קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עונש בעבירת זילות בית המשפט: בפנינו ערעור על קולת גזר דינו של בית משפט השלום בחיפה, כב' השופטת א. קנטור, בת"פ 39235-02-11 . המשיב הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום מתוקן, בעבירות של זילות בית משפט, איומים, כתיבה והשחתת פני מקרקעין והטרדה באמצעות מתקן בזק - עבירות לפי סעיפים 255 + 192 + 196 לחוק העונשין, וכן עבירות לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב - 1982. על פי עובדות כתב האישום בו הורשע, במהלך השנים 2010-2011, וזאת בעקבות פסק דין שניתן בבית הדין הדרוזי השרעי בעכו ואשר המשיב לא היה שבע רצון ממנו, הטריד המשיב את ראש העדה הדרוזית ואב בית הדין לערעורים של בית הדין הדרוזי השרעי וכן דיין בבית הדין, וזאת כאשר שלח להם מסרונים מעליבים ומאיימים, וכן רשם כתובות על קירות בית הדין. יצוין, כי ככל שהדבר נוגע למסרונים, מדובר בכ-300 מסרונים שנשלחו לטלפונים סלולאריים, אשר כללו גידופים ואיומים כנגד בית הדין ואחד הדיינים. בית משפט קמא גזר על המשיב עונש של 7 חודשי מאסר לריצוי בפועל וכן עונש של 8 חודשי מאסר מותנה והתנאי הוא שהמשיב לא יעבור בתוך 3 שנים עבירות בגינן הורשע. המאשימה/מערערת טוענת בפנינו, כי יש להחמיר בדינו של המשיב, וזאת משורה של טעמים שעיקרם שמירה והגנה על הרשות השופטת ועל מערכת אכיפת החוק. הסנגור טען בפנינו, כי העונש אינו חורג לחומרא באופן המצדיק את התערבות בית המשפט של ערעור בתוצאה אליה הגיע בית משפט קמא. טיעוניהם פורטו בהרחבה בפרוטוקול ואין צורך לחזור עליהם. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, החלטנו לקבל את הערעור. בטרם נתייחס לרמת הענישה הראויה נציין, כי כתב האישום כלל עבירה של כתיבה והשחתת פני מקרקעין, ועבירה זו מתייחסת לאותן כתובות נאצה אשר נרשמו על קיר בית הדין השרעי. לעניין זה נציין, כי העובדות של רישום כתובות נאצה על קיר בית הדין הן עובדות הרלוונטיות לאישומים שעניינם זילות בית המשפט ואיומים, ובהתאם מקומם בכתב האישום. עם זאת, נראה כי הוספת העבירה של השחתת פני מקרקעין, במקרה זה, מסיטה את לב כתב האישום לכיוון אשר אינו רלוונטי לנושא בגינו הוגש כתב האישום ומהווה, הגם שמתקיימים יסודות העבירה, הוספה של עבירה אשר אינה נחוצה לעניין. לגופו של עניין - סבורים אנו כאמור לעיל, כי יש להתערב בגזר הדין. מדובר ברצף של מעשים שנמשך לאורך זמן, ואשר הופנה כנגד בית הדין השרעי ובמיוחד כנגד אחד הדיינים. לשאלה האם הדיין הרגיש מאוים, אין חשיבות של ממש. חובת מערכת אכיפת החוק להגן על בית הדין כמוסד ועל שמו, הן כלפי החברה בכלל והן כלפי המתדיין הספציפי שבפניו. אין מקום להתיר השתלחות בדיינים של בית הדין, באופן שבו הם מוטרדים ומקבלים איומים ודברי נאצה בדרך זו או אחרת, לאורך זמן. בית משפט קמא אכן סקר שורה של פסקי דין וציין את החשיבות שבהגנה על מוסדות אכיפת החוק ועל ממלאי התפקידים. דבריו מקובלים עלינו, ואולם סבורים אנו כי התוצאה שאליה הגיע, אינה מביאה לידי ביטוי את חומרת המעשים ובמיוחד את העובדה, שהם נמשכו לאורך זמן רב. בהביאנו בחשבון את כל האמור לעיל, ובמיוחד את מספרם הרב של המסרונים שנשלחו אל אחד הדיינים, סבורים אנו כי זה המקום בו יש להחמיר בעונש ולהבהיר, כי איומים על אלו העוסקים באכיפת החוק וזילות של מערכת אכיפת החוק, תזכה לתגובה עונשית מרתיעה. רק מהטעם שאנו יושבים כערכאת ערעור, לא נגזור על הנאשם עונש חמור בהרבה. בהביאנו בחשבון זאת, אנו מורים כי תקופת המאסר אותה ירצה הנאשם, תעמוד על 14 חודשי מאסר לריצוי בפועל במקום 7 חודשי מאסר, שנגזרו עליו. יתר חלקי גזר הדין יישארו בעינם ללא שינוי. זילות בית המשפט