קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד קופת חולים לתשלום תכוף: 1. התובעת, ילידת שנת 1982, נפגעה ביום 5.10.09 בתאונת דרכים. התובעת הגישה תביעה לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה עקב התאונה, נגד כלל חברה לביטוח בע"מ ,המבטחת של הרכב בו נסעה (להלן "המבטחת") ונגד קופת חולים מאוחדת (להלן "קופת חולים"), בה היא מבוטחת בביטוח בריאות. בין היתר נטען בתביעה כי על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשמ"ד- 1984 (להלן "חוק הבריאות") ומכוח חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו- 2010) תשס"ט- 2009 (להלן "חוק ההתייעלות") על קופת חולים לשאת בתשלומי הטיפולים הרפואיים להם היא זקוקה בעקבות פגיעתה.   2. קופת חולים הגישה בקשה לדחות את התביעה נגדה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית - כאשר לטענתה לבית הדין לעבודה הסמכות הייחודית לדון בתביעה ממין תביעת התובעת. לחילופין טענה קופת חולים להעדר עילה - כאשר לטענתה היא מספקת לתובעת את כל הטיפולים הרפואיים להם היא זכאית מכוח חוק הבריאות.   3. התובעת גם הגישה נגד הנתבעות בקשה לתשלום תכוף. לבקשת הצדדים מונתה מומחית בתחום השיקומי, ד"ר פרבר, שקבעה, בחוות דעתה בין היתר, כי "התובעת זקוקה לטיפול סיעודי במשך 24 שעות ביממה. במצבה אינה זקוקה לאשפוז במחלקה לסיעוד מורכב (לא זקוקה להנשמה או רכיאוסטומיה)... התרשמתי שהתובעת מקבלת בבית טיפול מסור, מסודר ומקצועי שעונה על צרכיה הסיעודיים והשיקומיים, לכן אין לי סיבה להמליץ על העברתה למוסד כלשהוא".   4. ב"כ המבטחת טען כי בשים לב לעובדה שהתובעת במצב הדורש אשפוז, גם אם מדובר באשפוז בבית, קופת החולים צריכה לשאת בעלות זו, ולחילופין, בכל מקרה על קופת חולים להשתתף בעלות כדי הסכום שממילא היה בחלקה במידה והתובעת היתה מאושפזת. 5. ב"כ הצדדים הגישו סיכומים הן בשאלת הסמכות והן בשאלת התשלום התכוף והכרעתי להלן תהיה בשני נושאים אלה.  לשאלת הסמכות -  6. ב"כ התובעים טען כי לבימ"ש זה הסמכות לדון בכל רכיבי התביעה, ולכל הפחות סמכות שבגררא - זאת לאור חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 הקובע סמכות ייחודית בתביעות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים וחוק הבריאות, הקובע לבית הדין סמכות ייחודית בכל תובענה "למעט תביעת נזיקין".   ב"כ התובעים הפנה לפסק דינו של ביה"ד הארצי לעבודה בס"ע 7955-06-10 לוי נ. בי"ח לוינשטיין (מיום 15.6.10) שקבע כי "על נפגע להגיש תביעתו נגד קופת חולים לטיפול הניתן במסגרת חוק הבריאות לבית המשפט המוסמך לדון בתביעת הנזיקין". כן הפנה לפסק דינה של כבוד השופטת טאובר בת"א 1180/07 בן לולו נ. שירביט (4.10.10) שקבעה כי "טיפולים אשר אין לגביהם מחלוקת אם הם נכללים בסל הבריאות, האחריות למימונם חלה על קופת חולים ולא על המבטחת". ב"כ התובעים טען כי אין זה מעניינה של התובעת מי ישא בעלויות צרכיה , הנובעים באופן ישיר מפגיעותיה בתאונה, ואשר אושרו על ידי המומחית מטעם בית המשפט וכי אין זה עניינה של התובעת האם מצבה "סיעודי מורכב" , כטענת המבטחת , או אחר לענין החבות לשאת בהוצאותיה.  7. קופת חולים טענה כי תביעת התובעת נגדה אינה מבוססת על תביעה נזיקית (שהרי קופת חולים אינה המזיק) אלא על טיפולים רפואיים המגיעים לה לטענתה, מכוח חוק הבריאות וכי סמכות ביהמ"ש נקבעת לפיה הסעד ולא על פי עילת התביעה - ולפיכך התביעה הינה בסמכות ייחודית של ביה"ד לעבודה, מכוח סעיף 54(ב) לחוק הבריאות. קופת חולים טענה כי היא מעניקה לתובעת את כל הטיפולים להם היא זכאית לפי חוק הבריאות , הכלולים בסל השירותים וכי מימונו של כל תשלום שאינו כלול בסל הבריאות, לרבות תשלום תכוף, מימון עזרה סיעודית או עזרה במשק הבית , התאמת דיור, נסיעות וכיו"ב - אינו חל עליה אלא על המבטחת.   קופת חולים טענה כי חוק ההסדרים לא שינה את המצב שהיה קיים ערב החוק אלא רק שינה את מנגנון מימון הטיפולים - שאין לו נגיעה למבוטחים.   קופת החולים הפנתה בטיעוניה לפסק דינה של כבוד השופטת א. קציר בחבר 22814-01-10 שלום (חוסה) נ. שירותי בריאות כללית בו נקבע כי תביעות הקשורות בחוק הבריאות, הינן בסמכותו הייחודית של ביה"ד לעבודה.  8. המבטחת הפנתה לפסקי דין של ביה"ד לעבודה שקבעו כי הסמכות לדון בטענות נפגע תאונת דרכים כנגד קופת חולים מסורה לבית המשפט האזרחי ולא לביה"ד לעבודה (ס.ע. 7955-06-10 לוי נ. בי"ח לוינטשיין וחבר 30246-09-10 מני נ. שירותי בריאות כללית, . לטענתה בימ"ש זה הוא היחיד המוסמך לדון בכל תביעות הנפגע , אחרת יפול עניינו בין הערכאות השונות, תוך אפשרות להחלטות סותרות. לטענת המבטחת על בימ"ש לדון בשלב ראשון בשאלה האם טיפול כלשהו מאלה הנתבעים על ידי הנפגע מוטל על קופת חולים או על המבטחת ומבלי שקופת חולים תהיה צד להליך לא ניתן יהיה להגיע להכרעה.   המבטחת חזרה על הטענה לפיה אם מצבה של התובעת מוגדר כ"סיעודי מורכב", הרי שיש בסיס לטענתה כי לפי חוק הבריאות כל עלות אשפוזה צריכה להיות מוטלת על קופת חולים. המבטחת הוסיפה וטענה כי הטיפולים הרפואיים הכלולים בסל הבריאות הוחרגו באופן מפורש מגדר הכיסוי וחבותה של המבטחת לשאת בעלותם.  התשלום התכוף -  9. כאמור, התובעת שוהה בביתה וזקוקה לטיפול סיעודי 24 שעות ביממה. בסיכומים פרט ב"כ התובעים את ההוצאות שהוצאו בפועל במהלך התקופה שמאז שחרורה מבי"ח לוינשטיין והוצאותיה החודשיות כדלקמן:  הפסד שכר - 3,700 ₪ לחודש. הוצאות נסיעה באמבולנס לבדיקות וביקורת רפואיות - 4,836 ₪ לחודש. עזרת צד ג' - 23,806 ₪ לחודש (24 שעות ביממה מטפלים שעובדים במשמרות) ציוד ואביזרים שיקומיים - 116,980 ₪ - סכום חד פעמי בגין מיטת פאולר, מזרן נגד פצעי לחץ, מנוף, עמידון, כרית, כסאות גלגלים, כסא שירותים וכד'. ציוד מתכלה וציוד רפואי - 2,840 ₪ לחודש. שכר דירה - 1,800 ₪ לחודש (דירה חילופית מאחר והדירה הקיימת אינה מתאימה לצרכיה). הוצאות אחזקת דירה מוגברות - 2,500 ₪,הוצאות התאמת הדירה השכורה - 33,251 ₪. הוצאות בגין רכישת ציוד לגירה - 17,670 ₪. העסקת מטפלת לילדים בצהרון - 2,000 ₪. העסקת מטפלת - 1,500 ₪. סה"כ הוצאות חודשיות - 43,146 ₪ לחודש. הוצאות חד פעמיות - 167,901 ₪.  10.       המבטחת טענה כי במצבה אין זה ראוי כי התובעת תשהה בביתה ולא במוסד סיעודי וכי מתעוררת כאן שאלה משפטית וציבורית חשובה - האם יש לשאת בהוצאות מוגברות של נפגע במצבה של התובעת, כאשר אין כל ראיה לתועלת רפואית או אחרת מבחינת הנפגע.   באשר לרכיבי התשלום התכוף הנתבע טענה המבטחת כי מרביתם אינם ראויים לשלב של תשלום תכוף, לרבות תביעות מיטיבים.   המבטחת טענה כי יש לקחת בחשבון תשלומים שמקבלת התובעת מהמוסד לביטוח לאומי וכן סכומים להם היא זכאית מקופת חולים .   המבטחת הציעה לשלם לתובעת 30,000 ₪ כפיצוי חד פעמי ותשלום של 8,000 ₪ בגין עזרת צד ג' (כאשר היא מעריכה את תשלומי המל"ל ב- 9,000 עד 10,000 ₪ לחודש).   המבטחת ביקשה בשלב זה להטיל עליה ועל קופת חולים לשאת בהוצאות התובעת - בחלקים שווים.  11.       התובעים טענו בסיכומי התגובה מטעמם כי יש לפסוק לתובעת את עלות צרכיה בהתאם לקביעת המומחה וכי אין זה עניינם של התובעים מי ישא בהוצאות אלה.  דיון -  לשאלת הסמכות -  12. איני סבורה כי יש מקום או כי ניתן בפועל לפצל את תביעות נפגע תאונת דרכים, במיוחד ככל שהן נוגעות להוצאות טיפול רפואי בין ערכאות שונות, כאשר פועל יוצא מפיצול שכזה עלול להביא לתוצאה אבסורדית ובלתי אפשרית לפיה הוצאות מסוימות לא יכוסו כלל ולא ינתן לנפגע הטיפול לו הוא נדרש (זאת במידה ובימ"ש האזרחי יקבע בתביעת הנזיקין של הנפגע כי מדובר בטיפול רפואי שעל קופת החולים לשאת בו בעוד שביה"ד לעבודה יקבע כי אינו כלול בסל הבריאות וקופת החולים אינה חייבת לשאת בו).  13.       עסקינן בחוק "התייעלות" ואין ספק כי לא זו היתה כוונתו לפגוע בנפגע אלא להיפך, מטרתו ליעל ההליכים ולחסוך בדיונים.  14.       בפסק דינה של כבוד השופטת א. קציר, אליה הפנתה קופת חולים - חבר 22814-01-10 - מפנה ביה"ד במפורש ל"כאוס" שעשוי להיווצר במקרה של פיצול הדיון בין הערכאות השונות והוא מציין במפורש כי אין כל התייעלות בפיצול הדיון וכי "מצב זה הינו בעייתי, ויש בו פוטנציאל לפגיעה בנפגעי תאונות הדרכים בצורה קשה עד לכדי סיכון חייהם, לאור הצורך בהתדיינות נוספת עם קופ"ח עפ"י חוק הבריאות בנושא כיסוי ההוצאות הרפואיות, שלפעמים הן דחופות ביותר". ביה"ד מוסיף ומציין כי קיימות פרצות בדרך הטיפול בנפגעי תאונות הדרכים בחוק ההתייעלות, אך בסופו של יום הוא קובע כי ענין הוא למחוקק לענות בו ואין מנוס מפיצול הדיון.  15.       מאידך, בפסק דינה של כבוד הנשיאה ד. פרוז'ינין בחבר 30246-09-10 נקבע כי גם אם מדובר בתביעה נגד קופת חולים, הסמכות לדון בכל המכלול הינו לביהמ"ש האזרחי - ודרך זו היא המקובלת עלי, במיוחד כאשר סעיף 2(ב1)(1) לחוק ההתייעלות קובע כי חובת המבטחת לא תחול "בשל שירותי בריאות הכלולים בתוספת השניה או בצו לפי סעיף 8(ז) לחוק האמור, ובלבד שהנפגע זכאי להם לפי החוק האמור" - דהיינו ביהמ"ש נדרש להכריע בחובת המבטחת, כפועל יוצא ובאופן שיורי מחובות קופת החולים - ונדרשת הכרעה אחידה בסוגיה זו, לבל יצא הנפגע מקופח.  16.       אכן, כפי שציינה קופת החולים, הסמכות בעניינה הינה לבית הדין לעבודה למעט בתביעות נזיקין ובענייננו תביעת הנפגע נגדה הינה במישור החוזי ולא הנזיקי ואולם כפי שנאמר בחבר 30246-09-10 הפרשנות הראויה הינה כי הכוונה לעניינים "שהורותם ולידתם בעוולה הנזיקית" .  17.       כך נפסק גם בס"ע 7955/10 לוי נ. בי"ח לוינשטיין, , מפי כבוד הנשיא כהן , כאשר בחן את תכלית חוק ההתייעלות.  18.       באשר לפסק דינו של כבוד השופט גרוניס ברע"א 363/08 חיים פרפרה נ. קופת חולים מאוחדת, , אשר כבר עמד על הנזקים העלולים להגרם לנפגע כתוצאה מפיצול הערכאות וחרף זאת קבע כי יש לעשות פיצול זה כמצוות המחוקק, הרי שאני סבורה כי לאור חוק ההתייעלות ובמיוחד לאור סעיף 2(ב1)(1) הנ"ל (שלא היה בתוקף במועד הינתן פסק הדין הנ"ל) - אין מנוס היום ממתן פרשנות שונה לקביעה שם, פרשנות העולה, כאמור, בקנה אחד עם הוראות חוק זה. 19. אשר על כן אני קובעת כי בימ"ש זה מוסמך לדון בתביעה, אף כנגד קופת החולים.  התשלום התכוף -  20. אקדים ואציין כי תביעת התובעת במסגרת התשלום התכוף כוללת רכיבים רבים שאין מקום להכריע בהם במסגרת זו, והדברים יפים אפילו כשעסקינן בשאלה האם ראוי לו לנפגע לקבל טיפול רפואי בבית או במוסד. במסגרת התשלום התכוף על בית המשפט לתת מענה לצרכים "דחופים" של הנפגע - לצרכי מחיה וריפוי בלבד, ואין הוא יכול ליצור "עובדות בשטח" ולחייב את המבטחת או את קופת חולים לשאת בהוצאות אך ורק מן הטעם שהוא בחר בטיפול זה.  21. כמובן שהנפגע יכול לבחור את דרך הטיפול הראויה בעיניו , אך הוא חשוף לכך שבמסגרת פסק הדין יקבע כי דרך טיפול זו אינה הראויה והוא לא יהיה זכאי לפיצוי בגין הוצאות טיפול זה. ויפה בענייננו הערת כבוד המשנה לנשיא, השופט ריבלין בהחלטתו ברע"א 7169/09 כלל חברה לביטוח בע"מ נ. רטהויס ( החלטה מיום 11.11.09) ולפיה:  "יושם לב - והערה זו מופנית אל המשיבים - כי פסיקת תשלום תכוף בסכומים העולים בהצטברותם על הסכום שיפסק בסופו של יום עלולה להעמיד את הניזוק בפני שוקת שבורה ולפגוע בתנאי מחייתו בעתיד. אפשרות זו צריכה לעמוד לעיני הניזוקים בעת שהם באים לתבוע תשלומים תכופים".  22. כך בענייננו - משקיימת מחלוקת אמיתית בשאלה האם ראוי כי התובעת תשהה במוסד או בבית, וכאשר קיימת מחלוקת מי צריך לשאת בהוצאות השהיה (האם הן בגדר אשפוז חולה סיעודי מורכב או אחרת) וכאשר נדרשת השאלה לאיזה מטפלים זקוקה התובעת ( האם על פי הלכת אקסלרד או אחרת כנטען על ידי התובעת), האם נדרשת דירה מיוחדת לצרכיה, מה היקף ההסעות להן היא זקוקה ומה היקף הטיפולים שיש לתת לה - אינה סבורה כי יש לחייב את המבטחת או את קופת חולים בשלב זה לשאת בכל אלה, אפילו שהוצאו בפועל על ידי התובעת. הדבר מקבל משנה תוקף כאשר נדרש גם סיפוק אביזרים בהיקף רב ובעלות גבוהה ביותר. העובדה כי מדובר בתאונת דרכים בה על המבטחת לשאת בנזקי הנפגע - אין בה כדי להצדיק מימון הוצאות וטיפולים "ככל שיראה לנפגע או לבני משפחתו" אלא במסגרת הסביר והראוי, וכל זאת יש להכריע במסגרת התיק העיקרי בלבד.  23. במחשבה תחילה סברתי כי ראוי היה לדחות את הבקשה לתשלום תכוף ולהורות כי התובעת זכאית לסיפוק כל צרכיה במסגרת אשפוז, וזאת עד הכרעה לגופה. יחד עם זאת, בשים לב לעובדה כי בפועל התובעת שוהה בדירה שנשכרה במיוחד עבורה- נראה לי כי ראוי שישולם לה בשלב זה לפחות התשלום בו היו הנתבעים נושאים ממילא (בין במקרה של אשפוז ובין תשלום לצד ג' על פי הלכת אקסלרד), לרבות הפסדי שכר, תשלום חד פעמי ותשלומים שהיו משולמים לתובעים גם במקרה של אשפוז במוסד (כאשר הנתבעת עצמה הציעה לשלם תשלום חד פעמי ותשלום חודשי, כאמור לעיל).  24. עוד אני סבורה כי ראוי לקבוע סכום גלובלי, שיהיה בו כדי ליתן מענה לאמור, לתקופה קצובה של 9 חודשים (מיום הגשת הבקשה - 8.9.10 ועד 7.6.10), כאשר אני תקוה כי עד תום התקופה כבר תהיה הכרעה באשר לצרכי התובעת. סכום זה אני מעמידה, בנסיבות הענין, על 250,000 ₪ (כאשר לקחתי בחשבון גם את התשלומים שהתובעת מקבלת ו/או אמורה לקבל מהמוסד לביטוח לאומי).  25. אשר על כן - אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת באמצעות אפוטרופסיה, את הסך של 250,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשעור של 13% ומע"מ.  התשלום יבוצע תוך 30 יום מהיום לידיו הנאמנות של בא כוח התובעים. רפואהקופת חוליםתשלום תכוף