סעיף 353א לחוק החברות קובע בזו הלשון: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין". כעולה מלשון הסעיף, כאשר התובעת היא חברה מוגבלת במניות רשאי בית המשפט להורות לחברה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע אלא אם סבר בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה. קרי, מלשון הסעיף עולה בבירור כי החזקה שבדין (הניתנת לסתירה) היא כי יש חהטיל על חברה ערובה להוצאות אלא אם הנסיבות מצביעות אחרת. בהתאם לפסיקה הדרך לסתור את החזקה היא למשל במקרה שהחברה הוכיחה כי בידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין, או אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות לחייב את החברה בערובה משיקולים כמו מהות התביעה וסיכוייה [רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (13.7.08);רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.09)]. לשון אחרת, בבקשה לפי סעיף 353א לחוק החברות, יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה; בשלב זה רובץ הנטל על כתפי החברה להוכיח כי יש באפשרותה לשאת בהוצאות הנתבע, ככל שיזכה בדין ו/או כי יש נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייבה בהפקדת ערובה. לשם הוכחת יכולתה הכלכלית, על החברה להמציא ראיות ממשיות ובהן אישורי בנק, דוחות כספיים, אישור רו"ח וכיוצא באלה, מהם ניתן ללמוד כי באפשרותה לשלם את ההוצאות, אם יפסקו לחובתה. אי המצאת מסמכים כאמור פועלת לחובת החברה התובעת (ראו: בש"א (ת"א) 2219/07 סולל בונה בע"מ נ' גרנד פיניש בע"מ). ערובה להבטחת הוצאותערובהדיני חברותחוק החברות