סעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 קובע כי חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים. בע"א 11161/05/09 (מחוזי חיפה) ח'טיב נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים נפסק כי תנאי יסוד לצורך קיומו של הקיזוז על-פי סעיף 53(א) שלעיל, הוא שתינתן הודעת קיזוז על-ידי הצד לחוזה, הטוען לקיזוז למשנהו. לפי סעיף 60(א) לחוק החוזים הודעה כזו תינתן בדרך המקובלת בנסיבות העניין. בכל הנוגע לחוק הגנת הדייר, קיימת הוראה ספציפית השוללת את זכותו של הדייר לקזז הוצאות מדמי השכירות זולת בהיתר של בית הדין. כך קובע סעיף 68(ה) לחוק: "ה) בית הדין מוסמך להחליט על הוצאות סבירות של התיקונים לפי סעיפים קטנים (ב), (ג) ו-(ד), ורשאי בהחלטתו להרשות לדייר לקזז אותן הוצאות כנגד דמי השכירות שיגיעו לבעל הבית." כך קובע סעיף 68(ב) לחוק: "תיקונים בחלקי הבית שהם בשימושו הייחודי של הדייר ואינם תיקונים כאמור בסעיף קטן (א), חייב בהם הדייר והוצאות תיקונים אלה יחולו עליו..." עולה מכך כי כל דייר ודייר אחראי על הדירה המוחזקת על ידו. בהמשך אותו סעיף נקבע: "דייר שלא ביצע תיקונים שהוא חייב בהם כאמור והתיקונים דרושים לשמירת בטחונו או בריאותו של דייר אחר או למניעת נזק לבית, רשאי בעל הבית לעשותם והדייר חייב לאפשר לו עשייתם..." טענת קיזוזקיזוזשאלות משפטיותדייר מוגן (הגנת הדייר)שכירותדמי שכירותשכירות מוגנת