קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים בזמן תיקון טרקטור: האם הוכח כי התאונה נשוא תביעה זו מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975? זו השאלה הטעונה הכרעה. טענות הצדדים: 1. לטענת התובע, ביום 8.5.2006, בשעה 19:00 לערך, עת עסק בתיקון תקר בגלגל טרקטור, מס' רישוי 501157 (להלן: "הטרקטור") השייך לדודו, נאדר (להלן: "נאדר"), החנה הנתבע 1, אף הוא דודו של התובע, אוטובוס שמספרו: 7604115 (להלן: "האוטובוס") בחניה בה עמד הטרקטור, ובזמן נסיעה אחורנית פגע האוטובוס בטרקטור המורם, אשר נפל ופגע בתובע (להלן: "התאונה"). 2. בתביעה נטען, כי מיד לאחר התאונה הובהל התובע לבית החולים "הלל יפה" בחדרה (להלן: "בית החולים") על ידי דודיו, שם אובחן כסובל מחבלות בכל חלקי גופו ובעיקר מפגיעות מרובות בגפיים, אגן, בטן וחזה. התובע אובחן כסובל משברים באגן, קרסול ימין וירך שמאל. ביום 11.5.2006 עבר התובע ניתוח בהרדמה כללית בו בוצעו קיבועים והושם גבס. התובע נותר מאושפז עד ליום 14.5.2006. 3. התובע טוען כי בעקבות התאונה סבל ועודנו סובל מכאבים והגבלות בתנועת קרסול ימין ותנועת אגן ומצליעה בולטת ברגל שמאל וכי טופל בטיפולי פיזיותרפיה ממושכים. לטענת התובע, עקב התאונה נגרמה לו נכות צמיתה וכושר השתכרותו נפגע; כמו כן בעקבות התאונה הוצאו הוצאות רפואיות והוצאות בגין עזרת צד ג'. התובע עותר לקבלת פיצויים בגין נזקי הגוף הנטענים עקב התאונה. 4 הנתבעת 2, אשר ביטחה את האוטובוס במועד התאונה (להלן: "הנתבעת"), הכחישה את אירוע התאונה הנטען ואת נסיבות התאונה. לטענתה, התאונה לא התרחשה בנסיבות המתוארות על ידי התובע, אלא בנסיבות אחרות, בהן התובע נהג על הטרקטור, אשר לא היה מבוטח בביטוח חובה באותה עת, נפל ממנו, וכאשר ניסה לעצור את הטרקטור ולהשתלט עליו, נדרס על ידו. הנתבעת טוענת, כי התובע ועדיו חברו יחדיו ובדו את הגרסה נשוא התביעה בדבר אופן קרות התאונה, תוך ניסיון להונות את הנתבעת, על מנת שתישא בהוצאות נזקי הגוף שנגרמו לתובע. 5. הנתבע 1 (להלן: "הנתבע" או "האני"), שהינו כאמור דודו של התובע, ולפי הטענה נהג באוטובוס בעת התאונה, לא הגיש כתב הגנה. 6. הדיון פוצל להכרעה בשאלת החבות תחילה, ובסיום שלב החקירות הגישו הצדדים סיכומיהם בשאלה זו. מטעם התובע הוגש תצהיר נסיבות בדבר אופן התרחשות התאונה (להלן: "תצהיר התובע"), תצהיר של האני המתאר אף הוא את אופן קרות אירוע התאונה, וכן תצהיר עדות ראשית של נאדר. מטעם הנתבעת הוגש תצהירה של גב' עדינה בקר (להלן: "עדינה"), המשמשת כפקידת תביעות בסוכנות הביטוח "רמות" (להלן: "סוכנות הביטוח"), באמצעותה ביטחה חברת ההסעות שבבעלות האני את האוטובוס בפוליסה של הנתבעת. כמו כן, הוגש תצהירו של חוקר פרטי, מר גבי עטיה (להלן: "החוקר"), ביחס לחקירה שערך אודות התאונה. בנוסף, זימנה הנתבעת עדים נוספים אשר נחקרו על ידי ב"כ הצדדים - מר ג'אלב יונס, אחיהם של האני ונאדר (להלן: "ראלב") ומר שאוקי יונס, בן דודו של נאדר (להלן: "שאוקי"). דיון והכרעה: 7. לאחר שבחנתי את מכלול העדויות והמסמכים בתיק, הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין התביעה להידחות ואת הטעמים לביסוס הכרעתי זו אפרט להלן. מהימנות עדויות התביעה 8. בבחינת מהימנותו של עד או צד לדיון, בית המשפט בוחן את התרשמותו הישירה מהתנהגות העד על דוכן העדים, מדברים שאמר במקום אחר ומהעמדת דבריו במבחן ההיגיון והשכל הישר [יעקב קדמי על הראיות חלק רביעי (מהדורה משולבת ומעודכנת, 2009) עמ' 1833]. עדויותיהם של התובע, של נאדר, ובמיוחד זו של האני - הותירו רושם שלילי ואינני נותן בהן אמון אף לא במקצת. התרשמותי הבלתי אמצעית מעדויותיהם (כמו גם מעדויותיהם של ראלב ושאוקי), הינה כי הן התאפיינו באי-אמירת אמת. עדות התובע היתה מתחכמת ומתחמקת. בעדותו של נאדר הסגירה שפת הגוף שלו כי קשתה עליו עדותו וכי ה"צורך" לומר דברים שאינם אמת, הכביד עליו. בניגוד לנאדר, הרי שנראה היה כי עבור האני, לא היה בכך כל קושי. עדותו של האני התאפיינה בביטחון עצמי מופרז מאד. אי-דיוק הוביל לסתירה, סתירה הובילה לאחרת, וכמעט שלא נאמר משפט אמת אחד מפיו. 9. ברם, לא רק על התרשמות מן העדויות מבוססת ההכרעה. דין התביעה להידחות, גם במנותק מכך, לאור הסתירות הרבות לגופם של דברים. קיימות סתירות מהותיות בין גרסאות עדי התביעה בחקירתם בבית המשפט לגרסאות שמסרו אותם עדים עצמם בהזדמנויות קודמות, לרבות בתצהיריהם. קיימות סתירות בין גרסאות עדי התביעה לגרסאותיהם של עדי תביעה אחרים. קיימות סתירות בין גרסאות עדי התביעה לבין מסמכים שונים, כמו גם בין המסמכים השונים לבין עצמם. להלן יפורטו חלק מן הסתירות, התמיהות והפרכות. זהות העדים לתאונה ואי העדת פלאח יונס 10. בסיכומי התובע נטען כי התובע והאני הם היחידים שהיו עדים לתאונה. לעומת זאת, בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה שהגיש התובע למוסד לביטוח לאומי ("המל"ל") בגין התאונה ("נ/8"), ציין התובע תחת "שמות העדים לפגיעה" דווקא את נאדר ואת פלאח יונס, שהוא אחיינו של התובע ובנו של האני (להלן: "פלאח"). טענות התובע כיום, וכן טענתו של נאדר בתצהירו (סעיף 11) כי הוא היה בביתו, המרוחק עשרות מטרים, ונודע לו על התאונה רק מצעקותיו של פלאח, אינן עולות אפוא בקנה אחד עם הצהרת התובע למל"ל. [עוד יצויין בהקשר זה כי בשיחה בין ראלב לחוקר (בשנת 2007) מסר ראלב כי נאדר ראה את התאונה (נספח "ד" לתצהיר החוקר, עמ' 4]. 11. לא זו בלבד. אם אמנם האני היה העד היחיד לתאונה, כטענת התובע כיום, מיד קמה ועולה השאלה, מדוע דווקא שמו של האני אינו מופיע בהצהרת התובע למל"ל. שאלה מרכזית זו נותרת מהדהדת בחלל האוויר ולא מוצעת לה תשובה כלשהי מצד התובע. 12. אשר לפלאח, הרי יש ממש בטענת הנתבעת שלכאורה אין מחלוקת כי הוא היה עד לתאונה, הן לפי הצהרת התובע למל"ל, הן לפי תצהירו של נאדר אשר הצהיר כי שמע על התאונה מצעקותיו של פלאח. בחקירתו הנגדית נשאל התובע מי היה עד לתאונה פרט להאני ונאדר. התובע לא השיב כי נאדר לא היה עד לתאונה (וזאת בניגוד לאמור בתצהיר נאדר). התובע השיב כי "היה גם פלאח שלקח אותי לביה"ח". אך כשנשאל אם פלאח ראה את התאונה ממש השיב כי אינו יודע (עמ' 19, ש' 6-9). כשעומת עם העובדה כי רשם את פלאח בתור עד בטופס למל"ל, השיב "לא זכור לי". פלאח עצמו לא זומן לעדות, הגם שנטען בטופס התביעה למל"ל כי היה עד לתאונה והגם שפינה את התובע לבית החולים ממקום התאונה. הימנעות התובע מזימונו של פלאח לעדות נזקפת לחובתו [ראו: ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736, 760 (1980); ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 658 (1991), וכן יעקב קדמי על הראיות חלק רביעי (מהדורה משולבת ומעודכנת, 2009) 1890-1891]. 13. גם ראלב מסר גרסאות סותרות לחוקר באשר לנוכחותו במקום התאונה, כאשר תחילה טען כי ראה את התאונה ומיד חזר בו ואמר שלא ראה, כי היה בעכו. כנשאל על כך שוב בהמשך, השיב כי שמע צעקות ממקום התאונה וקפץ. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם טענתו הקודמת כי היה בעכו בזמן התאונה. אי-מסירת הודעה לנתבעת והאופן בו החלה החקירה שביצעה 14. אני מקבל את טענת הנתבעת כי היא לא קיבלה מעולם הודעה על נסיבות התאונה כפי שהן נטענות כיום, וכי השתלשלות העניינים בנוגע למסירת ההודעה על התאונה תומכת באפשרות לפיה התובע והאני שיתפו פעולה כנגד הנתבעת. העדויות הרלבנטיות בהקשר זה הן אלו של עדינה ושל האני. עדותה של עדינה הותירה רושם אמין, תשובותיה היו פשוטות וענייניות וטענותיה לא נסתרו בחקירה נגדית. היא תיארה את התנהלות סוכנות הביטוח בפתיחת תביעה ואת ההתנהלות במקרה הנדון, תוך הפנייה לרישומי המחשב שבידיה. עדותו של הנתבע, גם בהקשר זה, התאפיינה בחוסר עקביות ובסימני שאלה רבים שנותרו ללא מענה. 15. אני קובע כי ההודעות שנמסרו לנתבעת אודות התאונה הן שתיים - הודעה בעל פה - בשיחת טלפון מיום 23.5.06. עדינה הצהירה כי על פי רישומי המחשב של סוכנות הביטוח, התקבלה הודעה טלפונית ראשונה מאת הנתבע רק ביום 23.5.2006 (שבועיים לאחר התאונה), כאשר השיחה נערכה עם פקידה בשם טלי לוי. בשיחה זו לא נמסרו לסוכנות הביטוח פרטים בקשר למקום האירוע ואופן התרחשותו. אמנם התיק עבר לטיפולה של עדינה בשנת 2008, אז החלה לטפל בתביעות אוטובוסים, אולם איני מקבל את טענת התובע כי עדותה בנושא זה אינה קבילה. עדותה מתבססת על רישום במחשבי סוכנות הביטוח, ומרישום זה, ולא מהזכרון, ממילא היה מעיד כל אדם אחר שהיה מובא לעדות. הרישום הממוחשב צורף לתצהירה של עדינה, ואני מקבל את עדותה כי לא ביצעה שינויים כלשהם ברישום הממוחשב. הודעה בכתב - במכתב מיום 5.7.06 מסר האני לסוכנות הביטוח את ההודעה הראשונה - ולמעשה היחידה - בכתב (להלן: "ההודעה הכתובה"), בה נכתב כדלקמן: "אני מודיע בזאת בכתב שבתאריך 8.5.06 אירעה תאונה כאשר אני נסעתי ברכב מספר 76-041-15 יש לציין שהרכב הזה נמכר בשלב מאוחר יותר למריאנה. תודה לכם מראש, יונס האני". גם בהודעה בעל פה וגם בהודעה הכתובה לא נמסרו פרטים כלשהם בדבר אופן התרחשות התאונה, לא נאמר דבר לגבי פגיעת האוטובוס בטרקטור כלשהו או בדבר נזקי גוף כלשהם שנגרמו לתובע או למאן דהוא, קל וחומר נזקי גוף חמורים אשר הצריכו ניתוח ואשפוז של שישה ימים. 16. אני דוחה את כל טענותיו של האני בדבר מסירת הודעות נוספות על נסיבות התאונה כביכול, מהטעמים להלן. 17. בתצהירו טען האני כי כבר למחרת התאונה, ביום 9.5.06, הוא דיווח טלפונית על התאונה לסוכנות הביטוח לפקידה בשם פזית. דא עקא, עדינה הצהירה, ואני מקבל את גרסתה, כי פזית החלה לעבוד בסוכנות הביטוח רק ביום 3.10.06, וממילא לא יכולה היתה לשוחח עמו ביום 9.5.06. יצויין, אגב, כי בעדותו, לאחר שראה את תצהירה של עדינה בנוגע לפזית, כבר שינה האני את טעמו וטען כי התקשר לעדינה, אך מכיוון שהיה אצלה תפוס שוחח עם פזית. כאמור, עדינה לא טיפלה בתביעות אוטובוסים לפני 2008, ולכן קיים קושי גם בגרסתו זו (עמ' 26, ש' 17-23), קושי המחזק עוד יותר את דחיית גרסתו הראשונה. 18. האני מוסיף וטוען בתצהירו (בסעיף 21) כי ימים ספורים לאחר התאונה קיבל מסוכנות הביטוח מסמכים, אותם הוא מילא והעביר חזרה בפקס אל סוכנות הביטוח. אין טענה מפיו של האני כי העתקי המסמכים אינם מצויים ברשותו. נהפוך הוא; בחקירתו הנגדית נשאל אם יש בידו העתק מן המסמכים ששלח בפקס והשיב בחיוב - כי יש בידו העתקים מן המסמכים ששלח, כולל אישורי הפקס, הכל אצלו במשרד, אך לא הביא אותם עמו לדיון. לשאלת ב"כ הנתבעת אישר האני כי הוא מוכן להביאם (עמ' 25, ש' 17-21). האני מדגיש בעדותו גם בהמשך: "הכל שלחתי והכל מילאתי. יש לי העתק. הם שלחו לי מרמות [סוכנות הביטוח - א.ד.] שצריך לתאר את נסיבות התאונה (עמ' 26, ש' 31-32)". לפיכך כמו מעצמה עולה השאלה, מדוע לא צירף האני את טפסי הנתבעת אותם מילא, או מסמכים אחרים כלשהם בהם כביכול הודיע על התאונה; לא בתצהירו, לא לאחר שראה את תצהירה של עדינה, ואף לא בנסיון להביאם לאחר הישיבה בה אמר שיוכל להביאם. זאת, במיוחד לאור גרסתה החד משמעית של הנתבעת לפיה לא קיבלה הודעה על נסיבות התאונה הנטענות עד לניהול תביעה זו. 19. האני הודה בחקירתו כי ההודעה הכתובה מיום 5.7.06, דהיינו חודשיים לאחר התאונה, הינה "ההודעה הראשונה בכתב" (עמ' 26, ש' 13-16). יודגש כי האני אישר זאת גם בהמשך (עמ' 27, ש' 1-3). לא ניתן להפריז בחשיבות הודאתו זו. עדותו זו סותרת באופן בוטה, סתירה חזיתית שאינה משתמעת לשתי פנים, את טענתו בתצהירו לפיה כביכול מספר ימים לאחר התאונה נשלחו אליו טפסים מסוכנות הביטוח והוא מילא אותם והחזיר אותם בפקס. 20. בתצהירו של האני דובר, כאמור, על משלוח מסמכים לסוכנות הביטוח פעם אחת, בפקס. בעדותו של האני התברר כי הוא טוען שהוסיף ושלח את הטפסים פעמים נוספות ובדרכים נוספות. תחילה, כאשר עומת עם טענת עדינה כי לא שלח את המסמכים השיב "שהכל נשלח אליה בתוך מעטפה בדואר בנוסף לפקסים ששלחתי אליה" (עמ' 26, ש' 2). לא זו בלבד שקיים הבדל בין גרסה זו לגרסתו בתצהיר, כאשר הוא מעומת עם הבדל זה הוא שוב משנה את גרסתו ומשיב כי שלח "חלק בדואר" (עמ' 26, ש' 3-5), למרות שקודם הדגיש בבטחון כי שלח הכל גם בדואר. לאחר מכן, טוען האני בעדותו כי מילא את הטופס המתאר את נסיבות התאונה כשבועיים-שלושה לאחר שהודיע על התאונה במשטרה (עמ' 27, ש' 1-7). האני מסר הודעה במשטרה רק ביום 9.8.06 ("נ/7"). לגרסתו, מדובר אפוא במשלוח טפסים פעם שניה מספר שבועות לאחר תאריך זה. לבסוף, האני אישר בעדותו כי קיבל מסוכנות הביטוח את המכתב נספח "ה" לתצהיר עדינה בו נתבקש למלא את הטופס הסטנדרטי לגבי תאונה אשר צורף אליו, והוסיף כי אכן מילא את הטופס ושלח חזרה לסוכנות הביטוח (עמ' 27, ש' 10-11). כאשר הופנתה תשומת לבו של האני לכך שמדובר במכתב מנובמבר 2008, הסביר כי נאמר לו שלא התקבל ממנו שום מכתב והוא אמר שזה לא יכול להיות כי הוא כבר שלח, ואז עדינה אמרה לו שישלח שוב אז הוא מילא שוב (עמ' 27, ש' 13-14). 21. ודוק; בעדותו טען האני למעשה כי מילא טפסים בנוגע לפרטי התאונה שלוש פעמים, ושלח אותם שלוש פעמים, נוסף על הפעם היחידה לה טען בתצהירו (בפקס, ימים ספורים לאחר התאונה) - תחילה בדואר בחודש מאי 2006, לאחר מכן באוגוסט 2006 ולבסוף בנובמבר 2008. לעובדות אלה משמעות משולשת. ראשית, מדובר בעדות כבושה. טענות האני בדבר משלוח הטפסים שלוש פעמים נוספות אלה, כלל לא נזכרו בתצהירו או בשום מקום אחר עד לחקירתו הנגדית. שנית, הטענה בדבר ריבוי הפעמים בהן לשיטתו של האני נאלץ למלא מחדש את הטפסים אינה עולה בקנה אחד עם הטענה שהעלה בעדותו לפיה כביכול יש בידו העתקים מן הטפסים הראשונים ששלח. איזו סיבה יש למאן דהוא למלא טפסים בכל פעם מחדש, במקום פשוט לצלם את העתקי הטפסים הקודמים המצויים כביכול במשרדו ולשולחם בשנית? (במיוחד כך הדבר אם הוא אינו מוכן לשתף פעולה עם החוקר מטעם הנתבעת ועלול לחשוש מהבדלים בין הגרסאות שימסור בטפסים השונים). שלישית, ריבוי הפעמים בהן לטענת האני הוא מילא מחדש טפסים ושלחם אל סוכנות הביטוח וריבוי המסמכים שכביכול מצוי בידי האני, מדגיש ומעצים עוד יותר את החזקה העולה מן העובדה שהאני לא המציא אף לא אחד מן המסמכים הרבים שכביכול מצויים בידו. והרי אילו היה התובע, באמצעות האני, ממציא אסמכתאות בכתב, כפי הנטען שיש בידו, היו טענות הנתבעת בהקשר זה מסתתמות. העובדה שהאני לא המציא אף לא מסמך אחד משלל המסמכים שכביכול מצויים בידו מדברת בעד עצמה. 22. לא יהא זה מיותר לציין גם כי האני אישר בחקירתו כי קיבל את המכתב נספח "ג" לתצהיר עדינה - מכתבה של הנתבעת אל סוכנות הביטוח מתחילת 2007 - בו דרשה הנתבעת פרטים על התאונה לאחר שבית החולים פנה אליה בדרישה לתשלום, אך סירב למסור פרטים ואמר לסוכנות הביטוח "שכל החומר שאתם צריכים נמצא אצלכם" (עמ' 27, ש' 20). בנוסף, אין חולק כי האני לא שיתף פעולה עם החוקר, שהחל לחקור את האירוע ביום 21.3.07. כך עולה מתצהיר החוקר. כך גם אישר האני בחקירתו ("לא מסרתי לו שום דבר" - עמ' 27, ש' 18; "אמרתי לו שאיני מוכן לשתף פעולה" - עמ' 27, ש' 24). אם בתחילת 2007, ובניגוד לחובתו כמבוטח, לא היה האני מוכן לשתף פעולה עם הנתבעת - לא בשיחה עם החוקר ולא בהעברת טפסים עם פרטי התאונה במענה לנספח ג' הנ"ל - מדוע זה יש ליתן אמון בגרסתו לפיה קודם לכן, בשנת 2006, וגם לאחר מכן, בשנת 2008, כן התרצה והואיל להעביר טפסים עם פרטי התאונה. 23. לבסוף, וזה בעיניי עיקר, משהתברר כי טענת האני בדבר משלוח טפסים בפקס מספר ימים לאחר התאונה פשוט אינה אמת - שהרי אישר כי ההודעה הכתובה חודשיים לאחר התאונה היתה ההודעה הראשונה בכתב - אין כל סיבה להאמין לטענותיו בדבר משלוח טפסים מאוחר יותר. 24. כאן המקום לציין כי לתצהיר החוקר צורף מכתב אנונימי נושא תאריך ספטמבר 2006, שצורף לתצהיר החוקר, בו נטען כי התאונה אירעה כאשר התובע עצמו נהג לשעשוע ובפראות על טרקטור חקלאי ישן שהיה ללא ביטוח, תוך כדי סיבוב נזרק התובע מהטרקטור, אשר המשיך בנסיעה לעבר אוטובוס חונה בסמוך לביתו של האני, וכאשר התובע ניסה לקפוץ על הטרקטור ולהשתלט עליו, התהפך הטרקטור ודרס את התובע (להלן: "המכתב האנונימי"). המכתב האנונימי נעדר שם או פרט מזהה אחר, הוא הודפס בדפוס מחשב, וכותבו לא זומן לעדות, אף שהחוקר העיד כי ידועה לו זהות הכותב. הגם שבמכתב נזכרים פרטים שהם לכאורה רלבנטיים (לרבות מס' עם זאת, יש מקום לייחס משקל לטענת הנתבעת, שכשלעצמה אינה עדות שמיעה, בדבר עצם קבלת מכתב אנונימי. לטענת הנתבעת מכתב זה היה הדיווח הראשון שקיבלה אודות נסיבותיה של תאונה כזו או אחרת שאירעה לתובע ביום 8.5.06, ובעקבות קבלת המכתב הוציאה הנתבעת חקירה כאמור במכתב הנתבעת לחברת החקירות מיום 22.1.07 שצורף לתצהיר החוקר. אכן; עצם קיומם של מכתבה של הנתבעת מיום 22.1.07, וביתר שאת נספח "ג" לתצהיר עדינה מפברואר 2007 וכן נספח "ה" לתצהירה מנובמבר 2008, מעיד כי האני לא מסר לנתבעת הודעה בדבר נסיבות התאונה, שאם לא כן, לא היתה צריכה הנתבעת לבקש ממנו שוב ושוב למלא את חובתו כמבוטח. 25. סיכומו של נושא ההודעה למבטחת - האני העביר הודעה כתובה לאקונית, כחודשיים לאחר התאונה, בה לא מסר פרטים רלבנטיים כלשהם על התאונה. בנסיבות העניין, הודעה מעין זו כמוה כהעדר הודעה. וכי מה הנפקות של מסירת הודעה מעין זו, ללא הסבר כלשהו כיצד אירעה; היכן אירעה; מתי אירעה; ללא אזכור הרכב (או החפץ) בו פגע האוטובוס; ובעיקר תוך הסתרת העובדה לפיה (כביכול) נגרם בתאונה נזק גוף ממשי? מסירת הודעה מעין זו מעידה אך ורק על מידת התחכום של האני, שהוא בעליה של חברת הסעות, ושנראה כי היה הרוח החיה מאחורי הסיפור שסיפרו עדי התביעה, וזאת בנסיון להכין את הקרקע לתביעה עתידית, על מנת שיוכל לטעון כי הודיע למבטחת על התאונה. מסירת הודעה מעין זו מלמדת על חוסר תום לב מצדו של האני ועל שיתוף פעולה בין האני ובין התובע. הרישומים במסמכים הרפואיים 26. מן המסמכים הרפואיים שנערכו בסמוך לאחר התאונה עולה כי ישנן סתירות בין תיאור התאונה במסמכים הרפואיים השונים, בינם לבין עצמם ובינם לבין גרסת התובע בכתב התביעה ובחקירתו בבית המשפט. - בתעודת חדר המיון ("נ/4"), נכתב בעמ' 2 כי התובע "הגיעה למיון לאחר שבתאות טרקטור עלה על איש" [כך במקור - א.ד.] ובראש עמ' 3 נרשם "תאונת טרקטור"; - בגליון הקבלה של התובע במחלקה האורתופדית (עמ' 11 ואילך בתיעוד הרפואי המסומן "נ/19") תחת הכותרת "דיון וסיכום קבלה", נרשם: "לדבריו נדרס ע"י טרקטורון ביום פניתו למיון". - בפתח גליון האשפוז ("דו"ח סיעודי יומי") של המחלקה האורתופדית ("נ/19", עמ' 4), נרשם ביום 9.5.06 שעה 01:30: "התקבל למחלקה דרך חדר מיון לאחר שנדרס ע"י טרקטורון". - בדו"ח סיכום האשפוז של בית החולים ("נ/5") נכתב בעמ' 4 "לדבריו נדרס ע"י טרקטורון ביום פניתו למיון". - בדו"ח טיפול מיום 9.5.06, שנכתב על ידי עובדת סוציאלית בבית החולים (חלק מהתיעוד "נ/19"), הועלתה על הכתב גרסה (אשר מוצא אני לנכון לציינה הגם שלא נמסרה ע"י התובע עצמו אלא ע"י אשתו של התובע ודודו) ושם נאמר: "נפגע בתאונת דרכים בזמן עבודתו - נדרס ע"י טרקטורון". - בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה, מיום 19.8.2006, כשלושה חודשים ומחצה לאחר התאונה ("נ/6"), נרשם, מן סתם בהתאם למה שנאמר מפי התובע, כי "הנ"ל לאחר מפגיעה מגל[ג]ל טרקטור בזמן עבודתו בפנצ'ריה בתאריך 8.5.05 [צ"ל 8.5.06- א.ד.]". פעם נטען כי התובע נדרס על ידי טרקטור או טרקטורון (כך ברוב המסמכים) ופעם אחרת נטען כי נפגע מגלגל טרקטור בזמן עבודתו בפנצ'ריה. באף אחד מן המסמכים הרפואיים לא נזכר התרחיש המאוחר לו טוען התובע כיום - כי התובע נפגע בחניה הסמוכה לבית דודו כתוצאה מפגיעת אוטובוס בטרקטור, אשר היה מורם על מגבה ונפל על פלג גופו התחתון. 27. לרישומים הרפואיים הנערכים בסמוך לאירוע התאונה והכוללים את תיאור נסיבות התאונה נודעת חשיבות רבה ובית המשפט מייחס משקל רב לגרסה הראשונית הנמסרת בדבר קרות התאונה, בפרט כאשר אין ראיה ישירה לקרות האירוע הנטען [לעניין זה ראו: ע"א (מחוזי ת"א) 3013/99 פרץ נ' פרץ, תק-מח 2001(4) 1046 (2001) וכן עב"ל (ארצי) 686/08 בראנסי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2009(4) 523 (2009)]. בענייננו, בעת קבלת הטיפול הרפואי לאחר התאונה, התובע מסר כי נדרס על ידי טרקטור/ון. אין אזכור כלשהו למעורבותו של אוטובוס בתאונה. גם בתעודה הראשונה לנפגע, אשר נערכה כשלושה חודשים וחצי לאחר התאונה, אין זכר לפגיעת אוטובוס בטרקטור בתיאור התרחשות התאונה וכל אשר נטען הוא, כי התובע נפגע מגלגל טרקטור במהלך עבודתו בפנצ'ריה. בחקירתו הנגדית ציין התובע כי הפנצ'ריה בבעלותו והיא ממוקמת בקיבוץ רגבים (עמ' 6, ש' 1-2). 28. עיון במסמכים הרפואיים מחזק את המסקנה כי גרסת התובע ועדיו, בדבר פגיעת האוטובוס בטרקטור במהלך נסיעה לאחור של האוטובוס, בחניית ביתו של הנתבע, עת עמד הטרקטור על מגבה, היא גרסה שנועדה לצרכי תביעה זו. אי התאמה בין פגיעות התובע לתיאורו את התאונה 29. גרסת התובע בדבר נסיבות התאונה אינה עולה בקנה אחד עם הפגיעות השונות שנגרמו לו, כמפורט ברישומים הרפואיים. במסמכים הרפואיים השונים צויין כי אובחנו אצל התובע שבר באגן, שבר בקרסול ימין ושבר בירך שמאל, וכן פגיעות מרובות, בעיקר שפשופים רבים, בבטן ובחזה. תחילה יצויין כי גרסת התובע, לפיה הגלגל השמאלי אחורי של הטרקטור עלה תחילה על הירך השמאלית שלו, ואז המשיך ועלה על קרסול ימין שלו, תוך כדי נסיעה מצד שמאל שלו לצד ימין (עמ' 9, ש' 15-25), הינה גרסה בעייתית כשלעצמה. אפילו מקבלים אותה, בגרסה מעין יש זו כדי להסביר את השברים בירך שמאל ובקרסול ימין. אין בה כדי להסביר כיצד נגרם השבר באגן. שבר כזה עלול היה להיגרם תוך כדי נפילה, אולם אם התובע עמד או כרע או מצוי היה בכל תנוחה אחרת למעט ישיבה ממש, קשה לראות כיצד יכול היה להיפגע מהגלגל בירך תחילה. ולעומת זאת אם התובע ישב אזי נשאלת השאלה כיצד נגרם השבר באגן (יוער בהקשר זה כי בחקירת התובע לגבי התנוחה בה היה מצוי טרם הפגיעה, לא ניתן היה לקבל תשובה ברורה). 30. אולם נקודה חשובה עוד יותר הינה פיזור הפגיעות בגופו של התובע. בכתב התביעה (סעיף 6) טען התובע כי סבל מחבלות בכל חלקי גופו, ובמיוחד בפגיעות מרובות בגפיים, אגן, בטן וחזה. גם בתצהיר תשובות לשאלון ("נ/10") תיאר התובע את הפגיעה נשוא התביעה וציין, נוסף על השברים, גם פגיעה בגפיים, אגן, בטן חזה. תיאורים אלה תואמים את המסמכים הרפואיים; - בתעודת חדר המיון ("נ/4"), נרשם בעמ' 2 "שפשופים בחזה ובטן עם שפשופים באגן משני צדדים". - בגליון הקבלה של התובע במחלקה האורתופדית ("נ/19", עמ' 11 ואילך) תחת הכותרת "בדיקה גופנית", נרשם, בנוגע לבית החזה: "שריטות מרובות", ובנוגע לבטן: "שריטות מרובות שטחיות". מפרק ה"אבחנות" במסמך זה אף עולה כי היה קיים חשד לשבר בצלעות. - בפתח גליון האשפוז ("דו"ח סיעודי יומי") של המחלקה האורתופדית ("נ/19", עמ' 4), נרשם ביום 9.5.06 שעה 01:30: "בקבלתו כאוב מאד, שפשופים מרובים ביד ורגל שמאל, בית חזה וכן באזור הבטן". - בדו"ח סיכום האשפוז של בית החולים ("נ/5") נכתב בעמ' 4 "פגיעות מרובות בגפיים, אגן, בטן וחזה". והנה, בעדותו מסר התובע גרסה שונה לחלוטין (עמ' 20 ש' 4-13): "ש. בבית חולים כתוב שהיו לך שפשופים גם בבטן, בחזה, בידיים ובכל הגוף. אתה זוכר את זה? ת. לא זכור לי. ש. לא נפצעת בידיים? ת. נפצעתי רק ברגליים. ש. בחזה לא נפצעת? ת. לא. גם לא בבטן לשאלתך. ש. מפנה אותך לתעודת חדר מיון נ/4 שם כתוב "שפשופים בחזה ובבטן, באגן משני צדדים"? ת. לא נפגעתי לא בחזה ולא בבטן. יכול להיות שהיה לי לפני בלי קשר לתאונה. ש. נפצעת בימים לפני התאונה? ת. בתאונה לא נפגעתי לא בבטן ולא בחזה ". יצויין, אגב, כי עדות נחרצת זו לא מנעה מן התובע לשוב ולטעון בסיכומיו כי נגרמו לו פגיעות בכל חלקי גופו. 31. לצירוף עובדות אלה משמעות משולשת. ראשית, ניכר כי התובע סותר בעדותו, לא בפעם הראשונה, דברים עליהם הצהיר קודם לכן. עניין זה, כשלעצמו, אפילו היה ממש בעדות, פוגם במהימנות התובע, ופועל לכיוון דחיית גרסתו העובדתית. שנית, מדובר בעדות אשר מהמסמכים עולה די בבירור כי אין קשר בינה ובין המציאות. שלישית, נשאלת השאלה מדוע היה זה כה חשוב לתובע להתכחש לקיומן של פגיעות כלשהן בפלג גופו העליון. גם כאשר עומת התובע עם העובדה שבחדר המיון בוצעה לו סריקת סי.טי. לבית החזה ("נ/4" עמ' 2, וכן "נ/11"), התעקש התובע כי לא נפגע בחזה (עמ' 20, ש' 14-17). התשובה פשוטה למדי, והיא גם מסקנתו של פרק זה; אין התאמה בין הפגיעות הגופניות של התובע לבין נסיבות התאונה כפי שהן נטענות ע"י התובע. עובדה זו תומכת בבירור בכך שהתאונה לא התרחשה כנטען ע"י התובע, אלא בנסיבות אחרות כלשהן, שהיה בהן כדי לגרום לפגיעות הנרחבות בגופו. הטרקטור, הגעתו לידי נאדר והשימוש בו 32. הנתבעת הגישה אישור של חברת הביטוח הראל, לפיו ביטוח החובה של הטרקטור בוטל ביום 1.4.2005 (סומן "נ/20"), והצדדים אינם חולקים על כך שבמועד התאונה לא היה לטרקטור ביטוח חובה בתוקף. בשלושת התצהירים מטעם התובע - של התובע (בסעיף 7), של האני (בסעיף 8) ושל נאדר (בסעיף 6) - נטען כי הטרקטור לא נסע ולא עבד במשך שלושה חודשים לפני התאונה, אלא עמד בסמוך לביתו של נאדר. 33. גם בעניין השימוש בטרקטור, חזר בו התובע בחקירתו ממה שטען בתצהירו. התובע העיד כי אינו נמצא במקום כל היום ולכן הוא אינו יכול לומר שהטרקטור לא עבד במשך 3 חודשים וכי אם כתב זאת בתצהירו - טעה (עמ' 14, ש' 17-18). 34. לעומתו, האני התעקש כי הטרקטור עמד בחצר ללא כל שימוש במשך 3 חודשים עובר לתאונה וכי "לא זז מהמקום מטר אחד". טענה זו כשלעצמה לא נשמעת משכנעת. וכי כיצד יכול אדם לשלול בוודאות אפשרות שנעשה שימוש ברכב גם בשעות שבהן הוא עצמו, ולו בדרך מקרה, לא היה במקום? אולם לא זו בלבד. משעומת האני עם התמיהה האמורה, הבהיר שהוא נמצא במקום לפעמים גם במשך שעות היום, שכן לטענתו בדרך כלל הוא אינו יוצא לעבודה באוטובוסים וכך ראה את הטרקטור כל יום בחצרו של נאדר (עמ' 25, ש' 1-4). עדותו זו אינה עולה בקנה אחד עם עדותו מספר שורות קודם לכן, לפיה כל ערב כשהוא הגיע הטרקטור עמד בחצר, ואינה עולה בקנה אחד עם דבריו לפיהם הוא לוקח את סידור הנהיגה באוטובוסים שמסתיים הכי מוקדם (עמ' 21, ש' 30), דברים מהם עולה כי אינו נמצא במקום כל היום. זאת ועוד, בהמשך חקירתו הנגדית, נשאל שוב על השימוש שנאדר עשה בטרקטור והשיב: "כן, לפעמים הוא השתמש בטרקטור, אך לא כנהג . . ." (עמ' 28, ש' 5-7) וזאת בניגוד לגרסתו הקודמת, כי לא נעשה כלל שימוש בטרקטור. 35. קשיים נוספים בעדויות התביעה צצים גם בקשר לנושא מועד מסירת הטרקטור לנאדר וביטוחו. האני, התובע ונאדר בעצמו טענו כי שאוקי, בן דודו של נאדר (להלן: "שאוקי"), העביר את הטרקטור לנאדר כשלושה חודשים לפני מועד התאונה, ברם טענה זו התגלתה ככוזבת. בחודש 9/2007 אמר שאוקי לחוקר כי נתן את הטרקטור לנאדר לפני כ-2-3 שנים, ולא 3 חודשים לפני התאונה, כנטען על ידי עדי התביעה. הדברים הברורים שנאמרו מפי שאוקי ומגובים בהקלטה עולים בקנה אחד עם שאר הראיות. נאדר העיד כי שעה ששאוקי נתן לו את הטרקטור, היה לטרקטור רשיון חקלאי בתוקף (עמ' 30, ש' 25-26). כך גם העיד האני (עמ' 28, ש' 15 ואילך). הרשיון החקלאי היה בתוקף עד ליום 4.2.2004 ("נ/21") ומכאן ניתן להסיק שהטרקטור הועבר לנאדר לפני 4.2.04, דהיינו למעלה משנתיים לפני התאונה, בדומה למה שמסר שאוקי לחוקר, ולא שלושה חודשים לפניה. בעדותו בבית המשפט מסר שאוקי גרסה אחרת מזו שמסר לחוקר וטען לפתע כי אינו זוכר מתי העביר את הטרקטור לנאדר וכי כאשר העביר את הטרקטור לנאדר לא היה לו טסט וביטוח חובה בתוקף, כאשר בד בבד טען כי ייתכן והוא טועה ואינו זוכר טוב. אין צריך לומר כי אני מעדיף את גרסתו הראשונית של שאוקי בפני החוקר משנת 2007, אשר ניתנה באופן ספונטאני ובטרם שאוקי ידע על התאונה. עדות החוקר וההקלטות שביצע 36. בניגוד לעדויות התביעה, עדותו של החוקר היתה מהימנה. החוקר הותיר רושם חיובי ואמין. החוקר השיב באופן ענייני לשאלות שנשאל, העיד על שיחותיו עם עדי התביעה ועל נסיונותיו לקבל מידע מהתובע ומהאני בדבר התאונה. בהקשר זה יוער, אף שאין לכך חשיבות רבה אלא כאינדיקציה נוספת בסוגיית המהימנות, כי טענתו של האני לפיה הודיע לחוקר שלא ישתף עמו פעולה - נדחית. טענת החוקר בתצהירו לפיה האני העדיף להתחמק ממנו בעקביות - בין השאר קבע להיפגש עמו ולא הגיע - מבוססת ומגובה בהקלטות. החוקר נשאל בעיקר על אי צירוף תמליל שיחתו עם התובע והשיב כי התובע סירב למסור פרטים בקשר לתאונה ודבריו לא היו רלבנטיים מאחר ובסה"כ חזר בלאקוניות על גרסתו כפי שמופיעה בתביעה ולא הסכים לומר דבר מעבר לכך אלא הפנה את החוקר לבא כוחו. הגם שמן הראוי היה לצרף את תמליל השיחה עם התובע, אין בכך כדי לגרוע ממהימנות עדותו של החוקר ומן המסקנה אליה הגעתי, לאור כלל הראיות, העדויות והמסמכים בתיק. 37. ההקלטות שביצע החוקר מעלות כמה וכמה נקודות הראויות לציון, שאינן מתיישבות עם טענות התובע כיום . האחת, מועד מסירת הטרקטור ע"י שאוקי לנאדר, הוזכרה לעיל. נקודה נוספת, מצויה בדברים שמסר נאדר לחוקר, לפיהם התאונה אירעה שעה שהתובע נהג בטרקטור. יצויין כי בעוד שככלל לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי התמלילים שצורפו לתצהיר החוקר שיקפו נאמנה את הנאמר בהקלטות, בנקודה זו היו הצדדים חלוקים בנוגע לזהות הדובר בהקלטה שהוגשה. לאחר שהאזנתי להקלטה, אני קובע כי קולו של הדובר אשר אמר "הוא נסע על הטרקטור בשביל להעמיס כאילו גלגל" הינו קולו של נאדר ולא של החוקר. נאדר גם אישר זאת שוב מיד לאחר מכן במענה לשאלת החוקר: "ש. הוא היה באמצע נהיגה עם הטרקטור? ת. כן". 38. גם ראלב מסר לחוקר כי התובע נהג על הטרקטור ונפל ממנו (התמלילים צורפו לתצהיר החוקר, "נ/22"). מחד, כפי שכבר צויין, לא ברור אם ראה במו עיניו את התאונה, שכן תגובתו הראשונית היתה לומר כי ראה אותה ומיד לאחר מכן חזר בו ואמר כי היה בעכו. מאידך, כשנשאל "איך זה קרה?" השיב כי אינו יודע אך הוסיף גם "היו צעקות וקפצתי". בין אם ראה, בין אם לאו, ראלב בחר למסור לחוקר גרסה מעניינת, ולפיה בעת שהתובע נהג על הטרקטור "אני יודע שהוא נפל מהטרקטור ואז האוטובוס פגע בו זה מה שידוע לי". הגרסה העובדתית שונה לגמרי מזו לה טוען התובע כיום, אך קיימת גם קיימת מעורבות של האוטובוס. 39. במשפט, חזרו בהם שני האחים מהגרסה שמסרו לחוקר, לפיה התובע נהג על הטרקטור עת אירעה התאונה. נאדר טען, בתצהיר עדותו הראשית, כי בשעה שאירעה התאונה היה בתוך הבית עם בנו ורק לשמע צעקותיו של פלאח יצא החוצה וראה את התובע שוכב תחת הטרקטור. ראלב שינה גם הוא את גרסתו בחקירה הנגדית וטען כי שמע על התאונה מבניו ולא נכח במקום עת התרחשה התאונה (עמ' 41, ש' 24-27). שינוי גרסאות העדים בעניין כה מהותי - אופן התרחשות התאונה - שהוא לב המחלוקת בתיק, ושאלת היותם עדי ראיה להתרחשותה, מטיל דופי משמעותי באמינותם ולא ניתן לסמוך על עדויותיהם. אלו מתנפצות לרסיסים מול תמלילי ההקלטות בהן הם נשמעים בקולם אומרים דברים אחרים. סתירות וסימני שאלה נוספים לגבי אופן התרחשות התאונה 40. האני טען, הן בתצהירו והן בחקירתו הנגדית, כי בזמן התרחשות התאונה היה חשוך, עד כדי כך שלא יכול היה לראות את הטרקטור שעה שנסע אחורנית (עמ' 23, ש' 12-22). יוער כי אין מקום לקבל נסיונות לייחס לדברים פרשנויות בדבר חשיכה חלקית, נקודת השקפה סובייקטיבית באשר למשמעות המונח חשיכה, וכיו"ב. האני העיד כי היה חשוך לגמרי והוא לא ראה כלום. התובע, לעומת זאת, טען בחקירתו הנגדית, כי בזמן התאונה לא היה חשוך בחוץ, כשהוא סותר בכך פעם נוספת את האמור בתצהירו בהקשר זה (עמ' 13, ש' 9-14). יוער כי לפי עדותו של האני, כמו גם לפי כל המסמכים, התאונה אירעה בשעה 19:00 לערך. לפי עדות התובע התאונה התרחשה בין 18:30-19:00. בתאריך 8 לחודש מאי שעת השקיעה הינה בשעה 19:30 לערך, וכידוע גם לאחר "שעת השקיעה" הרשמית (המוגדרת לפי מיקום השמש ביחס לאופק) יש עדיין תאורה פרק זמן נוסף. נמצא כי עדותו של האני אינה מתיישבת לא רק עם עדות התובע, אלא גם עם מיקום גרמי השמיים. 41. התובע העיד כי בעת התאונה עבד על הגלגל האחורי השמאלי, ושם גם צייר את מיקומו שלו ביחס לטרקטור כאשר נתבקש לעשות כן ("נ/2"). לעומת זאת, האני צייר את מצב התובע אחרי התאונה בשכיבה, כאשר ראשו והפלג העליון של גופו מצויים ליד הגלגל הימני האחורי של הטרקטור וכאשר המשך גופו ורגליו נמצאים לכיוון חלקו השמאלי של הטרקטור ("נ/13"). הווה אומר, בדיוק הפוך מהאופן בו תיאר וצייר התובע את מיקומו. 42. נאדר העיד כי ברחבה שבחניית ביתו של האני, היה עוד אוטובוס מלבד זה המעורב בתאונה (עמ' 32, ש' 18). לעומת זאת, האני טען כי היה האוטובוס הראשון שהגיע לחנייה וכי לא היו אוטובוסים לפניו (עמ' 22). 43. האני העיד: "אני פגעתי עם האוטובוס באמצעות החלק האחורי השמאלי בחלק הימני הקדמי של הטרקטור וגם בדופן הימנית של הטרקטור במכסה המנוע" (עמ' 22, ש' 31). האני העיד כי לאוטובוס נגרם נזק שצולם ע"י שמאי (עמ' 24, ש' 10) וכי תמונות הנזק מצויות בידו, במשרדו, ולדעתו יש עותק גם בידי ב"כ התובע (עמ' 24, ש' 16-18). למרות זאת, לא הובאו הצילומים, או דו"ח שמאי, או אסמכתא אחרת כלשהי להעיד כי נגרם נזק כלשהו באוטובוס. אי-הבאת ראיות כה חשובות שכביכול קיימות, כאשר הן זמינות ונגישות, ובאמצעותן לשמוט את הקרקע תחת טענות הנתבעת, פועלת לחובת התובע. 44. הוא הדין באשר לטרקטור, שגם לו נגרם לפי הטענה נזק במכסה המנוע. גם צילומים, או אסמכתאות אחרות כלשהן, בדבר נזק זה, לא הובאו. יצויין בהקשר זה כי גם על פי עדי התביעה, הטרקטור לא נמכר מיידית. עוד יצויין כי החוקר העיד שניסה לאתר את הטרקטור אך הדבר לא עלה בידו. לא הובאה אסמכתא גם בדבר מועד מכירת הטרקטור, ולמעשה אף לא בנוגע לעצם מכירתו, למרות שלפי הטענה, בשונה ממסירת הטרקטור משאוקי לנאדר, משנמכר ע"י נאדר, ביצע שאוקי העברת בעלות משמו על שם הרוכשים. 45. הוא הדין לגבי תיקון הגלגל בטרקטור. נאדר ידע לומר כי הגלגל תוקן יומיים אחרי התאונה, בפנצ'ריה אשר ידע לנקוב בשמה, וכי קיבל קבלה בגין התיקון אך לא ידע אם יוכל למצוא אותה (עמ' 33 ש' 32 ואילך). קבלה אכן לא צורפה. הוא הדין לגבי הנהלת החשבונות של נאדר בנוגע לשיקים נשוא עסקת הקרמיקה בינו ובין שאוקי שבוצעה כביכול כמה חודשים לפני התאונה, ושבעקבותיה לפי הטענה מסר שאוקי את הטרקטור לנאדר. נאדר העיד כי הוצאו חשבוניות בגין השיקים בהן כתובים זמני הפרעון שלהם (עמ' 30, ש' 12). אך חשבוניות אלה לא הומצאו, וגם לא תדפיסי חשבון בנק, או אסמכתאות אחרות כלשהן. 46. התובע והאני נמנעו ממסירת הודעה על התאונה למשטרה בסמוך לאחריה. ההודעה נמסרה רק ביום 9.8.06, דהיינו שלושה חודשים לאחריה ("נ/7"). למעשה מדובר בשתי הודעות אשר בדרך מקרה נמסרו ממש באותו יום. בהודעה שמסר האני נרשם ע"י המשטרה בתחתית ההודעה "הוגשה באיחור רב". התובע הסביר את האיחור הרב בהודעה בשל פציעתו, בטענה כי היה מרותק למיטה (עמ' 16, ש' 14 ואילך). ברם, ביום 6.6.06, פחות מחודש אחרי התאונה, כבר מצינו בתיעוד הרופאי כי התובע מתהלך עם צליעה והחל לקבל פיזיוטרפיה ("נ/9"). האני הסביר את האיחור הרב בכך שחיכה כי התובע יילך וימסור את הודעתו (עמ' 25, ש' 9-10). לשם מה עליו להמתין עד אשר ימסור התובע את הודעתו? סתם ולא פירש. כשנשאל מתי הלך התובע למסור את הודעתו ענה כי אינו יודע. כאשר עומת עם העובדה ששתי ההודעות ניתנו במשטרה בדיוק באותו יום טען כי ייתכן שמדובר בצירוף מקרים אך עמד על כך שלא הלך למשטרה יחד עם התובע. ההסתברות לצירוף מקרים חריג מעין זה נראית נמוכה ביותר. קשה להימנע מהרושם כי אין ממש בתשובותיו של האני. התנהלותם של התובע והאני נראית מתוכננת עד לפרטים. הגרסה העובדתית בהודעות התובע והאני תואמת את הגרסה המועלית בתביעה כיום, אך לא מופיעה בשום מקום אחר ולא נמסרת למבטחת. למשטרה נמסרת הודעה, כדי שעלויות אשפוז התובע בבית החולים יכוסו בכיסוי ביטוחי. אך למבטחת לא מועבר עותק מההודעה (ודרישותיה לקבל עותק מההודעה למשטרה, בנספחים ג' ו-ה' לתצהיר עדינה, יוכיחו), כדי לעכב בדיקת נסיבות התאונה. התנהלות התובע והאני בקשר למסירת הודעות למשטרה, מחזקת את המסקנה בדבר שיתוף פעולה ביניהם בנסיון "לייצר" עילת תביעה כנגד הנתבעת. 47. לבסוף, אם כי לא מבחינת החשיבות, ראוי להזכיר את נושא התאונות שעבר התובע קודם לתאונה נשוא התביעה, נושא אשר יש בו כדי להשליך במישרין על מהימנותו. התובע נשאל במסגרת שאלון שהופנה אליו מטעם הנתבעת, האם אירעו לו תאונות קודמות לתאונה נשוא התביעה והשיב בתצהיר ("נ/10"), כי אירעו לו 2 תאונות בשנת 1998 ובשנת 2002. במסגרת חקירתו הנגדית נשאל על כך שוב והשיב: "היו כמה תאונות 3-4 בערך" (עמ' 18, ש' 9). אי ההתאמה בין התשובות מדבר בעד עצמו. אולם לא זו בלבד; המסמכים הרפואיים הרבים שהגישה הנתבעת (סומנו יחד "נ/17") מלמדים בבירור כי לתובע אירע מספר רב של תאונות דרכים (לכל הפחות 11 תאונות), כאשר האחרונה שבהן אירעה כחודשיים וחצי בלבד לפני התאונה נשוא תיק זה, ובמסגרתה נפגע התובע לטענתו בשורש כף ידו הימנית כתוצאה מהחלפת גלגל טרקטור. התובע הזכיר בתצהיר התשובות 2 תאונות מן העבר הרחוק אך לא ראה לנכון לציין תאונה זו, הסמוכה לתאונה נשוא התביעה דנן, כמו גם את יתר התאונות בהן היה מעורב. פער הזמנים בין התאונה להגעה לביה"ח 48. מאחר והצדדים הרחיבו בנושא זה, אתייחס גם אליו בקצרה אף שדומני כי אין צורך להכריע בין הגישות השונות בהקשר זה. הנתבעת טוענת כי האירוע התרחש בשעה מוקדמת יותר מהנטען וכי התובע פונה תחילה לרופא בכפר ורק לאחר מכן פונה לבית החולים. לדבריה הדבר נבע מכך שידעו כי נהג על טרקטור ללא ביטוח. טיעון זה של הנתבעת מושתת על כך שעדי התביעה טוענים כי התאונה אירעה בערך ב- 19:00 בערב ומאשרים כי זמן הנסיעה לבית החולים הינו 20 דקות או חצי שעה, אך פתיחת התיק בבית החולים נעשתה בשעה 20:24. כאמור, אין בכוונתי לקבוע ממצאים בסוגיה זו. אילו הייתי נדרש לכך, היתה נטייתי שלא לקבל את טענת הנתבעת בהקשר זה. אמנם הגרסה של מי מבני משפחת התובע, המופיעה בדו"ח העובדת הסוציאלית (חלק מ-"נ/19"), לפיה התובע היה אצל רופא מיד לאחר התאונה ורק לאחר מכן פונה לבית החולים, אומרת דרשני. עם זאת, הנתבעת לא הוכיחה כי התובע פונה לרופא אחר טרם פינויו לבית החולים. הנתבעת גם לא שכנעה כי מדובר בפער זמנים שאינו מתקבל על הדעת. לא מן הנמנע שמדובר בפער זמנים סביר. ייתכן והתאונה אירעה מעט לאחר 19:00, או כי אירע עיכוב בפתיחת התיק ומטעמים טכניים או אחרים נפתח התיק בעיכוב קל לאחר הגעת התובע בפועל. גם מצבו הרפואי הלא פשוט של התובע לאחר התאונה תומך לכאורה באפשרות של פינוי במישרין לבית החולים. מכל מקום, אין בכך כדי לשנות את התמונה הכוללת, שהיא ברורה למדי. סיכום 49. עיקרם של דברים - בעדויות התובע ועדיו נמצאו סתירות מהותיות, לרבות ביחס לנסיבות התרחשות התאונה, אשר לא ניתן להן הסבר הגיוני ואשר פוגמות במהימנות התובע ועדי התביעה באופן ממשי (יעקב קדמי, על הראיות, עמ' 1843). התובע לא תמך את גרסתו בראיות מתבקשות ועדויות עדיו הטילו ספקות רבים בגרסתו. כל אלה, כמו גם הרושם שהותירו התובע ועדיו, והשוואת דברי התובע למסמכים ולהקלטות שהונחו בפניי, הביאו אותי למסקנה כי התובע אינו דובר אמת. לא זו בלבד שהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי התאונה אירעה בנסיבות המתוארות על ידיו, אלא שמהראיות עולה בבירור כי התובע והנתבע 1 שיתפו פעולה ובדו סיפור כוזב בנסיון להוציא כספים מן הנתבעת 2. 50. אשר לחיוב בהוצאות - נקודת המוצא צריכה להיות כי מי שזכה בדינו זכאי לכל הפחות להוצאות הריאליות שנגרמו לו, בכפוף כמובן לכלל נסיבות העניין. בנוסף, לחובת התובע בענייננו עומדת העובדה כי מדובר בתביעת סרק, שלמעשה אינה אלא נסיון הונאה, פשוטו כמשמעו. תביעות מעין אלה אחראיות למקצת מן העומס המוטל על בתי המשפט ואחת מן הדרכים להתמודד עימן יכול שתהא באמצעות חיוב בהוצאות לדוגמא, ובמקרים קיצוניים, שייתכן כי מקרה זה ראוי היה להימנות עליהם, שמא אף פסיקת הוצאות לטובת אוצר המדינה, בהתאם להוראת תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 [ראו: רע"א 1514/06 תדיראן מוצרי צריכה בע"מ נ' שאול (24.4.06)]. מאידך, כשיקול לזכות התובע ניתן להביא בחשבון התנהלות דיונית עניינית ויעילה מצד ב"כ התובע, אשר בנסיבות העניין מצדיקה הימנעות מהטלת הוצאות לדוגמא. סוף דבר 51. התביעה נדחית. אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת 2 הוצאות בסכום כולל של 18,655 ₪, בהתאם לפירוט ההוצאות שצורף לסיכומיה. בנוסף ישלם התובע לנתבעת שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 23,200 ₪. סכומים אלו ישולמו תוך 30 ימים מהיום. טרקטורתאונת דרכיםציוד מכני הנדסי (צמ"ה)תאונת דרכים (תיקון דרך)