קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו מניעה זמני האוסר פינוי דירה עד למתן פסק דין: החלטה זו הינה עניינה בקשת המבקשים ליתן צו מניעה זמני, עד למתן פסק דין בתיק העיקרי, אשר יאסור על המשיבים או מי מטעמם לבצע כל פעולה בדירת המגורים של המבקשים, ברחוב משעול האדמונית 8 באילת, הידועה כגוש 40079 חלקה 60 (להלן:"הדירה"), ובהתאם להורות על עיכוב הליכי הוצאה לפועל לפינוי ומכירת הדירה במסגרת תיק הוצל"פ 03-26990-10-2. המבקשים הגישו תובענה לסעד הצהרתי לפיו יקבע כי המבקשים לא הפרו את ההסכם בינם לבין המשיב 1 וכי המשיב 1 הוא זה אשר הפר את ההסכם במוכרו למבקשים ציור מזויף. בהתאם, עתרו לסעד הצהרתי בדבר בטלות שטר המשכנתא עליו חתמו, מכח ההסכם. כמו כן, עתרו לבית המשפט כי יורה על ביטול הליכי הוצאה לפועל המתנהלים כנגדם, במסגרת תיק ההוצל"פ, לרבות ביטול צו כינוס הנכסים על הדירה וצו הפינוי שהוצא כנגדם במסגרת תיק ההוצאה לפועל הנדון. לחילופי חילופין, וככל שיקבע שהמשיב 1 רשאי לנקוט בהליכי הוצאה לפועל כנגדם, להצהיר כי המבקשים הינם דיירים מוגנים לפי הוראות סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] תשל"ב - 1972 וסעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967. המשיבים 2-3 הינם כונסי הנכסים אשר מונו על ידי ראש ההוצל"פ למימוש שטר המשכנתא. לצד הגשת התובענה האמורה פנו המבקשים אל בית המשפט בבקשה כי יורה על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל ופינוי דירתם וזאת לאחר שכב' ראש ההוצאה לפועל הורה על פינוי דירתם כאמור. בבקשתם לבית המשפט, כמו גם בכתב תביעתם, טענו המבקשים כי אין כל עילה למימוש שטר המשכנתא שנחתם על ידם לנוכח טענת ה"פרעתי" אותה טענו ולחילופין לנוכח טענת המרמה ו/או הפרה אותה יחסו למשיב 1. בהחלטה שניתנה ביום 23.6.11 הוריתי על צו זמני לעיכוב הליכי הוצאה לפועל עד למתן החלטה אחרת והדיון במעמד שני הצדדים נקבע ליום 12.7.11. באותה ישיבה נחקר המבקש על תצהירו. המשיבים לא הגישו כל תצהיר מטעמם ובקשת המבקש להזמין לדוכן העדים את המשיב 1 לצורך חקירה נדחתה. הצדדים סיכמו טענותיהם על הכתב והחלטה זו נוגעת לבקשת המבקשים להותרת צו המניעה על כנו עד אשר יינתן פסק דין בתובענה העיקרית. העובדות שאינן שנויות במחלוקת עולות בתמצית מעיקרי הדברים שבכתב התביעה ומן המסמכים כאמור. מהם עולה כי בין המבקשים לבין המשיב 1 התקיימה עסקה למכירת ציורים בעלי ערך כאשר המשיב ביקש למכור למבקשים שני ציורים, האחד ציור של סלבדור דאלי והשני של טולוז לוטרק, ציורים שקודם לכן רכש מהמבקשים. המשיב מסר את הציורים לידי המבקשים וסוכם בין הצדדים כי בתמורה ישלמו המבקשים למשיב 1 סך של 450,000 יורו בשלושה תשלומים כדלקמן: סך של 50,000 יורו עד ליום 13.4.10, 50,000 יורו עד ליום 13.4.11 ו-350,000 יורו עד ליום 13.4.12. כנגד עסקה זו ניסחו הצדדים הסכם הלוואה, לפיו הלווה המשיב למבקשים סך של 450,000 יורו אשר אמור להשתלם בתשלומים כמפורט לעיל. כדי להבטיח את ביצוע התשלומים האמורים חתמו המבקשים על שטר משכנתא לפיו משכנו את דירתם המצויה בעיר אילת. במסגרת תביעתם ביקשו המבקשים כי בית המשפט יצהיר אודות בטלות הסכם ההלוואה ובהתאם שטר המשכנתא בטענה כי בעת שחתמו על המסמכים הנדונים הוטעו להאמין כי הם חותמים על הסכם מכר ולא על הסכם הלוואה. בהתאם טענו, כי יש להורות על ביטול שטר משכנתא מחמת פגם בכריתתו ומחמת הפרת ההסכם על ידי המשיב 1. טענה בדבר הפרת ההסכם שהועלתה מפי המבקשים נוגעת לטענה כי אחד הציורים שמכר להם המשיב 1 הינו ציור מזויף ולא ציור מקורי ולכן מן התמורה החוזית המופיעה בהסכם יש להפחית סך של 150,000 יורו מחמת ההטעיה ו/או המרמה ו/או ההפרה שבהסכם. עוד ולחילופין טענו המבקשים כי יש להורות על בטלות שטר המשכנתא או לכל הפחות להורות על בטלות הסעיף בשטר המשכנתא לפיו מוותרים הם על ההגנה שבסעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] התשל"ב - 1972. לטענתם מעולם לא הוסבר להם, בעת החתימה על שטר המשכנתא, משמעות הוויתור על הגנה זו ולטענתם, מקום שהדירה הנדונה הינה בבחינת דירתם היחידה בישראל יש להורות על ביטול סעיפי הוויתור האמורים. דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות וצו המניעה הזמני שהוצא לבקשת המבקשים מבוטל. על המבקש סעד זמני להניח תשתית ראייתית בדבר קיומה של זכות לכאורה הראויה להגנה. כן, עליו להוכיח כי פנייתו לבית המשפט נעשתה בניקיון כפיים ובהעדר שיהוי וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו באופן אשר יצדיק מתן הסעד הזמני כמבוקש. במקרה דנן לא הוכיחו המבקשים קיומה של זכות לכאורית הראויה להגנה. הטענה אותה העלו המבקשים כנגד הסכם ההלוואה האמור אין בה כל ממש. עיסוקו של המבקש הינו מסחר ואין זו לו הפעם הראשונה בה הוא נדרש לחתימה על מסמכים. חזקה כי ידע והבין היטב על מה הוא חותם וכך גם אשתו, המבקשת 2 אשר לא טרחה להתייצב כלל לדיון. מעבר לאמור, בין אם עסקת הציורים זכתה להגדרה של עסקת מכר ובין אם נוסחה כהסכם הלוואה לא הכחיש המבקש 1, בחקירתו בבית משפט, כי הוא חייב למשיב את הסכום הנקוב בהסכם ההלוואה סך של 450,000 יורו ואף היה נכון להגיע להבנות בדבר אופן תשלום הסכום האמור. מכאן יש לקבוע שהסכם ההלוואה ושטר המשכנתא מכוחו הינם מסמכים כשרים ולא פסולים כפי שטענו. אם קמה למבקשים טענה כלשהי כי אחד הציורים שקיבלו הינו מזויף, קמה להם לכל היותר טענת קיזוז. המבקשים אכן טענו לקיזוז סך של 150,000 יורו, אולם, לא טרחו להניח כל תשתית ראייתית לכאורה בדבר טענה זו, על דרך של הגשת חוות דעת מומחה והגשת תביעה כספית בעניין זה. מעבר לאמור האריכו המבקשים דברים וטענו כי עמדו בתנאי הסכם ההלוואה ושילמו את התשלומים כנדרש כאשר את הסכום השני על פי ההסכם ביקשו לשלם והמשיב סרב לקבלו. במילים אחרות, טענו טענת "פרעתי" שאמורה להקים להם הגנה מפני הליכי מימוש הדירה בהוצאה לפועל. אלא שטענה זו אינה טענה לבירור בפני בית משפט כי אם בפני ראש ההוצאה לפועל כאשר בפועל טענה זו נטענה בפניו ונדחתה על ידו. ערעור על החלטה זו לא הוגש ואין להשיג עליה בדרך של תביעה זו. עוד בנוסף יש לקבוע כי המבקשים השתהו יתר על המידה בפנייתם אל בית המשפט. הליכי ההוצאה לפועל ננקטו נגדם כבר ביום 14.6.10 כאשר המצאת מסמכי ההוצאה לפועל לידם בוצעה כשבועיים שלושה לאחר מכן ומאז ועד אשר פנו לבית המשפט בטענות כנגד הסכם ההלוואה ושטר המשכנתא חלפו מזה כ-10 חודשים. אין זו התנהגות ההולמת אדם המבקש לטעון כנגד תוקפו של מסמך באמצעותו ננקטים נגדו הליכי הוצאה לפועל. יש לציין, כי המבקשים אצו אל בית המשפט בתביעתם זו רק לאחר שכבר הוצא צו ראש ההוצאה לפועל לפינוי דירתם, בהסכם לשטר המשכנתא. אם לא די באמור לעיל, יש להוסיף ולציין את דבר חוסר ניקיון הכפיים בהסתרת עובדות מהותיות מצד המבקשים, במסגרת בקשתם לעיכוב ביצוע צו הפינוי. דברים אלה באים לידי ביטוי בטענתם, שנמצאה כוזבת, לפיה דירתם, נשוא צו הפינוי, הינה דירת המגורים שלהם; בכך שהעלימו מעיני בית המשפט את כל שורת החלטות ראש ההוצאה לפועל אשר דחה אחת לאחת את טענת ה"פרעתי" שטענו בפניו וכן את הבקשות לעיכוב הליכי הפינוי. עוד העלימו מעיני בית המשפט את העובדה כי מעבר להסכם ההלוואה הראשון חתמו הם על הסכם הלוואה שני על סך של 200,000 יורו ומכוחו הוסיפו ומשכנו את דירתם האמורה כך שבפועל על הדירה האמורה רובצות שתי משכנתאות לטובת המשיב. הוכח בפני, ובסופו של יום אף לא הוכחש על ידי המבקש שהודה בחקירתו כי המבקשים ושמונת ילדיהם הינם תושבי חוץ אשר אינם מתגוררים בישראל מקום מגורם הקבוע הינו בפריז שבצרפת לשם גם בוצעו המצאות המסמכים לידיהם, וכי הדירה באילת הינה דירת נופש המשמשת אותם בעת חופשות בישראל. משהוכח בפני ברמה הלכאורית הנדרשת לשם הדיון בבקשה לצו מניעה, כי אין מדובר בדירת מגורים אינני נדרשת בשלב זה לטענות המבקשים ככל שהן נוגעות לעצם ויתורם על הגנת דיירות מוגנת כפי שפורט לעיל. בהנתן האמור לעיל, ומשהוכח על פניו כי אין מדובר בדירת מגורים וכי מימוש הדירה אינו כרוך באובדן קורת גג נוטה מאזן הנוחות בבירור לטובת המשיב המבקש לממש את הבטוחה שנמסרה לו לשם הבטחת כספיו. אין באמור כדי לחסום את דרכם של המבקשים להגיש תביעה כספית כנגד המשיב הנוגעת לטענת הזיוף של אחת התמונות. סוף דבר - אני מורה על ביטול החלטתי בדבר עיכוב הליכי הוצאה. הליכי הוצאה לפועל למימוש הדירה ימשכו. המבקשים ישאו בהוצאות הבקשה בסך של 10,000 ₪. ‏ צו מניעה זמנימקרקעיןצוויםצו מניעהפינויפינוי דירה