסות למצב המטען כפי שהוא נראה לעיל". 3. נמצא איפוא כי, בסעיף 11 לאמנה הנ"ל והפסיקה הדנה בו (כפי שנסקרה בפסקאות 16-17 לסיכומי ממ"ן) מלמדת כי קבלת המטען על ידי המוביל, ללא הערת נזק הינה בבחינת PRIMA FACIE EVIDENCE למשקל, לממדים ולאריזה של המטען, להבדיל מחזקה חלוטה באשר למצבו של המטען. לכך הסכימה גם ב"כ התובעת בסעיף 16 לסיכומיה. 4. על כך אוסיף כי גב' שתיל שהעידה מטעם המוביל, הודתה בחקירתה כי אין לה כל מידע באשר להיתכנות של פגיעה במטען במהלך התובלה היבשתית. מכאן שניסיונה של התובעת לבסס את אחריותה של ממ"ן על דרך שלילת אחריותם של המוביל והמשלח אינו עומד במבחן. 5. התובעת ביקשה להחיל על נסיבות המקרה את הוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) ולהביא להיפוך נטל הראיה באופן שעל ממ"ן להוכיח כי לא התרשלה, אלא שגם ניסון זה נתקל בקושי יישומי המובנה בעובדה לפיה במהלך שיגורו מבלגיה לישראל התגלגל המשלוח בין מספר ידיים (ובכלל זה המוביל היבשתי והמוביל האווירי) ומשכך, לא מתקיים התנאי השני לתחולת סעיף 41 הנ"ל ("הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו"); ניכר כי התובעת היתה מודעת לקושי זה (ראו סעיף 22 לסיכומיה). אני רואה איפוא לדחות את טענת התובעת גם בסוגיה זו. 6. האחריות המיוחסת לממ"ן מכח חוק השומרים, התשכ"ז - 1967 6.1 ממ"ן הינה בבחינת שומר שכר על פי הגדרת המונח בסעיף 1 (ג) לחוק האמור, דומה כי גם ממ"ן לא חלקה על קביעה זו. 6.2 עם זאת לא הוכח בפני כי הנזק למטען (להבדיל מן הנזק למשטח העץ) נגרם במתחם הזמן שבו אוחסן המטען בחצרי ממ"ן משכך, לא התמלאו תנאי התחולה של סעיף 2 לחוק השומרים. 7. התובעת חזרה בה מטענותיה כלפי הנתבעים האחרים 7.1 בסיכום טענותיה התמקדה התובעת בייחוס אחריות לממן תוך שהצניעה עד מאד את ההסתברות בדבר חבותן של הנתבעות האחרות. בסעיף 22 לסיכומיה טענה התובעת: "באם בית המשפט אינו מסכים כי המטען נקלט ללא כל נזק בממ"ן, אזי הנטל עובר ליתר הנתבעות להוכיח מה קרה בחזקתן". ובסעיף 23 לסיכומים נטען: "באשר לנתבעות 1 ו-2; נתבעות אלו מסתמכות בהגנתן על פרטי הקליטה של ממ"ן כפי שהם מתועדים בדו"ח הקליטה. באם בית המשפט מקבל דו"ח זה כראייה ואגב ממ"ן אינה מתכחשת לדו"ח זה, אזי שלכאורה נתבעות 1 ו-2 הוכיחו כי מסרו את המטען תקין לחזקת ממ"ן". 7.2 אין חולק כי דו"ח הקליטה התקבל כראיה וב"כ התובעת אף חקרה את ברוך על תוכנו (עמ' 22). ברוך הודה כי המטען נקלט ללא הערת נזק - מכאן, שאליבא התובעת, הנתבעות 1 ו-2 הופטרו מאחריות. עם זאת, וכמובהר לעיל, אין בעובדה שהמטען נקלט בממ"ן ללא הערת נזק כדי לבסס שכשלעצמה, את אחריותה של ממ"ן. 8. סוף דבר אני דוחה את התביעה. התובעת תשלם לנתבעת 3 שכר טרחת עורך דין בסך של 3,500 ₪. אין צו להוצאות לגבי הנתבעים האחרים. בשולי פסק הדין אבהיר כי הסבריה של ממ"ן לסירובה לרשום הערת נזק למיצער לגבי המשטח אינם משכנעים ואינם מניחים את הדעת. תעופהמשלוחתובלה אווירית