הסכם למתן שירותי גביה ואכיפה

רקע עובדתי התביעה וטענות הצדדים לפניי תביעה כספית לתשלום שכר טרחה בגין ביצוע שירותי גביה על ידי התובעת בעבור הנתבעת. התובעת הינה חברה העוסקת במתן שירותי גביה לרשויות מקומיות (להלן: "ביצורית"). הנתבעת, מועצה מקומית עילוט (להלן: "המועצה"), הינה רשות מקומית אשר התקשרה, על פי הנטען, עם ביצורית בהסכם למתן שירותי גביה. ביצורית טוענת כי זכתה במכרז פומבי אשר פורסם על ידי המועצה בחודש מאי 2005, למתן שירותי גביה ואכיפת גביה. בעקבות כך נחתם ביום 8.6.2005 הסכם למתן שירותי גביה ואכיפה בין ביצורית למועצה (להלן: "החוזה ו/או ההסכם"). למחרת חתימת ההסכם שלחה המועצה לביצורית נוהל לביצוע פעולות הגביה (להלן: "הנוהל"). ביצורית טוענת כי המועצה הפרה את ההסכם שנכרת ביניהם בכמה מישורים: המועצה נמנעה לשלם חשבונות שוטפים אשר הומצאו לה, למרות שההסכם קובע כי במידה והמועצה לא תחולק על חשבון שהומצא לה בתוך 14 יום מיום קבלתו יהפוך החשבון לחשבון מאושר. בנוסף המועצה לא קיימה התחייבות נוספת לפיה היא תשלם לביצורית פרמיה נוספת בשיעור 3% בתוספת מע"מ על כל סכום שיגבה מעבר לסך של 4 מילון ₪. עוד טוענת ביצורית כי, המועצה הפרה את ההסכם ואת הנוהל בכך שגבתה כספים בעצמה ומאחורי גבה של ביצורית על אף שההסכם אוסר זאת. מדובר בהפרה שיטתי של ההסכם אשר אירעה בלא פחות מ- 199 מקרים. עוד טוענת ביצורית כי על פי הנוהל יש לבצע הנחה או קיזוז או תיקון של החוב במסגרת תשלום החייב של כלל החובות. בפועל טוענת ביצורית כי המועצה ביצעה הנחות או קיזוזים ללא הסדרים ובניגוד להסכם. ביצורית מוסיפה וטוענת כי על פי הנוהל יעשה מאמץ לגבות את חובות המים במזומן. במקרה כזה לא תעשה גביה במזומן בסכומים הנופלים על הסך של 1,000 ₪. בפועל הפרה מועצה התחייבות זו וגבתה סכומים פחות מ- 1,000 ₪. עוד התחייבה המועצה בנוהל להעביר לביצורית רשימת חייבים לביצוע ניתוקי מים. כנגד חייבים אלה יתבצע הליך אכיפה מלא לרבות הגשת תלונות במשטרה ותביעות אזרחיות. בפועל הפרה המועצה את המוטל עליה ופגעה בעמלות והכנסות ביצורית. עוד טוענת ביצורית כי המועצה הפרה את התחייבותה לפיה ההסדרים מול החייבים יהיו בשיעורים עד לתאריך מסויים ובסכומי מינימום מסויימום. עוד הפרה המועצה את התחייבותה לעודד את התושבים להסדיר את התשלום באמצעי חיוב כגון הוראת קבע או כרטיסי אשראי ובכך גרמה להקטנת היקף הגביה. עוד טוענת ביצורית כי המועצה הפרה התחייבותה להטיל עיקולי רכב במשרד הרישוי על רכבים השייכים לחייבים. ביצורית טוענת כי התריעה בפני המועצה על ההפרות הנ"ל ובעקבות התרעותיה נחתם ביום 31.10.2005 פרוטוקול המגבש הסכמות הצדדים בדבר אופן המשך ביצוע ההתקשרות בין הצדדים (להלן: "הפרוטוקול"). ביצורית טוענת כי גם ההסכמות שגובשו בפרוטקול הופרו כפי שיפורט להלן. ביצורית טוענת עוד כי מגיע לה בגין גביה מעל סף מסוים בונוס וכן מגיע לה בונוס נוסף עבור כל חייב עימו תגיע להסדר. עוד טוענת ביצורית כי מגיע לה לגבות הוצאות אכיפה אך המועצה נמנעה מלגבותם אל מול החייבים. ביצורית הגישה למועצה חשבון בגין הוצאות אכיפה אשר המועצה לא חלקה עליו ועל כן עליה לשלמו. לאחר שפניות ביצורית לא נענו פנתה היא אל משרד הפנים ובפגישה משולשת שהתקיימה שם הורתה קצינת המחוז מטעם משרד הפנים למועצה לשלם את החוב התלוי ועומד. בסיום הפגישה נפגשו הצדדים הניצים ובעקבות הפגישה הושג הסדר לפיו המועצה תשלם סך של 100,000 ₪, תסיים את בדיקת החשבונות עד ליום 21.3.2006 ותחל מיד בביצוע ההכנות הדרושות לצורך תחילת ביצוע פעולות האכיפה. על פרטי ההתחשבנות המדויקים נעמוד בהמשך לאחר שנסלק מהדרך טענות במישור האחריות החוזית והמסגרת החוזית המחייבת. המועצה מודה כי נחתם הסכם בין הצדדים כנטען לעיל. יחד עם זאת, טוענת המועצה כי ההסכם עוסק בגביית החוב שבפיגורים ולא החוב השוטף. עוד טוענת המועצה כי התמורה אשר עליה לשלם לביצורית מותנית בגביה מינימאלית כמפורט בהסכם. כך גם לגבי הבונוס של 3%. המועצה טוענת כי הנוהל נחתם אך ורק על ידי יו"ר המועצה ולא על ידי כל מורשי החתימה ולכן אינו מחייב את המועצה מכח הוראות סעיף 193 לצו המועצות המקומיות (א), התשי"א - 1951. המועצה טוענת כי ביצורית הגישה חשבונות בהם גבתה פחות מהתקרה המינימאלית לגביה ולכן היא אינה זכאית לתמורה. חלק מהחשבונות לא אושרו על ידי המועצה מפאת חוסר פירוט וחלק מהן כלל ממסרים דחויים כאשר ההסכם קובע כי העמלה תשלום בגין גביה בפועל. המועצה טוענת עוד כי לאור מעשי ומחדלי ביצורית אשר לא הגיעה ליעדי הגביה המוסכמים פנתה האחרונה אל המועצה וציינה כי בשל העבודה שנבצר ממה לגייס שוטרים בשכר, בשים לב לכך שבאותה תקופה יישמה הממשלה את תוכנית ההתנתקות, ובשל לחץ שהופעל על ידי משרד הפנים לשיפור הגביה, נחתם הפרוטוקול ביום 31.10.2005 הנוגע לתקופה של עד למועד חתימתו ומעבר לכך יחזרו הצדדים להוראות ההסכם המקורי. עוד הוסכם כי החל מיום 1.11.2005 יבוטל סעיף 9.5 להסכם המעניק בונוס של 300 ₪ עבור כל חייב עימו הושג הסדר. במועצה מדגישה כי באותו פרוטוקול היה ברור ומוסכם כי על ביצורית לעמוד ביעדי הגביה המוסכמים שנקבעו לחודש נובמבר דצמבר 2005 אחר ההסכם יבוא לסיומו. לאחר חתימת הפרוטוקול הוגש חשבון על ידי ביצורית על פי הפרוטוקול אשר חלקו אושר ושולם. החלק שלא אושר היה בשל עדר מסמכים ופירוט. המועצה טוענת עוד כי הפקידה בידי משטרת ישראל סך של 15,000 ₪ לצורך ביצוע פעולות גביה בשטח. אך ביצורית לא ניצלה תקציב זה ולא ביצעה פעולות גביה בשטח בניגוד להסכם ותוך הפרתו. ביצורית אף לא החזירה במהלך חודש נובמבר 2005 את הפקידה מטעמה אשר הוצבה במחלקת הגביה ובכך הפרה את ההסכם. המועצה טוענת כי, משלא עמדה ביצורית ביעדי הגביה לחודשים נובמבר, דצמבר 2005 הגיעה ההתקשרות לסיומה. במכתב שנשלח אל ביצורית ביום 6.2.2006 אף דרשה המועצה סכומים ששולמו לביצורית ביתר לטענתה. המועצה טוענת כי הסיכום שהושג אל מול ביצורית בעקבות הפגישה המשולשלת במשרד הפנים הותנה בכך שביצורית תחדש את פעולות הגביה לאלתר אך הלה הפרה התחייבות זו ועל כן לא שולם ע ידי המועצה סך של 100,000 ₪. דיון והכרעה פרשנות ההסכם המחלוקות אשר התגלעו בפרשנות ההסכם נוגעות לשאלות כדלקמן: א. האם יש לגזור את סכום העמלות מחוב הפיגורים או מהגביה השוטפת? ב. האם תנאי לתשלום העמלות הוא עמידת ביצורית ביעדי גביה מוסכמים? סעיף 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 קובע בזו הלשון: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו- מתוך הנסיבות". בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2), 265 ,דחה כב' הנשיא ברק, מינה וביה, את "תורת שני השלבים" ופנה לפרשנות תכליתית של החוזה; לשיטת כב' הנשיא ברק, לא מבחן דו שלבי אשר לשונו הברורה או הלא ברורה של החוזה משמשת נקודת היתוך ראייתית שלו, אלא מבחן חד שלבי, ובו תנועה בלתי פוסקת מלשון החוזה לנסיבותיו החיצוניות, תוך יצירת חזקה הניתנת לסתירה כי תכלית החוזה היא זו העולה מלשונו הרגילה של החוזה. חזקה זו ניתנת לסתירה באמצעות מכלול הנסיבות (להלן:"הלכת אפרופים"). כך קבע כב' הנשיא ברק (כתוארו אז): "סיכומו של דבר: חוזה מתפרש על-פי אומד דעתם של הצדדים. אומד דעת זה הם המטרות, היעדים, האינטרסים, התכנית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים. על אומד הדעת למד הפרשן מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו. שני מקורות אלה "קבילים" הם. בעזרתם מגבש הפרשן את אומד דעתם המשותף של הצדדים. המעבר מהמקור הפנימי (לשון החוזה) למקור החיצוני (הנסיבות החיצוניות) אינו מותנה במילוי תנאים מוקדמים כל שהם. לא נדרשת כל בחינה מוקדמת, אם לשון החוזה היא ברורה אם לאו. שאלה זו תתבהר רק בסיומו של התהליך הפרשני." בהמשך הוסיף כב' הנשיא ברק, כי חוזה מתפרש על פי תכליתו, הסובייקטיבית והאובייקטיבית; לדבריו: "חוזה מתפרש על-פי תכליתו ....תכלית זו היא מושג נורמטיבי. זו קונסטרוקציה משפטית. היא כוללת בחובה תכלית סובייקטיבית ותכלית אובייקטיבית. התכלית הסובייקטיבית היא אומד דעתם של הצדדים. אלה הן המטרות, האינטרסים והתכליות אשר הצדדים גמרו בלבם ונתנו לכך ביטוי חיצוני בהתנהגותם .... יש לזכור תמיד כי אומד הדעת הרלבנטי אינו אומד הדעת הסובייקטיבי של אחד הצדדים, אלא אומד הדעת הסובייקטיבי המשותף לשניהם או לפחות כוונה (סובייקטיבית) של אחד הצדדים, אשר הצד השני מודע לה ויודע כי היא הבסיס להבנת החוזה על-ידי הצד האחר .... על כן, אם אומד הדעת (הסובייקטיבי) של אחד הצדדים שונה מזה של הצד השני, אין כל אפשרות לגבש אומד דעת סובייקטיבי משותף. החוזה יפורש במקרה זה, כמו גם במקרים אחרים בהם אומד הדעת הסובייקטיבי המשותף אינו רלבנטי לפתרון הבעיה הפרשנית הניצבת בפני השופט, על-פי תכליתו האובייקטיבית. התכלית האובייקטיבית של החוזה הן המטרות, האינטרסים והתכליות שחוזה מסוג או מטיפוס החוזה שנכרת נועד להגשים. התכלית האובייקטיבית מוסקת מתוך "אופיה ומהותה של העסקה שנקשרה בין הצדדים" .........כאשר החוזה הוא בעל מטרה כלכלית, או מסחרית, נקבעת התכלית האובייקטיבית על-פי "ההגיון הכלכלי" או "ההגיון המסחרי" ....התכלית האובייקטיבית נקבעת על-פי שיקולים של סבירות .... תכליתו (הסופית) של החוזה מתגבשת על בסיס התכליות הסובייקטיביות ("אומד דעת הצדדים") והתכליות האובייקטיביות של החוזה...עם זאת, בהתנגשות ביניהם, יד התכלית הסובייקטיבית ("אומד דעת הצדדים) על העליונה. זהו כפי שראינו, המסר המרכזי העולה מתוך הוראת סעיף 25 לחוק החוזים...." הלכת אפרופים אושרה גם בדנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(2), 1681. בהקשר זה ראוי לציין גם את עמדתו של כב' השופט דנציגר בע"א 5856/06 אמנון לוי נ' נורקייט בע"מ ואח' ,תק-על 2008(1), 840 , לפיה: "אני סבור כי על אף כללי הפרשנות שנקבעו בהלכת אפרופים ובהלכת ארגון מגדלי ירקות, מן הראוי כי במקום בו לשון ההסכם היא ברורה וחד משמעית, כגון המקרה שבפני, יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם."   על אף דברים אלו הלכת אפרופים עדיין עומדת על תילה ועל כן יש לפרש את ההסכם בין הצדדים לאור הקווים המנחים שהותוו בה. בבואי ליישם את הכללי הנ"ל הנני סבור כי ההסכם בין הצדדים עוסק בגביית חובות שבפיגור בלבד עד לתאריך 31.12.2004 להבדיל מגביה שוטפת. קביעה זו אני מסיק הן מלשון ההסכם, מלשון המכרז והן מנסיבות חיצוניות אשר באו לידי ביטוי במכתב ששלחה ביצורית למועצה. במכרז שהוציאה המועצה טרם כריתת ההסכם צוין בסעיף 1 כדלקמן: "המועצה המקומית עילוט פרסמה מכרז גביה ואכיפה של מיסים והיטלים של הרשות המקומית. (חובות פגורים)." (ההדגשה שלי - א.כ.) סעיף 1.א. להסכם קובע: "1. מהות ההתקשרות:- א. ביצוע הליכי אכיפת גבייה של חובות פיגורים וגביית שוטף כמפורט שלהלן:- - ארנונה - חוב פיגורים - מים - חוב פיגורים - אגרות ביוב - חוב פיגורים. - היטל ביוב - חוב פיגורים. - מוסכם בזה כי חוב פיגורים במשמעו בהסכם זה הינה חוב המדיע למועצה מחייבים עד ליום 31/12/2004" דהיינו על אף שבסיפא לסעיף 1א לחוזה צוין כי מהות ההתקשרות "חובות פיגורים וגביית שוטף" בהמשך פורט בדיוק איזה חובות כוללת ההתקשרות והיא גביית פיגורים עד ליום 31.12.2004. ליד כל ראש חוב נרשם בפירוש חוב פיגורים. אינדקציה נוספת ניתן למצוא גם בסעיף 7.א. להסכם שם המועצה התחייבה להעביר לביצורית את ביצוע הליכי הגביה בכל הקשור לגביית חובות פיגורים. אם לא די בכך סעיף 9.2. להסכם קובע: "החברה תהיה זכאית לעמלה בשיעור 4.5% בצירוף מע"מ כחוק מכל הסכומים שייגבו בפועל בגין חובות פיגורים שנמסרו לטיפול כמפורט בהסכם זה." קרי העמלה המגעת היא אך ורק בגין גבית חוב פיגורים ובגין גביה בפועל. ביצורית אף הלינה בפני המועצה במכתבה מיום 24.10.2005 על כך שהלה זקפה תשלומים שהתקבלו מחייבים על חשבון החוב השוטף ולא על חשבון הפיגורים ובכך שללה עמלה המגעת לביצורית. ללמדך כי גם ביצורית מסכימה לפרשנות זו. במידה וביצורית זכאית הייתה לעמלות מגביית החוב השוטף מדוע שתלין על הזקיפה שביצעה המועצה? יש גם ממש בטענת המועצה לפיה תשלום העמלה מותנה בכך שביצורית תעמוד ביעדי גביה כפי שהוסכם בסעיף 9.3. להסכם. שם הוסכם: "התמורה בגין גביית חובות פיגורים מותנית בגביה מינימלית על פי הפירוט הבא..." אין גם כל הגיון בהענקת בונוס של 300 ₪ לביצורית בעבור חייב אשר בא והסדיר את חוב הפיגורים ושילם את החוב השוטף של שנת 2005 בהתאם לסעיף 9.5 להסכם אם ההסכם כולו מתייחס לכלל החובות. זה המקרה היחידי בו ביצורית זכאית לעמלה עבור הסדרת חוב שוטף. לכן ברי כי יתר ההסכם מתייחס לחוב פיגורים עד לסוף שנת 2004. עדותו של מר שלמה אטרי כפי שבאה לידי ביטוי בחקירתו הנגדית לפיה ההסכם מדבר על כל הגביה (שוטף ופיגור) אינה מקובלת עליי (עמ' 10 ש' 18 ואילך). מר שלמה איטרי מסתמך על סעיפים 9.3 ו- 9.4 להסכם. אולם הרישא של סעיף 9.3 מדברת על חובות בפיגור. עמדתו של מר אטרי אף אינה עולה בקנה אחד עם האמור במכתב ביצורית כפי שהבאתי לעיל. מר אטרי במכתבו מיום 24.10.2005 אף טוען כי סוכם עם המועצה בישיבה שהתקיימה עם ראש המועצה מיום 9.10.2005 שחישוב "ותשלום העמלה המגיעה לביצורית בגין כל כספי הגביה, ולא רק בגין חובות בפיגור.". אם ההסכם עסק בכלל החובות ולא רק בחובות שבפיגור מדוע היה צורך לשבת ולסכם תנאי נוסף זה? למר אטרי הפתרונים. עדותו בהקשר זה הייתה עדות מתחמקת. על אף שלשון ההסכם הייתה די ברורה בהקשר זה הוא טמן את ראשו בחול וסירב לאשר את העובדה הפשוטה שההסכם עוסק בחובות פיגורים בלבד. טענות ביצורית כי הוראות הנוהל מקנה לה זכות לגבות עמלה מתוך גביית השוטף מסתמכת בין היתר על סעיף 2(ג) לנוהל הקובע: "תנאי לביצוע הסדר תשלום יהיה סילוק כל יתרת הפיגורים והשוטף." אולם ביצורית אינה יכולה להיוושע מסעיף זה שכן הסעיף אינו מקנה לביצורית זכות לגבות עמלה מעבר למה שהוסכם בחוזה. הנוהל הינו הוראות פרטניות כיצד לגבות חוב ואינו בא להוסיף ולצקת תוכן חדש להסכם בין הצדדים. ביצורית מפנה עוד לדברי מר סברי אבו ראס בעמ' 35 ש' 10 לפרוטוקול לפיהן הוא אישר שבסעיף 1א להסכם מופיע הביטוי "שוטף" אולם באותה נשימה ובאותו מקום הוא הסביר כי מופיע בהסכם 11 פעמים רק חוב פיגורים וכי על גביה שוטפת מגיע בונוס של 300 ₪. לכן אין בדברי מר אבו ראס הודאה כלשהי בטענות ביצורית. בשים לב לכך הבונוס בשיעור 3% אף הוא יהיה מגיע לבצורית רק ובמידה ותגבה סך של 4 מליון שקלים בגין חוב פיגורים. תוקפו של הנוהל סעיף 193 לצו הרשויות המקומיות (א) , תשי"א - 1951 קובע: "חוזה, כתב-התחייבות או תעודה אחרת מסוג שקבע השר, שיש בה התחייבות כספית מטעם המועצה לא יחייבה אלא אם חתמו עליהם בשם המועצה , בצד חותמת המועצה ראש המועצה וכן גזברה..." אולם לעניות דעתי הנוהל שהוצא על ידי ראש המועצה לאחר ישיבה עם נציגי ביצורית אינו עונה למלוא התנאים של סעיף 193 הנ"ל. הנוהל לא בא להוסיף על החוזה אלא להבהיר כיצד יש לבצע אותו. אין הנוהל בא להוסיף התחייבויות כספיות נוספות מעבר לאלו שהוסכמו במסגרת ההסכם. הנוהל אינו חורג מהמסגרת הכספית שנקבעה בהסכם. לכן אני דוחה את טענת המועצה לפיה הנוהל אינו מחייב מאחר ולא נחתם על ידי גזבר המועצה בתוספת חותמת המועצה. אמנם בהסכם עצמו הותנה כי מדיניות פריסת התשלומים אמורה להיות בכתב וחתומה על ידי מורשי המועצה (אין צורך בחותמת, ראה: סעיף: 3. יח. להסכם). טענת המועצה לפיה המסמך נעדר חתימת הגזבר אין בה ממש. הגזבר בפרוטוקול שנחתם על ידו ביום 31.10.2005 אשרר את הנוהל כאשר שם נכתב כי הגביה תהיה בהתאם להסכם ומסמכי מדיניות הגביה. לכן התנערות המועצה ממסמך זה מהווה חוסר תום לב מובהק. הנוהל הינו נוהל מחייב מאחר והוצא כדת וכדין על ידי ראש הרשות בהתאם לישיבה בה היה נוכח החשב המלווה. הנוהל אושרר על ידי הגזבר כאשר חתם על הפרוטוקול מיום 31.10.2005. הפרוטוקול ביום 31.10.2005 נחתם בין הצדדים פרוטוקול אשר יש בו מלשנות את ההסכם כפי שיפורט להלן. מפאת חשיבות ההסכמות אביא את המוסכם בו באופן מלא: "1. הרשות מתחייבת שלא להתערב בפעולות הגבייה ולהנחות את עובדי הרשות לפעול עפ"י ההסכם ומסמכי מדיניות הגבייה. כמן כן, מתחייבת הרשות לשלם את עלויות משטרת ישראל בגין העסקת שוטרים בשכר עפ"י דרישת ביצורית. מוסכם כי ביצוע תשלומים אלה מהווה תנאי לחידוש ביצוע פעולות האכיפה ע"י ביצורית כנגד חייבים ש הרשות. 2. ביצורית תהיה זכאית לעמלת גבייה של 4.5% + מע"מ על כל הגבייה שנגבתה בגין חיובים שוטפים וחובות פיגורים, מיום חתימת ההסכם ועד ליום 31.10.2005. 3. הזכאות ותשלום העמלה תהיה ללא תנאי. 4. עד לתאריך 6.11.05 יוגשו לגזבר כל החשבונות המייחסים לתקופת העבודה שהחלה עם חתימת ההסכם ועד ליום 31.10.05. הרשות מתחייבת לבדוק את החשבונות ולשלם אותם ב- 2 תשלומים שווים ורצופים בתאריכים 20.11.05 ו- 20.12.05. 5. כל חיובי 300ש"ח, בגין בונוס גביה נוסף, כאמור בסעיף 9.5 להסכם, שחוייבו ויחוייבו עד יום 31.10.05, ישולמו ע"י הרשות עפ"י התחייבות בהסכם. ביצורית מעניקה לרשות הנחה מותנית של 50% בחיוב זה, וזאת בתנאי שהרשות תעמוד בכל התחייבויותיה עפ"י ההסכם ולפי פרוטוקול זה. במקרה והרשות לא תקיים התחייבות מהתחייבויותיה כאמור לעיל, ההנחה תחשב לבטלה ומבוטלת ללא צורך במתן הודעה נוספת. הרשות מתחייבת לשלם את הבונוס במלואו לפי סעיף 9.5 להסכם במועדים המפורטים בסעיף 4 לעיל. 6. כמן כן, החל מיום 1/11/05 ובכפוף לקיום כל התחייבויות הרשות, מסכימה ביצורית לבטל את סעיף 9.5 להסכם. 7. בכפוף לקיום כל התחייבות הרשות, ביצורית מחויבת לעמוד ביעדי הגבייה שנקבעו לחודשים נובמבר דצמבר 2005. במידה והרשות תעמוד בכל התחייבויותיה וביצורית לא תעמוד ביעד הגבייה תסתיים ההתקשרות. 8. מוסכם כי בכל מקרה של סתירה בין פרוטוקול זה לבין ההסכם - יחולו הוראות פרוטוקול זה בכל הנוגע להתחשבנות וזכויות כספיות של ביצורית, לרבות בגין פעולות ועמלות המגיעות לה עד ליום 31.10.2005, ואיל המשך ההתקשרות החל מיום 1.11.05 ואילך - תהיה בהתאם לתנאים, הקבועים בהסכם המקורי." על הפרוטוקול חתמו ראש הרשות, הגזבר, ביצורית והחשב המלווה למועצה. אני מקבל את טענת המועצה לפיה ההסכם שונה בפרוטוקול כך שרק מתחילת ההתקשרות ועד ליום 31.10.2005 זכאית ביצורית לעמלות בגין כל הגביה ללא כל תנאי לרבות ללא צורך בעמידה ביעדי הגביה ואילו עבור חודשים נובמבר, דצמבר חוזרות הוראות ההסכם לרבות הצורך בעמידה ביעדי גביה. עוד הוסכם כי במידה וביצורית לא תעמוד ביעדי הגביה עבור חודשים אלו יתבטל ההסכם מאליו. הפועל היצוא מכך שעד ליום 31.10.2005 זכאית ביצורית לעמלה בשיעור של 4.5% בתוספת מע"מ מסה"כ הגביה הן בגין חוב פיגורים והן בגין גביה שוטפת. כן זכאית ביצורית לבונוס בסך של 300 ₪ בגין גביית שוטף עד ליום 31.10.2005. ההתנהלות לאחר חתימת הפרוטוקול ועמידה ביעדים אין מחלוקת בין הצדדים כי בתקופה שלאחר 31.10.2005 ביצורית לא עמדה ביעדי הגביה כפי שאלו הוסכמו בחוזה. יחד עם זאת, ביצורית טוענת כי אין להתחשב בתנאי זה שכן במועצה היא שהכשילה את ביצורית ומנעה ממנה להגיע ליעדי הגביה (ראה סעיף 25 פסקה שניה לסיכומי ביצורית). מאידך מכחישה המועצה כי הייתה הפרה כלשהי מצידה אשר הכשילה את ביצורית. ביצורית טוענת כי המועצה הפרה את החוזה בכך שפקיד הגביה מטעמה ערך הסדרים "מאחורי גבה". פקיד הגביה הודה אכן כי ביצע הסדרים בעצמו אם כי לא בהיקף הנטען על ידי ביצורית וזאת כעזרה לפקידה מטעם ביצורית שישבה במחלקת הגביה. אכן סעיף 2(ג) לנוהל קובע: "הסדרים של חייבים יהיו במחלקת הגביה ויבוצעו עם נציגי חברת ביצורית, תשלום יבוצע לקופאי המועצה המאייש משרה זו במחלקה." ביצורית הביאה במסגרת תביעתה שורה ארוכה של מקרים בה לטענתה במועצה הפרה סעיף זה. ביצורית במכתבה מיום 24.10.2005 התריעה על הפרה זו ציינה רשימה ארוכה של מקרים בה לטענתה בוצעה הפרה זו. ביצורית פירטה באופן מדויק לאלו מקרים היא מכוונת. למרות זאת הקופאי מטעם המועצה בתצהירו לא מצא לנכון להתייחס לכל מקרה ומקרה אלא הסתפק בהכחשה כללי. עד זה אף לא טרח בתצהירו להעיד כי מדובר במקרים בודדים בה עזר לגב' אסדי מטעם ביצורית אלא טען כי רק עזרה לה מאחר והייתה חדשה ולא בקיאה בעבודה. פעם ראשונה בה נזכר להעלות טענה זו היא מעל דוכן העדים לכן אמינות הטענה בהתאם. המועצה אף לא טרחה לתת תשובה הולמת למכתב ביצורית מיום 24.10.2005 ולהכחיש את האמור בו. אדגיש כי ההפרות הנטענות אינן מתייחסות להסדרים שבוצעו רק עד ליום 24.10.2005 המועד בו נשלח המכתב. שכן גב' אסדי העידה כי עבדה בביצורית החל מיום 1.12.2005 והחלה לעבוד במועצה מטעם ביצורית החל מיום 7.12.2005. בתקופה זו העידה כי הקופאי ביצע הסדרים (ראה ת/1). לכן מדובר על הפרות נמשכות של ההסכם והנוהל שגובש. הקופאי מטעם המועצה אף הודה בעדותו כי קיבל הוראה להתרכז בעבודת קבלת הכספים ולא לבצע הסדרים (עמ' 26 ש' 23 - 25) זאת כאשר קודם לכן העיד באופן סותר כי ראש המועצה אמר לו שכל מי שבא ורוצה לשלם הוא צריך לקבל ממנו כסף בתגובה לשאלה האם קיבל מכתב מראש המועצה לפיו נאסר עליו לבצע הסדרים (עמ' 26 ש' 17 - 22). עוד סתר את עצמו עד זה, כאשר בתחילה נשאל האם קיבל מכתב מראש המועצה המורה לו להפסיק לבצע הסדרים כאשר בפעם הראשונה השיב "לא זוכר" (עמ' 26, ש' 21) אך בהמשך אישר כי קיבלו (עמ' 27, ש' 3). בתצהירה של גב' רפפורט מטעם ביצורית צורף נספח בו פורטו כ- 140 הסדרים שבוצעו על ידי הקופאי לאחר דצמבר 2005 ומשתרעים עד יוני 2006. הקופאי שהובא מטעם ההגנה לא התייחס להפרות אלו. מסיבות אלו אינני נותן אימון בגרסתו של עד ההגנה מר סאלח אבו ראס וקובע כי הוא התעלם מהוראות ראש המועצה והמשיך לבצע הסדרים . בכך הפרה המועצה את ההסכם בינה לבין ביצורית. הפרה נוספת של המועצה נמצאה בכך שבעת שבאו חייבים להסדיר את חובם המועצה זקפה את התשלומים על חשבון החוב השוטף ולא כיסתה תחילה את חוב הפיגורים. בכך הפרה המועצה את החוק והנוהל שם הוסכם כי תחילה יש לזקוף את התשלומים בגין חוב הפיגורים (סעיף 2 ב לנוהל שנערך נוכח הוראות סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם - 1980). הקופאי העיד כי מי שקבע כיצד לזקוף את התשלומים היה החייב לפי בחירתו (עמ' 27 ש' 6 ואילך). ההפרות הנ"ל פגעו בהכנסות ביצורית ועל כן טענת המועצה כי ביצורית לא עמדה ביעדי הגביה הינה מחוסרת תום לב. המועצה טעונת כי ביצורית היא זו שהפרה את ההסכמות שנכללו בפרוטוקול בכל שבמשלך חודש נובמבר לא הציבה פקיד מטעמה. אולם המועצה לא מצאה לנכון לבטל את ההסכם ואף הגדילה לעשות עת בחודש מרץ 2006 לאחר פגישה שהייתה במשרד הפנים ע הסכימה לשלם סך של 100,000 ₪ ולאחר שהסכימה לא עמדה בהתחייבותה ולא שילמה את הסך הנ"ל. עוד התחייבה המועצה במסגרת ההסכם להטיל עיקולים על בעלי רכבים חייבים אולם המועצה לא ביצעה את מחויבותה זו. הרושם הוא שהמועצה דיברה בקולות שונים כאשר יד ימין אינה יודעת מה יד שמאל עושה או יד שמאל מחבלת במעשי יד ימין כאשר מאינטרסים ושיקולים שונים גורמים שונים במועצה מסיבות שלא נתבררו במהלך משפט זה משכו לכיוונים שונים ומנוגדים. על מגוון הסעדים העומדים לרשות צד אשר הופרה כלפיו החובה לנהוג בתום לב עמד בית משפט העליון בבבג"צ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר שבע נ. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד לה(1) 828: "סעיף 39לחוק החוזים אינו כולל כל הוראה באשר לתוצאות נובעות מתוך כך, שבעל חוזה אינו מקיים את החוזה בתום-לב ובדרך מקובלת. אין משמעות הדבר, כי זו חובה מוסרית בלבד, שאין לה נפקות משפטית. היעדר הוראה באשר לתוצאות. הנובעות מאי-קיום החובה האמורה בסעיף 39לחוק החוזים, מקורו בעובדה, שתוצאות אלה אינן אחידות, אלא הן משתנות ל-פי ההקשר בו מתעוררת השאלה. לעתים תוצאת אי-קיום החובה היא בתשלום פיצויים או במתן אכיפה. לעתים התוצאה היא בשלילת פיצויים או אכיפה מהצד המפר. לעתים תוצאת ההפרה היא במתן כוח לבעל החוזה האחר לפעול פעולות מסוימות בתחום החוזה, שאחרת היו נחשבות להפרה, או שלילת כוח, הנתון לבעל החוזה המפר על-פי הוראות החוזה. לעתים התוצאה אינה אלא זו, שהפעולה, שבוצעה תוך הפרת החובה, אינה משתכללת ואינה תופסת..." אמנם על פי נוסח סעיף 9.3. לחוזה מדובר בחיוב מותנה שכן תנאי לתשלום הפרמיה הוא עמידה ביעדי גביה. יחד עם זאת משנהגה המועצה בחוסר תום לב וסיכלה את קיום התנאי מצד ביצורית היא אינה יכולה להישמע בטענה כי התנאי לא קוים בשל הפרתה לעקרון תום הלב. לכן אתעלם מהטענה כי ביצורית לא עמדה ביעדי הגביה ואפסוק לה עמלות בגין גביית חוב פיגורים בהתאם, גם לאחר 31.10.2005. המצאת החשבונות טוענת ביצורית כי על פי ההסכם במידה והמועצה לא חולקת על חשבון שהומצא לה בתוך 14 יום מיום המצאתו אזי הוא יחשב כמאושר. מסעיף זה מבקשת ביצורית לקבוע כי המעוצה אינה רשאית עוד לחלוק על החשבונות שהומצאו לה. המועצה מאידך טוענת, כי מדובר בסעיף טכני שאין להסיק ממנו את מה שמבקשת ביצורית להסיק. עוד טוענת המועצה כי בכל מקרה הסעיף אינו יכול להוות אכסניה לגזילת כספי ציבור מקום שכאלה לא מגיעים לביצורית. סעיף 10.ב. לחוזה קובע: "במידה והמועצה לא תחלוק על סכום החשבון אשר יוגש לה על ידי החברה תוך 14 ימי עבודה מהגשתו לידי הגזבר יראו בחשבון זה כמאושר על ידי הרשות כמו כן מוסכם כי המוסמך לאישור החשבון הוא גזבר המועצה." הנני סבור כי הדין הוא עם המועצה. ההסכמה החוזית אמורה להיות כפופה לעקרון חוקיות המנהל. למעשה מדובר בהסכמה חוזית הקובעת עקרון של השתק קרי במידה והמועצה לא תחלוק על החשבון בתוך 14 יום תהיה היא מושתקת מלטעון כנגדו בהמשך. אולם החלת עקרון כזה של השתק כנגד רשות מקומית האמונה על כספי ציבור מעוררת קשיים מיוחדים וזאת מהחשש שהשתקת רשות תאפשר הפרת נורמות מתחום המשפט המינהלי . לכן נקבע בפסיקה כי במקרה כזה יש לאזון בין עקרון חוקיות המינהל לבין אינטרס הפרט שהסתמך על מצגי הרשות (ראה: ע"א 6996/97 עבאדה בע"מ נ. רשות הפיתוח על ידי מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד מג(4) 117). אכיפת חשבון רק בשל העובדה כי המועצה לא חלקה עליו כאשר לגופו של עניין ייתכן וימצא כי נדרשו כספים שלא מגיעים נוגד את עקרון חוקיות המינהל. בנוסף ביצורית מנועה מלהסתמך על חשבון כדוגמת זה, שכן לא אמור להיות לה כל אינטרס הסתמכות על חשבונות כגון אלו בהיותם חשבונות המנוגדים להסכם. לכן אין מניעה להעלות טענות של המועצה כנגד חשבונות אלו. ביצורית הגישה לאחר 31.10.2005 חשבונות בהם תבעה עמלה עבור חובות שבפיגור וחובות שוטפים. ברי כי חשבונות אלו מנוגדים להסכם ותביעת כספים אלו הינה בחוסר תום לב בניסיון להתעשר על חשבון הקופה הציבורית. בית משפט לא ייתן לכך יד ואין לתפוס את המועצה כמי שמודה בחוב זה. הכספים המגיעים לביצורית סה"כ הגביה בגין חובות שבפיגור וחובות שוטפים מיום חתימת ההסכם ועד ליום 31.10.2005 המועד בו נחתם הפרוטקול הייתה בסך של 2,142,690.83 ₪. לביצורית מגיע עמלה בשל כך בשיעור 4.5% בתוספת מע"מ קרי סך של 96,421 ₪ בתוספת מע"מ בסך של 15,909 ₪ הסכום מסתכם בס של 112,330 ₪ (ראה סעיף 27 לתצהיר גזבר המועצה נ/3). סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.10.2005 יוצא 160,035 ₪. בנוסף זכאית ביצורית לעמלה בסך של 300 ₪ בגין גביית שוטף עד ליום 31.10.2005. על פי נספח ד'1 לכתב התביעה חשבון מיום 6.11.2005 שערכה ביצורית, זכאית ביצורית לסך של 87,894 ₪ בגין סעיף זה. אמנם ניתנה הנחה בשיעור 50% כך שנדרש סך של 43,947 ₪. יחד עם זאת, משהמועצה לא קיימה את ההסכמות בהתאם לפרוטוקול ולא שילמה את המוטל עליה על פי הפרוטוקול, הפסידה את זכותה לקבל הנחה. על פי הפרוטוקול מתן ההנחה הונתה בקיום כל התחייבויות המועצה. הסכום הנ"ל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד היום מסתכם בסך של 125,221 ₪. על פי הפרוטוקול לא מגיע לביצורית בונוס על גביית שוטף החל מיום 1.11.2005. באשר לבונוס בשיעור 3% לא הוכח כי גביית חובות פיגורים חצתה את הסך של 4 מיליון שקלים ולכן ביצורית לא זכאית לעמלה תחת סעיף זה. בחודש 11/05 גבתה ביצורית חוב פיגורים בסך של 130,984 ₪ ובחודש 12/05 עמדה גביית הפיגורים על סך של 242,860.41 ₪. סך הכל גביית פיגורים לאחר 31.10.2005 עומד על סך של 373,844.41 ₪. לביצורית מגיעה עמלה בשיעור של 4.5%, דהיינו סך של 16,822 ₪ בתוספת מע"מ מגיע סך כולל של 19,598 ₪ (הנתונים נשאבו מתוך מכתב גזבר המועצה לביצורית מיום 8.2.2006 נספח ס' לתצהיר הגזבר). סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2006 מסתכם בסך של 27,591 ₪. בנוסף זכאית ביצורית להחזר הוצאות גבייה שהוצאו על ידה בגין אי גבייתם על ידי המועצה מחייבים סרבנים או בשל זקיפת תשלומים על חשבון השוטף מבלי לכסות תחילה את הוצאות הגבייה. הקופאי הודה בכך בהתאם לעדותו (עמ' 30 ש' 10, ש' 17-18) והמועצה לא הציגה כל הגנה ראויה בהקשר זה. לכן זכאית ביצורית לסך של 29,554 ₪ בתוספת מע"מ כאשר סך הכל הסכום המגיע הוא 34,430 ₪. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2006 יוצא 48,473 ₪. סך הכל מגיע לביצורית נכון להיום סך של 361,320 ₪. מסכום זה יש לנכות את הסכומים כדלקמן: א. סכומים ששילמה המועצה על חשבון ההתקשרות בסך כולל של 67,415 ₪. סכום זה משוערך להיום כולל הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלומים סך של 95,813 ₪. ב. סך של 30,000 ₪ אשר שולמו ביום 7.6.2006 לאחר הגשת התביעה. סכום זה משוערך להיום בתוספת ריבית 40,956 ₪. ג. סך של 23,000 ₪ בגין השתתפות בהוצאות השוטרים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.11.2006 עד היום מגיע סך של 31,191 ₪. ד. סך הכל יש לקזז סך של 167,960 ₪ נכון להיום. סיכום לסיכום ולאחר קיזוז הסכומים הנ"ל הנני מחייב את המועצה לשלם לביצורית סך של 193,360 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק. כן תישא המועצה בהוצאות משפט של ביצורית בסך של 35,000 ₪. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים. ניתן היום, י"ד סיון תשע"ב, 04 יוני 2012, בהעדר הצדדים. חוזההסכם למתן שירות