תאונת עבודה משחק כדורגל

העובדות: זוהי תביעה להכרה באירוע התאונתי שאירע לתובע ב- 1.1.99 עת שיחק כדורגל במהלך יום עבודתו כתאונת עבודה כמשמעותה בחוק הביטוח לאומי [נוסח חדש] התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק"). העובדות אינן שנויות במחלוקת והן כדלהלן: התובע יליד 1961 מכונאי ומנהלן במקצועו ועבד ביום הארוע במושב באר-צופר. מקום עבודתו של התובע השתרע על כל שטח המושב בתפקידי מכונאות, אחזקה ומנהלה, ועבודתו היתה עבודה פיזית מאומצת. שעות עבודתו של התובע השתנו בהתאם לצרכי המושב ובד"כ הן מ- 08:00 ועד לשעות אחה"צ. ביום הארוע, במהלך הקמת גדר הפרדה/רשת במגרש הכדורגל במושב, נתבקש לאחר כחצי שעת עבודה ע"י מר אלי אלדר - יו"ר ועדת הספורט במושב באר-צופר להפסיק את עבודתו למשך זמן קצר על מנת לאפשר משחק כדורגל בין נציגי המושב לבין עובדים אחרים במושב. התובע נענה לבקשת מר אלדר ויצא להפסקה. מאחר והיה חסר שחקן אחד נתבקש התובע ע"י מר אלדר להצטרף למשחק. לאחר מספר דקות (15-10) במהלך המשחק, התובע, החליק, נפל ונפגע ברגלו השמאלית. התובע הודיע לממונה עליו מר יהודה פרידמן על האירוע עם שחרורו מביה"ח. טרם קרות התאונה שיחק התובע כדורגל מספר פעמים והדבר לא נאסר עליו ע"י מי מהממונים עליו. המחלוקת במקרה דנן הינה האם התאונה בה נפגע התובע הינה "תאונת עבודה" כמשמעותה בחוק? לטענת התובע המדובר הוא ב"תאונת עבודה" כמשמעותה בחוק שכן היא ארעה תוך כדי ועקב עבודתו של התובע במושב באר-צופר. בסיכומיו בעל פה מיום 11.3.01 הפנה התובע לדב"ע לב/69-0 בעניין רבקה סימני לפסה"ד בדיון דב"ע נא/65-0 מל"ל נגד צבי גוטליב (לא פורסם) ולתב"ע נג/360-0 שאול שאולי נגד המל"ל (לא פורסם). לטענתו, על פי המבחנים שהותוו בפסה"ד לעיל מדובר בפעילות שהיא פעילות נלווית לעבודה שארעה בחצרי העבודה ולכן היא גם עקב העבודה. ניתן אף לומר כי למעביד היתה תועלת בהצטרפותו של התובע למשחק שכן דובר על משחק יזום בין חברי המושב לעובדים והתובע הצטרף לבקשת המעביד מר אלדר. עוד טען ב"כ התובע, כי אין לקבל את עמדת הנתבע כי אין המדובר בפעילות נלווית לעבודה, מאחר והתובע לא נדרש ולא חייב לשחק בכדור בזמן הפסקתו שכן גם בפס"ד סימני נאמר במפורש כי המעביד לא חייב את העובדים לשחק בכדור ובכל זאת הוכרה התאונה במהלך משחק כדור כ"תאונת עבודה". הלכת סימני אינה מצומצת לדרישה כי המשחק יהיה חיוני לשלמותו ובריאותו של התובע ולא נקבע בפסה"ד כי רק מי שעבודתו כולה בישיבה וארעה לו תאונה עת עסק בפעילות ספורטיבית יראו את הפעולה כמתיישבת עם העבודה. בבחינת הסבירות בעניינו יש ליתן את הדעת לכך שהמשחק אירע תוך כדי העבודה - קרי במסגרת שעות העבודה ובמקום העבודה. יש להכיר בתאונה כתאונת עבודה שכן מדובר בהתרעננות תוך כדי עבודה. לעניין התועלת למעביד אין לקבל את עמדת הנתבע שהפעילות הספורטיבית לא הביאה תועלת למעביד שכן אין בחוק כל דרישה לתועלת חומרית. הרעיון הוא שהזמנים השתנו ובבחינת סבירות הפעילות יש ליתן הדעת שחל שינוי בחיי העבודה. לטענת הנתבע בסיכומיה לא אירעה לתובע "תאונת עבודה" כמשמעותה בחוק. התובע נפגע עת ששיחק כדורגל בזמן הפסקת עבודתו ולא נפגע עקב עבודה. משחק הכדורגל בנסיבות אלו אינו נחשב לפעולה נלווית לעבודתו. עוד נטען כי התובע לא נדרש להצטרף למשחק אלא נתבקש ואף זאת לא ע"י הממונה עליו אלא ע"י חבר ועדת ספורט, ומכאן שלא חלה עליו חובת ההשתתפות במשחק. לטענתה, עובדות המקרה שנדון בפס"ד סימני שונים מענייננו. כאן התובע מבצע עבודה פיזית ומגוונת במקומות שונים וסביר יותר שהיה מעוניין לנוח בזמן ההפסקות. נוסף על כך, לטענת ב"כ הנתבע לא הוכחה תועלת למעביד בהשתתפות התובע במשחק הכדורגל כמו גם מילוי חובה למעביד. פסק הדין: הסעיף הרלוונטי לענייננו הוא סעיף 79 לחוק המגדיר "תאונת עבודה" כ"תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו". במקרה דנן אין מחלוקת כי התאונה ארעה בזמן העבודה. המחלוקת נוגעת לשאלה האם התאונה ארעה "עקב העבודה". ענייננו זהה כמעט לחלוטין לעובדות המקרה בדב"ע לב/69-0 הנ"ל. התאונה ארעה בעת הפסקת העבודה, כאשר המעביד לא חייב את התובעת שם לשחק בכדור. שם, בהבדל מענייננו התאונה היתה מחוץ לשטח "המפעל". במקרה דנן התאונה ארעה בשטח "המפעל" באשר מקום עבודתו של התובע השתרע על כל שטח המושב, ועל כך לא היתה כל מחלוקת. בדב"ע לב/69-0 שם הבחין בית הדין הארצי בין תאונה אגב פעילות ספורטיבית או פעילות נופש אחרת שמחוץ לזמן העבודה, לבין תאונת עבודה עקב פעילות נופש במסגרת יום העבודה הרגיל. ב"כ הנתבע בסיכומיה התייחסה להלכות בהם נדונו תאונות עבודה שלא היו במסגרת יום העבודה הרגיל, ויש להבדיל בין המקרים. כאמור בדב"ע לב/69-0 המבחן במקרה דנן הוא "אם הארוע בא עת עשה העובד פעולה 'המתיישבת עם עבודתו'". בית הדין הארצי הבחין שם בין פעולות נופש מסויימות שאינן עומדות במבחן הסבירות (כמו ג'ודו או התאגרפות) אולם פעילות נופש סבירה, כמו התעמלות או משחק ספורטיבי, כמו במקרה דנן, מתיישבות עם העבודה וחיוניות לה. גם כאן לא היתה מחלוקת על העובדה שעבודתו של התובע היתה עבודה פיזית מאומצת. כך נאמר בתצהיר התובע והוא לא נחקר על כך. לפיכך דינו כדין התובעת בדב"ע לב/69-0 הנ"ל, כי התפרקות ופעילות ספורטיבית בהפסקה מהעבודה היא פעולה חיונית. דינה כדין פעילות אחרת בעת הפסקה, כגון: אכילה, שתיה, טיול והתבדרות שסביר כי תעשנה במסגרת יום העבודה. כפי שצויין בדב"ע לב/69-0 הנ"ל "במקרה גבול... קיום הפעילות בחצרים הוא בעל חשיבות רבה". במקרה דנן הפעילות הספורטיבית נעשתה בחצרי "המפעל". פסקי הדין הדנים בפעילות ספורטיבית שלא במסגרת שעות העבודה אינם רלוונטיים לענייננו. כך למשל בדיון מס' מא/199-0 עודד גינסבורסקי נגד המוסד לביטוח לאומי פורסם בפד"ע יג' עמ' 364 נבחן "העניין" אשר למעביד בפעילות הספורטיבית, והטעם העיקרי שמצא שם בית הדין הארצי שלא להכיר בפעילות הספורטיבית כחלק מהעבודה היה, שהיא נעשתה מחוץ לשעות העבודה. כך גם בדב"ע נא/92-0 ירדן הורן נגד המוסד לביטוח לאומי פורסם בפד"ע כג' 393. גם שם ארעה תאונה לתובע בעת משחק כדורסל במסגרת ליגת הכדורסל למקומות עבודה, בשעות הערב ושלא בחצרי "המפעל". לפיכך בחן שם בית הדין הארצי את השאלה האם המעביד חייב את העובד לשחק כדורסל והאם המשחק היה נלווה לפעילותו. אין מקרה זה דומה לענייננו. ראה לדוגמה לעניין תאונה במסגרת פעילות ספורטיבית מחוץ לשעות העבודה גם דב"ע מו/85-0 המוסד לביטוח לאומי נגד זילברמן אבנר פורסם בפד"ע יח' עמ' 281. לצורך השוואה ראה גם דב"ע מא/157-0 המוסד לביטוח לאומי נגד טובה הוד פורסם בעבודה ארצי כרך טו (1) עמ' 85 ובפד"ע יג' עמ' 82. שם הוכרה תאונה במסגרת ספורטיבית של שחייה בשפת הים לאחר ביצוע ניסויים בתנאי חום קשים, למרות המרחק הרב ממקום העבודה לים למטרת הרחצה. כדוגמה לפעילות בלתי סבירה בחצרי "המפעל" בזמן העבודה יש לראות בעובדות המקרה בדב"ע שן/31-0 עבד אלחמיד נגד המוסד לביטוח לאומי פורסם בפד"ע כא' עמ' 416, שם ארעה התאונה כאשר עלה העובד על גג בית האריזה בו עבד ונפל מגובה של 12 מטרים. בית הדין הארצי הגיע למסקנה כי טיפוס לגג בגובה 12 מטרים באמצעים בלתי שגרתיים חורג מתחום הסבירות. בענייננו אין המדובר בפעילות כזו אלא בפעילות סבירה המתיישבת עם העבודה, בהתחשב בעובדה שלא היתה מחלוקת על כך שעבודת התובע הרגילה היתה עבודה פיזית מאומצת, והמשחק היה בשעות העבודה ובתחומי "המפעל". התביעה מתקבלת. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 1,500 ₪. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מתום 30 יום מיום קבלת פסק הדין על ידי הנתבע ועד התשלום בפועל. נציגי ציבור לא התייצבו ועל כן הדיון התקיים ב"מותב חסר". זכות ערעור: לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 יום. ניתן היום ט' בניסן, תשס"א (2 באפריל 2001) בהעדר הצדדים המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים מותר לפרסום מיום 02/04/01 רות בהט - ס. שופט ראשי כדורגלדיני ספורטתאונת עבודה