קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ניכוי מס במקום להעביר כספים למפרק: 1. הבקשה שבפניי הינה בקשתו של המנהל המיוחד להורות לקוסט פורר רואי חשבון (להלן: ("המשיבה"), להעביר אליו את מלוא דמי השכירות המגיעים ממנה למנהל המיוחד, בהתאם להסכם שכירות אשר נכרת עימה, מבלי שהמשיבה תנכה מס במקור לטובת רשות המסים, כפי שהחלה לעשות לאחר מספר שנים שלא עשתה כן. עוד התבקש ביהמ"ש להורות לרשות המסים להעביר סכומים אשר השתלמו לקופת הפירוק. בבקשה נאמר כי ביום 5.5.09 אישר ביהמ"ש הסכם שכירות מחודש בין המנהל המיוחד לבין המשיבה. לפי ההסכם, על המשיבה לשלם מדי חודש לקופת הפירוק סך של כ- 100,000 ש"ח כנגד השכרת מכס לנכסי החברה בחיפה. במשך תקופה של כ- 10 חודשים לא שילמה המשיבה כספים כלשהם ובסופו של דבר העבירה את הכספים לידי המנהל המיוחד. המשיבה שילמה את מלוא דמי השכירות במשך תקופה של למעלה משנתיים וחצי. ביום 29.4.10 הפקידה המשיבה בחשבון החברה, המתנהל ע"י המנהל המיוחד בפירוק, סכום של כ- 64,000 ש"ח בלבד. נמסר למנהל המיוחד כי נוכה מס במקור לטובת רשות המסים. המשיבה פנתה למנהל המיוחד וטענה כי קיימת חובה לנכות את המס במקור, אלא אם כן יציג המנהל המיוחד אישור על פטור מניכוי מס במקור של החברה בפירוק. מדובר בחברה בפירוק שהפסדיה רבים ואין סיכוי כי תשלם מיסי הכנסה בשנים הקרובות. הודגש בפני המשיבה כי הוגשו כבר שני דו"חות שנתיים לרשות המסים מבלי שתישמע טענה כלשהי מרשות המס בדבר ניכוי מס במקור. הפסדיה של החברה עצומים, כאשר עיון בדו"ח שנת המס 2008 מעלה כי ההפסד הכולל של החברה עולה על סך של למעלה מ- 57 מליון ש"ח. ניכוי מס במקור מהווה מקדמה על חשבון תשלום מס הכנסה. מאחר ומדובר בחברה בפירוק, אין זה סביר לחייב בתשלומי מס הכנסה ולבצע ניכוי מס במקור. מי שמנכה במקור לרשות המסים במקום להעביר כספים המגיעים למפרק של חברה ישירות למפרק, עשוי להחשב במקרים מסויימים כמי שנגוע בהעדפת נושים. גם במקרה של חילוקי דעות בענין ניכוי המס במקור, היה על המשיבה להפקיד את מלוא דמי השכירות ולפנות לבימ"ש בבקשה להבהרת סוגיית הניכוי במקור ולא לעשות דין לעצמה. המשיבה השיבה כי היא כפופה להוראות פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 ולכן חלה עליה חובת ניכוי מס במקור. המשיבה טענה כי היא פנתה טלפונית לסגנית פקיד שומה 5 ת"א והונחתה לנכות מס במקור כל זמן שטרם הועבר פטור מניכוי מס במקור על שם החברה בפירוק, או על שמו של המפרק בכובעו כמפרק החברה. בדיון אשר התקיים במעמד הצדדים, אליו זומן גם ב"כ רשות המסים, קיבלו הצדדים את המלצת ביהמ"ש כי תיערך בדיקה נקודתית ע"י שלטונות המס ותינתן על ידם החלטה בענין חובת הניכוי במקור. לאחר הדיון נמסרה הודעה על פיה בחן פקיד השומה את סוגיית ניכוי המס במקור והגיע למסקנה כי יש לנכות מס בשיעור 20% מהכנסות החברה בגין דמי שכירות מהבנין. עוד נאמר בהודעה, כי יש לציין שגם אם קיימים הפסדים מועברים משנים קודמות, לא הוכח לפקיד השומה כי ניתן לקזזם כנגד הכנסות השכירות בהתאם לסע' 28 לפקודת מס הכנסה. לאור הודעה זו נקבע על ידי דיון נוסף. לפני הדיון הוגשה תגובה בכתב מאת רשות המסים לבקשתו של המנהל המיוחד. בתגובה נאמר כי לחברה לא היו חובות בגין התקופה עובר למועד הפירוק ולכן לא הוגשו תביעות חוב. החברה היא בעלים של בנין אשר מושכר על ידה באמצעות המנהל המיוחד לצדדי ג'. באפריל 2010 החל אחד השוכרים, המשיבה, להעביר תשלומי שכירות לאחר ניכוי מס במקור. עד אפריל 2010, למרות העובדה כי החברה לא החזיקה בפטור מניכוי מס במקור, לא נוכה המס בפועל. המנהל המיוחד טוען כי החברה זכאית לקבל פטור מניכוי מס במקור מאחר והיא צברה הפסדים רבים בשנים קודמות בדמות הפסדים מעסק. אין חולק כי הפסדי החברה מהעבר הם הפסדים בגין הכנסה מעסק, בהתאם לסע' 2(1) לפקודת מס הכנסה. המנהל המיוחד מבקש לקזז הפסדים אלה בהתאם לסע' 28 לפקודת המסים. בין המנהל המיוחד לבין רשות המסים קיימת מחלוקת לגבי קיזוז ההפסדים בענין סיווג ההכנסה של החברה מדמי השכירות. המנהל טוען, כאמור, כי יש לסווג את ההכנסה מדמי השכירות כהכנסה מעסק, ואילו פקיד השומה טוען כי יש לראות את ההכנסה משכירות כהכנסה בהתאם לסע' 2(6) לפקודת מס הכנסה, כלומר הכנסה משכירות. בתגובה נסקרה פסיקה לענין עצם הגדרת ההכנסה וכן פסיקה המתייחסת לטענתו של המנהל המיוחד בדבר העדפת נושים. נטען כי במקרה הנוכחי ההכנסה הונפקה במהלך תקופת הפירוק. אין לכן כל סיבה כי תשלום מס במקור לא יועבר ישירות למס הכנסה, שכן סכום זה אינו נתבע בתביעת חוב והוא במעמד של הוצאות פירוק. תשלום מס מעין זה אינו מהווה העדפת נושים אסורה. עוד נטען כי ללא הגשת דו"חות ע"י המנהל המיוחד, לא ניתן לאמוד את חובות המס. המנהל המיוחד השיב לתגובת רשות המסים והדגיש כי יקבל כל החלטה מחייבת בענין תשלומי מסי החברה. עם זאת, טען כי עצם קיומה של מחלוקת באשר לחבות במס הכנסה כתוצאה מסיווג ההכנסה, אין פירושה שאין מקום לתת את הפטור מניכוי מס במקור. המנהל המיוחד ציין כי יש בקופת הפירוק סכום של למעלה מ- 8.5 מליון ש"ח. המנהל המיוחד הרחיב והפנה לפסיקה בענין פעילות החברה וסיווג ההכנסה הנובעת מדמי השכירות, וטען כי על ביהמ"ש להכריע במחלוקת בענין סיווג ההכנסה. הכנ"ר תמה בתגובתו מדוע פקיד השומה דורש דרישות לצורך הנפקת אישור על פטור מניכוי מס במקור. לא ברור, לדבריו, מדוע מאז כניסת החברה להליך פירוק בשנת 2006 לא דרש זאת על אף ידיעתו על ההליך. ככלל, מרגע כניסתה של החברה להליך של חדלות פרעון, אין המנהל המיוחד רשאי לוותר או להעניק מראש ובלא בירור לנושה כלשהו סכומים השייכים לקופה. לכן, המסקנה היא שבשלב ראשון ירוכזו דמי השכירות במלואם בידי המנהל המיוחד ולאחר מכן יוכלו הנושים, לרבות פקיד השומה, לתבוע את המגיע להם מקופת הפירוק ללא כל קשר למעמד החוב. הכנ"ר סבור כי יש להנפיק אישור על פטור מניכוי מס במקור ללא קשר לסיווג העסק, כפי שנקבע בפש"ר 1369/06 עו"ד אריה דנציגר בתפקידו כמפרק זמני נ' פקיד שומה כפר סבא, . במהלך הדיון אשר התקיים ביום 8.11.11 ציין המנהל המיוחד כי הוגשו דו"חות לשנים 2007 - 2009 ואף הוצאו שומות בגין הדו"חות. המנהל המיוחד טען כי רשות המסים קיבלה את העובדה שמדובר בעסק. אולם, לאחר בדיקה של ב"כ רשות המסים, נאמר כי לגבי סיווג ההכנסה יש מחלוקת ויש לברר את הענין בדרכים הרגילות. עוד נאמר כי אם יתברר שהועבר סכום ביתר, יוחזר הסכום. ב"כ הכנ"ר ציינה כי מתגובת רשות המסים עולה שעמדתו באשר לאי הנפקת האישור למנהל המיוחד נקשרת לאי הגשת הדו"חות, כאשר התברר כי טענת אי הגשת הדוחות איננה נכונה. המנהל המיוחד איננו חולק על כך שגם על חברה הנמצאת בהליך של חדלות פרעון חובה לשלם את המס למס הכנסה. אולם, כאשר המנהל המיוחד מצוי בקשר שאיננו קשר עסקי רגיל אלא קשר בין שוכר לבין משכיר הנמצא בפירוק, לא ניתן להתעלם מהחוקים של הליך חדלות הפרעון ולא ניתן היה להעביר כספים למס הכנסה. ב"כ רשות המסים חזר והבהיר כי קיימת מחלוקת באשר לסיווג ההכנסה וכי יש לברר ענין זה בדרכים רגילות. עם זאת, טען כי החברה צריכה לנכות מס במקור והעובדה שהיא נמצאת בחדלות פרעון אינה צריכה לשנות את החיוב בתשלום המס. אף לא ייגרם נזק כספי לחברה שכן, כפי שנטען, יש די והותר כסף בקופת הפירוק. המנהל המיוחד הצהיר כי הוא מוכן שהכספים אשר נוכו במקור יועברו לקופת הפירוק וכי לא יחולק דיבידנד עד לאחר שיתבררו טענות מס הכנסה. כמו כן טען המנהל המיוחד כי על בימ"ש זה להכריע בענין סיווג ההכנסה. 2. כפי שהבהיר המנהל המיוחד וכך גם הכנ"ר, אין כל מחלוקת באשר לחובתו של בעל תפקיד, לשלם מסים כתוצאה מפעולות הנעשות על ידו במהלך תקופת הפירוק. אולם, השאלה שבפניי הינה שאלה בשלב המקדמי בלבד באשר למתן אישור לפטור מניכוי מס במקור למנהל המיוחד. לכן, אינני רואה כל צורך להכריע במסגרת הבקשה שבפניי בשאלת סיווג ההכנסה וקיזוז ההפסדים. כפי שהודיע המנהל המיוחד, הוגשו דו"חות, הוצאה שומה ונושא סיווג ההכנסה יתברר במסגרת הערכאה המתאימה אשר תידון במכלול טענות הצדדים בענין זה. כפי שהבהירה כב' סגן הנשיא השופטת ו. אלשיך, בענין דנציגר, מדובר למעשה בבקשה למסמך אשר תפקידו לאפשר לחברה בפירוק לקבל כספים לידה מצד ג', במקרה זה השוכרת. אומנם, באותו מקרה דובר בכספים הנובעים מפסק בוררות אשר ניתן זמן רב בטרם נקלעה החברה להליכי פירוק. ביהמ"ש קבע כי לא מצא כל סיבה מדוע לא יועברו הכספים לידיו הנאמנות של המפרק, כדי שלאחר מכן ניתן יהיה לערוך בירור של מעמד רשויות המס כלפי קופת הפירוק, כפי שהדבר נעשה באופן שגרתי בתיקי חדלות פרעון הכוללים חבות במס. עם זאת קבע בית משפט "הטענה כי יתכן ולרשויות המס זכות לתבוע חלק מהסכום במעמד של הוצאות פירוק, אינו מעלה ואינו מורידה בנסיבות המקרה דנן". כלומר, גם כאשר קיימת טענה כי המס הוא בגדר הוצאות פירוק, כפי שנאמר במקרה שבפניי, יש להעביר קודם כל את מלוא הכספים לקופת הפירוק. בית משפט המשיך והבהיר בעניין דנציגר כי הכלל הוא שאין מפרק, נאמן בפשיטת רגל או נאמן בהקפאת הליכים רשאים לוותר או להעניק מראש ובלא בירור לנושה סכומים השייכים לקופה, שכן הדבר עשוי להחשב כהעדפת נושים. ביהמ"ש קבע באותו ענין כי העובדה שנושה טוען כי יתכן ולחלק מהחוב מעמד של הוצאות פירוק אינה מבטלת ואינה מהווה חריג לכלל זה. אם יתברר כי מדובר בהוצאות פירוק, הרי שהמפרק יהיה חייב לשלם לפקיד השומה את מלוא החוב בטרם יוכל לחלקו לנושים או לנצל את הסכום למטרות אחרות. ביהמ"ש קבע בסופו של דבר בענין דנציגר: "אין עסקינן במחלוקת אודות שיעור המיסוי, השייכת לתחום הפנימי של דיני המס, אלא - באורח מובהק - באיזון שבין הדין הכללי לדיני חדלות הפרעון, ובעיקר לכלל הבסיסי הקובע כי נכסי החברה ירוכזו בתחילה בידי בעל התפקיד, ולאחר מכן יוכלו הנושים לתבוע את המגיע להם מהקופה - ואין נפקא מינא אם עסקינן בחוב במעמד של הוצאות פירוק, או במעמד של נשיית העבר המצריכה הגשת תביעת חוב". (ההדגשה במקור). ראה לענין זה גם פש"ר 576/02 דורית לוי קילר עו"ד מפרקת פריצקר יזמות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, . באותו מקרה התקשרה המפרקת עם הרוכשת, אחים עופר ירושלים בע"מ, בהסכם מכר לפיו רכשה הרוכשת מאת המפרקת את זכויות החברה שבפירוק בנכס מקרקעין בירושלים. המפרקת ביקשה להימנע מתשלום ניכוי במקור של מס הכנסה בגין תמורת המכר. בהחלטתו הבהיר כב' השופט גינת כי אומנם, בהתאם לדין, מוטלת על הרוכשת החובה לנכות מס הכנסה במקור. אולם, תשלום למפרק מוצא מכלל כך ומתן עדיפות לרשויות המס סותרת את הוראות הדין החלות על חברה חדלת פרעון. מאחר ומכירת זכויות החברה בנכס מתבצעת ע"י המפרקת במסגרת הליכי הפירוק, פטורה הרוכשת מהחובה לניכוי במקור של מס הכנסה. המפרקת הבהירה כי המכירה נכנסת לגדרן של עסקאות אשר חלה עליהן חובת תשלום מס שבח. לכן הודיעה כי תדווח על העיסקה לרשויות מס שבח והמס שיידרש, ככל שיידרש, ישולם ע"י המפרקת בהתאם להוראות חוק מיסוי מקרקעין, ככל שלא ניתן יהיה לקזז ממנו את ההפסדים העסקיים של החברה. כב' השופט גינת ציין כי המפרקת הפנתה לפסק דינה של כב' השופטת אבנור בהמ' (ת"א) 11291/84 ד"ר יוסף גרוס כונס נכסים למטוס בואינג נ' בנק דיסקונט . באותו מקרה קבעה כב' השופטת אבנור כי אין באמצעי גביה המוענק לרשות מרשויות המדינה, כדי לשנות את סדרי הנשייה לפי פקודת החברות או לפי פקודת פשיטת הרגל. נקבע כי תשלום המקדמה היא דרך מנהלית לגביה מראש של מס אשר יגיע מאת החברה. אך אם נכנסה החברה לפירוק הרי המעשה הוא מעשה של גוף חדש, המפרק או הנאמן. באותו מקרה בוצע מכר מטוס ע"י כונס נכסים כאשר החברה היתה בפירוק וכונס הנכסים פעל בהסכמת המפרק. נקבע כי יש לראות את מכירת הנכסים כמעשה שמטרתו תשלום חובות לפי הדין וסדר העדיפויות הקבוע בפקודת החברות. לכן תמורת המכר משתלמת למי שממונה מטעם ביהמ"ש לשם תשלום החובות המגיעים לנושים. כב' השופטת אבנור ציינה כי עולה השאלה האם במידה ותחול על כונס הנכסים חובת תשלום מס רווחי הון, רשאי פקיד השומה לגבות את המקדמה בגין המס בדרך של ניכוי במקור. ביהמ"ש קבע כי כונס נכסים מוכר נכסים שהם פקדון בידיו ומשלם מתוך דמי המכירה את החובות לפי דין. המחלוקת האמיתית היא בידי מי יופקד הסכום אשר לפי החישוב החשבונאי מהווה את המקדמה. נקבע כי אין לעכב את תשלום המקדמה במלואו לכונס, ותהיה שהות בידי פקיד השומה לברר את המס על רווחי ההון בטרם יועבר אותו פקדון, סכום המכירה, למי שייקבע. לאחר שהפנה כב' השופט גינת לאמור בפס"ד זה, הבהיר כי בקשתה של המפרקת שלא ינוכה מס במקור מתייחסת לתמורה ששולמה בעבור נכס המקרקעין. המפרקת מבקשת למעשה להחזיק בידה את הכספים שיכול ותצטרך לשלם לרשות המסים עד לבירור גובה החוב. כב' השופט גינת הורה כי אין לנכות מס במקור לגבי פעולת המכירה של המפרקת אשר נעשתה לאחר מתן צו הפירוק, שכן "ביחס לנסיבות דומות נקבע בפסה"ד הנ"ל (פס"ד ד"ר יוסף גרוס - ד.ק.) כי אין לנכות את המס במקור". כך יש להורות גם במקרה שבפניי. תשלום דמי השכירות אמורים להיות מועברים במלואם לידי המנהל המיוחד ועל רשות המסים להמציא את אישור הפטור מניכוי מס במקור. במסגרת הליך הפירוק אמורים כל הכספים להיכנס לקופת הפירוק על מנת שהמפרק יחלק אותם לאחר מכן, באישור ביהמ"ש, לאחר בירור כל הטענות הרלוונטיות ובהתאם לסדרי הקדימויות. אין כל מקום לגביה מוקדמת של המס, לגביו קיימת מחלוקת הנובעת מסיווג ההכנסה המתקבלת מאת המשיבה. על כל הכספים להיות מועברים לידי המפרק הפועל בפיקוח ביהמ"ש. לאור זאת, על רשות המסים ליתן למנהל המיוחד את האישור כמבוקש. על המשיבה להמשיך ולשלם את מלוא דמי השכירות אשר נקבעו בהסכם לידי המנהל המיוחד. לאור הסכומים המצויים בקופת הפירוק ולאור התחייבותו של המנהל המיוחד שלא לחלק כספים עד אשר ייקבע מעמד החבות כלפי רשויות המס - אני מורה לרשות המיסים להעביר לקופת הפירוק את הכספים אשר הועברו עד כה במסגרת הניכוי במקור. לאור העובדה כי חלק ניכר מטיעוני הצדדים בתגובות התייחס לשאלת סיווג ההכנסה, שאלה שבה לא דנתי, אינני רואה מקום ליתן צו להוצאות. מפרק (חברה)מיסיםניכוי מס