שבר תלישה חוץ מפרקי

1. לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 6.2.12, אשר אימצה את המלצת ועדת הרשות בדבר אי הפעלת תקנה 15, כך ששיעור נכותו הרפואית של המערער הועמד על 10%. 2. טיעוני המערער התמקדו בשניים: א. הטיעון הראשון התייחס לפגם שנפל בהחלטת ועדת הרשות אשר חרגה מסמכותה והביעה דעתה על סעיף הליקוי הרפואי שנבחר על-ידי הועדה הרפואית לעררים; ב. הטיעון השני התייחס לסעיף הליקוי שיושם ע"י הועדה, כאשר המערער טוען שהיה צריך להפעיל סעיף ספציפי לקרסול - סעיף 48(3)(א), בעוד הועדה הפעילה את סעיף 35(1)(ב). 3. באשר לפגם שנפל בהחלטת ועדת הרשות - הועדה הרפואית לעררים אשר דנה בעניינו של המערער בתאריך 21.11.11, ציינה כי המערער סובל ממצב לאחר נקע בקרסול שמאל עם שבר תלישה חוץ מפרקי, והועדה ציינה כי היא מקבלת את מסקנתו של ד"ר משה דניאל, באשר להגבלה בתנועות עם כאבים בקרסול, והעניקה למערער 10% נכות. באשר להפעלת תקנה 15, ביקשה הועדה הרפואית לעררים להתייעץ בועדת הרשות ולאחר התייעצות עמה, קיבלה את הכרעת ועדת הרשות, על פיה אין מקום להפעיל את תקנה 15. ועדת הרשות מ-5.1.12 התעמתה עם החלטת הועדה הרפואית לעררים וחיוותה דעתה, כי סעיף הליקוי שניתן למערער, אינו תואם את מצבו הקליני ועל כן הגיעה למסקנה, שאין מקום להפעיל את תקנה 15. בכך חרגה ועדת הרשות מסמכותה, שכן על ועדת הרשות לקבל כנתון את גובה אחוזי הנכות הרפואית ואת סעיף הליקוי, כפי שנקבעו ע"י הועדה הרפואית לעררים. 4. אשר על כן, ובהסכמת ב"כ המשיב, יוחזר עניינו של המערער לועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, אשר דן בעניינו ב-21.11.11 וב-6.2.12, על מנת שתשוב ותשקול, האם יש מקום להפעלת תקנה 15. הועדה הרפואית לעררים אינה מחויבת, לאור גובה אחוזי הנכות הרפואית שנקבעו למערער, להתייעץ עם ועדת הרשות[עיין בסעיף 16א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956], אולם ככל שהועדה תהיה מעוניינת להתייעץ עם ועדת הרשות, יופנה עניינו של המערער לועדת רשות בהרכב שונה, מההרכב שהתכנס ב-5.1.12. ועדת הרשות או הועדה הרפואית לעררים, לפי העניין, תתייחסנה להמלצות הרופאה התעסוקתית, וכן תתייחסנה לטענות המערער, כי פוטר מעבודתו עקב הפגיעה, ואינו מסוגל לחזור לעבוד במקצועו כנהג משאית (בין היתר למסמכים מ-3.3.11 מהרופאה התעסוקתית ומ-12.11.11 מהמעסיק). 5. באשר לטענה שעניינה ישום סעיף ליקוי שגוי - סעיף ליקוי 48(3)(א) עניינו, ליקויים בפרקים הגדולים של הגפיים התחתונות, ספציפית לגבי הקרסול והסעיף מקנה 10% נכות למי שסובל מהגבלה ניכרת של התנועות בקרסול. סעיף ליקוי 35(1)(ב) הינו, סעיף סל כללי בהתייחס למחלות עצמות ופרקים, ועניינו אריטריטיס רבמטואידית ניוונית או מסוג אחר, כאשר קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות. גם סעיף זה מקנה 10% נכות. 6. לטענת המערער, בהתחשב בממצאי הועדה, כמו גם בכך שאימצה את ממצאיו של ד"ר משה דניאל באשר להגבלה בתנועות עם כאבים בקרסול, היה מקום להפעיל את סעיף הליקוי הספציפי לגבי הקרסול, ולא את הסעיף הכללי, הגם שבשניהם המדובר באותו אחוז נכות. המערער טוען, כי מאחר שבסעיף הליקוי הדן בקרסול, המדובר בהגבלה ניכרת, בעוד שבסעיף הסל המדובר בהגבלה קלה, יש בכך כדי להשפיע על ועדת הרשות בשאלה, האם יש מקום להפעלת תקנה 15, אם לאו. 7. לטענת המשיב, מאחר שהועדה לא מצאה חוסר יציבות בקרסול, היא לא קבעה אחוזי נכות לפי סעיף ליקוי 48, אלא לפי סעיף 35, שכן הממצאים לא הצביעו על הגבלה ניכרת של התנועות בקרסול. 8. הועדה הרפואית לעררים, אשר בהרכבה ישב מומחה בתחום האורטופדיה, בדקה את המערער וציינה, כי קיימת נפיחות קלה בצד החיצוני של קרסול שמאל. הועדה בדקה את טווח התנועות של קרסול שמאל וציינה את ממצאיה, וכן פרטה את ממצאי צילום הרנטגן וממצאי בדיקת M.R.I ו-C.T. ובדיקת מיפוי עצמות. למסקנה מציינת הועדה, כי עיינה בחוות דעתו של ד"ר משה דניאל ומקבלת את מסקנתו על הגבלה בתנועות עם כאבים בקרסול. יחד עם זאת מציינת הועדה, כי לא מצאה חוסר יציבות בקרסול. הועדה אף אימצה את שיעור אחוזי הנכות אשר עליהם המליץ ד"ר משה דניאל בחוות דעתו. 9. מעיון בחוות דעתו של ד"ר משה דניאל עולה, כי מסקנתו היתה: "כיום הכאב בקרסול שמאל הוא תמידי, עם התקפים של כאב חריף, אשר דורש מנוחה וטיפול ע"י כדורים ופיזיותרפיה. בנוסף לכאב יש חולשה והגבלה קשה בתנועות הקרסול השמאלי. חוסר יציבות בקרסול שמאל. לא מסוגל לחזור לעבוד כנהג משאית". משאימצה הועדה הרפואית לעררים את חוות דעתו ומסקנותיו של ד"ר משה דניאל, באשר למידת ההגבלה בתנועות (למעט עניין חוסר היציבות בקרסול), על הועדה להסביר, מדוע בחרה ליישם דווקא סעיף ליקוי כללי, ולא את סעיף הליקוי הספציפי הדן בקרסול, ואשר המליץ ד"ר משה דניאל. 10. אשר על כן, גם בנקודה זו מוחזר העניין לועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שתשקול, האם את אותם 10% נכות רפואית יש ליתן למערער לפי סעיף ליקוי 48(3)(א), או לפי סעיף 35(1)(ב), ותנמק החלטתה. לאחר מכן, תשקול הועדה הפעלת תקנה 15, ולעניין זה היא רשאית, אך כאמור לעיל לא חייבת, להתייעץ בועדת הרשות, בהרכב חדש, כמפורט לעיל. 11. המשיב ישלם למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 1,800 ₪. ניתן היום, טו' חשון תשע"ג, (31 אוקטובר 2012), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. שבר