האם ניתן לצרף תובעים בתביעה שכנגד? ישנן שתי החלטות של בית המשפט המחוזי בחיפה בנושא צירוף נתבעים בתביעה שכנגד, שהשיבו על כך בשלילה, מהנימוק שהוזכר לעיל, כי תקנה 54 לתקנות מאפשרת צירופם של נתבעים נוספים בלבד לתביעה שכנגד. הראשונה ניתנה על ידי כב' השופטת תמר שרון נתנאל בת.א. (חי') 855-08 מצרפלס שותפות מוגבלת (1979) נ' דריפליינס אריגיישן בע"מ (2009). אולם, בהחלטה זו נבחנה שאלה זו בדרך אגב בלבד, אגב השאלה האם ניתן היה להגיש את התביעה שנדונה בפני בית המשפט כתביעה שכנגד בתביעה אחרת שנדונה בבית משפט השלום. השניה ניתנה על ידי כב' השופט יצחק עמית ברע"א (חי') 15818-01-09 דאמוני נ' פורת (2009), אולם יתכן שההחלטה שם הושפעה גם מכך שעל פי מסקנת בית המשפט לא היתה לתובעת שכנגד (הנתבעת בתביעה הראשית) עילת תביעה אמיתית בתביעה שכנגד והיא הוגשה על ידה רק כדי לצרף את האדם הנוסף שהתבקש לצרפו כתובע שכנגד. יצוין, כי מסקנה דומה, השוללת צירופם של תובעים שכנגד לתביעה שכנגד הובעה גם במספר החלטות של בתי משפט השלום. האם בכל זאת ניתן להורות על צירוף נתבעים בתביעה שכנגד ? ייתכן כי ניתן להגיע למסקנה אחרת, גם על פי לשון התקנות וגם על פי תכליתן. ההוראה העיקרית לצירופם של תובעים קבועה בתקנה 21: "מותר לצרף בחזקת תובעים בתובענה אחת את כל הטוענים לזכות סעד - בין ביחד, בין לחוד ובין לחלופין - בשל מעשה אחד או עסקה אחת או סדרה אחת של מעשים או עסקאות או כתוצאה של אחד מאלה, ושאילו הגישו תובענות נפרדות היתה מתעוררת בהן שאלה משותפת, משפטית או עובדתית". תקנה 22 דנה בצירופם של נתבעים. תקנה 24 הינה למעשה המשך ופועל יוצא של תקנות 21 ו-22: "מחיקת בעלי דין והוספתם בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית המשפט או הרשם, לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה". התקנות האמורות אינן מבחינות בין סוגי התביעות השונות והן חלות - על פי לשונן - על כל "תובענה". וכך היא הגדרתה של תובענה בתקנה 1: "תביעות, בקשות ושאר ענינים שמביא בעל דין לפני בית משפט באחת הדרכים שנקבעו לכך;" תביעה שכנגד היא "תביעה" וכמובן שהיא גם "ענין" שמובא לפני בית המשפט בדרך שנקבעה בתקנות. גם תביעה שכנגד נכללת, איפוא, תחת הגדרתה של תובענה. נמצא, שתקנה 21 הדנה בצירופם של תובעים ותקנה 24 הדנה בסמכותו של בית המשפט לצרף תובעים שלא צורפו מלכתחילה, חלות הן גם על תביעה שכנגד. המבחן לצירופו של בעל דין נוסף הוא השאלה, אם דרוש הצירוף כדי שבית המשפט יוכל לפסוק בשלמות וביעילות בפלוגתות שקמו עקב הגשת התביעה העומדת לבירור (ע"א 203/77 חברת זמיר בע"מ נ' החברה לבנין, פ"ד לב(1) 59). קנה המידה הוא, אם השאלות הכרוכות בתובענה ניתנות לפתרון שלם ויעיל בלא שפלוני היה בעל דין, היינו בלא שפסק הדין שעתיד להינתן יחייב אותו פלוני ויהא מעשה בית דין גם כלפיו (בש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פ"ד מה(5) 457, 462). להגשמתן של תכליות אלה הרחיק בית המשפט העליון ופסק כי ניתן לצרף בעל דין אף בשלב הערעור (לסקירת ההלכה בענין זה, ראו פסק דין אליהו הנ"ל, עמ' 463). מטרה זו עמדה לדעתי גם בבסיס ההוראה, המאפשרת לבית המשפט (בסייגים מסוימים) לדון בתביעה שכנגד, גם כשהענין נשוא התביעה שכנגד אינו בסמכותו הענינית המוגדרת: סעיף 40(1) סיפא וסעיף 51(א)(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984. ניתן, לכן, לומר, כי הכלל המנחה הוא: ענין אחד - בירור אחד. צירוף נתבעיםצירוף / החלפת בעלי דיןתביעה שכנגד