קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים הולכת רגל פגיעה בברך: 1. לפניי תביעה לפיצוי התובעת, ילידת 1968, בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, בעטיה של תאונת דרכים ביום 21/4/96 בהיותה הולכת רגל.   2. אין מחלוקת באשר לחבות הנתבעת והמחלוקת מתמקדת בסוגיית היקף הנזק.   3. שני מומחים רפואיים אשר מונו כמומחים מטעם בית המשפט קבעו כדלקמן:   א. ד"ר א. שטרן - אורטופד, קבע בחוות דעתו כי בתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10% בשל פגיעה בברך ימין לפי סעיף 48 (ז) (4) (יצוין כי המומחה נחקר על חוות דעתו - ראה פרוטוקול 3/3/03 עמ' 1-8).   ב. ד"ר מ. הוברמן - נוירולוג, קבע בחוות דעתו כי בתובעת לא נותרה נכות צמיתה כלשהי בעטיה של התאונה.   4. להלן תמצית עדויות העדים אשר הוגשו בתצהירים בכתב וחלק מתשובותיהם במהלך חקירתם הנגדית:   א. עת/2 - שוש אריאלי, התובעת, העידה כי לאחר התאונה איבדה את הכרתה ופונתה באמבולנס לבית החולים, שם אובחנה פגיעה קשה בברך ימין ובמיתרי הרגל, זעזוע מוח וחתך בקרקפת. העידה כי אושפזה למשך 4 ימים, נותחה, שבריה קובעו וגובסה כחמישה שבועות כשהיא נעזרת בקביים וכי גם לאחר הסרת הגבס, סבלה מכאבים עזים ברגליה, כאבי ראש, בחילות, סחרחורות וקשיים בשינה וכי נאלצה להשתמש בעזרים לקיבוע רגלה, פיזיוטרפיה, שחייה יומיומית ונסיעות במוניות. התובעת טענה כי לפני התאונה עבדה כאשת מכירות במשרד הפקות ואשת יחסי ציבור והפקת אירועים, וכי בעטיה של התאונה פוטרה מעבודתה ובשל הקשיים הכלכליים אליהם נקלעה ונאלצה לעבוד במשרה חלקית בתקופת אי הכושר שלה כמדריכת טבע בגני ילדים, אך היות והמלצת האורטופד הייתה להמנע מהעמסת הברך, התפטרה ב- 7/97 ושבה לעבודה חלקית רק ב- 7/02 לעבודה משרדית וגמישה, שאף אותה נאלצה לעזוב בשל הניתוח השני שעברה.   התובעת פרטה את הטיפולים, הניתוחים שעברה ואת הוצאותיה והעידה כי בתחילת 2002 החלה לעבוד כשכירה בכתיבת מערכי הדרכה והדרכת מדריכים להוראה בגני ילדים.   התובעת אישרה כי התאונה ארעה בדרכה לעבודה, אך הסבירה כי ארעה בעת הליכתה לחנות משקאות וטענה כי הוסבר לה כי התאונה אינה תאונת עבודה בשל סטייתה מדרכה לעבודה ופנייתה לחנות המשקאות לקראת מסיבה פרטית.   ב. עת/3 - חניתה דביר, מעסיקת התובעת בתקופה 7/97-11/97 העידה כי התובעת נאלצה להעדר רבות מעבודתה בשל טיפולים רפואיים להם נדרשה ולכן העסיקה אותה על בסיס שעת עבודה ולא כשכירה חודשית והעידה כי התובעת נמנעה מלהתחייב להעסקה קבועה בשל מועדי הניתוחים.   בחקירתה השיבה כי העסיקה את התובעת בתחילה בשכר חודשי אך בשל העדרויותיה נאלצו לעבור לשכר על בסיס שעה.   5. לאחר עיון בכל התיעוד שלפניי: כתבי טענות, חוות דעת רפואיות, תצהירי עדות ומוצגים, שמיעת תשובות התובעת והמומחה הרפואי במהלך חקירתם בבית המשפט, ועיון בסיכומי ב"כ בעלות הדין, החלטתי כדלקמן: א. היות התאונה תאונת עבודה - ניכוי רעיוני של תקבולי מל"ל: הנתבעת לא הוכיחה כי התאונה נשוא תובענה זו הינה "תאונת עבודה" כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי. התובעת הותירה רושם כדוברת אמת, אמינותה רבה ומשקל דבריה בהתאם. הנני מאמין לדברי התובעת באשר לנסיבות התאונה ומיקומה. אין ממש בנסיון הנתבעת להבנות מאמירה סתמית של התובעת לשוטר, שנגבתה במהלך אישפוזה בבית החולים איכילוב בנסיבות לא קלות ונראה כי הנתבעים הדגישו מלאכותית דיבר אחד, הוציאוהו והעצימוהו באופן מלאכותי וללא כל יחס. גם טופס ראשוני למוסד לביטוח לאומי (נ/3), לא מסייע לטענתם, נהפוך הוא, האמור בו מתיישב עם התרשמותי באשר לתום ליבה של התובעת ומהימנותה הרבה. התובעת הודתה כי סברה לתומה שהתאונה תחשב כתאונת עבודה ע"י המל"ל ורק לאחר ברור הסוגיה עם מנהל מדור התביעות בסניף המל"ל בתל-אביב, נוכחה כי אין הדבר כך (ראה עדותה סעיף 4 לתצהירה ועדותה בעמ' 45 לפרוטוקול). הנתבעת לא הצליחה להוכיח, באמצעות ראיות של ממש, את חשדותיה בדבר היות התאונה "תאונת עבודה", מה גם כי כעת, עם חלוף זמן ניכר מאז קרות התאונה, ספק אם יש סיכון כלשהו להגשת תביעת התובעת וחיוב הנתבעת בשיפוי המל"ל בגין תשלומים שישולמו לתובעת. לנוכח האמור, הנני דוחה טענתה של הנתבעת לביצוע ניכוי רעיוני של תקבולי מל"ל כלשהם ולמשנה זהירות ולמעלה מן הנדרש, אחייב את התובעת לשפות את נתבעת 2 באם תוגש על ידה תביעה למל"ל בעתיד בגין תאונה זו, ישולמו לה תקבולי מל"ל בגינה ובאם תחויב הנתבעת לשיפוי המל"ל בעטיים.   ב. נכות רפואית: בערבו של יום ולאחר שמיעת תשובות ד"ר שטרן בחקירתו בבית המשפט, שוכנעתי לאמץ קביעותיו בחוות דעתו ולקבוע את נכותה הרפואית של התובעת עפ"י המלצותיו. לא מצאתי ממש בטענות התובעת בסיכומיה באשר לטעות המומחה בקביעת נכותה הרפואית של התובעת, שכן אמירות המומחה והערותיו כפי שצוטטו בסיכומיה, מתייחסות בעיקר לשיעור נכותה התפקודית של התובעת ולא לנכותה הרפואית. בחינה מקפת וכוללת של תשובות המומחה, מעידה על דבקות המומחה במסקנותיו בחוות דעתו ועל הצלחתו לשכנע כי קביעתו סבירה בהתבסס על מצבה הרפואי של התובעת. סוף דבר ולנוכח האמור, הנני קובע כי נכותה הרפואית של התובעת בתחום האורטופדי בעטיה של התאונה, מסתכמת בשיעור של 10% עפ"י קביעת ד"ר שטרן.   ג. נכות תפקודית: עפ"י התשתית הראייתית שהונחה לפניי והתרשמות ישירה מהתובעת, עולה כי נכותה התפקודית של התובעת בהווה, זהה לשיעור נכותה הרפואית (10%), יחד עם סיכון להחמרת מצבה בעתיד בשל חשש לשחיקה מואצת של פרק הברך מהליך ניווני המוקדם מהצפוי לאדם שאינו פגוע (ראה תשובת ד"ר שטרן בעמ' 2 שורה 12 ובעמ' 3 שורה 11 לפרוטוקול 3/3/03), סיכון שילקח בחשבון בעת הערכת שיעור הפיצוי בגין הפגיעה בכושר השתכרות עתידי, כמו גם היקף הסיוע לעתיד.   ד. נכות זמנית - אי כושר - הפסדי שכר: הנני מאמץ גם את קביעותיו של ד"ר שטרן, באשר לנכותה הזמנית הרפואית של התובעת ואי כושרה לעבוד סמוך לאחר התאונה (100% למשך כ- 3 חודשים (21/4/96-31/7/96), 20% למשך 3 חודשים (1/8/96-1/11/96), ותקופת אי כושר נוספת של כ- 3.5 חודשים עקב טיפול רפואי נוסף ומאוחר - ארטוסקופיות). בהסתמך על עדותה האמינה של התובעת, המוצגים שלפניי, חומרת הפגיעה וסוגה ומשך תקופת גיבוסה של התובעת, הוכח כי כושר עבודתה של התובעת נפגע לחלוטין במשך כ- 5 חודשים החל מיום קרות התאונה (ראה עדותה של התובעת בסעיף 11 לתצהירה, אישור אי הכושר שצרפה - נספח ו (2) + נספח ט' לתצהירה) וכי כושר עבודתה נפגע שוב בשל אבחונים, טיפולים וניתוחים החל מחודש אפריל 1997 ועד דצמבר 1997 למשך תקופה מצטברת של כ- 5 חודשים נוספים ולפיכך התובעת זכאית לפיצוי בגין אובדן שכר בעבר לתקופה כוללת של 10 חודשים. כיוון שעסקינן בתקופת שונות, יחושבו פיצויי התובעת בגין התקופה הראשונה (5 חודשים מיום התאונה), עפ"י שכרה הממוצע עובר לתאונה, סכום משוערך של 6,837 ₪ (לעניין זה שוכנעתי לאמץ את תחשיב התובעת בסיכומיה, תחשיב המשקף נכונה את שיעור שכרה הממוצע של התובעת בתקופה זו), ואילו בגין התקופה השניה (בין אפריל לדצמבר 1997), עפ"י ממוצע שכר משוערך של 5,000 ₪ (ממוצע הלוקח בחשבון את שינויי שיעורי השכר במקומות העבודה השונים, יחד עם השפעת שינויים אלו על מצבה של התובעת ופגיעתם בשכרה בעטיים). לנוכח האמור, התובעת זכאית לפיצוי בסכום של 34,185 ₪ בגין 5 חודשי אי כושר בתקופה הראשונה (6,837 X 5) ולסכום נוסף של 25,000 ₪ בגין התקופה השניה (5,000 ₪ X 5) - סה"כ בגין שתי תקופות אי הכושר - 59,185 ₪, בצרוף הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.   ה. סיוע הזולת בעבר: בהתחשב במצבה הרפואי של התובעת בתקופה שלאחר קרות התאונה, במגבלותיה התפקודיות הקשות למדי בתקופה זו וכן בטיפולים הרפואיים להם נזקקה כמו גם לניתוחים שעברה בתקופה שלאחר מכן, יש מקום לפיצויה של התובעת בגין סיוע מוגבר של הזולת בגין 10 חודשים (החופפים את תקופות אי כושר העבודה של התובעת) ולפיצויה בגין סיוע הזולת בהיקף פחות לתקופת מה לאחר מכן. על סמך הערכה כוללת שוכנעתי לפסוק לתובעת באב נזק זה סכום של 30,000 ₪ בתוספת הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.   ו. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה בעבר: התובעת הצליחה להוכיח הוצאות בגין נסיעות מוגברות במוניות בסכום כולל של 7,849 ₪ (משוערך 10,921 ₪) כמוכח מנספח כג' לתצהירה, בגין רכישת עזרים אורטופדיים שונים בסכום כולל של 2,940 ₪ (משוערך 4,828 ₪) כמוכח מנספח כד' (2) לתצהירה ובגין טיפול פזיוטרפי - 4,660 ₪ (משוערך 6,741 ₪) כמוכח מנספח יח/1 לתצהירה. התובעת הוכיחה קשר סיבתי מספיק להוכחת קשר בין הוצאותיה לשחייה יומית בתקופת החלמתה (כמוכח בנספח ח (1) לתצהירה), למצבה הרפואי בעטיה של התאונה בסכום כולל ומשוערך של 6,120 ₪, אך לא הוכיחה קשר סיבתי לשם רכישת מנוי נוסף בסכום של 2,908 ₪. סוף דבר ולאחר עיגול, הנני מחייב את הנתבעת לפצות את התובעת בגין מלוא הוצאותיה בעבר, בסכום כולל של 30,000 ₪ בצרוף הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.   ז. נזק בלתי ממוני - כאב וסבל: התובעת זכאית לפיצוי בגין אב נזק זה עפ"י נכותה הרפואית הצמיתה (10%) וכן בגין אישפוזה, עפ"י הקבוע בתקנות הפיצוים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצוים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו - 1976, סה"כ 22,055 ₪ בתוספת הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.   ח. פיצוי כולל בגין מלוא הנזק העתידי (סיכון להפסדי שכר בעתיד, הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעות וסיוע הזולת): בהסתמך על הראיות שלפניי, התרשמותי הישירה מהתובעת, שיעורי הנכות הרפואית הצמיתה של התובעת, כמו גם נכותה התפקודית, בהתחשב בסיכון להחמרת מצבה של התובעת בעתיד, בעיסוקה של התובעת וגילה הצעיר, נראה כי המקרה מתאים לפסיקת סכום כולל בגין מלוא הנזק העתידי עפ"י הערכה כוללת. לאחר שיקלול ואומדנא, החלטתי לחייב את הנתבעת לפצות את התובעת בגין נזק עתידי כולל זה בסכום של 100,000 ₪ בצרוף הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. ט. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד: התובעת זכאית להשבת האגרה כדי ערכה של האגרה בבית המשפט השלום (ולא האגרה ששילמה התובעת בבית המשפט המחוזי לשם הוגשה התביעה ללא הצדקה עניינית), וכן לשכ"ט עו"ד בשיעור של 13% + מע"מ. במקרה זה אין הצדקה לחייב את הנתבעת להשיב לתובעת את הוצאות ההקלטה, כמו גם את שכרו של ד"ר שטרן בגין הזמנתו לעדות בבית המשפט שכן בסופו של יום לא הייתה הצדקה לחקירת המומחה וניתן היה להסתפק במשלוח שאלות הבהרה למומחה.   י. ניכוי תשלום תכוף: הנתבעת רשאית לנכות מסכום פסק הדין את הסכומים של התשלומים התכופים ששולמו לתובעת בתוספת הצמדה וריבית מיום התשלום ועד הניכוי.   יא. שיפוי המל"ל: הנתבעים אינם רשאים לנכות תקבולי מל"ל רעיוניים, אך למשנה זהירות, הנני מחייב את התובעת לשפותם בגין תקבולים שיאלצו לשלם למל"ל בעתיד אם וכאשר תוגש תביעה כזו ע"י התובעת. דריסהברכייםהולך רגלתאונת דרכים