קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה בגין כשלי תכנון וביצוע בניה: מבוא תביעה זו עניינה בכשלי תכנון וביצוע שנתגלו בבניין (להלן: "הבית"), שהוקם ברמות מאיר בשיטת "בנה ביתך" על ידי בני הזוג יעל ורונן ענבר (להלן: "ענבר"). האחרונים, טוענים, כי בבית נתגלו סדקים חמורים וטענותיהם אלה נתמכו בחוות דעתו של פרופ' אלישע טצה מיום 15/11/10 (נספח ה' לכתב התביעה) ובחוות דעתו של אבי מנדלסון מחודש 09/03 (נספח ו' לכתב התביעה). תביעתם של ענבר הוגשה, איפוא, כנגד בעלי המקצוע, שהיו מעורבים בבניה ונושאים, לפי השקפתם, באחריות לנזקיהם, כפי שיפורט להלן: אינג' מרדכ יוגר, מהנדס ויועץ קרקע (להלן: "המהנדס יוגר"). ב. ולדמן מהנדסים בע"מ, משרד מהנדסים האחראי על עבודות הקונסטרוקציה (להלן: "ולדמן"). צור מכלוף הנדסת בניין ואדריכלות, נותן שירותי תכנון, יעוץ ופיקוח (להלן: "מכלוף"). עוזי רונן, אדריכל (להלן: "רונן") אשר מטעמו נשלחה הודעת צד ג' לכהן ישראל, אוטם הגג (להלן: "כהן"). סאסי עמוס, הקבלן המבצע (להלן: "סאסי"). מומחה מטעם בית המשפט נוכח אופיו המקצועי המובהק של הסכסוך, מונה ביום 08/03/04 המהנדס יצחק למעי (להלן: "מומחה בית המשפט/למעי") על מנת, שיתן חוות דעתו על שאלות האחריות והנזק, כמומחה מטעם בית המשפט. זה ערך שתי חוות דעת, האחת מיום 26/09/05 והשנייה מיום 24/06/07 ולהלן מסקנותיו המקצועיות בנושא כשלי הבניה: סדקים, שאינם קונסטרוקטיביים (ללא פגיעה בשלד המבנה), בחיבורים שבין השלד לבין הקירות. את גורמי הסדקים זיהה המומחה ככאלה, שנגרמו עקב שלוש סיבות ובהן: תזוזה של כלונסאות. התפשטות והתכווצות. אי ביצוע חיבורים. הסיבות לתופעות נעוצות בסדרה של מישגים בתכנון הנוגעים לנושאים המוצגים להלן: תוכנית הכלונסאות. פרטי החיבור בין הקירות לעמודים. היעדרו של בידוד טרמי. כמות ברזל לא מתאימה. איכות ירודה של מלט. משגה בניקוז המים. בחלקה הנוסף של חוות דעתו קבע המומחה, את חלוקת האחריות המקצועית ביחס למשתתפים בבניית הבית, לאופציות שונות של קביעה עובדתית (אם היה יועץ הקרקע נוכח אם לאו) וכן לאחריותם התורמת של ענבר. בחלקה האחרון של חוות הדעת, קבע המומחה את תוכנית התיקון ואמד את עלויותיה בסך של 112,000 ₪. לענבר טענות ביחס לגובה העלות, שנקבעה והם מבקשים להוסיף עליה. גדר התוספת לא הובהר עד תום ואולם ככל שעלה בידי לרדת לסוף דעתם, מבקשים הם תוספת של 1,600 ₪, ותוספת של 30,000 ₪ בגין אי הוודאות שבצורך בתיקון עתידי. דרישתם זו עומדת בניגוד בולט לקביעות המומחה מטעם בית המשפט בפרק זה, שלא נסתרו ולא הופרכו ולכן אינני נעתרת לדרישתם זו. סבורני, כי הערכתו הכוללת של המומחה לא נפגמה בחקירתו הנגדית ולכן הנחת המוצא שלי היא, כי סכום זה שנקבע על ידי המומחה הוא העומד לדיון בחלוקת האחריות בנושא הליקויים. הסכמה דיונית הצדדים הגיעו להסכמה דיונית, לפיה יוכרע הסכסוך באמצעות הגשת סיכומים, ללא שמיעת עדים נוספים, פרט לחקירתו של מומחה בית המשפט (החלטה מיום 11/03/08). עוד נקבע, כי הסיכומים יתיייחסו לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, חוות דעתם השמאית של התובעים, וחוות דעת שמאית נגדית של הנתבעים. כן נקבע, כי תימחק התביעה כנגד צד ג', קבלן איטום הגגות, ושאלת הוצאותיו תוכרע על ידי בית המשפט. מבנה הדיון לכל אחד מן הצדדים המעורבים הסתייגויות ביחס לקביעותיו של המומחה, הן ביחס לעצמו והן ביחס לאחרים. על מנת לפשט את הדברים ולהקל את ההתמצאות בסבך המימצאים, ערכתי בחלק זה של ההכרעה את הצגת הדברים על פי מפתח פרסונאלי, תפקיד, המימצא המקצועי, סוג הכשל, טיב האחריות, זיהוי הכשל, שיעור האחריות שנקבעה, הסתייגות בעל המקצוע והערות חשובות של הצדדים האחרים. הצגת הנתונים מהנדס יוגר (נתבע 1) תפקידו בבנייה: יועץ ביסוס. מימצאיו הרלבנטיים של המומחה: הוראות הביסוס היו נכונות ותקינות, אלא שאלה בוצעו בצורה לא תקינה. סוג הכשל: היעדרו של פיקוח הולם על ביצוע הוראות הביסוס שחלק מהן כמו הפרדת ארגזי פוליביד הופרו במהלך הביצוע. מקור אחריותו לפי חוות הדעת: נכשל בפיקוח על ביצוע הנחיות הביסוס שנקבעו על ידו. הפרת האחריות המיוחסת לו: אם נכח ולא פיקח. שיעור האחריות: בין 10% ל- 25% בהתאם לנוכחותו באתר. טענות אינג' יוגר: ביצע את דו"ח סקר הקרקע כדו"ח כללי, שנמסר למושב עבור מכלול הבתים. הפיקוח מחייב התקשרות קונקרטית עצמאית של כל בעל מגרש המעוניין בכך. אחריותו מותנית ביצירת קשר חוזי פרטני. כיוון, שלא הוזמן לפקח על ידי ענבר, המהנדס או המפקח אין להטיל עליו כל אחריות בעניין. התייחסות הצדדים לטענה: קביעתו של המומחה בעניין אחריותו של יוגר נתמכת על ידי המהנדס הקונסטרוקטור כיוון, שהלה התבסס על תסקיר הקרקע שערך וכן על ענבר, שלא דאגו לקבל סקר קרקע באופן אישי. ולדמן מהנדסים (נתבע 2) תפקידו בבנייה: אחראי על עבודות הקונסטרוקציה. מימצאיו הרלווטיים של המומחה: תכנית הכלונסאות אינה מתאימה לדו"ח ביסוס הקרקע. תוכנית הקונסטרוקציה אינה מפרטת את אופן ביצוע הקירות. גג המבנה תוכנן ללא בידוד טרמי. כמות הברזל בחלק מן הקורות קטנה מן הנדרש בתוכנית. סוג הכשל: תוכניות לקויות, אי זימונו של מהנדס יוגר לשטח וכן הימנעות מלהתריע בפני ענבר. מקור האחריות לפי חוות הדעת: אי ההתאמה שבין התוכניות לבין דו"ח הקרקע ,תוכניות לא מפורטות ביחס לאופן ביצוע הקירות, הימנעות מהזמנתו של מהנדס יוגר לאתר הבניה. הפרת האחריות: אי עמידה בחובותיו כמתכנן. שיעור האחריות: בין 20% ל- 30% בהתאם לנוכחותו של יועץ הקרקע באתר. טענות ולדמן: לאור קביעת המומחה, לפיה, הסדקים שנתגלו אינם קונסטרוקטיביים ואין כל פגיעה בשלד המבנה, אין להטיל עליו אחריות. קביעת המומחה, לפיה, חסרות התוכניות פירוט הולם מוכחשת על ידו. ככל שקיים חוסר בפרטים בתוכניות יש להטיל את האחריות בגין כך על האדריכל, רונן, והמפקח, מכלוף. צור מכלוף הנדסת בניין ואדריכלות (נתבע 3) תפקידו בבנייה: יועץ ומפקח עליון. מימצאיו הרלווטיים של המומחה: א. הפיקוח נכשל בזיהוי הכשל, שנפל בהקמת הקירות ללא החיבורים הנדרשים ובקבלת הנחיות משלימות מהקונסטרוקטור. ב. הפיקוח נכשל בזיהוי המשגה, שנפל בהרכב תערובת המלט. סוג הכשל: הפיקוח בנושאים הנ"ל לא היה אפקטיבי. מקור אחריותו לפי חוות הדעת: המפקח לא מילא את תפקידו בהגדרת תכניו המקצועיים. שיעור האחריות: 15% (אינה מותנית בנוכחות יועץ הביסוס). טענות מכלוף: העדרה של אחריות בשל הפסקת ההתקשרות עם ענבר. תפקידו לא כלל את בדיקת התוכניות.לשיטתו, התמצה תפקידו בהעברת תוכניות הקונסטרוקציה לקבלן השלד לביצוע. התייחסות הצדדים לטענה: קביעת אחריותו של המפקח מקובלת על ולדמן (נתבע 2) הטוען, כי מכלוף, התרשל בתפקידו כמפקח וכיועץ, שעה שלא זימן את מהנדס יוגר כיועץ הקרקע להיות נוכח בעת היציקה. עוד מוסיף, כי הוא האחראי הישיר לכל הליקויים שלא נחשפו במהלך הפיקוח שנעשה על ידו ובכך יש כדי ללמד על הפרת חובותיו. עוזי רונן, אדריכל (נתבע 4) תפקידו בבנייה: אדריכל. מימצאיו הרלווטיים של המומחה: סימון שגוי של צינורות מי הגשם בתוכנית קומת הקרקע הנוגד את דרישת יועץ הביסוס. אי עריכת חוות דעת ביחס לבידוד הטרמי. הימנעות מלהתריע כלפי ענבר וביצוע שגוי של שיפועי הניקוז שלא בהתאם לתוכניות. סוג הכשל: מחדל בתחום תיאום התיכנון בנושא הניקוז והבידוד הטרמי. מקור אחריותו לפי חוות הדעת: התפקיד האדריכלי כולל אחריות לתיאום בין היועצים השונים ופיקוח יעיל על אופן הביצוע, שלא בוצעה כנדרש. שיעור האחריות: 10% (לא מותנה בנוכחות יועץ הקרקע). טענות רונן: המידע בעניין הצורך בהרחקת המרזבים לפי דו"ח הביסוס לא נמסר לו. נושא האיטום אינו בתחום אחריותו, כי אם באחריות הקבלן, סאסי, הקונסטרוקטור, ולדמן, או המפקח, מכלוף. התייחסות הצדדים לטענה: ולדמן (נתבע 2), תומך בהטלתה של אחריות על רונן, כמי שהתרשל במילוי חובתו ביחס לבידוד הטרמי ותיאום בין התוכניות. נתבע מס' 5, סאסי עמוס, הקבלן המבצע תפקידו בבנייה: קבלן הבניין. מימצאיו הרלווטיים של המומחה: החיבור לקירות המבנה נעשה באופן לקוי ולא נתבקשו הוראות בעניין מאת מהנדס הקונסטרוקציה ולדמן. הכנה לקויה של תערובת המלט. סוג הכשל : ביצוע לקוי. מקור אחריותו לפי חוות הדעת: הקבלן לא חשף את אי ההתאמה, שבין הבניה לבין תוכניות הקונסטרוקציה. שיעור האחריות: בין 20% ל- 25%, בהתאם לנוכחות יועץ הקרקע באתר. טענות סאסי: העדרו של קשר בין הפרת האחריות המיוחסת לו לבין סוג הליקויים שנתגלו. טוען לניתוק הקשר עם ענבר לפני סיום העבודות. התייחסות הצדדים לטענה: ולדמן (נתבע 2), טוען, כי סאסי, ביצע בניה לקויה, לא פעל בהתאם לתוכניות ובכך גרם לנזקיהם של ענבר. ענבר המומחה קבע, כי לענבר אחריות תורמת לכשלים, שנתגלו והובילו להיווצרות הסדקים. מקור אחריותם: לא דאגו לביצוע עבודות הפיתוח במגרש בהתאם לשיפועים שתוכננו. לא שכרו מפקח לאחר שהמפקח סיים את התקשרותו עימם טרם ביצוע עבודות הפיתוח. אומדן האחריות המיוחסת לענבר על ידי המומחה: המומחה אמד את שיעור אחריותם של ענבר ב- 10%, ללא אבחנה באם יועץ הקרקע היה נוכח במקום אם לאו. טענת ענבר: ענבר חולקים על קביעת אחריותם התורמת בחוות הדעת ואף חולקים על גובה הערכתו הכספית של המומחה כבלתי ריאלית. טענות יתר הצדדים: הצדדים הנוספים העלו אף הם השגות ביחס לאשמתם התורמת של ענבר ואלה תוצגנה להלן: המהנדס יוגר טוען, כי ענבר התרשלו, שעה שלא הזמינו אותו לאתר, בעת ביצוע הקידוחים, ולכן יש להטיל עליהם את האחריות. ולדמן ומכלוף טוענים במשותף, כי לענבר אשם תורם בנזקים, שעה שנהגו באופן רשלני ונמנעו מלבצע את מלוא הפעולות הנדרשות, מתוך שיקולי חיסכון. אלה לא הזמינו מומחה בתחום האיטום והבידוד, לא דאגו לתחזוקת המבנה, ולא הזמינו את יועץ הקרקע ואת הקונסטרוקטור בעת היציקה. לשיטתם, הפרו ענבר את חובת הקטנת ניזקיהם. רונן מבקש אף הוא לייחס לענבר אשם תורם. לטענתו, לא פעלו ענבר על פי הוראותיו ולא תיקנו את השיפועים הלקויים בחצר, לא העסיקו מומחה בתחום האיטום והבידוד ולא הזמינו את יועץ הקרקע והקונסטרוקטור לאתר ואף לא תיקנו את הסדקים כחלק מחובת הקטנת הנזק. דיון בשאלת האחריות בתום הצגת קביעותיו של המומחה בנושא האחריות והסתייגויות הצדדים ביחס למסקנותיו ייוחד חלק זה של הדיון לניתוח מימצאיו המקצועיים של המומחה ביחס לצדדים המעורבים. ענבר, כמו רבים אחרים, החליטו לבנות את ביתם בשיטת "בנה ביתך" ברמות מאיר. לשיטה זו, יתרון בולט בנושא העלות, שכן הבניה העצמית הינה דרך טובה מאד להוזלת עלויות הבניה לאזרח. אלא, שאליה וקוץ בה. שיטת הבניה העצמית נותנת לכל אדם את חופש הפעולה והאשליה המסוכנת, כי הינו מסוגל להוביל פרוייקט בניה עצמאי. זאת, על אף, שבפועל בניה הינה אקט מורכב למדי, לה נדרשים ידע והבנה מקצועיים, שאינם מצויים בידיו של הדיוט. התוצאה היא, כי לא מעט אנשים, שניהלו את בניית ביתם עשו זאת בחובבנות, תוך שימוש בשיקול דעת מוטעה, ויתור ו"חסכונות" במקומות, שאלה אסורים ועוד ועוד. התמונה שנחשפה בפני מלמדת, כי לענבר לא היתה כל הבנה אמיתית בתהליך הבניה וחלק מהחלטותיהם היו שגויות בעליל. הגם שבתי המשפט נוהגים לאמץ את חוות הדעת המקצועיות של המומחים מטעמם כדבר שבשיגרה, לא מצאתי, כי אוכל בזו הפעם לעשות כן. בעניין זה של קביעת האחריות כמו גם שיעורה לא ראיתי את הדברים (לפחות בחלקם) עין בעין עם המומחה שמונה, המהנדס למעי. האחרון קבע, כי אחריותם של ענבר מתמקדת בכשלונם מלדאוג לביצוע השיפועים כנדרש ואי שכירתו של מפקח חלופי לזה שסיים את תפקידו. ואולם, לדעתי, עיקר אחריותם של ענבר מתמקדת, יותר מכל, בהימנעותם מלשכור את שירותיו של מהנדס יוגר כיועץ ביסוס והסתפקותם בסקירת הקרקע הכללית שנערכה על ידו ושהוזמנה, כפי הנראה, על ידי היזם ולא על ידם. נהוג, במהלך של ייזמות בנייה בשיטת בנה ביתך, להכין את אתר הבניה באמצעות הפקת סקר קרקע כללי, המבוסס על הדו"ח הגיאולוגי של המקום ועל בדיקות ודגימות כלליות שנעשות בשטח. יזמי פיתוח שטח לבנייה נוהגים, אם כן, כפעולה מקדימה, לפנות למהנדס ביסוס לעריכת סקר כללי. מהנדס הביסוס עורך כאמור את הבדיקות תמורת תימחור כלשהו. ההיגיון הכלכלי שעומד מאחורי תימחור כזה, הינו כי כל רוכש מגרש יתקשר במסגרת בנית ביתו בחוזה מיוחד עם מהנדס הביסוס, לצורך הפיקוח האישי לבניית ביתו. לא יעלה על הדעת, כי מהנדס ביסוס, שערך סקר קרקע כללי, יהיה אחראי ליישומו בכל אתר בנייה למספר בלתי ידוע של בתים שיוקמו. כלום, התחייב מהנדס הביסוס כלפי היזם או המועצה או כל גוף שלא יהיה, כי תמורת חוות דעת אחת שהוכנה יהיה הוא מחוייב ל- 500 בתים?! במקרה שבפני, הוכח, לפי קביעתו של המומחה, שמקובלת עלי, כי סקר הקרקע שנערך על ידי מהנדס יוגר, היה נכון ותקין. המחדל של ענבר הינו בכך שאלה לא שכרו את שירותיו של מהנדס יוגר לצורך פיקוח קונקרטי על ביתם כפי שהיה עליהם לעשות, לו הבינו את משמעותה של אחריותם האישית כבונים. מעורבותו הוולונטרית של מהנדס יוגר במענה לשאלות, שהופנו אליו ספוראדית, איננה קושרת אותו בחיוב חוזי לפיקוח על יישומן של מסקנותיו בעניין סקר הקרקע. בכך למעשה, גלומות שתי מסקנות חשובות: האחת, כי בניגוד לקביעתו של המומחה למעי, קיימת לענבר אחריות משמעותית למחדל שנוצר בהמנעותם מהתקשרות חוזית מסודרת עם יועץ הקרקע. השנייה, כי בניגוד לקביעתו של המומחה למעי, לא קיימת למהנדס יוגר כל אחריות ביחס לכישלון שביישום מסקנותיו. עם זאת, אני דוחה את טענות הצדדים ביחס למימדי האחריות של ענבר, כפי שפורטו לעיל, או את הפרת חובת הקטנת הנזק מצידם ואולם, די בקביעה דלעיל, שהיא קביעה משמעותית, כדי להעמיד את שיעור אחריותם של ענבר על 33%, היינו שליש מהאחריות. אשר לולדמן, קביעותיו של המומחה מבססות מסקנה בדבר הפרת אחריותם המקצועית. ולדמן נכשלו בהכנת תוכניות מקצועיות וכן, בהימנעות מהתראה כלפי ענבר ביחס להיעדרו של פיקוח ביסוס פרטי. שיעור האחריות, שנקבע על ידי מהנדס למעי הועמד על משרעת שבין 20% ל- 30% ואולם, לדעתי, רמת אחריותם של ולדמן אינה נופלת אף היא מ- 33%. רמת האחריות, לדעתי, צריכה לשקף את חומרת מעשיהם ומחדליהם של ולדמן, שתפקידם כמתכנן וכקונסטרוקטור בוצע בצורה לא מקצועית ורשלנית. אשר למכלוף, ששימש כיועץ ומפקח עליון, הלה, זוהה על ידי המומחה למעי, כמי שנכשל בפיקוח וכמי שלא מילא את תפקידו בהגדרת תכניו המקצועיים וקיים פיקוח לא אפקטיבי. כשעיינתי בגרסתו של המפקח, נראה, כי זה ראה את עצמו כסוג של שליח או "דוור". לפי דעתי, אין הגדרת תפקידו יכולה להצטצמם בשירותי "דוורות", היינו, העברת תוכניות מאחד לאחר. מפקח שהציע את שירותי הפיקוח שלו והוא בעל הכשרה הנדסית, חייב להחשב כמי שהציע שירותים מקצועיים. שירותיו של מכלוף נשכרו לצורך ביצועי וזה לא עמד במשימה. שיעור אחריותו הועמד על ידי המומחה למעי על 15% ואולם לדעתי, אחריותו משמעותית, כיוון שהוא היה אמור לחשוף לפחות חלק מהכשלים ב"זמן אמת" וטענתו, כי סיים את ההתקשרות עם ענבר לפני תום העבודות איננה פוטרת אותו מאחריות. את שיעור אחריותו, אני מוצאת לנכון להעמיד, אף היא, על 33%. אשר לאדריכל, עוזי רונן, בעניינו קבע המומחה כאמור , כי זה נכשל בתחום תיאום התכנון, בנושא הניקוז והבידןד הטרמי מתוך השקפתו בדבר אופיו של התפקיד האדריכלי. קביעתו של המומחה בעניינו של האדריכל איננה מקובלת עלי. שני הפונקצויינרים היחידים שלהם אחריות על הביצוע התכנון והתיאום הינם הפמקח והקונסטרוקטור. שניהם בעלי השכלה הנדסית ועליהם מוטלת מכוח החוק האחריות. תפקידו של האדרכיל מתמקד באחריות מול הרשות התכנונית בנושא היתרי הבנייה וחלק ההוראות הנוגע לשטחים, גבהים, תוכנית אריכטקטונית וההתאמה לתוכנית בניין העיר. לא ניתן, לדעתי, לבוא בטענות לאדריכל, על כך שלא בא מיוזמתו לפקח על נושאים הנדסיים מורכבים במקום שבו נוצרו כשלים פרלימינריים, כל כך מהותיים, כמו, אי שכירתו של יועץ קרקע בחוזה פרטי. לפיכך, לא מצאתי, כי יש להטיל עליו אחריות כלשהי בעניין. הנתבע מספר 5, סאסי, שימש כקבלן הבניין ולגביו נקבע, כי נכשל בחשיפת אי ההתאמה שבין הבנייה לבין תוכניות הקונסטרוקציה. שיעור אחריותו הועמד על המשרעת שבין 20 ל 25%. אמנם, מקובל עלי, כי קבלן אמור לדעת לקרוא תוכניות, אבל לקבלן מותר לשגות. בתהליך הבנייה קיים פיקוח ומי שאמור לאתר את המישגים הם המפקח והקונסטרוקטור, שצריך להיות נוכח בכל יציקה. גם אם הקבלן טעה, לא הוכח, כי התרשל ומכל מקום מנגנון הפיקוח היה אמור לנתר את הטעות ולכן לא מצאתי, כי יש להטיל עליו אחריות בעניין. לסיכום, מצאתי, מהתמונה הכוללת, כי הקמת הבית נעשתה על ידי ענבר מבלי שהיתה להם כל הבנה בתהליכי הבנייה או בדגשיה, כך ששכירת אנשי המקצוע לכשעצמה, לא היתה מספקת. אנשי המקצוע עצמם, לא מילאו את האחריות הכבדה המוטלת עליהם, הגם שלענבר, היתה הנטייה לסמוך עליהם. המפקח, הוא זרועו הארוכה של ענבר, וביחס אליו קיימת ציפייה גבוהה כי יגשים את אחריותו המקצועית. לקונסטרוקטור אחריות כבדה מכוח החוק וכל השלושה היו חוליות בשרשרת, שלא תיפקדה כראוי. זהו מחירה של הבנייה הפרטית, יש בה סיכוי להוזלה ואולם סיכון לטעויות ואולם מקום, שלא ידע היזם להתנהל מלכתחילה גבר הסיכון על הסיכוי והתוצאה לא היתה טובה. מסקנתי הסופית, איפוא, הנה, כי יש להטיל את האחריות בשלושה חלקים שווים על ענבר, ולדמן ומכלוף. ירידת ערך אשר לשאלת ירידת הערך - למעי, מומחה בית המשפט, חסר הכשרה מתאימה בנושא זה ולכן אין חוות דעתו כוללת התייחסות לעניין. בעניין זה נקבע בהסכמה הדיונית, כי ענבר רשאים לצרף את חוות הדעת השמאית, שהוגשה מטעמם והנתבעים כולם כאחד יצרפו חוות דעת שמאית נגדית. אשר על כן, הגשת חוות הדעת העצמאית מצדו של יוגר פסולה כראיה. מטעמם של ענבר, הוגשה חוות דעת שמאית מעודכנת, שנערכה על ידי שמאי המקרקעין, אבי מנדלסון (להלן: "מנדלסון"), ואילו מטעם יתר הנתבעים נערכה חוות דעת על ידי מהנדס הבניין, צבי רון (להלן: "רון"). בחוות הדעת של מנדלסון, נקבע, כי היקף ירידת הערך עומד על פגיעה ממוצעת של 7.5% מערך הנכס, לאחר ביצוע התיקונים, בגובה של 101,000$. בחוות דעתו הנגדית של רון נקבע, לעומת זאת, כי לא תיווצר ירידת ערך לאחר ביצוע התיקונים, שכן ממילא לא ניתן להבטיח, כי מבנה המבוסס על קרקע חרסיתית, יהא חסין מסדיקה. סבורני, לאחר ששקלתי את הדברים, כי גם אם אכן ניתן לראות בתיקונים, שייעשו בבית סוף פסוק, מבחינת הנזק שנגרם, עדיין מכתיבה חובת הגילוי היווצרותה של ירידת ערך פסיכולוגית. ענבר יהיו חייבים לחשוף בפני כל רוכש עתידי את עברו של הבית ולפיכך, חשופים הם לירידה מסויימת בערכו של הנכס. בהיבט זה של הדברים, אני דוחה את נימוקי חוות דעתו של רון מכל וכל. עם זאת, חוות דעתו של מנדלסון, אף היא, אינה מניחה את הדעת, אם לנקוט לשון המעטה. מנדלסון האריך מאוד בתיאור הרקע והנסיבות ואולם קיצר מאוד בפרק העוסק בתחשיב ירידת הערך, בו רב הסתום על הנגלה - להלן רשימת הפגמים שנפלו בעריכת חוות דעתו: לא נקוב ערך הנכס בשקלים על סמך השוואה לנכסים שנמכרו באיזור. אין חלוקה בין ערך הקרקע לבין המבנה שהוא נשוא הפגיעה. הסכום נקוב בשקלים ובדולרים בעת ובעונה אחת, עובדה המלמדת על רשלנות בעריכת חוות הדעת. הסכום כולל תוספת מע"מ, שאין להוסיפה לירידת ערך ותוספת זו מעידה, לדעתי, על חוסר מקצועיות. חוסר סבירות של סכום ירידת הערך, שכן הינו קרוב לעלות בניית כל הבית מחדש (תעריף ממוצע 1,000$ למ"ר). היעדר התאמה בין היקף הליקויים לתיקון לבין הפגיעה בערך הנכס. עוד ארחיב ואציין ביחס לפגם מספר 2, כי לפי המתואר בחוות הדעת, מדובר בבניין העשוי בבנייה סטנדרטית למדי (לפי התיאור בסעיף 6.9). זהו סטנדרט בינוני ובוודאי לא יוקרתי. בסיטואציה כזו, רכיב הקרקע הוא המרכיב העיקרי של שווי הנכס, כיוון שהפגיעה היא מיבנית בלבד יוצרת אי ההפרדה בין רכיב הקרקע לרכיב המיבנה עיוות הערכתי. הואיל ואינני יכולה לסמוך את ידי על הערכת מנדלסון, מצאתי לערוך הערכה עצמית, לפי שווי בנייה 600,000 ₪ וממנו לגזור 7.5% ירידת ערך בבחינת "אומדנא דדיינא" - הסכום המתקבל לירידת הערך הינו 45,000 ₪. סכום זה הינו פרופורציונאלי והגיוני יותר מקביעותיו של מנדלסון - ביחס להיקף הליקויים, שכן צריך להיות איזשהוא מתאם בין היקף הליקוי להיקף ירידת הערך. סוף דבר התוצאה היא, כי התביעה מתקבלת בחלקה כלפי נתבעים 2 ו- 3 ונדחית כנגד נתבעים 1, 4 ו-5. כאמור, נמחקה הודעת צד ג', שהוגשה על ידי האדריכל כנגד קבלן האיטום, כהן ישראל, לאור מסקנות המומחה. הנתבעים 2 ו- 3 יישאו כלפי התובעים, כל אחד מהם בנפרד, כמתחייב מחלוקת האחריות, בחיובים כמפורט: 1. סך של 32,300 ₪ (סך עלות התיקונים 96,900 ₪ בחלוקה לשלוש), בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה ממועד מתן חוות הדעת והפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. 2. סך של 15,000 ₪ - בגין ירידת הערך (45,000 ₪ בחלוקה לשלוש), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. 3. הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך של 5,000 ₪. הנתבעים 1, 4 ו- 5, יזוכו, כל אחד מהם, כלפי התובעים בגין דחיית התביעה כנגדם, בסך של 4,000 ₪. צד ג', יזוכה כלפי הנתבע 4 בהוצאות בסך של 3,000 ₪. אני חוזרת ומפנה לדברי התנצלותי בפתח פסק הדין. בניה