ערעור על החלטת הנאמן (משיב 2) לנכסי החייב (משיב 1) לדחות את תביעת חוב המזונות של המערערת, גרושתו של החייב. 1. ביום 7.03.06 ניתן צו כינוס לנכסי החייב לפי בקשתו וביום 1.03.07 הוא הוכרז פושט רגל. ביום 19.02.08 אישר בית המשפט (כב' השופט י' שפירא) את הצעת החייב להסדר עם נושיו לפיה הוא ישלם 100% מהחובות בדין קדימה ו-35% משאר החובות, ומינה את הנאמן כמנהל מיוחד לבדיקת תביעות החוב שהוגשו וכנאמן לביצוע ההסדר. ביום 19.05.08 הגיש הנאמן את הכרעתו בשתי תביעות החוב שהוגשו לו. עובר להכרעה בתביעות החוב, ביום 17.04.08 הגישה המערערת לכנ"ר תביעת חוב על סך של 134,527.26 ₪, שהחייב חב לה לטענתה כדמי מזונות בתיק הוצל"פ 03-03647-98-8 (להלן: "תיק ההוצל"פ"). בד בבד עם הגשת תביעת החוב עתרה המערערת בפני הנאמן להאריך את המועד להגשת תביעת החוב, כשהיא מנמקת את האיחור בכך שבשל קשייה בשפה העברית, נודע לה על ההליכים כנגד החייב באיחור רב. 2. ביום 6.12.10 דחה הנאמן את בקשת המערערת להארכת המועד להגשת תביעת החוב שהוגשה לו באיחור של שנתיים. הנאמן ציין בהחלטתו כי צו הכינוס גם פורסם בעיתון יומי בהתאם לסעיף 24 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"), ועם התחלת הליכי פשיטת הרגל, שלח הכנ"ר ביום 12.03.06 הודעה למשרדי ההוצל"פ בדבר הליכי הכינוס. בהחלטה מיום 9.03.06 הורה רשם ההוצל"פ על עיכוב ההליכים בתיק ההוצל"פ, ובנסיבות אלו, המערערת שהייתה מיוצגת באותה עת על ידי עו"ד, ידעה או למצער היה עליה לדעת על הליכי פשיטת הרגל של החייב. הנאמן הוסיף וציין כי מדובר באיחור משמעותי וההסבר של המערערת אין בו כדי להצדיק את האיחור. מה גם, שמתן הפטר לחייב אינו חל על חוב המזונות כל עוד לא צוין אחרת בצו ההפטר, ועם נתינתו תהא המערערת רשאית להמשיך בהליכי ההוצל"פ לגביית החוב. 3. בערעורה טענה המערערת כי תוצאות החלטתו של הנאמן היא בלתי סבירה. חובו של החייב כלפיה הינו חוב למזונות ילדים אשר החייב עצמו כלל אותו במצבת החובות אשר פירט בבקשתו להכריז עליו פושט רגל. חוב זה, כך נטען, הוא החוב המשמעותי ביותר של החייב, הן מבחינה ציבורית, הן מבחינה מוסרית, והן מבחינה כספית. אדם החב מזונות לילדיו אינו ראוי לבוא בשערי הליך פשיטת הרגל ובוודאי אינו זכאי להפטר. כתוצאה מהחלטת הנאמן יחולקו נכסי החייב בין שני נושים שסכום תביעתם קטן ביותר, ונושיו העיקריים של החייב - ילדיו, ייזנחו. תוצאה זו עומדת בסתירה לתכלית הליכי פשיטת רגל. החייב גם מבקש הפטר תמורת תשלום כולל של כ-12,000 ₪ אל מול תביעות חוב מאושרות בסך של 25,000 ₪ בלבד, כשברור לכל כי בלי חוב המזונות, העומד כאמור על סך של למעלה מ-134,000 ₪, החייב כלל לא היה בא בשערי ההליך. באשר לסיבת האיחור בהגשת תביעת החוב נטען כי המערערת, ילידת ארה"ב, מתקשה בקריאת השפה העברית והבנתה בשפה זו מוגבלת. היא אכן הייתה מיוצגת על ידי עו"ד במסגרת ההליכים בתיק ההוצל"פ אך עם הקפאת ההליכים בו, הפסיק עורך הדין את מתן השירות. כשנודע למערערת על קיום הליכי פשיטת הרגל, היא לא ידעה כי עליה להגיש תביעת חוב ולא היה מי שיידע אותה בכך. רק כשפנתה ללשכת ההוצל"פ בחודש פברואר 2008 היא הופנתה לבית משפט זה ורק לאחר מכתב שהגישה לבית המשפט, תחילה בשפה האנגלית ולאחר מכן לאור הוראת בית המשפט בשפה העברית בסיוע חברתה, נמסר לה על ידי הכנ"ר כי עליה להגיש תביעת חוב, והיא פעלה לעשות כן ללא דיחוי. בנסיבות אלו נטען, שגה הנאמן שלא האריך את המועד להגשת תביעת החוב ומנע מהמערערת את יומהּ. המערערת הוסיפה כי הנאמן הכריע בתביעות החוב שהיו בפניו רק כחודש לאחר שהיא הגישה את תביעת חובהּ ולא הייתה כל מניעה מלדון גם בתביעתה ולהכריע בה יחד עם תביעות החוב האחרות. הנאמן גם לא איזן בין האינטרס שלה ושל ילדיה לקבלת המזונות לבין הנושים האחרים, גופים מוסדיים חזקים (בנק ועירייה) שהחוב כלפיהם קטן במיוחד. על כל אלה ציינה המערערת כי לעומת תביעת החוב שהוגשה על ידה מיד לכשנודע לה שעליה לעשות כן, החלטת הנאמן לדחות את תביעתה ניתנה רק בחלוף שנתיים ושמונה חודשים, כשבמשך תקופה ארוכה זו הייתה המערערת מנועה מלפעול לגביית חובה במסגרת תיק ההוצל"פ. 4. במסגרת הדיון שהתקיים ביום 29.12.10 בבקשת החייב למתן הפטר, שב הנאמן על הנימוקים לדחיית תביעת החוב שפורטו בהחלטתו, וב"כ הצדדים הסכימו כי ההחלטה בערעור תינתן על בסיס כתבי הטענות, כשטענות הנאמן הן אלו המוזכרות בהחלטתו נשואת הערעור. 5. אכן, הכלל הוא כי יש להקפיד על המועדים הקבועים בתקנות ובפקודה ושמצבת הנשייה בחייב תתברר בתוך פרק זמן סביר וידוע מראש. פריצת לוח הזמנים הקבוע בדין תגרום לפגיעה באינטרסים ולציפיות של הנושים שהגישו את תביעותיהם במועד (השווה בש"א (מחוזי-חי') 8504/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' צירני, פורסם במאגרים [11.02.07]; פש"ר (מחוזי-ת"א) בש"א 18584/01 לבידי זהב שיווק לבידים בע"מ נ' שדה, פורסם במאגרים [20.11.01]). הגמשת המועדים הקבועים בפקודה תישמר למקרים חריגים בהם קיים טעם מיוחד ואובייקטיבי המצדיק את האיחור, ויש לשקול זאת בזהירות רבה (בש"א (מחוזי-ת"א 24163/08 השטיח המעופף בע"מ נ' רו"ח ישראל פניני, פורסם במאגרים [09.04.08]; בש"א (מחוזי-ת"א) 24587/06 המשביר הישן בע"מ (בפירוק) נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם במאגרים [20.06.07]). בראש ובראשונה, נבחנת המניעות להגיש את תביעת החוב במועדה (ראה בש"א (מחוזי-ב"ש) 6278/05 בנק החקלאות בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם במאגרים [7.05.07]). 6. עם זאת, הצטברותן של נסיבות שונות יש בה כדי להביא למתן ארכה להגשת תביעות החוב. בין יתר השיקולים יש לתת את הדעת לשאלות האם קיימת מחלוקת של ממש לגבי החוב הנטען; האם ההיעתרות להארכת המועד תגרום נזק למי מהצדדים; האם חוּלק כבר דיווידנד למי מן הנושים; האם נוצרה הסתמכות מצד מי מבעלי-הדין; והאם מבקש הארכה נהג בתום-לב (ע"א 4798/01 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' הכונס הרשמי, פורסם במאגרים [29.09.02]). יש אפוא, לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו, תוך עריכת איזון ראוי בין התכלית של הליכי פשיטת הרגל, זכויותיהם של כל הנושים, וזכויות החייב (בש"א (מחוזי-חי') 8166/05 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם במאגרים [26.12.05]). 7. במקרה זה, כאמור, טענת המערערת היא כי לא ידעה על הליכי פשיטת הרגל ולפיכך נבצר ממנה להגיש את תביעת החוב במועד. ברם, הכלל הוא כי הפרסום ברשומות ובעיתונות היומית יוצר ידיעה קונסטרוקטיבית של כלל הציבור והנושים בכללם על הליכי פשיטת הרגל, ואין הנושים יכולים להסתמך על משלוח הודעה ספציפית על ידי הנאמן או כונס הנכסים הרשמי (ראה רע"א 6609/97 בנק הפועלים בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם במאגרים [8.01.98]; בש"א (מחוזי-י-ם) 2887/06 הס נ' עו"ד זאב דסברג, פורסם במאגרים [14.12.06]). לפיכך, אי ידיעה סובייקטיבית של הנושה על הליכי פשיטת הרגל, אינו מהווה כשלעצמו, "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת תביעות חוב (רע"א 6610/97 בנק הפועלים נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם במאגרים [7.01.98]. במקרה זה גם, המערערת ידעה, או למצער היה עליה לדעת, על קיומם של הליכי פשיטת הרגל בשל עיכוב ההליכים שנקטה כנגד החייב בתיק ההוצל"פ. המערערת גם טוענת כי עורך הדין שייצג אותה במסגרת הליכי ההוצל"פ סיים את תפקידו עם עיכוב ההליכים, ומעובדה זו כשלעצמה היה עליה ללמוד כי כנגד החייב מתקיימים הליכי פשיטת רגל, שאם לא כן מדוע הפסיק עורך הדין את עבודתו. על כל אלו יש לומר כי צודק הנאמן כי בדחיית הערעור לא ייגרם למערערת נזק של ממש, שכן לפי הוראת סעיף 69(א)(3) לפקודה, צו הפטר אינו מפטיר את פושט הרגל מחבות לפי פסק דין מזונות שנפסק לחובתו ושזמן הפירעון הוא עובר לצו הכינוס, אלא אם קבע בית משפט במפורש שההפטר יחול (סעיף 69(א)(3) לפקודה). צו ההפטר אינו מפטיר מחבות לפי פסק דין למזונות, גם כזו שהוגשה בגינה תביעות חוב והיא הוכרו על ידי הנאמן. והוא הדין בחוב מזונות לפי פסק דין שלא הוגש בגינו תביעת חוב, כבמקרה זה (פש"ר (מחוזי-חי') 249/05 בש"א 5720/05 רוזנטל נ' רוזנטל, פורסם במאגרים [14.06.05]; פש"ר (מחוזי-ת"א) 1632/05‏ ‏מולא נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם במאגרים [25.11.10]). צדק, אפוא, הנאמן בהחלטתו ודין הערעור להידחות. ניתנה היום, ח' בשבט תשע"א, 13 ינואר 2011, בהעדר הצדדים. תביעת חובחוב