עורך דין לקבלת אזרחות 1. העותרים מבקשים להורות למשיב לבדוק את כנות הקשר ביניהם וליתן למשיב 1 אשרת עבודה מסוג ב/1 לנוהל מס' 5.2000 שענינו, מתן מעמד לבן זוג של אזרח ישראלי. 2. לטענת העותרים: א. העותר 1 הינו אזרח מצרי שהתגורר בסיני בקרבת נואיבה. ב. העותרים הכירו זה את זו בשנת 2004 במסגרת תפקידו של העותר 1 כנהג בחברת טיולים מצרית ותפקידה של העותרת 2 כמדריכת טיולים בסיני ומצרים. ג. לעותרים ילד קטין שחי באילת עם העותרים. העותרים מקיימים קשר זוגי כן. העותר 1 שהיה בן הדת המוסלמית מבקש להתגייר והוא ביקש להיקרא בשם דוד, בטקס בו לא נכח, שנערך בצרפת כהכנה לשמו החדש לאחר הליך הגיור. העותרת 2 פנתה בשנת 2004 למשרד הפנים באילת בבקשה לקבוע את מעמדו של העותר בישראל. ידוע לעותר כי במסגרת הבדיקות שנעשו התקבלו אישורים מהשב"כ שאינו מהווה סכנה למדינה. בני משפחתו של העותר לא ראו בעין יפה את רצונו להתגייר ולהינשא לעותרת, והובהר לו כי אם העותרת ובנם יכנסו לסיני יש חשש לחייהם. נסיונות העותרים להינשא בנישואין אזרחיים בצרפת ובקפריסין סוכלו על ידי בני משפחת העותר, שהינם בעלי קשרים עם הרשויות במצרים. במצב זה חצה העותר את הגבול והגיע לארץ, וביקש לקבל מעמד בארץ. כעבור זמן מה נעצר ביום 24.11.09 והוגש נגדו כתב אישום בגין הסתננות. כמו כן, הגיש העותר עתירה מנהלית בה ביקש לאפשר לו לצאת לחו"ל על מנת להינשא, או לקיים לגביו הליך מדורג של קבלת מעמד כמקובל, ובסופו של דבר הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 5.2.09, על פיו הוסכם כי בקשת העותרים להכיר בהם כידועים בציבור תיבחן על פי נוהל 5.2.009, וכן שעד למתן החלטה בענין לא יגורש מהארץ. מאז, יושב העותר בביתו במצפה נוף באילת, אינו יכול לעבוד ואינו יכול לסייע בהכנסת בני המשפחה. ד. העותר המציא למשיב את כל המסמכים שיכול היה להמציא, אך אינו יכול לשוב למצרים על מנת להמציא מסמכים נוספים שהתבקש להמציא, לאור פסיקת בית המשפט העליון במצרים כי אזרח מצרים שנישא עם יהודיה מאבד את אזרחותו, ובנסיבות הענין אין הצדקה להימנע מקיום ההליך לקבלת מעמד בהתאם לנוהל 5.2.009. 3. לטענת ב"כ המשיב: א. בקשת העותרים להכיר בהם כידועים בציבור הוגשה בלי לצרף אליה את כל המסמכים הדרושים בהתאם לנוהל הנוגע לעניין, לפיו יש לצרף לבקשה תעודת יושר של בן הזוג הזר, מסמכים רשמיים המעידים על מצבו האישי שהינו אזרח מצרים, בעוד שהמשיב לא המציא את המסמכים וסירב לגשת לשגרירות מצרים על מנת לנסות לקבלם, ולא ניתן על ידיו הסבר מניח את הדעת מדוע אינו יכול לגשת לשגרירות מצרים לקבלתם. ב. תעודת היושר של העותר 1 שהומצאה הינה מיום 12.1.02, והמסמכים המעידים על מצבו האישי אינם מסמכים רשמיים. ג. בהתאם לנוהל, רק לאחר המצאת המסמכים האמורים ניתן לבחון את כנות הקשר הזוגי ולאשר מעמד מסוג ב/1 לבן הזוג הזר. ד. בהתאם לפסק הדין שניתן בהסכמה, על המשיב לבחון את מעמדם של העותרים כידועים בציבור על פי הנוהל 5.2.009, שעל פיו יש לבחון את המעמד רק לאחר המצאת המסמכים האמורים. ה. העותר הינו נתין מצרי יליד 16.2.78, שוהה בישראל עם דרכון שהוצא ביום 13.3.07, בתוקף עד ליום 12.3.14, ללא אשרת שהייה כדין, הוא הסתנן לישראל שלוש פעמים דרך גבול מצרים, נעצר ועמד לדין בקשר לכך. ו. העותרת 2 הינה אזרחית ישראלית, ילידת צרפת ביום 10.2.70, רווקה, אם לילד יליד צרפת מיום 29.8.06, עלתה לארץ לראשונה ביום 11.12.94, מכוח חוק השרות, נרשמה כעולה חדשה ביום 14.1.98. ז. העותרת הגישה בקשה לאשרת כניסה לישראל מסוג ב/2 עבור העותר ביום 24.12.04, אך ההליך לא הושלם עקב אי הגשת כל המסמכים הנדרשים. ביום 10.9.08, הודיעה העותרת במשרדי המשיב כי העותר 1 ברח ממצרים, והוא שוהה בביתה לאחר שהמצרים פתחו עליו באש, ובשימוע שנערך לעותרים ביום 15.9.08, הוברר כי העותר ניסה להסתנן מספר פעמים לארץ וכי אין ברשותו דרכון. ח. ביום 9.12.08 הגישו העותרים לבית משפט זה עתירה מנהלית 441/08, בה ביקשו אינטר ויזה לצורך נישואין בחו"ל ולמניעת הרחקתו של העותר 1 למצרים. בהליך זה הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין כאמור בעתירה. ט. בהתאם להסכמה זאת פנו העותרים ביום 18.8.09 בבקשה לקבלת מעמד על פי נוהל ידועים בציבור, ונאמר להם שעליהם להגיש הוכחות לחיים משותפים ומסמכים הנדרשים על פי הנוהל. העותרת טענה כי אין בידיה תעודת יושר עדכנית. י. בתאריך 12.10.09 הגישו העותרים את המסמכים שהיו ברשותם, ומשלא המציאו תעודת יושר עדכנית ומסמכים רשמיים המעידים על מצבו האישי של העותר, נקבע שלא ניתן לאשר את בקשתם ולא ניתן לבחון את כנות הקשר. יא. בנסיבות אלו, אין להתערב בשיקול הדעת הנתון לשר הפנים שלא לאשר את בקשת העותרים. העותר התבקש להמציא ראיות לטענתו כי נשקפת לו סכנת חיים אם ייכנס למצרים או אם יפנה לקבלת המסמכים הדרושים, אך לא המציא ראיות כאלה. דיון 4. מעיון בטענות הצדדים עולה כי עיקרי העובדות אינן שנויות במחלוקת, והמחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לשאלה, האם הסברו של העותר 1 לאי המצאת המסמכים הדרושים, כמו תעודת יושר מעודכנת ומסמכים רשמיים, בשל סכנת חיים הכרוכה בכניסה למצרים או בפניה לשגרירות המצרית, הינו הסבר סביר ומעוגן בראיות מתאימות, או שאין הדבר כך. בקשר לכך, נראה לי כי בנסיבות העניין לא היה מקום לדחות את הבקשה על הסף מסיבה זאת. טענת העותר 1 כי כניסתו למצרים או פניה לשגרירות המצרית לקבלת מסמכים יכולה לסכן אותו או את בני משפחתו מהווה בסיס לכאורי לטענת העותר שחייב את המשיב לבדוק את הטענה בדיקה עצמאית. אם יש יסוד סביר לטענה, יש מקום לבחון קבלת ראיות חלופיות סבירות למסמכים שנתבקשו. אפשרות כזאת לא נבחנה על ידי המשיב ועל כן נראה לי שיש מקום להחזיר את העניין למשיב על מנת לשקול שוב את בקשת העותרים לאחר בדיקת טענתם האמורה, ובחינת אפשרות להסתפק בראיות חלופיות למסמכים שנדרשו, ככל שיש יסוד סביר לטענת העותרים. לאור זאת, אני מורה על החזרת העניין לשיקול נוסף ולהחלטה נוספת של המשיב בהתאם לאמור לעיל. 5. בשל העובדה שגם העותרים לא פעלו מיוזמתם להבאת ראיות מספקות ביחס לשאלה האמורה, אני נמנע מחיוב בהוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו. הסדרת מעמדמשרד הפנים