הארכת מועד להגשת ערעור בשל תקלה משרדית

בשל תקלה משרדית, לא נרשם על פסק הדין מועד קבלתו במשרד בא כוחו של המבקש. בירור אשר ערכה מזכירתו במרכז המידע הארצי לא העלה מידע באשר למועד מסירת פסק הדין לבא כוחו של המבקש. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הארכת מועד להגשת ערעור בשל תקלה משרדית: בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה בתיק עב 3273/04 (מותב בראשות כב' השופט הראשי רמי כהן ונציגי הציבור שקד ורייניש). פסק הדין ניתן ביום 16.11.05 והומצא לב"כ המבקש ביום 22.11.05, כך שהמועד האחרון להגשת הערעור היה ביום 22.12.05. הערעור נשלח רק ביום 25.12.05 והגיע לבית הדין ביום 28.12.05, אך מבלי ששולמה האגרה בגינו. את תשלום האגרה הסדיר המבקש רק ביום 3.1.06 לאחר קבלת הודעת המזכירות. ביחד עם תשלום האגרה הוגשה בקשה זו. נימוקי הבקשה הם: בשל תקלה משרדית, לא נרשם על פסק הדין מועד קבלתו במשרד בא כוחו של המבקש. בירור אשר ערכה מזכירתו במרכז המידע הארצי לא העלה מידע באשר למועד מסירת פסק הדין לבא כוחו של המבקש. בא כוחו של המבקש הגיש את כתב הערעור, ללא תשלום האגרה, כבר ביום 25.12.05, בסוברו כי טרם תמה התקופה הקצובה להגשתו. את האגרה שילם רק במועד הגשת בקשה זו, ולאחר שמזכירות בית הדין הבהירה לו כי ערעורו לא יירשם ללא תשלומה. האיחור בהגשת הערעור היה מיום חמישי 22.12.05 עד ליום ראשון 25.12.05, כך שלמעשה מדובר בימים שישי ושבת בהם ממילא לא ניתן להגיש כתבי טענות. למבקש ייגרם נזק בלתי הפיך באם לא יותר לו להגיש את ערעורו, בעוד שלמשיבים לא ייגרם כל נזק בהארכת המועד. הערעור הינו על פסק דינו של בית הדין האזורי אשר דחה את תביעת המבקש מבלי שניתן לו יומו בבית הדין. המשיבים התנגדו לבקשה, מנימוקים אלה: לפי הפסיקה, טעות משרדית של בא כוחו של המערער אינה מהווה עילה למתן ארכה להגשת הערעור. גם גישתו הסלחנית של בית הדין לעבודה יכולה להועיל למבקש רק מקום שבו יצליח להוכיח כי הסיבה לעיכוב מקורה, ולו בחלקה, בנסיבות שאינן בשליטתו. המבקש לא פירט מהם סיכוייו בערעור זה. טענת המבקש בבקשה זו לפיה לא ניתן לו יומו בבית הדין אינה מפורטת ואף אין לה על מה שתסמוך. זאת מכיוון שבית הדין קמא שמע את שני הצדדים ואף המליץ למבקש, שהיה בעת הדיון הראשון בלתי מיוצג, כי ישכור שירותיו של עו"ד, מאחר ואין מדובר בנושאים פשוטים. ואכן המבקש שכר את שירותיו של עו"ד והלה הגיש את סיכום טענותיו בתיק כפי שעשו המשיבים. על המבקש היה לצרף תצהיר לאימות טענותיו בבקשה, ומשלא עשה כן, אין להכיר בבקשתו. משחלף המועד הקבוע בדין להגשת הערעור והמבקש לא הגיש בקשה להארכת המועד, קמה למשיבים חסינות מפני המשך ההליך. לפי תקנה 18 לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), תשכ"ט-1969, תשלום האגרה, מקום בו לא התקבל פטור לתשלומה, מהווה תנאי לפתיחת ההליך. ללא תשלום האגרה לא יתקבל הערעור לרישום. כך שיש לראות את הערעור כאילו הוגש ביום 3.1.06, מועד הסדרת תשלום האגרה. כידוע, על מנת שיוארך המועד להגשת ערעור, על המבקש הארכת מועד להצביע על "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד שנקבע בחיקוק. על המקרים בהם יוכר "טעם מיוחד" אמר בית המשפט העליון: "... בחינת המקרים השונים מלמדת כי טעם מיוחד יוכר במקרה בו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התרחש אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים בו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה". לענין הטענה כי לא הוגש תצהיר לתמיכה בבקשה, הרי שבהתאם לפסיקת בית דין זה, ההוראה בתקנות סדר הדין האזרחי המחייבת תמיכה בתצהיר בכל בקשה אינה חלה בבית הדין לעבודה. לפיכך, אין חובה לצרף תצהיר לכל בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, והדבר תלוי בסוג הטענות המועלות בבקשה, וברמת בהירות מסכת העובדות, כפי שהיא עולה מן המסמכים אשר הגישו הצדדים. נראה לי כי במקרה הנדון, משמדובר בתקלה משרדית אשר אירעה במשרדו של ב"כ המבקש, אשר פורטה בבקשה, אין העדרו של תצהיר התומך בבקשה מהווה סיבה שלא להיעתר לבקשה. באשר לתקלה משרדית אשר מתרחשת במשרדי בא כוח המבקש, כבר נפסק כי היא יכולה לעלות לכדי טעם מיוחד אשר יש בו כדי להצדיק הארכת המועד, אך רק באם מדובר בנסיבה חיצונית אשר אינה בשליטתו של המבקש, ואשר מונעת ממנו לעשות מעשה. לא זה המקרה - אי הבהירות לגבי מועד קבלת פסק הדין לא יכולה להצדיק התנהגות של נטילת סיכון לגבי עמידה במועדים הקצובים. היה על המבקש לכל הפחות לנהוג בזהירות ולהודיע לצד השני על כוונתו להגיש את הערעור ובכך למנוע מהצד השני פיתוח ציפיות באשר לסופיות ההליך. אוסיף ואציין כי ההפניה ליום המשלוח בדואר רשום - 25.12.05 - מצביעה גם היא על טעות אליה נתפס המבקש. שכן, הודעת ערעור צריכה להתקבל (להיות מוגשת) תוך 30 ימים ולא להישלח תוך 30 ימים. זאת ועוד, כבר נפסק כי כאשר שוקלים את חשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה, יש להביא בחשבון את סיכויי הערעור. בבית הדין קמא ביקש המבקש מבית הדין - בתובענה חוזרת משנת 2004, להורות על השבת סמכויות שניטלו ממנו כבר משנת 2000. בדיון שהתקיים בחודש 1/05 הודיע התובע כי בהתאם לחוק גיל פרישה, תשס"ד - 2004, מועד פרישתו נדחה לחודש 6/05. בית הדין קמא הורה לצדדים לסכם את טענותיהם בשאלת הרלוונטיות של הסעד נוכח מועד הפרישה. הצדדים הגישו את סיכומיהם ובית הדין נתן את פסק דינו. בית הדין קמא קבע, בין היתר, כי נוכח העובדה שחוזה העבודה של המבקש הוא לתקופה בלתי קצובה אין מניעה (ואף יש חובה) לסיימו בגיל הפרישה, ולכן הסעד המבוקש אינו רלוונטי. לפיכך דחה בית הדין קמא את התביעה. במקרה הנוכחי קביעותיו המשפטיות של בית הדין קמא מבוססות היטב בדין, ועל פני הדברים נראה כי אין למבקש סיכוי בערעור במידה כזו העולה כדי טעם מיוחד להארכת המועד. כבר נפסק כי בהכרעה אם להאריך את המועד להגשת ערעור, על בית הדין לשקול זה מול זה את משקלו של "הטעם המיוחד" ואת אינטרס הסופיות של בעל הדין האחר, כאשר "ככל שאינטרס הסופיות של בעל הדין האחר הוא מובהק יותר, והסתמכותו על חלוף המועד ברורה יותר, כך יהיה מקום לדרוש שלטעם המיוחד ישווה אופי של העדר שליטה או תקלה שאינה רגילה או צפויה" משלא מתקיים "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת הערעור בעל אופי של העדר שליטה או תקלה שאינה רגילה או צפויה, האינטרס של המשיבים לסופיות הדיון גובר. לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 1,000 ₪ בתוספת מע"מ, וזאת תוך 30 ימים ממועד קבלת ההחלטה. היה ולא ישולם הסכום במועדו, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן ההחלטה ועד למועד התשלום בפועל. הארכת מועד להגשת ערעורהארכת מועדהמועד להגשת ערעוריםערעור