לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 2.8.2010, אשר קבעה למערער נכות יציבה מותאמת בשיעור 5% לפי פריט ליקוי 75(1)(א)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן : התקנות) החל מיום 1.6.2009. המערער, יליד 1958, נפגע בתאונת עבודה ביום 23.7.2008. ביום 31.8.2009 קבעה ועדה רפואית לעררים כי למערער דרגת נכות מותאמת בשיעור 5% לפי פריט ליקוי 75(1)(א)(ב) לתקנות החל מיום 1.6.2009. הוועדה נימקה החלטה באופן הבא (נספח ב' לכתב הערעור): "הוועדה מקבלת את הערר וקובעת נכות בגין הצלקת בשיעור 5% לפי סעיף 75(1)(א)(ב). נכות זו כוללת גם את הרגישות בצלקת....". המערער הגיש ערעור על החלטת הוועדה לבית הדין (בל 542/09). המערער טען כי על הוועדה הרפואית היה להתאים לו נכות צמיתה בשיעור 10% בגין צלקת כואבת לפי פריט ליקוי 75(1)ב' לתקנות. ביום 17.3.2010 התקיים דיון בבית הדין. בסיום הדיון ניתן פסק דין כדלקמן (נספח ג' לכתב הערעור): "עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים על מנת שתבהיר מדוע לא נקבעה נכות בשיעור 10% בשל צלקת מכאיבה. בא כוח המערער יוזמן לטעון בפני הועדה". בעקבות פסק הדין התכנסה ביום 26.4.2010 הוועדה הרפואית לעררים בעניינו של המערער, שמעה את המערער ובא כוחו, בדקה את המערער וקבעה: "הוועדה עיינה בפרוטוקול פס"ד של ביה"ד לעבודה מ- 17/3/10, וכן שמעה את עורך דינו של התובע וכן שמעה את תלונות התובע. בא כוחו של התובע טען שיש כאב באיזור החבלה באצבע II ואילו התובע ציין כי אינו חש בכרית האצבע ומתקשה בהפעלה ושמוש באצבע, ולדוגמא ציין קושי בדפדוף ניירות. הועדה חוזרת ומציינת שבבדיקתו הקלינית נמצאה רגישות למגע באזור הכרית של אצבע II יד ימין, אך לא מדובר בכאב בצלקת. לפיכך הועדה חוזרת על קביעתה כי נכותו מתאימה לנכות בשעור 5% לפי סעיף 75(1)א'-ב' מותאם". בסיום הדיון ביקשה הוועדה לערוך בירור בדבר הכנסות המערער נוכח טענתו בדבר ירידה בהכנסות. ביום 2.8.2010 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים שנית ללא נוכחות, חזרה על קביעתה בדבר שיעור נכותו של המערער וקבעה כי אין מקום להפעיל את תקנה 15 מכיוון שאין ירידה בהכנסות המערער. המערער טען מספר טענות: האחת, הוועדה לא פעלה על פי הנחיות בית הדין ולא הבהירה החלטה הקודמת. הוועדה פעלה ללא סמכות מכיוון שביצעה בדיקה מחדש של המערער על פיה שינתה החלטתה וממצאיה הקודמים והבהירה כי הכאב אינו קשור לצלקת. השנייה, הוועדה סתרה קביעותיה הקודמות, שכן ביום 31.8.2009 נקבע כי "נכות זו כוללת את הרגישות בצלקת" ואילו ביום 2.8.2010 קבעה הוועדה כי למרות שנמצאה רגישות באזור הכרית "לא מדובר בכאב בצלקת". השלישית, אם אכן נכונה הקביעה על פיה הכאב אינו בצלקת אזי מדוע ניתנה למערער נכות בשיעור 5% לפי פריט 75(1)א-ב. אם הסיבה היא בשל רגישות בצלקת אזי על הוועדה לפסוק 10% נכות מכיוון שצלקת רגישה היא צלקת כואבת. הרביעית, הועדה הרפואית לעררים טעתה בכך שפסקה נכות מתואמת לפי סעיף 14 לתקנות, שכן הממצאים תואמים ליסודות הליקוי שבתקנות. המשיב טען כי הוועדה הרפואית לעררים התכנסה בעקבות פסק הדין על מנת להבהיר מדוע לא נקבעה נכות בשיעור 10% בגין צלקת מכאיבה וזאת בשל הממצא בדבר רגישות במגע באזור הכרית של אצבע 2 ביד ימין. הוועדה קבעה את ממצאיה על יסוד תלונות המערער והסבירה כי בבדיקה הקלינית נמצאה רגישות למגע באזור הכרית אך לא כאב בצלקת ולכן הותאם שיעור הנכות. קביעת שיעור נכות מותאמת היא בסמכות הוועדה והוועדה נימקה והסבירה קביעתה ולכן לא נפלה כל טעות משפטית בעבודת הוועדה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבורה כי דין הערעור על החלטה הוועדה הרפואית לעררים להידחות, מהטעמים שיפורטו להלן. כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לערערים רק בשאלות משפטיות. כאשר כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל(ארצי) 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכויותיה הבלעדיות של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי - המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 22.6.2006)). יצוין, כי כאשר מוחזר עניין לדיון מחודש בוועדה על פי פסק דין, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין ולפעול על פי הנחיותיו. כמו כן, במקרה של ערעור על החלטת הוועדה ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הוועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין (דב"ע (ארצי) נא/29 - 01 פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160; עב"ל (ארצי) 114/07 עורקבי - המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 8.1.2008)). פריט ליקוי 75(1) לתקנות עניינו צלקות בגוף. פריט ליקוי 75(1)(א) קובע כי שיעור הנכות בגין צלקות "שאינן מפריעות, אינן מכערות וצלקות שאינן גורמות להתרופפות קיר הבטן" הוא 0% ופריט ליקוי 75(1)(ב) קובע כי שיעור הנכות בגין צלקות "מכאיבות או מכערות" הוא 10%. במקרה דנן הוחזר עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתבהיר מדוע לא נקבעה למערער נכות בשיעור של 10% בשל צלקת מכאיבה לפי פריט 75(1)(ב). כאמור, הוועדה שמעה את טענות המערער, בדקה אותו והסבירה כי בממצאיה לא נמצא כאב בצלקת אלא רק רגישות באזור הכרית של אצבע 2 ביד ימין. מסיבה זו קבעה הוועדה למערער נכות מותאמת בשיעור של 5% לפי פריט ליקוי 75(1)(א)(ב). מכאן שוועדה נימקה את החלטה ומילאה אחר פסק הדין אשר הורה על החזרת עניינו של המערער לדיון מחודש. אין לקבל את טענת המערער על פיה הוועדה פעלה ללא סמכות מכיוון שביצעה בדיקה חדשה למערער ושינתה החלטתה וממצאיה הקודמים. הוועדה נדרשה להסביר מדוע לא נקבעה למערער נכות בשיעור של 10% בגין צלקת מכאיבה. משכך אין כל פגם בעובדה כי בדקה את המערער שנית לצורך קביעתה. כמו כן לא מצאתי כי הוועדה שינתה החלטתה וממצאיה הקודמים. שכן הן בבדיקה שבוצעה למערער ביום 31.8.2009 נקבע ממצא של "רגישות באזור הכרית" והן בבדיקה שבוצעה ביום 26.4.2010 נמצאה "רגישות באזור הכרית של אצבע II יד ימין". בשתי הבדיקות אין ממצא של 'כאב בצלקת'. כמו כן, לא מצאתי כי קיימת חוסר התאמה בין ממצאי הוועדה לקביעתה. הוועדה שללה את העובדה שהרגישות שיש למערער בכרית אצבע 2 היא כאב בצלקת. לפיכך, משבהתאם לממצאי הוועדה קיימת רגישות למגע בכרית אצבע 2 בלבד ולא כאב בצלקת, הרי שקביעת נכות מותאמת נתונה לשיקול דעתה המקצועי של הוועדה בהתאם לתקנה 14 לתקנות. סוף דבר - הערעור נדחה. אין צו להוצאות. על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. נכותביטוח לאומי