קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיכוב במתן פסק בוררות כעילה להעברת בורר מתפקידו: האדריכלית רות להב (להלן:"הבוררת") מונתה כבוררת בסכסוך בין המבקש למשיבה 1. לאחר שמיעת הראיות הגישו הצדדים את סיכומיהם. כתב הסיכומים האחרון הוגש באפריל 2007, ומאז ועד הגשת הבקשה שלפני הופנו אל הבוררת על ידי המבקשים מספר בקשות ליתן פסק בוררות אולם הפסק לא ניתן. לפני בקשה להעביר את הבוררת מתפקידה על פי סעיף 11 (2) לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק הבוררות" ) ולחייבה בהשבת הכספים ששולמו לה עד כה. עיריית שדרות מתנגדת לבקשה וטוענת כי נוכח ההוצאות הכספיות שהוצאו עד כה והעיכוב בסיום הסכסוך יש להעדיף קציבת זמן למתן פסק בוררות בטרם תועבר הבוררת מכהונתה. הבוררת מתנגדת לבקשה וטוענת כי פסק הבוררות נחתם על ידה ביום 25.5.2001, ויימסר לצדדים לאחר שישלמו את שכרה. עוד טוענת הבוררת כי בסעיף 5 להסכם הבוררות נקבע כי הבוררת לא תהיה מוגבלת בזמן למתן פסק הבוררות. את העיכוב במתן פסק הבוררות תולה הבוררת באלה: לאחר שמיעת הראיות ערכה הבוררת שני ביקורים בבתי הספר נושא המחלוקת. המבקשים דרשו מהבוררת כי תמנע מהוצאת פסק בוררות, והבוררת, שאינה משפטנית, סברה שהמבקשים יפנו לבית המשפט בבקשה מתאימה, ולכן המתינה להוראות בית המשפט בטרם כתיבת פסק הבוררות. עוד מוסיפה הבוררת וטוענת כי מאופן התנהלות המבקשים עולה כי גם להם לא אצה הדרך, שכן הם עצמם עיכבו את הגשת הבקשה למינוי בורר במשך כשלוש שנים, ואף האריכו את הדיונים בבוררות בצרפם ראיות שאינן רלוונטיות. הבוררת מעריכה כי העברתה מתפקידה תגרום לעיכוב של שנים בפתרון הסכסוך ולהוצאה כספית נוספת, משום שמינוי בורר אחר יחייב שמיעת הראיות מחדש. דיון סעיף 11 לחוק הבוררות, קובע: "בית המשפט רשאי להעביר בורר מתפקידו באחד המקרים האלה: (1)... (2) התנהגותו של הבורר במהלך הבוררות גורמת לעינוי דין; (3)..." סעיף ט"ו לתוספת לחוק הבוררות מורה כי על בורר לתת את פסק הבוררות תוך 3 חודשים מהיום שהתחיל לדון בסכסוך, ומסמיכה אותו להאריך את התקופה עד 3 חודשים נוספים. הוראה זו אינה חלה בענייננו, מאחר ובסעיף 5 להסכם הבוררות נקבע שהבוררת לא תהיה מוגבלת בזמן למתן פסק הבוררות. פרשנות מילולית של סעיף 5 להסכם הבוררות, ונראה שזו הפרשנות המוצעת על ידי הבוררת, משחררת את הבוררת מכל מגבלה של זמן למתן הפסק, ומתירה לה לעכב את מתן הפסק לאורך ימים ושנים. פרשנות זו אינה מתיישבת עם סעיף 3 להסכם המורה כי "הבורר יפעל בדך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה בסכסוך...". הנה כי כן, תכלית הפקדת ההכרעה בסכסוך בידי הבוררת הייתה להביא להכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך, ולכן הפרשנות המוצעת על ידי הבוררת לסעיף 5 להסכם אינה מבטאת את אומד דעתם של הצדדים. לכך ראוי להוסיף שהחובה "לנהוג כלפי בעלי הדין בנאמנות" כאמור בסעיף 30 לחוק הבוררות, חלה על כל בורר באשר הוא, ובגדרה של חובה זו על הבורר ליתן את פסקו זמן סביר לאחר סיום הדיון. פרשנותו הראויה של סעיף 5 להסכם חייבת להתיישב עם חובת הנאמנות והיעילות הנזכרים, ונראה שכוונת הצדדים בסעיף 5 להסכם הייתה לשחרר את הבוררת מהמגבלות של המועדים הקבועים בתוספת ובלבד שתנהל את הבוררות ביעילות ותיתן את פסק הבוררות תוך זמן סביר לאחר סיום הדיון, ולאור ניסוחו של סעיף 5 להסכם קביעת הזמן הסביר לא תהיה כפופה למועדים הקבועים בסעיף ט"ו לתוספת לחוק הבוררות, אך תהיה גם תהיה כפופה לחובתה לנהל את הבוררות ביעילות ובנאמנות ולא תעכב את פסקה מעבר לנדרש ולסביר. לפנים מן הצורך אוסיף כי מקובלת עלי טענת המבקשים לפיה חובת הבוררת ליתן את פסק הבוררות תוך זמן סביר לאחר סיום הדיון מתבקשת גם על פי הוראות סעיף 11 לחוק הפרשנות התשמ"א-1981 וסעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. בפסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי באר שבע, ברע"א 656/00 י.ד. הנר חברה לבניין והשקעות בע"מ נ' אוזודובה שמואל קבלן לבניין בע"מ (מפי כרבוד השופט הנדל) (פורסם בתקדין), הורה בית המשפט על העברת בורר מתפקידו מכוח הוראות סעיף 11 (2) לחוק הבוררות, לאחר שקבע כי עיכוב במתן פסק הדין במשך תקופה ארוכה באופן קיצוני מהווה עינוי דין. זאת, אף בהנחה שמתן פסק הבוררות מתעכב משום שקשה על הבורר המלאכה ואין הוא מתכוון לצער את הצדדים. דברים אלו מקובלים עליי, ואין חולק שבענייננו עוכב מתן פסק הבוררות תקופה ארוכה עוד יותר. מכאן לטענת הבוררת כי עיכבה את מתן הפסק עקב בקשת המבקשים. טענה זו תמוהה, וטוב לה שלא נטענה משנטענה. בתצהירו מתאר מר אבנר אשר (להלן: "מר אשר") את מאמציו להניע את הבוררת ליתן את הכרעתה כדלקמן: "עוד בחודש ינואר 2008, מסרה לי מזכירתה של הבוררת בשיחת טלפון שיזמתי אל משרד הבוררת כי תוך שבועיים תינתן החלטה. /בחודש אפריל 2008 חזרה מזכירתה של הבוררת על דברים אלה באוזני בא כוחי, כפי שעדכן אותי. בחלוף 14 חודשים מאז הוגשו הסיכומים האחרונים של הצדדים לבוררת, פניתי בכתב בבקשה לקיים ישיבה נוספת לבירור פשר העיכוב. פנייה זו נעשתה לאחר שפנית קודמות שלי לא נענו. על פנייה זו השיבה הבוררת: "אין צורך בישיבת בוררות לצורך הבהרה. ההחלטה תינתן בקרוב.". מאז נמשכו פניות שגרתיות בטלפון ובכתב אל משרד הבוררת, אך כל אלה לא הניעו אותה לסיים את מלאכת כתיבתו של פסק-הדין ערב ראש השנה תשמ"ט פניתי במכתב רשום אל הבוררת, וביקשתי בתחינה את רחמיה כי תשלים את מלאכתה. לאחר שפניתי פעם נוספת בכתב, נעניתי - בחודש נובמבר 2008- כי הבוררת עושה כל שביכולתה להביא את הבוררות לידי סיומה המיידי. חלפו להם הימים, המשכתי לפנות אל הבוררת בבקשות בכתב ובעל-פה כי תסיים את מלאכתה, ולקראת ראש השנה תש"ע ( ביום 1.9.2) הבטיחה הבוררת כי תיתן את פסק-הדין עד יום כיפור (שחל אותה שנה ביום 28.9.2009). תמו להם ימי תקופת החגים וניסיתי לברר אימתי יתקבל פסק-דין בבוררות. הפעם השיבה הבוררת לבא כוחי כי תעשה זאת עד יום 22 נובמבר. משחלף גם מועד זה, פנה בא כוחי בכתב אל הבוררת ב- 18 במרץ 2010, וביקש כי זו תפרט מדוע לא ניתן פסק בוררות זה כ-3 שנים...ואימתי זה צפוי להינתן" לתצהירו של מר אשר אבנר צורפו העתיק המכתבים הנזכרים בתצהיר, והבוררת לא ביקשה לחקור את המצהיר, והאמור בתצהיר לא הוכחש ולא נסתר. טענת הבוררת כי המבקשים ביקשו לעכב את מתן פסק הבוררות, מתייחסת לבקשה שהוגשה על ידי המבקשים לבוררת ביום 18.4.2010. הפעם, לאחר שגדשה סאת סבלם של המבקשים ואמונם בבוררת התערער, אכן התבקשה הבוררת להימנע ממתן הפסק. נוכח כל אלה מסקנתי היא שהעיכוב במתן פסק הבוררות ואופן התנהגות הבוררת גרמו לעינוי דין למבקשים, ובידם עילה להעברת הבוררת מכהונתה. עיריית שדרות טענה כי חלק מעובדות המקרה נשכחו וחלק מהעדים כבר אינם מועסקים על ידי העירייה, לפיכך יגרם לעירייה נזק מהעברת הבוררת מתפקידה. איני מוצא ממש בטענה זו. מסמכי הבוררות מצויים בידי עיריית שדרות ו/או בידי הבוררת ולא יהיה כל קושי לדלות מתוכן את עובדות המקרה, ואיני רואה מניעה לזמן עדים הדרושים לבירור הסכסוך אף אם אינם מועסקים על ידי העירייה. המבקשים עומדים על בקשתם להעברת הבוררת מתפקידה אף לאחר שנמסר להם שפסק הבוררות מוכן (ש' 4 ע' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 22.6.2011), ובקשתם מוצדקת והחלטתי לקבלה. משמצאתי שהליך הבוררות נכשל בשל התנהגותה של הבוררת כמפורט לעיל, אני נעתר לבקשת המבקשים ומורה לבוררת, על פי הסמכות הקבועה בסעיף 34 לחוק הבוררות, להשיב למבקשים את סך של 22,595 ₪ ששולם לה על חשבון שכרה עם הפרשי הצמדה וריבית על כל סכום מיום תשלומו לבוררת ועד להשבתו. אני מחליט למנות בורר חליף, ומורה לבוררת להעביר אליו מייד לאחר שתקבל את פרטיו את תיק הבוררות (כתבי טענות, פרוטוקולים, מוצגים וסיכומים). לאחר שיעיין בתיק הבוררות ויאפשר לצדדים לטעון, יחליט הבורר אם יש צורך בהעדת העדים או חלקם מחדש. הצדדים מוזמנים לנסות להסכים בתוך 10 ימים על זהות הבורר, ואם הדבר לא יעלה בידם אקבע את זהותו לפי פניית מי מהצדדים. אני מקבל את הבקשה ומורה על העברת הבוררת מתפקידה. הנני מחייב את הבוררת להשיב למבקשים סך של 22,595 ₪, כערכם ביום תשלומם בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כדין עד ליום תשלומם המלא. משיבה 2 תשלם למבקשים את הוצאות הבקשה, ושכ"ט עו"ד בסכום של עשרים אלף ₪. יישוב סכסוכיםבוררבוררות