סעיף 42 א (א) לפקודת הראיות מורה כדלקמן - "(א) הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי". סעיף 42 א (ג) קובע: "הוגשה ראיה כאמור בסעיף 42א, לא יהיה המורשע או חליפו או מי שחב בחובו הפסוק רשאי להביא ראיה לסתור, או ראיה שכבר נשמעה או הוגשה במשפט הפלילי, אלא ברשות בית המשפט, מטעמים שיירשמו וכדי למנוע עיוות דין". ממצאיו ומסקנותיו של פסק-דין חלוט במשפט הפלילי הינם קבילים במשפט אזרחי, כראיה לכאורה לאמור בהם. הרציונל בבסיס הסעיף נעוץ בצורך בחיסכון בזמן שיפוטי יקר ומניעת כפילות דיון בעניין זהה. בכדי להביא ראיות לסתור את האמור בפסק-הדין הפלילי, נדרשת רשות בית המשפט "מטעמים שיירשמו וכדי למנוע עיוות דין". נפסק כי רשות זו תינתן במשורה ( ר' ע"א 350/74 חברת מ.ל.ט בע"מ נ' מסעוד ויחיאל ממן, ראה גם (ת"א) (ב"ש) 197/72 זהיראן נ' ליבוביץ) . כמו כן, בדברי ההסבר להצעת החוק לתיקון פקודת הראיות, ה"ח 995, ב' בסיוון תשל"ב- 15.5.1972, נאמר בעניין זה כדלקמן - "אך מסתבר שאם מצא הנאשם עד ראייה, שעל קיומו לא ידע קודם או שלא הצליח למצאו לענין המשפט הפלילי, יהא זה בוודאי טעם מיוחד שיצדיק מתן היתר להבאת הראיה". על המבקש להביא ראיות לסתור להציג אם כן בפני בית המשפט טעמים מיוחדים, כגון ראיות אשר לא היו בפני בית המשפט בדיון הפלילי או שאי הבאתן תביא לתוצאה בלתי צודקת בעליל או קיפוח קשה. משפט פליליהגשת ראיותפסק דין פלילי כראיה במשפט אזרחישאלות משפטיות