קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ניסיון שוד - מעצר עד תום ההליכים: נגד המשיב הוגש כתב אישום בגין ניסיון שוד בנסיבות מחמירות. בעובדות כתב האישום נטען כי ביום 5.1.2011 בשעה 19:40 או בסמוך לכך הגיע המתלונן לביתו שברחוב הורוביץ 7 בראשון לציון והחל לעלות במדרגות לקומה הראשונה. המשיב הלך בעקבותיו של המתלונן, וטפח בידו על כתף המתלונן. המתלונן הסתובב לכיוונו של המשיב, ואז המשיב הכה בחוזקה, באמצעות אבן גדולה, בפניו של המתלונן, וניסה לחטוף מידיו את השקית בה אחז. המתלונן נאבק במשיב והכה אותו באמצעות מטריה שהיתה בידו, תוך שהמשיב ממשיך ומנסה לחטוף את השקית מידי המתלונן. שקית שהמשיב החזיק נקרעה והתפזרה בחדר המדרגות, ואז נמלט המשיב מהמקום. כתוצאה ממעשיו של המשיב נגרם למתלונן חתך מעל עין שמאל והמטומה סביב העין, והוא נזקק לתפרים מעל העין. במקביל לכתב האישום, הוגשה גם בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בשאלת קיומן או העדרן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו הלכאורית של המשיב. הראיות לכאורה דנ"א - D.N.A המתלונן העיד בהודעתו במשטרה כי הכובע של השודד נפל בזירה. נערכו בדיקות דנ"א, והוגשה חוות דעת מז"פ, לפיה: בחומר שנדגם מהכובע התקבל פרופיל דנ"א שמקורו ביותר מפרט אחד (תערובת פרופילים). הפרופיל הבולט בתערובת תואם את פרופיל הדנ"א של המשיב, או כל אדם בעל פרופיל זה כפי שהתקבל בבדיקות אלו. שכיחות הפרטים באוכלוסיה שהינם בעלי פרופיל דנ"א, כפי שהתקבל בפרופיל הבולט בחומר שנדגם מהכובע ומהמשיב, נאמדת באחד ליותר ממיליארד פרטים. ברור הדבר, שככל שהמופע נדיר יותר באוכלוסיה, כך המובהקות הסטטיסטית של הזיהוי גבוהה יותר. כפי שנאמר בפרשת ע"פ 9724/02 אבו חמאד נ' מ"י פד"י נח(1) 71, בעמ' 92, מפי כב' השופט מ' חשין: "עיקר הוא בנושא ההסתברות הסטטיסטית ובשכיחות ההתאמה בין הדנ"א שנמצא בזירה לבין הדנ"א של הנאשם, וככל שהשכיחות תלך ותפחת, כן יעלה ערכה של ראיית דנ"א ....... בדיקת דנ"א בהסתברות סטטיסטית גבוהה (ובלא שנכריע במידתו של אותו גובה) ראויה היא שדינה יהא כראיה של טביעת אצבעות, ובהעדר הסבר סביר - הסבר העשוי לעורר ספק בלב בית המשפט - יהא ניתן להרשיע נאשם אך על פי ראיה זו". וגם כב' השופט טירקל (שם, בעמ' 94) חיווה דעתו: "שניתן לסמוך על התוצאה של בדיקת דנ"א לצורך זיהויו של נאשם כמי שעבר את העבירה, לפחות כמו שניתן לסמוך על טביעת אצבע, ו"כמעט" כמו שניתן לסמוך על ראיה ישירה...". 4. ב"כ המשיב טוענת כי ראיית הדנ"א במקרה דנן איננה נחרצת, שכן, הפרופיל שהתקבל מהתובע מקורו ביותר מאדם אחד. נכון הדבר, אך אזכיר כי הפרופיל הבולט בתערובת הפרופילים שנתקבלה תואם את פרופיל הדנ"א של המשיב. עוד היא טוענת כי דווקא על הכיפה, שנמצאה בזירה, בתוך הכובע (ראה תמונה), לא נמצא דנ"א של המשיב. הטענה אינה מדוייקת. בחוו"ד מז"פ צוין כי בחומר שנדגם מהכיפה נתקבלה תערובת שמקורה בשני פרטים לפחות, וכי לא ניתן לשלול את תרומתו של המשיב לתערובת זו. אזכיר כי עוסקים אנו עתה רק בשאלה של ראיות לכאורה, היינו - האם חומר הראיות שנאסף מבסס סיכוי סביר להרשעת המשיב בעבירה המיוחסת לו (בש"פ 2201/11 פלוני נ' מ"י, כב' השופטת א' חיות, החלטה מיום 27.3.11). "ראיות לכאורה להוכחת האשמה הן אפוא ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט - תוך בחינתן בחקירות, ותוך קביעת אמינותן ומשקלן - יוביל לראיות אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר. רק אם קיימים ליקויים בסיסיים או קשיים אינהרנטיים בחומר החקירה באופן שהחומר הגולמי כפי שהוא נתפס כיום לא יוכל - גם לאחר "עיבודו" בעתיד והעברתו בכור המבחן של ההליך הפלילי - להקים תשתית ראייתית אשר יש סיכוי סביר שניתן יהא לבסס עליה את הרשעת הנאשם, תתבקש המסקנה כי אין מצויות נגד הנאשם ראיות לכאורה להוכחת האשמה, ועל כן אין מקום למעצרו עד תום ההליכים" (בש"פ 826/08 קשאש נ' מ"י, ). במקרה דנן נראה כי תוצאות בדיקות הדנ"א, בהצטרפן לאיכוני הפלאפונים ויתר הראיות כמפורט להלן, מהוות ראיות לכאורה שדי בהן לצורך מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. סוגיית הדנ"א תיבחן ותלובן לעומקה במסגרת התיק העיקרי, אך לצורך השלב הנוכחי - די במה שהובא. והשווה מ"ת 15787-11-08 מ"י נ' ששון, , שם ממצאי בדיקת הדנ"א היו דומים לממצאים במקרה דנן, ונקבע, מפי כב' השופטת ר' לורך, כי "הפרופיל הבולט בתערובת תואם את זה של המשיב, כשהשכיחות הבאה בחשבון הינה באחד ליותר ממיליארד. בשכיחות שכזו, גם אם מדובר בתערובת, ובצורך לבצע תיקון סטטיסטי ... עדיין יש בממצאים והמסקנות כדי להשתית ראיות לכאורה ..." . 5. איכון טלפון סלולרי. כאשר נעצר המשיב, ביום 6.3.11, המכשיר הסלולרי שנתפס עליו היה מספר 054-8314179. בחקירת המשיב במשטרה ביום 9.3.2011 הוא העיד כי בעבר היה לו מכשיר סלולרי אחר, שמספרו 052-3538963 אולם המכשיר הזה נגנב לו לפני כשלושה חודשים (משמע: לא היה ברשותו בתאריך הרלוונטי לכתב האישום, 5.1.11). מנגד, אביו של המשיב, שלמה בן דוד, העיד בחקירתו במשטרה ביום 16.3.11 כי המספר אליו הוא מחייג כדי לדבר עם המשיב הוא 052-3538963. וגם בנו של המשיב, שלמה בן דוד אף הוא, העיד בחקירתו במשטרה ביום 16/3/11, כי ביום האירוע נשוא האישום, 5/1/11, הוא טלפן מספר פעמים אל אביו, למספר 052-3538963, שזה היה מספר הפלאפון של אביו באותה עת, ואילו כיום מספר הפלאפון של אביו הוא 054-8314179. והנה, חומר הראיות כולל דו"ח איכון של חברת סלקום, מיום 5/1/11, שבו כלולות בין היתר 3 שיחות מטלפון מס' 052-3538963 - שהיה לכאורה שייך ומוחזק בידי המשיב - אל טלפון מס' 054-3065403, השייך ומוחזק בידי יצחק לוי, מכר של המשיב מילדות. השיחות הללו אותרו בשעות 19:37, 19:38, 19:39, ברח' רופין 4 ראשון לציון, מרחק של כ-200 מטר בקו אווירי ממקום האירוע נשוא כתב האישום (הורוביץ 7, ראשל"צ). ונזכיר כי האירוע נשוא כתב האישום אירע בשעה 19:40 או בסמוך לכך (הדיווח הטלפוני למשטרה היה בשעה 19:44). 6. ב"כ המשיב מציינת בהקשר זה את תפ"ח (ת"א) 1120/04 מ"י נ' אוחנה, , שם נקבע כי פלטי איכון שיחות אינם קבילים כרשומה מוסדית להוכחת אמיתות תוכנם. אכן, כך נקבע באותו מקרה, אם כי קיימים גם פסקי דין בהם נקבע אחרת (ת.פ. (ת"א) 40406/01 מ"י נ' חיים עאמר, , בעמ' 22-23 לפסה"ד). מכל מקום, מה שנקבע בענין אוחנה איננו שפלטי איכון שיחות הם בלתי קבילים. כל שנקבע הוא, כי לא מתקיימים תנאי הקבילות המפורטים בסעיף 36 לפקודת הראיות, המהווה אחד החריגים לכלל הפוסל עדות שמיעה. אך אין כמובן כל מניעה להגיש מסמך שכזה בדרך הרגילה, ככל ראיה אחרת, באמצעות מי שערך או הפיק את המסמך. וכך נאמר גם בפס"ד אוחנה עצמו (בפיסקה 37), בענין פלטי איכון שיחות, כי לא נתקיימו תנאי קבילותם כרשומה מוסדית, ולכן לא ניתן להגישם כראיה לאמיתות תוכנם, שלא באמצעות מי שהפיקם בפועל. משמע - באמצעות מי שהפיקם, ניתן גם ניתן להגישם. 7. עדות המתלונן המתלונן העיד בהודעותיו במשטרה כי המשיב נראה כאדם שגר ברחוב, לבוש בבגדים מלוכלכים, וכן כי המשיב החזיק שקית עם בקבוקים ריקים. המשיב בחקירתו אישר כי הוא דר רחוב, וכן אישר כי הוא עוסק באיסוף בקבוקים ומכירתם לאלטעזכען. גם בדו"ח תנועת בדוקאי מיום 3/9/10 מסר כי הוא אוסף בקבוקים. 8. דו"ח תנועת בדוקאי, 2/1/11 המתלונן העיד כי הכובע של המשיב נפל בזירת האירוע. ואכן, בזירה נתפס כובע מצחיה שחור. המשיב בחקירתו טען כי הוא אינו נוהג להסתובב עם כובע בצבע שחור, רק כשהוא ישן (ברחוב) הוא שם כובע, בגלל הקור. אך משהוצג בפניו דו"ח תנועת בדוקאי מיום 2/1/11 שם נצפה המשיב (שלושה ימים לפני האירוע נשוא כתב האישום) כשהוא חבוש כובע שחור לראשו, הוא משיב שיכול להיות ששם כובע שחור, אבל לא כובע צמר שחור, אלא כובע מצחיה שחור. אכן, הכובע שנתפס בזירה הוא כובע מצחיה שחור (ראה תמונות). 9. התנהגות המשיב בשלבי החקירה השונים המשיב סירב לאפשר לחוקרים ליטול ממנו דגימות דנ"א (ולבסוף, נטלו ממנו שלא בהסכמתו). הוא גם סירב לצאת מהמעצר לצורך חקירה. בחקירתו הראשונה במשטרה (6/3/11) שמר על זכות השתיקה לאורך כל החקירה. 10. מסדר זיהוי תמונות ב"כ המשיב מציינת כי חומר הראיות בתיק כולל גם מספר מסדרי זיהוי תמונות, בהם השתתף המתלונן, בטרם נעצר המשיב. מסדרי זיהוי אלה כולם לא כללו את תמונתו של המשיב. מסדרי הזיהוי הללו אינם חלק מחומר הראיות שהמבקשת נסמכת עליו בבקשתה. מטבע הדברים, ב"כ המשיב היא המדגישה את הספק העולה מממצאי מסדרי הזיהוי. 11. ה"מסדר" הראשון היה חיפוש תצלומים באלבום העבריינים, שכלל 445 תמונות פנים של אנשים שונים, ונערך ביום 10/1/11 (ראה מיזכר של אורן וילנר מיום 16/3/11). המתלונן עיין בכל התמונות אך לא זיהה את החשוד שניסה לשדוד אותו (כאמור, התמונות לא כללו את תמונתו של המשיב). בהמשך, הצביע המתלונן על תמונה מס' 23 ואמר שתמונה זו דומה מאד לבחור שניסה לשדוד אותו, אך זה לא הוא. ואכן, תמונה 23 היא תמונתו של מחמד עואודי. 12. ה"מסדר" השני היה חיפוש תצלומים באלבום העבריינים, שכלל 97 תמונות פנים וגוף של אנשים שונים, ונערך ביום 6/2/11. המתלונן אמר שהוא חושב שהשודד הוא זה המצולם בתמונה מס' 92, אך הוא לא בטוח במאה אחוז, רק 95 אחוז. בתמונה 92 מצולם אסף רדעי, שאין לו כל דמיון למשיב (וגם לא לתמונה 23). 13. באותו יום, 6/2/11, נערך גם מסדר זיהוי תמונות פורמלי, בנוכחות סנגור, ובו הוצגו למתלונן 8 תמונות פנים של אנשים שונים. התמונות לא כללו את תמונת המשיב. המתלונן אמר שהוא חושב שמי שתקף אותו היה זה המצולם בתמונה מס' 3, אך הוא לא כל כך בטוח. המצולם בתמונה מס' 3 הוא אסף רדעי, וכבר ציינתי, כי אין כל דמיון בינו לבין המשיב. הנה כי כן, פעמיים באותו יום, פעם במסדר זיהוי תצלומים, ופעם בחיפוש תצלומים באלבום העבריינים, המתלונן מזכיר אדם אחר, שכלל אינו דומה למשיב, כמי שתקף אותו וניסה לשדוד אותו, אם כי הוא לא בטוח בזיהוי זה. 14. מבט על מכלול הראיות בתיק, ובעיקר - פרופיל הדנ"א, ואיכון הפלאפון של המשיב, ומבלי להתעלם מענין מסדרי הזיהוי, די בו כדי לקבוע קיומן של "ראיות לכאורה", המבססות סיכוי סביר להרשעה. עילת המעצר 15. העבירה המיוחסת למשיב היא עבירת אלימות תוך שימוש בנשק קר (אבן גדולה), ועל כן קמה עילת מעצר סטטוטורית, המתייחסת לעבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות, תוך שימוש בנשק קר או חם. כמו כן, קמה עילת מעצר של סיכון בטחונו של אדם או בטחון הציבור. בנוסף, מאחר שהמשיב הוא דר רחוב וחסר כתובת מגורים קבועה, קמה גם עילה של חשש להתחמקות מהליכי שפיטה. אין למעשה מחלוקת בין הצדדים כי עילת מעצר במקרה דנן - מתקיימת (ר' פרו' עמ' 9). חלופת מעצר 16. למשיב עבר פלילי מכביד, הכולל הרשעות בעבירות אלימות, רכוש, סמים, עבירות מין, ועוד. בגין הרשעותיו נשפט המשיב לעונשי מאסר בפועל. המשיב הורשע בין היתר בעבירה של שוד מזוין ונשיאת נשק, משנת 1998, ונשפט בגינה לעשר שנות מאסר בפועל. בנוסף, כנגד המשיב תלוי ועומד כיום מאסר על תנאי בר הפעלה בן 12 חודשים. רק ביום 10/3/10 השתחרר המשיב ממאסרו האחרון, ואת העבירה נשוא אישום זה ביצע לכאורה כחלוף 10 חודשים בלבד ממועד שחרורו, וכאשר תלוי ועומד כנגדו, כאמור, מאסר על תנאי בר הפעלה. לכאורה ועל פני הדברים נראה אפוא כי עניינו של המשיב אינו מתאים לחלופת מעצר, ומכל מקום, במהלך הדיון לא הוצעה כל חלופת מעצר קונקרטית (ר' פרו' עמ' 9 ש' 4-3). סיכום 17. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק זה. מעצרמשפט פלילישודמעצר עד תום ההליכים