קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רשלנות עירייה במתן היתר בנייה: 1. התובעת [להלן: "אנרגיות 2004"] הינה חברה העוסקת בתפעול תחנות דלק בישראל. ביום 24.12.03 התקשרה אנרגיות 2004 עם חברת קרן אנרגיות 2002 בע"מ [להלן: "אנרגיות 2002"] בהסכם לניהול והפעלת 5 תחנות דלק, לרבות ניהול תחנת הדלק ברח' פנקס דוד 31 בנתניה [להלן: "תחנת הדלק"]. בתמורה להעברת הזכויות לתפעול 5 תחנות הדלק, לרבות זכויות התפעול בתחנת הדלק נשוא הדיון, שילמה אנרגיות 2004 לאנרגיות 2002 5 מיליון ₪ [ראו הסכם הרכישה ועדות מנהל אנרגיות 2004 בעמ' 9 שורות 31-32 שלא נסתרה]. אין זהות בין הבעלים של אנרגיות 2002 לבין הבעלים של אנרגיות 2004 [ ראו עדות מנהל אנרגיות 2004 בעמ' 6 שורה 21]. 2. ב- 22.9.04 הורה בית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, על ביטול היתר הבניה, ביטול רשיון העסק וסגירת תחנת הדלק [ עת"מ 1083/04 ] . בית המשפט קבע בפסק הדין: "... המרחק מתחנת הדלק עד לגדר בית הספר הוא קטן יותר מ- 80 מטר ועל כן סוטה הוא מן האיסור הקבוע בתמ"א 18... סוגיה מן ההוראה שבתמ"א 18 ....לא קוימה וגם לא נבחנה כלל. יש בכך התעלמות... מן המגבלה שנקבעה לאישור בתמ"א 18, ומן הרצון להגן על התלמידים... כאשר נקבעים טווח ביטחון ... על הועדה [ הועדה לתכנון ובניה - י.ג. ] לבדוק מיוזמתה ובעצמה אם קויים בפועל התנאי בתוכנית - דבר הכלול בין תפקידיה ". תמ"א 18 היא תוכנית המתאר הארצית הקובעת תנאים להקמת תחנות תדלוק. כדי להגשים את תכליתה קובעת תמ"א 18 קריטריונים למיקום תחנות דלק ובהם מרחק מינימלי בין תחנת תדלוק לבין שימושי קרקע הסמוכים לה, לרבות בית ספר . בענייננו הועדה המקומית לתכנון ובנייה הוציאה היתר בנייה בניגוד לתמ"א 18, וחרף העובדה שתחנת הדלק לא עמדה במגבלת מרחק 80 מ' מבית הספר. מטעם זה הורה בית המשפט המנהלי על סגירת תחנת הדלק. 3. אנרגיות 2004 הפעילה את תחנת הדלק מ- 24.12.03 ועד 31.12.04 - במשך כשנה עד לסגירת תחנת הדלק. אנרגיות 2004 טענה, שהסתמכה על היתר הבנייה ועל רישיון העסק שהוצא באוגוסט 2002, השקיעה כספים בתחנת הדלק, ונגרמו לה נזקים כספיים כתוצאה מרשלנות העירייה ומכך שהעירייה הפרה חובה חקוקה [סעיפים 16-17 לתביעה]. אנרגיות 2004 תבעה מהעירייה פיצוי בסך של 1,923,076 ₪ בגין ההשקעה בתחנת הדלק שירדה לטמיון, ובסך של 1,695,570 ₪ בגין אובדן רווחים לשנים 2005-2009 [לפי תחשיב רווחים של 339,114 ₪ לשנת 2004]. הליכי הקדם נדונו בפני מותבים אחרים, והתביעה הועברה לשמיעת הוכחות בפני באוק' 2010. 4. להשלמת התמונה העובדתית נוסיף ונציין : א. הבעלים של המקרקעין עליו בנויה תחנת הדלק הייתה משפחת גרודסקי. חברת ד.ג.ש שרותי דלק בע"מ [להלן: "חברת ד.ג.ש"] שכרה את המקרקעין, והגישה בקשה למתן היתר לבניית תחנת הדלק. ב. ב- 18.11.01 הועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה נתנה לד.ג.ש היתר בניה להקמת תחנת דלק יבילה לסולר [מוצג א(2) לתצהיר התובעת]. ג. ב- 8.8.02 הוצא לד.ג.ש רישיון עסק לתחנת הדלק. ב-21.11.02 עיריית נתניה הוסיפה תנאי לרישיון העסק של תחנת הדלק, לפיו נאסר למכור או לאחסן בתחנת הדלק סוגי דלק למעט סולר [ראו מוצג ת/4]. רישיון העסק לא בוטל אלא סוייג כדין, מכוח סעיף 7(א) לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח- 1968, באופן שנותרה בידי ד.ג.ש האפשרות למכור בתחנת הדלק רק סולר. הסייג לפיו נאסר למכור דלקים נוספים הוכנס כדי למנוע סיכונים לתלמידי בי"ס אורט, שמבנה בית ספרם היה ממוקם במרחק כ- 54 מ"ר ממשאבות תחנת הדלק. ד. ב- 31.12.02 התקשרה ד.ג.ש בהסכם עם אנרגיות 2002, על-פיו החל מ- 1.1.03 יועבר תפעול תחנת הדלק לאנרגיות 2002 [ראו מוצג ג/1 לתצהיר התובעת]. ה. ב- 9.2.03 הוגש כנגד ד.ג.ש ומנהלה כתב אישום בגין עבירות על חוק רישוי עסקים - מכירת סוגי דלקים נוספים מלבד סולר תוך הפרת התנאי ברישיון העסק, והפעלת עסק של רחיצת כלי רכב בתחנת הדלק ללא רישיון עסק. ב- 6.11.05 הורשעו ד.ג.ש ומנהלה בעבירות על חוק רישוי עסקים. ו. ב- 24.12.03 התקשרה אנרגיות 2004 עם אנרגיות 2002 בהסכם לתפעול תחנת הדלק [מוצג ג/2 לתצהיר התובעת]. לעניין הרקע של העסקה העיד מנהל אנרגיות 2004 בעמ' 7 שורות5-9: "אני הכרתי את חב' קרן אנרגיות 2002 וגם את חברת ד.ג.ש, שהעבירה את הזכויות שלה לקרן אנרגיות 2002 מקרוב. שתי החברות האלה היו בקשיים כספיים, והיו להן בעיות בתפעול ובקניית דלק, ולכן נוצר המגע ביני לבינם לרכישת זכויות ההפעלה של קרן אנרגיות 2002 לחברה שלי. לא רק את התחנה בנתניה אלא היו מספר תחנות דלק שעשינו עסקת חבילה " . מנהל אנרגיות 2004 הוסיף והעיד, שבטרם נערכה ההתקשרות בין אנרגיות 2004 לאנרגיות 2002, הדלקים סופקו לתחנת הדלק באמצעות חברה שהיתה בבעלותו, כך שהכיר את נתוני תחנת הדלק עוד לפני כריתת ההסכם [ ראו עמ' 5 לפרוטוקול שורה 7]. 5. בין אנרגיות 2004 לבין העירייה לא התקיימו יחסים חוזיים. אנרגיות 2004 גם לא הייתה מעורבת בהגשת הבקשה לועדה המקומית לקבלת היתר לבניית תחנת הדלק. הבקשה להיתר הוגשה על ידי ד.ג.ש. אנרגיות 2004 התקשרה בהסכם כשנתיים לאחר שניתן היתר הבנייה על ידי הועדה לתכנון ובנייה, ולאחר שתחנת הדלק פעלה. ד.ג.ש העבירה את תפעול התחנה לאנרגיות 2002, ואנרגיות 2002 העבירה את התפעול לאנרגיות 2004. אנרגיות 2002 ואנרגיות 2004 לא ביקשו רישיון עסק מהעירייה להפעלת תחנת הדלק, חרף הוראות תקנה 30 [א] לתקנות רישוי עסקים [הוראות כלליות], תשס"א- 2000 המורה: " עסק בעל רישיון... טעון רישיון חדש עם שינוי של הבעלות ". עד לסגירת תחנת הדלק אנרגיות 2004 הפעילה את התחנה במשך כשנה ללא רישיון עסק. 6. התביעה לא הוגשה כנגד הועדה המקומית לתכנון ובנייה נתניה אלא כנגד העירייה. ב"כ העירייה הדגיש בפתח סיכומיו: "למרות האמור בכותרת הצדדים בסיכומי התובעת - הנתבעת על פי כתב התביעה הינה עיריית נתניה בלבד". בע"א 324/82 עיריית בני ברק נ' רוטברד פ"ד מ"ה(4) 102 , 131 -133 פסק כב' השופט ברק : א. הועדה המקומית הינה אישיות משפטית בתחום המשפט הציבורי . האחריות בנזיקין של הועדה המקומית נובעת משימוש בסמכות שלטונית - הסמכות ליתן היתר בנייה. ב. חוק התכנון והבנייה יוצר הבחנה ברורה בין הועדה המקומית כרשות לתכנון לבין הרשות המקומית.הועדה המקומית היא גוף משפטי נפרד מן העירייה . ג. אין לראות בועדה המקומית כאורגן של העירייה לעניין תכנון ובנייה . כאשר ועדה מקומית מפעילה את סמכויותיה השלטוניות היא אינה פועלת כאורגן של העירייה. על הלכה זו חזר בית המשפט בע"א 119/86 קני בתים בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה נתניה פ"ד מ"ו(5) 727 , ובע"פ 389/91 מ"י נ' ויסמרק פ"ד מ"ט(5) 705, 724. אנרגיות 2004 טענה בסעיף 17 לכתב התביעה, שהעירייה אחראית בנזיקין לעוולה שנעשתה בהפעלת סמכויות על פי חוק התכנון והבנייה . הועדה המקומית שהוציאה את היתר הבנייה, בניגוד להוראות תמ"א 18, אמנם לא נתבעה בתביעה, אולם ניתן לקבוע מהתשתית העובדתית שהובאה בפני בית המשפט, שהרשלנות היא גם רשלנות העירייה, והעירייה אחראית למעשה הנזיקין. הטעמים לכך הם כדלקמן : ראשית, המשנה ליועצת המשפטית של עיריית נתניה, עו"ד שרה גת, הודתה בחקירתה : " ההיתר לא היה בסדר ... ההיתר ניתן שלא כדין " [ עמ' 108 שורות 12-15 ]; " כל הבעיה ... של היתר הבניה מול תמ"א 18 הייתה נושא של מדידת מרחקים" [ עמ' 109 שורות 15-16];"מי שבדק את הבקשה להיתר לא בדקו את זה לפי תמ"א 18...היא לא התייחסה בכלל לתמ"א 18 " [ עמ' 109 שורות 20-23 ]; " מי שבדקה אצלנו את ההיתר בכלל לא התייחסה לתמ"א 18 כי היא יצאה מתוך הנחה שזה איזה מן מקום של מכירת סולר שיבואו אנשים, יבואו עם פח ... זה לא לכלי רכב . ככה לפחות היא הבהירה לי שזה המצב " [ עמ' 109 שורות 29-32 ]; " סורייה זו שבדקה את הבקשה להיתר ... היא לא בדקה את הבקשה להיתר לאור הוראות תמ"א 18 " [ עמ' 110, שורות 4-5 ] ; " הם הלכו ומדדו .ש. מי לא הלך ? ת. בודק התוכנית . ש. מטעם העירייה ? ת. מטעם העירייה נכון . ש. לא הלך ובדק שהמרחק ? ת. לדעתי 80 מ' . ש. שהמרחק תואם את תמ"א 18 ? ת. נכון " [ עמ' 110 שורות 21-29 ]; " מישהו היה פה רשלן ... אבל הייתה פה רשלנות רצינית " [ עמ' 116 שורות 23-24 ] . שנית, העירייה בסעיף 59 לסיכומיה לא התכחשה לאחריותה לפגמים שנפלו במתן היתר הבנייה . העירייה הודיעה בסעיף 59 לסיכומים :" נפלו פגמים בתהליך מתן ההיתר, הכל כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים [ ראה עע"מ 9717/04 ] . אין העירייה מתחמקת מאחריותה בעניין האמור, בהתאם לקביעת בית המשפט. כל טענתה היא כי היתר הבנייה לא היה תנאי בלעדיו אין... התובעת לא התכוונה ולו לרגע למכור סולר בלבד בתחנה ". בית המשפט לעניינים מנהליים קבע בפסק דינו: " אין ספק שהן הועדה המקומית , והן הרשות המקומית לא נתנו דעתן להוראותיה של תמ"א 18 ולא בדקו כהוויתן את שאלת המרחק מן התחנה ועד בית הספר ". הרשלנות המיוחסת לועדה המקומית לתכנון ובנייה מקורה בעובדים שפעלו למען העירייה, כפי שהודתה בעדותה המשנה ליועץ המשפטי בעיריית נתניה, וב"כ העירייה כאמור לא התכחש לאחריות העירייה בעניין האמור. הועדה המקומית לתכנון ובנייה, והעירייה במקרה הנדון - חבות חובת זהירות לא רק כלפי מבקש היתר הבנייה אלא כלפי כל אחד מהציבור המסתמך על היתר הבנייה בבואו לבצע עסקה מסחרית. אנרגיות 2004 לא הייתה מעורבת בהגשת בקשת היתר הבנייה, אולם הסתמכה בעסקה שביצעה על היתר הבנייה שניתן להקמת תחנת דלק . אשר על כן מוטלת אחריות בנזיקין על העירייה בעוולת הרשלנות, באשר עובדיה היו מעורבים בהוצאת היתר הבנייה שלא כדין בניגוד לתמ"א 18 , בהיבט של הפעלת סמכויות מכוח חוק התכנון והבנייה. 7. אנרגיות 2004 מבקשת להטיל אחריות בנזיקין על העירייה גם מכוח העובדה שהעירייה הוציאה לחברת ד.ג.ש רישיון עסק לתחנת דלק באוגוסט 2002 , בהיבט של הפעלת סמכויות מכוח חוק רישוי עסקים, תשכ"ח - 1968 [להלן : "חוק רישוי עסקים"]. טענה זו דינה להידחות מטעמים הבאים : ראשית, אנרגיות 2004 לא פנתה לעיריה, על פי תקנות 2-3 לתקנות רישוי עסקים [הוראות כלליות], תשס"א -2000 בבקשה לקבלת חוות דעת מקדמית בטרם כרתה את ההסכם עם אנרגיות 2002.מנהל אנרגיות 2004 הודה בעדותו בעמ' 25 שורות 14-18 : " ש. בטרם עשית את העסקה פנית לעירית נתניה בכתב ודרשת מהם תשובה לגבי הרישיונות, היתרי הבנייה ? ת. לא פניתי לעיריה בכתב ". לא הוכח בראיות מהימנות שנעשתה בדיקת נאותות בעל פה על ידי אנרגיות 2004 מול מחלקות העירייה. שנית, אנרגיות 2004 ידעה שרכשה זכויות תפעול בתחנת דלק מחברה [אנרגיות 2002 ] שאין לה רשיון עסק . אנרגיות 2004 לא הגישה בקשה לרישיון עסק , ופעלה מ- 24.12.03 ועד 31.12.04 - במשך כשנה עד לסגירת תחנת הדלק ללא רישיון עסק. מנהל אנרגיות 2004 הודה בעמ' 47 שורות 19-22:" ש. ידעת שמתחלף מחזיק או כשמעבירים זכות שימוש בתחנה, את הזכויות שבעצם קרן אנרגיות קיבלה מכוח ההסכם...זה מחייב הוצאת רשיון עסק ע"ש קרן אנרגיות 2004? ת. ידעתי ". עוד הודה מנהל אנרגיות 2004 בעמ' 47 שורה 25:" לקרן אנרגיות 2002 [ שמכרה את הזכויות לאנרגיות 2004 - י.ג.] למיטב זכרוני לא היה גם רשיון [רשיון עסק - י.ג.] ". תקנה 30 (א) לתקנות רישוי עסקים [הוראות כלליות], התשס"א -2000 מורה:" עסק בעל רישיון ... טעון רישיון חדש עם שינוי של הבעלות ... שינוי בעלות - כל שינוי בזהות הבעלים הרשומים ברישיון העסק ... ". בע"א 350/75 ניסים נ' פאשה פד"י ל(1) 99 , 107 נפסק : א. רישיון הניתן מכוח חוק רישוי עסקים הוא אישי ואינו ניתן להעברה. ב. מי שעוסק ללא רישיון בעסק טעון רישוי עובר עבירה. ג. בית המשפט לא ישית סעד כאשר מתדיינים בפניו שני צדדים שהתקשרו בעסקה שמטרתה לעקוף את רשויות הרישוי ולהפוך רישיון אישי לבר הסבה. נקודת המוצא היא שהמחוקק ראה להגביל את עבירות רשיון העסק. עוד ראו עע"ם 4848/04 שולמית בכור ואח' נ' מרדכי ששון -ראש עירית חולון, תקדין-עליון 2007(3) 4474. אנרגיות 2004 פעלה בניגוד להוראות תקנות 30-31 לתקנות רישוי עסקים [הוראות כלליות], תשס"א -2000, ולא הוציאה רשיון עסק במשך כל התקופה שהפעילה את תחנת הדלק. משפעלה אנרגיות 2004 בניגוד לחוק רישוי עסקים נשללה חובת הזהירות של העירייה כלפיה מכוח אותו חוק . שלישית, ב"כ התובעת הודה בסעיף 9 לסיכומיו הראשיים : " הצו לסגירה והריסת תחנת הדלק ניתן בשל פגם שנמצא בהיתר הבנייה ולא ברשיון העסק ". סגירת תחנת הדלק הייתה תוצאה של הפרת ההוראה של תמ"א 18 בעניין דרישת קיומו של מרחק מינימלי בין תחנת דלק לבין בית ספר בהיבט של דיני תכנון ובנייה, ולא פועל יוצא של שיקולים אחרים. מנהל אנרגיות 2004 העיד בעמ' 49 שורה 30:"היא [תחנת הדלק- י.ג.] נסגרה ב-31.12 בגלל תמ"א 18 ". שיקולים אחרים,שלא נגזרים מדיני תכנון ובנייה [ סביבתיים, בריאותיים], נשקלו על ידי העיריה בהפעילה סמכויות מכוח חוק רישוי עסקים . בהוספת התנאי לרישיון מ- 21.11.02 [ מוצג ת/4 ] נקבע במפורש על ידי העיריה : "בתחנת הדלק נמכרים סוגי דלקים נוספים מלבד סולר, ובכך יש כדי להביא להחמרת הסיכונים האפשריים בעקבות אחסון בנזין במכלים עיליים במבנה סגור בקרבה למוסד ציבורי". מטעמים סביבתיים ובריאותיים אסרה העיריה ברישיון העסק מ- 21.11.2002 ואילך לאחסן או למכור בתחנת הדלק סוגי דלקים אחרים למעט סולר. רביעית, בע"א 8729/96 מלונות ונופש בע"מ נ' עמידר פד"י נה(1) 673 , 677 פסק כב' השופט תיאודור אור : " אמנם בין המטרות לרישוי המופיעות בסעיף 1 לחוק רישוי עסקים מופיע גם " קיום הדינים הנוגעים לתכנון ובנייה". ... אם אדם מבקש רישיון לעסק במקום אשר אינו מותר לפי חוק התכנון והבנייה ... רשאית רשות הרישוי לסרב לתיתו בשל כך. פרט לכך, אין לייחס למחוקק כוונה שחוק הרישוי ישמש כמכשיר נוסף לאכיפתו של חוק התכנון והבנייה". בעע"מ 8481/04 חברת חלקה נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה פ"ת תקדין - עליון 2006 (1) , 3376 הדגישה כב' השופטת בייניש : " בין המטרות שרשיון העסק נועד להבטיח נכללת גם המטרה של קיום דיני התכנון והבנייה. לפיכך הפרתם של דינים אלה עשויה לשמש טעם מספיק למנוע מעסק את קבלת רשיון העסק ". במישור התיאורטי, העירייה בשוקלה ליתן רישיון עסק להפעלת תחנת הדלק יכלה לסמוך על היתר הבנייה שניתן על ידי הועדה לתכנון ובנייה - לעניין קיום הדינים הנוגעים לתכנון ובנייה כאמור בהוראת סעיף 1 (א)(6) לחוק רישוי עסקים. העירייה, בהפעילה סמכויות מכוח חוק רישוי עסקים, אינה צריכה לבדוק את התנאים למתן היתר בנייה כאשר ניתן היתר בנייה על ידי הועדה המקומית לתכנון ובנייה- הרשות המוסמכת. פרשנות אחרת מהווה הכבדת יתר על פעילותה של העירייה כרשות למתן רישוי עסקים. לא מצופה מהעירייה, בהפעילה סמכויות לפי חוק רישוי עסקים, להרים את המסך מאחורי היתר הבנייה שניתן על ידי הועדה המקומית ולשמש כמעין ערכאת ערעור על החלטותיה של הועדה המקומית לתכנון ובנייה. בפועל האחריות בנזיקין של העירייה נובעת מרשלנות בהפעלת סמכויות מכוח חוק התכנון והבנייה ולא מכוח חוק רישוי עסקים. הרשלנות נובעת מרשלנות עובדי העירייה שהיו מעורבים בהליכי מתן היתר הבנייה. 8. ומכאן לבחינת סוגיית היקף הנזק, וסכום הפיצוי שיש לחייב את העירייה לשלם לאנרגיות 2004 בגין המעורבות הרשלנית של העירייה בהוצאת היתר הבנייה לתחנת הדלק . כאמור היתר הבנייה הוצא שלא כדין , בניגוד לתמ"א 18, וכשנה לאחר כריתת ההסכם של אנרגיות 2004 עם אנרגיות 2002 - נסגרה תחנת הדלק בהוראת בית המשפט לעניינים מנהליים. א. תביעת פיצוי בגין אובדן רווחים לשנים 2005-2009 בתביעה עתרה אנרגיות 2004 לחייב את העירייה לפצותה בגין אובדן רווחים לשנים 2005-2009 בסך של 1,695,570 ₪. כאמור אנרגיות 2004 הפעילה את תחנת הדלק במשך כשנה בשנת 2004. כ- 13 חודשים לפני שאנרגיות 2004 חתמה עם אנרגיות 2002 על ההסכם לתפעול תחנת הדלק, סוייג רישיון העסק של תחנת הדלק למכירת סולר בלבד [ גם בהיתר הבנייה נקבע במפורש: " הקמת תחנת תדלוק יבילה לסולר "]. מנהל אנרגיות 2004, מר סעאבנה, הודה בחקירתו בעמ' 13 שורות 10-14 : "ש. האם פרט למה שאתה אומר שראית רישיון עסק לצמיתות, הראה לך גם שהרישיון הזה צומצם למכירת סולר... עוד בסוף 2002? ת. כן... הוא הראה לי ... הוא הראה לי מסמך". עוד העיד מנהל אנרגיות 2004 בעמ' 12 שורות 16-21: " אני בשלב של המו"מ ... בשקיפות אמר לי ... שהעיריה דורשת רק למכור סולר ... אני ידעתי את זה וזה נלקח בחשבון בשיקולים שלי "; ובעמ' 13 שורות 19-21 :" ש. האם אמר לך שמתנהל משפט כזה נגדו [ בגין הפרת תנאי רישיון העסק - י.ג. ] ? ת. הוא אמר לי שיש לו התדיינות עם העיריה לגבי היקף רישיון ההפעלה . האם ...מותר למכור סולר , ויש לו דיונים ". מנהל אנרגיות 2004, שהיה בעל עסקי דלק רבים ורואה חשבון במקצועו, ידע לפני חתימת ההסכם, שלא ניתן למכור דלקים אחרים בתחנת הדלק למעט סולר, ושלא ניתן להפעיל בתחנה מתקן לשטיפת כלי רכב.מנהל אנרגיות 2004 הודה בעדותו שהוספת הסייג לרישיון העסק מ- 21.11.02 הוצג לו, וחרף כך החליט שהוא מעוניין להתקשר בעסקה כעסקת חבילה של תפעול 5 תחנות דלק. על פי נתוני רו"ח אייזנמן מטעם העירייה, שבית המשפט מאמצם, בשנת 2004 תחנת הדלק מכרה דלקים בשווי 11,512,238 ₪ , מתוכם מכירת סולר הייתה בהיקף של 1,807,132 ₪. אנרגיות 2004 ידעה במפורש, לפני כריתת החוזה, שעל פי רשיון העסק שניתן ב- 11/2002 נאסר למכור דלקים למעט סולר. אם מבודדים את מכירת הסולר המותרת ממכירת הדלקים האחרים שנאסרו ברשיון העסק, מתקבלים הנתונים הבאים : מכירות סולר ב- 04 - 1,807,132 ₪ ; עלות רכישות סולר ב- 04 - 1,492,754 ₪ ; הוצאות התפעול ב- 04 - 418,910 ₪; יצוין לעניין הוצאות התפעול, שלגבי מרבית הרכיבים חושבו הוצאות התפעול לסולר בלבד לפי 23% מההוצאה, למעט הרכיבים של שכירות , החזקה, מיסי עירייה וחשמל [ ראו נספח א' לדו"ח רו"ח אייזנמן גרשון מטעם העירייה] . התוצאה המתקבלת לשנת 2004 הינה, שאם תחנת הדלק הייתה מוכרת סולר בלבד, בהתאם לתנאי רשיון העסק, היה מתקבל הפסד לפני פחת בסך של 104,532 ₪, והפסד נטו לאחר הפחתת השקעה בסך של 158,490 ₪ [ראו נספח א' לחוות הדעת של רו"ח אייזנמן ]. תוצאות עסקיות אלה המוכיחות הפסד ממכירת סולר בשנת 2004 - השנה בה הפעילה אנרגיות 2004 את תחנת הדלק - שוללות את הטענה שנגרם לאנרגיות 2004 אובדן רווחים לשנים 2005-2009. הנזק בגין אובדן רווחים לשנים עתידיות נגזר מהוראות רישיון העסק שניתן, ורישיון העסק מנובמבר 02 אסר במפורש על מכירת דלקים אחרים למעט סולר.לא ניתן לבסס תביעה בגין נזקים כאשר מרבית המכירות הנטענות היו בניגוד לרשיון העסק, גם אם נסתמך על רשיון העסק שהוצא בשנת 2002. לא הונחה ראשית ראייה שניתן היה להגדיל את מכירות הסולר אם תחנת הדלק הייתה מוכרת רק סולר, באופן שהדבר היה מביא לרווחיות של התחנה.אנרגיות 2004 נטלה סיכון עסקי וסברה שניתן יהיה מעשית למכור דלקים חרף הוראת האיסור ברישיון העסק. תמיכה למסקנה האמורה ניתן למצוא גם בעדות רו"ח מטעם העירייה. רו"ח אייזנמן העיד בעמ' 80 שורות 11-14 : " תחנת דלק שמתבססת רק על סולר אחת דינה להפסיק ... על פי ... מה שבדקתי יש בארץ כ- 900 תחנות דלק ציבוריות ... אין אחת שמוכרת סולר בלבד"[ עמ' 74 שורות 10-13]; "ש. על פי ההצהרה שלך ... תחנות בודדות אולי שמוכרות רק סולר... זה לא ריווחי ולכן אף עסק לא יקח על עצמו לנהל מכירה רק של סולר בלבד.ת. זה אכן נכון במדויק" . ב. תביעת פיצוי בגין רכישת הזכויות לתפעול תחנת הדלק אנרגיות 2004 טענה שהשקיעה 1,153,846 ₪ ברכישת זכויות ההפעלה של תחנת הדלק [סעיף 7 לחוות הדעת של רו"ח דרור שוהם מטעם אנרגיות 2004], ותחנת הדלק נסגרה בחלוף שנה מחתימת החוזה עקב רשלנות העירייה בהוצאת היתר הבנייה. על פי החוזה שנכרת בין אנרגיות 2004 לבין אנרגיות 2002 רכשה אנרגיות 2004 זכויות לתפעול 5 תחנות דלק תמורת תשלום של 5 מיליון ₪ . עוד נקבע בסעיף 7 להסכם : " זכויות ההפעלה בסעיף 4 לעיל ששולמו לצד ב' יחולקו באופן יחסי בין התחנות לפי כמויות המכירה בליטרים בין התחנות . להלן רשימת התחנות ותצהיר על כמות הדלקים : שם התחנה כמות בק"ל ג. כוח 150 בראש 50 נתניה 300 חדרה 500 עפולה 300 ". תחשיב אנרגיות 2004 מבוסס על כך, שבחוזה רכישת הזכויות רכשה אנרגיות 2004 זכות לתפעול 5 תחנות דלק בסכום של 5 מיליון ₪, וסכום שווי כל תחנה נקבע לפי כמות הדלקים שנמכרה באותה תחנה . בהסכם נרשם שב- 5 תחנות הדלק נמכרו כמויות דלקים בהיקף של 1,300 ק"ל, ובתחנה נשוא הדיון - 300 ק"ל.לכן אנרגיות 2004 מייחסת 23.1% מכמויות המכירה של הדלקים לתחנת הדלק נשוא הדיון. על פי אחוז זה, מסכום רכישת הזכויות ב-5 תחנות הדלק שעמד על סך של 5 מיליון ₪ -שווי ההשקעה בתחנת הדלק היה 1,153,846 ₪ נכון ל- 24.12.03. אנרגיות 2004 קנו את הזכויות להפעלת 5 תחנות דלק כחבילה אחת . מנהל אנרגיות 2004 העיד בעמ' 10-11 שאנרגיות 2002 דרשה 7 מיליון ₪ והוא כנגד הציע 5 מיליון ₪ . מנהל אנרגיות 2004 העיד בעמ' 10 שורה 3 : " אמרתי להם אני יכול לגייס רק 5 מיליון ₪ . זה התקציב שלי ". לא הובאו נתונים על שווי זכויות התפעול בתחנת הדלק לפי מפתח אחר - כדוגמת היוון זרם התקבולים . אם מעיינים בנספחים לחוות הדעת של רו"ח דרור שוהם, מטעם אנרגיות 2004, בדצמבר 03 [ בחודש בו נערך ההסכם בין אנרגיות 2004 לבין אנרגיות 2002] מכרה התחנה דלקים [כולל סולר] בסך 304,039 ליטר, ומתוכם 65,199 ליטר סולר. אחוז הסולר הנמכר עמד על 21.4% מסך כמות הדלקים שנמכרה על ידי התחנה. גם אם היינו פונים למפתח של כמות מכירת הדלקים - יש לערוך את התחשיב של ההשקעה שירדה לטמיון לפי מפתח של מכירת סולר ולא לפי מפתח של מכירת דלקים האסורים במפורש ברישיון העסק שהוצא בנובמבר 2002. אנרגיות 2004 הפעילה את תחנת הדלק ללא רשיון עסק ותוך ידיעה שנאסר למכור בתחנת הדלק דלקים למעט סולר . הכלל " מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה" מחייב לא ליתן יד למתן סעדים המתבססים על פעולות אסורות הנוגדות את החוק. אין לגזור את הנזק הנטען מנתונים על מכירת דלקים בתחנת הדלק שנאסרו למכירה ברשיון העסק שהוצא בנובמבר 02. אין לאפשר למי שחטא ליהנות מפרי חטאו [ראו: ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים פד"י נ"ז(4) 197, 206 ]. אנרגיות 2004 קנתה במודע סיכון עסקי בעסקת תחנת הדלק. הרשיון בתחנת הדלק בנתניה היה למכירת סולר בלבד ולא למכירת דלקים אחרים. מנהל אנרגיות 2004 העיד בעמ' 12 שורות 31-32: " בעת השיקולים שלי לקבל החלטה אם להיכנס לעסקה ... לקחתי את זה בחשבון של אחד על מאה שהתחנה לא תמכור בנזין כי אני איש דלק ". על פי נספח ב' לחוות הדעת של רו"ח דרור שוהם, מטעם אנרגיות 2004 , בדצמבר 2003 , בחודש בו נחתם ההסכם, נמכרו בתחנה 65 ק"ל סולר. על פי מפתח שווי התחנה לפי כמויות הדלקים שנמכרו - יש לחשב את שווי רכישת זכויות התפעול בתחנה מהסכום של 5 מיליון ₪ ששולמו עבור רכישת זכויות תפעול של 5 תחנות דלק כדלקמן : שם התחנה כמות בק"ל ג. כוח 150 בראש 50 נתניה 65 [ סולר בלבד] חדרה 500 עפולה 300 סך הכל 1,065 305,164 ש"ח = 65 X 5,000,000 ₪ 1,065 על פי מכתב ד.ג.ש, ששכרה את תחנת הדלק מהבעלים, המופנה לאנרגיות 2004 [מוצג נ/2] זכויות ההפעלה בתחנת הדלק נתניה הושכרו מהבעלים עד 14.2.11 עם אופציה ל- 60 חודשים נוספים. נכון ל- 24.12.03 , מועד עריכת ההסכם בין אנרגיות 2004 לבין אנרגיות 2002, ניתן היה להפעיל את זכויות התפעול [ כולל הסכם האופציה ] למשך 12 שנים. בפועל אנרגיות הפעילה את תחנת הדלק למשך שנה עד לסגירת התחנה על פי הוראת בית המשפט לעניינים מנהליים. תחשיב הנזק בגין ההשקעה של רכישת זכויות ההפעלה הינו כדלקמן : 279,733 ₪ = 11 שנים X 305,164 ₪ 12 שנים בהסכם רכישת זכויות ההפעלה מ- 24.12.03 אין אזכור למיטלטלין שהועברו עם העברת זכויות התפעול בתחנת דלק . הצדדים לא ייחסו למיטלטלין ערך רב . שוויין לא הוכח , ולפיכך לא יופחתו משווי הנזק. 9. סוף דבר א. הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי עבור ההשקעה שירדה לטמיון בסך 279,733 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית מ - 24.12.03 ועד התשלום בפועל. שאר העתירות - נדחות. ב. הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪ . בניהרשלנותעירייההיתר בניה